הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יח: רבע תחתון – יט: סיום הפרק)

תזכורת: כדי להתחייב בקרבן עולה ויורד על טומאת מקדש וקודשיו צריך –

ידיעה – שידע שהוא טמא ושהוא עומד להיכנס למקדש

המקורות:  – ויקרא ה –

פסוק ב – אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכׇל־דָּבָר טָמֵא,

פסוק ג – אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ

ההעלם והידיעה שאחרי מפורשים,

א. ההעלם – במשנה (יד:) ראינו מחלוקת:

רבנן ורי"ש – העלם טומאה או העלם מקדש/קודש

רי"ש לומד את זה מהכפלות של "ונעלם" – אחד לטומאה ואחד לקודש.

[והרי למדנו כבר מהכפלות את הידיעה שלפני?

ר"א ור"ע – רק העלם הטומאה

מקור (פסוק ב) –

ר"א – " שֶׁרֶץ… וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ" – חייב דווקא על העלם שרץ.

ר"ע – "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא" – חייב דווקא אם שכח שהוא טמא.

ב. (הידיעה:) – מה בין ר"א ור"ע –

שאם יודע שנטמא או מנבלה או משרץ –

ר"א – צריך ידיעה מדויקת, ופטור

מקור – מהייתור של "אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא",

                                                            לעומת זאת בחטאת רגילה:

                                                            ר"א – לא צריך ידיעה מדויקת (חלב או נותר וכד'),

מקור: "…אוֹ־הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת־קׇרְבָּנוֹ…" (ויקרא ד, כג) – "אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא" – מביא על כל חטא.

(ומ"בָּהּ" לומד פרט למתעסק).

ר' יהושע – צריך,

מקור: "אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא" – בחטא הספציפי.

ר"ע – לא צריך ידיעה מדויקת, וחייב

ומה עושה עם "אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא"? זה אכן מיותר, אלא שכיוון שהיה צריך לכתוב את הפירוט באמצע (חיה ובהמה – לימוד של רבי ז.), התורה כבר פירטה גם את שרץ (על פי עקרון של תנא דבי רי"ש).

(יט. 6+)

(יט. מעל האמצע)

ג. ההעלם: לפי ר"א ור"ע שצריך דווקא העלם טומאה – מה אם היה לו העלם טומאה + מקדש?

ר"נ – חייב, העיקר שהיה לפחות גם העלם טומאה

            רבא – פטור, כי צריך דווקא העלם טומאה, והעלם המקדש פוטר

רב אשי – (לפי הריטב"א) – לפעמים יש דרך לבדוק מה העיקר – שאם אמרו לו "מה אתה עושה?!", אפשר לראות לפי התגובה שלו מה העיקר:

אם אמר – "מה אני טמא?!" – העלם הטומאה עיקר וחייב,

אך רבינא חולק – גם אם אמר אחד מהם, ייתכן ששניהם שווים אצלו ורק הזכיר אחד מהם.

(יט. 6-)

ד. הידיעה: כדי לחייב צריך ידיעת ודאי ולא ידיעת ספק

ולכן אם היו שני שבילים שבאחד מהם טומאה –

אם נכנס באחד מהם ואז נכנס למקדש – פטור, כי זאת ידיעת ספק.

אם נכנס בשניהם – נראה לגבי זה שני מקרים בברייתא:

מקרה א – נכנס לשניהם אחד אחרי השני ואח"כ נכנס למקדש –

ת"ק + רבנן בדעת ר"ש – חייב,

כשנכנס ידע שהוא ודאי טמא, ורק לא ידע אם מהשביל הראשון או השני.

ר"ש בר"י בדעת ר"ש – פטור,

למה, הרי כשנכנס ידע שהוא ודאי טמא?

עונה רבא – מדובר שכשהלך בשני שכח שהלך בראשון,

ת"ק – זה נחשב ידיעה וחייב

ר"ש ב"י – ר"ש – לא נחשב ידיעה ופטור.

(יט: 7+)

מקרה ב – נכנס לראשון ואז למקדש, נטהר לגמרי, ואז נכנס לשני ולמקדש –

ר"ש (לפי כולם) – פטור

רבנן – חייב

והרי בכל כניסה זה היה רק ידיעת ספק?

רי"ח – כאן עשו ספק ידיעה כידיעה

קשה – למה לגבי חטאת אמר שידיעת ספק לא מחלקת?

תשובה – צריך לחלק בין ידיעה בחטאת לידיעה בעולה ויורד:

בחטאת יש מקור מפורש לידיעה – "אוֹ־הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ" – לכן צריך ידיעת ודאי.

בעולה ויורד יש רק דרשה – "ונעלם", מכאן שלפני כן היתה ידיעה – וכאן מספיק ידיעת ספק.

ר"ל – הברייתא כרי"ש שלא צריך ידיעה!

            קשה – למה לגבי חטאת אמר שידיעת ספק כן מחלקת לפי רבי?

תשובה – אכן יכל להעמיד כרבי,

והרי זה ברור מזה שלא נשאר לו "ונעלם" לדרוש ממנו?

(יט: רבע)

                                    [ביאור הקושיא על רי"ח ור"ל: והרי לגבי חטאת אמרו לכאורה להפך:

אכל ספק חלב ונודע ושוב ספק חלב ונודע –

ר"ש ב"י ור"א בר"ש – מביא אשם תלוי אחד על כל הספקות,

אך רבי – מביא קרבן נפרד על כל חטא,

ונחלקו רי"ח ור"ל מה הכוונה –

רי"ח – ידיעות הספק לא מחלקות לחטאת אלא רק לאשם תלוי, וכוונת רבי הייתה: ידיעת ספק לאשם תלוי היא כמו ידיעה ודאי לחטאת, וכשם שלחטאת ידיעה ודאי מחלקת, כך לאשם תלוי ידיעת ספק מחלקת.

ר"ל – ידיעות הספק מחלקות גם לחטאת ודאי (כלומר שאם אחרי כל ספק החטאים, נודע לו שזה ודאי, אז ידיעות הספק שהיו בין לבין מחלקות ומביא חטאת על כל חטא).

הדרן עלך ידיעות הטומאה.

השיעור שבועות דף יט, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(טז: 2- יז: מתחת לאמצע)

תזכורת והקדמה –

טמא שנכנס חייב מיד (בשוגג – קרבן עולה ויורד, במזיד כרת/מלקות)

טהור שנכנס ונטמא בפנים באונס/שוגג –

אם לא התעכב – פטור,

            התעכב זה:

או – השתחווה (כדי כריעה) ואז יצא בקצרה,

לא התעכב – שני תנאים:

התחיל לצאת מיד (למשל תוך 4 שניות) + יצא בדרך הקצרה (20 שניות)

א. שאלות על שהייה (תיקו):

נקדים ששהייה זה גם חומרא וגם קולא –

            חומרא – כי אחרי 5 שניות חייב (שאלה 2 מתייחסת לחומרא)

(השאלה אינה האם האוויר קדוש (הוא ודאי קדוש), אלא האם באוויר יש דין שהייה).

(יז. באמצע)

ב. דיון על הדרך הקצרה והארוכה –

הבהרה של רבא – אם הלך בקצרה, אפילו הלך ממש לאט (עקב בצד אגודל וכל היום) – פטור.

שאלות:

ענה רבה – אסור וחייב,

מתקיף ר' זירא – כתוב בסנהדרין (פג.) שכהן טמא שעבד במקדש (במזיד) חייב מיתה בידי שמיים.

במה מדובר?

אלא אומר ר' זירא – צריך למצוא דרך שישהה מספיק זמן בפנים ובכ"ז לא יחשב לו שהייה –

אם נסתכל על כל ההגדרות כהגדרות של זמנים – זה מובן, נעמיד שאכן שהה כדי השתחוואה (5 שניות), אלא שאח"כ יצא מאוד מהר בקצרה (למשל 15 שניות), וכך פטור מכרת כי זה יצא פחות מה24 שניות של (לא שהה (4) + דרך קצרה (20).

ולפי זה – כיוון שהכל זה זמנים, אז גם אם יצא בארוכה (30) אבל מהר (20) – פטור.

דוחה אביי – ייתכן שלא שהה כלל ויצא בדרך קצרה, אלא שתוך כדי הליכה הפך עם מזלג את הבשר שעל המזבח וקירב את צלייתו (כך שנשרפו תוך שעה במקום שעתיים) – נחשב עבודה.

ג. אגב – ר' אושעיא (עם עזרה בביאור מרבא) – שיש שני מסלולים במי שנכנס לבית המנוגע ונטמא –

אם נכנס בדרך הרגילה ("והבא אל הבית") – מספיק שרובו נכנס.

אבל אם נכנס בדרך משונה (למשל שהלך אחורה) – צריך שכולו ייכנס,

כי כאן אינו נטמא כמי שבא אל הבית, אלא כמו כלים שכבר היו בבית, וצריך שכולו יהיה בבית (ואפילו אם רק החוטם עדיין בחוץ – טהור).

ראיה מהנושא שלנו שביאה משונה אינה ביאה – גג העזרה אינו קדוש, וטמא שנכנס לעזרה דרך הגג אינו חייב (כמובן – אא"כ ישהה שם).

[1] לא מספיק ברורה לי הסיטואציה. הרי בשביל לחייב קרבן צריך שקודם ידע שנטמא, ואז אם מיהר החוצה – פטור, אם לא מיהר כ5 שניות – חייב כרת, אלא מדובר שלא מיהר, ואחרי שנייה הספיק לשכוח שנטמא, ואז נשאר עוד כמה שניות – חייב קרבן.

וגם, לכאורה תמיד אם שכח יתחייב קרבן, כי הרי אם שכח – מה יגרום לו פתאום למהר ולצאת החוצה?

[2] שם ראינו מחלוקת אם זה כ5 או 8, אך הרמב"ם פוסק את האפשרות הקצרה (כ5).

[3] איך חייב, הרי השהייה זה לאו שאין בו מעשה? אחת התשובות בתוס' – הכניסה הראשונה שלו לעזרה נחשבת מעשה, והשהייה נחשבת המשך אותו מעשה.

השיעור שבועות דף יח, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(טז: 2- יז: מתחת לאמצע)

תזכורת והקדמה –

טמא שנכנס חייב מיד (בשוגג – קרבן עולה ויורד, במזיד כרת/מלקות)

טהור שנכנס ונטמא בפנים באונס/שוגג –

אם לא התעכב – פטור,

            התעכב זה:

או – השתחווה (כדי כריעה) ואז יצא בקצרה,

לא התעכב – שני תנאים:

התחיל לצאת מיד (למשל תוך 4 שניות) + יצא בדרך הקצרה (20 שניות)

א. שאלות על שהייה (תיקו):

נקדים ששהייה זה גם חומרא וגם קולא –

            חומרא – כי אחרי 5 שניות חייב (שאלה 2 מתייחסת לחומרא)

(השאלה אינה האם האוויר קדוש (הוא ודאי קדוש), אלא האם באוויר יש דין שהייה).

(יז. באמצע)

ב. דיון על הדרך הקצרה והארוכה –

הבהרה של רבא – אם הלך בקצרה, אפילו הלך ממש לאט (עקב בצד אגודל וכל היום) – פטור.

שאלות:

ענה רבה – אסור וחייב,

מתקיף ר' זירא – כתוב בסנהדרין (פג.) שכהן טמא שעבד במקדש (במזיד) חייב מיתה בידי שמיים.

במה מדובר?

אלא אומר ר' זירא – צריך למצוא דרך שישהה מספיק זמן בפנים ובכ"ז לא יחשב לו שהייה –

אם נסתכל על כל ההגדרות כהגדרות של זמנים – זה מובן, נעמיד שאכן שהה כדי השתחוואה (5 שניות), אלא שאח"כ יצא מאוד מהר בקצרה (למשל 15 שניות), וכך פטור מכרת כי זה יצא פחות מה24 שניות של (לא שהה (4) + דרך קצרה (20).

ולפי זה – כיוון שהכל זה זמנים, אז גם אם יצא בארוכה (30) אבל מהר (20) – פטור.

דוחה אביי – ייתכן שלא שהה כלל ויצא בדרך קצרה, אלא שתוך כדי הליכה הפך עם מזלג את הבשר שעל המזבח וקירב את צלייתו (כך שנשרפו תוך שעה במקום שעתיים) – נחשב עבודה.

ג. אגב – ר' אושעיא (עם עזרה בביאור מרבא) – שיש שני מסלולים במי שנכנס לבית המנוגע ונטמא –

אם נכנס בדרך הרגילה ("והבא אל הבית") – מספיק שרובו נכנס.

אבל אם נכנס בדרך משונה (למשל שהלך אחורה) – צריך שכולו ייכנס,

כי כאן אינו נטמא כמי שבא אל הבית, אלא כמו כלים שכבר היו בבית, וצריך שכולו יהיה בבית (ואפילו אם רק החוטם עדיין בחוץ – טהור).

ראיה מהנושא שלנו שביאה משונה אינה ביאה – גג העזרה אינו קדוש, וטמא שנכנס לעזרה דרך הגג אינו חייב (כמובן – אא"כ ישהה שם).

[1] לא מספיק ברורה לי הסיטואציה. הרי בשביל לחייב קרבן צריך שקודם ידע שנטמא, ואז אם מיהר החוצה – פטור, אם לא מיהר כ5 שניות – חייב כרת, אלא מדובר שלא מיהר, ואחרי שנייה הספיק לשכוח שנטמא, ואז נשאר עוד כמה שניות – חייב קרבן.

וגם, לכאורה תמיד אם שכח יתחייב קרבן, כי הרי אם שכח – מה יגרום לו פתאום למהר ולצאת החוצה?

[2] שם ראינו מחלוקת אם זה כ5 או 8, אך הרמב"ם פוסק את האפשרות הקצרה (כ5).

[3] איך חייב, הרי השהייה זה לאו שאין בו מעשה? אחת התשובות בתוס' – הכניסה הראשונה שלו לעזרה נחשבת מעשה, והשהייה נחשבת המשך אותו מעשה.

השיעור שבועות דף יז, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(טז. 2+ עד טז: 2-)

במשנה: "כל שלא נעשית בכל אלו, הנכנס לשם (בטומאה) אין חייב עליה"

רב הונא – צריך את כל אלו (מלך, נביא, אורים ותומים, סנהדרין, שתי תודות)

קושיה – אז איך עזרא קידש את המקדש ללא אורים ותומים?

תשובה – הוא לא קידש אלא רק עשה "זכר בעלמא", כי באמת אל היה צריך לקדש, כי קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא.

רב נחמן – גורס "באחת מכל אלה" (מלך, נביא וכו') + שתי תודות[1]

ולפי זה יכול לסבור – קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא, ועזרא באמת קידש את ירושלים בלי אורים ותומים.

(טז. רבע ("תא שמע"))

קושיה – אבא שאול – היו שני ביצות מים בהר הזיתים,

(עמי הארץ בשני המקומות אכלו קודשי קודשים כי חשבו שזה חלק מהעיר ובכ"ז החמירו במע"ש כי חשבו שצריך להחמיר דווקא בחומות המקוריות)

כלומר – צריך את "כל אלו" כדי לקדש

תשובה – זאת מחלוקת תנאים האם קידשה לעתיד לבוא, וממילא האם צריך את "כל אלה", וזה מוביל אותנו לחלק הבא.

(טז. באמצע (שורה רחבה 1))

א. מחלוקת ר"א ור' יהושע –

כשעלו עולי בבל והתחילו את בניית המקדש ובמקביל כבר התחילו את הקרבנות –

ר"א – שמו קלעים במקום של החומות של העזרה וההיכל,

משמע שבלי זה אינו קדוש, כי קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא.

ר' יהושע – אומר במפורש: אפשר גם בלי קלעים או חומות, כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

דחיית רבינא – אולי גם לר"א קידשה לעתיד לבוא, ואת הקלעים שמו לשם צניעות.

ב. לגבי ערי חומה

"ואלו הן בתי ערי חומה… כגון קצרה הישנה של ציפורי, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלא, וגדוד, וחדיד, ואונה, וירושלים, וכן כיוצא בהן".

למה רק אלו הוזכרו? הרי היו הרבה יותר! על זה עונות שתי ברייתות עם דעות מפורשות לגבי המחלוקת שלנו:

ברייתא א – כי רק אותם עולי בבל קידשו מחדש, והיו צריכים לקדש כי קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא!

ברייתא ב – כי רק את אותם ערים עולי בבל מנו כשעלו, אך באמת לא היו צריכים לקדש מחדש כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

(הערה: שתי הברייתות מובאות בשם רי"ש ברי"ס, שזה סתירה!

"אשר לוא חומה" – אע"פ שאין לו עכשיו, עדיין נחשב מוקף – כי קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבוא.

(טז: 1+)

חוזרים לנושא של טומאת מקדש וקודשיו (שחייב על זה קרבן עולה ויורד): אחת הדוגמאות במשנה לחיוב בקרבן היתה אדם שנטמא בעזרה עצמה.

א. מניין שמי שנטמא כשהוא כבר במקדש – חייב?

הרי הפסוק שאוסר מדבר על אדם שכבר טמא ("מִזָּכָר עַד־נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ… וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם" (במדבר ה, ג) – לתקן בשיעור: משמע שעוד לא טימא, והרי אם נטמא בפנים כבר טימא 9:33)

עונה ר' אלעזר – יש שני פסוקים שמדברים על החיוב של טמא שנכנס למקדש, ומהכפלות לומדים ששגם מי שנטמא בתוך המקדש חייב (במדבר יט):[2]

פסוק יג – כׇּל־הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר־יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת־מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל

והרי הברייתא לומדת מהכפלות דבר אחר – שחייבים גם על המקדש וגם על המשכן (כי יש סברא לחייב רק באחד – במשכן כי נמשח בשמן המשחה, ובמקדש כי הוא קדושת עולם)?

תשובה – לומדים גם וגם, כי אם הכפלות היתה רק בשביל ללמד משכן ומקדש – מספיק לכתוב את שני הפסוקים ועם אותו ביטוי (מקדש/משכן), כי הרי התורה קוראת גם למשכן מקדש וגם למקדש משכן. מזה שיש גם כפלות וגם שינוי בביטויים – לומדים שני לימודים.

[והגמרא מביאה מקומות בהם התורה קוראת גם למשכן מקדש וגם למקדש משכן].

(טז: באמצע בנקודותיים)

ב. אם נטמא במקדש לא מתחייב מיד (אונס) אלא רק אם נשאר קצת – 1. השתחווה. 2. או נשאר כדי שהשתחוואה. 3. או יצא אבל בדרך ארוכה

(למה צריך לומר גם השתחווה וגם זמן של השתחוואה?)

רבא – מדובר בשני זמנים שונים –

השתחווה כלפי פנים (להיכל) – אפילו השתחוואה קצרה (כריעה בעלמא)

מתכופף על ברכיו ואז מוריד את ראשו לארץ, כמו שאנחנו עושים ביו"כ (כך עולה בהמשך הגמרא)

השתחווה כלפי חוץ (עם הגב להיכל) – רק בזמן של השתחוואה מלאה

פישוט ידיים ורגליים על הארץ.

וכמה זמן השתחוואה ממוצעת כזו לוקחת –

דעה אחת – כדי קריאת חלק מהפסוק, מהמילה "וַיִּכְרְעוּ" (5 שניות)

[ולסיום – ברייתא שמסכמת את סוגי ההשתחוואה –

קידה – עמוד ומוריד את הראש לארץ (דורש גמישות!)

כריעה – כאמור – כמונו ביו"כ בבית הכנסת

השתחוואה (מלאה) – פישוט ידיים ורגליים)

[1] לפי החזו"א

[2] ועכשיו שיש מקור גם לטמא שנטמא בפנים, גם את הפסוק של האיסור אפשר לפרש כך (וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם – גם מי שנטמא בפנים (תוס' ד"ה תנהו, פירוש 1))

השיעור שבועות דף טז, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יד: שורה אחרונה עד טז. 1+)

הנפק"מ:

העזרה – לאכול שם קודשי קודשים, ולחייב טמא שנכנס בכרת/עולה ויורד,

מי צריך להסכים: מלך, נביא, אורים ותומים ובסנהדרין של 71

איך מקדשים את התוספת:

הולכים עם 2 לחמים מסביב להיקף השטח החדש

[בקידוש העיר – הביאו 2 קרבנות תודה, ולקחו מכל קרבן 1 מ40 הלחמים, בקידוש העזרה – הלכו עם מנחות]

וחברי הסנהדרין הולכים אחרי נושאים הלחם, ואחריהם העם

ויש "שיר" – יוסבר בגמרא

ובסוף לגבי הלחמים – הפנימית נאכלת, החיצונה נשרפת.

כמו במשכן שהיה מלך ונביא (משה), אורים ותומים (אהרן) וסנהדרין של 71 (הזקנים)

ומניין שזה גם לדורות – וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כׇּל־כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ (שמות כה, ח-ט) – וכן תעשו לדורות.

מקשה רבא – והרי לגבי הכלים יש הבדל בין המשכן למקדש –

תשובה – שם יש לימוד שזה לא כמו במשכן:

דחייה – אולי תדייק אחרת: אותם במשיכה, ואילו לדורות – או משיחה או עבודה?

דחייה – אולי צריך גם משיחה וגם עבודה?

לכן יש את שני הלימודים:

(טו. שליש)

מקור – כשנחמיה קידש מחדש את ירושלים – וָאַעֲלֶה אֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה מֵעַל לַחוֹמָה, וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדֹת גְּדוֹלֹת וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה לְשַׁעַר הָאַשְׁפֹּת (נחמיה יב, לא)

ומה הכוונה גדולות –

אם הכוונה לקרבן גדול (פר ולא כבש) – שיכתוב פר,[1]

אלא הכוונה ללחמים הגדולים שבלחמי התודה – לחמי החמץ,

[איפה רואים שהן הגדולות:

(המקור שזאת החלוקה מופיע בגמרא שם)].

(טו. 9-)

כלומר מקריבים מנחה, מקטירים את הקומץ למזבח, ועם השיריים (שהכהנים אוכלים) – הולכים בהיקף גבול העזרה.

ולמה – צריך משהו שמגדיר את הגבול שהוא יוצר כלומר שאם יצא ממנו – ייפסל:

ירושלים – לחמי תודה – שאם יוצאים מירושלים נפסלים

אז שגם כאן ישתמשו במנחת חמץ?

תשובה – אין דבר כזה מנחת חמץ (זה אסור)

תשובה – גם זה אסור.

(טו: 4+)

תשובה – אי אפשר טכנית:

תשובה – לפני יו"ט הלחם עוד לא קדוש בקדושת הגוף (כי מתקדש רק כששוחטים את כבשי העצרת), ולכן לא נפסל ביציאה מהעזרה – שזה לא טוב.

תשובה – צריכים לקדש ביום סיום הבנייה.

תשובה – אסור לבנות את המקדש ביו"ט.

הלחמים ייפסלו בלינה (צריכים להאכל עד חצות הלילה שבמוצאי יו"ט).

תשובה – אסור לבנות בלילה.

לכן לסיכום – א"א להשתמש בחמץ כמו התודה,

(טו: שליש)

ת"ר – ארבעה מזמורי תהלים –

[זה נקרא שיר של פגעים – "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך"  (פסוק ז)

[ואגב "יושב בסתר עליון" – ריב"ל היה אומר אותו לפני שהלך לישון.

והרי ריב"ל אבר ללחוש פסוק למכה להתרפאות?

והרי לריפוי מכה לא רק "אסור" אלא במשנה בסנהדרין צ. – אין לו חלק לעולם הבא!

תשובה – שם זה כשיורק על המכה ואז אומר פסוק.

לסיכום:

להגנה – מותר,

ומעיר המאירי –

כל זה כשזה סוג של לחש,

במשנה כתוב (סוף יד.) – "ובית דין מהלכין, ושתי תודות אחריהן, וכל ישראל אחריהן"

פשט המשנה – בי"ד קודם

קשה מהפסוק בנחמיה הנ"ל –

אלא – התודות קודם

וזה כוונת המשנה – ובית דין מהלכין, ושתי תודות, והבית דין אחריהן.

איך הלכו שתי התודות –

דעה אחת – זו כנגד זו במקביל

הם הלכו מחוץ לחומת העיר, והפנימית היא הקרובה יותר לחומה.

ולפי"ז מובן שהחיצונה נשרפת כי היא יצאה מהגבול, והפנימית נאכלת – כי החיצונה יוצרת את הגבול ממנה ופנימה, והפנימית בפנים ולא יצאה.

דעה שנייה – זו אחר זו, בטור.

הפנימית היא האחורית, שקרובה יותר לדייני הבי"ד שהולכים אחרי התודה.

לפי"ז קשה – או ששתיהן יאכלו כי הם בתוך הגבול החדש, או ששתיהן ישרפו?[2]

תשובה – זה על פי נביא, ואין בזה טעם.

(וכך מוכח – כי באמת גם לדעה שהלכו במקביל – שתיהן קידשו את השטח, כך שגם שם או ששתיהן בפנים או ששתיהן בחוץ).

[1] (קרבן תודה אפשר להקריב מהבקר או הצאן)

[2] לכאורה אפשר לתרץ שהראשונה יוצרת את הגבול, כשהיא בתוך הגבול, וכך השנייה שהולכת ישר אחריה נמצאת כבר בתוך הגבול ולכן לא נשרפת.

השיעור שבועות דף טו, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יד. תחילת הפרק – יד: שורה אחרונה)

חלק א – המשנה

חלק ב  – הגמרא

ב. רמת הידיעה הדרושה לפני

השיעור שבועות דף יד, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יב: אמצע העמוד – יד. סוף הפרק הראשון)

א. שעיר הפנימי – גם על מזיד ("וכיפר… ומפשעיהם…").

ב. שעיר המשתלח –

קלות וחמורות,, זדונות ושגגות הודה ולא הודה, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בי"ד

תשובה – נכון, והמשנה רק הסבירה את עצמה

תשובה – שוגג רגיל חייב חטאת, ויוכ" לא מכפר,

בין אם הודע – שנודע לו על ספקו לפני יו"כ,

אם לא עשה תשובה – לא מכפר

תשובה – זאת מחלוקת – האם יו"כ מכפר ללא תשובה:

רבנן  – לא,

רבי – כן (ונעמיד את המשנה כרבי)

איך אפשר להעמיד כרבי? הרי המשנה אומרת ששעיר המשתלח מכפר גם על הכהנים, שזה ר"י?

תשובה  – המשנה רבי, ולעניין הכהנים רבי כר"י

וא"א לומר להפך – שהמשנה ר"י, ולגבי שלא צריך תשובה ר"י כרבי, כי ר"י חולק על רבי ומצריך תשובה

ג. הרחבה – האם יו"כ מכפר לא תשובה? רבי – כן, רבנן – לא.

רבנן – הכרת – בעוה"ב, תכרת – לעוה"ב,

רבי – הכרת – לפני יו"כ, תכרת – גם אחרי יו"כ,

ברייתא א – צריך תשובה

מקורות:

ברייתא ב – לא צריך תשובה ["יום הכיפורים הוא"].

תשובות:

ראיה – אם גם על חטאים ביו"כ מכפר ללא תשובה – איך מי שלא מתענה חייב כרת, הרי יו"כ מיד יכפר?

דחיית הראיה – יש מצבים שיו"כ לא יספיק לכפר לו:

ה. במה מתכפרים הכהנים בשאר העבירות?

(הפר של הכה"ג מכפר עליו וביתו (שאר הכהנים) אבל לא ברור על איזה תחומים)

ר"י – בשעיר המשתלח (כמו ישראל), ר"ש – בפר הכה"ג.

ר"י – היקש בין הכפרה של ישראלים לכהנים.

ואילו ר"ש – ההיקש רק אומר שלכולם יש כפרה

הרי לגבי ישראלים – לכל אחד יש תפקיד עצמאי:

ממילא בפר כה"ג שיש לו גם קרבן וגם ווידוי אפשר לפצל –

הקרבן – טומ"ק לכהנים

שלב א – ההתלבטות

מצד אחד – "שעיר החטאת אשר לעם", מצד שני – "פר החטאת אשר לו".

לכאורה הכהנים לא כלולים באף כפרה? והרי כתוב "וכיפר… על הכהנים"!

[הדיון בגמרא –

"אשר לעם" – לכאורה מלמד שצריך שילקח מכספי הציבור?

"אשר לו" – לכאורה מלמד שצריך שיילקח מכספו (ולא אחיו, ושמעכב)? תשובה – אכן כך, ומזה גופא רצו ללמוד שגם יכפר רק על עצמו וביתו  – ולא על שאר הכהנים].

שלב ב – כמי הברייתא?

רבא – הנושא כאן זה כל העבירות, וכר"ש שהכהנים לא מתכפרים בשעיר המשתלח, אז אם לא ניתן להם כפרה – יישארו בלי כפרה כלל.

אביי – הנושא זה טומאת מקדש וקודשיו, וכר"י – והברייתא אומרת שכמו שיש להם כפרה בשאר עבירות, סביר שיש להם גם בטומאת מו"ק].

שלב ג – עדיף לומר שמתכפרים מפר הכה"ג,

כי "אשר לו" כבר נפרץ קצת, שהרי מכפר גם על ביתו.

["ואם נפשך" (=ואם תשאל) – (גמרא) הרי כתוב דווקא "ביתו"? "ביתו" = כל שבט הכהנים, מהפסוק "בית אהרן ברכו את ה'"].

לר"ש – מובן (כיוון שרק הפר מכפר, מכפר על מה כל מה שמכפר אצל ישראל – שעיר הפנימי, חיצוני והמשתלח).

לר"י – צריך שני וידויים נפרדים – כי מתוודה על עצמו וביתו, וכך מתוך שהוא זכאי – מתוודה על אחיו הכהנים.

השיעור שבועות דף יג גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(יב. רבע עליון – יב: באמצע)

השיעור שבועות דף יב גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לבריאות הגוף והנפש, להצלחת ולפרנסה טובה שיר בת אורנית אסתר הי"ו

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(י: שליש תחתון – יב. רבע עליון)

המשנה – המשך כפרה על טומאת מקדש וקודשיו

ר"מ -אין הבדל בין 3 הרמות התחתונות

ר"ש ב"י דומה – ב3 הרמות האחרונות כל אחד מכפר על עצמו ועל אלה שתחתיו

ר"י ור"ש – לכל שעיר יש תפקיד מוגדר ואף אחד לא מכפר על אחרים.

אבל – אם הביאו שעיר ליו"כ (שעיר חיצוני), ואבד והביאו אחר ואז מצאו את הישן,

א. קדושת הגוף מול קדושת דמים

קדושת הגוף –

לא ניתן לפדות, אלא אם נפל בו מום

יותר קל לפסול קדושת הגוף –

קדושת דמים (הערך של הדבר קדוש, לא גוף הדבר)

ניתן לפדות

ב. קדושת מזבח מול קדושת בדק הבית

בדק הבית – קדושת דמים

קדושת מזבח –

באינו ראוי להקרבה – קדושת דמים

בראוי להקרבה –

בהמה – ישר נהיה קדושת הגוף (רבה – ואפילו אם התכוון רק לדמים כדי אח"כ לקנות בזה קרבן אחר – זה יהיה קדושת הגוף)

סולת וכד' – קודם קודשת דמים, ורק אם ייכנס לכלי שרת – קדושת מזבח

מוֹתר

ג. סיכום הדעות במוֹתר הקרבנות

(שנגמרה השנה, או שאבדה ולקחו אחרת)

בעולה – יכול להשתמש לעולת נדבה, אך אם רוצה לפדות – תרעה עד שתסתאב ואז יפדה,

בחטאת יחיד (שהתכפרו בעליה באחרת)  – תמות.

נגמרה השנה –

רבנן (רי”ח) – אפשר או לפדות גם בלי מום – כי לב בי"ד מתנה

(או להשתמש לקרבן נדבה)

ר”ש – חייבים מום – כי לא אומר לב בי"ד,

ואפשר לעולת נדבה (קיץ המזבח), או לקרבן דומה (חטאת רגלים לר"ח).

אבד ונמצא –

אין דין של “לב בי”ד” – כי לא שכיח, לכן מעביר רק לקרבן דומה (גם בחטאת),

ר"ש – כי כולם נחשבים אותו קרבן

רבנן – גם בלי זה (או כי זה ר"י – לב בי"ד, או ר"מ – שכל 3 החטאות אותו דבר)

ר”י – תמות,

ר"א ור"ש – יפדו ע"י מום

רבנן – ייפדו בלי מום (לב בי"ד)

(או לעולה (אך יש גזירה שלא (ר”ש))

א. רי”ח – תמידים מיותרים של ציבור נפדים גם בלי מום (פודים אותם, ואח”כ קונים אותם שוב מהתרומה החדשה).

שואל רב חסדא – והרי בקדושת הגוף צריך שיפול מום?

מגיב רבה –

(איך פדו – נתנו כסף מהתרומה לשכר האומנים (כרגע הכסף חולין), בכסף פדו את הקטורת (כסף קדוש, קטורת חולין – אצל האומנים), בכסף חדש קנו את הקטורת (קטורת קדושה, כסף חולין – אצל האומנים).

דוחה רב חסדא – הקטורת אינה קדושת הגוף אלא דמים,

הראיה – לא נפסלת בלינה (מהמכתשת, אלא רק כשניתנת בכלי שלפני ההקטרה)

דוחה רבה – בקטורת לא שייך לינה (תוס’ – עשויה מראש לשנה שלימה)

אך רבה – היא קדושת הגוף

הראיה – נפסלת בטבול יום (והרי קדושת דמים לא נפסלים בטבול יום, (ראיה – מנחות נפסלות בטבול יום רק אחרי שניתנו בכלי שרת))

קושיות אביי על “לב בית דין מתנה עליהן”:

תשובה – זה קורה רק כשהמטרה אותה מטרה – קרבן,

תשובה – שם אינו שכיח.

מקשה אביי – והרי בפרה אפשר לפדות אותה אפילו שרק מצא פרה נאה ממנה, וזה ודאי מדין “לב בית דין” ואפילו שאינו שכיח?

תשובות:

דחייה – לא יתכן שזה קדושת דמים, כי אז צריך  “העמדה והערכה” וזה לא שייך בבהמה מתה.

תשובה – אכן זאת מחלוקת: רי”ח כרבנן (לב בי"ד), אך ר”ש באמת חולק.

איפה רבנן אמרו את זה:

דחייה – שם אין ברירה.

דחייה (כאמור) – אולי דווקא שם כי יקר.

דחייה – אול זה ר”מ, ואפשר כי כל הכפרות של השעירים משותפות.

שלרבנן – יש לב בי"ד ולר"ש אין.

השיעור שבועות דף יא גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לעילוי נשמת צוריאל שושן בן דפנה ז"ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(י. שליש עליון – י: רבע תחתון)

תזכורת לדינים שכבר ראינו לגביהם מקורות:

א. מזיד (כרת) – שעיר הפנימי מכפר

ב. ידע-שכח-ידע – קרבן עולה ויורד

ג. ידע-שכח, חטא  – בינתיים שעיר פנימי, וכשייזכר  – עולה ויורד

ד. לא ידע-ידע  –

לרוב הדעות – שעיר שבחוץ ביו"כ מכפר

אך רי"ש – עולה ויורד, ואילו שעיר החיצוני – זה כמו שעירי רגלים ור"ח)

ה. לא ידע אף פעם (וזה הנושא להיום – מקורות לר"י ור"ש):

ר"י: שעירי הרגלים + ר"ח,

ו. לא טמא שאכל טהור אלא טהור שאכל טמא  – ר"ש: שעירי ר"ח.

היום נראה את ר"מ ור"ש בר"י-ר"ש שהם קצת יותר גמישים בתפקידי השעירים:

כל שלושת השעירים (חיצוני, רגלים ור"ח) מכפרים על שלוש הרמות התחתונות (לא ידע-ידע, לא ידע כלל, טהור שאכל טמא).

מקורות:

דחייה – בקודשים לא עושים היקש מהיקש.

דחייה – בשבועות ויו"כ אין ו"ו.

הערות:

תשובה – הוא כן מועד (פסוק באיוב).

כלומר:

שעיר חיצוני – (ד) לא ידע-ידע, (ה) לא ידע כלל, (ו) טהור שאכל טמא

מקור – מצד אחד כנראה ילמד כמו ר"מ להקיש את 3 השעירים

מצד שני מגביל את ההיקש ע"י ההגבלות של ר"י ור"ש, אך רק באופן חלקי –

בר"ח –

ילמד את "עוון" – שמכפר רק על עצמו

בשעיר הפנימי – "אחת" אחת" –

מסכים לשני הלימודים שהוא אכן מנותק מהשאר.

בשעיר החיצוני –

הבעיה –

אם מקיש לשעיר הפנימי, אז לא הוא על אחרים ולא אחרים עליו

ואם לא מקיש – אז הוא על אחרים ואחרים עליו!

אז איך נלמד שהאחרים לא עליו אבל הוא כן על האחרים?

נראה את הפסוקים

"וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה

(ולמדנו בשעיר הפנימי – שלא מכפר על אף אחד אחר, אך נשים לב שזה מתייחס למזבח ולא לשעיר)

מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם

(ולמדנו בשעיר הפנימי – שאחרים לא מכפרים עליו)

ועכשיו להיקש מהפנימי לחיצוני – ההיקש מתייחס רק לשעיר ולא למזבח, ולכן:

לומד מההיקש את ה"אחת" השני (שמתייחס לשעיר) – ולכן אחרים לא מכפרים עליו,

אך לא מההיקש את ה"אחת" הראשון (שמתייחס למזבח הקטורת) – ולכן הוא כן מכפר על האחרים.

השיעור שבועות דף י, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.