הדף היום מוקדש ע"י תרי קריבושה והרב חיים הרינג לע"נ אביה, נחום מאיר בן דוד ומלכה ולכבוד נכדתם, אורלי נסה בת אבי ושינה.

עזרא תיקן עשר תקנות, ביניהם קריאת התורה בימי שני, חמישי ושבת במנחה, כביסה ביום חמישי, אכילת שום ביום שישי, חפיפת שיער לפני טבילה במקווה, טבילה לבעל קרי לפני לימוד תורה, ועוד. חלקם נוהגים עד היום ואחרים כבר לא. ישנם עשרה דינים ייחודיים הנוגעים לירושלים, רבים מהם מבוססים על העובדה שירושלים לא נתחלקה לשבטים. דיני מכירת בית בעיר מוקפת חומה אינם חלים, וכן עגלה ערופה, בית מצורע ועיר הנדחת. דינים אחרים מתייחסים להיותה עיר שבה עוברים כוהנים רבים שאינם יכולים להיטמא למת וקדשים שאינם יכולים להיטמא ולכן יש צורך בצמצום הטומאה. המשנה הזכירה איסור גידול חזירים. הגמרא מספרת את סיפורם של שני אחים מבית החשמונאים, הורקנוס ואריסטובלוס, שנלחמו זה בזה ואחד הצר על השני בירושלים. אירוע נורא התרחש וכתוצאה מכך, חכמים גזרו איסור לגדל חזירים וללמד את לבניהם חכמה יוונית.

הדף היום מוקדש ע"י בלימה שטורחיין לע"נ אביה, יצחק צבי בן חיים שמעון ובלימה. 

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הדרן בזום לפרואת חנה בת מלכה.

יהושע תיקן עשר תקנות עם כניסתו לארץ ישראל, רובם מאפשרים לכולם לקבל חלק במשאבים, כגון מים, עשבים, דגים, שבילים וכו'. הגמרא עוברת על כל תקנה ואו מסבירה, מגבילה או מעלה ופותר סתירה שיש עליה. באמת מופיעה אחת עשרה תקנות אז למה כתוב עשר? אחת מיוחסת לשלמה המלך מפסוק במשלי. יש עוד כמה תקנות שיהושע הנהיג - מה הם, ולמה הם לא נכללים ברשימה זו?

באילו נסיבות אפשר לגדל בהמות דקות בישראל? רבן גמליאל נקט גישה מקילה יותר, אולם בתוספתא יש גישה מחמירה יותר. התוספתא פוסקת גם שמי שמגדל בהמות קטנות ורוצה לחזור בתשובה אינו צריך למכור את כולם בבת אחת. באופן דומה, גר שיורש כלבים וחזירים יכול למכור אותם לאורך זמן. באופן דומה, מי שנודר להתחתן עם אישה או לקנות בית בארץ ישראל לא צריך להתחתן/לקנות את האישה/הבית הראשון שהוא מוצא, אלא יכול לקחת את הזמן שלו למצוא את המתאים. מסופר על אלמנה שנואשת להינשא כדי לעזור לה עם בנה ונדרה להינשא לגבר הראשון שהציע נישואין, אך כאשר גברים לא הוגנים הציעו, הרבנים התירו לה לחכות עד שיציע גבר מתאים. איזה סוג של חיות אפשר לגדל בבית ולמה? מותר חתולים, יחד עם אחרים, מכיוון שהם אוכלים עכברים ותולעים. אולם, בסיפור סותר, רב פוסק שיש להרוג חתולים ואסור להחזיק אותם, כי הם מסוכנים! כדי לפתור זאת, הם מבחינים בין חתולים שחורים לבנים. בני רב פפא מסרו שלושה הלכות/דברים - מתריעים על מגפה של חיכוך בשבת, דלת ננעלת לא במהרה יפתח ולוקח בית בארץ ישראל יכול לכתוב עליו שטר כדי לקנות בשבת. הגמרא מסבירה פשר שלוש אמירות אלו. 

אף על פי שאין שליח לדבר עבירה, יש חריג לכלל בשחיטת בהמה שגנבה - אם הגונב ממנה שליח לשחוט את הבהמה, הגנב חייב בתשלום ארבעה/חמישה. כדי להיות חייב לגניבה, שחיטה/מכירה, הפריט חייב לצאת בשלב מסוים מבית הבעלים שכן כדי להתחייב, הגנב צריך לבצע פעולת קניין. המשנה דנה במקרים שונים בעניין  זו. האם ניתן להסיק ממשנתנו האם שומר לוקח על עצמו אחריות על הפריט בעת משיכתו או האם הוא אחראי מהרגע שהסכים לשמרו, אפילו בלי קניין? מה ההבדל בין גנב לגזלן? מדוע החמירה התורה בגנב? מדוע התשלום עבור שה (פי ארבע) נמוך מהתשלום עבור שור (פי חמש)? אי אפשר לגדל חיות קטנות בישראל - למה? מדוע מותר לגדל בעלי חיים גדולים? אילו עוד סוגי חיות אסור לגדל ובאילו מצבים?

רבא אמר שהמילה "שה" בתורה באה להוציא בהמת כלאים. לאיזו הלכה התייחסה אמירה זו? אם קיבל על עצמו להביא קרבן עולה ("הרי עלי עולה"), והפריש שור ואז מישהו גנב אותו, האם הגנב צריך לשלם בשור או האם הגנב יכול בכבש או עוף כי אדם באומר הרי עלי עולה, יכול להביא כבש או לר' אלעזר בן עזריה, יכול להביא עוף? אם גנב לא מכר את הבהמה לגמרי או לא עשה שחיטה כמו שצריך, אין תשלום ארבעה/חמישה. ישנן ארבע דעות שונות לגבי איזה חלק מהבהמה הגנב ישאיר לעצמו שייחשב מכירתה ללא שלמה ויפטור את הגנב מתשלום הארבעה/חמישה. יש ברייתות סותרות לגבי שותפים שגנבו ביחד ואחד מהם מכר/טבח - אחד אומר שחייב והשני פטור. כיצד פותר רב נחמן את הסתירה הזו? רבי ירמיה ורב פפא שואלים שאלות נוספות בנוגע למקרים של מכירה חלקית של הבהמה שנגנבה. שאלותיהם נותרות ללא תשובה.

הדף היום מוקדש ע"י זאב סגל, חיה שרה ניסן, ונעמי נוי ומשפחותיהם לע״נ ר' שמואל הלוי סגל שנפטר בשיבה טובה ובשם טוב. "תלמיד חכם ישר דרך ונעים הליכות. ולרפואת כל החיילים ולשלמות עם ישראל."

הדף היום מוקדש ע"י שרה אבריק ויוסי רוזנפלד לע"נ אחיו של שרה, משה דוד בן נפתלי יוסף הלוי ולאה שהעמיד תלמידים הרבה.

אנו לומדים מפרה אדומה כי דבר שניתן לפדותו נחשב כאילו הוא נפדה. יש בזה השלכות בכמה עניינים, כגון שהוא נחשב אוכל בכדי להיות ראוי לקבל טומאה כי היה ראוי לפדות בשלב מסויים בתהליך. כדי לפתור סתירה בין האופן שבו הבינה הגמרא את עמדת רבי שמעון במשנתנו לבין דין אחר של רבי שמעון ששחיטה שאינה ראויה אינה נחשבת כשחיטה (לחייב בטביחה), הציעו רבי יוחנן וריש לקיש תשובות שונות בבבא קמא עו. מדוע כל אחד מהם לא הסביר כפי ההסבר של האחר? רבי יוחנן העדיף להסביר שהבהמות היו תמימים. תשובתו של ריש לקיש התבססה על עמדתו לגבי טיבוה ומכירה הנלמדת מהיקש - שאם אדם אינו חייב על מכירה של בהמה מסויימת, אז הוא לא יתחייב על טביחה של אותה בהמה ולכן  העדיף פירוש שהבהמה הייתה בעלת מום שכן ניתן למכור אותה, מה שאין כן בבהמה תמימה. רבי יוחנן וריש לקיש במקומות אחרים חלוקים בסוגיה זו בדיוק במקרה ההפוך - האם ניתן לחייב במכירת טריפה לפי רבי שמעון הסובר כי לא יהיה חייב בשחיטת טריפה? רבי יוחנן מעלה קושי נגד ריש לקיש מברייתא שלא לגמרי נפתרה. הברייתא שהביא רבי יוחנן נגד ריש לקיש הזכיר מקרה של גניבה ושחיטה של ​​בהמת כלאים (נולד משני סוגי בהמות שונות). הם מעלים שאלה נגד המקרה ההוא - שכן הפסוק לגבי תשלום ארבעה/חמשה מזכיר את המילה "שה" וידוע כי מילה זו נועדה להגביל את הדין רק בהמות שאינם כלאים. מדוע במקרה זה נכללים כלאים ביאסור?

דף נלווה בבא קמא עו

הדף היום מוקדש ע"י ג'סיקה שקלאר לכבוד אחותה, רות לאה כהנא!

הדף היום מוקדש לרפואת נדב אפרים בן שולמית לאה.

המשנה מלמדת שאם גנב, הקדיש וטבח או מכר, אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אך אם הקדיש, למה זה לא נחשב כמכירה - הרי הוציא מרשותו לרשות הקב"ה אז למה זה לא נחשב כמו מכירה להדיוט לחייב את הגנב בתשלומי ארבעה וחמשה? הגמרא מביאה שלושה תירוצים, ששניים הראשונים דחים. למסקנה, אומרים שבהמה שהקדיש הגנב, נחשב עדיין כקרבן של הגנב ולכן לא באמת נחשב כאילו הוציא מרשותו. בגלל קושי בהבנת ר' שמעון בחילוקו בין קדשים שחייב באחריותן/קדשים שאינו חייב באחריותן במקרה המדובר, מתרצים שר' שמעון מתייחס למקרה אחר - מקרה שהקדיש הבעלים לפני שגנבה הגנב. אבל איך זה מסדתר עם דברי ר' שמעון ששחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה - כי אם שחט בהמת הקדש מחוץ למקדש, זה שחוטי חוץ האסורים בהנאה! הגמרא מביאה שלושה תירוצים בשם ר' יוחנן וריש לקיש ור' אלעזר מקשה על חלקם. כדי לתרץ קושיות אלו, מביאים דעה אחרת של ר' שמעון שכל העובד ליזרק כזרוק דמי וכל העומד ליפדות כפדוי דמי. מניין לנו שר' שמעון סובר ככה? 

הדף היום מוקדש ע"י בלימה שטורחיין לע"נ אימא, מזל (טינה) בת דוד ורינה. 

הדף היום מוקדש ע"י ג'ושוע ווקסמן לע"נ חמיו אליהו בן שלמה הכהן ועליזה בציון השלושים לפטירתו.

הדף היום מוקדש לרפואת כל הפצועים מהפיגוע ברעננה אתמול ובתוכם שלושה מקהילתינו, נדב אפריים בן שולמית לאה, גלעד דוד בן סימה חנה, ואילן צבי בן שרון סלון.

רב הונא לימד בשם רב שמודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור. רב חסדא מקשה עליו מברייתא עם סיפור על רבן גמליאל וטבי עבדו ששם הודה רב פפא שסימא את עינו. יש שתי ברייתות שונות עם נוסחאות שונות. קודם הגמרא מציעה שיש מחלוקת בין ברייתות אלו בנושא  שלנו - מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור או חייב אך דוחים הצעה זו ומסבירים שאפשר להסביר את שתי הברייתות על פי רב. שמואל חולק על רב וסובר שמודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב. מביאים מקור לדבריהם בתורה ואז מביאים קושי שהקשה רב על שמואל מברייתא אבל שמואל מתרץ שהוא סובר כשיטה החולקת על תנא קמא במקור זה. רב המנונא מצמצם את דעתו של רב ומחלק בין מקרה שההודאה גורם לחיוב ממון (כגניבה, שיצטרך לשלם את הקרן) שיהיה פטור אפילו אם באו עדים לבין הודאה שלא בא עם חיוב ממון בכלל (כגון שטבח).  שיהיה חייב אם באו עדים. רבא מקשה על טיעון זה מהסיפור עם רבן גמליאל ששם הבנו שפטור על אף שהודאתו לא חייב רבן גמליאל בכלום. אך גם צוטט בשם ר' יוחנן אותו חילוק שקבע רב המנונא. ורב אשי מביא הוכחה לכך ממשנתינו ומברייתא. אך הוכחתו מהברייתא נדחתה. הגמרא מציעה שהחילוק של רב המנונא היא מחלוקת בין תנאים (תנא קמא וסומכוס), אך גם הצעה זו נדחתה.

דף נלווה בבא קמא עד

רבא ואביי חלוקים בהבנת ברייתא שגורמת להם לחלוקת בעניין האם הכחשה תחילת הזמה? אם עדים הוכחשו ואחר כך הוזמו, האם ייענשו על ההזמה? גם ר' אלעזר ור' יוחנן חלקו באותו נושא. המשנה הבאה מביאה מקרים שבהם הגונב לא יחויב על תשלומי ארבעה וחמישה. מדייקים מתחילת המשנה שהמשנה סוברת שהמודה בטביחה פטור אבל אם באו עדים אחר כך, יהיה צריך לשלם ארבעה וחמישה. רב הונא חולק על דין זה. 

דף נלווה בבא קמא עג

הלימוד השבוע מוקדש לכבוד רבה יפה אשפטיין על ידי חברים שלה. אנו משתתפים בצערך על נפילת אחיין שלך, יקיר ימין הכסתר ז"ל שנפל בעזה.

אביי ורבא חלוקים בשאלה האם עד זומם נפסל מלהיות עד מרגע שהעיד עדות שקר או מרגע שהורשעו להיות עד זומם? הגמרא מביאה שתי הבנות שונות להבין את ההגיון שעומר מאחורי שיטת רבא ומהן הנפקא מינות ביניהם. רב אשי פוסק כאביי וזהו אחד מששת המקרים שבהם אנו פוסקים כאביי כשהוא חולק על רבא - סימן לזכור את ששת המקרים יע"ל קג"ם. מתעורר קושי נגד עמדתו של אביי ממשנתנו, אך נפתר. הגמרא מציעה שמחלוקת בין רבא לאביי בעד זומם היא גם מחלוקת בין תנאים ומביאה ברייתא להוכחה. אך הצעה זו נדחית כי יתכן שמקור הוויכוח היה בנושא אחר - האם אומרים שתוך כדי דיבור כדיבור דמי. אם הוויכוח מבוסס על תוך כדי דיבור, יוצא שיש סתירה בדברי ר' יוסי כי כאן הוא סובר שתוך כדי דיבור כדיבור דמי ובסוגיא בתמורה כו ע"א הוא פוסק שתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי. איך אפשר לפתור את הסתירה? רבא פוסק שאם תחילה הכחישו עדים ואחר כך באו אחרים והזימו אותם, הם נענשים בתור עד זומם כי למרות שאי אפשר להעניש עידי הכחשה, הכחשה נחשבת כהתחלה להפיכת העדים לזוממים. רבא מוכיח דבריו מברייתא.