מיכל בת שאול שהייתה אשתו הראשונה של דוד, היא גיבורת הפרק ה-16 שמוקדש לגיבורים הגדולים שעליהם מספר ספר שמואל.

סיפורה של מיכל פותח צוהר מרתק, ועצוב, למעמדה של האישה שחייתה לפני כ-3000 שנים; שחייתה בעולם שבו לנערה היה שווי כלכלי ואביה היה רשאי לממש את נישואייה באופן שהדבר יביא לו את הרווח הפוליטי והכלכלי המירבי.  

אלא ששאול לא נהג כמלכי העולם הקדום ולא ניצל את ערכה של מיכל, שאליה התייחס כאל חבילה שניתן למסור מיד ליד. שאול היה חדור במטרה אחת להרוג את דוד! משנודע לו דבר אהבתה של מיכל לדוד, הוא החליט להשיאה לדוד כדי שתהייה לו, לדוד, למוקש. שאול דרש תמורת נישואייה 100 עורלות פלישתים – מוהר נישואין חולני, חסר תקדים ומבזה.  וכאשר לא צלחו תחבולותיו, הוא הפקיע את נישואייה לדוד, והשיאה לגבר אחר – ובפרק זה אנחנו מדגישים שהמצב המשפטי או הנורמטיבי שהתקיים בעולם הקדום, היתיר לו לנהוג כך. 

הפרק הזה עוסק בהרחבה בשאלה מדוע נהג שאול כפי שנהג. והוא עוסק בשאלה נוספת: מדוע לימים הפקיע דוד את נישואייה השניים ודרש להשיבה אליו? ומדוע דאג שעד יום מותה לא ייוולדו ילדים למיכל. הפרק הזה מוקדש לנערה, לבת מלך, שהכל היה יכול להיות לה, שבפועל לא היה לה כלום.