הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • שבועות דף ט, גמרא הדף היומי

    השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן שמואל זימן ז"ל,

    שהיה לעזר לאחרים כל חייו.
    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_09.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

     

    גמרא דף יומי, שבועות ט

    (ח: נקודותיים למטה – י. נקודותיים בשליש העליון)

    המשך – מקור לכפרות של השעירים השונים
    א. שעיר שבחוץ
    במשנה – מניין שמכפר על טומאת מו"ק ושצריך ידיעה (כאן זה בסוף) – היקש משעיר הפנימי.
    [ולא ניתן להקיש ביניהם לגמרי – כי בשעיר הפנימי יש שני מיעוטים "אחת" – ששעיר הפנימי עושה רק את התפקיד שלו, ורק הוא עושה את התפקיד שלו]. [לרי"ש ששעיר החיצוני מכפר כשאין ידיעה כלל, ההיקש מלמד שמכפר על טומאת מו"ק ולא על שאר עבירות].

    ב. שעירי רגלים ושעירי ר"ח

    A. ר"י – שניהם בטומאת מו"ק ושלא היתה ידיעה בכלל.
    שעיר ר"ח – "לחטאת לה'" – ה' יודע ולא החוטא, וזה רק בטומאת מו"ק – בניין אב משעיר החיצוני (ששניהם עם זמן קבוע).
    שעירי רגלים – 1. בניין אב משעיר החיצוני ור"ח שזה בטומאת מו"ק [דחייה – יש פירכא – ר"ח תדיר ויו"כ מרובה כפרתו]. 2. "ושעיר" – הו"ו מחברת את שעירי הרגלים לשל ר"ח.
    [איבעיא להו – כשהחוטא לא יודע אך אחרים יודעים – האם שעירי רגלים ור"ח מכפרים? כן].

    B. ר"ש – מחלק בין שני השעירים
    שעיר ר"ח – בטהור שאכל קודש טמא – גזירה שווה ("עוון") לריצוי הציץ שמרצה על קרבן שנטמא (ואין גזירה שווה מלאה כי: 1. עוון – רק אחד, אותה – רק הוא מכפר על זה. 2. רב אשי – בר"ח – "עוון העדה" – ולא קודשים, בציץ – "עוון הקדשים" ולא עדה.
    שעירי רגלים – "ושעיר" – כמו שעיר ר"ח שהוא בטומאת מו"ק. ומניין שבטמא שאכל טהור ודווקא שלא הייתה שום ידיעה – כי כל שאר התפקידים תפוסים.

    השיעור שבועות דף ט, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    17 min
  • שבועות דף ח, גמרא הדף היומי

    השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן שמואל זימן ז"ל,

    שהיה לעזר לאחרים כל חייו.

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_08.mp3

    Download

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    הדף יומי, גמרא שבועות דף ח

    (ז: נקודותיים למעלה – ח: נקודותיים למטה)

    מניין ששעיר הפנימי מכפר על "ידע ולא ידע"?

    בפסוק "וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל, ומפשעיהם לכל חטאתם".

    א. שלב א – שהנושא זה טומאת מקדש וקודשיו
    ההו"א בבריתא – אולי הכוונה לטומאת ע"ז, ג"ע ושפיכות דמים? (במצבים שאין מיתת בי"ד, חטאת וכלות לעיר מקלט).
    תשובות: 1. ר"י – מטומאות – רק על חלק (ואיזה? בניין אב מטומאה שיוצאת דופן – טומאת מו"ק שיוצאת דופן בקרבן עולה ויורד). [קושיות על ר"י מעוד טומאות יוצאות דופן: 1. שעירת ע"ז (דחיה – זה יוצא דופן לחומרא). 2. קרבנות יולדת מצורע (עולה ויורד) ונזיר (תורים ובני יונה)! דחייה – שם אינו חטא (ולפי הדעות שזה חטא, ביולדת ונזיר אין תשובה, במצורע – הקרבן אינו על החטא).
    2. ר"ש – מפשט הפסוק "על הקודש מטומאות…".
    [ר"י לומד מזה + וכן יעשה לאוהל מועד – שמזים גם על הכפורת, ור"ש – מספיק "וכן יעשה"].

    ב. שלב ב – שהכוונה ל"ידע ושכח"

    1. בידע-שכח-ידע לא מכפר – כי מכפר דווקא בחטא שאין בו חיוב קרבן כרגע (כמו שבפשע  (מזיד) אין קרבן), ולכן לא מכפר כי יש קרבן עולה ויורד (והחידוש – אפילו שלא יספיק להביא קרבן עו"י לפי יו"כ, אולי אז השעיר כן מכפר).
    2. בידע-לא ידע – מכפר (תולה), ולא אומרים שכיוון שיכול להגיע לידי קרבן עו"י – לא מכפר, "לכל חטאתם" – שיכול להגיע לידי חטאת (ולא שמכפר על כל החטא, שאז היה צריך להיות כתוב "מכל חטאתם").

    ג. (בידע-לא ידע) מה השעיר עושה? (מה זה "תולה"?)

    ר' זירא – מכפר אם ימות לפני שידע,
    רבא – מגן מפני הייסורים (עד שידע ויביא קרבן עו"י)

    השיעור שבועות דף ח, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    15 min
  • שבועות דף ז, גמרא הדף היומי

    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_07.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

     

    הדף היומי, גמרא שבועות ז

    (ו: 11 שורות מלמטה – ז: רבע עליון)

    מניין שפסוקי קרבן עולה ויורד מתייחסים לטומאת מקדש וקודשיו?
    א. 1. סברא (לקודש ומקדש) – הקרבן מתייחס לחטא טומאה שיש בו עונש על מזיד (בטומ' מו"ק – כרת).
    דחייה – גם באכילת תרומה בטומאה יש מיתה [ואמנם לא מצינו קרבן (חטאת) בחטא שבמזיד עונשו מיתה בידי שמיים, אך קרבן עולה ויורד אולי כן (הראיה – שבועת ביטוי (שוגג) ושבועת העדות (גם מזיד)].
    2. רבי (רק לגבי קודש) – גזירה שווה – "בהמה" "בהמה" מאכילת קודשים (שלמים במזיד).
    לאכילת קודש בטומאה מצאנו מקור.

    ב. מניין שגם על כניסה למקדש?

    1. היקש מאכילת קודש – ביולדת כתוב קודש ומקדש יחד. דחייה – גם תרומה כתובה שם!
    2. ריבוי – הפעם השלישית שכתוב כרת באכילת שלמים בטומאה, אם אינו עניין לגופו תנהו עניין למקום שלא ברור במה מדובר ולכניסה למקדש. דחייה – זה לא מיותר! זה מלמד על כרת באוכל עצי המערכה (ר' אבהו) או בחטאות הפנימיות (ר"ש). [נהדעי – הלימוד מ"טמא", ולא מכרת. דחייה – "טמא" אינו מיותר.
    3. גזירה שווה – "טומאתו" – "טומאתו" (מפרה אדומה, שם מפורש הנושא של כניסה למקדש).

    ג. מה לומדים מ"בה"?

    יש מיעוט שאין קרבן עולה ויורד במי שטמא כי אכל נבלת עוף טהור ("כי יגע"), והמיעוט הנוסף ("בה") מלמד לרבות נבלת עוף טהור.

    השיעור שבועות דף ז, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    12 min
  • שבועות דף ו, גמרא הדף היומי

     

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_06.mp3

    Download

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    דף יומי, סיכום שבועות דף ו

    (ה: באמצע – ו: 11 שורות מלמטה)

    שניים שהם ארבעה בנגעים – סדר הנגעים והצירוף ביניהם

    א. הקדמה –

    ככל שהנגע כהה יותר – הוא טהור.

    בפסוק יש 3 צבעים טמאים – "ולשאת ולספחת ולבהרת" (ויקרא יד, נו), ואחד טהור (כהה מדי) – "בוהק"

    ב. הסדר (מהבהיר לכהה) –

    אבות –

    1. בהרת (בהיר כמו שלג)
    2. שאת (כמו צמר לבן)

      3. תולדה – ספחת (נספח), שזה –

      1. לבן כמו סיד
      2.             לבן כמו קרום ביצה

        3. ג. מתי הצבעים השונים מצטרפים לשיעור גריס –

        משנתנו – רק אב והתולדה שלו מצטרפים:

        1 בהרת (אב) – 3 סיד (תולדה)

        2 שאת (אב) – 4 קרום ביצה (תולדה)

        ר"ע – יש רצף של צבעים, כל צבע מצטרף לאלו שלידו

        1 בהרת => 2 שאת,

        2 שאת => 3 סיד, 4 קרום ביצה (זה יוצא דופן, נלמד מ"לשאת ולספחת)
        3 סיד => 4 קרום ביצה

        [ובא ר' חנינא ו"מחדש" – משנתנו לא כר"ע!

        מה החידוש?

        כנראה היתה הווא אמינא שר"ע דורש שני תנאים (גם אב ותולדה וגם צמודים),
        ואומר ר' חנינא שזה לא ייתכן, כי אז סיד לא מצטרף לכלום.
        אלא כאמור – ר"ע לא כמשנתנו].

         

        ד. איפה מצאנו את שיטת ר"ע

        1. ר"ע הסביר לבנו ר' יהושע למה המשנה פירטה את כל השמות של הצבעים, ולא פשוט אמרה "מדרגה 4 (קרום ביצה) ומעלה (בהיר יותר) – טמא", כדי ללמד שלמרות שהם צבעים שונים – הם מצטרפים.

          2. לו סבר כמשנתנו (אב ותולדה מצטרפים), צריך לומר "מקרום ביצה ומעלה (4), ומסיד ומעלה (3)", אלא כנראה שזה רצף אחד. (לתקן בסרטון בדקה 5:00 מדרגה 3 ומעלה (במקום 2))

          דחייה – אולי כך באמת אמר לו, אך התנא קיצר.

          1. ר' חנינא הביא משל לשיטת ר"ע, לכוסות חלב, שלכל אחד נפלו כמות טיפות של דם. מכאן שיש רצף בין כל ארבעת הצבעים.

            2. דחיות –

            1. אולי דווקא באדמדמת ולא בלבן?

              2. תשובה: אין סיבה לחלק.

              1. במשנה ב בנגעים ר"ע מדבר על דרגה 1 ו-3!

                2. תשובה: ר' נתן גורס אחרת – דרגא 1 ו-2.

                ה. לגבי רבנן – הסבר השמות, זיהוים ואיך יודעים שזה הסדר –

                1. בהרת (בהיר כמו שלג) – כי זה הכי בהיר "ומראה עמוק מן העור" – ככל שבהיר יותר נראה עמוק יותר.
                2. שאת (כמו צמר לבן) – מלשון "נישא" – גבוהה, כלומר פחות עמוקה ופחות בהירה.

                  3. זיהוי:

                  כמו צמר של טלה בן יומו שכיסו אותו.

                  1. ספחת – מלשןו נספח, מכאן שזה תולדה ופחות בהיר.
                  2. ומה המקור לתולדת הבהרת –
                  3. גז"ש ("לבנה") משאת ìבהרת – שגם לה יש תולדה
                  4. התורה שמה את ספחת באמצע (שאת(2), ספחת(3), בהרת(1)) – מכאן שלשניהם יש ספחת (תולדה)

                    5. ה. משלים להבנת שיטת רבנן

                    1. ר' חנינא – מלך א חזק ממלך ב, מושאל א חזק ממושל ב,

                      2. אך הגמרא מתקנת – מלך א (1) חזק ממושל א (3), מלך ב (2) חזק ממושל ב (4).

                      1. רבינא – בגד כותנה חדש (1), ישן (2), סדין פשתן חדש (3), ישן (4).

                        2. השיעור שבועות דף ו, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        12 min
                      2. שבועות דף ה, גמרא הדף היומי

                        רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_05.mp3

                        Download

                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                        לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                        להדפסת התרשים של הדף

                         

                        הדף היומי, גמרא שבועות דף ה

                        (ה. שורה 7 – ה: אמצע העמוד)

                        א. קרבן עולה ויורד בטומאת מו"ק – רק בידע-שכח-ידע
                        מה המקור (הוזכר גם בדף הקודם) – ר"ע – הכפילות של "ונעלם", רבי – "ונעלם" – אז כנראה שלפני כן ידע (אחרת "עלומה").
                        קושיות אביי על רבי:
                        1. בסוטה – "ונעלם מעיני אישה והיא נסתרה" – והרי שם לא ידע לפני כן, כי אם ידע ושכח (ובא עליה) – המים לא בודקים אותה.
                        2. לגבי התורה "ונעלמה מעיני כל חי" – והרי היא תמיד היתה עלומה.
                        תשובה – לרבי צריך לומר שהידעה הראשונית היא ידיעה יותר כללית ועמומה: (והמקרה במשנה שלא ידע בתחילה – תינוק שנשבה).
                        בטומאה – שלמד אצל רבו שאטמא אסור בקודש ובמקדש, ואז "נעלם" כלומר שלא נתן לבו לזה כשנטמא.
                        (בסוטה – רק חשד אך לא נתן ליבו לזה. בתורה – יודעים שיש לה ערך, אך לא נותנים לבם לזה).

                        ב. יציאות השבת שתיים שהם ארבע

                        במסכת שבת, ברור שהכוונה – שתיים מדאורייתא ושתיים מדרבנן בהכנסה, ושתיים מדאו' ושתיים מדרבנן בהוצאה.
                        מה הכוונה אצלנו "שתיים שהם ארבע"? (ולמה אצלנו לא מפורט כמו במסכת שבת)
                        1. אצלנו מתייחסים רק להוצאה (שזה האב, כי מפורש), ויש שתיים מהתורה ושתיים מדרבנן.
                        דחייה – אצלנו כל ה-4 מהתורה – כמו בנגעים.
                        2. רב פפא – אצלנו מתייחסים רק לדאורייתא – שתיים מפורשים (הוצאה) ושניים לא מפורשים – הכנסה (וכך הבנו עד עכשיו).
                        [ולמה קוראים להכנסה "יציאות"? 1. רב אשי: גם להכנסה קוראים הוצאה (מוציאו ממקומו). וכך מוכח שם בשבת שכתוב יציאות ומדברים על הכנסה ("בפנים"), וכן במשנה בשבת עג. "המוציא מרשות לרשות" – לשני הכיוונים. 2. רבא: "יציאות" = "רשויות".

                        השיעור שבועות דף ה, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        12 min
                      3. שבועות דף ד, גמרא הדף היומי
                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_04.mp3

                        Download

                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                        סיכום הדף היומי, שבועות דף ד

                        (דף ג: 6 שורות מלמטה – ה. שורה 7)

                        א. שתיים שהם ארבע –

                        A. במשנה – בפשטות הכוונה שלכל הארבע יש את אותו דין
                        בשבועות – גם על העתיד וגם על העבר יש קרבן כולה ויורד.
                        בטומאה – גם על שגגת טומאה וגם על שגגת קודש יש קרבן עולה ויורד.
                        B. אך יש בזה מחלוקת:
                        1. בשבועה – ר"ע – גם על העבר, רי"ש – לא על העבר [מקור – כי דורש ריבוי-מיעוט-ריבוי, ואילו רי"ש דורש כלל-פרט-כלל].
                        2. בטומאה- רי"ש – גם על שגגת קודש ומקדש, ר"ע – רק על שגגת טומאה [מקור – רבי (כרי"ש) מ"ונעלם" השני].

                        ב. כמי המשנה?

                        הרי המשנה לא כר"ע ולא כרי"ש!
                        תירוצים:
                        1. המשנה כאחד מהם, וניתן לומר שבאחד התחומים הכוונה שכל ה-4 עם דין זהה, ובתחום אחר על שניים חייב ועל שניים פטור. דחייה – במקרה של נגעים, ברור שכל הארבע עם דין זהה.

                        2. המשנה כרי"ש

                        לפי זה – טומאה – מובן.
                        לגבי שבועות – נעמיד שהנושא במשנה אינו חיוב קרבן (שאז פטור לרי"ש בשבועה על העבר), אלא חיוב מלקות, שבזה גם לרי"ש חייב על עבר (כרבא – שנלמד משבועת שוא).
                        שתי שאלות:
                        1. שאלה אחת – איך חייב מלקות בשבועה על העתיד (שאומר שיאכל ולא אכל) – הרי זה לאו שאין בו מעשה?
                        תשובה – רי"ש מחייב על לאו שאין בו מעשה.
                        2. שאלה שנייה– האם ניתן להעמיד גם את שאר המשנה במלקות? נעבור מקרה מקרה:
                        נגעים – בקוצץ את סימני הצרעת.
                        שבת – מתאים רק לרי"ש שסובר שלוקים גם על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין (ור"ע חולק, מכות יג:).
                        טומאה – לא יתכן! הרי ברור שהמשנה מדברת על שוגג ועל חיבו קרבןף, ולא על מזיד ועל חיבו מלקות.

                        3. המשנה כרבי

                        בטומאה הביא את רי"ש ובשבועות את ר"ע.
                        רב כהנא מוסיף – זה גם שיטת רבי עצמו.
                        ביסוס טענת רב כהנא:
                        1. לגבי טומאה כרי"ש
                        (מניין שצריך ידיעה-העלם-ידיעה? ר"ע – "ונעלם" השני. רבי – "ונעלם" הראשון), ומ"ונעלם" השני לומד שחייב גם על שגגת קודש ומקדש.
                        2. לגבי שבועות כר"ע
                        בהו"א רבי כר"ע (ריבוי-מיעוט-ריבוי – לגבי פדיון בכור), אך דוחה רבינא (כי לגבי רציעה רבי לומד כלל-פרט-כלל, ובפדיון בכור למד ריבוי-מיעוט-ריבוי, כי שם הסדר הוא "ריבוי-ריבוי-מיעוט"), ולכן מוכח נגד רב כהנא, ורבי עצמו באמת כרי"ש, ובכ"ז הביא את ר"ע בשביל להביא עוד מקרה של "שתיים שהם ארבע".

                        ג.האם לוקים על לאו שאין בו מעשה?

                        בתירוץ השני הצענו שלרי"ש לוקים, וזה ה"סתם משנה" שלנו (גם בשבועה עתידית חיובית).
                        ואילו רי"ח אמר בפירוש שלא לוקים בשבועה על העתיד כי זה לאו שאין בו מעשה.
                        תשובה – רבי למד ממשנה אחרת שלא לוקים:
                        1. משנה שפותרת את המותיר של בשר הפסח (דחייה – אולי שם פטור כי זה לאו שניתק לעשה (כר"י)).
                        2. משנה בשבועות כז: – משנה שדווקא בשבועה עתידית שלילית – חייב, משמע שעל ביטול שבועה חיובית – פטור – כי לא לוקים על לאו שאין בו מעשה.

                        השיעור שבועות דף ד, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        23 min
                      4. שבועות דף ג, גמרא הדף היומי

                        להצלחת שמעון בר בן נורית להצלחה רוחנית וגשמית ובעסקים בעז"ה

                        רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                        להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_03.mp3

                        Download

                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                        לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                        להדפסת התרשים של הדף

                         

                        מסכת שבועות דף ג, גמרא דף יומי

                        (ב: למטה – ג. 6 שורות מלמטה)

                        א. מיקומה של מסכת שבועות ומבנה המשנה והמסכת
                        1. המסכת מובאת כאן כי "שתיים שהם ארבע" דומה לאיסור הקפה והשחתת הזקן – ששם לוקה כמה פעמים על מעשה אחד (לפי רבנן). [והרמב"ם – מסכת שבועות היא המשך לסנהדרין ומכות, שכולם עוסקים בעניינים שונים של בי"ד].
                        2. המסכת עוסקת בשבועות ובטומאת מקדש וקודשיו, שבשניהם יש קרבן עולה ויורד, ומתחילה דווקא בטומאת מו"ק כי זה קצר יותר.
                        3. המשנה מזכירה את "שתיים שהם ארבע" בשבועות וטומאת מו"ק (שהם נושאי המסכת), אז ממילא כבר הזכירה את שאר התחומים בהם יש שתיים שהם ארבע – הוצאה בשבת ונגעים.

                        ב. פירוש שתיים שהם ארבע

                        1. בשבועות – שניים לעתיד (שלילי וחיובי), עוד שניים – לעבר.
                        2. בטומאה – שניים בשגגת טומאה (ואכל קודשים או נכנס למקדש), ועוד שתיים – בשגגת קודש/מקדש.
                        3. שבת – שניים בהוצאה (בעה"ב, עני), ועוד שניים בהכנסה.
                        4. נגעים – שניים – שאת ובהרת, ועוד שניים – תולדותיהם.
                        בפשטות הדין בכל הארבע בכל המקרים זהה.

                        השיעור שבועות דף ג, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        5 min
                      5. שבועות דף ב, גמרא הדף היומי
                        לשמיעת מבוא למסכת שבועות לחץ כאן:
                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_01.mp3

                        Download

                        לשמיעת השיעור על דף ב לחץ כאן:
                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_02.mp3

                        Download

                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                        סיכום הגמרא, דף יומי מסכת שבועות דף ב

                        (ב. במשנה עד ב: סוף המשנה)

                        חלק א – שתיים שהן ארבע
                         
                        שתיים
                        שהן ארבע
                        שבועות
                        על העתיד
                        להרע (לא יעשה) או להיטיב (שיעשה).
                        על העבר
                        שלא עשה או שעשה
                        טומאה
                        טעה שאינו טמא
                        ונכנס למקדש או אכל קודש
                        טעה בקודש –
                        שאינו קדוש או מקדש
                        יציאות השבת
                        הוצאה
                        עשיר הוציא, עני הוציא
                        הכנסה
                        עשיר הכניס, עני הכניס
                        מראות נגעים
                        שאת ובהרת
                        שתי תולדות
                        מפורטות בגמרא

                         

                        חלק ב – הרחבה לגבי כפרה על טומאת מקדש וקודשיו

                        א. סוגי הקרבנות:

                        1. A. שעירי מוספים של ר"ח ורגלים
                        2. B. יום כיפור –
                        3. פר של הכה"ג.
                        4. שעיר לה' ושעיר לעזאזל.
                        5. שעיר מוסף לכפר (כחלק מקרבנות המוסף) – "שעיר עיזים אחד חטאת, מלבד חטאת הכיפורים…".

                          6. ב. המקרים השונים

                           
                          מהחמור לקל =>
                           
                           
                           
                           
                          טמא שאכל קודש או נכנס למקדש
                          טהור שאכל טמא קדוש בשוגג (לא כרת)
                           
                          ידע לפני ואחרי
                          ידע רק אחרי
                          לא ידע

                          לא לפני

                          ולא אחרי

                           
                           
                          עולה ויורד

                           

                          (ועד שידע אחרי, שעיר פנימי של יו"כ תולה).

                           
                           
                           
                          ר"י
                           
                          שעיר יו"כ חיצוני (=מוסף)
                          שעירי רגלים ור"ח
                           
                          ר"ש
                           
                          שעיר יו"כ חיצוני (=מוסף)
                          שעיר רגלים
                          שעירי ר"ח
                          ר"מ
                           
                          כל שעירי המוסף: שעיר יו"כ חיצוני, שעירי רגלים, שעירי ר"ח
                           
                           
                           
                           
                           

                           

                          ג. לדעת ר"ש –

                          אמר לחכמים: אם למשל אבד שעיר יו"כ, והשתמשו באחר, והוא נמצא אחר כך, אפשר להשתמש בו לרגלים או ר"ח.

                          כי למרות שלכל אחד יש כפרה אחרת, בכל זאת כולם באים בשביל טומאת מקדש וקודשיו.

                          [יש שתי גרסאות בר"ש,

                          הגירסה הראשונה היא מה שבטבלה,
                          הגירסה השנייה היא שכל אחד מכפר גם על מה שקל ממנו.
                          ממילא ודאי ששל יו"כ יכול לבוא גם לרגלים ור"ח,
                          וכל החידוש הוא שגם אפשר להפך (של ר"ח ליו"כ למשל)].

                          ד. עוד כפרות:

                          1. על זדון טומאת מקדש וקודשיו – שעיר פנימי של יו"כ
                          2. על כל שאר העבירות, במזיד ובשוגג, – שעיר המשתלח.

                            3. (אא"כ חייב עונש בידי אדם.

                            הגמרא (יב-יג) דנה אם צריך לשוב בתשובה).

                            1. לכהנים – הפר של הכה"ג ביו"כ מכפר על מה שמכפר השעיר הפנימי והחיצוני.

                              2. ר"ש –

                              1. a. הפר לא חייב וידוי בשביל זה.
                              2. b. הווידוי על הפר מכפר לכהנים על מה ששעיר המשתלח מכפר לישראל.

                                3.  

                                ה. עוד סיכום מזווית אחרת:

                                 
                                עולה ויורד
                                שעיר פנימי
                                שעיר חיצוני
                                רגלים
                                ר"ח
                                 
                                פר כה"ג
                                שעיר לעזאזל
                                 
                                טומאת מו"ק –

                                לא ידע לפני ואחרי

                                טומאת מו"ק – 1. תולה עד שידע אחרי.

                                2. זדון.

                                 
                                 
                                 
                                 
                                מקביל לשעיר הפנימי והחיצוני – אבל לכהנים.

                                 

                                על כל שאר העבירות
                                ר"י
                                 
                                 
                                טומאת מו"ק – ידע רק אחרי
                                טומאת מו"ק – לא ידע לפני ואחרי
                                 
                                 
                                 
                                ר"ש
                                 
                                 
                                טומאת מו"ק – ידע רק אחרי
                                טומאת מו"ק – לא ידע לפני ואחרי
                                טהור שאכל טמא
                                 
                                לר"ש – מקביל גם לשעיר המשתלח.

                                 

                                לת"ק – שעיר המשתלח גם לכהנים

                                 
                                ר"מ
                                 
                                 
                                ידע רק אחרי.

                                לא ידע כלל.

                                טהור שאכל טמא

                                 
                                 
                                 
                                 
                                 
                                 
                                 
                                 
                                 
                                 
                                 
                                 

                                 

                                 

                                ר”מ

                                ר”ש ב”י – ר”ש

                                ר”ש

                                ר”י

                                החטאים

                                (מהחמור לקל    )

                                שעיר בפנים

                                מזיד

                                קרבן עולה ויורד

                                ידע שכח וידע

                                שעיר בפנים

                                ידע – שכח

                                בחוץ    +רגלים    +ר”ח

                                בחוץ

                                שעיר בחוץ

                                שעיר בחוץ

                                1. לא ידע – ידע

                                בחוץ +רגלים

                                שעירי רגלים

                                שעירי רגלים ור”ח

                                2. לא ידע כלל

                                בחוץ+רגלים+ר”ח

                                שעירי ר”ח

                                ————

                                3. טהור שאכל קודשים טמאים

                                השיעור שבועות דף ב, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                6 min
                              3. מכות כד, גמרא דף יומי

                                להצלחת שמעון בר בן נורית להצלחה רוחנית וגשמית ובעסקים בעז"ה

                                רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_24.mp3

                                Download

                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                להדפסת התרשים של הדף

                                 

                                סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף כד

                                (כג: 4- עד כד: בסיום המסכת)

                                חלק א – חזרה למשנה

                                אגב שר' חנניה בן גמליאל אמר שמלקות פוטר מכרת,

                                מביאים עוד מימרא שלו על ההפך מכרת –

                                • ר' חנניה ב"ג –
                                  • אם על עבירה אחת מקבל כרת,
                                  אז כל שכן שעל מצווה אחת זוכה להפך – בתוספת חיים (כי מידה טובה מרובה ממידת פורענות)

                                  ר"ש – יש לזה עוד מקור:

                                  בסוף פרשיית העריות כתוב כרת – וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם (ויקרא יח, כט), ובתחילת הפרשייה כתוב – וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־חֻקֹּתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם (פסוק ה) – מכאן שמי שנשמר מאותם איסורים מקבל ההפך מכרת – חיים.

                                  • גם הנמנע מעבירה מקבל שכר –
                                  • ר"ש הנ"ל – גם מי שנשמע מעבירה מקבל שכר (חיים).
                                  • ר"ש בר רבי – רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם (דברים יב, כג), ובהמשך – "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כׇּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ" (פסוק כח) – מכאן שגם על הימנעות יש שכר.

                                    • ומוסיף – אם על דם יש שכר, אפילו שממילא נפשו קצה ממנו,

                                    כל שכן שעל הימנעות מגזל ועריות (שנפשו של אדם מתאווה) – יש עוד יותר שכר!

                                    • ר' חנניה בן עקשיא – רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות – ומסביר הריב"ן שגם זה קשור להימנעות מהעבירות: שיש הרבה איסורים שממילא איננו רוצים לעשות (שקצים ורמשים), וגם על הימנעות כזאת מקבלים שכר.

                                      •  

                                      (כג: 4-)

                                      חלק ב – מספר המצוות

                                      ברמת הבסיס יש 613, ואנחנו נראה איך הדורות הציעו מספרים קטנים יותר,

                                      הבנה א – עם ירידת הדורות הורידו את הדרישות (צריך לקיים הכל, אבל להתמקד בדברים ספציפיים יותר)

                                      הבנה ב – זה לא הורדת רף אלא אמירת עקרונות כלליים יותר (חלקם אפילו העלאת רף של מידת חסידות)

                                       

                                      א. ר' שמלאי – יש 613 מצוות

                                      • מתוכם 365 לאוים (כימות החמה)

                                        • ו248 עשה (כמניין האיברים)

                                        • רב המנונא – 613 רמוז בתורה – "תורה ציווה לנו משה" (דברים לג) –
                                          • תורה זה גימטרה 611 – שזה מניין המצווה שמשה אמר
                                          ויש עוד 2 מצוות שה' עצמו אמר (אנוכי + לא יהיה שבעשרת הדברות).
                                        • [רמב"ן – זה הלמ"ס שיש 613, ויש הרבה ספרים בגאונים וראשונים שמפרטים מה נחשב באותן מצוות (בעל ההלכות גדולות, רס"ג, היראים, ובכיוון אחר הרמב"ם והסמ"ג ועוד].

                                          •  

                                          (כד. 3+)

                                          ב. בא דוד והעמידן על 11 –

                                          תהלים מז –

                                          פסוק א – פתיחה: מִזְמוֹר לְדָוִד ה' מִי־יָגוּר בְּאׇהֳלֶךָ מִי־יִשְׁכֹּן בְּהַר קׇדְשֶׁךָ –

                                          פסוק ב –

                                          1. הוֹלֵךְ תָּמִים
                                          2. וּפֹעֵל צֶדֶק
                                          3. וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.

                                            4. פסוק ג –

                                            1. לֹא־רָגַל  עַל־לְשֹׁנוֹ
                                            2. לֹא־עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה
                                            3. וְחֶרְפָּה לֹא־נָשָׂא עַל־קְרֹבוֹ׃

                                              4. פסוק ד –

                                              1. נִבְזֶה  בְּעֵינָיו נִמְאָס
                                              2. וְאֶת־יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד
                                              3. נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר׃

                                                4. פסוק ה –

                                                1. כַּסְפּוֹ  לֹא־נָתַן בְּנֶשֶׁךְ
                                                2. וְשֹׁחַד עַל־נָקִי לֹא לָקָח

                                                  3. סיום – עֹשֵׂה־אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם׃

                                                   

                                                  ועכשיו נפרט עם דוגמאות מהתנ"ך ומהתנאים:

                                                  פסוק ב –

                                                  1. הוֹלֵךְ תָּמִים –

                                                    2. כמו אברהם ("הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז)

                                                    1. וּפֹעֵל צֶדֶק –

                                                      2. כמו אבא חלקיהו (בית שני) – כשעבד כשכיר לא השיב שלום לאחרים כדי לא לבזבז זמנו של בעה"ב.

                                                      1. וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ –

                                                        2. כמו רב ספרא – שבאו לקנות ממנו והיה באמצע ק"ש והסכים בליבו למחיר, ואפילו שבינתיים הקונה הציע יותר – מכר במחיר הראשוני אליו הסכים.

                                                        (ויש מחלוקת ראשונים האם זו חסידות יתירה או שכך צריך לנהוג).

                                                        פסוק ג –

                                                        1. לֹא־רָגַל  עַל־לְשֹׁנוֹ –

                                                          2. כיעקב אבינו – שלא רצה לשקר בשביל הברכות, ורבקה הכריחה אותו

                                                          1. לֹא־עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה

                                                            2. שלא ירד לאומנות חברו

                                                            1. וְחֶרְפָּה לֹא־נָשָׂא עַל־קְרֹבוֹ׃

                                                              2. שדואג לקרוביו שלא יבואו לידי חרפה.

                                                               

                                                              פסוק ד –

                                                              1. נִבְזֶה  בְּעֵינָיו נִמְאָס

                                                                2. שמואס את מי שנבזה בעיני ה' – כמו חזקיהו המלך שגרר את עצמות אביו אחז במיטת חבלים.

                                                                1. וְאֶת־יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד

                                                                  2. כמו יהושפט מלך יהודה שקם לפני ת"ח וחיבקו ונישקו וקרא לו רבי רבי, מרי מרי.

                                                                  1. נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר׃

                                                                    2. כרי"ח שנדר תענית לכמה שעות עד שיבוא לביתו, ואפילו שלא צריך לקיימו קיימו.

                                                                    פסוק ה –

                                                                    1. כַּסְפּוֹ  לֹא־נָתַן בְּנֶשֶׁךְ

                                                                      2. אפילו לגויים, שמא יתרגל ויתן בנשך ליהודים.

                                                                      1. וְשֹׁחַד עַל־נָקִי לֹא לָקָח

                                                                        2. כרי"ש ברי"ס – שהיה לו אריס שהיה מביא לו פירות כל יום שישי, ויום אחד היה צריך לבוא לפניו לדון ביום חמישי, אז הקדים והביא לו הפירות באותו יום, ורי"ש לא קיבלם מוקדם ופסל עצמו מלדון כי זה דומה לשוחד.

                                                                        והסיום – עֹשֵׂה־אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם –

                                                                        ר"ג בכה כי חשב שהכוונה לעושה כל אלה

                                                                        אך דחוהו – הכוונה לעושה אחת מאלה

                                                                        (כמו ב"אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכׇל אֵלֶּה" (בעריות) שהכוונה גם לאחת מאלה)

                                                                         

                                                                         

                                                                         

                                                                        (כד. בסוף השורות הצרות)

                                                                        ג. בא ישעיהו (פרק לג) והעמידן על 6

                                                                        1. הֹלֵךְ צְדָקוֹת

                                                                          2. כמו אברהם אבינו – כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח, יט)

                                                                          1. וְדֹבֵר מֵישָׁרִים

                                                                            2. שאינו מקניט (מוכיח) חברו ברבים

                                                                            1. מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת

                                                                              2. כרי"ש בן אלישע – שלא הסכים לקבל מתנות כהונה ממי שהיה רגיל לתת לכהן אחר.

                                                                              1. נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד

                                                                                2. כמו הסיפור לעיל על רי"ש ברי"ס והאריס

                                                                                1. אֹטֵם אׇזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים

                                                                                  2. שלא שותק (דומם) כששומע זלזול בת"ח,

                                                                                  וכר"א בן ר"ש, שהיה מקפדי על זה, וכשמת אשתו ראתה תולעת יוצאת מאוזנו והתגלה אליה ר"א שזה כי היתה בכ"ז פעם אחת כן שתק, ורק על זה נענש קצת.

                                                                                  1. וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע

                                                                                    2. למשל, שלא מסתכל על הנשים כשמכבסות.

                                                                                    והסיום – הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים.

                                                                                     

                                                                                    (כד. שליש תחתון)

                                                                                    ד. בא מיכה (ו, ח) והעמידן על 3

                                                                                    הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ

                                                                                    1. כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט – דין בין אדם לחברו
                                                                                    2. וְאַהֲבַת חֶסֶד – גמילות חסדים
                                                                                    3. וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹקֶיךָ – עושה מצוות בצנעא בלי להתגאות, ואפילו במצוות ציבורית כמו לוויית המת והכנסת כלה, וקל וחומר במצוות פרטיות כמו צדקה.

                                                                                      4.  

                                                                                      ה. חזר ישעיהו (פרק נו) והעמידן על 2

                                                                                      כֹּה אָמַר ה'

                                                                                      1. שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט
                                                                                      2. וַעֲשׂוּ צְדָקָה

                                                                                        3. כִּי־קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת׃

                                                                                         

                                                                                        ו. העמדה על 1 –

                                                                                        1. עמוס – "כֹּה אָמַר ה׳ לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" (ה, ד)

                                                                                          2. דחייה – אולי הכוונה ללמוד ולדרוש את כל ה613 מצוות?

                                                                                          1. חבקוק – "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (ב, ד)

                                                                                            2.  

                                                                                             

                                                                                            (כד. 11-)

                                                                                            חלק ג – עוד מקרה של "צמצום" מצוות: ארבע גזרות של משה שנביאים מאוחרים ביטלו

                                                                                            כי משה הלך במידת הדין והם הכניסו יותר מידת הרחמים:

                                                                                            1. וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב (דברים לכ, כח) – ישראל ישכנו לבטח רק כשיהיו בהם רבים במדרגת יעקב.

                                                                                              2. וביטלו – "וָאֹמַר ה' אלוקים חֲדַל־נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא…" – יש רק מעט צדיקים כאלה – וה' מסכים – "נִחַם ה׳ עַל זֹאת" (עמוס ז, ה-ו)

                                                                                              1. "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ" (דברים כח, סה)

                                                                                                2. וביטלו – כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לא, ב)

                                                                                                1. פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים" (שמות לד, ז)

                                                                                                  2. וביטלו – "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא־יִשָּׂא  בַּעֲוֺן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֺן הַבֵּן…" (יחזקאל יח, כ)

                                                                                                  1. "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם" (ויקרא כו, לח)

                                                                                                    2. וביטלו – "וְהָיָה  בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר…" (ישעיהו כז, יג)

                                                                                                     

                                                                                                    (כד. 6-)

                                                                                                    חלק ד – היחס לנבואות על חורבן

                                                                                                    א. "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם׃" (ויקרא כו, לח) הנ"ל –

                                                                                                    נחמות:

                                                                                                    1. מה שראינו – "וְהָיָה  בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר…" (ישעיהו כז, יג)
                                                                                                    2. רב פחד מפסוק זה, אך הרגיעו אותו –

                                                                                                      3. אם משום "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם" – הרי אבידה אפשר לבקש ולמצוא ("תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" – תהלים קיט)

                                                                                                      ואם משום "וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם" – אולי זה כמו שאוכלים קישואים ודילועין, שלא אוכלים הכל.

                                                                                                       

                                                                                                      ב. שני סיפורים על ר"ג, ראב"ע, ר' יהושע ור"ע –

                                                                                                      1. ששמעו את הרעש של רומי השוקקת ממרחק 120 מיל,
                                                                                                        2. הם בכו – איך ייתכן שאותם עובדי ע"ז זוכים לכזאת הצלחה,
                                                                                                        ור"ע שחק – שאם ככה לעוברי רצונו, קל וחומר שבעתיד לבוא יהיה כך לעושי רצונו.
                                                                                                      2. ראו שועל יוצא ממקום קודש הקודשים
                                                                                                        3. הם בכו – מקום שנאמר עליו והזר הקרב יומת, ועתה שועלים מהלכים בו?!

                                                                                                        ור"ע שחק – שאם נבואת החורבן התקיימה, כך תתקיים גם נבואת הנחמה –

                                                                                                        שכתוב בישעיהו ח – "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" – והכוונה ליצור תלות בין שתי נבואות –

                                                                                                        החורבן באוריה – לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ͏ִם עִיִּין תִּהְיֶה (מיכה ג, יב)[1]

                                                                                                        הנחמה בזכריה – כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים (זכריה ח, ד).

                                                                                                        ואמרו שאר התנאים – עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.

                                                                                                         

                                                                                                        הדרן עלך אלו הן הלוקין, וסליקא לה מסכת מכות

                                                                                                        [1] ובירמיהו כו כתוב שגם אוריה ניבא כך –

                                                                                                        בפסוק יח – [מִיכָה] הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל־כׇּל־עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה־אָמַר  ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.
                                                                                                        ובהמשך בפסוק כ – וְגַם־אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' אוּרִיָּהוּ בֶּן־שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים וַיִּנָּבֵא עַל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ.

                                                                                                        השיעור מכות כד, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                        18 min
                                                                                                      3. מכות כג, גמרא דף יומי

                                                                                                        להצלחת שמעון בר בן נורית להצלחה רוחנית וגשמית ובעסקים בעז"ה

                                                                                                        רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                                        להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_23.mp3

                                                                                                        Download

                                                                                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                        לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                        להדפסת התרשים של הדף

                                                                                                         

                                                                                                        סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף כג

                                                                                                        (כב: במשנה למטה – כג: 4-)

                                                                                                        חלק א – משנה – איך מלקים

                                                                                                        (נראה את המשנה עם הגמרא ביחד)

                                                                                                        א. ההכנות:

                                                                                                        1. A. כופה שתי ידיו על עמוד נמוך, כך שיהיה מוטה

                                                                                                          2. מקור – ״וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט״.

                                                                                                          1. B. וחזן הכנסת (השמש) אוחז בבגדיו ומגלה את ליבו, ואם הבגדים נקרעו – נקרעו
                                                                                                          2. רמב"ם – " וְהִכָּהוּ" – שיהיה ישירות על גופו.
                                                                                                          3. בתחילת הגמרא – וְנִקְלָה – שצריך גם ביזיון

                                                                                                            4. (אמנם בפשט הפסוק לא רוצה מצב של יותר מדי "וְנִקְלָה", אבל דורשים שגם צריך כן קצת "ונקלה").

                                                                                                            (יש דעות שונות למה מתייחס המשפט הראשון בגמרא, ויש שלא גורסים כלל)

                                                                                                            ב. הרצועה –

                                                                                                            אורכה – שכשמכים בגב מגיע עד הבטן.

                                                                                                            מהמשך הגמרא:

                                                                                                            אביי – היו בוחרים רצועה מתאימה לגודל של כל נידון למלקות

                                                                                                            רבא – א"א שיהיה כל כך הרבה רצועות, אלא היה קשר שבאמצעותו כיוונו את אורך הרצועה.

                                                                                                             

                                                                                                            רוחבה – טפח

                                                                                                            החומר – מורכבת מרצועה של עגל שמכופלת ל4, ותופרים את החלקים עם 2 רצועות של חמור.

                                                                                                            1. A. מקור שזה של עגל וחמור –
                                                                                                            2. לעגל – מסמיכות פסוקים – שמייד אחרי פסוקי המלקות כתוב "לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (פסוק ד)

                                                                                                              3. ואגב, עוד דברים שלומדים מסמיכות פסוקים (רב ששת משום ראב"ע) –

                                                                                                              1. בפסוקים שלנו – שיבמה יכולה לסרב לייבום אם יש סיבה טובה (כמו מוכה שחין) – מהסמיכות של "לא תחסום" (ד) לפסוק של ייבום (ה) – לא לחסום את טענות האישה.
                                                                                                              2. כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז – "אלוהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז) ו"את חג המצות" (יח).
                                                                                                              3. המספר/מקבל לשון הרע או מעיד שקר ראוי להשליכו לכלבים – מהסמיכות של "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (שמות כב, ל) ל"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל־תָּשֶׁת יָדְךָ עִם־רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס" (פסוק אחר כך – שמות כג, א).

                                                                                                                4.  

                                                                                                                1. לעגל וחמור (בהמשך הגמרא) – "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" (ישעיהו א, ג)

                                                                                                                  2.  

                                                                                                                  (נלדג לאמצע)

                                                                                                                  1. B. מקור שזה רצועה כפולה – וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט – ודורשים – "והכפילו"

                                                                                                                    2. שהרי אם זה רק לזה שצריך שיהיה מוטה – יכלה לכתוב – "יטיהו".

                                                                                                                     

                                                                                                                    (נחזור לשליש)

                                                                                                                    ג. ההלקאה עצמה –

                                                                                                                    1. A. השמש עומד על אבן שליד העמוד ומלקה
                                                                                                                    2. B. חלוקת המלקות – שליש מלפניו ושני שליש על גבו

                                                                                                                      3. מקור – וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר –

                                                                                                                      לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ – מניין מסוים של מכות

                                                                                                                      בְּמִסְפָּר – עוד מכות במקום אחר (בגבו), וזה "מספר" כלומר סכום של מניין שאנחנו כבר מכירים, כלומר פעמיים המניין הקודם – 2/3 (מלבי"ם).

                                                                                                                      (נחזור לאמצע)

                                                                                                                      1. C. מי מכה –
                                                                                                                        2. (לאורך הדיונים נראה שרוצים מכות חזקות אבל לא חזקות מדי)

                                                                                                                        תנו רבנן –

                                                                                                                        רבנן – חסירי כח ויתירי מדע (חכמה)

                                                                                                                        ר"י – אפשר גם להפך – חסרי מדע ויתירי כח.

                                                                                                                        רבא – ראיה: מזה שהתורה צריכה לומר לו לא להוסיף מכות, מכאן שאינו חכם.

                                                                                                                        דחייה – להפך! דווקא לחכם התזכורת תועיל (אין מזרזין אלא למזורז).

                                                                                                                        1. D. איך מכה –

                                                                                                                          2. במשנה – ביד אחת

                                                                                                                          ברייתא – מגביה בשתי ידיים ואז מכה ביד אחת.

                                                                                                                          גמרא – כדי שיהיה "מדידיה" – בכל כוחו.

                                                                                                                          ובהמשך נראה מקור (רבע תחתון) – "מַכָּה רַבָּה".

                                                                                                                           

                                                                                                                          1. E. הפסוקים שאומרים תוך כדי

                                                                                                                            2. מה קוראים –

                                                                                                                            יש שתי גרסאות במשנה –

                                                                                                                            גירסה א – דברים כח, נח-נט –

                                                                                                                            אִם־לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת־הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ׃

                                                                                                                            וְהִפְלָא ה' אֶת־מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וׇחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים׃

                                                                                                                            גירסא ב – הוסיפו גם:

                                                                                                                            דברים כט, ח – וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כׇּל־אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃

                                                                                                                            תהלים עח, לח – וְהוּא רַחוּם  יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא־יַשְׁחִית.

                                                                                                                            מה עשו כדי שההקראה תתאים לזמן המלקות –

                                                                                                                            במשנה – אם סיימו לקרוא חזרו לראש

                                                                                                                            בברייתא – אומרים ארוך או קצר יותר, לפי מספר המלקות

                                                                                                                            ומסבירה הגמרא – קודם כל עשו כמו הברייתא,

                                                                                                                            אך אם בכל זאת סיימו לקרוא – אז חזרו לראש כמו המשנה.

                                                                                                                            מי קורא, ועוד תפקידים –

                                                                                                                            בברייתא –

                                                                                                                            הגדול שבדיינים קורא

                                                                                                                            השני סופר בקול לפני כל מכה
                                                                                                                            והשלישי אומר "הכהו" לפני כל מכה.

                                                                                                                             

                                                                                                                            (כג. שליש תחתון)

                                                                                                                            ד. הוסיף מלקות מיותרות

                                                                                                                            פסוק ג – אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף, פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ.

                                                                                                                            במשנה – אם הוסיף ומת – המלקה גולה

                                                                                                                            ברייתא – למה יש כפלות (לֹא יֹסִיף, פֶּן־יֹסִיף)

                                                                                                                            לֹא יֹסִיף – מי שמקבל 39 והוסיף לו אפילו מכה 1 – עובר על האיסור.

                                                                                                                            פֶּן־יֹסִיף – שגם מי שאמדהו בפחות מ39, הוסיף – עובר.

                                                                                                                            ומוסיפה הברייתא – אל תחשוב שכאן רק אם הוסיף "מַכָּה רַבָּה" עובר,

                                                                                                                            אלא גם כאן כמו ב"לֹא יֹסִיף" אפילו הוסיף רק 1 – עובר.

                                                                                                                            אז למה כתוב "מַכָּה רַבָּה" – שצריך להלקותו בכל כוחו (כמו שכתבנו לעיל).

                                                                                                                             

                                                                                                                            (כג. רבע תחתון)

                                                                                                                            ה. עצירת המלקות באמצע

                                                                                                                            1. A. אם התחיל בתהליך המלקות, ואז משהו קרה ונפסק – לא ממשיכים אחר כך.
                                                                                                                            2. נתקלקל – מפסיקים (מהמחמיר למקל), כי זה כבר מספיק ביזוי –

                                                                                                                              3. ר"מ – דווקא ברעי

                                                                                                                              ר"י – האיש ברעי והאישה גם במים

                                                                                                                              (ומה שאמר בברייתא אחרת ששניהם ברעי, הכוונה שלגבי רעי שניהם שווים)

                                                                                                                              חכמים – שניהם בין ברעי בין במים.

                                                                                                                              1. שמואל – ברח.
                                                                                                                              2. נקרעה הרצועה.

                                                                                                                                3.  

                                                                                                                                1. B. מתי צריך שזה יקרה כדי שיפסיקו –

                                                                                                                                  2. קושיא –

                                                                                                                                  ברייתא –

                                                                                                                                  בהתקלקל – אכן נפטר גם לפני המכה הראשונה,

                                                                                                                                  אך בנקרעה הרצועה – צריך לקבל קודם מכה ראשונה,

                                                                                                                                  שמואל – מספיק שכפתוהו ואז ברח,

                                                                                                                                  ולכאורה בורח זה כמו נקרעה הרצועה!

                                                                                                                                  תשובה – ברח זה כמו נתקלקל, כי בשניהם יש ביזיון, ולכן זה גם לפני המכה הראשונה.

                                                                                                                                  [הערות:

                                                                                                                                  1. למה –
                                                                                                                                    2. או כי ביזיון פוטר גם לפני התהליך עצמו, כי הביזיון הוא בעצם עונש בפנ"ע,
                                                                                                                                    או כי הביזיון נחשב כתחילת התהליך, ולכן נחשב כהתחיל את התהליך].
                                                                                                                                  2. עוד ברייתא –
                                                                                                                                    3. כאמור – זה רק אחרי שלפחות כפתוהו.
                                                                                                                                    אבל אם קלה עוד לפני כן – לא נפטר,
                                                                                                                                    מקור – "וְהִכָּהוּ… וְנִקְלָה"
                                                                                                                                  3. עוד בברייתא – אם מראש אמדוהו שיקלה –

                                                                                                                                    4. אם אמדו שיקלה לפני הכל (אחרי שיכפתוהו אני מניח) – פטור כבר מראש,

                                                                                                                                    אם אמדו שיקלה אחר כך – לא נפטר.

                                                                                                                                     

                                                                                                                                    (כג. במשנה למטה)

                                                                                                                                    חלק ב – משנה –

                                                                                                                                    א. האם מי שלקה נפטר מכרת –

                                                                                                                                    [תזכורת מדף יג – האם יש מלקות באיסורי כרת –

                                                                                                                                    חכמים (ר"ע ורי"ש) – יש, רי"צ – אין,
                                                                                                                                    השאלה כאן היא רק לדעת חכמים]

                                                                                                                                                ר' חנניה בן גמליאל במשנה – נפטר

                                                                                                                                    מקור: וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ – אחרי שלקה הוא הופך לאחיך.

                                                                                                                                    ופוסק רב אדא ב"א – הלכה כר' חנניה ב"ג.

                                                                                                                                    שואל רב יוסף – האם מישהו עלה לשמיים ובדק מה ה' עושה?

                                                                                                                                    עונה אביי – לא צריך לעלות אלא מכריעים על פי דרשות                 הפסוקים,

                                                                                                                                    וכפי שר' יהושע בן לוי אמר משהו על בי"ד של מעלה, וגם שם זה מדרשות (ובסעיף הבא נפרט מה אמר).

                                                                                                                                                רי"ח – חכמים – לא נפטר

                                                                                                                                    ומוכיח רב אדא ב"א –

                                                                                                                                    משנה במגילה (ז:) – אין בין שבת (סקילה) ליו"כ (כרת) לאלא שזה העונש של מזיד בידי אדם (סקילה) וזה בידי שמיים (כרת).
                                                                                                                                    והרי אם מלקות פוטר מכרת – יוצא שגם ביו"כ במזיד יקבל רק עונש בידי אדם (מלקות) וזהו.

                                                                                                                                                דחיות:

                                                                                                                                    1. רנבי"צ – אולי המשנה כרי"צ שבכלל אין מלקות בכרת,
                                                                                                                                      2. ולכן יקבל רק כרת (בידי שמיים).
                                                                                                                                    2. רב אשי – זה מסתדר גם לרבנן,
                                                                                                                                      3. והכוונה שם שהכרת הוא עיקר העונש, אבל אכן אם היו עדים והתראה יהיה רק מלקות ללא כרת.

                                                                                                                                       

                                                                                                                                      (כג: מעל האמצע)

                                                                                                                                      ב. גופא – ריב"ל – שלושה דברים "בעייתיים" עשו בבי"ד של מטה והסכימו בבי"ד של מעלה

                                                                                                                                      כלומר יש מקור מדרשות הפסוקים. נראה את הדרשות:

                                                                                                                                      1. מצוות מקרא מגילה

                                                                                                                                        2. קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים (אסתר ט, כז) – קיימו למעלה את מה שקיבלו למטה.

                                                                                                                                        1. שאלת שלום בשם ה'
                                                                                                                                        2. a. וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה׳ עִמָּכֶם (רות ב, ד) –

                                                                                                                                          3. אבל זה לא מספיק, כי אולי בועז עשה על דעתו ולא הסכימו משמיים,

                                                                                                                                          לכן מביאים עוד ראיה ממלאך –

                                                                                                                                          1. b. וכן המלאך לגדעון – ה׳ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל (שופטים ו, יב)
                                                                                                                                          2. תרומות ומעשרות – עזרא תיקן –
                                                                                                                                            3. שלא יתנו ישירות לכהנים ולויים אלא ללשכות במקדש והם יחלקו (כי העם היו מזלזלים ולא נותנים),
                                                                                                                                            ושהכהנים נוטלים מעשר ראשון עם הלויים (קנס ללוויים שבהתחלה לא עלו לארץ),
                                                                                                                                            ושחייבים לא רק מדגן תירוש ויצהר אלא גם משאר פירות וירקות.

                                                                                                                                            מלאכי ג, י –

                                                                                                                                            הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר – רומז שלא רק מדגן תירוש ויצהר
                                                                                                                                            אֶל בֵּית הָאוֹצָר – מכאן שמביאים למקדש והם מחלקים,
                                                                                                                                            וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי – יאכלו מזה כל העובדים במקדש – לויים וכהנים,
                                                                                                                                            וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי (עד שיבלו שפתותיתכם מלומר "די") – זאת גם ראיה שה' הסכים לכל זה.

                                                                                                                                             

                                                                                                                                            (כג: שליש תחתון)

                                                                                                                                            ג. אגב – מימרא דומה – ר' אלעזר – בשלושה מקומות הופיעה רוח הקודש (בת קול) כדי להודיע על אדם שהוא צדיק

                                                                                                                                            נביא את המקרים,

                                                                                                                                            הראיה מהפסוק שזה בת קול,
                                                                                                                                            הקושיא של רבא על כל ראיה,
                                                                                                                                            ובסוף תאמר הגמרא – "אלא גמרא" – מסורת שזה היה בת קול:

                                                                                                                                            1. בבית דינו של שם (לגבי יהודה)

                                                                                                                                              2. שכשיהודה אמר "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח),

                                                                                                                                              איך ידע שהילד שלו? אלא שיצאה בת קול ואמרה – "ממני יצאו כבושים" (הדברים הנעלמים האלה הם מה', שהילד יהיה מיהודה).

                                                                                                                                              מקשה רבא – אולי יהודה פשוט חישב את זמן ההריון לזמן הביאה? (ואמנם ייתכן שבא עליה עוד אדם, אבל הבי"ד הולכים לפי הנתונים הידועים).

                                                                                                                                              אלא זה גמרא (מסורת).

                                                                                                                                              1. בבית דינו של שמואל הנביא

                                                                                                                                                2. כששמואל המליך את שאול אמר – "הִנְנִי עֲנוּ בִי… אֶת־שׁוֹר  מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת־מִי עָשַׁקְתִּי?

                                                                                                                                                וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ… וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה, וַיֹּאמֶר עֵד (שמ"א יב)

                                                                                                                                                למה זה פתאום לשון יחיד? אלא שיצאה בת קול ואמרה "אני עֵד בדבר הזה".

                                                                                                                                                מקשה רבא – הרי מצינו שעם ישראל נקרא בלשון יחיד ("יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה׳" – ישעיהו מה, יז)

                                                                                                                                                            אלא זה גמרא (מסורת).

                                                                                                                                                1. בבית דינו של שלמה המלך

                                                                                                                                                  2. במשפט שלמה כשאמר – תְּנוּ־לָהּ אֶת־הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ (מל"א ג, כז) – איך ידע, אולי עבדה עליו? אלא שיצאה בת קול והכריזה – היא אמו!

                                                                                                                                                  מקשה רבא – אולי זה באמת מסברא (כמו הפשט) שראה שהיא זאת שמרחמת על הילד?

                                                                                                                                                              אלא זה גמרא (מסורת).

                                                                                                                                                  השיעור מכות כג, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                  18 min

                                                                                                                                                About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                                                                From the publisher's feed

                                                                                                                                                הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.