מאזינים יקרים, לפני שאספר לכם על הפרק החדש, אני שמחה להודיע שסוף סוף יש לי עמוד אינסטגרם וטיקטוק.

https://www.instagram.com/liorabiblicalhistory/

ולפרק: המלחמה שלא הייתה היא המלחמה שבה הרג דוד את גולית, הענק הפלישתי (שמ"א יז).

המלחמה מוכרת לכולם הודות למסר התיאולוגי האומר שאמונה שלמה באלוהים, ולא הכוח הפיזי, היא המפתח לניצחון!

הצבא של המלך שאול נערך למלחמה בעמק האלה. מולו נערך הצבא של הפלישתים. מדי יום, השכם והערב, יצא מתוך מחנה הפלישתים ענק בשם גוליית, שחוקרים שחישבו את מידותיו, הגיעו למסקנה שהתנשא לגובה של 2.5 מ' ; שמשקל השריון שלבש וכלי הנשק שנשא על עצמו, הגיעו לכדי -80 ק"ג.

במשך 40 יום, פעמיים ביום, קילל גוליית את אלוהי ישראל ואת שאול – וקללותיו הניסו את הלוחמים של שאול. גוליית הציע לשאול המסכן לשלוח אליו לוחם אחד, שילחם נגדו. הלוחם המנצח יקבע את תוצאות המלחמה. 

ביום ה-40 הגיע לזירה דוד, אהוב ליבי. מבט אחד הספיק לו כדי להבין שכלוחם, גוליית היה חסר ערך. הוא כבד ומסורבל. עוד הבחין דוד שהמצח של גוליית היה חשוף. במצח של ענק ניתן לפגוע רק ממרחק, ולא בקרב מגע.

קלע, או רוגטקה, שהיה נשק של רועים, היה נשק אידיאלי ללוחמה ממרחק של 20 מ'. 

אך בל נזלזל בגוליית. גוליית עשה שימוש פנטסטי במה שאנחנו מכנים 'מלחמה פסיכולוגית'. לולא הגיע דוד לזירה, הוא היה מנצח את הצבא של שאול במלחמה שבה אפילו חרב אחת לא הונפה!

הסיפור המבול "המקורי" (אין בידינו מקור) סופר על ידי עם קדום בשם אכד, שחי בתחום עירק של ימינו. הבבלים שחיו מאות שנים לאחר שהאכדים ירדו מעל הבמה ההיסטורית, העלו אותו על הכתב והפכו אותו לשלהם.

סיפור המבול האכדי מספר על שבעה אלים גדולים ועצלנים, שבראו הרבה אלים קטנים, איגיגי, שיהיו להם לעבדים, שיכינו להם אוכל ויעשו את כל המלאכות הקשות – וכך באמת היה. 

במשך 700 שנה עבדו האיגיגי בפרך עד שהחליטו למרוד באלים הגדולים. המרד הוכתר בהצלחה גדולה, ונינתו, אלת הרחם, ייצרה מעפר את בני האדם הראשונים.  

נינתו התקינה בבני האדם את מנגנון ההתרבות, אך לא את מנגנון המוות – ולכן בני האדם התרבו והתרבו ללא מעצור, ועשו רעש מחריש אוזניים. לפיכך, אנליל, האל שעמד בראש פנתיאון האלים האכדי (והבבלי) החליט לשים סוף לבני האדם. 

הוא שלח את נימתר, אל המגיפה שימית אותם ; הוא שלח, פעמיים, את אדד, אל הרוחות והגשמים שימית אותם ברעב. כל הניסיונות להכחיד את בני האדם הרעשנייים עלו בתוהו, ולכן אנליל החליט להשתמש בנשק יום הדין ולהביא מבול על הארץ.    

פרק ו' שבספר בראשית מספר שזמן קצר לאחר שאלוהים ברא את העולם, הוא החליט לפתוח את הברזים שבשמים ואת מי התהום הכלואים מתחת לאדמה ולהטביע את כולנו במבול אדיר. כמובן שזולת את נוח ובני משפחתו. הסיבה שבגללה החליט אלוהים לעשות DELETE לכל בני האדם היא משום שהם התרבו והתרבו, ולא מתו. ולמה הם לא מתו? כי אלוהים לא התקין בהם את המוות ולכן סוללת החיים שלהם נמשכה לנצח – וזו לא בדיחה!

לסיבה שבגללה אלוהים לא התקין את המוות בגוף האדם, יש שני מוקשים מקסימים, שאני מכנה "דילמת האל המושלם והעולם הפגום". וזו הדילמה:

אלוהים הוא טהור באופן מוחלט ואין בו אפילו ננו-חלקיק של טומאה.

לעומת זאת, האדם שברא הוא כמו ספוג, שסופג כל טומאה – ומייצר טומאה. במותו הוא הופך ל'אבי אבות הטומאה'. לא יתכן שאל טהור באופן מוחלט יברא דבר הנוגד באופן מוחלט את מהותו! בלתי אפשרי לחלוטין. טענה שזה אפשרי, שקולה לטענה המטומטמת שאנחנו שומעים מדי יום:  "לרבע את המעגל" – מעגל שהופך ריבוע חדל להיות מעגל.

סיפור המבול שבספר בראשית פותר את הפרדוכס של "האל הנצחי והטהור" שברא אדם שסופג כל טומאה אפשרית – אלא שפרדוכס, מעצם הגדרתו, לא ניתן לפתור... אבל הניסיון – גאוני!

פרק ה שבספר בראשית מספר על איש בשם חנוך. כאשר מלאו לחנוך 365 שנה אלוהים לקח אותו – ואופס הוא נעלם ואיש לא יודע היכן הוא.

איש לא יודע להיכן הוא נעלם???

אני דווקא כן יודעת!

אלוהים שלח שני מלאכים שיביאו אליו את חנוך.   

המלאכים עשו כמצווה עליהם. הם ירדו ארצה והרכיבו את חנוך על כנפיהם – ונסקו לשמים, אל הספירה השביעית שבה מתגורר אלוהים.

עכשיו צריך להבין את הדבר הבא:

השמים הם כמו עוגה עשויה משבע שכבות. כל ספירה מונחת על זו שמתחתיה. בכל ספירה פועלים אין ספור מלאכים, שלהם תפקידים רבים ומגוונים.

בספירה התחתונה (לידיעת החזאים שאין להם מושג מהחיים שלהם), מצויים המלאכים האחראים להפעלת הרוחות, הגשמים והברד.  ספירה אחרת  היא בית סוהר למלאכים שחטאו. גם עדן והגיהינום שוכנים בספירה השלישית – וכמובן שאלוהים שוכן בפנטהאוז שבספירה השביעית.

סיפורו של חנוך, שחגג לכל הפחות 3,000 ימי הולדת, רחוק מאד מלהיות סיפור  תמים ולא הכי אינטליגנטי.

הסיפור הוא חלק מאסופה ספרותית רחבת היקף, שנושאת את השם 'הספרים החיצונים'.  לפני כ-2,000 שנה אסר רבי עקיבא לקרוא בחיצונים, והם הוצאו (יחד עם התנך ...) מארון הספרים היהודי – יצאו, אבל נשארו בו!

לחיצונים הייתה /ויש השפעה עצומה, ממש קריטית, על התרבות היהודית והנוצרית – וחנוך מיודענו ממלא בה תפקיד חשוב מאד. 

מעבר להשפעה התרבותית, במיוחד ספר חנוך משקף תמונה מרתקת כיצד הקדמונים הבינו את היקום. 

הארץ, למי שאיננו יודע, היא פלטה שטוחה שמונחת על גבי עמודים שיורדים לתהום. הארץ נייחת. היא מוקפת בתנועה של גרמי השמים, שאותם מניעים המלאכים.

הגיע הזמן לפטר את האסטרופיזיקאים!

בפרק זה אני מסבירה מהו כישוף וכיצד פועל מכשף – ובלעם היה מכשף, מומחה לקללות.

הכנת כישוף, הוא עניין מסובך מאד. משום שהנוסחה שממנה מכינים את המרקחת לכשפים, נעולה בכספות של האלים שמתגוררים בשמים. אם האל ייתן למכשף את הנוסחה לכישוף – אזי הוא יוכל לרקוח את הכישוף המבוקש.

הודות לכישוריו המיוחדים של בלעם, מלך בשם בלק שכר את שירותיו, כדי שייצא לקלל את בני ישראל. אך כדי לקבל את הנוסחה לקללה, היה על בלעם לבקשה מאלוהים.

אממה, אלוהים שלח אותו לכל הרוחות!

למרות האיסור, בלעם, רכוב על אתונו (שהיא חמור ממין נקבה), יצא לקלל את בני ישראל.  החוצפה של המכשף שהפר את האיסור הכעיסה את אלוהים. כדי לעשות לו בית ספר לצייתנות, שלח אלוהים ארצה מלאך חמוש בחרב חדה, וגלימת סתרים של רואה ואיננו נראה. כמו של הארי פוטר.  

מכאן הדברים הולכים ומסתבכים.  שכן בלעם לא ראה את המלאך הלבוש גלימת סתרים ואת החרב שבידו – אבל האתון כן ראתה אותו! כדי לא לחטוף מכת חרב, האתון עקפה את המלאך, ועל כך ספגה מכות מבלעם הרשע. בסופו של דבר היא התעצבה ואמרה לו בדיוק מה היא חושבת עליו.

ברור מאליו שרק הודות לכוח אלוהי, האתון יכלה לראות את המלאך ולדבר בלשון בני אדם – ולסיפורם מוקדש פרק זה.

האיסור לבשל גדי בַּחֲלֵב אִמּוֹ  חוזר שלוש פעמים בתורה.

למה אסור? ככה. אסור ודי.

העובדה שהתורה לא סיפקה כל הסבר לאיסור שניתן לפני כ־2,500 שנה,  פתחה שער רחב, ענק, לדורות של פוסקי הלכות.

כל דור – ובמיוחד ב-200 השנים האחרונות, קמו פוסקי הלכות, שטיפסו זה על כתפי זה, עד שראשם הגיע לשמים.

בכל דור פסקו החכמים הלכות חמורות מאלה שפסקו קודמיהם, עד שהחוק המקורי, שהיה חכם והגיוני, הפך לאחד האיסורים האבסורדיים בהלכה היהודית.

הפרק שלפנינו הוא פרק אבולוציוני. בו אני מראה כיצד פוסקי ההלכות הלכו יד ביד עם הקידמה והטכנולוגיה. עם תעשיית כלי המטבח, המדע והרפואה.

בקצה האחרון האיסור לאכול גדי בחלב אימו, הוביל למרד עקרות הבית – וכמובן לזיהום אקולוגי!

פרק א': חנה מקיימת את הנדר

חלק שלישי ואחרון – תקציר

מצוקתה של חנה שלא הצליחה להרות, מגיעה לשיא כאשר היא נודרת שאם אלוהים ייתן לה ילד – הילד, שלו התפללה וייחלה, יגדל בבית המקדש שבשילה ולא איתה ובביתה. 

חלפה שנה מאז שחנה נדרה את הנדר שלה והיא  ילדה בן וקראה לו שמואל, שם המרמז הן על בקשתה מאלוהים, והן על העובדה שהוא ניתן לה בהשאלה.

כשנגמל שמואל הקטן מיניקה חנה הביאה אותו לבית המקדש בשילה, ומסרה אותו לחזקתו של עלי הכהן הישיש שהיה אחראי על בית המקדש.

בהמשך מסופר שחנה ילדה עוד חמישה ילדים, ושעלי היה מי שגידל את שמואל.

ספר שמואל פרק א'

חלק שני

הנדר של חנה - תקציר

פרק א' שבספר שמואל מספר על השנה שקדמה להולדתו של שמואל, והעלילה מתרחשת בבית מקדש פצפון שעמד ביישוב בשם שילה, שאליו אלקנה ובני משפחתו היו מגיעים מדי שנה כדי לקיים טקס דתי.

במוקד הסיפור עומדת חנה, אשת אלקנה, שהייתה עקרה במשך שנים רבות. חנה האמינה שאלוהים מנע ממנה להיכנס להיריון, דבר שגרם לה צער רב. ואכן, הפרק כולו עומד בסימן אומללותה.

בשנה שעליה מסופר, עשתה חנה מעשה נועז. היא נכנסה למקדש להתפלל לאלוהים ונדרה נדר: שאומר שאם יאפשר לה להיכנס להיריון וללדת בן, אז את הבן שייוולד לה היא תקדיש לאלוהים לכל ימי חייו. משמעות הדבר הייתה שהילד יגדל בבית המקדש בשילה ולא עם הוריו.

בזמן תפילתה, עלי הכוהן הבחין שחנה מתנהגת בצורה מוזרה וחשב בטעות שהיא שיכורה. עלי נזף בה, אך כשהבין את טעותו, הוא בירך אותה שאלוהים ייתן לה את משאלתה.

אמונתה של חנה שלפיה אלוהים העניש אותה בך שמנע ממנה להיות אמא, משקפת אמונה עתיקה שהייתה מקובלת על כל האנשים שחיו בעולם הקדום, שלפיה הפריון נשלט בידי האלים. ואמונה זו מצויה בתנך, ומסבירה מדוע את הנדר שנדרה. ונדר הוא שבועה, שבה הנודר מתחייב לשלם לאלוהים תשלום יקרר מאד, הכי יקר שאפשר, אם אלוהים ימלא את בקשתו.  

במקרה של חנה, התשלום שאליו התחייבה, היה הקדשת הבן שלו המתינה כל כך הרבה שנים, לאלוהים. חנה וויתרה מראש על גידול הילד, ובלבד שתזכה ללדת אותו.

ספר שמואל

פרק א'

תקציר החלק הראשון

פרק א' שבספר שמואל מתאר את הרקע למשפחתו של שמואל. המשפחה חיה בכפר קטן בשם רמתיים צופים. אביו של שמואל, אלקנה, היה נשוי לשתי נשים - פנינה וחנה. פנינה ילדה לאלקנה בנים ובנות, בעוד שחנה הייתה עקרה.

מדי שנה, המשפחה הייתה עולה לשילה לקיים טקס דתי במקדש קטן שעמד שם. במהלך הטקס, אלקנה היה מקריב קורבן, שזה החלק הדתי, ואת שאר הבשר היה מחלק לבני משפחתו.                             אך מכיוון שאת חנה הוא אהב, לה הוא היה נוהג לתת מנת בשר כפולה, דבר שעורר את כעסה של פנינה שראתה עצמה מקופחת.

חנה ופנינה שנאו זו את זו והתנך מגדיר אותן כאויבות האחת לשנייה. חנה קינאה בפנינה על ילדיה, ופנינה קינאה בחנה על אהבתו של אלקנה אליה. ותמיד הייתה לועגת ומשפילה אותה על שום עקרותה. 

פרק א' עומד בסימן אומללותה של חנה שהאמינה שמסיבה לא ידועה אלוהים העניש אותה ומנע ממנה להיכנס להיריון ולהיות אמא, ואכן התנך משתמש במילים רבות כדי לבטא את צערה.

בחלק השני של הסיפור, נגלה מה עשתה חנה כדי לשכנע את אלוהים, לאפשר לה להיות אמא.

הפודקאסט של התנך לנוער

פרקי הבונוס הבאים מיועדים לבני נוער. הפרקים יועלו בפודקאסט חדש בקרוב.

-----

ספר שמואל מתאר תקופה דרמטית בהיסטוריה של עם ישראל, שהתרחשה בסביבות  שנת 1070 לפנה"ס.

הספר נקרא על שם שמואל הנביא, אך עוסק בעיקר בדמויות כמו שאול, דוד, יהונתן, אבנר ויואב ואחרים.

בסביבות שנת 1070 לפנה"ס התרחש מהפך דרמטי:  בשל איומים של אויבים חזקים, הזקנים שעמדו בראש שבטי ישראל הבינו את הצורך להתלכד ולהעמיד בראשם מלך.

שמואל שהיה המנהיג הדתי של אותם ימים, התנגד לעמדת הזקנים, ולבסוף הוא נכנע לדרישתם ובחר בשאול כמלך הראשון – ולמן זמנו של שאול, החברה שחייתה בישראל הפכה מחברה שבטית לחברה מלוכנית.

הספר שמואל מציג את השינויים החברתיים העמוקים שעבר העם, ואת האתגרים שליוו תהליך זה. הוא כולל סיפורים רבים על דמויות מרכזיות ומשניות שחיו באותה תקופה סוערת באזור ירושלים.