בפרק השביעי של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית המשורר אלי אליהו. אלי הצליח בשני העשורים האחרונים לקבע את שיריו כהיוולדות מחדש של שירה עברית בתוך הישראליות החדשה. הוא עשה זאת בצניעות, בסבלנות אך בנחישות, מתוך רצון אינטימי של אדם רגיש מאוד בעולם, למצוא את היכולת להתרחש בנינוחות במרחבי המציאות ולסמוך על השפה שתביע את חוויית הקיום הפרטית שלו, כפי שהוא תופס אותה בחושיו. מסעו אל ספריו הוא תנועה המפענחת את קולו בין שלל הקולות והצלילים של המשוררות והמשוררים שקדמו לו. דיברנו על הילד בדרום תל אביב שכבר אז ידע שיהיה משורר ועל הכישרון והניצוץ הטבעי שזיהו בו המבוגרים בבית הספר ברמת גן. בין לגימה ללגימה שוחחנו על ראשית שנות השלושים של חייו, כשהיה בטוח שכלום כבר לא ייצא משיריו, עד למפגש מקרי עם אגי משעול. אלי לקח אותנו יחד בשביל שבין תחרות כשרונות של נער ותשבצי היגיון, ועד לכתבי עת ולוח שעם שעליו נעוצים מכתבי דחייה. ניווטנו באמצעות הטלת ספק עד שהמילים נטענו מספיק משמעויות, הבשלות הנפשית הגיעה, ואיתה האבהות והאהבה לבת שנולדה. הגענו אל נקודה אחת בזמן בה הגיל הטבעי של הרוח התאחד עם הגיל הפיזי ובו ברגע נולד משורר - גם בעיני עצמו. 

Support the show: https://www.e-vrit.co.il/

See omnystudio.com/listener for privacy information.