א) פרשת תולדות נק' כך ע"ש התחלתה "ואלה תולדות יצחק", ולכאו' עפ"י הסדר, זה הי' צ"ל השם של פ' "נח" שלפנ"ז שמתחילה גם עם "אלה תולדות נח", ושם פ' תולדות שלאח"ז הי' צ"ל "יצחק"?! אלא שבזה מרומז גודל מעלתם של בנ"י: "תולדות" מורה על כללות שליחות בנ"י לעולם להוליד "תולדות" ‏–‏ "תולדותיהם של צדיקים ‏–‏ "ועמך כולם צדיקים" ‏–‏ מעשים טובים", ולפני קיום שליחותו מקדים הקב"ה ונותן לו "נח נח" ‏–‏ "נייחא בעליונים (עניני הנשמה) ונייחא בתחתונים (עניני הגוף)! ב) מעלת הגוף של יהודי ביחס לנשמתו, שדוקא בו, שהוא יש הגשמי, ניכר שמתהווה מעצומ"ה ש"הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין וכו'", ונמצא דגופו של יהודי הוא למע' מכל סדר ההשתלשלות! ועוד.

משיחת אור לכ"ח מרחשון ה'תשנ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-11-2024

A Jew should not wonder how he can have an effect on the entire world – because the conduct of all the countries in the world is determined on Rosh Hashana, as we say on Rosh Hashana, “Concerning countries, [judgment] is pronounced on [this day],” in accordance with the degree of feeling with which the Jewish people say U’nesaneh Tokef, and after that they accept His kingship during Keser, and they say that “He is our G-d . . . He will save us and He will redeem us . . . I am Hashem your G-d!” The fact that during the exile the Jewish people require the help of the non-Jewish nations is only because Hashem wants it to be that way; a Jew should not feel down because of it, and certainly he shouldn’t be embarrassed of his Yiddishkeit or sacrifice any part of Yiddishkeit G-d forbid, but to the contrary – one should be proud of it! And we should show the world that “There is one nation,” that even in exile, “their laws differ from [those] of every nation,” just like Mordechai who “neither kneeled nor prostrated himself!” This must be expressed in every detail of daily life, and we must educate our children in this fashion. This is the only way in which the non-Jews will respect the Jewish people, and they will be happy that they have the privilege to help them.

Excerpt from sicha of Monday, Parashas Noach, second day of Rosh Chodesh Marcheshvan 5743 – to women and girls.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-11-2024

לזכות חי' מושקא בת חנה יהודית שתחי' בחורבערג ליום ההולדת שלה כ"ח מרחשון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

ביום כ"ז מר-חשון נצטווה נח "צא מן התיבה וגו'" [כמ"ש ברביעי דפ' נח]. ולכאורה הרי ידוע שהענין ד"תיבת נח" קאי על "תיבות התורה והתפילה", ושהמצב ב"תיבת נח" הי' ע"ד ימות המשיח ש"וגר זאב עם כבש" וכו', וא"כ למה צווהו הקב"ה "צא מן התיבה"?! והביאור‏ – ‏"נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים", וזה נעשה דוקא ע"י העבודה בענינים הארציים שמחוץ ל"תיבה". ולכן: התחלת העבודה צ"ל ב"בא אל התיבה"‏ – ‏תיבות התפילה, ואח"כ "מביהכנ"ס לביהמ"ד"‏ – ‏תיבות התורה, אבל לאח"ז, ועם ה"נתינת-כח" מזה, צ"ל העבודה של "הנהג בהם מנהג דרך ארץ": לעשות מענינים הארציים‏ – ‏"דרך ארץ", ע"י ש"ושמרו דרך הוי'". ולכן צ"ל "הנהג בהם וכו'"‏ – ‏שהיהודי יהי' המנהיג של העולם ולא להיפך ח"ו. וזוהי ההוראה מיום כ"ז מר-חשון.

משיחת מוצש"פ חיי שרה, כ"ז מרחשון ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-11-2024

On 27 Marcheshvan Noach was commanded to “Leave the Teivah etc.” (as it says in revi’i of Parashas Noach). Seemingly, being that Noach’s Teivah represents the words (“teivos”) of Torah and Tefillah, and the state in the Teivah was a taste of the days of Moshiach when “the wolf will live with the lamb” etc.; why was Noach commanded to leave the Teivah? The answer is that “the Holy One, blessed be He, desired to have a dwelling place for Him in the lower realms,” which is accomplished specifically by a Jew’s service with the physical reality outside the Teivah. Therefore, while the first step of one’s service is to “enter the Teivah” – the words of Tefillah, and then “from the synagogue to the study hall” – the words of Torah – but afterwards, once he has been empowered by the words of Torah and Tefillah, he must “conduct himself with them according to the way of the world”: to infuse “the world” with “the way of the world” – by “keeping the way of Hashem.” Therefore, one must “conduct himself with them etc.” – a Jew must be a leader of the world, and not the reverse, chas v’shalom. This is the lesson from 27 Marcheshvan.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Chayei Sarah, 27 Marcheshvan 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-11-2024

לע"נ הרה"ח הרה"ת הרב ארי' ליב ב"ר יצחק מיכל ע"ה קרעמער – מנהל ישיבת תות"ל מונטרעאל יותר מיובל שנה

ליום היארצייט שלו ‏כ"ז מרחשון. תנצב"ה

נדבת משפחתו שיחיו‏

זה עצמו שבנ"י נמצאים בגלות ובמעמד ומצב ד"אתם המעט מכל העמים" – צריך לפעול בהם רגש של תוקף וגאון, וכאשר למרות כל הקשיים והנסיונות, עומדים בתוקף ומתנהגים עפ"י התורה בחיי היום-יומיים, וזה ניכר עליהם גם כשהולכים ברחוב – זוכים עי"ז לכבוד והערצה בעיני העמים, והעיקר – להוספה בברכות ה'; הוראה מסיום שיעור תהלים היומי "תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותיך לא שכחתי": "שה" קאי על בנ"י, וכמ"ש "שה פזורה ישראל". כאשר יהודי עושה "חשבון" משנה החולפת ומגיע למסקנא ש"תעה" לרגע אחד מדרך התורה (כתוצאה מזה גופא שנמצאים בגלות, "שה פזורה ישראל") – אין לו ליפול ברוחו, כי בודאי שהקב"ה, בהיותו "רועה נאמן", "בקש עבדך" – יבקש ויחפש את ה"שה" עד שיחזירנה למקומה! כי האמת היא שגם אז "מצותיך לא שכחתי" (ומה שלא קיים מצוה מסויימת כדרוש הוא רק מפני ש"תעה" וחשב שאינו יכול). וזה מתבטא בזה ש"אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", כבהתחלת השיעור: שאפי' כאשר אינו עוסק בתורה – שיחתו היא ע"ד יוקר מעלת התורה.

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' נצבים, כ"ו אלול ה'תשמ"ה - לנשי ובנות ישראל תחיינה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-11-2024

The very fact that the Jewish people are in exile and “the least numerous of all the peoples” must evoke in them a feeling of strength and pride, in that despite all the difficulties and challenges, they stand strong and conduct themselves according the Torah in their daily lives, and in a way that is recognizable even when they walk in the street. This brings them respect and honor in the eyes of the nations, and most importantly – it brings increased blessings from Hashem. The end of today’s daily Tehillim states, “I went astray like a lost lamb; seek Your servant, for I did not forget Your commandments.” The lamb refers to the Jewish people, “a scattered lamb is the Jewish people.” When a Jew makes an accounting of the outgoing year, and reaches the conclusion that he strayed momentarily from the path of Torah (as a result of being in exile, “scattered”) – he should not feel dejected, because it is certain that Hashem, the “Faithful Shepherd” is “seeking His servant” – looking and searching for the lamb to return it to its place. And the truth is that even when a Jew strays, “I did not forget Your commandments” (the fact that he didn’t keep a certain mitzvah properly is only because he strayed and thought he didn’t have the ability to do it). This is expressed in the fact that “I love Your Torah! All day it is my conversation, as it says at the beginning of today’s Tehillim: even when one isn’t engaged in Torah – his conversation is about the Torah’s preciousness.

2 excerpts from sichah of Thursday, Parashas Nitzavim, 26 Elul 5745 – to Nshei Ubnos Chabad

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=27-11-2024

החיד"א מביא ממדרש, שג' האבות, אברהם יצחק ויעקב, היו ביחד 15 שנה, [תקופה בפ' תולדות], שהרי אברהם נסתלק כשיעקב הי' בן 15 שנה. והרי גם ג' אבות החסידות, הבעש"ט המגיד ואדה"ז היו ביחד 15 שנה, שהרי אדה"ז נולד בשנת קה"ת והבעש"ט נסתלק בשנת תק"כ! וזה מ"ש שם שבאותו זמן למדו ביחד (רק) 15 שעה ביום, ה"ז כיון ששאר היום הי' בשביל צרכי הגוף, ואי"ז זמן מתאים ללימוד התורה שצ"ל "באימה ביראה ברתת ובזיעה", אבל פשוט שכל היום, גם בעניניהם הגשמיים, היו בבחי' "מרכבה" לאלקות. וזהו גם מה שחסידות תובעת שצ"ל העבודה גם עם ענינים הגשמיים.

ב' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-11-2024

The Chida cites the Midrash stating that there were fifteen years when all three Avos were alive at the same time (Avraham passed away when Yaakov was 15 years old). Similarly, there were fifteen years when the three Avos of Chassidus – the Baal Shem Tov, the Maggid, and the Alter Rebbe – were alive at the same time. (The Alter Rebbe was born in 5505 (1745), and the Baal Shem Tov passed away in 5520 (1760).) It further says that during that time, the Avos spent (only) 15 hours a day learning Torah together, with the remaining hours of the day designated for their physical needs. (The time used for physical needs wasn’t suitable for Torah study, which must be done “with reverence and fear and trembling and sweat.”) But obviously, they still served as a “chariot” for G-dliness the entire day, even when they were involved in physical matters. Likewise, Chassidus demands that a Jew serve Hashem with his physical matters as well.

2 excerpts from sichah of 19 Kislev 5722

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-11-2024

לע"נ מרת שרה שפרה ע"ה - בת יבלחט"א ר' בנימין זאב הלוי שי' - צירקוס ליום היארצייט שלה כ"ה מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.

בקשר לדיני שור תם ושור מועד [בשני דפ' משפטים] כותב הרמב"ם: "בהמה שהועדה וחזרה בה מדבר שהועדה בו חזרה לתמותה" ואפי' אם השינוי הוא בדבר הכי קטן וכו': גם מי ש"יצרו תקפו" והתרגל בהנהגה בלתי-רצוי' שע"י "נפש הבהמית" (שור) ונעשה "מועד" ר"ל, יכול לחזור לתמותו ע"י שינוי הכי קל ‏–‏ הרהור תשובה, ואז ה"ה נעלה יותר אפי' מצדיק גמור ("תם" מעיקרא). וא' ממעלות הבעלי-תשובה היא ש"צועקין ונענין מיד", ולכן, בזמננו ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו" והעבודה היא של בעלי-תשובה, צריכים לצעוק שרוצים משיח ‏–‏ "במילא מאַכט מען אַ "געוואַלד": היתכן עדיין לא בא?! עבר קציר כלה קיץ ועדיין לא בא! . . מ'מאָנט תכלית! און דער תכלית איז אַז יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בעגלא דידן ממש!".

ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-11-2024

Regarding the laws of a shor tam and shor muad [derived from sheini of Parshas Mishpatim], the Rambam writes: “When an animal was classified as muad, and then it changes its conduct, it reverts to its tam status.” This applies even in cases where the change in the animal’s behavior was very minor. Similarly, even one whose yetzer overtakes him, causing him to become a “muad” Rachmana litzlan – he can revert to his “tam” status even with the most minor positive change – even a thought of teshuvah etc. And he then attains a level even higher than that of a comlete tzaddik (i.e., one who remained a “tam” from the outset). One of the advantages of baalei teshuvah is that “They cry out and are answered immediately”; therefore, in our time, when “Because of our sins we have been exiled from our land,” and our service is that of baalei teshuvah, we must cry out for Moshiach and demand: How is it possible that he still has not come?! We demand tachlis – and the tachlis is that Moshiach come and redeem us and lead us upright to our land, in our time literally.

3 excerpts from sichah of 19 Kislev 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-11-2024

הוראה ממ"ש [בראשון דפ' תולדות] בהתחלת הפרשה "ואלה תולדות יצחק" עפ"י מ"ש רש"י "יעקב ועשו האמורים בפרשה": בעצם ובשרש – אין מציאותו של עשו, אלא כל מציאותו הוא זה שהוא "אמור בפרשה" כ"תולדות יצחק" – שענינו לפעול צחוק למעלה שזהו ע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא, ועי"ז נשלם הכוונה דדירה בתחתונים וכו'. ואפילו כאשר הנשמה (יעקב) יורדת למטה למצב של "תולדות", ונמצאת בעולם, "בפרשה" מלשון הפרשה – מופרש משרשה, ושם נראה שישנה מציאות של עשו – בכוחה לפעול ע"י לימוד התורה ("בפרשה") ש"עס זאל זיך אָנהערן" אצלו וגם בעשו ואוה"ע עצמם, בגילוי, שכל מציאותו של עשו הוא בשביל "תולדות יצחק" ו"אמור הפרשה", עד שהם מסייעים לבנ"י בעבודתם בכלל ועאכו"כ באה"ק.

משיחת מוצש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו – בחדרו הק' – ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-11-2024

On the verse, “These are the descendants of Yitzchak,” Rashi says, “Yaakov and Esav who are mentioned in the parashah.” In essence, Esav has no existence other than being “mentioned in the parashah,” just like the “descendants of Yitzchak” – who causes laughter by transforming darkness to light and making a dwelling for Hashem in this world. Even when the soul (Yaakov) descends to the level of “descendants,” to this world where it finds itself in a “parashah” in the sense of hafrashah – separated from its root, and where it seems that Esav does exist – it has the ability, through Torah study (“in the parashah”) to perceive openly that Esav’s entire existence is only for the “descendants of Yitzchak,” and to be “mentioned in the parashah,” and for Esav and the nations themselves to perceive this, to the point that they assist the Jewish people in their service in general, and all the more so in the Holy Land.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Chayei Sarah, Shabbos Mevarchim Kislev 5738 – in the Rebbe’s room

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-11-2024

לע"נ ר' זאב ארי' ב"ר שמעי' ע"ה קרינסקי, ליום היארצייט שלו כ"ג מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת חתנו ובתו ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטלבוים

עה"פ בחמישי דפ' חיי שרה "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וגו'" מפרש רש"י: " . . שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצוי' בעיסה וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו". ועפי"ז מרומז כאן ג' המצוות שנשי ישראל במיוחד נצטוו עליהם (כמדובר לאחרונה): א) נרות שבת ויו"ט ב) כשרות האכילה ושתי' ג) טהרת המשפחה ("ענן קשור על האהל" הוא ענין הצניעות וכמ"ש "גן נעול אחותי כלה"). ועפ"י המבואר שרבקה היתה אז בת שלש, מובן שאין לחכות בכ"ז עד לאחרי החתונה וכיו"ב אלא להתחיל בזה כבר מגיל שלש. ועוד: הרי לאחרי הסתלקות שרה הדליק אברהם נש"ק, ובכ"ז, הענין ד"נר דלוק מערב שבת עד ערב שבת" הי' דוקא אצל הנש"ק של ילדה בת שלש!‏

‏משיחת אור לכ' מרחשון ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-11-2024

On the verse in chamishi of Parashas Chayei Sarah, “And Yitzchak brought her to the tent of Sarah his mother etc.,” Rashi states, “…for as long as Sarah was alive, a candle burned from Erev Shabbos to Erev Shabbos, a blessing was found in the dough, and a cloud was attached to the tent. When she died, these things ceased, and when Rivkah arrived, they resumed.” This alludes to the three mivtzoim that apply particularly to women (as we’ve been discussing lately): (1) Shabbos candles; (2) Kashrus; (3) Taharas Hamishpacha (“a cloud attached to the tent” refers to modesty, as it says, “a locked garden is my sister my bride”). At the time, Rivkah was three years old; this indicates that there’s no need to wait until marriage, rather this can begin at age three. Moreover, although after Sarah’s passing, Avraham lit Shabbos candles, nevertheless, the fact that “a candle burned from Erev Shabbos to Erev Shabbos” happened only as a result of the Shabbos candles lit by Rivkah, a three-year-old girl.

Excerpt from sichah of 20 Marcheshvan 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-11-2024

לזכות ר' חיים ברוך בן דוואניא שי' ליום ההולדת שלו כ"ב מרחשון
לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף

לכל יהודי צ"ל הרחבה בענינים גשמיים בטוב הנראה והנגלה (וכמסופר על הצ"צ שכאשר חסיד הביא לו מתנה (רהיט צבוע), אמר לו שהוא לא צריך א"ז, אבל שיתן א"ז לבנו, המהר"ש...), אבל ביחד עם זה – לא בזה צ"ל השיקוע והתענוג. וכמו שחסידים מספרים על הרה"צ ר"י מרוזין, שסדר הנהגתו הי' בהרחבה עד שהי' הולך עם (סוג) נעליים של זהב, אבל בלי סולי'ה... ובמילא הי' מתענה בהליכתו!). לפחות פעם ביום/בשבוע, עליו לההתבודד ולצייר לעצמו הנהגת אבי-זקנו שכל חיותו הי' בעניני תומ"צ, ולפעול כך גם בעצמו לפחות באותם רגעים, וזה ישפיע על הנהגתו במשך היום כולו; אע"פ ש"החושך יכסה ארץ וגו'" וכ"א רואה איך ש"מלכיות מתגרות זו בזו", יודע כל א' שגם בזמן הגלות בעוה"ז הגשמי הנה "מ[בחי'] אין יבוא עזרי" ו"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", ו"הנה" הוא לשון שמחה – שעוסק בעבודת ה' מתוך שמחה שפורצת גדר וכו'.

משיחת אור לכ' מרחשון ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-11-2024

Every Jew must have physical abundance and open and revealed good (like the story of the Tzemach Tzedek – when a chasid brought him a gift of painted furniture, the Tzemach Tzedek said that he doesn’t need it, but that the chasid should give it to his son, the Rebbe Maharash). But at the same time, physical abundance shouldn’t be one’s passion and focus in life. As Chassidim said of the Ruzhiner, he conducted himself opulently, to the point that he wore golden slippers, but without soles – so it hurt when he walked! At least once a day or once a week, one must take time alone to picture the image of his great-grandfather, whose whole vitality in life was Torah and mitzvos, and to bring about the same in his own life, at least during those moments. This will impact his behavior throughout the entire day; although “darkness covers the other etc.,” and everyone sees the “nations provoking one another,” still everyone knows that even during exile in this physical world, “from where will my help come” (from the level of Ayin), and “Behold the Guardian of the Jewish people will neither sleep nor slumber” – “Behold” is an expression of joy – serving Hashem with joy, which breaks through boundaries etc.

Excerpt from sichah of 20 Marcheshvan 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-11-2024

לזכות ר' שלום דובער בן רבקה צירה שי' ליום ההולדת שלו כ' מרחשון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

תובעים מכל אחד שמזמן לזמן, ובפרט עכשיו בשעה שיושב בהתוועדות, להתנתק מכל עניניו ולהתקשר לנשיא דורנו! ובנוגע לעניננו: אע"פ שהתוועדות זו קשורה עם מאורע שאירע לפני 120 שנה [בשנת כתר"א] באיזה עיירה ברוסיא, צ"ל "נזכרים"‏ – ‏תובעים ממנו שיתנתק מכל הענינים שמסביבו ולחיות ענין זה מחדש, ובאופן שזה יבוא לידי מעשה‏ – ‏"ונעשים". ["זאָלסטו פועל זיין ביי זיך אַז איצטער.. ביסטו אַ חסיד פון דעם רבי'ן נשיא דורנו וואָס ער איז ממלא מקומו פון בעל יום ההולדת.. און אַלס אַ חסיד דאַרפסטו ביי זיך פועל זיין אַז דו ווערסט אויס מציאות פאַר זיך!!! .. איצטער ביסטו ניט פב"פ.. דו ביסט מער ניט ווי אַ חסיד פון נשיא דורנו!! .. ער זאָל זיך אָפּרייסן פון זיך און פון דעם גאַנצן אַרום, און זיך אַוועקשטעלן אין אַ מעמד ומצב אַז אָט איז ער און אָט איז דער רבי נ"ע..."]. ובאמת זה צ"ל לא רק בנוגע ליום-ההולדת אלא בכלל, כדאי שמזמן לזמן, ומה טוב‏ – ‏בכל יום ויום, להתבודד לכמה רגעים ולפעול ע"ע שירגיש כמו שהוא עומד עכשיו ליד הר סיני ומקבל את התורה מחדש! ובאופן של "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה אף כאן..." ["ביז אַז ער הייבט אָן שוויצן בפועל!"].

משיחת אור לכ' מרחשון ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-11-2024

It is demanded of every individual, from time to time, and especially now when sitting at a farbrengen, to disconnect from everything and connect to the nasi of our generation. In this case: even though this farbrengen is in connection with an event that occurred 120 years ago in some Russian town, it must be “remembered” – a person must disconnect from his surrounding and relive it anew, and in such a way that leads to action – “and observed”: as a chasid of the Nasi of our generation, you must bring himself to the feeling that your only identity is that of being a chasid of the Nasi of our generation! And the truth is, this applies not just to a day like this; in general, it is appropriate from time to time – and even better, every day – to spend a few moments alone and bring oneself to the feeling that he is standing now at Har Sinai and receiving the Torah anew! And “Just as there, it was in reverence, fear, and trembling, and sweat, so too here” – to the point that one actually begins to sweat.

Excerpt from sichah of 20 Marcheshvan 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-11-2024

הוראה ממ"ש בשלישי דפ' חיי שרה בנוגע לאליעזר עבד אברהם ש"ויהי הוא טרם כלה לדבר וגו'" כבר נתקיים בקשתו בפועל: לא זו בלבד שאין ליהודי להתפעל מכללות הירידה בגלות, בידעו שכאשר מתפלל להקב"ה הרי הוא נענה תיכף ומיד, אלא יתירה מזו - בהיותו יורשו של אברהם הרי הוא נענה באופן של "טרם כלה לדבר"! וזה שאי"ז באופן של "טרם יקראו ואני אענה", הוא, כי בכדי שלא יהי' באופן של "נהמא דכיסופא" צריכים עכ"פ את ה"אצבע קטנה" שלו - להתחיל את התפלה. [ועוד].

ב' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-11-2024

Shelishi of Parashas Chayei Sarah states that Eliezer’s request was already fulfilled “before he had finished speaking.” The lesson is that a Jew has no reason to be deterred by the exile, because when he davens to Hashem he is answered not only immediately, but – as a descendent of Avraham Avinu – before he even finishes speaking. And the only reason it’s not the case that “when they have not yet called, I will respond” is so that the fulfillment of one’s needs doesn’t come as “bread of shame”: one must at least put in the minimal effort of his “little finger” – at least beginning to daven.

2 excerpts from sichah Monday night, Parashas Chayei Sarah, 20 Marcheshvan 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-11-2024

לזכות התמים מנחם מענדל שי' מאצקין לרגל הכנסו לגיל המצוות ביום ח"י מרחשון ה'תשפ"ה
נדבת הוריו ר' פרץ וחי'ה מושקא שיחיו מאצקין