ואם פרידה- סיפורים על גירושים ומערכות יחסים

שחר הבינה שהיא רוצה להתגרש כשרצתה עוד ילד, והרגישה שהיא לא רוצה אותו מבן זוגה ואביה של ביתה הראשונה.

היא התגרשה בגיל צעיר יחסית, והיא אומרת שפרק ב' בחייה היה הפרק בו היתה עם עצמה אחרי הגירושים.

הפרק בו בנתה חיים חדשים עם גבר, כולל הבאת ילד משותף לעולם, הוא מבחינתה פרק ג'.

הרבה זמן היא הרגישה יהלום לא מלוטש. בסופו של דבר הגירושים הביאו עימם עבור שחר גם חיפוש ואחריו שינוי תעסוקתי משמעותי. שווה לעקוב אחריה ב https://did.li/OlomC

בשיחה שלנו נתנו בספונטניות רשימה של טיפים להקלה על אתגרי תקופת הגירושים.

לקראת סוף השיחה, שחר דיברה על משהו חשוב מאוד לדעתי, והוא שאנחנו לא יכולים להזהר כל הזמן מלפגוע בילדים שלנו. ראשית כי אין לדעת מה ישרוט ומה דווקא יבנה אותם ואת חוסנם, ושנית, כי ילדים סתגלתנים מאוד, ואתגרים כמו גירושים הם גם הזדמנות לקבל כלים משמעותיים להתמודדות עם החיים.

זה העלה בי את השאלה הרגישה שמעסיקה אותי תמיד (לשחר היתה תשובה חד משמעית לגביה), עד כמה לחשוף את הילדים שלנו, לדייטים שלנו. אשמח לדעת מה דעתכם.

בערב שבת, בספונטניות, ימים ספורים אחרי מסע כומתה ויומיים לפני כניסה לעזה, פתחנו בני הכתום ואני מיקרופון. זה היה מפתיע מאוד.

אמר לי: בואי נדבר על צבא

אמרתי לו: אצלי מדברים על גירושים

בסוף דיברנו על שניהם.

דיברנו על השירות כלוחם מתחיל ועל פחדים

נזכרנו בשיחה בה הודענו לו ולאחים שלו על הפרידה

דיברנו על הנורמליות שבגירושים בדור שלהם, ועל ההבדל בינו כילד להורים גרושים בתקופה בה זה נורמטיבי, לביני כילדה להורים גרושים בתקופה בה זה היה ביג דיל.

לביא כמו לביא נע לאורך השיחה בין ציניות וכהות חושים (לכאורה) לבין כנות רדיקלית ומבט מיושר לאמת.

ממליצה לכם להקשיב גם לפרק מספר 10 עם הרן הבן השני שלי. פרק שונה מזה ב180 מעלות, שמראה שני נקודות מבט של שני צעירים שחוו מציאות דומה ומתבוננים עליה אחרת לגמרי.

נחשפתי לטקסטים של איה במקרה או שלא, כשהתחלתי לצאת לדייטים. הם בעטו לי בבטן. חדים, בוטים, נוקבים, רגישים, רכים, גסים, חומלים. הם הצחיקו ורגשו אותי. עדיין.
מהטקסטים שלה היה לי ברור שהיא ידעה פרידות, ושיש לה מה להגיד על מערכות יחסים. רציתי לשמוע ממנה עליהן.
כשהיא נכנסה אליי עם סלסילת עגבניות בלאדי, היה לי ברור שתהיה שיחה חושנית מאוד.
דיברנו על להיות הפוקל פוינט של עצמנו, במערכות היחסים שלנו.
דיברנו על הפערים בין גברים לנשים.
דיברנו על מושג מעניין שאיה העלתה: להיות פתורה, ובעקבותיו להיות בנדיבות כלפי בן או בת הזוג.
דיברנו על אינטואיציה, דיברנו גם על פחדים, על מונוגמיה וא-מונוגמיה וגם על בדס"מ ויחסי שליטה.
בסוף בקושי דיברנו על פרידות, אבל פיצינו לדעתי בהרבה נושאים מרתקים אחרים.
השאלה שנותרתי איתה בסוף הפרק היא מה מרוויחה (או מפסידה?) אישה שמפרסמת טקסטים וסרטונים כל כך מיניים וחשופים . מה דעתכם/ן?
האזינו לפרק
בספוטיפיי: https://did.li/mR7aa
באפל: https://did.li/D3yOf
~~
"ואם פרידה" הוא פרויקט חברתי שאני יוצרת ללא מטרות רווח, אז מה כבר ביקשתי בתמורה? את זה 😊:
- כדי להגיע לעוד אנשים שהפרק הזה יכול לתת להם השראה ותקווה, אשמח לשיתופים.
- כדי לקדם את הפודקאסט באפליקציות ההשמעה, בבקשה לחצו על מעקב ועל דירוג.
- הצטרפו לקבוצת ווצאפ שקטה בה אני שולחת לכם ישירות הודעה בכל פעם שמפורסם פרק. https://chat.whatsapp.com/E2yjyp9ZT16JcPNAmrrZlO
תודה!

הסיפור של מורית רוזן הוא סיפור מפתיע ומטלטל על אישה חזקה, פמיניסטית, לוחמת צדק, שאחרי גירושים ראשונים בטוב, נקלעה למערכת יחסים אלימה עם גבר נרקסיסט ואלים.

זה סיפור שכל אישה (וגבר) חייבים לשמוע, כדי להבין שאולי גם הם עלולים למצוא את עצמם בתוך קשר שלא מיטיב איתם ושלא יכלו בחיים לדמיין את עצמם בשכזה.

מורית היתה כל כך עיוורת למצב שלא הקשיבה לאנשים הכי קרובים אליה. לא לחברות ולא לילדים שלה. היום לאחר שהתפקחה והתגרשה בשנית, היא עמלה על תיקון היחסים האלה.

בכלל היא רואה עצמה בתחילתו של תהליך שיקום.

השאלה שנשארתי איתה בסוף השיחה עם מורית היא האם באמת כל אישה, חזקה ככל שתהיה, עלולה להקלע למערכת יחסים אלימה. מה דעתכם?

לאדווה ענבל יש סיפור חיים לא יאמן עם המון אירועים ומורכבויות שנשמעים בדויים כמעט.
היא אחרונה מבין שש אחיות, היא אימצה את ביתה של אחותה שנפטרה, היא עברה שלושה משברים נפשיים קשים, אביה שם קץ לחייו. זה רק חלק.
מצד אחד יש בשיחה שלנו הרבה קפיצות בין נושאים ומצד שני היא הכי קוהרנטית ומעבירה מסר מאוד ברור. מסר על צמיחה מתוך טראומה ועל אהבה עצמית.
אדווה היא מתמודדת נפש, אבל יש בה משהו יותר חזק מאנשים שלא עברו את כל מה שעברה. כמו ברזל שחושל והתחזק.
למרות שברור שכדאי להיות יפים ועשירים ושהחיים יהיו קלים, השאלה שיצאתי איתה מהשיחה הזאת היא, מה היתרונות שבהתמודדות עם חיים עם כל כך הרבה קושי ואתגרים, ואילו איכויות הם מביאים.
~~
"ואם פרידה" הוא פרויקט חברתי שאני יוצרת ללא מטרות רווח, אז מה כבר ביקשתי בתמורה? את זה 😊:
- כדי להגיע לעוד אנשים שהפרק הזה יכול לתת להם השראה ותקווה, אשמח לשיתופים.
- כדי לקדם את הפודקאסט באפליקציות ההשמעה, בבקשה לחצו על מעקב ועל דירוג.
- הצטרפו לקבוצת ווצאפ שקטה בה אני שולחת לכם ישירות הודעה בכל פעם שמפורסם פרק. https://chat.whatsapp.com/E2yjyp9ZT16JcPNAmrrZlO
תודה!

מרב התחתנה עם החבר הכי טוב שלה, והתאלמנה ממנו במפתיע לפני 10 שנים. היא נשארה עם ילדה קטנה והרבה עצב וחוסר ודאות.

זו שיחה על בניה של חיים חדשים אחרי התפרקות מוחלטת.

זו שיחה על הורות לצד שבר, ועל כוחה של משפחה.

יש למרב מסרים חשובים לאלמנות צעירות שיש לצערי הרבה בארצנו.דיברנו בין היתר על רווחים ועל מחירים של חיי נישואים ושל חיי סינגלים,על דייטים והתאהבות אחרי התאלמנות,ועל הומור ככלי להתגברות על משבר.

הדבר הכי משמעותי שהיא אמרה לי בשיחה שלנו הוא שמאז שהתאלמנה היא אישה יותר שמחה. נשמע פרדוקס, אבל היא מסבירה כל כך יפה למה.

השאלה שיצאתי איתה מהפגישה הזאת היא, מהו הגורם הזה שעוזר לאנשים להתרומם ואפילו לזרוח אחרי שהם חווים את הצער הכי גדול בחייהם. מה דעתכם?

רחלי היא בת להורים גרושים שהקימו משפחה מורכבת למופת. היו לה מבחינתה שתי אמהות ושני אבות.

בתיכון היא נסעה ללמוד בתיכון בינלאומי בהודו ושם הכירה נער צרפתי שהבינה שהוא אהבת חייה.

הם התחתנו כשהוא היה בן 18 והיא בת 19.

אחרי כשלוש שנים הם נפרדו לשנה וחזרו אחרי שהבינו שחשוב להם גם הביחד וגם הנפרד. הם חיו עוד כמה שנים יחד, וכמו שתכננו התחתנו שוב אחרי עוד עשר שנים. ורק אז הביאו ילדים לעולם.כדי לשמר את הזוגיות הם מקפידים בין היתר על לווי של מטפל זוגי כאקט של מניעה, וגם על שסנים ארוכים של סקס הרחק משלוש בנותיהם.

דיברנו גם על ההבדלים והדמיון בין אישה גרושה בת 21 לאישה גרושה בת 51.

דיברנו על הפרעות אכילה

ודיברנו על המקצוע המרתק של רחלי- מתאמת אינטימיות בקולנוע, טלוויזיה ותאטרון.

כצעירה חרדית, התחתנה הדס בגיל 19 בשידוך. היא חלמה על זוגיות טובה ומשפחה מאושרת. לצד זה הסקרנות שלה היתה גדולה והיא בחרה שלא כמו חברותיה ללמוד באוניברסיטה.

היא אישה אמונית מאוד ולא מגדירה את עצמה כיום כחלונית, אבל שם באקדמיה, היא הבינה שאנשים לא צריכים להיות חרדים או דתיים כדי להיות ערכיים וטובים.

יום אחד כשהיא הבינה שאין לה ברירה, היא לקחה את הבן שלה ופשוט עזבה את הבית. מאז אין לה קשר ישיר עם הגרוש שלה. היא מבינה שזה בא על חשבון הילד שלה. זה כואב לה ומדאיג אותה מאוד.

דיברנו על ניכור הורי, ודיברנו על בדידות כרונית.

הדס האמיצה, סיפרה על הזוגיות הטובה שיש לה עכשיו, זוגיות שכדי שתצא לפועל דרשה ממנה הרבה יוזמה, יצירתיות ואפילו חוצפה.

החברות של איילת טוענות שהיא בכלל גבר, כי היא מתנהגת על פי קודים שאנחנו מחשיבות "גבריים". היא מקלילה סיטואציות, לא מתרגשת כשגבר כן או לא כותב לה 'בוקר טוב', משחררת בקלות ומתאהבת בקושי.

אחרי הרבה חודשים עם גבר שאיתו יצאה, היא הבינה שלמרות שהוא לא עומד בכל הקריטריונים שלה, היא צריכה להשאר כי פשוט נעים לה איתו. אחרי זמן רב, היא הבינה שהיא מאוהבת. אולי בפעם הראשונה בחיים.

איילת שהיתה תמיד אישה חזקה, דומיננטית ומובילה, בוחרת בזוגיות הנוכחית שלה להביא צדדים יותר רכים ופסיביים.

גם בשיחה שלנו הרגשתי שיוצאות ממנה מידי פעם פגיעות ורכות

אמל"ק: ואם_פרידה חוגגת שנה (!!) אני בהכרת תודה גדולה למאזינים ולמתראיינים ולמגיבים המרגשים ולמבקרים המלמדים, וגם ולי :-).
אני מאחלת לכולנו שנה הרבה, אבל הרבה יותר טובה. שנה של הפתעות חדשות ונעימות שיכנסו לחיינו, ושל פרידות טובות מכל מה שלא צריך להיות איתנו.
~~
לכבוד חגיגת שנה לפודקאסט, הזמנתי שלושה מרואייני עבר לשיחה פתוחה, ולאפשר להם לשאול זו את זה שאלות שעלו להם בעת ההאזנה לפרקים אחד של השניה וההיפך.
כל אחד ואחת מהמרואיינים עבר עוד שלב בתהליך מאז שפגשתי אותו/ה בפעם הקודמת והיה מעניין לשמוע מה שלומם עכשיו. כל אחד ואחת מהמרואיינות נמצאים במרחק שונה מהפרידה שלהם, וזה נתן פרספקטיבה מעניינת על כמה נושאים כמו לדוגמה על הכמיהה, (אולי הטרנד?) לשמור על משפחה גדולה ושמחה אחרי פרידה.
דיברנו גם על כעס בראי הזמן.
דיברנו על סימבולים כמו טבעת נושאים אחרי פרידה ועל קעקועי מתגרשים.
זו היתה שיחה כיפית וקלילה ועם זאת בעלת עומק וחכמה.
השאלה איתה נשארתי בסוף השיחה היא, מה באמת נותן לנו המרחק מהפרידה. מה דעתכם ודעתכן?