The Gemorah concludes a person was created to toil in the study of Torah with his mouth. The Chofetz Chaim explains most limbs require exertion to move them as opposed to the mouth in which speech flows effortlessly. Hashem gave us this ability by speech in order for us to be constantly engaged in non-stop learning. Since it's built in our nature that our faculty of speech is free flowing we must channel it toward Torah and be careful not to let it be used for improper speech.

Shemiras Halashon - Sha'ar HaTorah 1

גַּם לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא תַּקָּנָה שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (ערכין ט"ו:): מַה תַּקָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְהַטַּעַם הוּא פָּשׁוּט, כִּדְאִיתָא (סנהדרין צ"ט:): "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה' ז'), אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל מְלָאכָה אִם לַעֲמַל פֶּה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (משלי ט"ז כ"ו): "כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ", הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה, וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל תּוֹרָה אִם לַעֲמַל שִׂיחָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכוּ' הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא, וְהָעִנְיָן הוּא דְּנִתָּן לְאָדָם טֶבַע מֵעֵת שֶׁנִּתַּן לוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁכְּלֵי הַמִּבְטָא יַעֲשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶם וְלֹא יִתְעַצְּלוּ בָּזֶה, כְּמוֹ שְׁאָר אֵיבְרֵי הָאָדָם, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לְזָרְזָם, לֹא כֵן כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ לַעֲמַל פֶּה. אַךְ יִתְבּוֹנֵן שֶׁלֹּא נִתַּן לוֹ כֹּחַ זֶה, כִּי אִם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בַּתּוֹרָה, וְלָזֶה אָמַר דְּהַתַּקָּנָה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע הוּא רַק בְּעֵסֶקּ הַתּוֹרָה. דְּאִי לָאו הָכִי בְּוַדַּאי יִכָּשֵׁל בִּדְבָרִים אֲסוּרִים, כִּי מִטֶּבַע הָאָדָם, שֶׁכְּלֵי הַמִּבְטָא שֶׁלּוֹ לֹא יִהְיוּ סְגוּרִים, אִם לֹא מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּאִלֵּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּחֻלִּין פ"ט.

וְלֹא נִבְרָא הָאָדָם אֶלָּא לְתוֹרָה, שֶׁכֵּן דָּרְשׁוּ זַ"ל (בסנהדרין צ"ט:): אָדָם לְעָמָל נִבְרָא שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה' ז'): "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד", וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל פֶּה אִם לַעֲמַל מְלָאכָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (משלי ט"ז כ"ו): "כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ" הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה, וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ, אִם לַעֲמַל תּוֹרָה, אִם לַעֲמַל שִׂיחָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (יהושע א' ח'): "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא.

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

The most significant mitzvah which outweighs all other mitzvos of the Torah put together is that of studying Torah. This mitzvah has no specific amount, the obligation incumbent upon every male is the entire day whenever he has the availability. The Rosh Yeshivas tell us the parameters of the majority of mitzvos are generally objective but by Torah study it's individualized based on his personal circumstances and the default is he must learn whenever he has time. Similarly a reason we don't make an after blessing on Torah study is because we are always engaged in learning even if we are busy with other obligations in the interim. One can be absolved from this mitzvah while involved in his occupation but when speaking lashon hara which obviously doesn't benefit his livelihood he will be negating this mitzvah.  

Mishnah Berurah 155:4

דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כ"ז שיש לו פנאי וכדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו'

Kehilos Yaakov - Shabbos 11

Bircas Shmuel - Kiddushin 27

Ohr Sameach - Hilchos Talmud Torah

Brachos - Tosafos 11b

וא"ת מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה. וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק.

Chofetz Chaim, Introduction (Asei) 

וּשְׁאָרֵי זְמַנִּים לִפְעָמִים יוֹצֵא הָאָדָם נָקִי מִזֶּה הֶעָוֹן מִדִּין שֶׁל מַעְלָה, עֲבוּר שֶׁעָסַק בְּפַרְנָסָתוֹ, אוֹ שֶׁמְחַשֵׁב בְּרַעֲיוֹנָיו בְּאֵיזֶה אֹפֶן לְהַשִּׂיג אֶת מִחְיָתוֹ  אֲבָל בְּעֵת שֶׁמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע אוֹ רְכִילוּת, ?מַה תּוֹעֶלֶת יַגִּיעַ לוֹ בְּפַרְנָסָתוֹ מִזֶּה

וְכֵן רָאִיתִי כָּתוּב בְּשֵׁם הַגְּרָ''א (קול אליהו החדש, אבות פרק ג'), שֶׁפֵּרֵשׁ מַהוּ דִּין וּמַהוּ חֶשְׁבּוֹן, וּפֵרֵשׁ: דִּין הַיְנוּ עַל עֲבֵרָה עַצְמָה, וְחֶשְׁבּוֹן הַיְנוּ שֶׁמְחַשְּׁבִין עִמוֹ בְּעֵת הַדִּין עַל הַזְּמַן שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, שֶׁהָיָה יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְוָה.

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

This fear of consequences we mentioned is based on the Rambam and the Sefer HaChinuch. However the Rambam in Hilchos Teshuva that says it's inappropriate to serve Hashem based on fear and it's for ignorant people to hold on to until they can be educated to serve Hashem from love. The Rambam appears to be contradictory, on the one hand he says it's a mitzvah to have a fear of Hashem yet he also tells us its not proper for us. Perhaps similar to a child-parent relationship, the primary motivator should not be based on a fear of consequences but there should be an underlining understanding that if certain lines are crossed there will be ramifications. Therefore in a tough situation where the primary motivation isn't enough then he can have this option to turn to as a backup strategy. The Iyun Yaakov asks why the Gemorah tells us to focus on the day of death as a final option and not as the initial one (which is to learn Torah and then recite Shema). The reason is because remembering death and consequences can bring one to hopelessness if utilized as a central drive and is only used when all else has failed.

Sefer HaMitzvos 4

היא שצונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו, ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי אבל נירא ביראת ענשו בכל עת וזהו אמרו את ה' אלהיך תירא

Sefer HaChinuch 432

וזאת אחת מן המצות התמידיות על האדם, שלא יפסק חיובן מעל האדם לעולם, אפילו רגע אחד, ומי שבא דבר עברה לידו חיב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק, שהשם ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם, וישיב להם נקם כפי רע המעשה.

Mishneh Torah - Hilchos Teshuva 10:1

אַל יֹאמַר אָדָם הֲרֵינִי עוֹשֶׂה מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּחָכְמָתָהּ כְּדֵי שֶׁאֲקַבֵּל כָּל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בָּהּ אוֹ כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְאֶפְרשׁ מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה מֵהֶן כְּדֵי שֶׁאֶנָּצֵל מִן הַקְּלָלוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּרֵת מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶת ה' עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה, שֶׁהָעוֹבֵד עַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא עוֹבֵד מִיִּרְאָה וְאֵינָהּ מַעֲלַת הַנְּבִיאִים וְלֹא מַעֲלַת הַחֲכָמִים. וְאֵין עוֹבְדִים ה' עַל דֶּרֶךְ זֶה אֶלָּא עַמֵּי הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁמְּחַנְּכִין אוֹתָן לַעֲבֹד מִיִּרְאָה עַד שֶׁתִּרְבֶּה דַּעְתָּן וְיַעַבְדוּ מֵאַהֲבָה:

Brachos 5a

אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ״ אִם נִצְּחוֹ — מוּטָב, וְאִם לָאו — יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם״. אִם נִצְּחוֹ — מוּטָב, וְאִם לָאו — יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מִשְׁכַּבְכֶם״. אִם נִצְּחוֹ — מוּטָב, וְאִם לָאו — יִזְכּוֹר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדֹמּוּ סֶלָה״.

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

On top of all the other transgressions, the speaker of lashon hara violates the mitzvah of (Devarim 6:13): "The L–rd your G–d shall you fear,". When the opportunity to sin arises we are obligated to counter it with the thought that "Hashem is aware of all that happens and there are consequences for his actions". Utilizing this focus will help a person refrain from sinning, one who ignores this contemplation by speaking improperly negates this mitzvah. The Beis HeLevi on the topic of "Do not Covet" explains the achievability with a parable of one with a consuming desire who walks over a frozen river and starts to slip. As the person is slipping the only thought entering his mind is "Oh no, I'm going to die". That fear eliminates any other emotion and doesn't allow anything to coexist. Similarly, when Hashem commands us against something, the fear that we have should function in a way that will not make room for any desires or passion.

Chofetz Chaim, Introduction (Asei)

וְעַל כֻּלָּם עוֹבֵר (יא) עוֹד עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (דברים ו' י"ג) דְּ''אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא'', שֶׁהֻזְהַרְנוּ בָּזֶה לִירֹא מִלִּפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, וּבְבוֹא מַעְשֶׂה לְיָדֵינוּ, נִתְחַיַּבְנוּ לְהָעִיר אֶת רוּחֵנוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בְּכָל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם, וְיָשִׁיב לָהֶם נָקָם כְּפִי רוֹעַ הַמַעֲשֶׂה, וְעַל יְדֵי זֶה יִמָנַע מִלַּעֲבֹר עַל דַּעַת קוֹנוֹ, וּבְוַדַּאי מִי שֶׁמַפְקִיר אֶת נַפְשׁוֹ לֶעָוֹן הֶחָמוּר הַזֶּה שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, בִּטֵל עֲשֵׂה זוֹ. *

Beis HaLevi - Parshas Yisro

דהנה כל אדם יוכל לשער בעצמו וברור הוא דאם יתאוה האדם לאיזו דבר תאוה היותר גדולה אצלו כל אחד לפי טבעו ויהיה גם קרוב להשיג תאותו וילך אחריה ואז היצה"ר בוער בו כאש, ורק דרך הילוכו הוא על גב הנהר הקפוי מקרח ובדרך ריצתו נחלקה רגלו על הכפור וחשב ליפול, הרי באותו רגע שנחלקה רגלו ולטה לפול הרי אז יבטל ממנו כל אותו התאוה דהפחד שנתפחד מהנפילה העביר ממנו כל רצונו דכן יסד הבורא יתברך בטבע כל הברואים דגם מעט פחד שיעלה על לב האדם מעביר ממנו כל כחות התאוה והחמדה, וא"כ אחרי שהזהירה התורה בלאו דלא תחמוד ואסרה לחמוד אם היה להאדם יראה מן האיסור אפי' יראה קטנה כיראת הנפילה גם כן שוב לא יחמוד כלל. ובזה יבואר טעות האדם מה דסובר דיש לו תירוץ על המעשים רעים שלו כי בא לו ע"י תגבורת היצה"ר, ואין זה תירוץ דבמעט יראת ה' אם היה מעלה על לבו לא היה היצר יכול לו כלל. דהיצה"ר אינו חזק כלל דבמעט יראה נתבטל כל הכח שלו ועיקר שליטתו הוא רק במה שמשכח מקודם היראה מלב האדם, וזהו שאמר הכתוב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה כו' וללכת בדרכיו דרק אם יהיה לך יראה ממילא תקיים הכל. וזהו ביאור הכתוב ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו דע"י היראה ינצל מן היצה"ר ולא יחטאו כלל:

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

Besides for honoring parents there is an additional mitzvah to honor a brother, mother's husband, and fathers wife from the verse [(Shemoth 20:12): "Honor your father and [ve'eth] your mother," as explained in Kethuvoth 103a)]. Unfortunately people assume there may be an allowance to speak ill about family but in actuality it's more severe. The basic mitzvah of honoring parents are made of two categories: honor and revere. To revere parents practically means not to stand/sit in their place, contradict their words, and not to declare his parents correct as if his position on the matter has standing. To honor parents is to give them food, drink, clothing, and providing transportation. If a parent makes a request of a child, the Sefer HaMiknah says including in "not contradicting their words" is following an action they say to do. Besides for the activities mentioned in the Shulchan Aruch, a person is also required to honor his parents in his mind and view them as uniquely special people. The way to come to this is by noticing their positive attributes and appreciate them to the degree that there is no parallel to them in the world.

Chofetz Chaim, Introduction (Asei)

וְאִם הוּא אָחִיו הַגָּדוֹל (י) אוֹ בַּעַל אִמוֹ אוֹ אֵשֶׁת אָבִיו, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל מִצְוַת עֲשֵׂה דְּכִבּוּד, דְּאִתְרַבּוּ מֵרִבּוּיָא (שמות כ' י"ב) דִּ''וְאֶת'', כִּדְאָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת (דף ק"ג) וְכָל שֶׁכֵּן אִם, חַס וְשָׁלוֹם, עַל אָבִיו וְאִמוֹ מַמָשׁ, דְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה דְּכִבּוּד אָב וָאֵם. מִלְּבַד כָּל זֶה עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל (דברים כ"ז ט"ז): "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמוֹ'', ה' יִשְׁמְרֵנוּ.

Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 240:1,4

איזו מורא לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו או מקום המיוחד לו להתפלל ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו אפילו לומר נראין דברי אבא ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מארי היה שם אביו כשם אחרים משנה שמם אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו. אבל שם שרגילין בו מותר לקרות אחרים שלא בפניו (טור):

איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא ויתננו לו בסבר פנים יפות שאפי' מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו:

Chayei Adam 67:3

הכבוד הוא במחשבה ובמעשה ובדבור. במחשבה כדכתיב נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד והיינו יכבד במחשבה דא"ל שבלבו ובעיניו הם נבזים רק שמכבד אותם בדברים אם כן שוין בעיניו כמוהו שהרי גם הוא נבזה בעיניו אע"כ דר"ל שמכבדם בלבו שהם חשובים בעיניו ובלבו דהיינו שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל וזהו עיקר כיבוד שאל"כ הרי כתיב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני כמו שכתבתי:

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

Rav Shimon Schwab met with the Chofetz Chaim who told him that it's a pity he's not a Kohen because he won't be able to work in the Beis HaMikdash when it comes. The reason why only kohanim can serve in the temple is due to the difficult choice their ancestors made during the episode of the golden calf. The great stature that Kohanim have is the ability to atone for the Jewish people and to create peace between them and their Creator. 

Selected Writings: by Rav Shimon Schwab

Tanna D'vei Eliyahu 31

כך יעשה האדם שלום בין כל אדם לחבירו ובין איש לאשתו וכן היה עושה אהרן הכהן שהיה מתכוין ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל לחכמים ובין חכם לחבירו ובין ישראל לחבירו ובין איש לאשתו ועליו הוא אומר (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ועליו נאמר (ישעיה נו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו'. הקדוש ב"ה שהוא בוחן לבות וכליות היה אומר לאהרן אתה נתכוונת לטובה ועשית שלום ביני ובין בני ישראל אני מוציא ממך בנים שמכפרים על ישראל בכל שנה ושנה וקוראין עליהם שלום בכל יום ויום ויאמרו להם (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

There is a mitzvah to give the kohen much honor and if one shames him in his presence by speaking lashon hara he will be transgressing (Vayikra 21:8): "And you shall sanctify him". In regard to his honor not only is a kohen called up to the Torah reading first and the initial offer to lead the after-blessing, he also receives his portion of food and charity distribution first. Although it seems people are lenient nowadays the Mishnah Berurah suggests being careful with it. Additionally kohanim cannot serve a non-kohen and it is questionable if he can void this right therefore we should be stringent. In a situation where the work would be degrading to perform all would agree it shouldn't be done.

Chofetz Chaim, Introduction (Asei)

וְאִם עַל מִי שֶׁמְסַפֵּר הוּא כֹּהֵן, וְגִנָּהוּ בָּזֶה בְּפָנָיו, (ט) עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא כ"א ח') דִּ ''וְקִדַּשְׁתּוֹ''. שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּזֶה לִנְהֹג בָּהֶן כָּבוֹד הַרְבֵּה, וְכֵיוָן שֶׁמְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע אוֹ רְכִילוּת וּמְבַזֵּהוּ, בָּזֶה בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְכַבְּדוֹ וְעוֹבֵר.

Shulchan Aruch 201:2, Mishnah Berurah 11,13

לא יקדים חכם ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך חק ומשפט כהונה אבל לתת לו החכם רשות שיברך אין בכך כלום. אבל כהן ת"ח מצוה להקדימו שנאמר וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון:

אבל כהן ת"ח וכו' - וה"ה כששניהם אינם חכמים:

וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים לכהן לכל הנך מילי [מ"א וע"ש שמצדד למצוא קצת טעם למנהג ומ"מ לכתחלה בודאי יש ליזהר בזה].

Shulchan Aruch (Rema) 128:45, Mishnah Berurah 175

אסור להשתמש בכהן אפי' בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך [מרדכי הגהות דגיטין]:

אם לא מחל על כך - אבל אם מחל מותר שכבוד הכהונה [כמו לפתוח ראשון או ליטול מנה יפה ראשון וכדומה מדברים שאנו מחויבין לכבדם] ניתן להם רק להנאתם לפיכך בידו למחול וליתן רשות לישראל להשתמש בו ויש מי שאומר שאינו יכול ליתן רשות להשתמש בו אא"כ יש לו איזה הנאה כגון בשכר או אפילו בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה אבל אם אין לו שום הנאה מזה אין יכול למחול דאע"ג דכבוד יוכל למחול שימוש ענין של בזיון הוא וטוב להחמיר לכתחלה. ולהשתמש בהם שירות בזויות בודאי יש ליזהר [מגן גבורים]:

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

Rabbenu Yona explains one of the significant reasons of honoring Torah scholars is that its puts them on a pedestal which creates an atmosphere in which the people revere and respect their words. Rav Mattisyahu Solomon says it's possible for a Jewish child raised in a Jewish home to be in the category of a "An infant captured [and consequently raised] among gentiles". If the parents don't give over a clear respect for the Rabbis then it limits the children's ability to withstand the trials of life since they need to view the Halacha given over by the decisors as ironclad and an unbreakable force.

Shaarei Teshuva 3:147

כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות. וכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים כי [בהתהדר] החכמים ובתתם עליונים. דבריהם נשמעים. וילוו עליהם העם כלו וידמו למו עצתם.

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

The previous mentioned mitzvah contains two mitzvos: (1) Honoring an elderly person even if he's an ignoramus and (2) to relate to one who acquired wisdom in a superior way. Rav Elyashiv defines a wise person as anyone known as a Torah scholar and certainly one with a Rabbinic position. A fundamental way of sanctifying the way of Hashem is by demonstrating with all his words and actions that the only reality and preciousness of a person is that he is on a mission to perform the will of Hashem. When one degrades Torah scholars he is negating that reality and showing that glory and honor is reserved for those who have material success. Therefore its imperative that we show honor to the servants of Hashem to instill in himself and all those around him that His service is the core role of a person.

Shaarei Teshuva 3:148

ויש עוד טעם נכבד עולה על כולם ואליו רמזנו בפתח דברינו בענין הכתות הרעות הנזכרות כי הדבר ידוע אשר מדרכי קידוש השי"ת. להודיע בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים. ובכל הנהגה ופועל ידים כי יסוד לנפש האדם וצבי עדיו, והטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו עבודת הש"י ויראתו ותורתו. (כל שכן) [כמ"ש] כי זה כל האדם. ודבר זה כבוד הש"י. והמבזים לת"ח ויראתו מבטלים הידיעה הזאת ומראים ההפך בהנהגתם. וכאילו אומרים אומר כי אין העבודה עיקר. וכי שרש דבר נמצא מבלתי עבודת הש"י. והם מחללים את התורה. על כן יאבדו מתוך הקהל. ויכלו בפיהם (נ"ל שצ"ל וירצו בפיהם מלשון ואחריהם בפיהם ירצו סלה, שהוא לדעת קצת מפרשים לשון דיבור או שצ"ל ויכלו לאמר בפיהם ור"ל שיכולים לומר בדרך התנצלות) [לדעתי צ"ל "ויבטאו בפיהם". י' ב'] כי הם עובדים את ה' מבלי עסק התורה

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]

There is a verse in Kedoshim that states (Vayikra 19:32): "And you shall honor the face of the elder." The Shulchan Aruch defines an "elder" as someone who is 70 years old. If the subject of Lashon Hara is an elder then he is transgressing this mitzvah because when the Torah tells us to "honor" it means we should speak to him as a master with honor. Rav Yochanan used to stand up for the non Jewish elderly people since they've had life experiences which inevitably would include many situations of Hashem's direct providence.

Chofetz Chaim, Introduction (Asei)

וְאִם עַל מִי שֶׁמְסַפֵּר הַלָשׁוֹן הָרָע אוֹ הָרְכִילוּת הוּא זָקֵן, וְגִנָּהוּ בָּזֶה בְּפָנָיו, (ח) אֲפִלּוּ הוּא זָקֵן עַם הָאָרֶץ, עוֹבֵר עוֹד עַל מִצְוַת עֲשֵׂה (ויקרא י"ט ל"ב) דְ''וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן'', (וְאַף שֶׁזָּקֵן דִּקְרָא הַיְנוּ חָכָם, הַאי וְהָדַרְתָּ פֵּרְשׁוּ רַזַ''ל דְּאַ''שֵּׂיבָה'' דִּלְפָנָיו נַמֵי קָאֵי) , שֶׁהִדּוּר הוּא כִּבּוּד דְּבָרִים, דְּהַיְנוּ לְדַבֵּר לוֹ בְּדֶרֶךְ כָּבוֹד וְאַדְנוּת. וּבְמָקוֹם שֶׁמְגַנֵּהוּ, בְּוַדַּאי אֵינוֹ מְהַדְּרוֹ. וְכֵן אִם הוּא חָכָם, אֲפִלּוּ אֵינוֹ זָקֵן, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ, דְּזָקֵן דִּקְרָא הַיְנוּ חָכָם, כִּדְדָרְשִׁינַן: זֶה שֶׁקָנָה חָכְמָה (וּלְבַד מַה שֶּׁכַּמָה פְּעָמִים בָּא עַל יְדֵי זֶה לָאִסוּר הֶחָמוּר, דִּמְבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנִּכְנָס בָּזֶה בִּכְלַל אֶפִּיקוֹרֵס עַל פִּי דִּין, וּלְקַמָן נַאֲרִיךְ בָּזֶה אִם יִרְצֶה ה'). וְאִם הוּא זָקֵן וְגַם חָכָם, עוֹבֵר עַל מִצְוַת ''וְהָדַרְתָּ'' בְּכִפְלַיִם.

Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 244:1-2,7

מצות עשה לקום מפני כל חכם אפי' אינו זקן אלא יניק וחכים ואפי' אינו רבו (רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו) (טור בשם הרמב"ם ור"ן פ"ק דקדושין) וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה (אפילו הוא ע"ה ובלבד שלא יהיה רשע) (ב"י בשם התוס' ובהגהות מיי' פ"ו ומרדכי פ"ק דקדושין ור' ירוחם ור"ן ור"ת):

מאימתי חייב לקום מפניהם משיגיע לתוך ארבע אמותיו עד שיעברו מכנגד פניו ורכוב כמהלך דמי:

ואפילו זקן עובד כוכבים מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו:

Kiddushin 33a, Rashi Ibid.

איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע אמר ר' יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני רבא מיקם לא קאי הידור עבד להו

הרפתקי - מקראות וצרות וראו נסים הרבה ומופתים:

Please send any feedback for any of the episodes to [email protected]