אור

ובפרק בני העיר (מגילה ל"א ע"ב) אמר רבי יוסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שמא בני יהיו חוטאים ואתה עושה להם כאנשי דור המבול ודור הפלגה אמר לו לאו, במה אדע אמר לו קח נא לי עגלה משולשת, אמר לו תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר להם כבר תקנתי להם סדר קרבנות שבזמן שקוראים בהם מעלה אני עליהם כאלו הקריבו לפני קרבן ואני מוחל להם ע"כ

הרי שהם בארו כי שאלת אברהם היה במה אדע שלא יעבור זרעו מן העולם, לא במה אדע שיתקיימו בניו בארץ

ויש לדקדק על דברי רבותינו ז"ל הרי הכתוב אומר במה אדע כי אירשנה, ואין נזכר בכתוב במה אדע שלא יעשה להם כאשר עשה לדור המבול ולדור הפלגה

ונראה כי פירוש במה אדע כי אירשנה, כלומר שתהיה הארץ לי לירושה לאחוזת עולם, ולא שהיה מסופק שמא יגלו ממנה דאף אם יגלו ממנה הארץ ירושה להם, דקיימא לן (יבמות פ"ב ע"ב) ירושה ראשונה ושנייה יש להם וירושה שלישית אין להם, רק היה ירא שמא יעבור זרעו חס ושלום מן העולם לגמרי ואז תתבטל הירושה לגמרי, ולפיכך השיב לו בזכות הקרבנות. וביאור ענין זה כאשר תעמיק ותבין התשובה אשר השיב לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, כי ישראל יש להם מעלה מיוחדת, כי ישראל מעלתם שהם נבדלים מן הפחיתות לגמרי, והחטא שמקבלים אין זה רק מקרה ודבר שהוא מקרה בלבד אפשר הסתלקות. ולפיכך אין ראוי להעביר ישראל בשביל החטא כיון שבעצם הם טהורים ואין החטא להם בעצם והוא דבר מקרה ואין דבר שהוא במקרה מבטל עצם ישראל. והדבר הזה יתבאר לך באריכות עוד בספר הזה בסופו (פרק ס"ב) ובספר הנצח בעז"ה

אבל בני אדם שפחיתות להם בעצם, כאשר הם מוסיפים פחיתות מן החטא, אין הפחיתות הזה מקרה שקבל העצם, שהרי פחיתות יש להם בעצם, ואין זה רק הוספה על הפחיתות שיש להם בעצם כשגובר החטא מעבירה

ולפיכך אמר בשביל הכפרות שיש כפרה לישראל על חטאם, ודבר זה הוא לישראל בפרט לא לשום אומה. ובשביל כך יתקיימו ואין העברה להם מן העולם כמו שיש לאומות, שאם היה החטא לישראל בעצם לא היה כפרה להם על ידי קרבן, אך בשביל שהחטא בישראל ענין מקרה כמו שהתבאר, לכך יש להם קרבנות

ובזמן שאין בית המקדש קיים סדר הקרבנות הסרת החטא. והוא דבר נפלא איך סדר הקרבנות עומד במקום הקרבן, כי אין קרבן זולת הקירוב והדבוק בו יתברך, לצאת מן החטא לשוב אליו יתברך, וזהו לשון קרבן התקרבות אל השם יתברך על ידי הקרבן. והנה סדר הקרבנות שהוא ד"ת שמסדר בד"ת ענין הקרבנות הוא הדבוק בעצמו, כי אין דבר חבור ודבוק יותר כמו התורה שהוא דבוק וחבור האדם אל בוראו. ודוקא סדר הקרבנות במה שהקרבן בעצמו הוא התדבקות אל השם יתברך, והנה עומד סדר הקרבנות במקום הקרבן עצמו כאשר תדע ותבין. ואם באנו לפרש דבר זה היה ארוך מאוד, כלל הדבר כי תבא השאלה והתשובה על נכון בענין זה, והוא דעת רבותינו ז"ל במסכת מגילה בפרק בני העיר

ספר חובות הלבבות - הקדמה אך החכמה, שהצורך אליה יותר אל התורה, היא החכמה העליונה, והיא החכמה האלהית, ואנחנו חייבין ללמוד אותה כדי להבין ולהגיע אל תורתנו, אך ללמוד אותה כדי להגיע אל הנאות העולם אסור לנו.

ואמרו רבותינו (נדרים סב א): תניא: לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו (דברים ל כ), שלא יאמר אדם אקרא כדי שיקראוני חכם, אשנה כדי שיקראוני רבי, אשנה כדי שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למוד מאהבה, וסוף הכבוד לבא.

ואמרו: עשה דברים לפעלם (לשם פעלם), ודבר בהם לשמם, ואל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחתוך בהם. ואמרו (עבודה זרה יט א): אשרי איש ירא את ה' במצוותיו חפץ מאד (תהלים קיב א), אמר רבי אלעזר: "במצוותיו" - ולא בשכר מצוותיו, כדתנן (אבות פ"א מ"ג): אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם:‏

ספר חובות הלבבות - הקדמה והחכמה מתחלקת לשלשה חלקים. החלק הראשון - חכמת היצירות, שקורין לה בלשון ערב "אלע'לם אלטבעי", והיא חכמת טבעי הגופות ומקריהן.

והחלק השני היא חכמת השימוש, שקורין לה בלשון ערבית "אלע'לם ריאצ'י", והיא חכמת המנין והשיעורים, וחכמת הכוכבים, וחכמת הניגון, הנקראת "מוזיקא"

והחלק השלישי קורין לה בלשון ערבית אלע'לם אלאהי", והיא חכמת האלהות, והיא דעת האל יתברך ודעת תורתו ושאר המושכלות, כנפש, וכשכל, וכאישים הרוחניים

וכל חלקי החכמה לפי מחלוקת עניניה המה שערים, פתחם הבורא יתברך למחברים, להשיג בהם התורה והעולם, אלא שמקצת החכמות הצורך אליהן יותר לענין התורה, ומקצתן הצורך אליהן יותר לתועלת העולם

ואשר הצורך אליהן יותר לענין העולם היא החכמה התחתונה, אשר היא חכמת טבעי הגופות, ומקריהן, והחכמה התיכונה, שהיא חכמת השימוש. ושתי החכמות האלה מורות על כל סודות העולם הזה ותועלותיו והנאותיו (והנאותינו) ממנו, ומורות על [כל] עניני המלאכות ומיני התחבולות הצריכות לגופות (לצרכי הגופות) ולעניני קניני העולם. אך החכמה, שהצורך אליה יותר אל התורה, היא החכמה העליונה, והיא החכמה האלקית, ואנחנו חייבין ללמוד אותה כדי להבין ולהגיע אל תורתנו

ספר חובות הלבבות - הקדמה אמר המחבר: ברוך ה' אלקי ישראל, אשר לו יאות ענין האחד האמתי הקדמון במציאותו, המתמיד טובתו, אשר ברא כל הנמצאות לאות על אחדותו, ויצר יצירות לעד על גבורתו, והחל חדשות להעיד על חכמתו וגודל טובו, כדכתיב (תהלים קמה ד): דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו, וכתיב (תהלים קמה י - יב): יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה, כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, להודיע לבני האדם גבורותיו. והגדולה שבטובות, אשר היטיב בהם הבורא לעבדיו המדברים, אחרי המציאו אותם על תכונות (תכונת), הכרתם בהן גמורה והבנתם שלמה, היא החכמה, אשר היא חיי רוחם ונר שכלם, והמביאה אותם אל רצון האלהים, והמצלת אותם מקצפו בעולם הזה ובעולם הבא, כאשר אמר הכתוב (משלי ב ו): כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ואמר אליהוא (איוב לב ח): אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם, ודניאל אמר (דניאל ב כא): יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה, ואמר הכתוב (ישעיה מח יז): אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך:‏

?פארוואס איז די ימי הדין אין ראש השנה, אין די זעלבע צייט וואס מען איז ממליך דעם אייבירשטען