פרק ה שבספר בראשית מספר על איש בשם חנוך. כאשר מלאו לחנוך 365 שנה אלוהים לקח אותו – ואופס הוא נעלם ואיש לא יודע היכן הוא.

איש לא יודע להיכן הוא נעלם???

אני דווקא כן יודעת!

אלוהים שלח שני מלאכים שיביאו אליו את חנוך.   

המלאכים עשו כמצווה עליהם. הם ירדו ארצה והרכיבו את חנוך על כנפיהם – ונסקו לשמים, אל הספירה השביעית שבה מתגורר אלוהים.

עכשיו צריך להבין את הדבר הבא:

השמים הם כמו עוגה עשויה משבע שכבות. כל ספירה מונחת על זו שמתחתיה. בכל ספירה פועלים אין ספור מלאכים, שלהם תפקידים רבים ומגוונים.

בספירה התחתונה (לידיעת החזאים שאין להם מושג מהחיים שלהם), מצויים המלאכים האחראים להפעלת הרוחות, הגשמים והברד.  ספירה אחרת  היא בית סוהר למלאכים שחטאו. גם עדן והגיהינום שוכנים בספירה השלישית – וכמובן שאלוהים שוכן בפנטהאוז שבספירה השביעית.

סיפורו של חנוך, שחגג לכל הפחות 3,000 ימי הולדת, רחוק מאד מלהיות סיפור  תמים ולא הכי אינטליגנטי.

הסיפור הוא חלק מאסופה ספרותית רחבת היקף, שנושאת את השם 'הספרים החיצונים'.  לפני כ-2,000 שנה אסר רבי עקיבא לקרוא בחיצונים, והם הוצאו (יחד עם התנך ...) מארון הספרים היהודי – יצאו, אבל נשארו בו!

לחיצונים הייתה /ויש השפעה עצומה, ממש קריטית, על התרבות היהודית והנוצרית – וחנוך מיודענו ממלא בה תפקיד חשוב מאד. 

מעבר להשפעה התרבותית, במיוחד ספר חנוך משקף תמונה מרתקת כיצד הקדמונים הבינו את היקום. 

הארץ, למי שאיננו יודע, היא פלטה שטוחה שמונחת על גבי עמודים שיורדים לתהום. הארץ נייחת. היא מוקפת בתנועה של גרמי השמים, שאותם מניעים המלאכים.

הגיע הזמן לפטר את האסטרופיזיקאים!