What does it take to stay committed to a vision when almost everyone around you believes it is impossible?

In this episode of The Human Founder, I sit down with Prof. Uriel Reichman - founder of Reichman University and one of Israel’s most influential institution builders. This conversation is not really about academia.

It is about purpose, responsibility, resilience, and the courage to keep building when progress feels painfully slow.

Together, we explore what drives people to challenge established systems, dedicate decades to a mission larger than themselves, and continue leading through resistance, uncertainty, and personal loss.

Topics discussed:

If this conversation resonates with you, join The Human Founder newsletter for deeper reflections on leadership, resilience, entrepreneurship, and the human side of building.

📩https://www.galiblochliran.com/contact

השיחה עוסקת במנהיגות, אחריות אישית, יזמות מוסדית, חוסן, חינוך, חזון ארוך טווח והיכולת להוביל שינוי גם מול התנגדויות ממושכות.

In this episode of The Human Founder, I sit down with Donna Griffit, a world-renowned Corporate Storyteller, Pitch Alchemist, and Communication Coach at the Stanford Graduate School of Business. Donna is the bestselling author of "Sticking to My Story" and has spent over two decades helping startups and Fortune 500 companies globally raise more than $2 billion. Our conversation delves deep into the mental aspects of the entrepreneurial journey, exploring how communication serves as the foundation of all human behavior. We discuss the transformative power of empathy, the danger of losing our unique voice to artificial intelligence, and how founders can build the mental resilience necessary to navigate constant market shifts.

The GSBG Framework and Finding Your "X Factor" 

Donna shares a powerful framework she initially created during a market downturn to help anxious corporate employees identify and present their unique value. Today, she uses this method with Stanford students to help them articulate their personal narratives effectively. The framework, known as GSBG, stands for setting an internal Goal for the interaction, telling a relevant Story that highlights your suitability, presenting the Benefits and proof points you bring to the table, and circling back to the Goal to explain why you are the perfect match. It provides a structured way to steer any conversation with purpose rather than simply reciting a chronological resume.

The Art of Empathy and the "Bonfire" of Small Talk 

One of the most crucial elements of communication is empathy, which requires thinking deeply from the audience's perspective and understanding their specific needs. Donna notes that many young leaders today, partly due to the isolation experienced during the pandemic, struggle with basic small talk and building initial connections. She compares a good conversation to a bonfire: personal stories are the wood, curious questions serve as the kindling, and actively listening and responding to conversation hooks provides the oxygen that keeps the interaction alive. By navigating shared experiences and getting genuinely curious about the other side, founders can build the profound trust required for long-term relationships with investors and team members.

Avoiding the "Patchwork Pitch" 

A common and detrimental mistake founders make is altering their presentation based on every piece of isolated feedback they receive from different investors. Donna refers to this as the patchwork pitch, a practice that results in a dense, overwhelming deck that completely loses its core message. She emphasizes the critical importance of sticking to your core conviction and long-term vision. Instead of serving a messy platter of mixed information, founders should present their data clearly and cleanly, ensuring their central story remains the focus. Maintaining this focus requires immense self-confidence and mental strength to avoid being rattled by external noise.

Pitching to the Head, Heart, and Gut in the Age of AI 

While artificial intelligence is an incredible tool for solidifying and structuring ideas, Donna warns against relying on it entirely, noting that AI-generated content is ultimately devoid of soul. To truly captivate an investor, a pitch must successfully hit three points: the head for data and logic, the heart for emotional resonance, and the gut, which is where the actual investment decision is made. By sharing an authentic origin story, founders establish a triad of credibility, likability, and momentum. Personal vulnerability and authenticity remain the ultimate human advantages that no machine can replicate.

Mental Agility and the Entrepreneurial Mindset 

Entrepreneurship is not just the act of building startups; it is a fundamental mindset of continuous reinvention and agility. Donna openly shares her own professional challenges, such as navigating the 2008 financial crisis and the sudden halt of global work during the early days of the COVID pandemic. Her strategy for resilience involves allowing herself a short, defined period to mourn the setback, followed by a conscious, determined choice to seek out new opportunities. Whether it was pivoting to remote training or creating an AI version of herself called Deck Check, her journey highlights the absolute necessity of adapting. Ultimately, maintaining a positive energy and deliberately choosing to rebuild from adversity is the true essence of leadership.

בפרק הזה אני מארחת את איה פטרבורג, שותפה מייסדת בקרן S Capital (יחד עם חיים סדגר). איה היא אישה שהקריירה שלה רצופה בפיבוטים אמיצים – מעריכת דין, דרך הובלת פיתוח עסקי בסטארטאפים, ועד להפיכתה לאחת המשקיעות הבולטות והמוערכות בישראל. השיחה שלנו, שהתחילה על כוס קפה עוד לפני שלחצנו Record, צללה מהר מאוד אל מאחורי הקלעים של קבלת החלטות בעולם ההשקעות, אבל התמקדה בעיקר באדם שמאחורי היזם. דיברנו על הכוח של אינטואיציה, על החשיבות הקריטית של ענווה, ולמה בחירת משקיע היא לפעמים החלטה גורלית יותר מבחירת שותף.

מנזיר בודהיסטי למבחן ה"נעים לי": כוחה של אינטואיציה 

השיחה שלנו התחילה באחד הסיפורים המרתקים שאיה שיתפה,  אשר החזיר אותנו לגיל 20, לטיול בדהרמסאלה שבהודו. מתוך מאות נזירים, משהו במבט ובאנרגיה משך אותה לגשת דווקא לנזיר אחד ספציפי ולבקש ללמוד ממנו על בודהיזם. לימים התברר שזהו המתורגמן האישי של הדלאי למה וראש הספרייה הלאומית. היכולת הזו "לזהות" אנשים, את הזיק בעיניים ואת הפוטנציאל, מלווה אותה עד היום כשהיא פוגשת יזמים. אנחנו מדברות על "מבחן ה-נעים לי" ועל Fit בין אנשים. איה מחדדת ש"נעים לי" לא אומר לחפש את האדם ה"נחמד" ביותר, אלא לבחון את ההתאמה האמיתית (Fit) לדרך משותפת. זה אומר לשים יד על הבטן ולשאול: האם נעים לי בסיטואציה הזאת מול האדם הזה? האם נצליח להחזיק מרחב משותף ולנהל שיחה מכבדת גם כשיהיו מחלוקות ומורכבויות בהמשך הדרך? היכולת הזו להקשיב לבטן היא קריטית. איה, וגם שותפה חיים סדגר, מאמינים שאינטואיציה אינה מנותקת מדאטה, אלא היא רצפטור שקולט המון נתונים מהסביבה ועוזר לנו להרגיש עם מי נוכל לכבוש את העולם.

ענווה ככלי עבודה וחוסן מנטלי ערך בולט שאיה אימצה מהבודהיזם ורלוונטי כל כך לעולמנו הוא ענווה. היא מזכירה ליזמים (וגם למשקיעים!) לא לחטוא בחטא היוהרה. גם כשמגייסים סכום עתק או רושמים הצלחה מסחררת, המציאות יכולה להשתנות ברגע. לכן, כשהיא בוחנת השקעה, היא לא מתאהבת במוצר – הרי הוא כנראה ישתנה. היא מסתכלת על החוסן הנפשי של היזם, על הגמישות המחשבתית שלו, ועל היכולת שלו לעמוד נחוש גם מול "כיתת יורים" של השוק או של משקיעים ותיקים.

לשחק במגרש שבו אתם מנצחים: Founder-Market Fit איה מודה בכנות מרעננת: "אני אוהבת לנצח". מתוך התפיסה הזו, היא מייעצת ליזמים לבחור בקפידה את המגרש שבו הם פועלים. היא משתפת סיפור על יזם סדרתי ומוצלח שרצה להקים חברת Medical Device מתוך רצון "לעשות טוב". איה וצוות הקרן שכנעו אותו לוותר על הרעיון, פשוט כי לא היה לו שם Founder-Market Fit. המסר כאן חזק: ההצלחה הכי גדולה מגיעה כשאנחנו מייצרים לעצמנו מגרש שמותאם בדיוק לחוזקות, לניסיון ולייחודיות שלנו, ולא מנסים להתחרות במקומות שלא מדויקים לנו רק כי הם נשמעים נכון.

אל תסתנוורו מסיבובי ענק: משקיע זה "חתונה קתולית" בתקופה שבה אנחנו שומעים על סבבי סיד מפלצתיים מקרנות אמריקאיות, איה עושה קצת סדר, במיוחד עבור יזמים בתחילת דרכם. היא מזכירה שלא כל הנוצץ זהב, וקרן ענקית היא לא תמיד השותף הנכון לכל חברה. התובנה הכואבת אך החשובה שלה היא שמשותפים - קשה ככל שזה יהיה -  אפשר להיפרד. אבל ממשקיע – אי אפשר להיפטר. הוא נשאר איתכם ב-Cap Table לכל הדרך. לכן, היא מפצירה ביזמים להשקיע זמן, לעשות רפרנסים ולבחור את המשקיעים שלהם באותה רמת קפדנות שבה בוחרים שותף לחיים.

מסר לסיום: לייצר את המציאות של עצמך את תפיסת העולם היזמית שלה, איה שאבה במידה רבה מאביה ז"ל. כילד שאהב לצייר קומיקס, ציוריו נגנבו ופורסמו בעיתון ללא מתן קרדיט. במקום לשקוע בקורבנות או באכזבה, הוא פשוט החליט להקים עיתון משלו כדי שיהיה לו איפה לפרסם את יצירותיו. הסיפור הזה הוא תמצית היזמות והמסע האנושי בעיניה של איה – היכולת לקחת את הקושי, לא לוותר, ולייצר במו ידינו את המציאות ואת המגרש שבו נוכל לצמוח ולהשפיע.

בפרק מיוחד, עמוק ומרגש שיוצא ממש לקראת יום הזיכרון 2026, יום העצמאות והמעבר החד שביניהם, כשאנחנו עדיין בשיאה של מלחמה במדינת ישראל - עם או ללא הפסקת אש, אני מארחת את חגי רזניק. חגי הוא יו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, וגם סופר. אבל מעבר לטייטלים המרשימים, חגי הוא יזם בנשמתו. המסע שלו מוכיח שיזמות היא לא רק הקמת סטארט-אפים בהייטק; יזמות היא DNA. היא היכולת לבנות מציאות יש מאין, לקחת כאב וקושי ולהתמיר אותם ליצירה ולמשמעות. השיחה שלנו נעה בין המסע האישי שלו לבין השליחות הלאומית שהוא מוביל היום עם דור הלוחמים שחוזר הביתה.

ילד החוץ: שלושת מעגלי הצמיחה

הסיפור של חגי מתחיל בילדות מורכבת בירושלים, בבית בסיכון, שממנו הוצא בצו בית משפט בגיל 12 ונשלח לקיבוץ רביבים שבנגב. מתוך קבוצה של 20 ילדי חוץ, הוא היה היחיד שנשאר (ולימים גם ניהל את הקיבוץ). חגי מתאר בצורה מופלאה שלושה "מעגלי צמיחה" שאפשרו לו לשרוד ולגדול, והם למעשה אבני היסוד של כל יזם:

"תאמיני בעצמך יותר ממה שהסביבה מאמינה בך"

באחת ההרצאות של חגי לנוער בסיכון, שאלה אותו ילדה בת תשע: "איך נהיים מנכ"ל כמוך?". התשובה שלו מקפלת בתוכה את המיינדסט היזמי כולו: להפסיק לחכות לאישורים חיצוניים. יזמים, בדיוק כמו חגי בצעירותו, חייבים להאמין בחזון שלהם ובעצמם, הרבה יותר ממה שהסביבה (או משקיעים, או השוק) מאמינה בהם בתחילת הדרך. זהו מנוע הצמיחה החזק ביותר.

דור התקומה והצמיחה הפוסט-טראומטית

בחלק שהוקדש לחיילים שלנו – שחוזרים מעזה, מלבנון, מהשטחים ומחודשים ארוכים של לחימה בסדיר ובמילואים – דיברנו על המציאות המורכבת של המשתחררים היום. נגענו בשבר העמוק, באובדן, בפצועי הגוף והנפש, אך גם במושג "צמיחה פוסט טראומטית" (Post-Traumatic Growth). החבר'ה האלה נגעו במוות, הצילו חיים, וניהלו משברים עצומים. הם חוזרים הביתה עם חיפוש אדיר למשמעות ורצון שלא לבזבז יותר זמן על מה שלא חשוב. חגי רואה בהם, ובצדק, את ההנהגה הבאה של מדינת ישראל – בהייטק, בכלכלה, בחינוך ובחברה. תפקידנו כאקוסיסטם הוא להיות שם בשבילם, להעניק להם כלים של יזמות ולאפשר להם לבנות את עתידם ועתידנו.

הבדידות של היזם (לעומת כס המנכ"ל)

נקודה מרתקת נוספת שעלתה בשיחה היא ההבדל בין להיות מנכ״ל או נושא תפקיד רשמי (ה״אורגן״) לבין להיות "פאונדר" (יזם). חגי משתף בכנות שבתפקידיו הממשלתיים כמנכ"ל משרד ממשלתי – העשייה אמנם היתה חשובה ומשפיעה, אבל הדרך סלולה והמערכת מחבקת. לעומת זאת, במכון ריפמן שהוא הקים מאפס כדי לייצר מדיניות והסדרה בנגב – הוא חווה את הבדידות המוכרת של היזם. הבדידות של מי שצריך לשכנע את העולם שמשהו חשוב, לייצר יש מאין, להילחם על כל צעד, ולהחזיק חזון שמעטים רואים בהתחלה.

להחזיק את הדואליות

סיימנו את השיחה במושג שכל כך מתאים לימים האלה במדינת ישראל: הדואליות. היכולת להרגיש שייך ועדיין להשאיר "רגל אחת בחוץ" כדי לשמור על צניעות וענווה. היכולת לכאוב עד עמקי הנשמה ביום הזיכרון, אבל למצוא את הכוח לחלום, לרקוד ולייצר חיים ביום העצמאות. לחגי יש דרך ייחודית לעבד את הדואליות ואת המסע המורכב שלו: כתיבה. חגי החל לכתוב בגיל 24, וכיום הכתיבה משמשת עבורו גם ככלי תרפויטי. לאורך השנים הוא כתב לא פחות מחמישה ספרים – שני רומנים, שני ספרי ילדים וקובץ שירה אחד – שעוסקים בפערים בחברה הישראלית, בילדים מרקע מורכב ובצמיחה מתוך שבר, ומזכירים לכולנו שיזמות היא מסע פנימי לא פחות מאשר חיצוני, ושהיא DNA שאינו שמור רק להייטק - אלא לכל מי שרוצה לחולל שינוי.

בפרק הזה אני מארחת את הילה חדד חמלניק, אישה שהקריירה שלה היא שיעור מרתק בניהול מערכות מורכבות בלחץ גבוה. הילה היא מהנדסת אווירונאוטיקה וחלל שהגיעה מצוות הפיתוח של כיפת ברזל עד לתפקיד מנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. היום, כשהיא עומדת בראש סטארטאפ פורץ דרך בתחום החלל, היא מביאה לשיחה את השילוב הנדיר שבין דיוק הנדסי לבין הבנה עמוקה של ניהול ומנהיגות.

היריון כ"החלטה פיקודית" אחד הרגעים המפתיעים בשיחה היה הזווית שהילה מציעה על השילוב בין קריירה תובענית למשפחה. היא לא מאמינה ב"זמן הנכון" (שממילא לא מגיע בלו"ז צפוף), אלא בהחלטה פיקודית – כזו שמקבלים בדרג הבכיר ומנחיתים על המערכת, שפשוט לומדת להסתדר סביבה. גם את חופשות הלידה שלה היא הפכה ליתרון אסטרטגי: זמן של "צינון" מהיומיום האינטנסיבי שאפשר לה לחשב מסלול מחדש ולתכנן את הפיבוט הבא בקריירה.

לבחור בהזדמנות במקום בקורבנות הילה גדלה בפריפריה, אבל בחרה באופן הכי מודע שיש לא להשתמש ב"קלף הקורבנות" או בזהות המזרחית כמנוף לקיפוח. היא מסבירה בפרק למה היא תמיד בוחרת להוביל עם נרטיב של הצלחה והזדמנות. מבחינתה, מנהיגות אמיתית היא לקחת בעלות על הסיפור שלך ולא לתת לרקע שממנו באת להגדיר את תקרת הזכוכית שלך.

מהממשלה אל הסטארטאפ הבא דיברנו על מאחורי הקלעים של ניהול מדיניות הטכנולוגיה הלאומית בממשלת בנט-לפיד. הילה משתפת על הניווט בזירה פוליטית סוערת ועל הדרך שבה ניצלה את תקופת הצינון שאחרי הפרישה לכתיבת ספר וללמידת עולמות ה-AI. כל אלו הבשילו למיזם הנוכחי שלה: סטארטאפ בתחום החלל שבונה משגרים אלקטרומגנטיים כדי לפתור את בעיות האספקה מחוץ לכדור הארץ.

המחיר הכבד של ה"בערך" מסר אחד שחזר לאורך כל השיחה הוא המחיר שכולנו משלמים על חוסר החלטה. הילה מאמינה שברגע שאנחנו עושים משהו ב"חצי כוח", אנחנו מבזבזים אנרגיה אדירה בלי לייצר מסה קריטית להצלחה. בגישה שלה, בין אם זה ניסוי ביירוט טילים או ניהול משרד ממשלתי – חייבים להיות All In כדי להזיז את המחט.

לקחת אחריות על הבחירות שלנו הסיפור של הילה הוא תזכורת לכך שאם את לא תקבלי החלטות עבור עצמך – מישהו אחר כבר יחליט בשבילך, וזה בדרך כלל לא יהיה לטובתך. מהמעבדות של כיפת ברזל ועד לשולחן הממשלה, הילה מלמדת שמנהיגות היא קודם כל היכולת לקחת אחריות מלאה על המציאות שלך ולהוביל מתוך כוונה ברורה.

בסופו של דבר, הילה היא שילוב נדיר של אישה, אמא, סופרת, מדענית, מנהלת, מנהיגה ויזמת – אישה שמוכיחה איך חזון, דיוק וחוסן יכולים לשנות את פני המציאות בכל זירה שבה היא פועלת.

In this episode, I sit down with Oren Hefetz—a leader who spent 16 years at the heart of Google’s global operations, yet identifies first and foremost as a historian (who wrote a book about it!), and whom I’m grateful to have as one  of my best friends & colleagues. While his track record includes launching YouTube across emerging markets and building Google’s Startup Growth Lab, our conversation dives far beneath the surface of corporate success. Oren brings a unique, grounded perspective on how we, as founders and human beings, can remain present and purposeful in a world driven by exponential technology. We explore the essential shift from traditional management to "Conscious Leadership," and why the most critical upgrade we can make isn't to our software, but to our own internal awareness.

One of the most meaningful moments of the conversation was when Oren shared a pivotal moment from a retreat in India where he confronted the defining trauma of his life—the loss of his mother at age four—on the very same day ChatGPT reached 100 million users. This convergence of deep personal healing and rapid technological evolution sparked his realization that in an "exponential age," leaders must upgrade their own internal consciousness to match the pace of external change.

Before his long tenure at Google, Oren was an entrepreneur who founded a startup specifically to compete with Google’s ad network. While he describes it as a business failure, he credits his "naive optimism" for turning that experience into a bridge to his future success. He believes that leaders who embrace their passion and stay true to their inner voice can navigate even the most disruptive setbacks.

Oren utilizes a specific methodology to help founders and executives navigate the complexities of the modern workplace:

Oren & I explain that humans possess three biological "brains": the head (90 billion neurons), the heart (50,000 neurons), and the gut (half a billion neurons). While AI is rapidly commoditizing raw IQ and knowledge, the human differentiator is the ability to connect these three centers. He argues that "Conscious Leadership" is about moving beyond just the head to lead with the heart and intuition.

The core of Oren’s philosophy is captured in a single mantra: "Acknowledge reality and find peace". He explains that many people tend to escape or hide from overwhelming changes in technology and politics. Instead, he advocates for a deep understanding of current reality, which allows a leader to find the inner stillness necessary to lead effectively through chaos.

בפרק מיוחד שהוקלט בלייב באירוע ההשקה של הקורס הדיגיטלי "היזם האנושי" בלאומיטק, אירחתי לשיחת יזמים-סופרים את רענן כהן, יזם ומחבר רב-המכר "רק עוד קצת ודי", ואת יניב ריבלין, יזם, פודקאסטר ומחבר רב-המכר "החיים כסטארט-אפ" ואני - מחברת הספר ״היזם האנושי״, פודקאסטרית ויועצת למנכ״לים. זה היה סשן "מהיר ועצבני" של שאלות ותשובות שבו הורדנו מסכות וענינו תשובות כנות וחשופות על יזמות, כתיבה והחיים ביניהם. דיברנו על המניע העמוק שמאחורי הבחירה של יזם בכלל לכתוב ספר, על הבדידות והפחד שנלווים למסע היזמי, על אי-הוודאות הקיצונית שמאפיינת חיים יזמיים, המחירים שכתיבת ספר מביאה עמה ועוד.

השיחה הולידה תובנות מרתקות על המפגש שבין עולם היזמות לעולם הספרות – שני עולמות שנראים אולי רחוקים זה מזה, אך שניהם דורשים את אותו אומץ של חשיפה, פגיעות ויצירה של יש מאין. במהלך הסשן עלו שאלות מדהימות מהקהל, ואם לא היינו חייבים לפנות את החדר, השיחה הזו כנראה הייתה נמשכת עוד שעות. זהו פרק חובה לא רק עבור מי שחושב על כתיבת ספר, אלא לכל מי שרוצה להבין את העולם הפנימי של היזמות ולהיזכר שבסוף הדרך, החוכמה היא להיות נוכחים ברגע, ולא לפחד להמשיך ולהגשים חלומות חדשים בכל שלב של המסע.

בפרק מיוחד שהוקלט בלייב באירוע ההשקה של הקורס הדיגיטלי "היזם האנושי" בלאומיטק, והראשון לשנת 2026, אירחתי את אורן קניאל, מייסד שותף ומנכ"ל AppsFlyer. אורן מוביל היום חברה גלובלית שחוצה את רף ה-500 מיליון דולר בהכנסות, אבל השיחה איתו היתה הכל חוץ מרשמית. למעשה, לפי התגובות של הקהל באולם, אורן לגמרי צריך לשקול קריירה קריירה נוספת כסטנדאפיסט ולא רק כיזם ומנכ"ל מוכשר. השיחה שלנו לא עסקה במספרים ובסקייל אלא באדם שמאחורי המנכ"ל – זה שמתרגש לראות את עצמו של לפני 14 שנה בקהל, שמאמין שכל אחד מאיתנו הוא פסיפס של חוויות, ושיודע להפוך כל "לא" לדלק שמניע את המנוע קדימה.

המסלול של אורן ליזמות לא עבר ביחידות הטכנולוגיות הנוצצות כמו יזמים מצליחים רבים אחרים. הוא גדל בקרית מוצקין, התאהב במחשבים מגיל אפס - אבל בצבא מצא את עצמו דווקא כטבח. במשך שנים הוא ראה בחלק הזה במסע שלו פספוס ואכזבה גדולה, וניסה להתחמק משאלות בנוגע לשירותו הצבאי, אבל היום הוא מבין שדווקא שם נבנו חלק מהיסודות ליזמות שלו. המטבח לימד אותו אחריות אדירה – הידיעה שאם הוא לא מתפקד, אף אחד לא זז. הוא למד שם יצירתיות עם חומרי גלם, את היכולת לספק חוויה יומיומית לאנשים, ובעיקר את היכולת להתמודד עם ארגון מורכב כמו הצבא. עבור אורן, כל חוויה בדרך – מהתיקון של מחשבים כילד על אופניים, עובר בהטסת טיסנים כתחביב ילדות ועד לעבודה ב-VC בארצות הברית – היא חלק מהפסיפס שבונה את ה"אני" היזמי.

אחד ההיבטים הייחודיים במסע של אורן הוא השותפות עם רשף, חבר מהתיכון, ועם ליסה, בת זוגו, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהקמת החברה. אורן מודה בחיוך ששותפות כזו היא לא עבור כל אחד, אבל עבורם זו הייתה מציאות שנוצרה מתוך תשוקה משותפת והפכה לאחד מסודות ההצלחה של AppsFlyer. המפתח שלו להישרדות בתוך האינטנסיביות הזו הוא ה**"סוויץ'"** – היכולת המנטלית להעביר מודים. כשהוא עם הילדים, הוא באולטימייט פוקוס איתם; הוא לא חושב על העבודה. הוא לא מאמין במושג "Work-Life Balance" כי הוא מרגיש שזה מציב את העבודה מול החיים. מבחינתו, הכל צריך לחיות בהרמוניה של מערכות יחסים, שבהן מקיפים את עצמנו באנשים שכיף לנו לראות בבוקר, גם אם (ואולי בגלל) שהם יודעים להתווכח איתנו ולהגיד לנו שאנחנו טועים.

בתוך התרבות של AppsFlyer, אורן מוביל קו של שקיפות ופידבק יומיומי. הוא מאמין שהיכולת לתת פידבק, גם כשזה לא נעים לשמוע, היא הביטוי האמיתי של אחריות וחברות. הוא מצפה מהאנשים שלו להיות אלה שמאתגרים אותו, שסותרים את דבריו ושעוזרים לו להשתפר. בעיניו, יזמות היא לא רק להקים חברה, אלא לקום בבוקר עם נחישות לשנות דברים בתוך המסגרת שבה אתה נמצא – בין אם אתה יזם או שכיר. הוא מעודד "Beginner’s Mind" – להסתכל על הכל בסקרנות של פעם ראשונה, ודורש מהעובדים שלו להיות פרואקטיביים ולהשתמש בכלים חדשים כמו AI כדי לפלס דרכים חדשות.

אורן טוען שאין דבר יותר "אנוכי" מאשר לעזור לאחרים, כי התמורה שמקבלים חזרה היא עצומה. AppsFlyer מושקעת בפרויקטים חברתיים עמוקים: ממערכת יחסים רב-שנים עם ניצולי שואה ועד פרויקטים טכנולוגיים עם "Restart" לשיקום פצועי צה"ל. אלו לא רק תרומות כספיות; אלו צוותי פיתוח ודיזיין שמפתחים מוצרים מותאמים אישית לצרכים הייחודיים של הפצועים. בעיניו, העשייה הזו מחזקת את העובדים, נותנת להם תשוקה ומזכירה להם למה הם צריכים לבנות ביזנס מצוין – כדי שנוכל להמשיך להשפיע לטובה על העולם.

התובנה אולי הכי חזקה של אורן ליזמים בתחילת הדרך נוגעת להתמודדות עם דחייה. כשמישהו אומר לו "לא", הוא פשוט שומע "לא עכשיו". הוא לא רואה במשקיעים גאונים שיודעים הכל; הוא מאמין שהיזם הוא זה שחייב להיות ה-"Domain Expert" שיודע הכי טוב. במקום להישבר מה"לא", הוא משתמש בו כדי לייצר "Fire" פנימי. זהו חוסן שנבנה מתוך היכולת לא להיתקע, לקבל אנרגיה מהקושי ולהמשיך לרוץ קדימה מתוך אמונה בלתי מתפשרת בדרך.

המסע של אורן מלמד אותנו שיזמות היא דרך חיים מנטלית. היא דורשת מאיתנו לקחת אחריות על ההזדמנויות שלנו, להבין שהשיעורים הכי חשובים מגיעים לעיתים מאכזבות , ולזכור שהאנשים שאנחנו פוגשים בדרך – במיטאפ, במטבח או בבורד – הם אלו שהופכים את המסע הזה למשמעותי באמת.

בין קריקטוריסט לפרסומאי – הדרך שלא תוכננה

הפעם הראשונה שמישהו אמר “כן”

לא, לא, לא, לא, לא – ואז כן

אחרי ההצלחות במעריב, גדעון מתקבל לבצלאל נחוש להיות קריקטוריסט - גם כשאומרים לו שיש לו יכולות רחבות הרבה יותר. הוא נוסע לחילופי סטודנטים בניו יורק, פוגש שם את אחד הקריקטוריסטים של ה־New Yorker, ושומע ממנו משפט חד: “אין סיכוי שזה יקרה”. באותו רגע, החלום מתחדד. זה בדיוק הדבר היחיד שהוא רוצה.

במשך שנה שלמה הוא שולח עשרות קריקטורות - שוב ושוב - ומקבל שוב ושוב “לא”. בסוף הוא חוזר לישראל, מסיים את בצלאל עם פרויקט גמר של עשרה ציורים מצטיינים, והחלום על הניו יורקר נכנס למגירה. שלוש שנים אחר כך, כשהוא כבר בתוך עולם הפרסום, הוא נשלח שוב לניו יורק מטעם העבודה. רגע לפני הטיסה הוא לוקח איתו במקרה את אותה מעטפה עם ציורי הגמר. הפעם - שני ציורים נקנים על ידי ה־New Yorker. שנה אחר כך הם מתפרסמים. אותם ציורים. אותו יוצר. נסיבות אחרות לגמרי. כאילו משהו שהיה מוכן כבר מזמן פשוט חיכה לרגע הנכון שלו. 

שנים אחר כך, הספר שלו החל להימכר בחנות של ה־MoMA בניו יורק. גם זה היה יעד שהוא סימן לעצמו מראש  - כזה שנשמע לרבים סביבו לא ריאלי, כמעט מנותק מהמציאות. ושוב, כמו עם ה־New Yorker, הוא לא התווכח עם מי שאמר שזה לא אפשרי. הוא פשוט המשיך לעבוד. עוד מטרה שנראתה רחוקה, ועוד “כן” שנולד מתוך הרבה מאוד “לא” בדרך.

יצירתיות כיתרון לא הוגן

חופש, אחריות, ומה שביניהם

סיום – מסע שאין לו נקודת סיום

להחיות את העבר, לבנות את העתיד

בדרך כלל יזמים מקימים משהו חדש לחלוטין.  אבל ניר טל בחר דווקא להחיות מותג ותיק, יש שיאמרו היסטורי – ולהחזיר לחיים את בית האופנה המיתולוגי "משכית".

"משכית" נוסדה בשנות ה־50 כבית אופנה ישראלי שהגדיר מחדש מהי יצירה מקומית והיה לסיפור הצלחה עולמי. כשניר ושרון טל הקימו אותה מחדש, הם לא רק בנו מותג אופנה – הם החיו רעיון שלם: יצירה שיש בה משמעות, זהות ותחושת שייכות. לדבריו של ניר, כל מי שמצטרף למשכית נושא איתו מוטיב ציוני מסוים – גם במובן הלאומי, וגם ברצון לקחת חלק במשהו משמעותי שיש לו ערך אמיתי. משכית עבורו היא לא רק עסק, אלא בית שבו יש מקום לערכים, לאסתטיקה, ולשיח עמוק על מה זה אומר להיות יוצר ישראלי בעידן גלובלי. להרגיש שייך, לייצר משמעות, ולבנות משהו שנשאר.

בעידן שבו הכול עטוף בזוהר חיצוני ובנרטיבים שיווקיים, אחד הדברים שמשכו את ניר למשכית היה האמת שמאחורי המותג. הוא מדבר על החשיבות של שמירה על האמת הזו , שלדבריו, מתבטאת באנשים, בחומרים, ובדרך שבה דברים נעשים – היא חלק מה־DNA של משכית ושלו עצמו.

לכאורה, משכית היא לא סטארטאפ – אבל ניר מתייחס אליה בדיוק כאל אחד כזה: עם חשיבה מערכתית, יעדים מדידים (KPI’s), ותרבות של ניסוי וטעייה. הוא מדבר על החשיבות של למידה מהצלחות וגם מכישלונות – ועל כך שדווקא המודעות הזו מאפשרת לו לשמור על איזון בין תשוקה לבין תכנון, בין יצירה לבין ניהול. זה בעיקר, עבורו, מיינדסט שהוא מקפיד עליו – בהסתכלות על החברה ועל החיים. הגישה הזו, לדבריו, עוזרת לו ולחברה להתפתח, להשתנות, ולשמור על רלוונטיות בעולם תחרותי ודינמי. והוא למעשה לא רואה כל דרך אחרת לחיות את החיים.

אחד הנושאים המשמעותיים שעלו בשיחה היה הזוגיות והשותפות של ניר ואשתו שרון שבחרו להקים יחד מחדש את החברה. זו החלטה לא שגרתית שמביאה איתה גם הרבה חוזקות וגם אתגרים.  ניר מדבר בכנות על המורכבות שבהיעדר ההפרדה בין הבית לעבודה, על למידה מתמדת של גבולות, ועל הצורך לאפשר מקום אחד לשני גם כשהכול מתערבב.

באחד הרגעים האישיים ביותר בשיחה, ניר משתף על מותה של אמו – חוויה שהפכה, לדבריו, לנקודת מפנה בחייו.

ניר מתאר את הקצב האינטנסיבי שבו הוא חי ויוצר – את המעברים התכופים בין השראה לעומס, בין אנרגיה להתכנסות. ומודה בכנות, שחיי היזמות הם לא לכל אחד.

בסוף השיחה דיברנו על החשיבות של ההנאה בחיים – או ג’ויפולנס, כמו שהסכמנו לקרוא לזה.

למרות שניר מוביל את משכית כבר יותר מעשור, הוא רואה את המקום בו הוא נמצא כתחילת המסע בלבד – מסע שצפוי להיות מלא באתגרים, בהתחדשות, ובעיקר בהרבה כיף. השיחה עם ניר היא הזמנה לראות את היזמות כדרך חיים, וגם את החיים עצמם באור אחר – כזה שמחבר בין עומק לפשטות, בין ערכים להנאה, ובין אחריות לחופש.