The Daily Sicha - השיחה היומית

אדה"ז כותב בשו"ע או"ח שטוב לומר פ' הקרבנות בכל יום "לקיים מ"ש ונשלמה פרים שפתינו וכמו שאמרו חכמים ע"פ [בשלישי דפ' צו] זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' כל העוסק בתורת עולה כו' [כאילו הקריב עולה]". הטעם שמביא כאן ב' פסוקים אלו: מזה שהחכמים למדו הענין ד"כל העוסק בתורת עולה וכו'" מהפסוק "זאת התורה לעולה" מוכח שאין הכוונה ב"כל העוסק" כפשוטו, שצ"ל ההתעסקות בפ' הקרבנות וכו', אלא במובן "מתעסק בעלמא", כי הרי גם אמירת פסוקים אלו היא בגדר "זאת התורה" ויש לברך ע"ז ברכות התורה. ועפי"ז מובן למה "טוב [אפי'] לומר פ' הקרבנות כו'" ‏–‏ בלי להבין. ומפסוק "ונשלמה פרים שפתינו" לומדים שלא מספיק מחשבה לבד (אף שזוהי העיקר בתורה ובקרבנות), אלא צ"ל (עכ"פ) "שפתינו" ‏–‏ אמירת הפסוקים. ואינו מביא רק הפסוק "ונשלמה פרים וגו'" כי אז היו חושבים שאמירה לבד ("שפתינו") פועלת רק ענין הכללי דקרבנות, ולכן מביא גם הפסוק "זאת התורה לעולה למנחה וגו'" ‏–‏ שהיא פועלת גם ענין הפרטי של הקרבן.

ג' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-03-2022

סיפור המגילה אודות "איש יהודי הי' בשושן הבירה" הוא הוראה גם למי שנמצא במעמד ומצב אחר מזה לגמרי: ידוע מארז"ל "כאו"א חייב לומר בשבילי נברא העולם", ומודגש יותר בדברי אדה"ז בתניא שכדי שעבודתו תהי' באופן ד"סור מרע ועשה טוב" יש להתבונן ש"הנה ה' נצב עליו...", וענין זה אמור בנוגע לכאו"א, כמודגש ב"שער" דספר התניא שהספר "מיוסד ע"פ כי קרוב אליך הדבר מאוד..." דקאי על כאו"א. וא"כ מובן שכל יהודי, שהוא "כולא חד" עם עצמותו ית', הוא בבחי' המלך שב"שושן הבירה" ששם נקבעת ההנהגה בכל "שבע ועשרים ומאה מדינה"! וכפס"ד הרמב"ם ש"צריך כל אדם שיראה עצמו שקול . . וכן כל העולם . . עשה מצוה א' הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה"! וזהו ע"י ההנהגה בפועל כ"איש יהודי" וכ"איש צבא" – בעל מס"נ, שעל ידו נעשה נצחון המלחמה שע"ז מבזבז המלך אוצרותיו וכו'.

ב' חלקים משיחת פורים ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-03-2022

עה"פ "צו את וגו'" שבתחילת פ' צו, מפרש"י "אין צו אלא לשון זירוז, מיד ולדורות". והנה תוכן הפרשה, שע"ז הי' הציווי "צו את אהרן וגו'", הוא בנוגע לתרומת הדשן וסידור המערכות על המזבח. כלומר, לא אודות הקרבת התמיד עצמה כ"א ע"ד העבודות שלפנ"ז שהם בגדר "הכשר מצוה" והכשר דהכשר וכו'. ואעפ"כ גם זה צ"ל באופן של זריזות. וזוהי גם ההוראה, שענין הזריזות צ"ל לא רק בנוגע לעשיית המצוה עצמה אלא גם בהכנה והכשר מצוה וכו'. ולדוגמא בנוגע למצות צדקה (כמו מעות חטים), שגם ההכנה לזה, החל מהשקו"ט ע"ד קבלת החלטה טובה בזה, צ"ל בזריזות. ועד"ז לפעול בכל הענינים האמורים [בשיחה לפנ"ז] הקשורים עם חיי"ם שנה מנשיאות של כ"ק מו"ח אדמו"ר [ה'תר"פ-ה'תשמ"ח] מתוך זריזות וחיות. וזירוז בלסיים את "צחצוח הכפתורים" יביא בזריזות את הגאולה האמיתית והשלימה באופן ד"לא עכבן (אפי') כהרף עין"!

ב' חלקים משיחת יום א' פ' צו, ב' ניסן ה'תשמ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-03-2022

מבואר בספרים ש"גורל" עם הכולל בגימט' "עמלק" (ר"מ). ביאור הקשר: כאשר יהודי מסתפק "היש ה' בקרבנו אם אין"‏ – ‏הוא מודה במציאות ה', אלא שחושב שמכיון ש"רם על כל גויים ה'" "לא מתאים" לו לרדת ולהתעסק עתו, ובמילא מסתפק האם ה' נמצא גם "בקרבנו"?... גישה זאת מביאה את "עמלק", בגימט' ספק, להלחם עם ישראל ולהכניס בו קרירות ("אשר קרך בדרך"), שלא יתלהב מעניני אלקות, ומשכנע אותו שיש מקום עפ"י "שכל דקדושה" לספק זה ולקרירות: 'לממה"מ הקב"ה ברוב גדלותו ורוממותו "נוגע" האם הוא מחכה בין אכילת בשר לשתיית חלב שש שעות בדיוק או חמש וחצי?!'.. 'מה יש להתלהב מאלקות ואפי' מעניני נסים, הרי ה' ברא את חוקי הטבע והוא יכול לבטלם!'... והדרך לנצח את עמלק הוא לא ע"י שכל אלא לומר לו: כל מציאותו של יהודי הוא (שנולד כך) עפ"י גורל, למע' מהשכל, והמציאות היא כפי שהתורה אומרת, שאכן מניח ה' את כל העולמות ומסתכל עליו אם הוא בודק כיסיו לפני שיוצא בשבת לרה"ר וכיו"ב, ואכן בזה "מונח" הקב"ה!

‏ג' חלקים משיחת פורים ה'תשל"א

לזכות שניאור זלמן הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו ז' אדר – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-03-2022

אין זה פלא שלא מובן בשכל משנת"ל שמסיפור המגילה אודות סעודת אחשורוש באופן ד"לעשות כרצון איש ואיש" ישנה הוראה כיצד הורים צריכים לחנך את הילדים בשנת ה'תשמ"ב בברוקלין הבירה! – כי כך רואים בקריאת המגילה בכלל: קריאת המגילה, לאחרי הקדמת ברכה לפני', אינה מתחילה אודות "תקפו של נס" אלא עם "אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" ו"עשה משתה לכל שריו ועבדיו" ושאר הפרטים וכו', כי גם תכלית פרטים אלו (כמו מה שה' הגלה את יכני' מלך יהודה עם חכמי הסנהדרין שביניהם מרדכי וכו') היתה כדי שבמשך כמה שנים לאח"ז יהי' כללות הענין דימי הפורים – אע"פ שלנו לא מובן קשר הענינים. והרי רוב הענינים בעולם אינם מובנים בשכל הפשוט! ואין פלא כלל שנברא אינו מבין בענינים שנבראו ע"י הקב"ה!

ב' חלקים משיחת פורים ה'תשמ"ב

לע”נ מרת איטו שבא בת ר' שמעון ע"ה ליום היארצייט שלה ז' אדר. ת.נ.צ.ב.ה.

נדבת חתנה ר' אלי'הו שי' גבאי

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-03-2022

הטענה כיצד יפעלו אצל אוה"ע כאשר יראו ש"דתיהם שונות מכל עם" – היתה טענת המן! הנהגתם של בנ"י, "עם מרדכי", היא שגם "בשער המלך" רואים ש"לא יכרע ולא ישתחווה"! וזה פעל שאחשורוש העביר את הטבעת מהמן למרדכי! וזוהי הוראה נצחית: כאשר ילד יהודי דר בשכונה שבה דרים אינם-יהודים, יתכן שהוריו "ירחמו" עליו ויאמרו לו שלא כדאי להתנהג בגלוי באופן ד"דתיהם שונות מכל עם"... וע"ז באה ההוראה, שאדרבה – הדרך היחידה לשלימות הילד ולשמירת כבודו בעיני חבריו האינם-יהודים היא – להראות להם שאינו מרמה אותם אלא הוא מתנהג כיהודי, כמו אמירת "ברכה" קודם האכילה וכו'. הנהגה זו אינה קשורה עם "פנטיים" אלא זוהי מציאותו של יהודי. וכאשר מחנכים את הילד כך, יתנהג כך "גם כי יזקין" בהיותו "בשער המלך".

משיחת פורים ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-03-2022

ההוראה מהענין ד"לעשות כרצון איש ואיש", שאחשורוש דאג לספק מזון כשר עבור היהודים שהוזמנו ל"משתה": גם כשיהודים הם במצב ש"מפוזר ומפורד בין העמים", אין ליהודי להסתיר יהדותו בהיותו ב"שושן הבירה" ו"בשער המלך", אלא להבליטו! הטענה שלא צריכים להתגרות באומות היא טעות חמורה: הגוי יודע ש"דתיהם שונות מכל עם", ואם היהודי מנסה להסתיר זאת מסתכל עליו הגוי בתור "רמאי"... ואדרבה – הנהגה באופן שמפגין יהדותו בגלוי מנחילה כבוד ויקר ליהודי גם בעיני אוה"ע! אע"פ שאופן הנהגה הנ"ל צ"ל בכל מקום שיהודי נמצא, אבל יהודי שיש לו שליחות מסויימת לעסוק בהנהגת השכונה העיר או המדינה, "בשער המלך" – נוגע עוד יותר שיתנהג כדבעי ולא להתיר לעצמו "קולות" ובכך להיות מכשול לרבים ח"ו. עליו לדעת גודל האחריות שעליו!

משיחת פורים ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-03-2022

תשובת אדה"ז על שאלת הצ"צ עמ"ש [בתחילת פ' ויקרא] "ויקרא" עם א' זעירא היתה: אדה"ר שידע מעלת עצמו שהוא יציר כפיו של הקב"ה וכו', החשיב את עצמו ונכשל בחטא עץ הדעת, לכן נכתב אצלו א' רבתי, אבל משה רבינו, אף שידע מעלת עצמו לא החשיב א"ע, אדרבה, זה פעל עליו ביטול ועניוות "עניו מכל האדם וגו'", ולכן כתוב אצלו א' זעירא. אדה"ז מקדים את מה שכתוב אצל אדה"ר כי בזה ישנה הוראה עד כמה יש להזהר מהכרת ערך עצמו, שהרי אפי' אדה"ר שהי' גדול באמת, עד כדי כך שגם לאחרי שנכשל בחטא עה"ד נאמר אצלו אל"ף רבתי! ובכ"ז נכשל עי"ז בחטא עה"ד! ולאידך, החידוש במשה רבינו אינו בזה שלא החשיב את עצמו (והרי ראה באדה"ר מה יצא מזה...) אלא בזה שהחזיק את השני יותר גדול ממנו! ועפ"ז מובן למה כתוב אצלו א' זעירא ולא א' בינוני (כרגיל).

ג' חלקים משיחת מוצש"ק פ' צו, י"ג ניסן ה'תשכ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-03-2022

איתא בזהר פ' פקודי שכשהארון הגיע לביהמ"ק "פתח ארונא ואמר זאת מנוחתי עדי עד..., רבי ייסא אמר האי קרא כנסת ישראל אמרה לי'..., רב חזקי' אמר קוב"ה אמר לי' על כנסת ישראל וכו'". הנה בכללות עבודת האדם ישנם ג' ענינים: 1) לימוד התורה. 2) קיום המצוות. 3) שכר המצוות, שתכלית השלימות בזה היא "שכר מצוה – מצוה (עצמה)", שנעשה צוותא וחיבור עם ה' – "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני". וזהו ג' הדעות בזהר: 1) "פתח ארונא ואמר וכו'" קאי לימוד התורה, דכדי שהלימוד יהי' בשלימות צ"ל מנוחה ושלוה – "זאת מנוחתי וגו'". 2) כשלומדים תורה באופן שזה "מביא לידי מעשה" – קיום המצוות, נמצאים אז בנ"י במצב של שלימות והם אומרים "זאת מנוחתי וגו'". כי לימוד התורה וקיום המצוות בשלימות ה"ז דוקא כשנמצאים בא"י, ובמצב ד"כנסת ישראל" – באחדות וכו'. 3) כשלימוד התורה ובנ"י הם בשלימות, פועלים עי"ז ה"נחת רוח לפני וכו'" ו"קוב"ה אמר זאת מנוחתי וגו'". ועוד הוראה: היסוד וההקדמה לכל הענינים הוא "ירושלים" – יראת שמים!

ב' חלקים משיחת מוצש"פ ויק"פ ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-03-2022

באחד באדר, שבועיים לפני חג הפורים, הוא זמן מתאים לעורר על מבצע פורים, והבקשה מכל אחד ואחת שיתעסקו בזה ביתר שאת וביתר עז. וכמה הוראות בנוגע לזה: א) כשהולכים לבקר אסירים בבתי אסורים, הנה מצות "משלוח מנות" יכולים הם לקיים בקלות יותר כי יכולים להחליף המנות שלהם וכו', אבל קשה להם לקיים מצות "מתנות לאביונים" היות שלפי החוק אסור להם להחזיק כסף, ולכן יש להביא מטבעות וקופת צדקה, ולתת להם את המטבעות והם ישימו א"ז בקופת צדקה במקום. ועד"ז יש לעשות כשהולכים לבקר בבתי חולים. ב) לעודד את רוח של האסירים עי"ז שמראים להם שהם מקיימים את המצוות של פורים בדיוק כמו שמרדכי ואסתר קיימו אותם וכו' , ועד"ז לעודד את רוחם של אלו הנמצאים בבתי חולים, ובכך לקיים גם את מצוות אהבת ישראל – הנקודה של מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים.

משיחת אור לאדר"ח אד"ש ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-03-2022