דן שיפטן על איך התנפצה אשליית חשיבות הסכסוך עם הפלסטינים; על הגאונות הפוליטית של קיסינג'ר והטיפשות האסטרטגית של ג'ימי קארטר וברק אובמה; על הקואליציות החדשות המתהוות ועל שתי הסכנות הגדולות בסביבה - איראן וטורקיה. וגם: למה צריך להתחיל לומר "ספטמבר המבורך" במקום "ספטמבר השחור".

ג'ורג' פלויד וברך של חייל ישראלי; איך התרוקנה המילה "גזענות" מכל תוכן; למה ולמי מועילה (ולמי מזיקה) תנועת Black Lives Matter? ובסופו של יום, האם צריך להתעלם ממי שמנסים למשטר את השיח או שעדיף להיכנס בהם חזיתית? וגם: מה משותף לדולנד טראמפ ולדן שיפטן?

אם שאלתם את עצמכם מהי משמעות החיים? האם הפמיניזם הועיל או הזיק לנשים? למה צריך להתמודד עם השמאל גם בזירת הפילוסופיה? ומה זה לעזאזל קפה שפירא, פורום המחשבה החדש של הימין שיש בו 9000 חברים? אז השיחה הזאת היא בשבילכם. "שומר סף" עם האישה שתרגמה את ג'ורדן פיטרסון לעברית והקימה את הפורום. היה לא פחות ממסחרר. המשך יבוא.

אלדד בק ביקר בסוריה עוד בשנות התשעים, וחיפש (ומצא!) בדמשק את הקהילה היהודית. וזה לא היה קורה לולא התעקשותו של נשיא צרפת אז, ז'אק שיראק. לאחרונה הוא מנע קריאת רחוב בחיפה על שמה של אום כולתום, וזה לא היה קורה ללא הרשתות החברתיות. והוא רק חזר מאיחוד האמירויות, מה שהיה קורה גם בלי השלום, כי הוא כבר היה שם מזמן. סיור לא שגרתי בארצות השכנות.

דו"ח חדש של וועדת המודיעין של הסנט, שנשלטת בידי רפובליקנים, מוצג כאילו הוא מצא סופסוף הוכחה למה שמוכרים לכם כבר ארבע שנים: שטראמפ קשר עם פוטין כדי לגנוב את הבחירות. אפשר לכבות את האזעקות. הדו"ח לא מוכיח שום דבר כזה. אבל זאת הזדמנות להראות איך עובדת אנטומיה של הונאה פוליטית. וכל זה, בזמן שבעצם אנחנו יודעים מזמן על "השת"פ הרוסי" של הילרי קלינטון. גדי טאוב מסביר איך עובדים עליכם בעיניים.

היה עצוב והיה מצחיק. האם יהדות ארצות הברית הופכת להיות לא רק אנטישמית אלא גם אנטי-אמריקאית? ואיך זה היה לגדול בשכונה שממנה יצאו הדמויות המובילות ברדיקליזם השחור, ובה היה בית הכנסת שנתן לברק אובמה תעודת כשרות? וגם: איך רקדנית ממועדון חשפנות לסבי נעשתה מנהיגה של תנועה יהודית שמאלנית רדיקלית? שעה מרתקת עם קרולין גליק.

עירית לינור לקחה על עצמה את פרשת השבוע בתוכניות "הפטריוטים" והנה מה שקריאה רצופה בתורה לימדה אותה: שעם ישראל נועד לריבונות, בפיסת אדמה משלו, ותחת ממשלה משלו. וכל אלה שבעיניהם "ארצי שינתה את פניה" צריכים לשקול האם הם במקום שמתאים להם. יש מצב שלא. וגם: למה טוויטר זה מקום קטן, עלוב ומשוגע, כדברי השיר של יונתן גפן.

גדי טאוב עושה סדר בפרשת מייקל פלין ששמו לא יורד מהכותרות בארצות הברית כבר ארבע שנים. למה אובמה היה נחוש כל כך ליירט את הגנרל המצטיין הזה, שהיה אמור להיות היועץ של טראמפ לביטחון לאומי. איך כל זה קשור למזרח התיכון החדש בחסות איראן שאובמה ניסה לקדם, ואיך ריגול אחרי ישראלים סלל את הדרך למה שטראמפ מכנה אובמגייט.

אז דיברנו על לאומיות ועל שבטים, על איך מקהלת הדוברות של האליטה המשפטנית צופפה שורוחת להכחיש את העובדות בפרשת ליאת בן-ארי, על העבדות באמריקה, ועל איתן נחמיאס גלאס והשירים שלו ששורה עליהם חסד אמיתי.

בראשית ימי אוסלו, יגאל כרמון ידע שפניו של ערפאת אינן לשלום. הוא שמע מה ערפאת אומר בערבית. אבל העיתונות הישראלית הכחישה והדחיקה. כדי להלחם בתופעות כאלה הקים כרמון את מכון המחקר ממר"י שעושה שירות חיוני: מתרגם מערבית. ועכשיו גם מרוסית. אבל אם לא נתחיל לתרגם מסינית, כרמון מזהיר, לא נבין את התכנית הסינית להגמוניה עולמית. ובלי שהציבור יבין, למנהיגים בעולם החופשי לא תהיה לגיטימציה להאבק נגד הסכנה הזאת לשלום העולם.