פרק ו' שבספר בראשית מספר שזמן קצר לאחר שאלוהים ברא את העולם, הוא החליט לפתוח את הברזים שבשמים ואת מי התהום הכלואים מתחת לאדמה ולהטביע את כולנו במבול אדיר. כמובן שזולת את נוח ובני משפחתו. הסיבה שבגללה החליט אלוהים לעשות DELETE לכל בני האדם היא משום שהם התרבו והתרבו, ולא מתו. ולמה הם לא מתו? כי אלוהים לא התקין בהם את המוות ולכן סוללת החיים שלהם נמשכה לנצח – וזו לא בדיחה!

לסיבה שבגללה אלוהים לא התקין את המוות בגוף האדם, יש שני מוקשים מקסימים, שאני מכנה "דילמת האל המושלם והעולם הפגום". וזו הדילמה:

אלוהים הוא טהור באופן מוחלט ואין בו אפילו ננו-חלקיק של טומאה.

לעומת זאת, האדם שברא הוא כמו ספוג, שסופג כל טומאה – ומייצר טומאה. במותו הוא הופך ל'אבי אבות הטומאה'. לא יתכן שאל טהור באופן מוחלט יברא דבר הנוגד באופן מוחלט את מהותו! בלתי אפשרי לחלוטין. טענה שזה אפשרי, שקולה לטענה המטומטמת שאנחנו שומעים מדי יום:  "לרבע את המעגל" – מעגל שהופך ריבוע חדל להיות מעגל.

סיפור המבול שבספר בראשית פותר את הפרדוכס של "האל הנצחי והטהור" שברא אדם שסופג כל טומאה אפשרית – אלא שפרדוכס, מעצם הגדרתו, לא ניתן לפתור... אבל הניסיון – גאוני!

פרק ה שבספר בראשית מספר על איש בשם חנוך. כאשר מלאו לחנוך 365 שנה אלוהים לקח אותו – ואופס הוא נעלם ואיש לא יודע היכן הוא.

איש לא יודע להיכן הוא נעלם???

אני דווקא כן יודעת!

אלוהים שלח שני מלאכים שיביאו אליו את חנוך.   

המלאכים עשו כמצווה עליהם. הם ירדו ארצה והרכיבו את חנוך על כנפיהם – ונסקו לשמים, אל הספירה השביעית שבה מתגורר אלוהים.

עכשיו צריך להבין את הדבר הבא:

השמים הם כמו עוגה עשויה משבע שכבות. כל ספירה מונחת על זו שמתחתיה. בכל ספירה פועלים אין ספור מלאכים, שלהם תפקידים רבים ומגוונים.

בספירה התחתונה (לידיעת החזאים שאין להם מושג מהחיים שלהם), מצויים המלאכים האחראים להפעלת הרוחות, הגשמים והברד.  ספירה אחרת  היא בית סוהר למלאכים שחטאו. גם עדן והגיהינום שוכנים בספירה השלישית – וכמובן שאלוהים שוכן בפנטהאוז שבספירה השביעית.

סיפורו של חנוך, שחגג לכל הפחות 3,000 ימי הולדת, רחוק מאד מלהיות סיפור  תמים ולא הכי אינטליגנטי.

הסיפור הוא חלק מאסופה ספרותית רחבת היקף, שנושאת את השם 'הספרים החיצונים'.  לפני כ-2,000 שנה אסר רבי עקיבא לקרוא בחיצונים, והם הוצאו (יחד עם התנך ...) מארון הספרים היהודי – יצאו, אבל נשארו בו!

לחיצונים הייתה /ויש השפעה עצומה, ממש קריטית, על התרבות היהודית והנוצרית – וחנוך מיודענו ממלא בה תפקיד חשוב מאד. 

מעבר להשפעה התרבותית, במיוחד ספר חנוך משקף תמונה מרתקת כיצד הקדמונים הבינו את היקום. 

הארץ, למי שאיננו יודע, היא פלטה שטוחה שמונחת על גבי עמודים שיורדים לתהום. הארץ נייחת. היא מוקפת בתנועה של גרמי השמים, שאותם מניעים המלאכים.

הגיע הזמן לפטר את האסטרופיזיקאים!

בפרק זה אני מסבירה מהו כישוף וכיצד פועל מכשף – ובלעם היה מכשף, מומחה לקללות.

הכנת כישוף, הוא עניין מסובך מאד. משום שהנוסחה שממנה מכינים את המרקחת לכשפים, נעולה בכספות של האלים שמתגוררים בשמים. אם האל ייתן למכשף את הנוסחה לכישוף – אזי הוא יוכל לרקוח את הכישוף המבוקש.

הודות לכישוריו המיוחדים של בלעם, מלך בשם בלק שכר את שירותיו, כדי שייצא לקלל את בני ישראל. אך כדי לקבל את הנוסחה לקללה, היה על בלעם לבקשה מאלוהים.

אממה, אלוהים שלח אותו לכל הרוחות!

למרות האיסור, בלעם, רכוב על אתונו (שהיא חמור ממין נקבה), יצא לקלל את בני ישראל.  החוצפה של המכשף שהפר את האיסור הכעיסה את אלוהים. כדי לעשות לו בית ספר לצייתנות, שלח אלוהים ארצה מלאך חמוש בחרב חדה, וגלימת סתרים של רואה ואיננו נראה. כמו של הארי פוטר.  

מכאן הדברים הולכים ומסתבכים.  שכן בלעם לא ראה את המלאך הלבוש גלימת סתרים ואת החרב שבידו – אבל האתון כן ראתה אותו! כדי לא לחטוף מכת חרב, האתון עקפה את המלאך, ועל כך ספגה מכות מבלעם הרשע. בסופו של דבר היא התעצבה ואמרה לו בדיוק מה היא חושבת עליו.

ברור מאליו שרק הודות לכוח אלוהי, האתון יכלה לראות את המלאך ולדבר בלשון בני אדם – ולסיפורם מוקדש פרק זה.

האיסור לבשל גדי בַּחֲלֵב אִמּוֹ  חוזר שלוש פעמים בתורה.

למה אסור? ככה. אסור ודי.

העובדה שהתורה לא סיפקה כל הסבר לאיסור שניתן לפני כ־2,500 שנה,  פתחה שער רחב, ענק, לדורות של פוסקי הלכות.

כל דור – ובמיוחד ב-200 השנים האחרונות, קמו פוסקי הלכות, שטיפסו זה על כתפי זה, עד שראשם הגיע לשמים.

בכל דור פסקו החכמים הלכות חמורות מאלה שפסקו קודמיהם, עד שהחוק המקורי, שהיה חכם והגיוני, הפך לאחד האיסורים האבסורדיים בהלכה היהודית.

הפרק שלפנינו הוא פרק אבולוציוני. בו אני מראה כיצד פוסקי ההלכות הלכו יד ביד עם הקידמה והטכנולוגיה. עם תעשיית כלי המטבח, המדע והרפואה.

בקצה האחרון האיסור לאכול גדי בחלב אימו, הוביל למרד עקרות הבית – וכמובן לזיהום אקולוגי!

פרק א': חנה מקיימת את הנדר

חלק שלישי ואחרון – תקציר

מצוקתה של חנה שלא הצליחה להרות, מגיעה לשיא כאשר היא נודרת שאם אלוהים ייתן לה ילד – הילד, שלו התפללה וייחלה, יגדל בבית המקדש שבשילה ולא איתה ובביתה. 

חלפה שנה מאז שחנה נדרה את הנדר שלה והיא  ילדה בן וקראה לו שמואל, שם המרמז הן על בקשתה מאלוהים, והן על העובדה שהוא ניתן לה בהשאלה.

כשנגמל שמואל הקטן מיניקה חנה הביאה אותו לבית המקדש בשילה, ומסרה אותו לחזקתו של עלי הכהן הישיש שהיה אחראי על בית המקדש.

בהמשך מסופר שחנה ילדה עוד חמישה ילדים, ושעלי היה מי שגידל את שמואל.

ספר שמואל פרק א'

חלק שני

הנדר של חנה - תקציר

פרק א' שבספר שמואל מספר על השנה שקדמה להולדתו של שמואל, והעלילה מתרחשת בבית מקדש פצפון שעמד ביישוב בשם שילה, שאליו אלקנה ובני משפחתו היו מגיעים מדי שנה כדי לקיים טקס דתי.

במוקד הסיפור עומדת חנה, אשת אלקנה, שהייתה עקרה במשך שנים רבות. חנה האמינה שאלוהים מנע ממנה להיכנס להיריון, דבר שגרם לה צער רב. ואכן, הפרק כולו עומד בסימן אומללותה.

בשנה שעליה מסופר, עשתה חנה מעשה נועז. היא נכנסה למקדש להתפלל לאלוהים ונדרה נדר: שאומר שאם יאפשר לה להיכנס להיריון וללדת בן, אז את הבן שייוולד לה היא תקדיש לאלוהים לכל ימי חייו. משמעות הדבר הייתה שהילד יגדל בבית המקדש בשילה ולא עם הוריו.

בזמן תפילתה, עלי הכוהן הבחין שחנה מתנהגת בצורה מוזרה וחשב בטעות שהיא שיכורה. עלי נזף בה, אך כשהבין את טעותו, הוא בירך אותה שאלוהים ייתן לה את משאלתה.

אמונתה של חנה שלפיה אלוהים העניש אותה בך שמנע ממנה להיות אמא, משקפת אמונה עתיקה שהייתה מקובלת על כל האנשים שחיו בעולם הקדום, שלפיה הפריון נשלט בידי האלים. ואמונה זו מצויה בתנך, ומסבירה מדוע את הנדר שנדרה. ונדר הוא שבועה, שבה הנודר מתחייב לשלם לאלוהים תשלום יקרר מאד, הכי יקר שאפשר, אם אלוהים ימלא את בקשתו.  

במקרה של חנה, התשלום שאליו התחייבה, היה הקדשת הבן שלו המתינה כל כך הרבה שנים, לאלוהים. חנה וויתרה מראש על גידול הילד, ובלבד שתזכה ללדת אותו.

ספר שמואל

פרק א'

תקציר החלק הראשון

פרק א' שבספר שמואל מתאר את הרקע למשפחתו של שמואל. המשפחה חיה בכפר קטן בשם רמתיים צופים. אביו של שמואל, אלקנה, היה נשוי לשתי נשים - פנינה וחנה. פנינה ילדה לאלקנה בנים ובנות, בעוד שחנה הייתה עקרה.

מדי שנה, המשפחה הייתה עולה לשילה לקיים טקס דתי במקדש קטן שעמד שם. במהלך הטקס, אלקנה היה מקריב קורבן, שזה החלק הדתי, ואת שאר הבשר היה מחלק לבני משפחתו.                             אך מכיוון שאת חנה הוא אהב, לה הוא היה נוהג לתת מנת בשר כפולה, דבר שעורר את כעסה של פנינה שראתה עצמה מקופחת.

חנה ופנינה שנאו זו את זו והתנך מגדיר אותן כאויבות האחת לשנייה. חנה קינאה בפנינה על ילדיה, ופנינה קינאה בחנה על אהבתו של אלקנה אליה. ותמיד הייתה לועגת ומשפילה אותה על שום עקרותה. 

פרק א' עומד בסימן אומללותה של חנה שהאמינה שמסיבה לא ידועה אלוהים העניש אותה ומנע ממנה להיכנס להיריון ולהיות אמא, ואכן התנך משתמש במילים רבות כדי לבטא את צערה.

בחלק השני של הסיפור, נגלה מה עשתה חנה כדי לשכנע את אלוהים, לאפשר לה להיות אמא.

הפודקאסט של התנך לנוער

פרקי הבונוס הבאים מיועדים לבני נוער. הפרקים יועלו בפודקאסט חדש בקרוב.

-----

ספר שמואל מתאר תקופה דרמטית בהיסטוריה של עם ישראל, שהתרחשה בסביבות  שנת 1070 לפנה"ס.

הספר נקרא על שם שמואל הנביא, אך עוסק בעיקר בדמויות כמו שאול, דוד, יהונתן, אבנר ויואב ואחרים.

בסביבות שנת 1070 לפנה"ס התרחש מהפך דרמטי:  בשל איומים של אויבים חזקים, הזקנים שעמדו בראש שבטי ישראל הבינו את הצורך להתלכד ולהעמיד בראשם מלך.

שמואל שהיה המנהיג הדתי של אותם ימים, התנגד לעמדת הזקנים, ולבסוף הוא נכנע לדרישתם ובחר בשאול כמלך הראשון – ולמן זמנו של שאול, החברה שחייתה בישראל הפכה מחברה שבטית לחברה מלוכנית.

הספר שמואל מציג את השינויים החברתיים העמוקים שעבר העם, ואת האתגרים שליוו תהליך זה. הוא כולל סיפורים רבים על דמויות מרכזיות ומשניות שחיו באותה תקופה סוערת באזור ירושלים.

בפרק 97 הבאנו את סיפורה של יהודית שחייתה ביישוב שנקרא 'בית אלוה', שהצילה את בני ישראל מידיו של הולופרניס, שר הצבא הבבלי,  שיצא להחריב את בית המקדש השני.  דיברנו על כך שמדובר במעשייה שהשתמרה באסופת הספרים החיצונים.  מעשייה עמוסה בטעויות היסטוריות, שמצד אחד הן מצחיקות, ומהצד השני הן מלמדות שידע היסטורי שהיה שמור בבית המקדש השני, הגיע לחלק הצפוני של הארץ כזיכרון מטושטש.

בפרק 98 אנחנו עושים השוואה בין סיפורה של יהודית לבין אסתר שעליה מסופר במגילה הקרויה על שמה, ודבורה ויעל שבספר שופטים. וכמובן שאנחנו לא שוכחים גם את דלילה הנחמדה ועוד נערה נחמדה בשם שלומית, או סלומה, שעליה מסופר בברית החדשה.

המשותף לכל הנשים הנכבדות שאת שמן הזכרתי הוא שהן הביאו למפלתו המביכה של האיש החזק ביותר שחי בזמנן.  ועוד משותף לכולן הוא שהסיפור הנקשר בשמן הוא מעשייה, הוא ג'אנר ספרותי שרווח בעולם הקדום ולא מעשה שהתרחש במציאות. בפרק זה אני "תופסת טרמפ" על סיפורן של דבורה ויעל והמלחמה בסיסרא, שר הצבא הכנעני.

יופי של סיפור.  אממה, לא התרחש במציאות וממילא מנוגד לכל היגיון היסטורי וטופוגרפי.

זהו הפרק הראשון מתוך שני פרקים שמוקדשים לספר יהודית, שנמנה על אסופת הספרים החיצונים. ספר יהודית הוא מעשייה שמעולם לא התרחשה במציאות, שמתיימרת להיראות כסיפור היסטורי.

ואלה עיקרי הסיפור: נבוכדנצר, האימפרטור האשורי (הטעות של המחבר), שלח את הולופרניס שר הצבא שלו להעניש עמים רבים שסירבו לסייע לו במלחמתו נגד מדי (תחום אירן של ימינו). הולופרניס הקים צבא עצום ויצא למלא את השליחות שהטיל עליו אדונו.

לימים הוא הגיע ליישוב בשם בית אלוה, ששם חייתה אלמנה עשירה ויפיפייה בשם יהודית שהשיתה על עצמה מנהגי נזירות משונים שאינם נהוגים בישראל. יהודית לוקחת על עצמה שליחות מסוכנת, ויוצאת לחסל את הולופרניס, ובעת שהוא מבקש לשכב עימה,  היא כורתת את ראשו (ומכניסה אותו לסל המזון שהביאה עימה...).

סיפור יהודית הוא פנטזיה ספרותית, ובכל זאת העובדה שבשלהי המאה ה-4 לפנה"ס, נכתבה פנטזיה שכזו אודות אישה, היא מעניינת וייחודית.