אביו של יורם בן זאב נהרג בגזרת ירושלים במלחמת 1948. במלחמת ששת הימים, כמפקד ביחידת סיור, נפצע בן זאב באותו מקום. השכול והצבא מוכרים לו היטב, אך דבר לו הכין אותו לזעזוע של המלחמה עם חמאס.

בן זאב יודע איך פועלים גלגלי השיניים של הפוליטיקה והדיפלומטיה. כאיש שירות החוץ הוצב ליד הנשיא חיים הרצוג. לבנימין נתניהו, דור חדש ועולה במנהיגות הציבורית, התוודע בראשית דרכו. נתניהו ניסה לדחוף אותו לדלת הסובבת של ראשי לשכתו. בן זאב, באדיבות, השתמט. זה לא אתה, אמר, זה אני. נכון יותר, זה לא אתם - גם היא השתתפה בראיון המיון והאיבחון.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ נד בן זאב לזוג נתניהו ומונה את סגולותיו: קמצנות, חמדנות, שכרון כוח (רשימה חלקית). מעשה בפגישה חשאית שהתבקש לתאם, בהיותו קונכ״ל לוס אנג׳לס, בין חוסיין מלך ירדן, בשלביה הסופיים של מחלתו, לבין ראש ממשלת ישראל. הפגישה המדינית בלונדון תואמה, אך הדרך אליה לא היתה חלקה: שרה חתרה לכפות את השתתפותה בה ונבלמה רק בסירוב תקיף של שר החצר. חוויה דומה עברה גם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל.

בן זאב כיהן כשגריר בברלין בשנות המגעים על רכש הצוללות האסטרטגיות. הוא היה ערוץ למגעים מסויימים ועד לאחרים, מילא - לא כליל - הוראת מידור ולא העלה בדעתו לאיזה עומק מגיע הסיאוב. בהיפתח תיק 3000, נדהם לשמע הודעת היועץ המשפטי מנדלבליט, יש מאין, שנתניהו אינו חשוד. לא שהיו ברשות בן זאב ראיות מפלילות, אבל הוא כאחרים הבין שבטיהור הפזיז לנתניהו סיכל מנדלבליט אפשרות של הפיכת חשודים לעדי מדינה מצילי עורם.

בשאלת ההינהון הישראלי לגרמניה, למכור צוללות מתקדמות למצרים, בן זאב דוחה את רמזיו של נתניהו בדבר ״סוד גדול״ שאין לחלוק אף עם ראשי המטכ״ל, חיל הים והמוסד. סוד פוליטי או כספי, קריצה בין פוליטיקאים? בן זאב מוחה. מרקל תמיד פעלה בהקפדה על הנוהל, לא קרצה ולא הבינה קריצות; ואספקת הצוללות לישראל לא היתה נפגעת גם אילו הוכח שבממשלת ישראל, ואף בראשה, מכהן אדם מושחת ושהעיסקה עם המספנה הגרמנית נגועה. הוא ניסה להסביר זאת למנדלבליט, שלא רצה לשמוע.

בוועדת גרוניס לחקירת פרשת הצוללות העיד בן זאב פעמיים. הוא התרשם מהתחקיר והתאכזב מהשתקנות. הוועדה אספה חומר רב אך ממלאת פיה מים. עד שתפרסם דו״ח, ישטפו אותו העניינים היגעים שהזמן גרמם.

עצוב ליורם בן זאב, משרת ציבור שרואה את נבחריו בהתנהגותם המקוממת והנפשעת. כל כך הרבה מחדלים, כל כך הרבה זוועות, וגם החלטות מיותרות המעשירות מקורבים. ערב אחד, בברלין, ביקש ממנו הרמטכ״ל המעשן אשכנזי לצאת לשאוף - ולנשוף - אוויר. היה יום חורפי, בבירת גרמניה, וכשעמדו מחוץ לביתו הדהים אשכנזי את השגריר שהתאמץ להשיג לחיל הים את הצוללת הששית. ״היא מיותרת,״ אמר. ״אין בה צורך״. כמעט מדוייק: אם מביטים הצידה ולמעלה, אפשר למצוא למי היה בה - ובעוד שלוש צוללות - צורך רב.

הפקה: איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast, רמת גן