להחיות את העבר, לבנות את העתיד

בדרך כלל יזמים מקימים משהו חדש לחלוטין.  אבל ניר טל בחר דווקא להחיות מותג ותיק, יש שיאמרו היסטורי – ולהחזיר לחיים את בית האופנה המיתולוגי "משכית".

"משכית" נוסדה בשנות ה־50 כבית אופנה ישראלי שהגדיר מחדש מהי יצירה מקומית והיה לסיפור הצלחה עולמי. כשניר ושרון טל הקימו אותה מחדש, הם לא רק בנו מותג אופנה – הם החיו רעיון שלם: יצירה שיש בה משמעות, זהות ותחושת שייכות. לדבריו של ניר, כל מי שמצטרף למשכית נושא איתו מוטיב ציוני מסוים – גם במובן הלאומי, וגם ברצון לקחת חלק במשהו משמעותי שיש לו ערך אמיתי. משכית עבורו היא לא רק עסק, אלא בית שבו יש מקום לערכים, לאסתטיקה, ולשיח עמוק על מה זה אומר להיות יוצר ישראלי בעידן גלובלי. להרגיש שייך, לייצר משמעות, ולבנות משהו שנשאר.

בעידן שבו הכול עטוף בזוהר חיצוני ובנרטיבים שיווקיים, אחד הדברים שמשכו את ניר למשכית היה האמת שמאחורי המותג. הוא מדבר על החשיבות של שמירה על האמת הזו , שלדבריו, מתבטאת באנשים, בחומרים, ובדרך שבה דברים נעשים – היא חלק מה־DNA של משכית ושלו עצמו.

לכאורה, משכית היא לא סטארטאפ – אבל ניר מתייחס אליה בדיוק כאל אחד כזה: עם חשיבה מערכתית, יעדים מדידים (KPI’s), ותרבות של ניסוי וטעייה. הוא מדבר על החשיבות של למידה מהצלחות וגם מכישלונות – ועל כך שדווקא המודעות הזו מאפשרת לו לשמור על איזון בין תשוקה לבין תכנון, בין יצירה לבין ניהול. זה בעיקר, עבורו, מיינדסט שהוא מקפיד עליו – בהסתכלות על החברה ועל החיים. הגישה הזו, לדבריו, עוזרת לו ולחברה להתפתח, להשתנות, ולשמור על רלוונטיות בעולם תחרותי ודינמי. והוא למעשה לא רואה כל דרך אחרת לחיות את החיים.

אחד הנושאים המשמעותיים שעלו בשיחה היה הזוגיות והשותפות של ניר ואשתו שרון שבחרו להקים יחד מחדש את החברה. זו החלטה לא שגרתית שמביאה איתה גם הרבה חוזקות וגם אתגרים.  ניר מדבר בכנות על המורכבות שבהיעדר ההפרדה בין הבית לעבודה, על למידה מתמדת של גבולות, ועל הצורך לאפשר מקום אחד לשני גם כשהכול מתערבב.

באחד הרגעים האישיים ביותר בשיחה, ניר משתף על מותה של אמו – חוויה שהפכה, לדבריו, לנקודת מפנה בחייו.

ניר מתאר את הקצב האינטנסיבי שבו הוא חי ויוצר – את המעברים התכופים בין השראה לעומס, בין אנרגיה להתכנסות. ומודה בכנות, שחיי היזמות הם לא לכל אחד.

בסוף השיחה דיברנו על החשיבות של ההנאה בחיים – או ג’ויפולנס, כמו שהסכמנו לקרוא לזה.

למרות שניר מוביל את משכית כבר יותר מעשור, הוא רואה את המקום בו הוא נמצא כתחילת המסע בלבד – מסע שצפוי להיות מלא באתגרים, בהתחדשות, ובעיקר בהרבה כיף. השיחה עם ניר היא הזמנה לראות את היזמות כדרך חיים, וגם את החיים עצמם באור אחר – כזה שמחבר בין עומק לפשטות, בין ערכים להנאה, ובין אחריות לחופש.

Shared roots, intertwined memories

If I could add another title to her name, it would be this: an incredible founder at 98, who, with the right people around her, built a brand that is both deeply authentic and profoundly impactful. A brand rooted in her life story, her choice to grow out of unimaginable trauma, her belief in resilience as a healing force, and a company that has become her life’s work – making a profound human impact.

My connection with Edith was personal. Reading her book, I felt our shared history and common messages. We were both dancers, and this had a profound influence on our lives. And like her, I see resilience as the thread to guide me through life. The moment I opened her book, I knew one day we’d speak. My grandparents, Nushi and Karol Feher, and my partner’s grandmother, Marta Schun, were all born in Košice – the same city Edith was born in. I couldn’t stop imagining my grandmother and Edith walking down the very same streets before the war.

The echoes ran deep. Edith danced for Mengele, and that dance saved her and her sister Magda’s lives. My grandmother Nushi and her sister Oli were chosen to live by him because they were “too beautiful.” Our conversation felt intimate, like a thread stitching generations together. Edith is 98 – the age my grandmother would have been today. 

Sometimes her age showed, and the conversation wandered, but her grandson Jordan gently guided her back. I received it with nothing but compassion and respect. To me, that only made the conversation more human, more precious. I hope you’ll feel it too.

When I asked Edith how she survived Auschwitz when so many others didn’t, she said that even there, surrounded by barbed wire, she kept telling herself: This is temporary. I will get out. She also told me that in that darkness, she found God – for her, a symbol of her choice not to lose her inner voice or her hope.

Her reminder is timeless: we can’t always control what happens to us, but we can always choose how we respond. For entrepreneurs and leaders, that’s a powerful truth – our daily choices of mindset and reaction are what shape the entire journey.

Here in Israel, since October 7, we live with daily trauma. Edith is a living proof that even the most horrific situations don’t last forever. Her life itself is evidence that you can hold on to hope, even when your heart is broken. She repeated again and again that she doesn’t stay in the past – she chooses to live in the present and build a future from it.

That message feels especially urgent now, as we search for ways to hold ourselves and our children in a world of uncertainty. We need to remember: this too shall pass. And out of the fracture, we can grow, heal, and live again.

Edith had two sisters, Magda and Clara. In Auschwitz, she and Magda went through hell together, and their bond became their survival. They held each other up, encouraged each other, and gave one another a reason to keep going. Even decades later, Edith said her sister’s presence was her strength – and hers in return.

For her, this isn’t only about family. She believes we all need someone who truly sees us. And once we have that, we’re stronger. Resilience, she says, is built inside relationships – and that’s how it gets passed from one generation to the next.

We also spoke about her meeting with Viktor Frankl and about writing as a way of healing. Just like he wrote about the life-saving power of meaning, Edith chose to transform her trauma into purpose. She said writing came not from invention, but from simply listening inward and letting the story come out.

Jordan, her grandson, added that The Choice wasn’t guaranteed. Earlier attempts had failed. Only at 89, when she connected with Doug Abrams – an agent who became a true partner – did the right team form, and that’s what made the book possible.

And The Choice is different from other Holocaust memoirs. Edith didn’t just tell a historical story – she wrote about the human condition: fear, choice, hope, the search for meaning in darkness. That’s why even people who never faced the Holocaust find life lessons in her book: how to carry pain, how to choose again, and how to turn personal fractures into opportunities for growth.

Edith started studying psychology in her 40s, finished her PhD in her 50s, got married, divorced, remarried the same man when she chose him again, and published her first book at almost 90. Every one of those steps was a conscious choice – to keep growing, to keep becoming, to keep doing what mattered most to her.

Her story reminds us that as long as we’re alive, we can always choose again. We can pause, listen inward, and write a new chapter. Sometimes, it’s later in life that wisdom, depth, and clarity arrive – and with them, the ability to truly impact others. Edith proves that age isn’t a barrier – it’s a doorway to renewal, to new opportunities, and to turning the past into a gift for the world.

Talking to Edith and Jordan wasn’t just another podcast recording (to me, they never are – they’re always human encounters, fertile ground for shared creation). But this one carried another layer – personal, generational, historical, emotional.

Beyond seeing in Edith the image of my grandmother, beyond the window into history, beyond my deep admiration for her – she reminded me of something vital: the choices we make every day shape the way we live. Resilience isn’t only personal; it carries forward, touching others long after we’re gone.

Edith showed me that an entrepreneurial mindset isn’t only about starting companies, leading people, and achieving success. It’s about choosing, again and again, how we face challenges, how not to get stuck in the past, and how even pain can become fertile ground for growth. It’s about choosing to see the light even in the darkness, and reminding ourselves that the power to create change begins within. That, to me, is a message for us all – as leaders, as managers, and as human beings.

יש אנשים שנכנסים לחדר ומיד מרגישים אותם - לא בזכות טייטלים או עוצמה מוחצנת, אלא בזכות שקט פנימי, הקשבה וענווה. נתי אמסטרדם הוא בדיוק כזה. גם כשהוביל ארגונים בינלאומיים וכשהקים את הפעילות של אנבידיה בישראל, הוא נשאר קודם כל אדם שמדבר בגובה העיניים. מנהיגות אצלו מתחילה ביכולת לראות את מי שמולך ולהניע אנשים יחד.

כשפנו אליו עם ההצעה להקים את אנבידיה בישראל בשנת 2017, נתי הבין שמדובר ברגע מכריע. זה לא היה עוד תפקיד, אלא בחירה לשאת אחריות כבדה ולהציב לעצמו מטרות שיחזיקו אותו לאורך שנים. הוא מתאר זאת כרגע משנה חיים - הזדמנות לקחת חלק בבניית פעילות שמכוונת לא רק לשוק המקומי, אלא ליצירת השפעה עולמית.

לאורך הפרק נתי חוזר על נקודה שמניעה אותו גם היום: אנבידיה אינה פועלת רק כדי לפתח טכנולוגיה, אלא כדי להציב מטרות שמסוגלות לשנות את העולם. זו שאיפה שמרימה את הרף לכולם - מהנדסים, מנהלים ויזמים. היא מגדירה את הפוקוס שלו: לזהות את המקומות שבהם אפשר להביא ערך אמיתי בקנה מידה רחב, ולפעול בעקביות כדי לקדם אותם. עבור יזמים, זו קריאה לא להסתפק בהישגים קטנים או קוסמטיים, אלא להציב מטרות מעוררות השראה גם אם הן מאתגרות.

הזמן, בעיני נתי, הוא המשאב היקר ביותר. כל החלטה היא בסופו של דבר החלטה על הקצאת זמן. כדי להחזיק באחריות בסקייל גדול, הוא בוחר לייצר פוקוס חד: מטרות מדויקות שמנחות אותו ואת הצוות, ובהירות שמאפשרת לכולם לרוץ יחד. הקצב כאן הוא חלק בלתי נפרד - סנכרון נכון, סדרי עדיפויות ברורים, ופגישות ממוקדות שמייצרות מהירות בלי לאבד איכות. זהו שיעור שכל יזם יכול לקחת לעצמו: ניהול זמן ופוקוס אינם כלי עזר, אלא תנאי יסוד להצלחה.

במקביל לדרישות הגבוהות, נתי מספר על אחד השיעורים המשמעותיים ביותר שלמד: לשחרר. לא לנסות להחזיק הכל לבד, אלא לסמוך על אנשים, לבזר אחריות, ולתת לצוות להוביל גם במחיר של טעויות בדרך. היכולת הזו היא מה שמאפשרת לארגון לגדול ולהישאר יציב, ומה שמבחין בין ניהול של משימות לבין הנהגה של אנשים.

נתי מדגיש שהישגים בסדר גודל כזה אינם “מופע יחיד”. אנבידיה היא דוגמה חיה לכך—חברה שבה ההצלחה נבנית מכוח משותף של רבים, מתוך תרבות שבה המשימה קודמת לאגו. כשכל אחד יודע שהוא חלק ממשהו רחב יותר, נוצרת תחושת שליחות שמניעה קדימה גם ברגעים המאתגרים ביותר.

השיחה עם נתי היא תזכורת חיה לכך שהמסע היזמי נבנה מבחירות יומיומיות: להציב מטרות אמיתיות ולא להסתפק בבינוניות, לנהל את הזמן והפוקוס כמשאב קריטי, לשחרר ולתת מקום לאחרים, ובעיקר—לזכור שענווה היא כוח ולא חולשה. זהו מסע שמבקש לשנות לא רק ארגון או תעשייה, אלא גם את העולם שבו אנחנו חיים.

הצד המנטלי של מיזוגים ורכישות

את הפרק הזה הקלטתי כאורחת בפודקאסט "תקציר מנהלים" של ליאור אטיאס, במסגרת סדרה שמוקדשת לנושא M&A - מיזוגים ורכישות. אלו נושאים שלרוב מדברים עליהם בעיקר מהזווית העסקית והפיננסית, אבל אנחנו בחרנו לעסוק במקום הפחות מדובר, ההיבט המנטלי והאנושי. השיחה היתה כל-כך כנה, עשירה ומלאת תובנות, שהרגשנו שהיא חייבת להגיע גם לקהל של The Human Founder. כי כל יזם, בכל שלב של הדרך – בין אם הוא בעיצומו של תהליך מכירה או עדיין רק חולם על האקזיט, יכול למצוא פה ערך אמיתי.

מאחורי המספרים והעסקאות – נמצאים אנשים

שליטה היא אשליה – אז מה כן יש לנו בידיים?

החוזקה האמיתית של יזם – להחזיק דואליות

למה הפרק הזה חשוב לכל יזם – לא רק למי שמוכר את החברה

אני מזמינה אתכם להאזין לפרק הזה בלב פתוח. תמצאו בו כלים, סיפורים ודוגמאות מהשטח שיעזרו לכם לראות את התמונה המלאה – לא רק את המספרים שעל הנייר, אלא את האנשים, הרגשות, וההחלטות שמעצבים את הדרך.

כשהזמנתי את אילון גנור לשיחה, כבר מהדקות הראשונות היה ברור — זה לא יהיה עוד סיפור יזמות רגיל. אילון, ממייסדי מהפכת הטלקום, הוא לא רק יזם פורץ דרך, אלא גם רופא, אמן, צלם, סופר ואיש רנסנס אמיתי.

התחלנו ברפלקציה לאחור: אילון מתאר את עצמו כ"דריפטר" — אחד שנותן לרוח לשאת אותו, בלי לתכנן את המסלול, אבל עם סקרנות בלתי נגמרת. סקרנות שהובילה אותו מרפואה, דרך חדשנות טכנולוגית פורצת דרך, ועד לאמנות ולכתיבה. ותו״כ, התענגנו ביחד על Moon River מהסרט האלמותי Breakfast at Tiffany's, כי הרי כולנו ״דריפטרים״ -  נישאים על גבי רוחות החיים.

שוחחנו על רגעי השיא — ההתרגשות סביב פיתוח הטכנולוגיה שעמדה מאחורי ווקאלטק, ההנפקה ההיסטורית בנאסד"ק, והתחושה שאתה חלק ממשהו ששינה את העולם, בגדר מהפיכה. אבל כמו תמיד, גם כאן הרגעים הגדולים הגיעו עם מחיר: משבר פנימי, תחושת ריקנות, ומפגש עמוק עם שאלות של זהות ומשמעות. אילון סיפר איך ההצלחה שבחוץ לא תמיד מתיישבת עם מה שמתחולל בפנים. איך, אחרי השיא, הגיעו גם הריק, השקט המאיים, והצורך לבנות זהות חדשה — שלא נשענת רק על תפקיד או טייטל.

דווקא מתוך המקום הזה של שבר — התחיל מסע אחר. אילון פנה ללימודי אמנות, לכתיבה, ולחקירה פנימית. הוא התחיל ליצור מתוך שקט, לא מתוך צורך להוכיח. ומתוך השקט הזה נולדו גם אמיתות חדשות: שלא כל הצלחה נמדדת באקזיט, ושיש חיים שלמים אחרי הקריירה.

דיברנו על התבגרות, על געגועים לאבא בכל גיל, על קבלה, על ריפוי דרך יצירה, על מוסיקה — ועל הרצון לחיות חיים שיש בהם עומק ותנועה.

השיחה עם אילון גנור הייתה תזכורת חזקה לכך שיזמות היא לא קו לינארי, ולא סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. היא גל שמביא איתו רגעים של שיא — וגם של שפל. והיא לא מסתיימת עם אקזיט, אלא ממשיכה כל עוד יש בך סקרנות. והיא גם סיפור על החיים. כי יזמות היא לכל ובכל גיל, היא ד.נ.א, ואילון במסע חייו הוא דוגמה ומופת ליצירה והתפתחות אינסופית, והיה לי הכבוד לארח את אחד מ״דור הנפילים״ של ההייטק.

מוזמנים להאזין לפרק ולפגוש את אילון לא רק כיזם שהקדים את זמנו, אלא כאדם שחי כמה גלגולים — ובחר, בכל פעם מחדש, להקשיב באמת לעצמו ולהמציא את עצמו מחדש.

כשהפודקאסט הפך לרפלקציה אישית

את פרק 100 שמרתי לרגע שבו ארגיש ראויה ומוכנה לשבת במקום ששמור ליזמים ולמשקיעים שאני מראיינת -  הצד שמספר את הסיפור ומשתף על המסע שלו, ולא רק שואל עליו.  וידעתי שזה יקרה לאחר שהספר יראה אור. והמתנתי בסבלנות ובאחריות הראויה לדרך. אז אחרי למעלה מ-160 פרקים, מאות שיחות עם יזמים, יזמיות, משקיעים ומנהלים – הרגע הגיע, ולאחר מחשבה, בחרתי שתשב מולי איריס שור – יזמת מבריקה, קולגה וחברה, אשה מאד מיוחדת, שמבינה בני אדם לא פחות טוב משהיא מבינה ביזנס ויזמות.

מרקדנית מזכרון – לאישה שמייצרת תנועה מסוג אחר

איריס ואני דיברנו על הילדות שלי בשכונת גבעת עדן בזכרון יעקב, ועל החלום להיות רקדנית בברודוויי. בתור ילדה  רקדתי בכל סגנון אפשרי, העמדתי כוראוגרפיות והופעות, יצרתי ולימדתי. היום, כשאני מדברת על מיינדסט יזמי – אני יודעת שהוא היה שם תמיד, רק שלא ידעתי לקרוא לו בשם. לצד החלומות היו בי תמיד גם שיקולים פרקטיים. כבר אז הבנתי את המחירים, את המגבלות – ולא בחרתי ללכת עד הסוף עם עולם הריקוד. ובכל זאת – התנועה לא נעלמה מהחיים שלי, אלא שינתה צורה. והיום, אני רואה עד כמה אותה ילדה שרקדה בלי הפסקה – ממשיכה לייצר תנועה: ברעיונות, בתודעה, במפגשים עם אנשים. וכמו בריקוד - כל העשייה והיצירה שלנו מקורן בשרירי הליבה, שמשולים גם לערכי הליבה שמובילים אותנו בחיינו.

שיתפתי את איריס איך מאז ומתמיד פעלתי מתוך דרייב פנימי, כמעט בלתי ניתן לעצירה. יזמתי מגיל צעיר – מכרתי תאנים בגינה בגיל 5, ניהלתי שיעורים פרטיים, הקמתי תפקידים מהיסוד – בצבא, במסע הקריירה המגוון שלי, וגם כשהפכתי לעצמאית.

להפוך את השאלות שלי – למרחב עבור אחרים

הכאב הזה – יחד עם המסע שעברתי בעקבותיו – הפך עם הזמן למהות של The Human Founder.

פרק של דיוק ונקודת ציון, ולא של סיכום

פרק 100 הוא נקודת ציון משמעותית עבורי - תזכורת ללמה אני עושה את מה שאני עושה, מאיפה זה בא, ולאן אני רוצה לקחת את זה הלאה, ולכך שמותר לקחת רגע להשתהות, ואז גם להשתאות. מוזמנים להאזין לפרק הזה – ולהכיר אותי, ואת The Human Founder מזווית אישית וקצת אחרת.

בפרק לייב מיוחד שהוקלט באירוע ההשקה של הספר שלי - "היזם האנושי - איך להקים סטארטאפ ולהישאר בחיים", בחרתי לראיין שלושה חברים מרכזיים באקוסיסטם הישראלי – מרב בהט, מייסדת-שותפה ומנכ״לית Dazz שנמכרה לWiz (זכיתי לראיין אותה לפני ההכרזה בדבר רכישת Wiz על ידי Google), נועם פרידמן, מייסד שותף Airis labs, ויודפת הראל בוכריס, שותפה מנהלת Blumberg Capital – בשיחה שהפכה לדיון על יזמות בשעת משבר, אשר שיתפו בכנות בסיפורים האישיים והמקצועיים שלהם על דרכם המקצועית והאישית ועל המשברים שעברו בדרך, ובפרט מבעד לעדשה של אירועי השבעה באקטובר. יחד, הם מרכיבים תמונה רבת-רבדים של חוסן, אחריות, מנהיגות, גמישות וקהילתיות – מרכיבים שבלעדיהם, יזמות פשוט לא יכולה להתקיים.

להתחיל הכי מהר שלך - ואז להגביר

חיידק היזמות בער במרב בהט הרבה לפני שיצאה לדרך כיזמת. גם בתפקידיה הקודמים בעולם הקורפורייט תמיד ידעה שיגיע יום שבו תצא לדרך עצמאית. מרב הקימה את Dazz יחד עם שני שותפים, בשיא הקורונה, ולמרות שלא היה להם רעיון מגובש, הם ידעו היטב מה הם לא רוצים לעשות. מתוך ההבנה הזו, הם יצאו למסע וגיבשו חזון חדשני בתחום אבטחת הענן, שהפך בהמשך לאחת מהחברות המבטיחות בעולם הסייבר. מרב מדברת על "client obsession" – אובססיה בריאה ללקוח – שהניעה את הצוות ללמוד, להקשיב ולבנות פתרון מדויק מתוך שיח ישיר עם לקוחות. בתוך תהליך הצמיחה, היא מדגישה שוב ושוב: הכל מתחיל ונגמר באנשים. הגיוסים הלא נכונים של ההתחלה לימדו אותה את הערך של התאמה אנושית ושל קבלת החלטות מהירה. היא מדברת על החשיבות של לגייס צוות מגוון – לא רק מקצועית, אלא גם תרבותית ומגדרית: נשים בצוות ההקמה, עובדים שאינם מאותו רקע או יחידה, שילוב אמריקאים בשלבים מוקדמים – כל אלו איפשרו ל-Dazz לבנות תרבות של גיוון, פתיחות וחשיבה מערכתית מהיום הראשון.

גם בשלב מתקדם יותר, כשהחברה כבר התקדמה משמעותית, האתגרים המשיכו להגיע - אתגרים מקצועיים כאשר הבנק שהחזיק בכל כספי החברה קרס; אתגרים אישיים כשאיבדה את אמה האהובה ערב הClosing של עסקת מכירת Dazz לWiz, וקרוב משפחה שלה נהרג ונלקח בשבי במלחמת חרבות ברזל; וכן אתגרים לאומיים עם פרוץ המלחמה כאשר עובדים רבים נקראו למילואים. בתוך הכאוס, מרב החזיקה את כל הצוות, המשיכה להנהיג, ועמדה בחזית החברה בתהליך המכירה לWiz. בדיעבד, היא מתארת את שלוש וחצי השנים שעברו עליה כ"הדבר הכי מטורף שקרה לי בחיים" – אך גם ככזה, היא לא מתחרטת עליו לרגע. להפך – היא מעודדת כל מי שחולם ליזום, להגשים חלומות, ופשוט לצאת לדרך.

 head in the sky and fit on the ground - המסע של Airis Labs

נועם פרידמן, מנכ"ל ומייסד-שותף של Airis labs, הקים את החברה חודשים ספורים בלבד לפני ה-7 באוקטובר. בשלב הזה, הם עדיין חיפשו מיקוד, בדקו כיוונים והיו בשלבים מוקדמים של גיבוש אסטרטגיה. ואז הגיעה המלחמה – והעולם, כמו גם החברה, השתנה בן רגע. תוך שעות ספורות התקבלה החלטה: עוזבים את הקווים שהותוו מראש ונכנסים לפעולה מיידית. מה שהיה רעיון ראשוני הפך במהירות לאופרציה בשטח שעבדה מול גופים ביטחוניים בזמן אמת.

נועם מתאר את התקופה הזו כנקודת מפנה, לא רק עבור החברה – אלא גם עבורו כאדם, כיזם וכמנהל. הוא מדבר על האינטנסיביות הבלתי נתפסת, הפיתוח בלחץ זמן, גיוס של עשרות מתנדבים, עבודה מסביב לשעון – ובמקביל, שמירה על איזון משפחתי, אחריות רגשית לצוות, וניהול בתוך אי ודאות. הוא מדגיש את הדואליות שהתקופה הזו יצרה: מצד אחד, הצורך להיות עם "הראש בעננים" – להיות עם חזון ברור, לחשוב בגדול ולתכנן קדימה, ומצד שני, "להיות עם הרגליים על הקרקע" - הצורך לדלוור, להגיב מהר, ולאפשר קבלת החלטות מהירה. נועם  מצביע על שגרות קטנות כעוגן משמעותי – מדיטציה, זמן עם הילדים, שיחות עם השותפים. כל אלו אפשרו לו להחזיק את המורכבות מבלי לקרוס תחתיה. הוא מתאר את תהליך ההקמה של סטארטאפ כמרתון להבדיל מספרינט - ומדגיש את החשיבות של שמירה על איזון לאורך הדרך.

עבורו, יזמות היא לא רק מימוש חזון טכנולוגי – אלא קודם כל ניהול של אנרגיה אנושית. איך מגייסים אנשים למשימה, איך מחזיקים קבוצה לאורך זמן, ואיך ממשיכים להאמין גם כשמסביב הכול משתנה. בתוך הכאוס, הוא מצא בהירות. ומתוך המשבר – בנה לעצמו ולאחרים דרך.

השקעות, טראומה ולקיחת אחריות – יודפת הראל בוכריס על כוחן של החלטות רגישות

יודפת מספרת בכנות על האתגרים האדירים שעמדו בפני יזמים עם המשכות המלחמה - עובדים שגויסו או התמודדו עם שכול, צוותים שהתערערו, ויזמים שנאלצו לתפקד מתוך טראומה אישית. במקרים רבים נדרש לא רק מענה עסקי – אלא הכלה רגשית, הבנה פסיכולוגית ולעיתים קרובות גם תמיכה נפשית ממשית. היא מדברת על המתח שבין הצורך להמשיך לרוץ קדימה – לגייס, לפתח, לנהל לקוחות ומשקיעים – לבין הקושי המנטלי של הצוות, שלפעמים פשוט לא מסוגל להחזיק את אותה העוצמה שהייתה לפני. היו כאלה שנשברו, כאלה שנאלצו לעזוב, וכאלה שהחליפו תפקיד. במקרים רבים נדרש ליווי רגשי, ארגוני ואישי גם יחד – ויודפת הייתה שם, לא רק כמשקיעה, אלא כבת ברית.

יודפת מדברת על כך שכמשקיעים – יש לנו אחריות לא רק לתשואה, אלא לאנשים. להחזיק עבורם גם כשקשה להם, לדעת מתי לשחרר ומתי להציב גבול, ולהיות שם עם לב פתוח, דווקא כשכואב. היא מזכירה שלעיתים דווקא היכולת להבין את המצב האנושי – היא שמביאה את החברה קדימה.התובנות של יודפת ברורות: לא מספיק להבין אקסלים. צריך להבין נפש. צריך לדעת לקרוא את השטח – לא רק של השוק, אלא של האדם. יזמות אמיצה נמדדת לא רק ביכולת לבנות חברה – אלא גם ביכולת להכיל את החיים עצמם, ולהוביל בתוך מציאות שבה כל קלף נטרף.

הפרק מעלה שאלות חשובות: איך שומרים על מיקוד כשהלב כואב? איך ממשיכים לתפקד כמנהיגים – גם כשאין תשובות ברורות? שלושת המרואיינים מציגים לא רק מודלים שונים של יזמות – אלא גם גישות שונות להתמודדות, למנהיגות מתוך שבר, ולפעולה תחת מגבלות קיצון. המשותף לכולם הוא האמונה בכוחם של אנשים: הצוותים, המשקיעים, השותפים והקהילה. מתוך המפגש הזה עולה קול ברור – האקוסיסטם הישראלי לא רק מייצר טכנולוגיה, אלא גם תודעה של אחריות ונתינה. והיכולת לשלב בין חזון למציאות – היא לא רק הישג ניהולי, אלא מפתח ליצירה של אימפקט אמיתי.

לכתוב את הסיפור שלך – ליאור פרנקל על התהליך שמאחורי הספרים, השיעורים שנלמדו, והשיחה האישית

כשהפודקאסט הופך לשיחה הפוכה

בפרק הזה של "היזם האנושי" קרה משהו מיוחד. הפעם, אני לא רק המראיינת אלא גם המרואיינת. ליאור פרנקל – יזם, סופר ומרצה – לקח את המושכות והוביל שיחה פתוחה ומעמיקה על תהליך כתיבת ספר, ההחלטות המשמעותיות שנעשו לאורך הדרך, וההשפעה של היצירה על החיים האישיים והמקצועיים שלנו.

כתיבה כבחירה פנימית

אחת השאלות הראשונות שעלו בשיחה היא: "למה לכתוב ספר?". ליאור ואני הסכמנו שכתיבה היא הרבה מעבר להוצאת רעיונות לאור. היא בחירה עמוקה שמגיעה ממקום אישי – מקום שמחבר בין ערכים, חוויות והמשמעות שאנו רוצים להותיר בעולם. דיברנו על ההבדל בין בחירה להחלטה, על איך הבחירה לכתוב מתפתחת, ומדוע כל כך חשוב לדעת את ה"למה" שמניע אותנו לאורך המסע היצירתי.

האתגרים שבדרך – משמעת וסבלנות

כתיבת ספר היא תהליך ארוך ומורכב. דיברנו על הספקות שמלווים אותנו, על רגעי התסכול, ועל הצורך במשמעת עצמית גבוהה כדי להמשיך ולהתקדם. ליאור שיתף את חוויותיו מכתיבת חמישה ספרים, בהם שני רבי-מכר, ואיך הוא למד להתמודד עם לחצים פנימיים ועם הצורך לשחרר – גם כשדברים לא תמיד מושלמים.

"למה להוציא ספר?" – ההחלטה בין הוצאה עצמית להוצאה מסורתית

אחד הנושאים המרכזיים שעלו היה ההבדל בין הוצאה עצמית להוצאה לאור מסורתית. דיברנו על השיקולים שמובילים להחלטה, על היתרונות והחסרונות של כל אפשרות, ועל איך כל אחת מהן משקפת את הבחירות האישיות שלנו. הבחירה שלי ללכת עם הוצאה מסורתית נבעה מהרצון לעבוד עם שותפים מקצועיים שיעזרו לי לדייק את המסר ולתת לספר את הבמה הראויה ביותר.

התהליך כמשנה חיים

במהלך השיחה, ליאור הפתיע אותי בשאלה: "איך הכתיבה שינתה אותך?". עצרתי לרגע וחשבתי – הכתיבה עבורי הייתה מסע תרפויטי. היא עזרה לי לעבד חוויות, להסתכל על העבר בעיניים חדשות ולגלות מחדש את הקול הפנימי שלי. זו הייתה הזדמנות להבין לעומק את הבחירות שעשיתי ולראות איך הן מעצבות את הדרך שלי היום.

תובנות לדרך – יצירתיות, אותנטיות והשראה

בסיום השיחה, ליאור ואני הסכמנו שכתיבה היא לא רק תהליך יצירתי, אלא גם מסע פנימי. היא דורשת מאיתנו לא רק כישרון ומאמץ, אלא גם אומץ – האומץ להיות כנים עם עצמנו, לשתף את החוויות שלנו ולתת להן מקום בעולם. אם יש משהו שאני לוקחת מהפרק הזה, זו התזכורת שכל יצירה מתחילה מבחירה פנימית אמיצה ומתשוקה אמיתית להשפיע.

הפרק הזה הוא לא רק על כתיבה, אלא על החיים עצמם – על איך להפוך חלומות למציאות, על איך להתמודד עם אתגרים יצירתיים, ועל איך להישאר מחוברים למה שבאמת חשוב. אני מזמינה אתכם להקשיב ולהצטרף למסע של ליאור ושלי – מסע שמתחיל במילים ונוגע בלב.

מעבודה קשה להצלחות עסקיות – איך תשוקה ונחישות הובילו את עופר בן-נון לאקזיטים פורצי דרך

עופר בן-נון, יזם סדרתי עם רקורד מרשים של שני אקזיטים משמעותיים  – Argus Cyber Security ו-Talon Cyber Security, פותח צוהר לעולם היזמות דרך עדשה ייחודית של נחישות, חדשנות ועבודת צוות. בשיחה פתוחה ומלאת תובנות, הוא משתף את סיפורו – מהתחלות צנועות, דרך הצלחות שהפכו לאבני דרך בתעשייה ועד ההתמודדויות עם החלטות גורליות שהובילו אותו לשיאים חדשים. עופר לא מהסס לחשוף את המורכבויות שבדרך: רגעי השיא, רגעי השפל והבחירות שהשפיעו לא רק על חייו, אלא גם על התעשייה כולה.

השפעות ילדות וניצני היזמות

מערכות יחסים כבסיס להצלחה

התמודדות עם חוסר ודאות והחלטות מכריעות

תמיכה משפחתית כמקור כוח

תובנות לדרך

עופר בן נון הוא יזם שמגלם את השילוב בין תשוקה לחדשנות לבין מחויבות ללקוחות ולצוותים שסביבו. בפרק זה, הוא חושף את המסע שעבר – מילדות בבית יזמי ועד לבניית חברות מצליחות שהובילו לשני אקזיטים משמעותיים. דרך סיפוריו האישיים והתובנות שצבר, הוא מעניק הצצה ייחודית לעולם היזמות – מסע שאין בו חוקים ברורים, אבל מלא בהזדמנויות לצמיחה, השפעה ולמידה מתמשכת.

בעיניים עצומות רואים הכל: חמי פרס על ענווה, חזון ואופטימיות בעולם היזמות ובכלל

יש אנשים שכשהם נכנסים לחדר, אפשר לחוש שהסיפור שלהם גדול מסך חלקיו. כזה הוא חמי פרס – משקיע, יזם ומוביל דרך בעולם ההייטק הישראלי. בשיחה שכולה השראה ותובנות, חמי שיתף אותי לא רק על ההצלחות המרשימות שלו, אלא גם על השורשים העמוקים שהובילו אותו לשם, על האתגרים שעמדו בדרכו ועל הבחירה להסתכל קדימה גם ברגעים הקשים ביותר.

להפוך יוניקורן לג'ירפה: חזון של חברות ענק

כאב ושינוי: איך האובדן הפך לכוח מניע

יזמות עם נשמה: לשלב חזון ואנושיות

אופטימיות ככלי עבודה: לקום ולהמשיך לחלום