The Daily Sicha - השיחה היומית

הנקודה של חודש אדר היא – שמחה. חודש ניסן – גאולה. חודש אייר (שבכ"י ישנה המצוה דספיה"ע) – מצוה, צוותא וחיבור עם ה'. ביאור הסדר של ג' הענינים אלו מלמטה למעלה: אף שגדול מעלה השמחה עד ש"שמחה פורץ גדר", אבל הרי ידוע ששמחה אמיתית היא דוקא כשלפנ"ז הי' מעמד ומצב בלתי-רצוי ונפעל הענין ד"ונהפוך הוא", שזה עצמו מוכיח שאי"ז עדיין ענין ה"גאולה". ע"ד השמחה דחודש אדר שעדיין לא היתה גאולה בשלימותה אלא "אכתי עבדי אחשורוש אנן". אח"ז באה ענין הגאולה, שאמיתית ענין הגאולה היא גאולה בשלימותה, ע"ד הענין ד"יציאת מצרים" ש"אילו זכו" היתה זו הגאולה האמיתית והשלימה. וזה מודגש באי אמירת תחנון במשך כל החודש, ע"ד הענין ד"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" לעת"ל וכו'. אח"ז באה הענין ד"מצוה" – צוותא וחיבור עם ה', הענין ד"ילכו מחיל אל חיל" בקדושה עצמה. ע"ד העבודה דלעת"ל לאחרי קיום היעוד ד"ואת רוח הטומאה וגו'". וכמו הציווי ד"קדושים תהיו" אע"פ שכבר במ"ת היו בנ"י "גוי קדוש".

ג' חלקים משיחת יום ב' פ' אמור, אדר"ח אייר ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2024

The themes of the months of Adar, Nissan, and Iyar respectively are joy, redemption, and the connection and bond forged through a mitzvah (as demonstrated by the fact that Sefiras Ha’Omer applies every single day of the month of Iyar, something we don’t find in any other mitzvah). Despite the tremendous quality of joy (“breaking through barriers”), true joy can only be experienced when one was first in an undesirable situation, and then “it was reversed.” This proves that there isn’t yet a state of true redemption, like the month of Adar, whose redemption is not complete because “We are still servants to Achashverosh.” Afterwards comes the month of redemption; true redemption is when the redemption is complete, like the Exodus from Egypt which, “had they merited,” would have been the true and complete Redemption. This is expressed in the fact that Tachanun is not recited throughout the entire month of Nissan, a semblance of the future era, when “I will remove the spirit of impurity from the earth.” Then comes the connection and bond with Hashem that results from a mitzvah; within this connection, one constantly advances from level to level within holiness itself. This is similar to the Divine service in the future era, when “I will remove the spirit of impurity etc.,” and to the command, “You shall be holy,” that is, constantly becoming holier, even though the Jewish people already became “a holy nation” when the Torah was given.

Three excerpts from sichah of Monday, Parashas Emor, first day of Rosh Chodesh Iyar 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-05-2024

לע”נ ר' בנימין ב"ר ירחמיאל ע"ה גלאסנער, ליום היארצייט שלו ד' אייר. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' ירחמיאל דניאל שי' גלאסנער

לקט סיפורים בקשר לכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע: 1) מה שהצ"צ אמר אודותיו "וואָס איז דער פלא אַז "תפארת שבתפארת" האָט אַזאַ ענין". 2) בתחלת נשיאות הצ"צ התקשו החסידים להבין סגנון המאמרים. פעם שאלו את אדמו"ר מהר"ש, הוא הי' אז כבן 6-7, ובאמצע משחק, על מקור ופירוש של מדרש מסויים שהובא במאמר, וענה מיד! 3) היתה אצלו הרחבה גדולה בגשמיות, הכל הי' עשוי מזהב וכו'. אאזמו"ר לאחרי החתונה שלו הי' מה"יושבים" אצל אדמו"ר מהר"ש במשך כמה חדשים [לא כמו הסדר כאן שהזוג הצעיר נוסע ל"ירח-דבש" מיד לאחרי החתונה למרות כל המכשולים וכו'. והלואי היו מבטלים מנהג רע זה], כשחזר משם, שאלוהו א' מהו הענין בהנהגה זו, הרי ניתן לתת את הכסף לצדקה? וענהו: "פעטאַח פעטאַח, צוליב וועמען דען איז באַשאַפן די גאָלד"?!". עוד סיפור בקשר ל"רחבות" שלו: הי' לו סדר שכל בוקר הי' נוסע בעגלה רתומה ל-4-6 סוסים ליער למשך זמן. היו יכולים לחשוב שהוא הולך ל"טיול", עד אשר, לאחר לחץ של החסידים וכיו"ב, תיאר הבעל-עגלה הגוי את ה"הנהגה המוזרה" שהוא רואה: כאשר מגיעים ליער, מתיישב הרבי מתחת עץ ומתחיל לבכות, בעוד כל יתושי הסביבה רוחשים עליו וכו'...! לא "טיול" אלא סיגופים!

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-05-2024

A collection of stories about the Rebbe Maharash: (1) When the Rebbe Maharash’s teacher told his father, the Tzemach Tzedek, how well he was doing, his father replied, “Why are you surprised that Tiferes Sheb’Tiferes does well?” (2) The Chassidim once asked the Rebbe Maharash, who was six or seven years old at the time and in middle of playing, to provide the source for a certain Midrash the Tzemach Tzedek had cited in a maamar, and he answered them immediately. (3) The Rebbe Maharash lived an exceptionally wealthy lifestyle, with everything made of gold etc. After my grandfather’s wedding, he spent time as one of the “sitters” at the court of the Rebbe Maharash (unlike nowadays when young couples run off after the wedding to a “honeymoon,” subjecting themselves to numerous stumbling blocks etc.; would that this bad practice be abolished). When he returned from Lubavitch, someone asked him why the Rebbe Maharash lives so lavishly, when he could give the money to tzedakah etc.? He replied, “Fool, fool, for whom was the gold created?” Another story about the Rebbe Maharash’s lavish lifestyle: every morning his coachmen would drive him into the forest with a carriage harnessed to four or six horses etc. One day, the Chassidim got the coachman to divulge the “strange conduct” he observed on these daily trips: the Rebbe would sit under a tree and cry, with all the ants crawling on him etc. People might have thought it was a trip for leisure, but to the contrary, the Rebbe was afflicting himself.

Stories of the Rebbe Maharash: (1) Excerpt from sichah of Motza’ei Shabbos, Parashas Tazria-Metzora, 5739; (2) excerpt from sichah of 13 Nissan 5726; (3) excerpt from sichah of Purim 5728.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-05-2024

כל יום ויום של חודש אייר קשור עם מצוה מיוחדת (נוסף על המצוות השייכות לכל ימי השנה)‏ – ‏מצות ספירת העומר. ומוסיפים בקיום מצוה זו מיום ליום‏ – ‏"מעלין בקודש". וההוראה: כאו"א צריך להשתדל להוסיף בקיום המצוות באופן ד"מעלין בקודש", כמו לנצל גם את זמנו הפנוי (מבי"ס) ללימוד התורה וכיו"ב. וזה נוגע במיוחד ל"צבאות ה'" שרוצים למצוא חן בעיני ה"מפקד העליון"‏ – ‏הקב"ה וכו'. ומדת הקב"ה היא "מדה כנגד מדה"‏ – ‏עי"ז יוסיף הקב"ה בברכותיו לכלל ישראל וכו'.

משיחת ו' אייר ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-05-2024

Every day of the month of Iyar has a special mitzvah – Sefiras HaOmer – which involves a daily increase, “ascending in holiness.” The lesson is: every Jew must strive to increase in mitzvos, “ascending in holiness,” for example, a child devoting his free time to Torah study etc. This applies particularly to members of Tzivos Hashem, who wish to cause pleasure to Hashem, the “Commander-in-Chief.” And because Hashem’s attribute is “measure for measure,” Hashem will respond in kind, by giving increased blessing to the Jewish people etc.

Excerpt from sichah of 6 Iyar 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-05-2024

לע"נ ר' מנחם מענדל ב"ר ראובן צבי יהודה ע"ה פייגעלשטאק ליום היארצייט שלו בדר"ח אייר. ת.נ.צ.ב.ה.

לע”נ הרב חיים ב"ר אלי'הו הלוי ע"ה סוויד ליום היארצייט שלו בדר"ח אייר. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בתו מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו כהן

למרות החילוקים בין בנ"י, הנה מצד עצם הנשמה של כאו"א שהיא העיקר, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש" ו"אב אחד לכולנה" – הרי כולם במעמד ומצב של אחדות. אבל האחדות שמצד עצם הנשמה צ"ל ניכרת גם בפרטי הכחות שבנשמה, ועד בנשמה כפי שמלובשת בגוף הגשמי. וזהו כללות הציווי ד"אהבת לרעך כמוך" – שהנהגת בנ"י במחשבה דבור ומעשה בפועל ממש צ"ל באופן דאהבת ישראל, ועד שהאהבה אל הזולת היא "כמוך", מאחר ששניהם מציאות אחת. וכמבואר בירושלמי שכל בנ"י הם בדוגמת איברים שונים מגוף אחד, שהחילוקים בין יד ימין ויד שמאל (לדוגמא) אינם תופסים מקום לגבי היותם חלק מגוף אחד. וכמודגש בזה ש"הדם שהוא הנפש" הולך בכל האיברים כולם. והציווי דאהבת ישראל הוא הוראה ב"תורת אמת" ו"תורת חיים" – הוראה בחיים, עד ש"זהו כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא, [ואומרים לו:] זיל גמור"!

ב' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-05-2024

Despite the differences between Jews, they are all one – by virtue of the essence of their soul, which is “literally a part of G-d from above” and which for a Jew is primary. But this soul-unity must also be expressed openly in the soul’s specific faculties, as well as in the physical body. This is the meaning of the commandment to “love your fellow like yourself”: a Jew’s conduct in thought, speech, and action must embody Ahavas Yisroel, and to the degree that one loves his fellow Jew “like yourself,” because they are really all one being. As explained in Yerushalmi, all Jews are like limbs of a single body; the distinctions between one limb and another have no bearing on the fact that they are all part of the same body. This is emphasized by the fact that the blood, which “is the soul,” circulates throughout all the limbs. The mitzvah of Ahavas Yisroel is an instruction of the Torah of truth and the Torah of life – a guide for life, to the extent that Ahavas Yisroel is “the entire Torah,” and “the rest is its interpretation.” [And then a Jew is told:] “Go study.”Top of Form

Two excerpts from sichah of 6 Tishrei 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-05-2024

התחלת שיעור היומי ברמב"ם הוא (הל' שבת רפט"ו): "עומד אדם ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד כולה, ועומד ברה"י ומטלטל ברה"ר, ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות". וי"ל דבהלכה זו נתבאר התוכן דכללות עבודת האדם לקונו ע"י קיום תומ"צ "בלשון ברורה ודרך קצרה". "עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י כולה: "אדם", ע"ש אדמה לעליון, קאי על נשמה בגוף שנמצא "ברה"ר" – עלמא דפרודא, עוה"ז. ועבודתו שם הוא לטלטל ולפעול (ע"י עבודתו) ברשות היחיד – יחידו של עולם – כולה. כתורת המגיד – "דע מה למעלה ממך" – שכל מה שלמעלה ה"ז תלוי בך "ממך". וממשיך: "ועומד ברה"י ומטלטל ברה"ר, ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות": כבר בתחלת עבודתו בעוה"ז, שהוא ירידה גדולה ביותר, ישנו כבר ה"שכר", שגם בהיותו נשמה בגוף בעוה"ז – ה"ה "עומד ברשות היחיד" ובכוחו לפעול ברה"ר וכו'. אלא שמכיון שעדיין לא הגיע הזמן ד"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", שלימות הבירור, יש לו עדיין ההגבלה שלא יוציא חוץ לד' אמות, מחוץ לגבול הקדושה וכו'.

משיחת ז' אדר ה'תשמ"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2024

Today’s Rambam begins (Hilchos Shabbos, ch. 15): “A person may stand in a public domain and move [objects] throughout an entire private domain, and stand in a private domain and move [objects] within a public domain, provided that he does not carry beyond four cubits.” It can be said that this law expresses the basic idea of a Jew’s Divine service: “A person may stand in a public domain and move [objects] throughout an entire private domain”: A “person” (Adam – “similar to the Most High”) refers to the soul within the body, which is in a “public domain” – this physical world, the “world of separation.” His role there is (through his divine service) to “move” and bring about advancement in the “private domain” – of the Unique One of the World – entirely. As the Maggid taught, “Know what is above you” – everything above depends on and comes “from you.” Then the Rambam continues: [A person may] “stand in a private domain and move [objects] within a public domain, provided that he does not carry beyond four cubits”: at the very beginning of one’s divine service in this world – which is a tremendous descent for the soul – he has the “reward,” meaning, even as a soul in a body in this world – he “stands in the private domain” and has the ability to influence the public domain etc. Just that since Moshiach hasn’t yet come, and the world hasn’t yet been completely refined, there is still the condition that he must not “carry beyond four cubits,” that is, beyond the boundary of holiness etc.

Excerpt from sichah of 7 Adar 5748.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=07-05-2024

א) יום זכאי לענין הגאולה מצד כללות השנה, החודש, היום בחודש, וימי הספירה (שנת "נפלאות אראנו", חודש ניסן, כ"ז בחודש -זך, ג' פעמים ג' פעמים ג' – "חזקה" דחודש ניסן באופן דשילוש משולש, מזה באים לכ"ח – כח, ערב ר"ח, ר"ח, ב' אייר וכו', ימי הספירה – בין חג הפסח – זמן חירותינו למתן תורה – "תורה חדשה וגו'") ועוד. ב) תמיהה הכי גדולה: היתכן שעדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל?!; צעקת "עד מתי" באמת; "עשו כל אשר ביכלתכם להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש"! ["במילא איז די איינציקע זאַך וואָס איך קאָן נאָך טאָן: איך גיב דאָס איבער יעדערן פון אייך, און טוט אַלץ וואָס איר קענט, און זעט אַראָפּבריינגען משיח תיכף ומיד ממש, אין ענינים טאַקע פון אורות דתוהו אָבער אין כלים דתיקון. . איך האָב אָגעטאָן אַלץ וואָס איך קען און מכאן ולהבא טוט אַלץ וואָס איר קענט און ויהי רצון. . אַז מ'זאָל אויספירן און ס'זאָל זיין תיכף ומיד ממש, און מתוך שמחה וטוב לבב!"].

שיחת זך ניסן, אור ליום ועש"ק, כח ניסן ה'תנש"א ("השיחה הידועה")

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2024

(1) Today is an auspicious day for redemption, by virtue of the year, the month, the day of the month, and the day of the Omer (the year of “I will show him wonders,” the month of Nissan, the 27th (“pure”) of the month (three times three time three), followed by the 28th (“strength”), followed by Erev Rosh Chodesh, the two days of Rosh Chodesh, the 2nd of Iyar etc.). (2) The greatest question arises: how can it be that Moshiach still hasn’t come?! “What more I can do I don’t know…the only thing I can still do: I give it over to every one of you, and do everything you can to see to it to bring Moshiach literally right now… and may it be His will…that it happen literally right now, and with joy and gladness of heart!”

Sichah of Thursday night, 28 Nissan 5751 (the famous sichah).

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=06-05-2024

הוראה מהתחלת פ' קדושים "קדושים תהיו כי קדוש אני": "קדושים תהיו" – לשון רבים – קאי על קדושת הנשמה וקדושת הגוף, וקדושתם של ישראל נפעלת מצד קדושתו של הקב"ה – "כי קדוש אני", לכן כשם שקדושתו של הקב"ה אינה משתנית מצד שינויי מקומות וזמנים, כן הוא גם בקדושתם של ישראל שלא שייך בה גרעון או חלישות, ויתירה מזו: מכיון שקדושתו של הקב"ה היא אין סופית ה"ז מתבטא גם בקדושתו של ישראל בזה ש(לא רק שאין בה גרעון ח"ו אלא) "מעלין בקודש" – מוסיפים בה תמיד בעילוי אחר עילוי עד אין סוף בבחי' "ילכו מחיל אל חיל וגו'".

משיחת כ"ו ניסן ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2024

The verse states, “…Kedoshim tihyu ki Kadosh Ani…” (“You shall be holy, for I am holy”). The word Kedoshim (in the plural) refers to the holiness of the soul and the holiness of the soul, and the Jew’s holiness results from Hashem’s holiness – “for I am holy.” Therefore, just as Hashem’s holiness is unchanging and unaffected by time and place etc., so, too, the holiness of the Jewish people cannot be diminished or weakened. Moreover, since Hashem’s holiness is infinite, that quality is also expressed in the holiness of the Jewish people: not only is not diminished, rather, they “ascend in holiness,” constantly increasing without limit, “from strength to strength.”

Excerpt from sichah of 26 Nissan 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=05-05-2024

לזכות מרת נחמה דינה בת מינדל שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ז ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת בעלה ר' אברהם שי' גורארי'

לע”נ מרת מרים בת ר' אהרן דוב ע"ה סוויד ליום היארצייט שלה כ"ו ניסן. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בתה מרת רוזה חנה ובעלה ר' אברהם הכהן שיחיו

בסיום מס' יומא מביאה המשנה הפסוק "מקוה ישראל ה'" ואומרת ע"ז "מה מקוה מטהר את ישראל אף הקב"ה מטהר את ישראל". וצ"ע הראי' ממקוה שהקב"ה מטהר את ישראל?! אלא אם יאמר א' שאינו מאמין שהקב"ה בעצמו מתעסק לטהר את הטמאים שעשו נגד רצונו ית', "רחץ הוי' את צואת בנות ציון" – הלא מתאים יותר שהוא ישלח לצורך זה מלאך, נביא, רב, שמש..., בשביל מה עליו בעצמו להתעסק בזה"?! ע"ז באה הראי' ממקוה: זה שמקוה מטהרת את הטמאים, וכמה טמאים שלא יטבלו בה הרי היא נשארת בטהרתה, ה"ז דוקא בגלל שהיא מציאות (היחידה שהקב"ה נתן בעולם) שאין לה שום שייכות לטומאה כלל, ואינה בגדר לקבל טומאה (וברוחניות ה"ז התורה ש"אינה מקבלת טומאה"). ועד"ז, דוקא הקב"ה בעצמו שהוא היחיד השלם בתכלית השלימות, ואינו בגדר לקבל טומאה ח"ו, יכול להתעסק עם הטמאים ולטהרם!

משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-05-2024

At the end of Masechta Yoma, the Mishnah cites the verse “The mikveh of the Jewish people is Hashem,” and says, “Just as a mikveh purifies the impure, so does the Holy One, Blessed be He, purify the Jewish people.” A person might say, he doesn’t believe that Hashem Himself deals with purifying the impure – i.e. someone who has transgressed His will. Seemingly it would be more fitting for Hashem to send a messenger, an angel, an navi, a rabbi to do it, rather than do it Himself?! But a mikveh proves Hashem does so Himself: the mikveh purifies the impure, and no matter how many impure people immerse in it, it remains pure, precisely because it is the one thing in the world that is entirely unsusceptible to impurity at all, and cannot become impure. (In spiritual terms: the Torah cannot become impure). Similarly, it is precisely Hashem Himself, the one perfect being, Who cannot become impure – Who can deal with purifying the impure.

Excerpt from sichah of 20 Menachem-Av 5724

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=03-05-2024

לזכות שמואל הכהן בן רוזה חנה שי' ליום ההולדת שלו כ"ה ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת אביו ר' ‏אברהם הכהן שי'‏

לזכות הרב יוסף יצחק בן שרה שי' עמאר ליום הולדת שלו כ"ו ניסן – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת משפחתו שי'

"חכמה" (ללא קשר להנהגה בפועל) יש גם בגוים אבל לא ענין ה"תורה" (הוראה שמיישמים אותה בפועל). כי כדי לפעול עם האדם לוותר על כבודו, על הקנאה והתאוה וכדומה – אין הדבר אפשרי אא"כ זה מיוסד על קיום רצונו של בורא העולם ומנהיגו. ובדורנו זה, כאשר דוקא אצל אותו עם שהתפאר בענינים של חכמה ומדע חקירה ומוסר וכו' הי' היפך הענין דצדק ויושר באופן הכי מבהיל – הוכח זאת. וזהו גם מה שמסכת אבות, שבו מדובר בעניני מוסר ומדות טובות, מתחיל "משה קיבל תורה מסיני", שכן זוהי הערובה היחידה להנהגה עפ"י צדק ויושר בנוגע לעצמו ובנוגע לזולת – "והעמידו תלמידים הרבה" (כהמשך המשנה). וכמדובר כמ"פ ש"הרבה" פירושו שלא שייך ריבוי גדול יותר! היינו שלא נשאר אפילו יהודי אחד שאינו בכלל זה. ועד"ז צ"ל ההשפעה על אוה"ע. וכאשר ה"דברים יוצאים מן הלב – נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם", ורואה "פרי טוב בעמלו".

ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-05-2024

“Wisdom” (unmoored from practical deed) can be found even among the nations, but “Torah” comes only from Sinai. Because to get a person to forego his own honor, jealousy, and desires etc. – is impossible unless built on the foundation of fulfilling the will of the Creator and Ruler of the world. This is especially proven in our generation, the nation which boasted of being the most advanced in wisdom, science, philosophy and morality etc. – stooped to the most horrifying evil. This is also why Pirkei Avos, which is about ethics and positive traits, begins with “Moshe received the Torah from Sinai.” Because that is the only guarantee for just and upright conduct with regards to oneself and others. The Mishna continues, “Raise many students.” “Many” means that not even one Jew remains unreached; similarly, we must influence the nations of the world as well. And “Words spoken from the heart enter the heart and have their effect,” allowing one to see “good fruits from his labor.”

Two excerpts from sichah of 12 Tammuz 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-05-2024

הענין של ספירת העומר [כמ"ש ברביעי דפ' אמור] הוא שסופרים ימים. ולכאו' מהו התועלת בזה?! אלא, מכיון שתכלית ימים אלו הוא - תוכנם, להזכר על ה"עומר", ואם אינו סופר היום "לעומר" - הפסיד היום! ומזה לימוד נפלא על הצורך לייקר הזמן - כי לכל רגע שניתן לאדם יש תכלית מסויימת - למלא את שליחותו של הקב"ה המוטלת עליו לקיים ברגע זה, ודוקא עי"ז נעשה רגע זה למציאות בעלת תוכן אמיתי, ואם עובר רגע ללא תוכן המתאים, הרי לא זו בלבד שחסר אצלו המעשה שהי' יכול לעשות ברגע זה, אלא גם כללות המציאות דרגע זה! וע"ד שהי' אצל אאע"ה שהי' "בא בימים" - ימיו היו שלמים, "מלאים" בתוכן אמיתי, וענין זה בא בירושה לכאו"א מישראל, ויש לו הכחות שכל רגע ורגע מהיום יהי' ממולא בתוכן אמיתי!

ב' חלקים משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-05-2024

Seemingly, what is the point of counting days during Sefiras HaOmer [as described in the fourth Aliyah of Emor]? The point of the Omer is to remember the Omer offering (“to the Omer”), and if one fails to count a day, he loses that day. This teaches us a wondrous lesson about the importance of valuing time: every moment a person is given is for a specific purpose – to give the moment true meaning by using it to fulfill his Divine mission for that moment. If a moment passes without being properly filled with meaning, he not only loses the deed he could have done at that moment, rather, he also loses the very moment itself. It says that Avraham Avinu was “coming in days,” meaning, his days were complete, filled with true meaning. This ability is given to every Jew as an inheritance, to fill every moment of the day with true meaning.

Two excerpts from sichah of 11 Nissan 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-05-2024