במד' אמרות טהורות כו'. דקשה איך יכול ב"ו להתטהר כראוי. ורק כי הכל במאמר נברא כמ"ש בעשרה מאמרות נברא העולם. ולכך המאמר נותן טהרה לכל דבר. ורק להיות דבוק בשורש החיות שבכל דבר. וזהו אמור כו' ואמרת. שהטהרה בא ע"י בחי' מאמר כנ"ל. ובגמ' ה' האמירך כו עשנו חטיבה אחת ואנו עושין אותו חטיבה א' כו' ע"ש שפי' אמירה הוא החיבור והדיבוק בשורש החיות כנ"ל. ובתוס' ביאור כי זה ענין ספירת העומר שאומרים שציונו כדי לטהרנו כו' כי ביצ"מ נתגלה בכל איש ישראל אשר יוכל לצאת מכל רצון אחר. וזה חירות להיות הרצון תמיד ליבטל ולהיכלל בהשי"ת. וזהו הי' אז ביצ"מ שהי' הגאולה ע"פ נס והוא בחי' ביטול שלא בדרך השכל והטבע. ואח"כ סה"ע לברר המידות שהם דבקין בנפש האדם להיות נמשך חיות הש"י בתוך המידות. כי הש"י א"ס ואין לו מדה וגבול. והמשכות חיות ממנו לנבראים נק' מדה כנ"ל. כמ"ש במ"א עמ"ש במדה שאדם כו'. וכפי מה שמקבל האדם חיות עליון תוך המידות שלו היינו להיות החפץ והרצון לקרב כל המידות אהבה ויראה וניצוח כו' הכל אליו להיות מתנהגים רק ע"פ רצונו ית'. כפי מה שנכנס הארה מנקודה הראשונה תוך המידות שבנפשו. כן מגרש ומטהר האדם מכל טומאות ורצונות אחרים אשר לא לה' המה. וכן ענין ש"ק וימי המעשה ג"כ כנ"ל. שבש"ק בחי' ביטול אליו ית'. ובחול להמשיך חיות ש"ק תוך כל מעשה גשמיי לכך נק' ימי עבודה כנ"ל. וזה עצמו בחי' אמור ואמרת אליהם דייקא. דהיינו מה שהש"י מקרב אותנו אליו שנוכל להיכלל בו ע"י הביטול לכלל כנסת ישראל. וזהו אמור עשנו חטיבה א'. ואמרת אליהם זה מה שאנו מקבלין אמירתו בכל המידות ורצונות ומזה בא הטהרה:

שפת אמת פקודי- תרלה אלה
פקודי המשכן משכן העדות כו' עדות הוא שמחל הקב"ה חטא העגל. ובגמרא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל כו'. כי המשכן הי' תיקון החטא ומקודם החטא לא הוצרכו לעבודה במעשה ומלאכה ע"י שהקדימו נעשה לנשמע הי' בטל כח העשי' לגמרי. ואחר שחטאו במעשה הוצרכו לברר בפועל ע"י מעשה שע"י שעשו המשכן ברצון המקום ב"ה כדכתיב כאשר צוה כו'. הי' זה עדות שעדיין הם במדריגת שם בני ישראל שמיוחדין להקב"ה שלא יצאו מבחי' מדריגתם ע"י החטא ח"ו שיש חטא במקרה כו' כמ"ש בספרים. ומעשה המשכן הי' עדות למדריגה הראשונה שהי' להם קודם החטא. ובמדרש מה נעשה במותר אמר הקב"ה עשה משכן לעדות. יובן עפ"י דברינו. דכתיב והמלאכה היתה דים והותר. ומקשים דלאו רישא סיפא דכיון דהותר לא שייך דים. אך באמת מ"ט לזה שהי' מותר. כי אם בני ישראל היו מוכנים לתת נדבת המשכן מאיזה צד בא להיות מותר. אך נראה כי הי' זה עצמו לברר כי מדריגת בנ"י למעלה ממעשה המשכן כמו שהיו קודם החטא רק שלא יכלו להתקרב למדריגתם אחר החטא אם לא באמצעיות מעשה המשכן. ואחר המשכן נתברר שהם למעלה מבחי' המעשה ונמצא שהמותר הוא עדות והבן: