ההיכרות הראשונה של פיונה דרמון עם ישראל הייתה, איך נאמר, קצת פחות שגרתית. השנה הייתה 1982, היא הייתה ילדה בת 9, עלתה עם משפחתה מלונדון ומונקו — ונחתה ישר לבית ספר יסודי בנתניה של תחילת שנות השמונים.

בהמשך שירתה ביחידה 8200, ושבועיים אחרי השחרור כבר התחילה לעבוד כמזכירה בקבוצת קלארידג׳ של משפחת ברונפמן, תחת המנכ״ל יונתן קולבר. אחרי לימודי מנהל עסקים, הפכה לאנליסטית בקבוצת כור (שנרכשה על ידי קלארידג׳), ובהמשך הצטרפה לקרן ההון סיכון התאגידית של הקבוצה.

אחרי כמה שנים כיועצת לחברות בדרך להנפקה, הגיעה ליעד הבא שלה – קרן JVP של אראל מרגלית. ולפני שנתיים וחצי פתחה דף חדש, כשייסדה יחד עם מירב ויינריב את קרן הסקנדרי סאנווסט.

מה זה בכלל סקנדרי? איך עובדים, יזמים ומשקיעים יכולים להשיג נזילות עוד לפני אקזיט או הנפקה? ומה אפשר ללמוד מקריירה מפוארת של אחת הנשים הבולטות בעולם ההון סיכון בישראל?

לפני כמה שבועות שאול אולמרט שינה סטטוס בלינקדאין. מיזם סדרתי, שגייס עשרות מיליוני דולרים והעסיק מאות עובדים בסטרטאפים שהוא הקים לאורך השנים, תחילה פלייבאז ואחר כך פיגי ששינתה את השם לקווה קווה, לאדם שלא ממש יודע מה יהיה הפרק הבא בחיים שלו, טכנית אפשר לומר מובטל. זו הייתה סיבה מספיק טובה להזמין את שאול, שהוא מרואיין מדהים לשיחה על החיים שלו היום. מה גרם לו לעזוב את הסטרטאפ שהקים, איך הוא מעביר את הימים שלו ומה ממלא את חייו. שיחה על ספרים, בינה מלאכותית וגם איך המציאות של מלחמה ולפניה תקופת הרפורמה או המהפכה המשפטית השפיעו על השינוי הזה ועל ההבנה שאולי בפרק הבא בחיים שלו הוא ינסה להחזיר בחזרה לחברה ולמדינה.

יוני צרויה גדל ברחובות, וכבר בגיל 15 התחיל לבנות אתרים — בלי לדעת לכתוב שורת קוד. אחרי הצבא סיים תואר במדעי המחשב והקים סטודיו לבניית אפליקציות. בשלב מסוים חבר לאסף אייזנשטיין, והשניים זיהו הזדמנות: לעזור למגייסים ואנשי מכירות להגיע ללידים הכי חמים – בזמן אמת.

הם הקימו את לושה – על שם החיבה של הבת של אסף – ובנו עסק רווחי שצמח מהר, בלי שקל ממשקיעים. תוך ארבע וחצי שנים הם הגיעו ל-15 מיליון דולר מכירות, והיום לושה היא כבר חד-קרן עם יותר מ-300 עובדים, גיוסים של מעל 240 מיליון דולר, ומכירות בעשרות רבות של מיליוני דולרים בשנה.

בפרק הזה דיברנו על איך המערכת שלהם עובדת, למה העולם של Revenue Operations רק בתחילת הדרך, ואיך הבינה המלאכותית משנה את חוקי המשחק – כהזדמנות אדירה, אבל גם כאיום ממשי למודל העסקי של חברה כמו לושה, שמתפקדת כסוג של ספוטיפיי של לידים לאנשי מכירות.

כנראה שאם הייתם שואלים את אלון חיימוביץ' בשנת 1999 אם יום אחד הוא ינהל מאות עובדים ויוביל את הפעילות של מיקרוסופט בישראל — הוא היה צוחק.
בסוף המילניום הקודם, הוא היה חייל משוחרר שנוהג ברנו קנגו, טכנאי שטח שמלחים שקעים אצל לקוחות של חברת בינת.
Fast forward 25 שנה, והיום הוא מנכ״ל מיקרוסופט ישראל (הקבוצה העסקית) — אחראי על מכירת מוצרי מיקרוסופט ללקוחות ממשלתיים, עסקיים, ובעיקר לסטרטאפים ישראליים שמוכרים לעולם.
דיברנו על איך מיקרוסופט מביאה בינה מלאכותית לעולם הארגוני, על הקשר בין חדשנות לתוצאות עסקיות, על איך ישראל נתפסת כיום בעולם – וגם על אותה סערה בה עובדת מיקרוסופט בישראל האשימה בכיר בארגון ברצח עם ונפרדה מהחברה.

ליאור פוזין הוא בן לזוג הורים, עולים חדשים מאוקראינה שלאורך רוב הילדות שלו הרוויחו משכורת מינימום וגידלו אותו בשכונה ד׳ בבאר שבע. בגיל 14, הוא נתקל לראשונה בעולם הדרופשיפינג כשחיפש לרכוש טלפון סיני ברשת. הוא התחיל למכור ולקנות ולהתפרנס לא רע ואחרי שירות ביחידה 81, הוא החליט להקים את אוטודיאס, השירות שהוא תמיד רצה לעצמו, מערכת שבונה ומנהלת חנויות דרופשיפינג ברשת. הם לא גייסו כסף ממשקיעים וצמחו להיות חברה רווחית שמעסיקה כמאתיים עובדים ומכניסה עשרות מיליוני דולרים. בשלב מסוים הם החליטו למכור את החברה, גייסו בנקאי השקעות קנדי שהשיג עבורם עסקה חלומית, ומכרו את אוטודיאס לפייבר, בעסקה של עשרות מיליוני דולרים.

בשבועות האחרונים גיא קצוביץ׳ נהיה אחד המבקרים החריפים של תעשיית ההון סיכון הישראלית. בסדרת פוסטים בלינקדאין הוא יוצא נגד הקולגות שלו מעולם ההשקעות. לדבריו, הם שמרנים, מקובעים ומרובעים. הם משקיעים רק בסוג מסוים מאוד של יזמים, יוצאי יחידות טכנולוגיות, שמפתחים כלי סייבר, או תוכנות ארגוניות, ועל הדרך מפספסים השקעות מעולות בחברות מגוונות יותר. זו הפעם השנייה שאנחנו מארחים את קצוביץ׳ מקרן פיוז׳ן. בפרק הוא מספר לנו איזה תגובות הוא מקבל מהקולגות, נותן דוגמאות של עסקאות מדהימות של חברות שאנשי ההון סיכון הישראליים מפספסים, והאם הוא בחר להיות בוטה בעיקר כאסטרטגיה שנועדה למצב את עצמו כילד הרע של תעשיית השקעות ההייטק בארץ, ועל הדרך לבלוט מעל כולם כדי להשיג דילים מעניינים כבר בשלב מוקדם.  

מאור פרידמן התגלגל לעולם ההון סיכון כמעט במקרה. הוא גדל בהרצליה, שיחק כדורסל בצורה מקצוענית, אבל בצבא בכלל שירת כלוחם בנ״מ. הוא למד הנדסת חשמל, והתחיל לעבוד כמהנדס חומרה ותוכנה בהתחלה באינטל ואחר כך באנפורנה לאבס, לא הרבה זמן אחרי שהיא נרכשה על ידי אמזון. בשלב מסויים, הוא החליט להרחיב את האופקים, נרשם לתואר במנהל עסקים באוניברסיטת ת״א, ומצא את עצמו בחילופי סטודנטים בוורטון, אחד החוגים הנחשבים בעולם למנהל עסקים. אחרי שהתוכנית שלו להקים סטרטאפ לא התרוממה, הוא החליט שהוא רוצה לעבור לעולם ההון סיכון ומצא את עצמו כג׳וניור בקרן אף2 של ג׳וני סאקס וברק רבינוביץ׳. שיחה על אי איי, השקעות והמודל היחודי של אף2 של השקעות בשלב הכי מוקדם שאפשר. וגם איך מאור הפך תוך מספר שנים קטן מג׳וניור בקרן לשותף.

ד״ר יאיר עדתו גדל למשפחת מגדלי תמרים ומנגו במושב תומר בבקעת הירדן, אבל כבר בכיתה ב׳ ידע שהוא יעשה דוקטורט במתמטיקה. הוא התחיל את הלימודים שלו תוך כדי שירות בשיריון ואחרי שהשתחרר כסמג״ד השלים את התואר השלישי, והחליט שהוא מיצה את עולם האקדמיה. הוא עבד בגוגל אבל מהר מאוד מצא את עצמו כמהנדס ראיית מכונה בסטארטאפ שלימים הפך לחד קרן בשם טראקס. אחרי שהתקדם לתפקיד סמנכ״ל הטכנולוגיה והמוצר, הוא נחשף למאמר הראשון על הפקת תמונות בבינה מלאכותית והחליט שהוא חייב להקים משהו בתחום. ב-2020 הוא הקים את בריה אי איי,  פלטפורמת בינה מלאכותית גנרטיבית שמאפשרת לעסקים לייצר תוכן ויזואלי באופן בטוח, מותאם ושקוף, תוך שמירה על זכויות יוצרים. נכון להיום הם כבר גייסו 65 מיליון דולר ומוכרים במיליוני דולרים לחברות כמו דיסני, נטפליקס ולוריאל, כשהחזון הוא לאפשר למפתחים, לייצר סרטונים, אנימציה או תמונות בעזרת מודל שמשלם ליצרני התוכן המקורי שעל בסיסו יוצר התוכן החדש. 

עדי גלוון הוא יזם סדרתי ואנג׳ל בדימוס (לפחות לכרגע). אחרי שמכר את החברה הקודמת שלו לרדיס לאבס בעשרות מיליוני דולרים, הוא נקרא לדגל כדי להוביל את סטרטאפ השבבים ספידאטה. את ספידאטה הקימו 6 יזמים מומחים בעולם הצ׳יפים והבינה המלאכותית, במטרה לתכנן מאפס מעבד שיסייע בהאצת חישובים אנליטיים מורכבים ולייעל משמעותית את התשתיות במרכזי המחשוב. על פי גלוון, המעבד שהם פיתחו יעיל פי חמש מזה של החברה הגדולה בעולם, אנוידיה. בימים אלה משלימה החברה עוד המשך של הגיוס האחרון שלה, כולל הסכום הנוסף, סך הגיוסים של החברה יגיע ליותר ממאה חמישים מיליון דולר. בין השאר השקיעו בה איל וולדמן, ולי בו טן, שהיה שותף בקרן ההון סיכון וולדן קטליסט והיום משמש כמנכ״ל אינטל. אז איך מתכננים צ׳יפ מאפס? מה האתגרים הקיימים בעולם החומרה? ולמה, לפחות בינתיים, הוא הפסיק להשקיע כאנג'ל? הכל בפרק על החברה שמכוונת לתפוס את מקומה של אנוידיה כספקית העיקרית של תשתית קריטית לעולם הבינה המלאכותית.

גבי דיאמנט היה עתודאי שאחרי תואר בטכניון, השתלב בתפקידי ייעוץ כלכלי, קודם במועדון הלקוחות של אנשי הקבע ״חבר״ ואחר כך באחת החטיבות של צה״ל. הוא השתחרר מהצבא, הקים חברה ראשונה ומכר אותה תוך שנתיים לחברה מובילה בתחום תעודות הסל בשוק ההון. עם שלושת השותפים שלו, דור ואור אליגולא ומור חזן, הם הקימו קרן גידור, שהשתמשה בבינה מלאכותית כדי לנתח שווקים, מניות ומגמות. אבל שיחה עם אחד המשיקיעים שלו, מייסד וויקס אבישי אברהמי, גרמה לו לעשות פיווט ולהפוך מוצר פנימי, שהם פיתחו לצורך הביצועים של קרן הגידור שלהם, לפלטפורמה שמנתחת מניות, ותעודות סל עבור גופים פיננסיים והלקוחות שלהם בכל העולם. עד היום, שש שנים אחרי ההקמה, הם גייסו 35 מיליון דולר והגיעו להכנסות של כ-7 מיליון. שיחה על שוק ההון, בינה מלאכותית, ואיך גבי והשותפים שלו מתכוונים להגיע להכנסות של 100 מיליון דולר תוך שנתיים שלוש.