זה לא מספיק להיות "זקן - זה שקנה חכמה" שלומד תורה לעצמו, אלא צ"ל גם הענין (שחז"ל למדו ממ"ש [בשני דפ' חיי שרה] "ואברהם זקן", שאברהם הי') "זקן ויושב בישיבה": למסור שיעורי תורה ברבים, או, אם בינתיים אינו שייך לזה, לדאוג שתהי' "ישיבה" במקומו בה יוכלו ללמוד תורה ברבים. וכמ"ש לאחרונה בענין "תן לי יבנה וחכמי'", שיש להשתדל שבמקום שקיימת ישיבה - שיתוסף בזה בכמות ובאיכות, ובמקום שאין ישיבה - להקים ישיבה! ונחיצות ההשתדלות בזה בתקופה זו במיוחד מובן עפ"י מאחז"ל "אני חומה זו תורה" שתורה מגינה על בנ"י, ומכיון שכל ישראל הם "קומה אחת שלימה", הנה ע"י לימוד התורה שלו בכ"מ שהוא, נפעל עי"ז הגנה על כל בנ"י בכל מקום שהם. ועי"ז זוכים למ"ש בהמשך לזה "וה' ברך את אברהם בכל", עד שזוכים ל"עולמך תראה בחייך" ע"ד מאחז"ל עה"פ בנוגע לאברהם.

א' השיחות דהתוועדות יום ג' פ' חיי שרה, כ' מרחשון ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-11-2024

It’s not enough to be an “elder – this is one who has acquired wisdom” who learns Torah for oneself. Rather, one must emulate Avraham, who was “an elder and would sit in yeshiva,” as our Sages derive from the verse “Avraham was old” (in sheini of Parashas Chayei Sarah). That is, one must give Torah classes for the public, and if one isn’t holding there yet, he must make sure there’s a yeshivah in his city where Torah can be studied publicly. As discussed lately regarding Rabban Yochanan ben Zakai’s request to “Give me Yavneh and its Sages” – one must see to it that wherever there is a yeshivah, it should be expanded in quality and quantity, and wherever there is no yeshiva – one should be established. This is especially important now, as our Sages taught, “I am a wall – this refers to Torah” – Torah protects the Jewish people. Since all Jews are one body, one Jew studying Torah wherever he is brings protection to all Jews everywhere. And in this way, we merit the next part of the verse, “and Hashem had blessed Avraham with everything,” and we merit to “see your world in your lifetime” as the Sages said regarding Avraham.

Sichah from farbrengen of Tuesday, Parashas Chayei Sarah, 20 Marcheshvan 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-11-2024

א) עה"פ [בראשון דפ' חיי שרה] "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון וגו'" פרש"י: "ע"י בשורת העקדה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה". בהוספת רש"י "פרחה נשמתה ממנה" מתרץ שאלת ה"בן חמש" למה נגרמה עי"ז מיתת שרה והרי יודע על מקרים של מיתה ולא נגרמה עי"ז מיתת האם ר"ל?! וע"ז פרש"י שכאן הי' זה באופן של דבר והיפוכו – בתחילה סיפרו לה ש"נזדמן בנה לשחיטה" ומיד לאח"ז – ההיפך – "וכמעט שלא נשחט", וזה הביא שיהי' "פרחה נשמתה" – פריחה הלוך ושוב בנשמתה ולכן "מתה". ב) מבואר בזהר ש"קרית ארבע היא חברון" קאי על הד' יסודות כפי שהם מחוברים יחד וכו', ומכאן התשובה לטוענים שמ"ש הרמב"ם בהל' יסוה"ת שכל דבר מורכב מד' יסודות, לקח א"ז מספרי אוה"ע – (דנוסף על האיסור לומר כך על מ"ש הרמב"ם ביד החזקה – ) זה מובא בזהר!

ב' חלקים משיחת מוצש"פ חיי-שרה ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-11-2024

(1) On the verse (in rishon of Parashas Chayei Sarah), “Sarah died in Kiryas Arba, which is Chevron…”, Rashi says: As a result of the news of the Akeidah, that her son had been designated to be slaughtered and was almost slaughtered, her soul flew out of her and she died.” Rashi adds the words “her soul flew out of her” to address the question of the five-year-old beginning to study Scripture: a child knows that many people have died whose mothers didn’t die upon hearing about it Rachmana litzlan, so why did Sarah die upon hearing that Yitzchak had almost been slaughtered? Rashi addresses this by indicating that the issue was the back and forth: first she was told that “her son had been designated for slaughter,” and immediately afterwards she was told that he wasn’t slaughtered. This caused “her soul to fly out of her” – flying back and forth – and therefore “she died.” (2) The Zohar says that “Kiryas Arba, which is Chevron” refers to the four elements as they are combined together etc. This is the answer to those who argue that when the Rambam says in Hilchos Yesodei HaTorah that everything is comprised of four elements, he took it from non-Jewish sources chas v’shalom: (In addition to the fact that you can’t say such a thing about something the Rambam writes in Yad Hachazakah) – it’s obviously not from non-Jewish sources because it is stated in the Zohar.

2 excerpts from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Chayei Sarah 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-11-2024

"ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו'" [הפטורת פ' וירא]. ומבאר אדה"ז במאמרו: ד"ואשה" קאי על כאו"א מישראל. "צעקה אל אלישע" – זה הקב"ה. "עבדך אישי מת", פי' אישי הוא אש יו"ד, בחי' יו"ד ונקודת הנפש שהי' בבחי' אהבה כרשפי אש – "מת". ובמילא הנושה, היצה"ר, "בא לקחת את שני ילדיי – אהבה ויראה הנולדים מהמוחין – לו לעבדים". "ויאמר אלי' אלישע מה יש לך בבית, ותאמר אין לי כ"א אסוך שמן" – נקודת היהדות. "ויאמר לה כו' כלים רקים אל תמעיטי", דאף שהכלים היו רקים, כנ"ל, מ"מ צריך למלאותם מנקודת היהדות. ועי"ז "ואת ובניך תחיו בנותר" – החיות שלו תהי' בעבודה מבחי' "ונותר" – סוכ"ע. וההוראה: כאשר יהודי הוא במצב של "מאן דנפל מדרגי' אקרי מת", אל לו ליפול ברוחו, כי הירידה היא צורך עלי'. ומגיעים לזה ע"י "כלים רקים" – ענין התשובה. [מאמר זה קשור עם א' ממאמרי אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע שמכינים עתה לדפוס והיתה התקוה שיהיו מוכנים לקראת יום ההולדת שלו בכ' מרחשון, ובפועל הספר עדיין לא מוכן...]

חלק מהאמר אור לכ' מרחשון ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-11-2024

On the Haftorah, “A woman of the wives of the disciples of the prophets…” the Alter Rebbe explains in a maamar: The “woman” refers to every Jew. “Elisha” refers to Hashem. “Your servant, my husband (ishi) has died” – refers to the level of eish-yud, where the yud (the inner core of the soul) being expressed in fiery love. But this level “has died,” and therefore the “creditor” – the yetzer hara, “has come to take my two children” – the love and awe, which are born from the the intellect – “for himself as slaves.” “And Elisha said to her…’what do you have in the house?’ And she said…nothing but a jug of oil.’” The oil is the soul’s inner core; Elisha told her to borrow “empty vessels,” and “not a few,” meaning, although the vessels are empty, as above, nevertheless you must fill them from the inner core, and in this way, “You and your sons will live with the remainder” – the service stemming from the level of Sovev Kol Almin. The lesson is that when a Jew has fallen from his previous level – “one who falls from their level is considered dead” – he shouldn’t become discouraged, because the purpose of the fall is to later rise up to an even higher level. And this happens through the “empty vessels” – the service of teshuvah. (There’s a related maamar of the Rebbe Rashab, which is included in the sefer currently being prepared for print; I hoped it would be ready in time for the birthday on 20 Cheshvan, but the sefer hasn’t yet been completed…)

Excerpt from maamar (k’ein sichah) of 20 Marcheshvan 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-11-2024

לזכות פריידא בת צירל שתחי' ליום ההולדת שלה י"ד מרחשון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ההוראה ממ"ש במדרש עה"פ [בפ' בלק] "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו" ש"כבר קדמוך זריזותי' דאברהם שנאמר [בפ' וירא] וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו": מצד החושך כפול ומכופל של הגלות אפ"ל "הצדקה" להחסרון לפעמים בעניני תומ"צ וכו', כי ה"מלמד זכות" על בנ"י טוען, היות ש"כל ישראל בני מלכים הם", הנה כשלוקחים "בן מלך" ומשליכים אותו בין פחותים אין פלא ש"נטרפה דעתו" ובמילא ה"ה פטור מן המצות! אבל אז נעמד כנגדו "צד השמאל" וטוען, אם כך, איך יש לו דעת כשמגיע לעניני מסחר וכיו"ב... – למה אין לו את הזריזות ד"וישכם אברהם בבוקר" אבל את הזריזות ד"ויקם בלעם בבוקר" יש לו?!..., וע"ז עונים לו שבפועל "כבר קדמוך אברהם", והוא מוריש זריזות זו לכל בניו אחריו, וזריזות זו, אף אם היא בהעלם, מבטלת את (הענינים שיכולים לצאת מ)הזריזות דבלעם!

ג' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשח"י

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-11-2024

On the verse (in Parashas Balak), “Bilaam got up early in the morning and saddled his she-donkey,” the Midrash says, “You have already been preceded by the alacrity of Avraham, as it says, ‘Avraham got up early in the morning and saddled his donkey.’” In the double and redoubled darkness of the exile, one can justify the fact that he is sometimes deficient in Torah and mitzvos on the basis that “All the Jewish people are sons of kings,” and when you put the prince among lowly people, it is no wonder that he “loses his mind,” in which case he is exempt from mitzvos. But then the opposing side argues that if so, how does he have a head when it comes to doing business etc.…why does he not have the alacrity of “Avraham getting up early in the morning,” but he does have the alacrity of “Bilaam getting up early in the morning?! The response to this argument is that “You have already been preceded by Avraham,” and Avraham bequeaths his alacrity to all his descendants after him. Although it may be concealed, this alacrity nullifies (any potential consequence of) the alacrity of Bilaam.

3 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5718

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-11-2024

בכל מקום ובכל זמן ישנה התגברות הקליפה בענין מסויים. ובמדינה זו – בזבוז יתר על ענינים חיצוניים של יופי וקישוט הבית, מבלי להתחשב אפי' בהיכולת והאפשריות הכספית, ובלבד שיוכלו להתחרות ולהתעלות על השכן או השכנתה... – לא בנוגע להוצאת בניו לתלמוד תורה או לשלחם לישיבה טובה יותר אלא בנוגע לענינים חיצוניים של מה בכך. בדוגמת המנהג בה"קאָלאָניעס" (המושבות) להתחרות מי יכול לירוק למרחוק יותר..., וזה בא מצד זה שמונחים ב"הנחות העולם". כתוצאה מהנהגה זו בל ימלט שלא יחסר בכל הדרוש להוצאות בעניני קדושה; תיקון הדבר – שה"עקרת הבית" תערוך סדר באופן ניהול הוצאות הבית, לחשב את הדרוש לעניני קדושה, וגם במה שנשאר – לזכור הפתגם שגם מה שמותר – לא צריך.

משיחת מוצש"ק פ' וישב, כ' כסלו ה'תשי"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-11-2024

Every time and place has its area in which the kelipah is especially dominant. In this country, it is excessive spending on externalities like home decorations and furniture, out of a desire to outdo the neighbors, even if one can’t afford it and has to borrow money, Not to outdo them in to spending on one’s children’s Torah education or sending them to a better yeshiva, but on trivialities. It brings to mind how in the shul of a Russian farming colony, in order to choose who would be the gabbai, they would have a contest to see who could spit the farthest…Inevitably, this problem will result in a family lacking money for true needs, i.e., matters of holiness. The remedy is for the woman of the house to manage household expenses in an orderly fashion, by calculating what is available and what is needed for matters of holiness – and then, even if money remains, to remember the saying that “what is permissible is unnecessary.”

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Vayeshev, 20 Kislev 5717.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-11-2024

לע"נ ר' טובי'ה ב"ר חיים יהושע ע"ה זקלס ליום היארצייט שלו י"ב מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת ר' מאיר שי' זקלס

ביאור הבטחת הקב"ה ע"י ירמיהו [לרחל אמנו, בהמשך למ"ש לפנ"ז: "רחל מבכה על בני'. . כי איננו. ."] "יש שכר לפעולתך גו' ושבו בנים לגבולם": "ירמיהו" הנביא, שאמר ריבוי נבואות אודות מרירת הגלות, אומר, שלמרות שנמצאים במצב של גלות שהיא דבר המר ביותר, יש לדעת שבכחם של בנ"י להפוך מצב זה לטוב, וזוהי הכוונה בגלות המרה - להוכיח עי"ז את מעלתן של בנ"י, כי ע"י העבודה ב"עולם המזדעזע" והפיכתו לטוב, מתגלים כחות הנעלמים של בנ"י הנדרשים כדי להפך את חושך הגלות לטוב. והעבודה היא "פעולתך" - פעולה שאינה שליחות ישירה מאת ה' כ"א עבודה שבוחרים בה, ע"ד "כל מעשיך לשם שמים", והיינו, שלא מסתגרים בבית ומתעסקים עם חינוך בני הבית, אלא יוצאים מן הבית כדי לפעול ולהשפיע גם בחוץ. וירמיהו מבטיח ש"יש שכר לפעולתך" - "ושבו בנים מארץ אויב . . ושבו בנים לגבולם".

ב' חלקים משיחת ר"ח סיון ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-11-2024

Yirmiyahu Hanavi prophesied Hashem’s promise (to Rochel Imeinu, following the previous verse, “Rachel weeping for her children…for they are not”) that “there is reward for your work…and the children shall return to their own border.” Yirmiyahu, whose name connotes bitterness, and who said many prophecies about the bitterness of exile, says that although we are in exile, which is the most bitter thing possible, one should know that a Jew has the ability to transform it to good. And this is the purpose of the bitter exile – to bring out the deep power of the Jewish people to transform darkness to light. This task is called “your work” – it’s not a direct instruction from Hashem, but something chooses on their own, akin to “all your deeds being for the sake of heaven.” Meaning, one doesn’t confine themself in their own home focusing only on their own self and family, but goes out to impact the world as well. And Yirmiyahu promises that “there is reward for your work” – “and they shall come back from the land of the enemy…and the children shall return to their own border.”

2 excerpts from sichah of Rosh Chodesh Sivan 5746.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-11-2024

לזכות שמעי'ה אבטליון בן שרה שי'

אחז"ל "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". ומזה מובן שכמו שהעבודה עם עצמו צ"ל באופן של "עזוב תעזוב עמו" – שמשתף גם את גופו בעבודת ה' של הנשמה "לעשות צדקה ומשפט" [כמ"ש בשני דפ' וירא], וכמו"כ צ"ל בנוגע להשפעה על העולם כולו, שהתכלית היא שזה יהי' באופן של ""פדה בשלום נפשי" (וכמו שכתב אדה"ז בקשר לגאולתו "הגדיל והפליא הוי' לעשות בארץ"). והדרך לזה הוא ע"י שנותן דוגמא פשוטה מהגוף – טובת הרגל (אע"פ שהוא גדול יותר בכמות) לא להתנהג כפי שהוא רוצה אלא לפי רצון השכל שבראש (לפי שהוא גדול יותר באיכות). ובנמשל – כאשר מתבוננים בזה רואים שבאמת זהו טובת הגוף לא למלאות את תאוותו ורצונו אלא להתנהג לפי רצון הנשמה. זה שתובעים ממנו להתאפק מלמלאות תאוותו, אי"ז בשביל "טובה" לאחרים, אלא טובתו האישית! ע"י הסבר זה אפשר בקלות "לעשות בארץ" באופן של "שלום". ואשרי אלו שזכו וזיכו את הרבים!

ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-11-2024

Our Sages taught, “A person is obligated to say, ‘The world was created for me.’” This indicates that just as one’s service with himself requires that “You shall surely help along with him” – getting the body to participate in the soul’s service “to do righteousness and justice” (as it says in sheini of Parashas Vayera), the same applies to one’s service of impacting the whole world. This can be done by way of example from the body: just as it is in the best interest of the foot (which is greater in quantity) not to do what it wants, but to listen to the head (which is greater in quality) – so, too, you can explain to a person that it is in the body’s best interest not to fulfill its own desires, but to follow the desire of the soul. When it is demanded of a person to restrain himself from fulfilling his desires, he’s not doing a “favor” for someone else, but doing something for his own bodily benefit. With this explanation it’s possible easily “to do in the world” in a manner of “peace.”

3 excerpts from sichah of 19 Kislev 5729

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-11-2024

[הורה לנגן "ניע זשוריצי כלאָפצי", ואח"כ אמר:] פירוש הפשוט של ניגון זה הוא: אל תדאגו, אנחנו ניסע עד המרזח ושם יהי' משקה. חסידי אדמו"ר האמצעי שהיו מנגנים ניגון זה היו מוסיפים, שבכ"ז, מעט משקה צריכים כדי לעבור את הדרך עד המרזח... וההוראה: בנ"י הם "מעשי ידיו" של ה' שהם נצחיים, וגם גופו של יהודי הוא קדוש ובו היתה הבחירה של ה' ויהי' נצחי [שלכן "כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב", עולם התחי'], וסוכ"ס "לא ידח ממנו נדח" וכולם יגיעו למקומם האמיתי, ה"מרזח". אלא שמ"מ באים בתביעה שעד שמגיעים לשם צריכים מעט "משקה" כדי שיוכלו לסבול את טלטולי הדרך..., ועד"ז גם אם יודעים שקיום המצוות בשלימות תהי' רק לעת"ל – אין לחכות עד אז, כשיגיעו ל"מרזח", כדי לקיימם, כי כדי להגיע לשם מוכרח להיות קיום המצוות. ומכיון שברור הדבר שסוכ"ס יהי' כל יהודי לומד תורה ומקיים מצוות במילואם, למה לו להקשות על עצמו את הנסיעה ל"מרזח", בה בשעה שביכלתו לבוא לשם מוקדם יותר ובנוחיות?!

ב' חלקים משיחת שמחת בית השואבה ה'תשי"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2024

[The Rebbe instructed to sing the Niggun Nye Zhuritze Chloptzi, and then explained:] The plain meaning of this niggun is that you shouldn’t worry because when we get to the inn, there will be mashkeh there. The Mitteler Rebbe’s Chassidim would sing this niggun,, and they would add that nevertheless, a little mashkeh is necessary for journey until you get to the inn. The lesson is: the Jewish people are the “handiwork of Hashem,” and therefore they are eternal; even the body of a Jew is holy and was chosen by Hashem, and will also be eternal (which is why every Jew has a portion in the World to Come, the World of Resurrection), and ultimately, “he who is banished will not be cast away” – they will all arrive at their true place, the “inn.” But nevertheless it is demanded of a Jew that until he gets there, he needs a little “mashke” in order to endure the travails of the journey. Similarly, although one knows that the ultimate performance of mitzvos will be only when Moshiach comes, he must not wait until then in order to fulfill them, because in order to get there he needs to keep the mitzvos. Since it is certain that every Jew will become one who learns Torah and keeps mitzvos fully, why should he make it harder for himself and make the journey to the “inn” longer, when he could get there sooner and more comfortably?!

2 excerpts from sichah of Simchas Beis Hashoevah 5717

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-11-2024

עה"פ "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון וגו'" איתא בגמ' "ששון זו מילה" שנאמר "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" שאמר דוד המלך בנוגע למצות מילה. מובא ברמב"ם שהמילה מחלישה אצל הנימול את תאוות עוה"ז. וזהו החילוק בין ענין המילה כפי שהוא אצל אוה"ע וכפי שהוא אצל בנ"י: אצל אוה"ע ה"ז ענין של צער וכאב, ועושים זאת רק כדי להמנע עי"ז מענין של סכנה וצער גדול יותר, אבל אצל בנ"י ענין המילה הו"ע של שמחה, הוא שמח "כמוצא שלל רב", שלחם עם אויב גדול וניצח אותו באופן כזה שהוא לקח ממנו "שלל רב". ובפרטיות יותר: אופן הנהגת היהודי בעוה"ז הגשמי היא לא שהנשמה תיבדל מהגוף והעולם ולא תתעסק עמהם, אלא אדרבה - להתקשר עם נפה"ב והגוף וחלקו בעולם, ושם תהי' הנהגתו באופן ד"בכל דרכיך דעהו" – לקחת מעניני עוה"ז "שלל רב", ע"י שמשתמש בהם לעניני קדושה. וזוהי המעלה בבעלי עסק שעסוקים רוב ימיהם בעניני עוה"ז (על יושבי אוהל), שה"שלל" מעניני עוה"ז שלהם הוא "שלל רב" לאמיתתו.

משיחת פורים ה'תשי"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-11-2024

On the verse, “The Jews had light and joy, and gladness and honor,” the Gemara states, “Gladness refers to circumcision,” as it says, “I am glad over Your word like one who finds great spoil” – a verse about the mitzvah of bris milah. The Rambam states that circumcision weakens the newborn’s desire for this world. And this is the difference between the circumcision performed by gentiles, and the mitzvah of bris milah performed by Jews: for a gentile, circumcision is something painful, which they do only to avoid an even greater pain. But for a Jew, it is a cause for gladness and rejoicing, “like one who finds great spoil.” One obtains “great spoil” by conquering a powerful enemy so decisively that not only does the enemy no longer pose a threat, but the conqueror takes for himself that which previously belonged to the enemy. Similarly, Hashem didn’t create the soul to remain in heaven; rather, He sent it into a body a body and animal soul in this world to engage the world and conquer it, and thereby to take physicality as “great spoil” for holiness by “Knowing Him in all your ways” etc. This is the advantage of working people (over scholars): because they spend the majority of their time engaged in the world, they are the ones who truly take “great spoil” from the world and use it for holiness.

Excerpt from sichah of Purim 5719

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-11-2024

ענין ז' חשון – שבו היו העולים לרגל של חג הסוכות – שהשמחה בחג זה, "חג האסיף", היתה הגדולה ביותר מבין ג' הרגלים – יוצאים מא"י לחו"ל (ולכן לא היו שואלים גשמים עד יום זה. וגם בזמן שאין ביהמ"ק הנציחו זאת: בא"י נשאר הדין שמתחילים לשאול גשמים בז' חשון, וכן בענין שנוגע לסוחרים – שכאשר כותבים בשטר התאריך "אחר הרגל" הכוונה היא לז' חשון), הוא – לחבר את הקדושה והשמחה שהיתה בביהמ"ק, שכל זמן שהיו בא"י היו עדיין תחת רושם זה, עם החולין. ובזמננו: עד ז' חשון עומדים עדיין תחת הרושם של קדושת ימי חודש תשרי ובמיוחד שמח"ת, אבל גם למחרת, בחיי היום-יומיים ובעניני החולין של כאו"א, צ"ל ניכר החילוק שנעשה בהם כתוצאה מרושם זה. עיקר הקדושה בביהמ"ק הי' בקדה"ק מקום הארון – ענין הלוחות וספר תורה. וזהו תפקיד הישיבות בכלל וישיבת תומכי-תמימים בפרט – החדרת ענין התורה, מתוך חיות ושמחה, בכל בית יהודי.

משיחת אור ליום ד' פ' לך לך, מוצאי ז' מרחשון ה'תשכ"ב, לעסקני ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק'

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-11-2024

7 Cheshvan marks the day when the pilgrims would reach the border of Eretz Yisrael on their way home from the pilgrimage for Sukkos. This is why they would wait until this day to start asking for rain, a law that remains in practice even today. Additionally, in business transactions, when a document sets a time of “after the festival,” without providing a specific date, the default date is 7 Cheshvan. The role of this day, which marks the boundary between the inspiration of Simchas Torah and the beginning of mundane life, is to merge the two, such that the impact of Simchas Torah can be seen in how one lives his daily life. The holiest part of the Beis Hamikdash was the Holy of Holies, the place of the Aron – which housed the Luchos and the Sefer Torah. And this is the function of a yeshiva, especially Tomchei Temimim – to make Torah permeate every Jewish home, with joy and passion.

Excerpt from sichah of Tuesday night, Parashas Lech Lecha, Motzaei 7 Cheshvan 5722, to supporters of Yeshivas Tomchei Temimim – in the Rebbe’s room

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-11-2024