The Daily Sicha - השיחה היומית

עילוי נפלא בז' מר-חשון עפ"י מ"ש הש"ך "לעולם אין פוסקין תענית בה"ב קודם ז' מרחשון". והביאור: ענין תענית בה"ב הוא להשלים את הענינים שהיו חסרים במועדי חודש תשרי וכו', ועפ"י המבואר בדא"ח הטעם שאומרים תחנון דוקא לאחרי תפילת העמידה כי דוקא כשהאדם מתעלה לדרגא נעלית יותר ה"ה בא לידי הכרה במצבו האמיתי ושעדיין חסר בעבודתו וכו', ועוד יותר: יכול להיות יהודי שמעמדו ומצבו האמיתי הוא בתכלית השלימות ואעפ"כ בעלותו לדרגא נעלית יותר שוב אינו במעמד ומצב של שלימות [וזהו גם הביאור במשארז"ל "כל ימיו בתשובה"]. ועפי"ז יובן גודל ההפלאה דז' מר-חשון, שדוקא אז מגיע האדם לשלימות הכי נעלית ונדרשת ממנו ענין של תשובה וכפרה!

משיחת כ' מר-חשון ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-10-2023

The Shach states that “a Beha”b fast is never set before the 7th of Cheshvan.” This alludes to the remarkable quality of the 7th of Cheshvan: The purpose of Beha”b is to fill in anything lacking from the month of Tishrei etc.; we can understand this based on the explanation in Chassidus that the reason we say tachanun after Shemoneh Esrei is because it is only upon reaching the pinnacle of davening that he can recognize his true spiritual state and that he is lacking. (Moreover, it’s possible that one’s true current state isn’t lacking, but from the perspective of the higher level he reaches, he is lacking – which explains the dictum that one should live “all his days in teshuvah”). Similarly, we can understand the greatness of the 7th of Cheshvan: this is when we reach such a high level that teshuvah and atonement become necessary.

Excerpt from sicha of 20 MarCheshvan 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-10-2023

לזכות שמואל דוב בן חי' מושקא שי' ליום ההולדת שלו ו' מרחשון – לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

נדבת ההורים שיחיו

הרמב"ם כותב (בהל' ע"ז) "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו". ובגמ' [נדרים] איתא שזה הי' כשהי' "בן ג' שנים", ובמדרש איתא "בן מ"ח שנה". והנה אף שישנה גירסא א' במדרש כמ"ש הרמב"ם, אבל צ"ל מדוע בחר הרמב"ם דוקא גירסא זו? וגם צ"ל מה שהצ"צ באוה"ת, כשמתווך בין מ"ש בגמ' להמדרש, ש"בן ג' שנים" הי' התחלת העיון, ובהיותו "בן מ"ח שנה" הגיע לשלימות ההכרה (ומקשר זאת עם הענין ד"התורה נקנית במ"ח" מעלות) – אינו מביא כלל את שיטת הרמב"ם של "בן מ' שנה"?! וי"ל: גם הרמב"ם מבאר שמ"ש בגמ' "בן ג' שנים" הי' ההתחלה, אלא שבחר בגירסא ש"בן ארבעים שנה" הגיע לשלימות ההכרה, כי בזה מובן מדוע דוקא אז הגיע לזה – כמפורש במשנה "בן ארבעים לבינה"! אלא שאברהם המשיך לעלות בעבודתו, וכשהגיע לבן מ"ח הגיע בזה לשלימות נעלית יותר. ומה שהצ"צ בחר דוקא בגירסא ש"בן מ"ח שנה", כי כדי להגיע לאותן מעלות נעלות ביותר אודותן מדבר הצ"צ לא מספיק השלימות של "בן מ' שנה" אלא צ"ל גם הענין ד"בן מ"ח שנה".

משיחת מוצש"ק פ' נח, אור לז' מרחשון ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-10-2023

The Rambam writes (in Hilchos Avodah Zarah) that “Avraham was forty years old when he recognized his Creator.” However, the Gemara in Nedarim states that Avraham was three years old, while the Midrash states that he was forty-eight years old. Though there is a version of the Midrash stating like the Rambam that he was forty, why did the Rambam specifically choose that version? Moreover: in Or HaTorah, the Tzemach Tzedek discusses and resolves the apparent contradiction between the Gemara and the Midrash, but he doesn’t mention the Rambam’s opinion (age forty)?! We can explain that Rambam learns that the Gemara is talking about the beginning of Avraham’s journey, so it says he was three years old. But the Rambam is talking about when Avraham reached complete recognition – and the reason he chooses the version stating that Avraham was forty as opposed to forty-eight is because that accords with the Mishna’s statement that “forty is the age for understanding.” However, even after age forty, Avraham continued advancing in his Divine service, reaching an even higher level when he was forty-eight etc. And the reason the Tzemach Tzedek specifically chooses the version that he was forty-eight years old is because in order to reach those levels that the Tzemach Tzedek is talking about there, the level of recognition at age forty isn’t enough, rather, Avraham was forty-eight years old.

Excerpt from sicha of Motza’ei Shabbos Parashas Noach, 7 Cheshvan 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-10-2023

לזכות ר' ארי בן מרים שי' דבורקן ליום ההולדת שלו ה' מרחשון
לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

בקשר למ"ש בפ' נח בענין דור הפלגה ש"ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים .. ותהי להם הלבינה לאבן", מפרש"י [הטעם שלא לקחו את האבנים עצמם, כי] "אין אבנים בבבל, שהיא בקעה". והענין בעבודת האדם: "אבן" הוא בריאה בידי שמים משא"כ "לבינה" היא מעשה ידי אדם. וזהו החילוק בין א"י לבבל: א"י היא ארץ קדושה מצד עצמה, ולכן יש בה אבנים – "אבני ברזל", משא"כ בבל שהוא חוץ לארץ, ה"ז בקעה, מקום פרוץ, שכאשר מסתכל בעיני בשר אינו רואה "גדר" של תומ"צ, הנה כדי שגם בבבל תהי' ההנהגה עפ"י רצונו ית', יש צורך בעבודה ויגיעה, וכאשר "יגעת" – אז "ומצאת", "ותהי להם הלבינה – לאבן". והסדר בזה הוא: לוקחים חימר, עפר מן האדמה, לשים אותו וכו' ואח"כ שורפים אותו בכבשן האש, עד שנעשה מציאות חדשה. ודוגמתו בענין החינוך: "עיר פרא אדם יולד", ולכן יש צורך בחינוך כדבעי, "קנעטן אים" (לישה), ושינוי הצורה, וצירוף בכבשן האש – "רשפי' רשפי אש שלהבת י-ה", עד שיגדל להיות יהודי חזק ויוכלו לבנות בו "בנין עדי עד" עד אין סוף!

ב' חלקים משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשכ"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-10-2023

On the verse in Parashas Noach, “And they said to one another, ‘Come, let us make bricks and fire them thoroughly’; so the bricks were to them for stones…”, Rashi explains that the reason they didn’t use stones is because “there are no stones in Bavel, which is a valley.” In terms of Divine service: a “stone” is created by Heaven, whereas “bricks” are manmade. And this is the difference between Eretz Yisrael and Bavel: Eretz Yisrael is inherently holy, and therefore it contains stones – “stones of iron.” By contrast, Bavel, in the diaspora, is a “valley,” an “open place”; when we you look at it with physical eyes, you don’t see the “fence” of Torah and mitzvos. In order for the conduct in Bavel to accord with Hashem’s will, work and toil are necessary, and when “you will labor,” then “you will find success” – “the bricks will be to them for stones.” And this is done by taking clay, dust from the ground, forming it, and burning it in a furnace, until it becomes a new entity. And the same applies to Jewish education: “A wild donkey a man will be born”; therefore, a child must be educated properly: first he must be “kneaded,” and formed, and then heated with a fiery furnace – “its coals are coals of fire – a flame of Hashem,” until he grows up to be a strong Jew, a “brick” that can be used to build an “everlasting edifice”.

2 excerpts from sicha of 20 Menachem-Av 5724

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-10-2023

לע"נ מרת הינדא בת ר' ירוחם פישל ע"ה ליום היארצייט שלה ד' מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנה ר' מאיר שי' זקלס

ליהודי שהוא במצב של "ראשיכם שבטיכם" יש צורך להבהיר שפעולת ההשפעה על אוה"ע שיקיימו ז' מצוות דבני-נח שייכת גם לו, כי ביכלתו לחשוב שמכיון שביכלתו להתעסק כל היום בלימוד התורה וכו' מדוע שיתעסק עם ענין פשוט כזה?... והמענה – עפ"י הוראת חז"ל "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה": במצוות התורה מתבטא רצונו ית' שבזה לא שייך לחלק בין "קלה" ל"חמורה", והעובר על כל מצוה, ואפי' על דקדוק קל של ד"ס, הרי הוא עובר על רצון העליון! ובנוסף לזה, עצם הקס"ד לקבוע עפ"י שכל אנושי באיזה ענין של תורה ומצוות, שניתנו ע"י הקב"ה, עליו להתעסק – הוא פלא מעיקרא! והמענה לשאלתו היות שצריך להקדיש זמנו ללימוד התורה, מאיפה יהי' לו זמן לפעול על אינם יהודים וכו'? – בפשטות: הרי בלאו הכי מפסיק מתורתו ולאו דוקא לענינים המוכרחים... ועוד ועיקר – על כל יהודי, אפי' מה"עשרה בטלנים", חל החיוב להתעסק ולפעול על אוה"ע, כפס"ד הרמב"ם!

משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-10-2023

A Jew on the level of “your heads of your tribes” may think, since he can spend his time studying Torah all day etc., why should he engage in something so simple as influencing non-Jews to keep the Sheva Mitzvos B’nai Noach? The answer is based on the dictum of our Sages, “Be as meticulous in a minor mitzva as a major one”: The mitzvos express Hashem’s desire, which cannot be divided into “minor” and “major”; one who transgresses any mitzvah, even a minor Rabbinic requirement, transgresses Hashem’s will chas v’shalom! Moreover, the very thought of trying to use human intellect to discern which aspects of Torah and mitzvos one ought to engage in is odd to begin with. As for his question, that he’s supposed to bey studying Torah diligently, so where will he find the time for promoting the Sheva Mitzvos etc.? The answer is that he interrupts his Torah study in any event, and not only for things that are absolutely necessary. And more importantly – every Jew, even one who is among the “ten idlers,” is obligated to influence the gentiles in this regard, as the Rambam rules.

Excerpt from sicha of 11 Nissan 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-10-2023

לזכות שמואל יעקב הלוי בן חי' שרה שי' ליום ההולדת שלו ג' מרחשון
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

א' מהפסוקי זכרונות שאומרים בר"ה הוא בשלישי דפ' נח: "ויזכור אלקים את נח ואת כל החי' גו'. וזה הביא להענין ד"כריתת ברית" עם נח. וביאור הענין יובן עפ"י המבואר בכ"מ שישנם ג' "כריתות ברית": 1) עם נח על קיום העולם, "לא אוסיף עוד להביא עוד מבול". [אע"פ שגם העולם הוא "בשביל ישראל שנק' ראשית", והעיקר בבני-נח הוא בנ"י, ועד שאפי' הענין דקיום ז' מצוות דב"נ נמסרו במ"ת לבנ"י שהם ימסרו אותם לב"נ]. 2) עם אברהם ("ברית בין הבתרים") שהיתה קשורה עם תומ"צ. 3) עם משה רבינו ("הנה אנכי כורת ברית") על ענין התשובה. וזה שהי' שייך הענין ד"כריתת ברית" עם נח, אע"פ שזה הי' לפני מ"ת וביטול הגזירה ד"עליונים לא ירדו למטה וכו'", הוא רק מפני הענין ד"ויזכור אלקים את נח ואת החי' וגו'" – המשכה ממדרגה נעלית ביותר שלגביו "אדם ובהמה" שווין, וכ"ז – מצד ה"אהבה פנימית ועצמית" של הקב"ה לבנ"י (ולנח).

משיחת אור ליום ג' פ' נח, ב' חשון ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-10-2023

One of the pesukim we say in the Zichronos on Rosh Hashana appears in the third aliyah of Parashas Noach: “And Hashem remembered Noach and all the animals etc.” Hashem “remembering Noach” led to His making the covenant with Noach etc. We can understand this based on the idea that there are three covenants: (1) The covenant with Noach regarding the existence of the world – no to bring another Flood (although the world too, exists “for the sake of the Jewish people who are called ‘first,” and the main descendants of Noach are the Jewish people, to the extent that the 7 Noachide laws were given at Matan Torah to the Jewish people to give over to the nations). (2) The covenant with Avraham, the Bris Bein Habesarim, which had to do with Torah and mitzvos. (3) The covenant with Moshe Rabbeinu (“behold I make a covenant”) regarding teshuvah. The reason it was possible to make a covenant with Noach, even though it was before the Torah was given, and before the abolition of the decree that “the higher realms shall not descend to the lower realms” etc. is only because “Hashem remembered Noach and the animals etc. – drawing down from a place so high that “man and animal” are equal, and all this is because of Hashem’s “inner, essential love” for the Jewish people (and before them, for Noach).

Excerpt from sicha of Tuesday, Parashas Noach, 2 Cheshvan 5740.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-10-2023

1) תורת הבעש"ט עה"פ בשני דפ' נח "בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגו'" - שכאשר יהודי "נכנס" ל"תיבות" התורה והתפילה ה"ז פועל הגנה עליו, על בני-ביתו ועל העולם כולו וכו'. 2) כאשר מסתכלים בעיני בשר בלבד נדמה שחודש חשון אינו חודש מיוחד, ולהיפך - הוא החודש היחיד שאין בו מועדים, אבל כאשר מסתכלים בתורה רואים שיש בו ענין נעלה ביותר - הוא מסוגל לבנין וחנוכת בהמ"ק השלישי! כמ"ש במדרש שבנין בהמ"ק הראשון נסתיים בחודש חשון ואעפ"כ התעכבה חנוכת הבית עד חודש תשרי, ואז הבטיח ה' לחודש חשון שהוא ישלם לו עי"ז שחנוכת בהמ"ק השלישי תהי' בחודש חשון! ועוד הוראה ממדרש זה - עד כמה יש להזהר בכבודו של הזולת שלא ייפגע וכו', כמו שה' נזהר בכבודו של חודש חשון, וכדי שלא ייפגע מהעובדה שלא היתה בו חנוכת הבית הבטיח ה' לשלם לו!

ב' חלקים משיחת יום ב' דפ' נח, בדר"ח מרחשון ה'תשמ"ג, לנשי ובנות חב"ד תחיינה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-10-2023

1) The teaching of the Baal Shem Tov on the verse in the second aliyah of Parashas Noach, “Come into the teivah, you and all your household etc.” – that when a Jew “enters” the teivos, the words of Torah and tefilah, that protects him, his family, and the entire world etc. 2) When we look with only our physical eyes, it seems that the month of Cheshvan isn’t a special month, and to the contrary – it’s the only month without any Yom Tov. But when we look inside the Torah, we see that it has a very special quality – it is fit for the building and dedicating the third Beis Hamikdash! As the Midrash states, the first Beis Hamikdash was completed in the month of Cheshvan, and nevertheless the dedication was postponed until Tishrei – and Hashem promised to compensate the month of Cheshvan by making the dedication of the third Beis Hamikdash in that month. This also teaches us how careful we must be to respect another person’s dignity and not to offend anyone etc., just as Hashem was careful with the dignity of the month of Cheshvan.

Two excerpts from sicha of Monday, Parashas Noach, second day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5743, to N’shei U’bnos Chabad

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-10-2023

לזכות החתן הת' הרב מנחם מענדל הכהן והכלה מרת חנה שיחיו טייטעלבוים

ליום חתונתם בשעה טובה ומוצלחת בדר״ח מרחשון ה'תשפ"ד

כאשר יוצאים מחודש תשרי ש"מרובה במועדות" ונכנסים לחודש חשון שמרובה בעניני חול וכו' – "ויעקב הלך לדרכו", יש לקבל החלטות טובות למשך כל השנה כולה. וכדי להקל על קבלת ההחלטות טובות וקיומן בפועל ממש, הנה העצה לזה היא כאשר ההחלטות מתקבלות ברבים, כמבואר בקונטרס "החלצו". ולכל לראש יש להחליט בנוגע כללות הענין ד"אהבת ישראל", וכמבואר שם שדוקא עי"ז נפעל הענין ד"נקמת הוי' במדין" וכו' (ולכן בכל התוועדות יש להחליט לכל לראש בהחלטה תקיפה, שיוצאים "לתת נקמת הוי' במדין" – לבטל כל ענין של מדון ומריבה ר"ל בין איש לרעהו ושיהי' "אהבת ישראל" וכו'). ולכן מן הראוי לארגן כנסים והתוועדויות בכל מקום ומקום בקשר להתחלת חודש חשון, כדי להחליט החלטות טובות – ברבים ובציבור – בנוגע כללות העבודה דתומ"צ במשך כל השנה כולה ו"אהבת ישראל" וכו'.

משיחת יום א' דפ' נח, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-10-2023

When we go from the month of Tishrei which, is “full of festivals” to the month of Cheshvan, which is full of mundane matters etc. – “and Yaakov went on his way” – it’s necessary to make positive resolutions for the entire year. To make it easier to make these resolutions and actually keep them – they should be made in public, as explained in Kuntres Heichaltzu; above all, resolutions should be made regarding ahavas yisroel; as explained there, it is specifically in this way that we “take revenge for Hashem against Midian” etc. (and therefore, it should be strongly resolved at every farbrengen to “take revenge for Hashem against Midian” – by eliminating every form of strife Rachmana litzlan between one persona and another, and to have Ahavas Yisroel etc.). Therefore, it is appropriate to arrange gatherings and farbrengens wherever possible in connection with the month of Cheshvan, to make such resolutions – and in public, in the presence of the congregation – regarding Torah and mitzvos in general, and ahavas yisroel etc. for the entire year.

Excerpt from sicha of Sunday, Parashas Noach, first day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-10-2023

א' מאופני לימוד התורה הוא – הלימוד ד"אל תיקרי . . אלא..." (שאינו שולל את הפירוש הפשוט אלא מוסיף עליו). כבר בהתחלת התורה מצינו לימוד זה, וכמשאחז"ל עה"פ "בראשית ברא וגו'" – "אל תיקרי בראשית אלא ברא שית". ובעבודה: בתחלת העבודה, אדם רואה "עולם" – שמים וארץ כו', וע"ז אומרים לו "אל תיקרי בראשית", שה"עולם" "מציאותו מעצמותו" ח"ו, "אלא ברא שית" – שיש לעולם "בורא", והוא ברא אותו על "שית" שפירושו – יסוד, והיסוד הוא ה"שיתין" שתחת המזבח בביהמ"ק"! גם כללות ענין החינוך הוא ע"ד הלימוד ד"אל תיקרי וכו'": גם הנהגתו בעניני העולם צ"ל באופן ד"ונפלינו אני ועמך וגו'", ולא כל דבר חמוד שרואה ברחוב הוא טוב ליהודי, "אל תיקרי .. אלא" – "אל תבט אל מראהו" כפי שהוא בגלוי אלא כפי שהוא בשו"ע! וכאשר החינוך הוא ברוח זה, הנה גם כל הבית מתנהג ברוח זה – ש"אל תקרי" חוקות הטבע, אלא גם עניני הטבע שיהודי מתעסק בהם, כמו זריעה, הוא באופן ש"מאמין בחי העולמים וזורע"!

ד' חלקים משיחת כ"ף מנחם-אב ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-10-2023

One of the methods of Torah study is the method of “Do not read…but” (which doesn’t negate the plain meaning of the verse, but rather adds to it). We find this method at the very beginning of the Torah, on the verse Bereishis bara Elokim: Our Sages stated, “Do not read it as Bereishis, but bara shis (‘He created a foundation’)”. In terms of Divine service: at the beginning of one’s Divine service, a person sees a world – heaven and earth etc. And we tell him, “Do not read it as Bereishis,” that the world exists independently chas v’shalom, but rather “bara shis” – that the world has a “Creator” and He created the world on a shis, a foundation – and the foundation is the “shitin,” under the mizbeach in the Beis Hamikdash! Likewise, Jewish education in general must be in this manner of “Do not read it…rather”: When a person sees the world around him and engages in it, he must remember that “I and Your people are distinguished from every nation on the face of the earth” – not everything one sees on the street that appears pleasant is good for a Jew. Rather, “do not read it” that way – don’t look at its appearance on the surface; look at what it says about it in Shulchan Aruch! When Jewish education is this way, the entire house is engulfed in this spirit – such that even when a Jew engages in sowing and reaping etc. – he “does not read it” as something one does because those are the rules of nature; rather, he sows and reaps because he “believes in the One Who lives forever”!

Four excepts from sicha of 20 Menachem-Av 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=13-10-2023

לזכות התמים אברהם שמואל בן הדסה שי' סלונים לרגל הכנסו לגיל המצוות כ"ח תשרי ה'תשפ"ד. שיגדל להיות חסיד ירא שמים ולמדן

נדבת בני משפחתו שיחיו

לזכות מושקא בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח תשרי
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

1) הוראה ממ"ש בתחילת פ' בראשית איך שכל פרטי הנבראים דשמים וארץ נבראו באופן ד"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד", אלא שהקב"ה ברא אותם באופן ד"אשר ברא אלקים לעשות - לתקן" - שהאדם ע"י עבודתו יפעל שלימות בבריאה שיראו בפועל ובגילוי שכל עניני העולם הם באופן ד"טוב מאוד". 2) הוראה מסיום פ' בראשית "ונח מצא חן בעיני ה'": מכיון שענינו של יהודי הוא לעשות "נחת רוח" להקב"ה "נייחא לעליונים וכו'" - ענינו של נח, הרי בודאי שכל יהודי מוצא חן בעיני ה' (אפי' לפני עבודתו בפועל), ומזה באים להתחלת פ' נח "אלה תולדות נח נח איש צדיק וגו'", שניכר אצל כאו"א משיראל שהוא "איש צדיק". 3) הוראה מהתחלת שישי דפ' בראשית "זה ספר תולדות אדם": לכל יהודי יש "ספר" - ספר התורה, שבה נתבאר כיצד עליו להתנהג באופן המתאים ל"תולדות" של "אדמה לעליון", ומזה באים למ"ש בסיום השיעור אודות לידת מתושלח שהאריך ימים יותר מאדם הראשון, ועד"ז נותן הקב"ה כח לכאו"א מישראל להיות בדרגת צדיקים גדולים אלו ונותן לו אויוש"ט כימי מתושלח, ועוד יותר, מכיון שהוא חי לאחר מ"ת עפ"י התורה "זה ספר".

ב' חלקים משיחת אור לכ"ו תשרי ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-10-2023

1) A lesson from the beginning of Parashas Bereishis, which describes the creation of the heavens and earth in detail, and says that “Hashem saw all that He had made, and it was very good”: Hashem “created to do” which means “to fix” – for a person through his Divine service to perfect creation so that it becomes visible that everything in the world is “very good.” 2) A lesson from the conclusion of Parashas Bereishis, “and Noach found favor in the eyes of Hashem”: Since a Jew’s purpose is to cause “pleasure (נייחא) to Heaven” etc. Hashem – “Noach” – therefore, every Jew certainly finds favor in the eyes of Hashem (even before actually performing his Divine service); then we continue with the beginning of Parashas Noach, “These are the generations of Noach, Noach was a righteous man etc.” – that every Jew is visibly a “righteous man.” 3) A lesson from the beginning of the sixth aliyah of Parashas Bereishis, “This is the book of the generations of man”: every Jew has a “book,” the Sefer Torah, which tell him how to act like “toldos Adam” (the “descendants of Adam” from the expression edameh l'elyon – “I will emulate the Most High”) – and then from the end of the aliyah, which discusses the birth of Mesushelach, who lived longer than Adam Harishon – Hashem gives every Jew the ability to reach the level of great tzaddikim, and gives them long life and good years, like Mesushelach and even more, because the Jew has the advantage of Matan Torah.

Two excerpts from sicha of 26 Tishrei, 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-10-2023

לזכות אייזיק גרשון בן שטערנא שרה שי' ליום ההולדת שלו כ"ז תשרי - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
נדבת הוריו הרב יוסף יצחק וזוגתו מרת שטערנא שרה שיחיו מינץ

שאלה פשוטה עמ"ש בשלישי דפ' בראשית (בהמשך למ"ש לפנ"ז ‏–‏ "וייצר ה"א מן האדמה את כל חית השדה . . ויבא אל האדם . . וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו"): "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה" ‏–‏ מדוע לא נזכרו דגים?! ואין לתרץ עפ"י דברי רש"י בפירוש "וייצר" שזה "לשון רדוי וכבוש . .שכבשן תחת ידו של אדם" ובנוגע לדגים לא שייך לכאו' כל המושג של ממשלה והנהגה עמהם כמו שאר בעלי-חיים, כי מפורש בקרא "וירדו בדגת הים" ‏–‏ לשון רדוי! וי"ל בפשטות כי מובן (אפי' ל"בן חמש למקרא") שכל התועלת ב"שם" הוא שכשיקראו לא' בשמו יפנה לקורא וכו' ובמילא בנוגע לדגים ‏–‏ אין תועלת בשם כי גם אם יקראו בשמו לא ישמעו מאומה כי הם מכוסים במים! אלא עדיין צ"ע עפ"י המבואר בדא"ח שענינו של "שם" הוא שעל ידו נמשכת החיות וכו', והרי עפי"ז גם דגים זקוקים לשם?! ומענין לענין: למה לא מצינו "פני דג" במרכבה העליונה שראה יחזקא-ל, כמו ה"פני אדם" "פני ארי'" "פני שור" פני נשר" (שדרכם עוברת ההשפעה לאדם, חיות, בהמות ועופות וכו')? "ותן לחכם ויחכם עוד".

משיחת יום ג' פ' נח, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-10-2023

A simple question on the verse in the third aliya of Parashas Bereishis (following the verse, “And Hashem formed from the earth every beast of the filed…and He brought it to man… and whatever the man called each living thing, that was its name”): The Torah states, “And man named all the cattle and the fowl of the heavens and all the beasts of the field” – why doesn’t it mention fish?! We can’t say that Rashi already addresses this when he writes that vayitzer mean “domination and conquest …that He subjugated them under man’s dominion,” and that regarding fish there’s no “dominion” (because they’re in the sea, unlike land-animals and birds that man can utilize etc.) because the verse explicitly states, “and rule over the fish of the sea” – an expression of dominion! We can explain that the answer to this question is so obvious (even for a five-year-old child beginning to study Chumash) that Rashi need not address it: The point of calling a name is for a person to hear it, so you can get his attention etc.; therefore, fish have no use for a name – even if you call it’s name, it won’t hear it, because its covered in water! But explanation is still required based on the idea in Chassidus that a thing’s Hebrew name brings it into existence etc. – that being the case, fish, too, seemingly need a name?! And similarly: In the Supernal Chariot in Yechezkel, there is the “face of a man” the “face of a lion” the “face of an ox” and the “face of an eagle” (through which people and beasts and domesticated animals and birds receive their life-force etc.) – why is there no “face of a fish”? And “Give a wise man, and he will become yet wiser.”

Excerpt from sicha of Tuesday, Parashas Noach, first day of Rosh Chodesh MarCheshvan 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-10-2023