עושים היסטוריה עם ערן ניצן Osim Historia

ב-2014, כשיצא פרק זה לאור לראשונה, ריצ'ארד סטולמן היה סופר-סטאר: לא רק שהוא האבטיפוס המיתולוגי של ההאקר הטלוויזיוני, אלא גם אביה מולידה של תנועת התוכנה החופשית (Free Software) שהולידה את תנועת הקוד הפתוח (Open Source), המהפכה החשובה ביותר בעולם התוכנה בעשורים האחרונים. נכון לשבוע שעבר, עם זאת, סטולמן נאלץ להתפטר מתפקידיו בבושת פנים, ולעזוב את MIT, האוניברסיטה שאותה העריץ. מה קרה לסטולמן, וכיצד קשורה הפרשה האחרונה הזו לאופיו המרדני והעיקש?

האזנה נעימה,
רן.

אפריל 2013 נתגלו מספר שיבולים של חיטה מהונדסת גנטית בשדה באורגון, ופאניקה אחזה בשווקי החיטה העולמיים. כיצד "ברחו" גרגירים של חיטה מהונדסת ממכולות מאובטחות ומצאו את עצמם בשדה המרוחק? מי שתל אותם שם, ומדוע?

תודה רבה לליפז להב שהציעה את הרעיון לפרק ואף סייע בתחקיר. תודה גם לעיתונאית יעל פרוינד אברהם, שסדרת הכתבות המעולה שלה על פיצוח הגנום של חיטת הבר והפוטנציאל שלה להשביח את החיטה המודרנית סייעו לי בהכנת הפרק.

האזנה נעימה,
רן.

אהבתם את הפרק? לחצו על הכוכבים כדי לדרג את הפרק. שלח דירוג דירוג ממוצע 3.7 / 5. מספר מדרגים 10 אין הצבעות עד כה. הייה הראשון לדרג את הפרק.
לרשימת הפרקים המלאה



הרשמה לפודקאסט:
רשימת תפוצה במייל | iTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר



לאתר הפודקאסט:








285: המקרה המוזר של החיטה המהונדסת גנטית בשדה באורגון
כתב: רן לוי
הזמן הוא אפריל, 2013. המקום: שדה חקלאי בצפון מדינת אורגון שבארצות הברית. חקלאי, ששמו מעולם לא הותר לפרסום מסיבות שתבינו בהמשך, ריסס את שדות התבואה שלו בחומר קוטל עשבים כהכנה לזריעת חיטה. כעבור מספר ימים שב החקלאי אל השדות, לבחון את השטח ואת השפעת חומר הריסוס. ואכן, בכל מקום בו ריסס היו הצמחים - עשבים שוטים וגבעולי חיטה שנותרו מהעונה הקודמת - צהובים וכמושים. ליתר דיוק - כמעט בכל מקום. באחד השדות מצא החקלאי מספר קבוצות של גבעולי חיטה ירוקים ורעננים. ניכר היה שקוטל העשבים שריסס לא השפיע על גבעולי החיטה האלה ולו במעט. 

לומר שהחקלאי היה מופתע מהתגלית, יהיה אנדרסטיימנט. קוטל העשבים שבו השתמש נחשב לאחד מחומרי ההדברה המוצלחים ביותר ונמצא בשימוש מאסיבי בכל העולם מזה עשרות שנים. אף צמח - לא חיטה, לא עשבים שוטים - לא אמור לשרוד אחרי ריסוס של החומר הזה. האם יכול להיות שמשהו בחומר ההדברה שרכש לא בסדר? לא, זה בלתי אפשרי: בכל שאר השדות, כל הצמחים - כולל גבעולי חיטה שנותרו מהקציר הקודם - נבלו ומתו בעקבות הריסוס. חומר ההדברה היה בסדר גמור: הייתה זו החיטה שעמדה לנגד עיניו שמשהו בה היה לא בסדר. משהו בחיטה הזו איפשר לה לשרוד ריסוס של חומר שהיה אמור להרוג אותה בוודאות. 

החקלאי האלמוני יצר קשר עם מדענית מאוניברסיטת אורגון סטייט הסמוכה: פרופ' קרול מאלורי-סמית' (Mallory-Smith), חוקרת בעלת שם בתחום גידולי עשב. הוא שאל אותה אם יכול להיות שהחיטה שלו פיתחה עמידות טבעית לחומר ההדברה. מאלורי השיבה שהדבר לא סביר.

בשלושים השנים האחרונות חל זינוק דרמטי במספר החולים במחלת עור מסתורית בשם 'אטופיק דרמטיטיס'. למרות שכיחותה, הרופאים עדיין מתקשים להסביר את מקורה. אחת התאוריות הבולטות היא זו המכונה 'תאוריית ההגיינה', לפיה ילדים בעולם המערבי לא נחשפים די הצורך ללכלוך וזוהמה, ובכך פוגעים במערכת החיסונית שלהם. פרופ' אמי חודק, מומחית ברפואת עור, תצלול איתנו לנבכי המחלה המורכבת הזו ותספר לנו על 'המהפכה האימונולוגית': טיפולים חדשים ומבטיחים במגוון של בעיות במערכת החיסונית.

'לעומק הרפואה' הוא פודקאסט חדש שיצרנו עבור חברת סאנופי. חפשו 'לעומק הרפואה' באפליקציות הפודאקסטים השונות, ובאפליקציית רשת עושים היסטוריה.

האזנה נעימה,

רן.

בשלושים השנים האחרונות חל זינוק דרמטי במספר החולים במחלת עור מסתורית בשם 'אטופיק דרמטיטיס'. למרות שכיחותה, הרופאים עדיין מתקשים להסביר את מקורה. אחת התאוריות הבולטות היא זו המכונה 'תאוריית ההגיינה', לפיה ילדים בעולם המערבי לא נחשפים די הצורך ללכלוך וזוהמה, ובכך פוגעים במערכת החיסונית שלהם. פרופ' אמי חודק, מומחית ברפואת עור, תצלול איתנו לנבכי המחלה המורכבת הזו ותספר לנו על 'המהפכה האימונולוגית': טיפולים חדשים ומבטיחים במגוון של בעיות במערכת החיסונית.

'לעומק הרפואה' הוא פודקאסט חדש שיצרנו עבור חברת סאנופי. חפשו 'לעומק הרפואה' באפליקציות הפודאקסטים השונות, ובאפליקציית רשת עושים היסטוריה.

האזנה נעימה,

רן.

תחליפי החלב הצילו את חייהם של אינספור תינוקות, והופכים את חייהם של ההורים לקלים בהרבה – אך למרות שמדובר באחת ההצלחות המדעיות הגדולות של המאה ה-20, תחליפי החלב עומדים במרכזו של ויכוח סוער ואמוציונלי מאד. מדוע החליפו תחליפי החלב את ההנקה במדינות המערב, והאם יכול חלב פרה להוות תחליף ראוי לחלב-אם?

האזנה נעימה,

רן.
לרשימת הפרקים המלאה



הרשמה לפודקאסט:
רשימת תפוצה במייל | iTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר



הפרק בחסות:
 









כרוניקה של מזון שנוי במחלוקת - על תחליפי חלב לתינוקות
כתב: רן לוי


אני זוכר את היום שבו הוצאנו את בתי הבכורה מבית החולים. נוגה הייתה תינוקת חמודה בת שלושה ימים, ואני ואשתי היינו שני הורים צעירים ומפוחדים עד אימה. עשינו קורס הכנה ללידה – אבל אף אחד לא הכין אותנו לרגע שבו נישאר לבד עם התינוקת. אני זוכר את המחשבות שעברו לי בראש בזמן שצעדנו במסדרונות בית החולים עם הסלקל, בדרך אל המכונית שבחניה. זהו? ככה? הם באמת נותנים לי לצאת עם הילדה מבית החולים לבד, בלי השגחה? זה לא רציני. אין לי מושג מה עושים! לתת לטירון כמוני אחריות על החיים של הילדונת הזו, זה על גבול הרשלנות הפושעת! חלק ממני חשש שבכל רגע מישהו בבית החולים יבין איזו טעות איומה נעשתה כאן. כמעט ציפיתי לשמוע בכל רגע את צעדי הריצה  של איש האבטחה.
אני חושב שהורים רבים מזדהים עם התחושות האלה. טיפול בתינוקות רכים כרוך במידה אדירה של אי-ודאות: אולי חם לתינוק יותר מדי? אולי קר לו? אולי יש לו פצע או פריחה שאני לא רואה? לישון על הבטן או על הגב? האם הוא רעב? יש לו גזים? ואיך חוגרים את מושב הבטיחות כמו שצריך, לכל הרוחות? בשורה התחתונה, תינוק הוא מכונה עם צופר אחד, ואלף תקלות אפשריות.
בים החששות, הדאגות ואי-הוודאויות, תרכובת מזון לתינוקות (המוכרת גם בשמות 'פורמולה' ו-'תחליב חלב') היא אי של שפיות. קח בקבוק, מלא אותו בשישים מ"ל של מים נקיים, הוסף כף של אבקה - והכל יהיה בסדר, אחי... התינוק יהיה שבע, יקבל את כל המינרלים הדרושים לו כדי לגדול ולהתפתח, ואתה תוכל לישון בשקט בלילה. טוב, אולי לא לישון בלילה – אבל לפחות דאגה אחת ירדה לך מהלב.
אך למרות שמזון תינוקות הוא מוצר מועיל ושימושי, הוא גם נחשב לאחד מסוגי המזון השנויים ביותר במחלוקת. הרופאים והחוקרים שהיו מעורבים בפיתוח תחליפי חלב-אם עשו כן מתוך כוונה טובה – לסייע לאמהות שלא היו מסוגלות להניק את ילדיהן – אך הצלחת התחליפים יצרה דילמה בלתי צפויה, הציתה ויכוח לוהט ואמוציונלי והביאה לחרמות בינלאומיים. אז מה יש בה, באבקה המיובשת הזו, שמועיל – אולי – לתינוקות, אבל מצית מחול שדים סוער כל כך?

מערכה ראשונה: פסאודו-מדע
הנקה הייתה, מאז ומתמיד, הדרך העיקרית והנפוצה ביותר להאכיל תינוקות – אך אם האם לא הייתה מסוגלת להניק, הפיתרון המקובל היה לשכור אישה מיינקת: אישה שהניקה את העולל תמורת תשלום הולם. החל מראשית המאה התשע עשרה, עם זאת, חלה ירידה ברורה ועקבית בשימוש במיינקות באירופה ובארצות הברית.

פרק מיוחד ובו ראיונות עם אנשי הצוות של רשת עושים היסטוריה על תוצאות סקר המאזינים השנתי שערכנו לפני מספר חודשים והשינויים שאנו יוזמים בעיקבותיו, וגם הצצה אל עבודתם של אנשי הצוות שאתם לרוב לא זוכים להכיר.

האזנה נעימה,

רן.

אהבתם את הפרק? לחצו על הכוכבים כדי לדרג את הפרק. שלח דירוג דירוג ממוצע 5 / 5. מספר מדרגים 1 אין הצבעות עד כה. הייה הראשון לדרג את הפרק.
לרשימת הפרקים המלאה



הרשמה לפודקאסט:
רשימת תפוצה במייל | iTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר



הפרק בחסות:
 



 

הצי הגרמני פתח את מלחמת העולם השניה בנחיתות ברורה אל מול ציה האדיר של האימפריה הבריטית. אף על פי כן, הגרמנים היו קרובים מאד לנצח ב'קרב על האטלנטי' ולהכריע את המערכה כולה – בזכות שייטת הצוללות האימתנית, ו'להקות הזאבים'.

האזנה נעימה,

רן.
לרשימת הפרקים המלאה




הרשמה לפודקאסט:
רשימת תפוצה במייל | iTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר



הפרק בחסות:




 



הקרב על האוקיינוס אטלנטי - צוללות גרמניות במלה"ע ה-II
כתב: רן לוי
 

מלחמת העולם השנייה תפסה את הצי הגרמני לא מוכן.

כשהחליט היטלר לפלוש לפולין בשנת 1939, היו לצי הגרמני כעשרים וארבע ספינות מלחמה בלבד, תוצאת המגבלות שהוטלו על גרמניה במסגרת הסכמי הכניעה של מלחמת העולם הראשונה. לבריטניה, אימפריה חובקת עולם שהייתה יריבתה הראשית של גרמניה בשנים הראשונות של מלחמת העולם השניה, היה את הצי הגדול ביותר בעולם – למעלה משלוש מאות ספינות – ונמלים בכמעט כל פינה בכדור הארץ.

אף על פי כן, הצי הגרמני הקטן והחלש הצליח להנחית מכה כואבת מאד לבריטים במהלך המלחמה – ובדיוק בבטן הרכה שלהם. המטרה העיקרית של הלוחמה הימית – בכל התקופות וגם בימינו – היא לשלוט על דרכי המסחר בים: רובם המוחלט של הדלקים, חומרי הגלם והמוצרים התעשייתים שכל מדינה זקוקה להם מובלים בים על גבי ספינות סוחר. בריטניה, בפרט, הייתה תלויה במסחר הימי מעצם היותה קבוצת איים. הגרמנים היו קרובים מאד לנתק את האיים הבריטים ממקורות אספקת הדלק וחומרי הגלם שלהם. מי שהייתה אחראית להצלחה זו היא שייטת הצוללות הגרמניות: ה-Unterseeboots או Uboats באנגלית.

המערכה הימית הקשה שניהלו הבריטים ובעלות בריתם – בעיקר האמריקנים והקנדים -כנגד הצוללות הגרמניות, מערכה המכונה לרוב 'הקרב על האוקיינוס האטלנטי', היא דוגמא לחשיבות הרבה שהייתה לטכנולוגיה ולמדע על התוצאות הסופיות של המלחמה הגדולה. בפרק זה נספר את סיפורן של הצוללות הגרמניות, וכיצד השפיעו מהנדסים ומדענים משני צדי המתרס על מהלך הקרבות.
קרל דוניץ
קרל דוניץ (Doniz) התגייס לצי הפרוסי בשנת 1910, ולחם במלחמת העולם הראשונה כקצין על סיפונה של ספינת קרב בים השחור. כשהושבתה הספינה לצורך תיקונים, הוצב דוניץ בחוף כמפקדו של שדה תעופה זעיר באזור תורכיה. הפיקוד על השדה הקטן שיעמם את דוניץ חדור המוטיבציה, והוא התנדב לשרת בשייטת הצוללות. ב-1918 זכה לראשונה לפקד על צוללת משלו, אך לא לזמן רב: ספינה בריטית הטביעה את הצוללת שלו כעבור חודש אחד בלבד, ודוניץ נלקח בשבי.

לאחר המלחמה חזר קרל דוניץ לגרמניה, ולשירות הצבאי. הוא טיפס במעלה סולם הדרגות, וב-1939 היה מפקדה של שייטת הצוללות. בדומה לשאר הצי, גם מצבה של זו לא היה מזהיר שכן הסכמי הכניעה אסרו על הגרמנים להחזיק כלל בצוללות. על אף שהצי המשיך לפתח את הטכנולוגיות הרלוונטיות לאורך השנים במסווה של מחקרים אקדמאיים או שיתופי פעולה עם מדינות זרות, עם פרוץ הקרבות היו לדוניץ רק חמישים ושבע צוללות – ופחות מחצי מהן היו כשירות להפלגה.

בכל יום מפנה תשתית הביוב של גוש דן כמות שפכים בהיקף שמספיק למלא את כל שלושת מגדלי עזריאלי. מה עושים עם השפכים האלה? נשמע כיצד הובילה תאונת שיט טרגית להמצאת הטיהור הביולוגי המודרני, ועל פיצוץ צינור הביוב הראשי ביפו ב-2003.
אורח בפרק: אמיר שליו, מנהל תחנות השאיבה באיגודן. ראיין את אמיר - נתן פוזניאק.

האזנה נעימה,

רן.

קישור לחלק א

הפודקאסט "עושים רכב" בפורמט והגשה חדשה! האזינו לפרק הראשון עם המגיש החדש - בועז קורפל! https://tinyurl.com/y6jzsahn

אהבתם את הפרק? לחצו על הכוכבים כדי לדרג את הפרק. שלח דירוג דירוג ממוצע 5 / 5. מספר מדרגים 5 אין הצבעות עד כה. הייה הראשון לדרג את הפרק.
לרשימת הפרקים המלאה




הרשמה לפודקאסט:
רשימת תפוצה במייל | iTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר



הפרק בחסות:


 



280: הביוב שמתחת לגוש דן, חלק ב'
 

בפרק שעבר, חלקו הראשון של פרק זה, עקבנו אחר מהלכם של השפכים שלנו מהרגע שהם עוזבים את האסלה או הכיור שלנו ועד שהם עוזבים את העיר. למדנו שלעיר מודרנית אין זכות קיום ללא תשתית ביוב טובה: אפילו בגוש דן, מטרופולין זעיר ביחס לערי ענק כדוגמת טוקיו או מקסיקו-סיטי, התושבים מייצרים שפכים בהיקף שיכול למלא בקלות את כל שלושת מגדלי עזריאלי. בכל יום. ללא תשתית הביוב שמפנה את השפכים, גוש דן היה הופך כבר לפני ארבעים שנה לביצה מזוהמת ומסריחה, ומגיפות קטלניות היו משתוללות בו כפי שהשתוללו בלונדון ופריז, למשל, במאה ה-19. 

למדנו גם על האתגרים ההנדסיים הכבירים שבתכנון והקמת תשתית ביוב כזו מתחת לעיר צומחת ומתפתחת: החל מהחשיבות הרבה שיש לשיפוע שבו מונחת צנרת הביוב בתוך הקרקע, דרך האתגר של הנחת צנרת חדשה מתחת לרגליהם של התושבים מבלי להפריע למרקם החיים של העיר - וכלה בהתמודדות עם המגבון, האויב מספר אחד של תשתית הביוב, והסתימות האדירות שהוא יוצר בצנרת - עד כדי הווצרותם של מי שמכונים 'קרחוני שומן', fatbergs. 

 

אבל כעת, אחרי שהצלחנו להתגבר על כל הקשיים והאתגרים וסוף סוף פינינו את מאות אלפי המטרים המעוקבים של שפכים אל מחוץ לעיר - מה עושים איתם? מה עושים עם שלושה מגדלי עזריאלי מלאים בכל סוג אפשרי של זוהמה - החל מצרכים אנושיים וכלה בחול, קרשים, מגבונים משומשים ומה לא - שמייצרות תל אביב והערים שסביבה, בכל יום? זו השאלה שתעמוד במרכזו של הפרק הזה - וזו גם השאלה שעמדה לפיתחם של המהנדסים הראשונים שתכננו את מערכות הביוב המודרניות, בשלהי המאה התשע עשרה. 

 
בורות ספיגה
 

לכאורה, התשובה לשאלה הזו הייתה ברורה ומובנת מאליה. בימים שלפני המצאת מערכת הביוב המרכזית היו שתי אפשרויות עקרוניות לטיפול בשפכים הביתיים: להזרים אותם לנהר או ערוץ נחל מקומי,

כולם מדברים על אבני הירח שהביאו עימם האסטרונאוטים של אפולו כשחזרו לכדור הארץ - אבל אף אחד לא מדבר על כל הג'אנק שהשארנו מאחור: 300 טונות (!) של סמלים פטריוטים, ציוד מדעי משומש ושקיות צרכים...

האזנה נעימה,

רן.
לרשימת הפרקים המלאה




הרשמה לפודקאסט:
רשימת תפוצה במייל | iTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר



הפרק בחסות:


 



מותק, שכחתי את הרכב מחוץ לחללית: על הדברים שהשארנו על הירח
כתב: רן לוי
האסטרונאוטים והחלליות שביקרו על הירח הביאו משם כשלוש מאות ושמונים קילוגרמים של סלעים ודגימות גיאולוגיות. על פניו, זהו הישג בלתי מבוטל: כמעט חצי טון של אדמת ירח שהובאה לשימושם של החוקרים במעבדות כנגד כל הקשיים והסכנות  שבדרך. אבל סביר להניח שהעובדה הבאה תפתיע אתכם: אנחנו השארנו על הירח קרוב למאה ושבעים טון של זבל- יותר מפי שלוש מאות ממה שלקחנו. אפשר למצוא הצדקה לכל גרם וגרם מהזבל הזה. ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין, למשל, השאירו מאחור את השקיות שבהן עשו את הצרכים שלהם. אני די בטוח שהמדענים מעדיפים לבחון את דגימות הקרקע שהביאו במקום את ארוחת הערב האחרונה של ניל.

אנחנו לא רגילים לשמוע על הג'אנק שהשארנו על הירח- צריך להודות, את מי זה מעניין? גרינפיס עסוקה מעל הראש ואפילו את הקישון והירקון אנחנו לא מצליחים לנקות- אז למי יש כוח לעשות מהומות על כמה חתיכות מתכת שיושבות להן בדממה הנצחית של הירח?  אבל זבל הוא לא תמיד רק זבל. כמו שאריות מדורה מתקופת האדם הקדמון, הג'אנק שהשארנו על הירח יכול ללמד אותנו הרבה על הדרך שבה חקרנו אותו.

בשנת 1959 עמדה החללית לונה 2 להיות העצם הראשון מעשי ידי אדם שינחת על הירח. יכול להיות ש'ינחת' אינה תיאור מתאים: לונה 2 תוכננה להתרסק על הירח. זו הייתה לא יותר מאשר הוכחת יכולת: המהנדסים ביקשו בעיקר לבחון את הרקטות ומערכות הניווט- והם הצליחו. אבל אם יבקרו תיירים מהעתיד במקום שבו התרסקה לונה 2- ללא ספק אתר ארכיאולוגי חשוב בעתיד- מה יגלו שם? השאלה הזו נראית לנו אולי חסרת חשיבות, אבל היא בברור העסיקה את הפוליטיקאים הסובייטים שפיקחו על תוכנית החלל.

לונה 2 נשאה עליה מכשיר ניסוי שבחן את השדה המגנטי של הירח- אין כזה, כך מסתבר- אבל קרוב לוודאי שזה לא יעניין את התיירים מהעתיד. מישהו העלה את האפשרות שלונה 2 תצויד בראש נפץ גרעיני כדי שהאמריקנים על הקרקע יוכלו להווכח במו עיניהם שהרוסים השיגו אותם במרוץ אל הירח. למרבה המזל הרעיון האווילי הזה נפסל על הסף. לבסוף הוחלט שלונה 2 תמריא ועליה שני כדורים עשויים מסגסוגת טיטאניום. דפנותיהם של הכדורים היו עשויות משושים- בדומה לכדורגל טיפוסי- ועל כל משושה היה מוטבע סמל ברית המועצות ותאריך הנחיתה. בתוך הכדורים היה חומר נפץ שמטרתו הייתה להתפוצץ ברגע ההתרסקות ולרסס את אדמת הירח במאות משושים. באופן זה ידע כל מי שיבקר במכתש שיצרה לונה 2 שהקומוניזם ניצח את הקפטיליזם, או לפחות מוביל עליו בנקודות באותו הרגע. מבחינתם של הפוליטיקאים לא חשוב אם לונה 2 תגלה שהירח עשוי מגבינה שוויצרית, כל עוד העכבר שיגיע אליו ראשון יהיה דובר רוסית.

ומה לגבי האמריקנים? כפי שניתן לנחש, המטרות שלהם לא היו שונות בהרבה. סדרת החלליות רנג'ר הייתה אמורה להיות הצעד המקדים לקראת טיסות מאויישות אל הירח, הזדמנות לבחון טכנולוגיות רבות שהיו פורצות דרך ומעולם לא נוסו בפועל.

אף מטרופולין מודרני לא יכול היה להתקיים ללא מערכת ביוב מתפקדת - ותכנון של מערכת הסעת שפכים שכזו, מתחת לעיר תוססת ודינמית, הוא אתגר הנדסי כביר. איך נראית מערכת הביוב של גוש דן, ומה קורה לשפכים שלנו אחרי שהם עוזבים את האסלה והכיור?
מתארח בפרק: אמיר שליו, מנהל תחנות השאיבה של איגודן. תודה לנתן פוזניאק שהביא את הראיון עם אמיר.

האזנה נעימה,

רן.

שמעתם כבר את התכנית החדשה שלנו? גיל חובב "אוכל ישראל" - פודקאסט אוכל חדש ברשת עושים היסטוריה. לחצו כאן לרשימת הפרקים המלאה או -להאזנה באפליקציות קישור ל RSS פיד של התכנית https://www.ranlevi.com/feed/ochel_israel/

אהבתם את הפרק? לחצו על הכוכבים כדי לדרג את הפרק. שלח דירוג דירוג ממוצע 5 / 5. מספר מדרגים 5 אין הצבעות עד כה. הייה הראשון לדרג את הפרק.
לרשימת הפרקים המלאה




הרשמה לפודקאסט:
רשימת תפוצה במייל | iTunes | אפליקציית 'עושים היסטוריה' לאנדרואיד | RSS Link | פייסבוק | טוויטר




הפרק בחסות:






הביוב שמתחת לגוש דן, חלק א'
כתב: רן לוי
ביוב. אני בטוח שאתם שואלים את עצמכם - למה, לכל הרוחות, רן הולך לדבר על ביוב? האם אחרי מאתיים שבעים ושבעה פרקים של עושים היסטוריה, סוף סוף נגמרו לו הנושאים לפרקים, והוא נעשה נואש? 

אז קודם כל, אני רוצה להזכיר לכם שאתם אלה שלחצתם Play בנגן שלכם, אז אתם צריכים לשאול את עצמכם למה אתם רוצים להקשיב למישהו שהולך לדבר על ביוב במשך ארבעים וחמש דקות. אנשים מוזרים, בחיי. 

ולא, לא נגמרו לי הנושאים לעושים היסטוריה. הסיבה שבגללה בחרתי את הנושא הזה היא מכיוון שאני אוהב את תל אביב. באופן כללי, אני אוהב ערים גדולות. אני אוהב את התזזיתיות שלהן, את התחושה שאני מוקף במיליוני אנשים שלכל אחד מהם יש סיפור מיוחד, כמו כוורת ענקית שאף פעם לא הולכת לישון. בכל בוקר, כשאני יוצא מתחנת הרכבת בדרך למשרד, אני מרים את הראש אל גורדי השחקים הענקיים ושואל את עצמי - איך הדבר הזה עובד? הרי ריכוז של מיליוני בני אדם שאוכלים, שותים - וכן, גם משתינים ומחרבנים - מדי יום ומדי שעה, בתוך שטח זעום של כמה עשרות קילומטרים רבועים...הוא לא דבר טבעי. אלמלא התשתית הבלתי הנראית שמקיפה אותנו, כל מטרופולין מודרני היה מתדרדר לכאוס מוחלט בתוך ימים ספורים. 

ולא פחות מעניין, אני רוצה גם להבין את ה'למה'. מערכת ביוב של עיר צפופה כמו תל אביב היא אחת המערכות ההנדסיות המורכבות ביותר שאפשר להעלות על הדעת. היא פרושה על שטח רחב, קבורה מתחת למטרים של אדמה, עובדת עשרים וארבע שעות ביממה שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה - וצריכה להחזיק מעמד עשרות שנים. בעיר כמו תל אביב, שחוגגת מאה ועשר שנים להווסדה - מערכת ביוב היא פחות מערכת מתוכננת מראש כמו מעג...