רבא ואביי נחלקו האם תכריכים שנרקמו עבור נפטר אסורים בשימוש לאחרים. מחלוקתם היסודית מתמקדת בשאלה האם עצם הייעוד של חפץ לשימוש המת מספיק כדי לאסור על אחרים ליהנות ממנו (הזמנה מילתא או לאו מילתא). הגמרא בוחנת את המקורות שכל חכם משתמש בהם כדי לתמוך בעמדתו ומדוע כל אחד מהם אינו משתמש במקורות שמשמשים את השני.

שמונה מקורות תנאיים מובאים להקשות על כל אחת מהעמדות - ארבעה נגד רבא וארבעה נגד אביי, אך כל קושי מיושב. לאחר המקור האחרון שמובא נגד אביי, הגמרא אינה יכולה ליישב את הקושי באופן ישיר אלא מיישבת אותו על ידי הוכחה ממקור תנאי אחר שהמחלוקת בין רבא ואביי מבוססת על מחלוקת תנאים בין חכמים לרבן שמעון בן גמליאל.

כאשר אדם נהרג על ידי המלך, מה קורה לרכושו? ישנה מחלוקת תנאים האם הרכוש עובר ליורשיו או למלך. סיפור אחאב וסיפור יואב בספר מלכים מובאים לתמוך בצדדים השונים של הוויכוח, אך כל סיפור ניתן להסביר בהתאם לכל צד.

דף נלווה סנהדרין מז

הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של ירדן ביבס, עופר קלדרון, וקית' סיגל לאחר 484 ימים בשבי. יהי רצון שנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים!

האם ההספד הוא עבור הנפטר או עבור קרובי הנפטר? לאחר הבאת תשעה מקורות שונים למציאת תשובה, מסיקה הגמרא שההספד הוא עבור הנפטר.

יש מקומות קבורה נפרדים לאלו שהומתו על ידי בית דין כי אין קוברים צדיק אצל רשע. מהיכן לומדים דין זה?

שתי אמירות של רבי יוחנן הובאו בנוגע למי שהפריש קרבן חטאת ואז נעשה בלתי כשר להביאו (או משום שהמיר דתו או שנשתטה), הקרבן לעולם אינו יכול להיות מוקרב, אפילו אם האדם חוזר למצבו המקורי והוא מסוגל להביא את הקרבן. הסיבה לכך היא שברגע שהבהמה נדחית מלהיות מוקרבת, היא נדחית לעולם. רב יוסף תומך באמירה זו מהדין לגבי בהמות שיועדו לקרבנות בעיר שתושביה עבדו עבודה זרה (עיר הנדחת). השוואתו מבוססת על כך שהאנשים מקבלים כפרה במיתתם. אביי חולק ומוכיח שכאשר אנשים מתים חטאיהם אינם מתכפרים אוטומטית. בתמיכה בעמדת רב יוסף, רבא מבחין בין סוגי מיתה שונים. אביי חולק על השוואותיו של רבא. מובא דין ממשנתנו להקשות על הבחנתו של אביי, אך הוא מיושב.

אנשים היו לוקחים עפר מקברו של רב כסגולה לריפוי מחלה. אחרים באו לשמואל וביקשו ממנו לעצור מנהג זה כיוון שאסור ליהנות מדברים מהקבר. אך שמואל התיר זאת כיוון שעפר המחובר לקרקע אינו אסור. מהיכן לומדים זאת? מובאים מספר מקורות להקשות על עמדת שמואל, אך הם מיושבים.

רבא ואביי חולקים לגבי מי שארג תכריכים למת, האם אסור לאחרים ליהנות מהם? האם ייעוד דבר למת מספיק כדי לאסור אותו או לא? מהיכן כל אחד לומד את עמדתו?

דף נלווה סנהדרין מו

הדף היום מוקדש ע"י ג'ויס בנדוד "בהערכה עצומה לרבנית מישל שבהשראתה התחלתי ללמוד דף יומי."

הדף היום מוקדש ללורי שולדינר שור בתודה על האהבה והתמיכה המתמדת של בעלה, יהושע שור.

הנסקלים היו גם נתלים, אך לא ברור אם זה כל הנסקלים או רק על חלקם. רבי אליעזר וחכמים מתדיינים בסוגיות אלו, ומבססים את טיעוניהם על פירושים שונים לפסוקים בדברים כא:כב-כג. הם גם דנים האם נשים היו נתלות כחלק מתהליך זה.

המקור לקבורה בתורה נלמד מאותם פסוקים. בדיון עם מלך פרס (שפור מלכא), רב חמא לא השתמש בפסוק זה כראיה. זה מעלה שאלות מדוע בחר שלא לעשות זאת ומדוע לא יכול היה למצוא פסוקים חלופיים בתורה לתמוך בטענתו.

איך תלו אותם? יש מחלוקת לגבי צורץ העמדת הקורה שעליו היו תולים. אלה שנתלו הורדו מיד ונתלו רק לרגע קצר. מנהג זה נלמד מהפסוקים בדברים, במטרה המפורשת שלא לחלל את שם ה'. הגופה חייבת להיקבר עד הלילה. יתר על כן, פסוקים אלה קובעים עיקרון רחב יותר שכל מי שיש לו קרוב משפחה שמת חייב לקוברו עד הלילה, עם חריגים רק מסיבות חשובות הקשורות ישירות לכבוד המת.

שתי שאלות נשאלו: האם מטרת הקבורה היא למנוע את ביזיון הגופה או לספק כפרה? האם הספדים נועדו לכבוד למת או מתוך כבוד לקרובים? מובאים פסוקים שונים כדי לדון בשאלות אלו, אם כי כל פסוק ניתן לפרש במספר דרכים כדי לתמוך באפשרויות השונות.

דף נלווה סנהדרין מה

הלימוד השבוע מוקדש ע"י שרה גלאסקו לע"נ חיה בת אברהם מיכאל ופייגה ליבה.

הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של אגם ברגר, ארבל יהוד, גדי מוזס וחמשת בני הערובה התאילנדים לאחר 482 ימים בשבי. יהי רצון שנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים!

הדף היום מוקדש לזכרם של 67 הקורבנות באסון התרסקות המטוס בוושינגטון.

טקס הסקילה דרש להפשיט את הנידון מבגדיו ואז לכסות רק את מקום הערוה. לגבי גבר, לא הייתה מחלוקת בעניין זה. אולם, הייתה מחלוקת בין רבי יהודה לבין חכמים האם גם אישה צריכה להיות מופשטת (ואז לכסותה באיזורים הפרטיים). דבר זה נראה כסותר משנה במסכת סוטה שבה עמדותיהם היו הפוכות. רבה ורבא הציעו שניהם יישובים כדי להתאים את העמדות הסותרות בפירושיהם.

ההוצאה להורג בסקילה התנהלה לפי סדר מסוים: ראשית, אחד העדים היה דוחף את הנידון משתי קומות. לאחר מכן, עד אחר היה משליך אבן גדולה עליו. תפקידים אלו יועדו במיוחד לעדים שהעידו נגד הנידון. הגמרא חוקרת את המקורות בפסוקים שמהם לומדים דינים אלו.

לאורך כל התהליך, ישנו עיקרון מנחה שההוצאה להורג צריכה להתבצע במהירות האפשרית כדי למזער את סבלו של הנידון (ברור לו מיתה יפה).

שמואל לימד שאם אחד העדים איבד את ידו, הנידון היה משתחרר, כיוון שאי אפשר היה לקיים את הפסוק ש"יד העדים תהיה בו בראשונה". עמדה זו נתקלה במספר קשיים: שניים הקשורים ישירות להליך הסקילה, ואחד שנלמד ממקרה של רוצח שבהם קיום מילולי של הפסוק לא היה הכרחי. בעוד שקשיים אלו יושבו בסופו של דבר, אלה שערערו על עמדת שמואל נשאלו על סמך דיני בן סורר ומורה, המחייבים קיום מדויק של הפסוקים. גם זה יושב. תמיכה נוספת לעמדת שמואל באה מדיני עיר הנידחת. עם זאת, הגמרא מציינת שפירושו של שמואל תואם רק צד אחד במחלוקת תנאים בנוגע לתהליך טהרת המצורע.

האם חיוב תלייה לאחר המוות חלה על כל הנסקלים, או רק על המגדף והעובד עבודה זרה?

הלימוד החודש מוקדש ע"י דוד ואריאלה מרקלין לע"נ סביהם, ליבא בת אברהם ולאה דובה, אברהם בן שמריהו הכהן ושרה, יעקב אליהו בן שמואל הירש הלוי וחיה לאה, חייקה דבורה בת יוסף זלמן הכהן וזלטה הינדה, אטל בת חיים וחיה צביה, אפרים אלתר בן אברהם והינדה רייזל, חנה פריידא בת יצחק אייזיק ורבקה, יעקב בן יצחק דב ובת-שבע.

סיפור עכן משמש ללמד שאפילו כשעם ישראל חוטא, הם עדיין נקראים ישראל, יהושע ז:יא.

מאותו פסוק, הם מסיקים שעכן עבר על כל חמשת חומשי התורה. חלק מהרבנים מציעים חטאים מסוימים שהוא עבר עליהם, הנלמדים מהפסוק.

כאשר הוציאו את עכן להריגה, כל משפחתו וכל העם היו נוכחים. לאיזו מטרה? כל רכושו נשרף או נסקל. ישנה מחלוקת לגבי זהותו של אחד מהדברים שעכן גנב - 'אדרת שנער'. כאשר דרשו מעכן להביא את הדברים שגנב, הפסוק מסביר שיהושע הניח את הפריטים לפני ה'. זה מוסבר שיהושע דרש הסבר על מותם של 36 אנשים, חצי סנהדרין. יש הסוברים שרק אדם אחד נהרג, יאיר בן מנשה, אך הוא היה כה חשוב, שערכו היה כחצי סנהדרין. יהושע נענש על כך שדיבר בחוצפה כזו לקב"ה. מדוע זה היה חמור יותר מפנחס ומשה שגם דיברו אל ה' באופן מעט חצוף?

רבי שילא ורב שניהם מייחסים חטאים אחרים ליהושע ומאשימים אותו במות שלושים וששה האנשים - האחד על שלא הקים מיד אבנים בכניסתם לארץ, והשני על שאמר לעם לא לקחת שלל ממלחמת יריחו. סיפור נוסף ביהושע מורחב בהקשר זה, כאשר יהושע פוגש את מלאך ה' והמלאך נוזף בו, לפי הגמרא, על שלא איפשר לעם ללמוד תורה.

פסוק נוסף מורחב בהקשר לסיפור עם מלאכים, כפי שנדון בסעיף הקודם. המלאך פיסקונית מתואר כמלאך שמגן על עם ישראל.

אם אדם מוצא להורג אך הוא חף מפשע ואומר בשעת מותו שהעדים ישאו בעונש, אין אנו יכולים לבטל את גזר הדין והאדם מוצא להורג. מוזכר כאן מקרה הקשור להוצאתו להורג של בנו של שמעון בן שטח, כפי שמסופר ברש"י, שכן הוא אינו מופיע בגמרא בפירוט.

הדף היום מוקדש ע"י הריאט הרטמן לכבוד נישואיהם של נכדה, אוריה הרטמן לשירה שחר קצב.

הדף היום מוקדש ע"י מרשיה באום לע"נ אמה, חיה חנה עלטה בת חנה ויקותיאל יהודה.

רב אשי מביא דרשה שלישית לדין שהסקילה נעשית מחוץ לעיר, מפסוקי המגדף.

הוצאות ההוצאה להורג משולמות מכספי הציבור. אך עולה שאלה לגבי הוצאות השכר של אלו שעומדים מחוץ לבית הדין כדי להיות שם אם מישהו בא להציל את הנידון למוות, או לגבי היין והלבונה שנותנים לנידון לפני ההוצאה להורג כדי למזער את הסבל. על בסיס פסוק במשלי, הם עונים לשאלה האחרונה - שזה משולם מכספי הציבור כי האחריות מוטלת על אחרים למזער את הסבל.

רב אחא בר הונא שאל את רב ששת מה אנחנו עושים במקרה שתלמיד בא להביא סיבה לזכות אך נעשה אילם לפני שהסביר את סיבתו. רב ששת מנסה לדחות את השאלה כי ברור שדבריו לא נלקחים בחשבון, שהרי לא נאמר דבר ממש, אך רב אחא מתעקש. הגמרא גם מביאה תשובה מדיוק ממקרה של תלמיד שטען לזכות ואז מת, שקולו נספר. זה מצביע על כך שרק מפני שהסביר את נימוקיו קולו נספר. אולם, גם זה נדחה.

כאשר הנידון מוצא להיסקל, אם יש לו מה לומר שיהפוך את הדין, בית הדין מקשיב. אולם, זה רק אם יש ממש בטענה. עם זאת, לפי ברייתא, בפעם הראשונה והשנייה, מקבלים כל טענה, אפילו אם אין בה ממש. רב פפא מפרש מחדש את המשנה כדי להתאימה לברייתא והגמרא מסבירה את ההבדל בין שני הניסיונות הראשונים לניסיונות המאוחרים. אביי מסביר שאחרי שני הניסיונות הראשונים, שולחים תלמידי חכמים ללוות את הנידון כדי להיות נוכחים לזהות אם יש ממש בטענה.

ישנו קטע בגמרא שהוסר מכתבי היד של הגמרא בגלל צנזורה מכיוון שהוא דן בהוצאה להורג של ישו מנצרת.

מי שמוצא להיסקל מתבקש להתוודות. חשיבות הווידוי נלמדת מעכן. סיפור עכן מנותח ופסוקים מדוקדקים כדי ללמד הלכות שונות וכן מסרים מוסריים. עד כמה עם ישראל אחראי על אחרים? על עבירות גלויות או אפילו נסתרות?

הקטע המצונזר:

והתניא בערב פסח תלאוהו לישו הנוצרי והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. - אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו! אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה. תנו רבנן: חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי, אמר להו: מתי יהרג? הכתיב מתי אבוא ואראה פני אלהים! - אמרו לו: אין, מתי יהרג דכתיב מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי, אמר להו: נקאי יהרג? הכתיב ונקי וצדיק אל תהרג! - אמרו לו: אין, נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרג נקי. אתיוה לנצר, אמר: נצר יהרג? הכתיב ונצר משרשיו יפרה! - אמרו לו: אין, נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. אתיוה לבוני, אמר: בוני יהרג? הכתיב בני בכרי ישראל! - אמרו לו: אין, בוני יהרג, דכתיב הנה אנכי הורג את בנך בכרך. אתיוה לתודה, אמר: תודה יהרג? הכתיב מזמור לתודה! - אמרו לו: אין, תודה יהרג, דכתיב זבח תודה יכבדנני.

דף נלווה סנהדרין מב

מדוע אנו מברכים על הלבנה החדשה ומה נוסח הברכה?

אם יש לתלמיד מה לומר לזכות הנאשם, מעלים אותו לשבת עם הדיינים. מתי הוא חוזר למקומו ועל מה זה תלוי?

מה קורה אם אחרי הוספת דיינים, עדיין אין רוב של אחד לזכות או שניים לחובה?

לאחר שנגזר דינו של אדם לסקילה, היו לוקחים אותו לבית הסקילה שהיה רחוק מבית הדין. זאת כדי לאפשר זמן ולהביא ראיות חדשות שיכולות לזכות את הנידון. הגמרא מביאה ברייתא המסבירה שבית הסקילה היה רחוק מחוץ לבית דין - במרחק של שלושת המחנות במדבר. זה נלמד בברייתא מפרי החטאת שהיו נשרפים מחוץ למחנה. רב פפא למד זאת מהפסוקים העוסקים בסקילת המגדף.

דורשים מהתורה מארבעה פסוקים שונים את ההלכה שדורשים התראה לנאשם לפני שהוא מבצע עבירה כדי שבית הדין יוכל להרשיעו. יש צורך להסביר מדוע נדרשו כל ארבעת המקורות.

רב חנן פסק במקרה של עדים זוממים שהעידו שאישה מאורסה קיימה יחסים עם איש אחר. הוא קבע שאין להוציאם להורג, כי הם יכולים לטעון שהתכוונו רק לאוסרה על בעלה ולא להביא למיתתה. אולם, זה מעלה שאלה לגבי דרישות ההתראה: בעדותם, האם לא היה עליהם להעיד שהתרו בה שאם תקיים יחסים היא תתחייב מיתה? זה היה מוכיח בבירור את כוונתם להביא למיתתה. הגמרא מיישבת זאת בהסבר שפסיקת רב חנן מתייחסת למקרה שבו האישה הייתה חברה (המקפידה על קיום מצוות), בהתאם לדעת רבי יוסי ברבי יהודה שחברים אינם צריכים התראה.

רב חסדא קבע הנחיות לאילו סתירות בעדות מקובלות ואילו פוסלות אותה. הובאו ארבעה מקורות שנראו כמערערים על עמדתו, אך כל קושי יושב בהצלחה. אחד המקורות היה ממשנתנו בעניין בן זכאי ששאל על עוקצי התאנה, אם כי לא ברור אם מדובר ברבן יוחנן בן זכאי. בסוף, מוכיחים שכן מדובר ברבן יוחנן בן זכאי.

המשנה קובעת שהעדות כשרה אם עד אחד אומר "איני יודע" לשאלת בדיקה, וגם אם שני העדים אומרים "איני יודע". מכיוון שהמקרה השני נראה מיותר, רב ששת ורבא הציעו כל אחד פירוש חלופי למשפט זה במשנה.

רמי בר חמא שאל את רב ספרא ורב כהנא: אם גם בדיקות וגם חקירות נדרשות מן התורה, מדוע כאשר העדים אומרים "איני יודע" בשאלת חקירה, העדות בטלה, אך בשאלת בדיקה, עדותם קיימת? הם הסבירו שחקירות הכרחיות כי הן קובעות מתי והיכן התרחשו האירועים - בלי מידע זה, לא ניתן להזים את העדות על ידי עדים זוממים.

אם העדים חולקים ביום אחד לגבי התאריך, ניתן להניח שהם מתכוונים לאותו יום אך אחד טעה לגבי מועד ראש חודש. עם זאת, זה תקף רק בתחילת החודש, כי באמצע החודש כולם אמורים כבר לדעת את התאריך הנכון.

לגבי ברכת (קידוש) הלבנה, הברכה הנאמרת על הירח החדש בחידושו, רבי יוחנן ציין עד איזה יום ניתן לאומרה. קיימים שני פירושים לתשובתו - או עד היום השביעי או עד היום השישה עשר בחודש.

דף נלווה סנהדרין מ

הדף היום מוקדש ע"י חוי כהנא והשי קופמן לע"נ אביהם, ישראל בן יהושע השל.

הדף היום מוקדש לכבוד לירי, נעמה, קרינה ודניאלה ששוחררו אתמול לאחר 477 ימים בשבי. אומץ ליבם מהווה מודל לכולנו! אנו מתפללים לשובם המהיר של שאר החטופים.

 כמה שאלות יסוד, חקירות, נשאלים העדים? מהן? אילו שאלות אחרות נשאלות במקרים ספציפיים, כמו עבודה זרה או רצח? מה ההבדל בין חקירות לבדיקות?מהיכן נגזר מספר החקירות (7)?מניין לומדים דין התראה מהתורה?

הקיסר אתגר את רבן גמליאל במספר שאלות לגבי פעולותיו וכוחו של הקב"ה כפי שמתוארים בתנ"ך, כולל פסוקים שלכאורה מרמזים על קיומם של אלים מרובים. בעוד שבתו של הקיסר ענתה על השאלה הראשונה, רבן גמליאל השיב על שאר השאלות. גם מובאים ויכוחים דומים בין כופרים לרבנים אחרים.

הדיון מתייחס לפסוק במשנה העוסק בשמחתם של אנשים בנפול רשעים. רבי אחא מראה רעיון בחגיגה שלאחר מותו של המלך אחאב. אולם, פרשנות זו מעלה סתירה בין זה לדברי ר' יונתן שאין הקב"ה שמח במפלתם של רשעים, כיוון שגם הם יצוריו. עיקרון זה נלמד ממספר מקורות, כולל פסוק מקריעת ים סוף שממנו לומדים שהקב"ה כעס על המלאכים שרצו לשיר לו באומרו "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני!" הפתרון המוצע הוא שבעוד שהקב"ה עצמו אינו שמח, הוא מתיר לבני האדם לשמוח.

הטקסט מדבר על עובדיה, ששימש כממונה על בית אחאב והיה ידוע ביראת השמים שלו. הדבר מעלה מספר שאלות: מדוע הטקסט מציין במיוחד את יראת השמים שלו? מה ההוכחות הטקסטואליות המראות שיראת השמים שלו עלתה אפילו על זו של אברהם? יתרה מזאת, אילו גורמים הובילו לבחירתו כנביא, ומדוע נבחר דווקא הוא לנבא על אדום?