שפת אמת ויקהל- תרלה
ויקהל ופ' שקלים בפסוק מרבים העם להביא כו' ויצו משה כו' ויכלא העם מהביא. יש להבין מה זה האריכות בתורה בענין זה. ונראה כי ראו הצדיקים והחכמים כי נתפשט ההתנדבות יותר מהראוי. וחששו שלא יהי' עוד ברצון אמת לשם שמים. כי הכל הולך אחר הרצון לש"ש. ואיתא כי יש בכל דבר בחי' רצוא ושוב פי' עפ"י מ"ש בשם הבעש"ט לראות שמכל עבודה יקבל יראה ובושה כי כשגומר כל מעשיו בא לידי גבהות. אבל כשחוזר באמצע לאחוריו בחשבו לפני מי הוא עומד. זה עצמו תיקון המעשה כראוי. ומרע"ה והחכמים שמרו מעשי בנ"י שלא להתערב בו פניות כנ"ל: ובס' אור החיים מדייק לשון הי' דים כו' והותר. דסתרי אהדדי. והוא ז"ל תירץ שע"י שהיתרון הי' בנדיבות בנ"י. שילם הקב"ה להם שכרם וכלל היתרון ג"כ במלאכת המשכן ע"ש דברי פח"ח. ולפי דרכנו פרשנו כי עי"ז שמנעו עצמם אח"כ מהריבוי כדכתיב ויכלא העם. עי"ז תיקנו זאת היתרון שלא נתקלקל הנדבה ע"י התפשטות כנ"ל. ושמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל פי' הפסוק מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ופי' כי נדיבות הרצון צריך מנעל ושמירה שלא יתפשט הרצון והחשק לדברים אחרים כו'. וזהו פי' המשנה משמיעין על השקלים ועל הכלאים שלא יתערבו רצונות אחרים לרצון הנדבה. וגם פי' כלאים כמו ויכלא העם כו' שהוא בחי' המניעה שיש ג"כ במצות הנדבה כנ"ל וז"ש העשיר לא ירבה כו':ויקהל ופ' שקלים בפסוק מרבים העם להביא כו' ויצו משה כו' ויכלא העם מהביא. יש להבין מה זה האריכות בתורה בענין זה. ונראה כי ראו הצדיקים והחכמים כי נתפשט ההתנדבות יותר מהראוי. וחששו שלא יהי' עוד ברצון אמת לשם שמים. כי הכל הולך אחר הרצון לש"ש. ואיתא כי יש בכל דבר בחי' רצוא ושוב פי' עפ"י מ"ש בשם הבעש"ט לראות שמכל עבודה יקבל יראה ובושה כי כשגומר כל מעשיו בא לידי גבהות. אבל כשחוזר באמצע לאחוריו בחשבו לפני מי הוא עומד. זה עצמו תיקון המעשה כראוי. ומרע"ה והחכמים שמרו מעשי בנ"י שלא להתערב בו פניות כנ"ל: ובס' אור החיים מדייק לשון הי' דים כו' והותר. דסתרי אהדדי. והוא ז"ל תירץ שע"י שהיתרון הי' בנדיבות בנ"י. שילם הקב"ה להם שכרם וכלל היתרון ג"כ במלאכת המשכן ע"ש דברי פח"ח. ולפי דרכנו פרשנו כי עי"ז שמנעו עצמם אח"כ מהריבוי כדכתיב ויכלא העם. עי"ז תיקנו זאת היתרון שלא נתקלקל הנדבה ע"י התפשטות כנ"ל. ושמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל פי' הפסוק מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ופי' כי נדיבות הרצון צריך מנעל ושמירה שלא יתפשט הרצון והחשק לדברים אחרים כו'. וזהו פי' המשנה משמיעין על השקלים ועל הכלאים שלא יתערבו רצונות אחרים לרצון הנדבה. וגם פי' כלאים כמו ויכלא העם כו' שהוא בחי' המניעה שיש ג"כ במצות הנדבה כנ"ל וז"ש העשיר לא ירבה כו':

שפת אמת לפורים- תרמב
עיקר התנגדות עמלק הוא להתורה כמ"ש ודתיהם שונות. דתיהם כיוון גם על תורה שבע"פ שיכולין בני ישראל בכחם לחדש טעמי תורה כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו. לכן אחר מחיית עמלק יש קבלת התורה. וזה נוהג בכל שנה כמ"ש מלחמה לה' בעמלק מדור דור. פי' כמו שיש הארות חדשות לישראל בכל עת ובכל דור כן יש התנגדות בכל עת. כמ"ש חז"ל נשבע הקב"ה שאין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק ימ"ש וזכרו במהרה. לכן אין לדבר זה הפסק. ויש לנו לבקש ולשמוח במפלת עמלק וזרעו. כדי שיתפרסם כבוד שמו ית' בעולם. וכמו שרמזו חז"ל בציווי זכור. כי כוונת התורה להזכירנו שלא לחטוא כדי שלא יבוא עמלק. כן יש לנו לבקש זכור ה' לבני אדום כדי שיתפרסם כבוד שמו ומלכותו שלא יתעכב ע"י אותו הרשע. ושמו ית' היא התורה שכולה שמותיו של הקב"ה. וכסאו הוא ירושלים וביהמ"ק. לכן אחר מפלת המן זכו לתורה לכן אחר סיון שהרגישו ביום מתן תורה התגדלות שמו ית' ע"י מפלת המן הרשע. הי' להם אח"כ השמחה בשלימות כמ"ש ליהודים היתה אורה כו'. הכל כ' רק אחר זמן מתן תורה. דלכאורה הי' צריך להיות בעת תליית המן. רק שעיקר השמחה שלהם היה מה שזכו עי"ז להתורה ולהתגדלות שמו ית'. וכן נבנה אח"כ בית שני שהוא שלימות הכסא כנ"ל. וכתיב היתה כו' כי באמת כל זה אות על חיבתן של בני ישראל כי לעולם יש קדושה בישראל ורק הרשעים במעשיהם מחשיכין שלא יוכל להתגלות הקדושה בעולם. כמ"ש שאין שמו שלם כו' עד שימחה שם עמלק. כמו כן אינו יכול להתגלות קדושת ישראל רק ע"י מחיית עמלק. לכן כתיב היתה שנתגלה עתה שהיה האורה והשמחה בבנ"י. רק שאינה יכולה להתגלות כנ"ל. רק אח"כ כתיב ומרדכי יצא בלבוש מלכות כו' הכל כנ"ל שאחר מחיית עמלק יוצא מהכח אל הפועל כנ"ל:

שפת אמת לפרשת תרומה- תרלא תצוה
ופ' זכור איני כראוי. בקיצור ולא נכתב כסדר במדרש וכי לאורה צריך כו'. אבל עכ"פ מבואר שבנ"י מאירין. ואין הקושיא איך יכולין להאיר כי כן רצונו ית' שבני ישראל יוסיפו אור במעשיהם הטובים. רק שצריכין לידע שאין האור על ידי כח עצמות שלהם. רק ע"י שכן צוה השי"ת. וזהו שהקדים ואתה תצוה למצות הנרות להודיע כי כח תורה ומצות שנתן השי"ת לבנ"י. וכ' נר מצוה. ובמדרש ובזוה"ק שתרי"ג מצות נגד רמ"ח איברי אדם. ועל ידי מצוה נעשה האבר כלי לאור החכמה שיש במוח כל אחד מישראל ע"י האור תורה. ורמ"ח מצות עם אהבה ויראה עולין נ"ר כ"כ בזוה"ק. ונק' מצוה מלשון צוותא שע"י מעשה המצוה תמשך עשיות האדם לאור המצוה וניתקן העשיה ג"כ. וז"ש ואתה תצוה ע"י שבנ"י יהיו מחוברין אליו שהוא דעת והתורה שבישראל. כמ"ש במדרש תנחומא מלך אסור ברהטים זה משה שהוא דעת התורה שנתן הקב"ה לבנ"י. כמ"ש חיי עולם נטע בתוכינו ע"ש במדרש ראשך עליך ככרמל כו' הרש והדל שבישראל כי' ע"ש. והוא כנ"ל ע"י שיודע האדם כי אין אור המצוה על ידו רק ע"י רצון השי"ת א"כ כל בנ"י שוין. וזה ראשך שכח ישראל והראשית וההתחלה שלהם מהשי"ת והתורה. שע"י המצות מחוברין ודבוקים בו ית'. ועי"ז יכול כל אדם להתחזק לידע כי כל אחד מישראל ראוי לקיים המצוה כרצונו ית'. אף שאין בכח האדם רק ע"י שהשי"ת עוזר ונותן כח לקיים. וכן פי' אא"ז מו"ר זצלה"ה מ"ש אשר קדשנו במצותיו שע"י הציווי נתן כח שנוכל לקיים המצוה. וכן אמר על חודש אדר שהוא התחזקות ע"י שיודעין שהכל ממנו ית'. כמ"ש רז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה'. הפי' ג"כ שידע שהכל מכחו ית' וזהו הקיום והחיזוק. וכן חודש אדר מרמז על דלות ורשות ע"כ. וצירוף האל"ף שהוא כח ההתחלה מהשי"ת כנ"ל במדרש ראשך כו' ככרמל. [כן נ"ל לפרש דבריו]. כי חיזוק של כל דבר הוא פנימיותו. כח הפועל בנפעל. וכפי מה שיודעין זה כן יש התחזקות. וזהו ג"כ ענין זכור להיות הדביקות בהשי"ת בכח פנימיות הלב במקום שאין שם שכחה. ואז אין שליטה לעמלק כלל רק ברפידים ג"כ הפירוש רפיון ידים מתורה ואמונה. והוא הפסק הדביקות להפנימיות כנ"ל. וזה קלקול הברית כמ"ש אשר קרך כו'. כי ברית הוא התקשרות להפנימיות כמ"ש במ"א. שזה ענין זכור כו' יום השבת כו'. וכמו כן לשנוא עמלק בעומק הלב במקום שאין שכחה. גורם מחיותו. וכן שקלים הוא הנדבה שבא מעומק הלב כמ"ש ידבנו לבו. והוא הרצון הטמון בכל איש מישראל והוא עיקר חיותו כי לב הוא עיקר הדבר כמ"ש עד לב השמים. [וז"ש זוה"ק כמ"ש צור לבבי ע"ש והבן מאוד]. ולכך הקדים הקב"ה שקלים כו' כי המן אמר אשקול כו' להראות שיש נדיבות גם בחיצוניות. והקב"ה הקדים כו'. שנדיבות ישראל בא מפנימיות רצונם. שיש בכל איש ישראל רצון פנימי רק ע"י יגיעה מתעורר הפנימיות. וכן בכל מצוה כנ"ל. לכך אחר שקלים זכור שיכולין למחות שם עמלק על ידי התעוררות פנימיות כח ישראל כנ"ל:

שפת אמת לפרשת משפטים- תרלד
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שיהיו משפטי ה' קודם חיות האדם וזה לפניהם והוא ענין הקדמת נעשה לנשמע כו'. גם ברש"י ז"ל מה הראשונים מסיני כו'. ופרשנו עפ"י דברי מו"ז ז"ל שגם משפטי ה' אף שיש בהם טעמים. עכ"ז כל הטעמים ע"י רצונו ית' והוא העיקר. והטעמים נמשכים אחר רצונו. וז"ש שהם מסיני. אף שהשכל מבין שכך צריך להיות עכ"ז הכל ע"י שכך גזרה חכמתו ית'. וז"ש אתה כוננת מישרים פי' שע"י רצונו יתברך נעשו משפטיו ישרים וכל העולם מודים ומבינים שישר משפטיו שכל הדעת נמשך אחר רצון השי"ת כנ"ל. וכן צריך להיות ציווי השי"ת קודם לשכל האדם וזהו לפניהם כנ"ל. ובנ"י הקדימו נעשה לנשמע פי' שהי' חביב אצלם יותר מה שזוכין לעשות רצון עליון ממה שיבינו הטעם של המצוה. ועי"ז זכו שיבינו גם הטעמים כי מקודם ניתנו הדיברות אח"כ המשפטים. וכ"כ מגיד דבריו הוא הנהגתו יתברך בלי הבנת הטעמים אח"כ חוקיו ומשפטיו כו' וכן הוא בכל מצוה בפרטות כמו שמקיים האדם בפשיטות בלי השגה כראוי רק שרוצה לקיים מצות השי"ת זוכה אח"כ להבין הטעם. וז"ש רש"י ז"ל לא תעלה על דעתך כו' ותמוה וכי מרע"ה אשר מסר נפשו בעבור ישראל לא הי' חפץ להבין לבנ"י הטעמים. אך כי באמת העיקר לקיים מצות השי"ת בלי הבנת הטעמים. רק שהשי"ת אמר שבנ"י זכו ע"י הקדמת נעשה לנשמע שיבינו גם הטעמים כנ"ל: