רב נחמן שינה את דעתו וקבע שאם שחט או מכר בהמה שהייתה בבעלות משותפת והגנב הודה לבעל אחד, יצטרך הגנב לשלם תשלום חלקי של ארבעה/חמישה לבעל השני. אם כן, כיצד מבין רב נחמן את ההבדל בין המקרים של מי שגנב בהמה מאביו במשנה שלנו לבין המקרה במשנה הבאה – מדוע במקרה שהאב מת לפני שחיטתה, הגנב אינו צריך לשלם את תשלומי ארבעה/חמישה לאחיו? המשנה פוסקת שאם שחט בהמת חולין בתוך בית המקדש, יהיה חייב בתשלום ארבעה/חמישה. רב חביבי מסיק מכאן איך פוסקים בשאלה האם שחיטה מתחילה ועל סוף או אינה לשחיטה אלא לבסוף, וקובע שאינה אלא לבסוף. רב הונא דוחה את המסקנה של רב חביבי אך רב אשי מחזיר אותה. כיצד ניתן להסביר את הדעה האחרת על פי משנתנו. מובא גרסה אחרת של מסקנת רב חביבי מדברי המשנה, בה הם מצטטים קודם את הוויכוח על שחיטה ורב חביבי מעלה קושי  נגד רבי יוחנן (ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף) ממשנתנו. ובהמשך עונה על הקושי. המשנה מביאה צירופים שונים של עדים זוממים במקרה של גניבה וטביחה או מכירה. מה אם קבוצה אחת (שהעידו על הגניבה או רק על הטביחה/מכירה) נעשתה זוממים ולא השנייה? מה אם כולם? מה אם רק עד אחד מאחת הקבוצות נעשה לזומם? אביי ורבא חלוקים בשאלה האם עד זום נפסל מלהיות עד מרגע שהעיד עדות שקר או מרגע שהורשעו להיות עד זומם? הגמרא מביאה את ההיגיון מאחורי כל עמדה, אבל לרבא מביאים שתי הצעות שונות להבנין שיטתו.

דף נלווה בבא קמא עא

הדף היום מוקדש ע"י קרן בלום לכבוד עליזה גבריאלה בציון חמש שנה לבת המצווה שלך בפרשת וארא. "אנחנו גאים בך ומאוד מעריכים מחוייבותך ללימוד הדף היומי."

המשנה מחייבת מי שנגב וטבל ביום הכיפורים. הגמרא מעמידה את המשנה כשיטת ר' מאיר הסובר שאדם לוקה ומשלם. אבל אם כן, איך אפשר להסביר את המשנה הבאה כשיטתו שאין אדם מת ומשלם? כנראה ר' מאיר מחלק בין מלקות ומוות - בעונש מוות ותשלומים יש דין קים ליה בדרבה מיניה אבל במלקות ותשלומין אין. אבל איך זה מסתדר עם משנה ששם ר' מאיר מחייב על גנב וטבח בשבת? מקימים את הברייתא במקרה שמישהו אחר טבח. אבל אםמישהו אחר טבח, הרי איך אפשר לחייב את הגנב בטביחה ומכירה, הרי אין שליח לדבר עבירה?! מסבירים שכאן יש יוצא מן הכלל ומחייבים לשלם על טביחה על ידי שליח. הגמרא דנה בשאר חלקי הברייתא - למה חכמים פוטרים בשלושת המקרים ולמה ר' מאיר מחייב בשני המקרים האחרים (שור הנסקל ושור הנשחט לעבודה זרה. רבא שואל את רב נחמן האם יש תשלום חלקי בגניבה וטביחה כגון, אם טבח שור של שני שותפים והודה לאחד מהם. 

הדף היום מוקדש ע"י רנדי שוסטר לע"נ אביה. "הוא לימד אותי לאהוב את הארץ ולאהוב ללמוד."

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי אורבך לע"נ אביה.

על פי העיקרון של רבי יוחנן שאין יכולת לקדש חפץ שנגנב ממנו כיוון שאינו מצוי כעת ברשותו, קבע רבנים בנהרדע כי אין לכתוב מסמך המתיר לאחר לתפוס מטלטלין שלו (אורכתא) שנמצא כעת בידי אחר (סוג של ייפוי כוח). יש הגורסים כי רבני נהרדעא אסרו זאת רק במקרה בו מי שהחפץ אצלו כרגע מכחיש את התביעה, שכן מתן הסמכות לאחר לגבותו ייראה כשקר. יש לכתוב את האורכתא באופן שהנציג יקבל את הזכות לחפץ/כסף שתובעים, אחרת הצד השני יכול לטעון שאין לו דין ודברים איתו. האם הנציג נחשב שליח או שותף לתביעה? מה הנפקא מינה? המשנה פוסקת שאם היו שני עדים לגניבה ושניים נוספים למכירת/שחיטת הבהמה, ניתן לשלב אלו להרשעת הגנב. האם משנה זו אינה הולכת בעקבות רבי עקיבא הסובר שאין מקבלים עדים על חצי דברה? או האם ניתן להבחין בין מקרה זה למקרה שרבי עקיבא סוברק כך (חזקה בקרקע - כששני עדים אחרים מעידים על כל שנת חזקה). המשנה פוסקת שאם מכר את הבהמה בשבת, עדיין יהיה חייב בתשלום ארבעה/חמישה. אבל ברייתא סוברת להיפך. רמי בר חמא ורב פפא מביאים כל אחד הסברים שונים למקרה בברייתא כדי למצוא דרך שניתן יהיה לחייב עונש מוות על מלאכה בשבת בדיוק באותו רגע שנכנס המכירה לתוקף.

דף נלווה בבא קמא סט

הדף היום מוקדש ע"י הלנה באום לע"נ חיה חנה אלטא בת חנה ויקותיאל יהודה.

דף נלווה בבא קמא סח

רב סבור כי ייאוש בלבד קונה – ז"א שאם מישהו גונב חפץ ונתייאשו הבעלים, החפץ ייחשב ברשות הגנב. יש לזה שתי השלכות – אחד, שהגונב אחר הגנב לאחר ייאוש, ישלם כפל לגנב. עוד השלכה – שאם טבח או מכר לאחר ייאוש, אין חיוב לשלם תשלומי ארבעה וחמישה כי שלו הוא טובח. שלו הוא מוכר. רב ששת חולק על רב ומביאים שלושה מקורות להקשות על רב – כי בכל מקור יש חיוב תשלומי ארבעה וחמישה ועל פניו נראה שמדובר לאחר ייאוש. כדי לתרצם, מסבירים שיש אפשרות להסביר כל מקור שמדובר לפני ייאוש.  רב נחמן חולק על רב ששת וגם על הרב ודורש מגנב לשלם את תשלום ארבעה וחמשה ללא קשר אם הבעלים התייאשו/לא התייאשו. רב ששת סובר שאם הבעלים לא התייאשו, אין תשלומי ארבעה וחמישה כי איןנו נחשב כמכירה. רב נחמן חולק על רב ששת וגם על הרב ודורש מגנב לשלם את תשלום ארבעה וחמשה ללא קשר אם הבעלים התייאשו/לא התייאשו. גם רבי אלעזר, רבי יוחנן וריש לקיש שוקלים בדיון זה - רבי אלעזר סוברק כרב ששת, רבי יוחנן כרב נחמן, וריש לקיש כרב. מביאים קושי על ריש לקיש.

דף נלווה בבא קמא סז

הדף היום מוקדש ע"י נעמי ואדם פרזיגר לכבוד הולדת נכדתם, סלביה איילה, בת לבנציון ואמילי, אחות לעקיבא. 

לאחר שמסיימים לענות על הקושי הראשון נגד שיטת רב יוסף הסובר שייאוש לבד לא קונה לגנב, הגמרא מביאה קושי שני נגד שיטתו ומתרצו. האם ר' יונתן חולק על דברי רבה שסבר ששינוי קונה. יש שתי גירסאות שונות בדברי ר' יונתן. עולא ורבא מסכימים עם דברי רב יוסף שייאוש לא קונה ומביאים הוכחות לדבר ממקורות. למה תשלומי ארבעה וחמישה רק חלים על מי שגנב שור ושה ולא לומדים מגזירה שווה משבת ששור כולל כל בהמות, חיות ועופות? הסיבה היא שכתוב שור ושה פעמיים בפסוק להדגיש שהדין תקף רק בשור ושה. איזה אזכור בפסוק של שור ושה מיותר? הגונב אחר הגנב לא משלם כפל. רב מצמצם דין זה למקרה שגנב לפני שהיה ייאוש בעלים. רב ששת מקשה על דבריו. 

דף נלווה בבא קמא סו

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הדרן בזום לע"נ אפריים בן הרב שמואל וליאת הי"ד, נכדה של הריאט הרטמן. גם כשהוא נלחם בגבורה להגנת עם ישראל וארץ ישראל, כנותו, מחויבותו לאהבת ישראל ותורת ישראל, ומסירותו למשפחה ולחברים היה ניכר כפי שהיה לאורך חייו. ה' ינחם וייתן כוח לכל משפחתו. יהי זכרו ברוך.

נחלקו רבי אילעא ורבי חנינא לגבי מי שגנב טלה ובשעת העמדה בדין כבר היה איל - האם יש חובה לשלם פי ארבעה או חמשה. אולם נראה כי שניהם מסכימים כי תשלום הכפל מוערך לפי ערכו בעת הגניבה. אולם רב קבע כי תשלום הכפל מוערך על פי ערכו בעת העמדה בדין. כיצד ניתן ליישב את שתי הגישות הללו? רבה קובע שגם מהתורה וגם מהמשנה אנו למדים שגנב שמשנה פריט לאחר שגנב אותו, רוכש את החפץ ונדרש רק להחזיר את ערך החפץ בזמן גניבתו. אבל הוא חולק על רב יוסף בעניין ייאוש - אם הבעלים התייאשו, האם הגנב קונה את החפץ ורק חייב להחזיר את השווי? מביאים שתי קושיות נגד רבה וקושי אחד נגד רב יוסף. 

רב קבע כי גנב חייב להחזיר את הקרן לפי השווי בזמן הגניבה ותשלום הכפל והתשלומי ארבעה וחמשה לפי השווי בהעמדה בדין (או לפני טביחה/מכירה). רב ששת מעלה קושי נגד רב משתי ברייתות, אך מתרצים. אך מגבילים את דינו של רב לאחר קושיית רב ששת. מביאים ברייתא לתמוך ברב, אך רבא דוחה את ההוכחה. רבי אילעא דן במקרה שנגנבה בהמה כעגל אך הופכת לשור לפני התשלום ופוסק על פי מה משלם הגנב. רבי חנינא מעורר קושי על פסיקתו של רבי אילעא מברייתא. מה הבסיס למחלוקת ביניהם?

דף נלווה בבא קמא סד

הדף היום מוקדש ע"י ליסה מליק ועדי ויינר לכבוד הולדת נכדם הראשון, עזריאל דוד.

הדף היום מוקדש ע"י הריאט הרטמן לע"נ נכדה, אפריים יכמן ז"ל שנפל במלחמה. הוא למד דף יומי כל יום בשירותו בצבאי (עם רש"י ותוספות), אפילו בנמר שלו."

הדף היום מוקדש לרפואת עז ברוך בן רבקה שנפצע אתמול בעזה. 

מאיזה פסוק וכיצד נוכל להסיק שגנב משלם כפל על גניבת חפצי מטלטלין שגופן ממון? הגמרא מביאה ברייתא מבית חזקיה להסבר המקור משמות כב:ג. לאחר שהועלה קושי נגד הברייתא, מביא רבא הסבר חלופי של הברייתא. בגירסת רבא, הברייתא מסתיימת בקושי: לשם מה דרושות המילים "אם המצא תמצא"? הגמרא עונה על שאלה זו בכך שהיא מסבירה כי מילים אלו עומדות בבסיסה של כלל, פרט כללי, שממנה אנו דורשים דין כפל  על מיטלטלין שגופן ממון. עם זאת, גם זה נדחה ובמקום זאת משתמשים בדרשת ריבוי מיעוט ריבוי, תוך שימוש ב"אם המצא תמצא". ברייתא אחרת שראינו בבא קמא סג, דורשת תשלום כפל מפסוק אחר - לפי גישה זאת, מה דורשים מהמילים "אם המצא תמצא"?

דף נלווה בבא קמא סג

הדף היום מוקדש ע"י לורנס ומישל ברקוביץ לע"נ ד"ר ג'סי ברקוביץ בסיום השלושים לפטירתו, ולאירוסין של בתם אריאלה לאמיתי אבוזגלו. ובהודיה לקב"ה שהציל את יאיר ברקוביץ והעניק לו את הכוח במאמציו ההרואיים בקרב גולני ב-12 בדצמבר בעזה ועל המשך מתן הגנה לאמיתי, יאיר, ואיילת.

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן בלונג איילנד לכבוד הולדת הנכדה הלל רות לסורי דויס סטרן.

מאיפה לומדים שמשלמים תשלומי כפל על גניבת דברים שיש בהם רוח חיים וגם על דברים שאין בהם רוח חיים? אם רק מוזכרים בהמות בפסוק, מניין לנו שגם על גניבת עופות משלמים כפל? מי שטוען טענת גנב ונשבע לשקר חייב לשלם תשלומי כפל, אבל אם טענת טענת אבד, אין כפל. מאיפה לומדים דינים אלו? יש שתי דרכים שונות לדרוש את הפסוקים בשמות כב:ו-ח - האם מדובר גם על גניבה רגילה ועל טוען טענת גנב או רק על טוען טענת גנב?