בחודשים האחרונים תחושת הביטחון והחופש חווים טלטלה קשה.

הקלות שבה ברגע אחד מערכות ההגנה המשוכללות קרסו, וזוועות שלא חלמנו שעוד קיימים בעולם,

לפתע קמו לנגד עיננו, הכניסו את כולנו למערבולת קשה של חששות.

איך ניתן לחגוג חירות כשעשרות רבות מהעם שלנו נתונים בשביה בתנאים לא אנושיים?

כיצד ניתן לחגוג חג חירות במצב כללי של איומים, אזעקות ושיבוש של שיגרת היום הבסיסית?

האם זה לא מבטא ניתוק ותלישות המהמציאות?

האמת היא שהשאלה הזו עתיקה וליוותה את העם שלנו לאורך כל ההיסטוריה.

כיצד חגג עם ישראל חג חירות בתנאי גלות רדיפה ופחד מתמיד?

השנה יותר מתמיד, זו בדיוק ההזדמנות לפענח את המשמעות העמוקה שהיהדות מעניקה למושג חירות.

חירות קשורה לעולם הפנימי שלנו שתלוי בעיקר בשאלה: אז מי אני בעצם?

חג הפסח הוא חג של לידה חדשה. הוויה גבוהה יותר שמאפשרת לנו לפגוש את כל הקשיים ממבט גבוה יותר של בן חורין אמיתי,

שלא נותן לעולם החיצוני לפגום בחירותו.

עם שסובל מלא מעט אויבים שתמיד בסוף נעלמים ועם ישראל נשאר לנצח חי וקיים.

מהסיבה הפשוטה שיש בו חירות פנימית ייחודית.

כאשר נבין אותה לעומק, נוכל ברצינות להודות ולשמוח על חירות אמיתית שאותה אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו,

מתוכה אנחנו תמיד קמים מחדש עוצמתיים וחזקים הרבה יותר