הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • מכות יב, גמרא דף יומי

    להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_12.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

     

    סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף יב

    (מכות יא: במשנה – יב: במשנה)

    חלק ראשון – יציאה במות הכה"ג
    א. נשאר עד שמת הכה"ג שהיה בזמן גמר הדין – גם אם התמנה אחרי הרצח (היה צריך להתפלל שיצא זכאי). ואפילו אם הכה"ג מת לפני שגלה – לא גולה.
    ב. אם אין כה"ג או שהרג הכה"ג – לא יוצא לעולם.
    ג. התברר שהכה"ג חלל – מחלוקת אם "מתה כהונה" ויוצא, או שמעולם לא היה כהן ולא יוצא לעולם (בפשטות כר' אליעזר שעבודתו פסולה למפרע, אך גם גם כר' יהושוע – שאפילו שהתברר שהיה חלל – בדיעבד עבודתו כשירה).

    חלק שני – הציווי להישאר בעיר המקלט

    א. גם בקבורתו. אביי – גם אם מת לפני שגלה – ייקבר בעיר. אם אכן נקבר בעיר, כשימות הכה"ג – יוציאו אותו. שאר אנשים לא נקברים בעיר המקלט.
    ב. לא יוצא אפילו אם זקוקים לו כיואב ב"צ. יואב נאחז בקרנות המזבח אך לא עמד בתנאים ולכן לא עזר לו.

    חלק שלישי – הדין אם יוצא מעיר המקלט

    א. אם יצא – רי"ס הג' – לגואל הדם – מצווה, לשאר – רשות. ר"ע – לגואל – מותר, לשאר – איסור מיתה.
    ב. האם מותר להורגו לפני המשפט – ר"א (ורב) – אסור, רי"ס הג' ור"ע – מותר.
    ג. יצא מעיר המקלט בטעות – מחלוקת ברייתות האם יכול להורגו (ואביי – לא הורגו).
    ד. האם בן הורג אביו כגואל דם – לא (אפילו לרי"ס הג' שזה מצווה).

    חלק רביעי –  תחום עיר המקלט

    א. גם בתחום (התחום מגן, אך אסור לו לגור שם, אפילו במחילות).
    ב. אם נמצא ליד עץ שהגזע בצד אחד והענפים בצד השני – האם הולכים לפי האדם או הנוף (או הגזע)?
    A. קושיא: במשנה – לפי הנוף, ברייתא במע"ש לגבי מע"ש – לפי האדם.
    תירוץ 1 – חילוק בין התחומים. דחיית התירוץ – במשנה במעשרות גם לגבי מע"ש הולכים לפי הנוף.
    תירוץ 2 –  רב כהנא:משנתנו והמשנה במעשרות – ר"י, והמשנה במע"ש – רבנן.
    B. קשה – ר"י הולך לפי הנוף בשני הצדדים – רק לחומרא (וזה ייכן במע"ש אך לא בעיר מקלט).
    תירוץ 1 – רבא – אם הנוף בחוץ והרוצח בפנים – אכן מחמיר על גואל הדם ואסור להורגו, אך מותר לו להיכנס ולטפס על הגזע (לעניין זה – הגזע הולך אחר הנוף).
    תירוץ 2 – רב אשי – ר"י מתלבט בין הנוף לעיקר – ותמיד לחומרא – גם במע"ש וגם בעיר מקלט.

    השיעור מכות יב, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    19 min
  • מכות יא, גמרא דף יומי

    להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_11.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

     

    סיכום הגמרא, דף יומי מכות דף יא

    (י: 11 שורות מלמטה – יא: במשנה)

    א. פרשיית ערי מקלט ביהושוע כ
    A. "ודיבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו".
    "דבריו" – ולא דבריהם, שאין בהם רוב רוצחים.
    "זקני העיר" (בי"ד) – מחלוקת ר' אמי ור' אסי אם זה מעכב (ומחלוקת במפרשים אם של 23 או 3).
    [אגב זה יש מחלוקת בבן סורר ומורה ועגלה ערופה – האם גם שם זקני העיר מעכבים].

    B. דיבור קשה ("וידבר")

    1. ר' חמא בר חנינא – כי זה הזכרת דין של תורה.
    2. ר"י או רבנן – ביקורת על שהתעכב עד שה' ציווהו.
    [ואגב זה עוד שתי מחלוקות של ר"י, שלא ידוע מי אמר מה:
    1. מה כתב יהושוע בפרק כד "בספר תורת האלוקים": שמונה פסוקים אחרונים/פרשיית ערי מקלט (שנאמרה כבר בספר תורת האלוקים). 2. ספר תורה שתפרו בפשתן במקום גידין – האם פסול (היקש לתפילין) או כשר (ורק הוקש ליריעה מבהמה טהורה).

    א. משנה – יוצא במות הכהן הגדול

    A. ההורג נשאר בעיר המקלט עד מות הכה"ג שהיה בזמן גמר הדין.
    יש 3 סוגי כהנים לעניין יציאה מעיר מקלט – משוח, מרובה בגדים וכהן שעבר (ור"י מוסיף משוח מלחמה), ושניהם לומדים ממספר הפעמים שמוזכר כה"ג/כהן.
    ושואלים – האם יש 3 סוגים כדי להחמיר (שצריך שכולם ימותו) או להקל – שמספיק אחד משלושתם? (מנסים להוכיח מהמשנה הבאה שכולם אך דוחים).
    B. הכה"ג אחראי (לא ביקש רחמים), ולכן: גרסא א –  אם יתפללו עליו שימות – יתקבל, גרסא ב – ימות, אא"כ יתפללו עליו שיחיה (ומשתי סיבות אלו אם הכה"ג הביאה בגדים ואוכל לרוצחים בשגגה).
    C. קללת חינם (כמו דוד לאחיתופל)/על תנאי של חכם מתקיימת (עלי לשמואל), וכן נידוי על תנאי (יהודה)..

    השיעור מכות יא, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    14 min
  • מכות י, גמרא דף יומי

    להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_10.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

     

    סיכום הדף היומי, מכות דף י
    חלק א – מניין זיהוי ואופי ערי המקלט

    א. מניין, זיהוי ופריסת ערי המקלט

    6 ערים, 3 זוגות מקבילות משני צידי הירדן.

    הפיזור – לא רק לפי השטח אלא לפי ריכוז הרוצחים (שהיו מרובים בגלעד ובשכם).

    המספר – היו עוד 42 ערי לויים שגם שימשו כערי מקלט, אך קולטות את הרוצח רק אם נכנס בכוונה.

    חברון וקדש – חברון עצמה עיר מקלט ולכלב ניתן הפריפריה, קדש עצמה עיר מבצר ועיירה קטנה יותר לידה היתה עיר המקלט.

     

    ב. אופי ערי המקלט

    לא קטנה, ריקה מאוכלוסין ומבודדת – שלא יכבשוה גואלי הדם, ולא מלאה מדי – שלא יסתנן (ור' נחמיה – גם אין כלי נשק).

    וגם לא גדולה מדי – שגואל הדם לא יסתנן פנימה (ור' נחמיה – גם ללא כלי נשק).

    וצריכה לספק כל צורכיו כדי שיחיה שם (מים, תורה – רבו/תלמידיו).

     

    ג. אגדתא –

    1. ראובן ראשון כי הציל את יוסף ראשון. 2. עיר המקלט היא שמש לרוצחים. 3. משה רבינו רוצה לקיים את מצוות ערי המקלט אפילו שלא יפעלו עד אחרי מותו. 4. ארבע דרשות על "ומי אוהב בהמון" (בהקשר של ת"ת). 5. שתי דרשות של ריב"ל על חשיבות ת"ת.
    2. ד. הכנת הדרך לעיר המקלט ושילוט בולט.

      ה. דרשות לפתיחת סוגיית רוצח בשגגה.

       

      חלק שני – מתי מותר לגואל הדם להרוג את הרוצח

      א. במה מדובר – ישנם שלושה שלבים –

      1. מיד אחרי הרצח – נס לעיר המקלט.
      2. משפט – ואחרי המשפט חוזר לעיר המקלט (בליווי שני ת"ח).
      3. אם יצא מעיר המקלט – על זה נדבר בדף יא:.
      4. ב. הפסוק והדעות –

        "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח, כי יחם לבבו והישיגו כי ירבה הדרך, והיכהו נפש, ולו אין משפט מוות, כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום"

        למי אין משפט מוות? – לגואל הדם (התחלת הפסוק)  או לרוצח (סוף הפסוק), וממילא האם פטור אם הרגו?

        1. רב הונא – (אסור אבל) פטור.
        2. בברייתות: ברייתא א – לא כרב הונא, ברייתא ב – כרב הונא.
        3. המשנה – לפי חכמים מוסרים שני ת"ח ללוות אותו מבית המשפט לעיר המקלט – לכאורה כדי להתרות בגואל הדם.
        4. דחייה – כדי לשכנעו (ולר"מ הרוצח עצמו צריך לשכנעו – זה ודאי לא להתראה).

          ג. [אגב, אומרים לו – אל תפגע בו כי זה היה בשגגה. והרי ברור – אחרת לא ילך לעיר מקלט? תשובה – בהתחלה גם מזידים רצים לעיר המקלט (לרי"ס בר"י זה הדין, לרבי – עשו זאת מטעותם), אז גואל הדם עלול לחשוב שזה מזיד].

          השיעור מכות י, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

          15 min
        5. מכות ט, גמרא דף יומי

          להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

          רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_09.mp3

          Download

          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

          לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
          להדפסת התרשים של הדף

           

          סיכום הגמרא, תלמוד בבלי מכות דף ט

          (מכות דף ח: במשנה – ט: במשנה)

           

          מי גולה ועל ידי מי גולים

          א. אב על בנו ובן על אביו –

          1. A. אב שהרג את בנו –
          2. אם הכה אותו לצורך חינוך – לא גולה,

            אם שלא לשום צורך – פשיטא שגולה,

            החידוש כאן – שזה היה לצורך לימוד מלאכה כשכבר יש לבן מלאכה

            1. B. בן שהרג את אביו – סתירה: במשנה – גולה, בברייתא – לא גולה.
            2. תירוצים:

              1. לרבנן גולה (שגגת סיף), לר"ש – לא גולה (שגגת חנק).
              2. הברייתא דיברה על מכה ולא הורג.
              3.  

                ב. עבד כנעני וכותי – כמו ישראל (גולים ומגלים)

                בברייתא מוסיפים שגם יכולים לגרום לשני לקבל מלקות:

                1. על ידי שהשני קילל אותם בשם ה',
                2. דחייה – הרי מקלל כותי לא חייב (אינו עושה מעשה "עמך").

                  1. על ידי שהשני זמם שהם חייבים מלקות,
                  2. דחייה –  הרי עבד לא מעיד,

                    1. על ידי שאחר הכה אותם (בהנחה שחייבים גם על הכאת כותי (שאינו עושה מעשה עמך)).
                    2.  

                      ג. גר תושב וגוי

                      גוי – חייב מיתה גם ללא התראה (לרמב"ן בשוגג לא, לרש"י – גם בשוגג)

                      גר תושב – אם הרג יהודי נהרג, אך יהודי שהרג אותו או שגר תושב הרג גר תושב – גולה.

                      (ומה שכתוב בברייתא שגר תושב הוא כגוי ונהרג – זה כשזה יותר חמור:

                      1. רב חסדא – בדרך עלייה (בהנחה שזה חמור מדרך ירידה).
                      2. רבא – ב"אומר מותר" (בהנחה שזה קרוב למזיד).
                      3.  

                        ד. "אומר מותר" (טעה בפירוש המציאות)

                        רב חסדא – אונס,

                        רבא – קרוב למזיד (היה צריך לבדוק)

                        ראיות ודחיות לשניהם מאבימלך שלקח את שרה, שם זה היה "אומר מותר" לא ידע שהיא אשת איש)

                        ראיה לרבא – "הנך מת"

                        אך רב חסדא – זה רק מיתה בידי שמיים

                        ראיה לרב חסדא  – הרי בסוף ה' וויתר לו

                        אך רבא – עדיין מצד הדין חייב מיתה.

                         

                        ה. סומא

                        ר"י – פרט לסומא (בלא ראות – מיעט סומא)

                        ר"מ – כולל סומא (שני מיעוטים – מרבים).

                         

                        ו. שונא את ההרוג

                        מהחמור לקל:

                        רי"ס – נהרג בבי"ד (מפרשים: אא"כ ברור שזה שוגג), ולא צריך התראה – כרי"ס בר"י.

                        ת"ק – קרוב למזיד ולא גולה,

                        ור"ש – תלוי: אם יתכן שהיה מזיד – לא גולה, ואם לא – גולה (בכל מקרה לא נהרג).

                        איך בודקים?

                        ברייתא 1 –

                        נקרע החבל – שוגג (וכרבנן ולא כרבי, שכשהברזל עף מהכת – גולה),

                        נשמט מידו – לא גולה.

                        [אגב ברייתא 2 – שונה בשני דברים – 1. באוהב 2. לפי רבי,

                        ולכן הדין הפוך –

                        אם נקרע – לא גולה

                        אם נשמט – גולה (מדובר באוהב).

                        השיעור מכות ט, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        16 min
                      4. מכות ח, גמרא דף יומי

                        להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                        רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_08.mp3

                        Download

                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                        לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                        להדפסת התרשים של הדף

                         

                        סיכום הדף היומי, מכות דף ח

                        (ז: במשנה למטה – ח: במשנה)

                        א. "ונשל הברזל מן העץ" –

                        רבנן – הברזל הרג (יש אם למקרא – "ונשל" ולא "ונישל"),

                        ואילו במקרה שחתיכת עץ עפה – לא גולה

                        מאירי – אונס

                        ערוך לנר –  כי קרוב למזיד

                        רבי – שבב עץ עף

                        סיבות:

                        1. כתוב "מן העץ" ולא "מעצו".
                        2. כל העצים בפסוק מדברים על העץ שביער (העץ שביער,
                        3. ואמנם כתוב "ונשל", אבל אפשר ללכת לפי ה"מסורת" ולקרוא "ונישל".

                          ואילו במקרה שהברזל הרג – לא גולה

                          מאירי –  כי קרוב למזיד

                          ערוך לנר – אונס

                          ומוסיף רב פפא – רבי יחייב גם בזורק אבן על תמר שנפל והרג (ואינו כח כוחו), אך אם פגע בענף שפגע בתמר  – זה כוח כוחו ופטור מגלות.

                          ב. זורק אבן:
                          1. לרה"ר – קרוב למזיד (גם אם רק סתר כותלו).
                          2. לאשפה שאין אנשים – אונס.
                            זרק לאשפה שבדר"כ אין אנשים אך לפעמים כן – גולה.
                          3. אם כשזרק, השני עוד לא היה, פטור ("ומצא"- את מי שכבר היה, כך משמע מההקשר).
                          4. זרק לתוך חצרו –
                          5. אם אין לשני רשות להיות שם – פטור.

                            יש לו רשות כללית – גולה,
                            יש לו רשות ספציפית לאותו זמן – קרוב למזיד ולא גולה (רמב"ן).

                            ג. אבא שאול – כשיש לו מצווה להכות והרג בשוגג – לא גולה.

                            מקור – כמו שחטיבת עצים היא של רשות ולא מצווה.

                            קושיא – אולי זה גם בחטיבה של מצווה (לסוכה/מערכה)?

                            תירוצי רבא:

                            1. אין חטיבה של מצווה (שהרי אם יש – לא צריך, לעומת זאת – אב שרודה בבנו זה מצווה גם אם הבן לומד כמו שצריך).
                            2. "ואשר יבוא…" – משמע רשות
                            3. [לעומת זאת – "ואיש אשר יטמא" לומדים שזה גם כשחייב להיטמא מ"עוד טומאתו בו"].

                               

                              גירסה אחרת לקושיה ולתירוצים של רבא:

                              ד. "בחריש ובקציר תשבות"

                              רי"ש – הכוונה לשבת, ומחדש שהאיסור דווקא חריש וקציר של רשות, אך קציר מצווה – דוחה שבת.

                              קושיא – אולי מדובר שם בחריש של מצווה (לעומר)?

                              תירוצי רבא:

                              1. אין חריש של מצווה.
                              2. גם אם יש, הפסוק לא מדבר על קציר מצווה (כדי שיהיה דומה לחריש – שם אם כבר חרוש לא חייב לחרוש).
                              3.  

                                השיעור מכות ח, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                15 min
                              4. מכות ז, גמרא דף יומי
                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_07.mp3

                                Download

                                להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                שיעור מפי ר' דובי שחור

                                השיעור מכות ז, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                13 min
                              5. מכות ו, גמרא דף יומי
                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_06.mp3

                                Download

                                שיעור מפי ר' דובי שחור

                                השיעור מכות ו, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                11 min
                              6. מכות ה, גמרא דף יומי
                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_05.mp3

                                Download

                                מכות ה, גמרא דף יומי

                                (ה. במשנה – עד ה: במשנה)

                                חלק א – משנה: חלוקת העונש בין העדים

                                בממון – משלשים (מחלקים ביניהם, שאם העידו לשקר שחייב 200, כל עד ישלם 100)

                                במלקות – לא משלשים (אלא כל עד מקבל 39)

                                מקור –

                                1. אביי – גז"ש בין מלקות למיתה (בשניהם כתוב רשע),
                                2. כמו שאין חצי מיתה, כך גם אין חצי מלקות.

                                  1. רבא – כי אז זה לא יהיה "כאשר זמם",
                                  2. ואילו בממון – כיוון שזה שהעידו נגדו מקבל את כל הסכום – זה יוצר חיבור בין הסכומים.

                                     

                                    חלק ב – משנה: החידוש של עדים זוממים: עדים זוממים זה דווקא כשהכת השנייה העידה על העדים עצמם

                                    כלומר כת אחת העידה שיוסי רצח במקום ותאריך מסוים.

                                    ואז באה כת שנייה –

                                    אם אמרו: ה"רוצח" או הנרצח היה איתנו באותו תאריך במקום אחר – לא נאמנים אלא אלו עדים מכחישים.

                                    אבל אם אמרו: אתם העדים עמנו הייתם באותו תאריך במקום אחר – נאמנים, והורגים את הכת הראשונה.

                                    מנא הני מילי –

                                    1. רב אדא ב"א – וְהִנֵּה עֵד־שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו (פסוק יח) – העד עצמו שקר.
                                    2. דבי רי"ש – לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה (פסוק טז) – עד שתהא מוסרת גופה של עדות.
                                    3.  

                                      (ה. באמצע)

                                      חלק ג – מקרים שונים של הזמה – רבא –
                                      1. מקרים בהם טענת הכת השנייה ("עמנו הייתם") לא בהכרח סותרת את הכת הראשונה:
                                      2. כת ראשונה – ראובן רצח במזרח האולם, כת שנייה – עמנו הייתם במערב האולם.
                                      3. כת ראשונה – ראובן רצח בסורא ביום ראשון בבוקר, כת שנייה – באותו ערב הייתם איתנו בנהרדעא!
                                      4. הדין: בשני המקרים בודקים אם אפשרי ששני הדברים נכונים (שהיו במערב האולם וראו את הרצח במזרחו, שהיו בבוקר בסורא והספיקו להגיע לערב לנהערדעא) – ואז לא זוממים,

                                        ואם לא אפשרי – זוממים.

                                        והחידוש: שבודקים לפי אדם רגיל (ראייה רגילה, מהירות רגילה), ולא מקלים להניח שראו טוב מהרגיל או שהרכבו על גמל מהיר מהרגיל.

                                        (ה. שליש תחתון)

                                        1. אם המזימים מודים לתוכן העדות –
                                        2. רישא – כלומר, כת ראשונה אומרת (ביום שלישי) – רצח ביום ראשון,
                                          כת שנייה – עמנו הייתם ביום ראשון, אבל אכן ראינו שרצח ביום אחר!

                                          אפילו שעצם הרצח נכון, בכ"ז נחשבים זוממים כי הם עצמם לא ראו את הרצח כשאמרו שראו.

                                          וזה לא משנה אם הרצח היה ביום שני או שישי,

                                          כלומר אפילו אם ביום שישי, כך שביום ראשון הוא כבר אדם רוצח, לא אומרים שהעידו על אדם שממילא חייב מיתה – כי עוד לא נגמר דינו.

                                          ושואלים – מה החידוש?

                                          הרי במשנה בדף ו: כבר כתוב שאם שני כיתות אומרים שראו את הרצח, אחת הוזמה ואחת לא (כלומר הרצח אכן קרה כשאמרו) – המוזמים נחשבים זוממים אפילו שתוכן העדות נכון!

                                          תשובה – החידוש של רבא הוא בסיפא.

                                          סיפא – אם לא מעידים על עצם הרצח אלא על שבי"ד אחר גמר את דינו למיתה –

                                          כלומר, כת ראשונה אומרת שבי"ד אחר גמר את דינו ביום ראשון,
                                          כת שנייה אומרת – עמנו הייתם בראשון, אבל אכן גמרו את דינו אבל יום אחר,
                                          הראשונים פטורים, כי העידו על אדם שממילא כבר נגמר דינו למיתה.

                                          ושוב – זה לא משנה אם נגמר דינו ביום שישי או שני,

                                          אם בשישי – ודאי פטורים, כי העידו על יום ראשון כשבאמת כבר היה הרוצח חייב מיתה,
                                          ואפילו ביום שני – כי אמנם ביום ראשון עוד לא היה הרוצח חייב מיתה, אבל בשעת העדות (יום שלישי) כבר כן היה חייב, כך שהעידו על אדם שממילא חייב כבר, ופטורים.

                                          ומוסיף רבא – שכל זה נכון לא רק לגבי עדות על רצח אלא גם קנס (של גנב טבח ומכר), שגם שם יש את הרישא והסיפא כנ"ל.

                                           

                                          (ה. 1-)

                                          חלק ד – מהמשנה: מזימים סדרתיים

                                          כלומר – מה הדין אם הכת השנייה (העדים המזימים) הזימו עוד ועוד כתות שהעידו אותו דבר כמו הכת הראשונה.

                                           

                                          א. הממחלוקת במשנה –

                                          רבנן – מאמינים למזימים וכל הזוממים ימותו

                                          ר"י – "איסטטית היא זו" – זה מחשיד שהמזימים משקרים, "ואינו נהרג אלא כת הראשונה בלבד"

                                          שואלת הגמרא – אם המזימים משקרים, אז שגם הכת הראשונה לא תמות?

                                          תשובה – אכן גם הראשונה לא נהרגת, אז למה זה כתוב?

                                          1. ר' אבהו – כאן מדובר שכבר הרגו אותם, ורק אחרי זה המזימים הזימו עוד.
                                          2. קשה – למה כתוב שהורגים אותם אם הכוונה שכבר הרגו?

                                            1. רבא – הכוונה שאם יש רק כת מוזמת אחת – נהרגת, אם יש יותר אז לא.
                                            2. קשה – הרי כתוב "בלבד", משמע שיש עוד כתות.

                                              (ה: 5+)

                                              ב. דיון דומה –

                                              אישה הביאה פעמיים עדים לטובתה שהתבררו כשקרנים, ואח"כ כת שלישית שלכאורה דוברת אמת

                                              ר"ל – לא נאמנים, כי הוחזקה כמביאת עדי שקר (שני פירושים במפרשים: חזקה ממש או אומדנא)

                                                          לכאורה כר"י, שלא מאמין למזימים סדרתיים.

                                              דחייה – כאן גם רבנן יודו שלא נאמנים, שהרי כאן שתי הכתות נתפסו בשקר בפועל וזה מחשיד את האישה, ואילו שם רק חושדים בהם כי מזימים שוב ושוב.

                                                         

                                              ר' אלעזר (ובהמשך מתברר שזה בשם רי"ח) – נאמנים, כי היא הוחזקה כשקרנית, אבל העדים לא.

                                                          לכאורה כרבנן, שלא מניח שהמזימים הסדרתיים משקרים,

                                              דחייה – כאן גם ר"י יודה שנאמנים, כי במזימים סדרתיים הם עצמם חשודים בשקר (מה הסיכוי שכולם במקרה היו עמם באותו יום), אבל באישה – בהחלט ייתכן שחלק לא ראו וחלק ראו (כי כאמור: היא חשודה, אבל הכת ה3 לא חשודה כלל).

                                               

                                               

                                              (ה: במשנה הראשונה)

                                              חלק ה – משנה: מתי צריכים להזים את העדים כדי שימותו

                                              הצדוקים טענו – רק אם הרגו את הנידון בפועל (וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ)

                                              אך המשנה ובריבי בברייתא – דווקא אחרי גמר הדין ולפני שהרגוהו בפועל.

                                              גמרא –

                                              א. מקורות

                                              1. A. מקור לגבי מיתה –
                                              2. מצד שני אחרי גמר הדין – נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ – שמשמע שכבר נהרג, וגמר הדין נחשב כאילו כבר נהרג.

                                                מצד אחד לפני ההריגה בפועל – וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו

                                                הלימוד העיקרי (ריטב"א) – כַּאֲשֶׁר זָמַם – ולא כאשר עשה (לא מפורש במשנה)

                                                לימוד בונוס – לְאָחִיו – משמע שאחיו עדיין קיים ועוד לא הרגו אותו.

                                                 

                                                1. B. והקשה אביו של בריבי – שנעשה קל וחומר מלפני שהרגוהו לאחרי שהרגוהו?
                                                2. (כלומר שלמרות הלימוד, נאמר שבגלל הקל וחומר צריך ללמוד את הלימוד אחרת (אור החיים)).

                                                  וענה בריבי – אין עונשים מן הדין (מקל וחומר):

                                                  (ה: באמצע)

                                                  [דוגמה שאין עונשים ואין מזהירין מן הדין:

                                                  שלגבי איסור ועונש על אחותו, התורה מביאה מקור נפרד ל: 1. אחותו שהיא בת אביו או אמו. 2. אחותו שהיא בת אביו ואמו. אפילו שאת האחרונ אפשר ללמוד בקל וחומר מהראשונה].

                                                   

                                                  (ה: שליש תחתון)

                                                  1. C. מקור לשאר העונשים של עדים זוממים –
                                                  2. מלקות – הגז"ש שראינו לעיל (חלק א) בין מלקות ומיתה – "רשע, רשע".

                                                    גלות (רוצח בשגגה) – גז"ש "רוצח רוצח" בין רוצח במזיד לרוצח בשגגה.

                                                     

                                                     

                                                    ב. סיפור – תניא – ר' יהודה בן טבאי הרג עד זומם לפני שהרגו על פי עדותו

                                                    ושמח על כך, כדי להוציא מליבם של הצדוקים,

                                                    אבל אמר לו שמעון בן שטח שהרג דם נקי, כי במשנה הבאה נראה שמענישים את הזוממים רק אם הזימו את שניהם, וכאן הזימו רק אחד.

                                                    ואכן כל ימיו היה מצטער ר' יהודה ב"ט על שהרגו, והיה משתטח על קברו לבקש מחילה

                                                    ואנשים שמעו את בכיו וחשבו שזה ההרוג עצמו,
                                                    ור"י ב"ט אמר להם שזה הוא, הראיה שכשימות אז הקול יפסיק

                                                    והעיר רב אחא בריה דרבא שזאת אל ראיה, כי אולי זה היה הקול של המת אלא שכשר"י ב"ט בת הפסיק ר"י ב"ט נידון על כך בבי"ד של מעלה או כי פייס אותו.

                                                     

                                                     

                                                    השיעור מכות ה, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                    16 min
                                                  3. מכות ד, גמרא דף יומי

                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_04.mp3

                                                    Download

                                                    {enclose makot_04.mp3}

                                                    מכות ד, גמרא דף יומי

                                                    (ג: 5 שורות מלמטה – ה. במשנה)

                                                    חלק ראשון – הלכות של ר"י-רב
                                                    א. פותח פתח ראש לחלוק – זה מכה בפטיש וחייב חטאת (ושונה מפתיחת חבית, כי שם המכסה לא נחשב חלק מהחבית).
                                                    ב. שלושה לוגי מים שנפל לתוכם יין – נחשב כיין (כי הולך לפי המראה) ואם יפול למקווה – לא יפסול אותו (כרי"ח בן נורי, וכת"ק לפי הגרסא השנייה), ור' חייא – נחשב כמים ופוסל (כת"ק בגרסא הראשונה).
                                                    ג. שלושה לוגי יין שנפלו לים – חוששים שעדיין מכונסים ואם טבל שם – עדיין טמא, ואם נפל שם כיכר תרומה – נטמא מאותם יין מכונסים.

                                                    חלק שני – מלקות
                                                    א. סיבות לאי קבלת מלקות:
                                                    1. האם לוקה ומשלם
                                                    רבנן – לא לוקה ומשלם, נלמד מעדים זוממים "כדי רשעתו" (ומוציא שם רע זה דין מיוחד).
                                                    ר"מ – לוקה ומשלם – ממוציא שם רע (נלמד לעדים זוממים – שגם זה קנס כר"ע, ו"כדי רשעתו" מלמד שלא מת ולוקה, וממילא – לוקה ומשלם גם בממון).
                                                    2. לאו שאין בו מעשה – ר' יעקב – פטור, ר"י – מחייב (לומד ממותיא שם רע).
                                                    3. לאו הניתק לעשה – ר"י – פוטר.

                                                    ב. המקורות בסוגיא
                                                    1. בעדים זוממים – לאו שאין בו מעשה – לוקה (מקור בדף ב: מהפרשייה של מלקות) + שלא מקבל שני עונשים ("כדי רשעתו").
                                                    2. במוציא שם רע – לאו שאין בו מעשה – לוקה ומשלם.
                                                    3. לא תותירו ממנו עד בוקר – לא לוקה – ר"י – כי זה לאו הניתק לעשה, ר' יעקב – כי זה לאו שאין בו מעשה.

                                                    ג. מקורות המחלוקת האם לוקה ומשלם
                                                    רבנן – לא ("כדי רשעתו", ואילו ר"מ – זה מלמד שלא מת ומשלם (תוספות).
                                                    ר"מ – (עולא) ממוציא שם רע – שמשלם ולוקה.

                                                    ד. מקור לר"י שלוקה על לאו שאין בו מעשה
                                                    לומדים מצירוף של עדים זוממים ומוציא שם רע (וצריך את שניהם יחד כי בכל אחד יש חומרא שאין בשני).

                                                    השיעור מכות ד, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                    16 min
                                                  4. מכות ג, גמרא דף יומי

                                                    לעילוי נשמת משה מרדכי בן אפרים ז"ל,

                                                    אביו של אחד הלומדים,
                                                    איש ישר שבדרכו אנחנו משתדלים לחיות ולחנך

                                                    להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_03.mp3

                                                    Download

                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                    להדפסת התרשים של הדף

                                                     

                                                    סיכום הגמרא, מסכת מכות דף ג

                                                    (מסכת מכות ב: 3 שורות מלמטה – ג: 5 שורות מלמטה)

                                                    א. אופי התשלום של עדים זוממים
                                                    ר"ע – קנס (שהרי רק זממו ולא לקחו ממון בפועל), ולכן לא משלמים על פי עצמם (שאומרים שהוזמו בבי"ד אחר),  אבל אם אומרים שכבר התחייבו בבית דין על ההזמה, חייבים (זה ממון ולא קנס) (וגם אם רק אחד אומר – חייב).
                                                    אגב: 1. צריך להזים את שניהם. 2. מתחלקים בתשלום. 3. עד לא יכול להזים את עצמו (כיון שהגיד – שוב אינו חוזר ומגיד).
                                                    ב. חישוב התשלום
                                                    1. העידו שגירש את אשתו וחייב לה כתובתה – רצו להפסידו את ערך ה"ספק" שיש בכתובה –
                                                    רב חסדא – את הסכום שהבעל יכל לקבל לו מכר את זכותו בכתובה לאיש זר.
                                                    רב נתן – את מחיר הכתובה פחות הסכום הנ"ל (כיון שהבעל יכל לקנות מאשתו את זכותה בסכום הנ"ל).
                                                    2. העידו שההלוואה היא לא לעשר שנים אלא לחודש – ישלמו את הערך ששוה לאדם לשלם כדי שהכסף יישאר אצלו עד 10 שנים.

                                                    ג. אגב – רב כהנא – מוכח מהמשנה ששביעית לא משמטת הלוואה של יותר מ-7 שנים, כי אחרת לא היה אמור לשלם למלווה, וממילא העדים הזוממים הפסידו לו את כל הסכום. דוחה רבא – במשנה מדובר שאין שמיטת כספים (1. היה משכון. 2. מסר שטרו לבי"ד).
                                                    ד. מתנה על מה שכתוב בתורה (אגב שמיטת כספים) – רב – אי אפשר להתנות על מה שכתוב בתורה כלל (גם בממונות), שמואל – אפשר – אך בתנאי שהניסוח מתייחס לאנשים ולא לדין (למשל "אני מלווה לך על מנת שאתה לא תשמט את החוב", ולא – "על מנת שלא תהיה בהלוואה שמיטת כספים").
                                                    ה. תקופת הזמן הבסיסית של הלוואה – 30 יום.
                                                    רבה בב"ח – בשטר (כי לא טורחים על פחות מזה). אך ר' חייא – גם בע"פ (רב מתנה – נלמד מהריבוי של "שמיטה" – שהחודש הראשון של ההלואה גם הוא סוג של שמיטה – שלא ניתן לגבות בו).

                                                    השיעור מכות ג, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                    15 min

                                                  About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                  From the publisher's feed

                                                  הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.