בפרק הזה בדקנו מדוע חצי מהציבור הערבי נשאר בבית ביום הבחירות והאם שיתוף פעולה בין השמאל לערבים יכול לשבור את מפת הגושים. ילווה אותנו יו״ר חדש תעל איימן עודה, והיועצים האסטרטגיים- משה קלוגהפט, איילת פריש ונסים דואק.

האזנה נעימה,
דפנה

ערבים זה לזה
דפנה ליאל – איימן עודה
תמלול: נתי.צ

דפנה: אנחנו בעוד פרק של עושים פוליטיקה עם המגזר הערבי היה יוצא להצביע בהמוניו היו לו היום קרוב ל-20 מנדטים, מיותר לציין שאם הרבה פחות מזה בני גנץ היה היום ראש הממשלה, אבל הציבור הערבי נשאר גם הפעם בבית כשהוא מגיף את החלונות והתריסים רק 52% מהמצביעים הערבים טרחו לצאת ולהצביע לעומת 62% בפעם הקודמת וגם אז זה היה 10% פחות מהאוכלוסייה הכללית. וכן יש להם סיבות טובות היום ננסה לנתח את הקול הערבי בבחירות נבדוק למי הצביעו הפעם הערבים ולמה, ובעיקר האם השמאל הישראלי צריך לאמץ את הציבור הערבי כדי לשבור את מפת הגושים, או שזה יבריח את מצביע המרכז. יהיה איתנו יושב ראש חדש תעל עד לא מזמן יושב ראש הרשימה המשותפת איימן עודה. וגם נשמע כמה יועצים אסטרטגיים שאני אישית מעריכה מאוד ניסים דואק, משה קלוגהפט, ואיילת פריש, שיסבירו לנו באמת איך אפשר לעשות את זה, והאם התרחיש הזה הוא ריאלי אז קודם כל איימן אז לנו יש פה מסורת בפודקאסט אנחנו שמים ככה את כולם על אותה נקודה לפני שיוצאים לדרך. אז אני אשמח שתיתן לי כמה מילים באמת על האבולוציה של הפוליטיקה הערבית איך הגענו למצב שאנחנו נמצאים בו היום שיש שתי מפלגות בשני זרמים אחרי הפיצוץ של המשותפת איך בכלל כל העניין הזה התחיל?
להלן: דפנה \ איימן – איימן עודה
איימן: אם תשאלי כל אחד מהמרכיבים הוא יענה לך שהוא רצה את המשותפת והשיח האמת הלוואי שהוא היה עקרוני לא ממש עקרוני למרות חילוקי הדעות שהיו בקדנציה האחרונה, אבל אני חושב שכולם רצו את המשותפת אבל לצערי הרב הריב לא היה על האידאולוגיה אלא על המנדטים.
דפנה: על מה רבו, ממש על החלוקה מי יקבל כמה?
איימן: לצערי הרב כן, זאת התשובה ועשרה ימים לפני הגשת רשימות בל"ד והתנועה האסלאמית התחברו יחדיו והחליטו שהם רצים ביחד, נשארנו אנחנו לבד, טיבי לבד והיה חשש עם אחוז חסימה כל כך גבוה שאחת המפלגות לא תעבור או ששתיהם לא יעברו, לכן אנחנו עוד התחברנו והציבור שלנו בסופו של דבר נתן לנו אימון אנחנו הכוח המרכזי המוביל בקרב האזרחים הערבים ועכשיו יש הרבה שיח האם לבנות את הרשימה המשותפת מחדש האם ללכת לכיוון אחר.
דפנה: תמיד חברי הכנסת הערבים היו בערך בסדרי הגודל שאתם נמצאים עכשיו? זאת אומרת אני מסתכלת אפילו אחורה מקום המדינה איך זה יתפתח?
איימן: זה עלה וירד אני חושב שהעלייה המכרעת הייתה בשנות ה-90 בגלל הבחירה הישירה לראשות הממשלה אז מפלגת העבודה שהיא תמיד שאפה לקבל כמה מנדטים מקרב האזרחים הערבים היא עשתה מן העסקה כזאת תצביעו למפלגות הפועלות ברחוב ערבי אבל תצביעו לרשות הממשלה למועמד של מפלגת העבודה אם זה פרס או ברק, אני חושב מאז יש שבר כזה שפחות מצביעים למפלגות הציוניות ויותר למפלגות הפועלות ברחוב הערבי.
דפנה: אז זה יתקבע שהציבור הערבי מצביע למפלגות שלו, לפני זה היה יותר מפוזר?.
איימן: יותר מפוזר רק בשנת 1977 אחרי יום האדמה חדש קיבלה 51% מהציבור הערבי זה היה בפעם ראשונה כלומר לפני 1977 רוב הערבים הצביעו בעד או מפלגות ציוניות או מה שנקרא מפלגות הלווין של מפלגת העבודה. כלומר מפלגת העבודה בנתה מפלגות שמטעם האזרחים הערבים אבל הם יותר מפלגות עדתיות,