אלוף-משנה בדימוס יונתן לרנר היה סגן צעיר, קצין תורן במחלקת המודיעין במטה חיל האוויר, ב-5 באוקטובר 1973, ערב יום כיפור. באותו יום הוכרזה כוננות ג׳, הגבוהה ביותר, בצבא הסדיר ובתוכו בחיל האוויר. מפקדי בסיסים תודרכו וטייסים - לא כולם - הוזעקו לטייסות; אך בבניין המטכ״ל עסקים כרגיל, אחר הצהרים, ובכירים באמ״ן הודיעו שיהיו מנותקי קשר בשעת התפילה.

כשלרנר קרא את ידיעת ״יחמור״, הנספח הצבאי העיראקי במוסקווה, שדיווח לבגדד על פינוי משפחות היועצים הסובייטיים מסוריה וממצרים בגלל החשש הסובייטי ממלחמה ממשמשת ובאה, התבהרה לו תמונת המתיחות שריחפה לאורך השבוע. הוא נזעק למדור הדיווח והתפוצה באמ״ן, אך שם עוכב הטיפול בידיעה, כי בכירי המערכת ידעו מה שנסתר מעיני הזוטרים - ממתינים לעידכון מלונדון, מראש המוסד צבי זמיר, על פגישתו בהמשך הערב עם סוכן הצמרת במצרים, אשרף מרוואן. לרנר לא היה שותף סוד לזהותו של מרוואן, אך ניחש אותה כשחיבר את הפיסות לתצרף.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר לרנר על שחר ה-6 באוקטובר, כשבכירי אמ״ן המומים ומתקשים לעכל את ההתרעה המטלטלת, ״מלחמה היום״. הוא חוזר לשנןת הפסקת האש שבין ההתשה ויום הכיפורים, לשותפות מודיעין חיל האוויר בהערכה שמצרים לא תצא למלחמה לבדה וללא מטוסי תקיפה או טילי קרקע-קרקע ולקושי לפרוץ סגירות מחשבתית של קבוצה וקודקוד.

לרנר משבח את מפקד חיל האוויר, בני פלד, שנפתח בעקבות המלחמה והשכיל לשקם את החיל ולסגל אותו למשימותיו, ואת הקצינים שהובילו את הכנות המערכת האווירית להצלחה מול טילי הקרקע-אוויר של סוריה ביוני 1982, בשבוע הראשון של מלחמת לבנון.

יש ללרנר תובנות מעניינות על יחסי המודיעין עם המבצעים ועל הציפיות - לא תמיד מציאותיות - של מפקדים מקציני המודיעין שלהם. הוא מזהיר מפני מנהגם של גופי מודיעין לתבל את הערכותיהם בהמלצות ביצועיות, המפריעות למעריכים לסגת כשהנתונים מתעדכנים. הוא גם מוצא קווים דומים בין סיבות הכשלון בשני האוקטוברים.

וגם: משוש נפשו מאז היותו זאטוט ששמע מילד אחר שהוא ״מפא״יניק״ ו״מוכרח להיות אוהד של הקבוצה״  - הפועל תל אביב.

אולפן: אמנון האס