הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת אמה של אחת הלומדות, הרבית דינה הכהן ז"ל,

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(צד. שורה 11 – צה. שורה 7)

(5 ברחבות 2) ב. מפלת סנחריב

ג. לפני המפלה

ד. זכות התורה שהגנה על יהודה

ה. מפלת סנחריב

השיעור סנהדרין צד – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(צב: 11 שורות מלמטה – צג. 2 שורות מלמטה)

ד. דרשה על "שש השעורים" – שישה בנים שיצאו מרות שיתברכו בשש ברכות

ה. עוד דרשות על דניאל, חנניה מישאל ועזריה

ו. ספר עזרא – נקרא על שם עזרא בלי נחמיה, כי נחמיה: 1. ר' ירמיה ב"א – החזיק טובה לעצמו. 2. רב יוסף – סיפר בגנותם של המנהיגים שהיו לפניו שלקחו מיסים מיותרים (וכלל גם את דניאל, אפילו שהיה גדול ממנו שהרי היה אפילו גדול מחגי זכריה ומלאכי שהיו נביאים). [ דניאל מול חגי זכריה ומלאכי – הוא לא היה "נביא" (תוס' – ראה מראות נבואה אך לא התנבא לעמ"י), והם כן, אך מצד שני – הוא ראה חיזיון על נהר חידקל שהם לא ראו (אך מזלחם ראה ולכן פחדו וברחו)].

השיעור סנהדרין צג – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים,

רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סנהדרין צא: 13 שורות מלמטה – צב: 11 שורות מלמטה)

ג. לוח הזמנים של תחיית המתים

ד. מתים שהחיה יחזקאל

השיעור סנהדרין צב – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים,

לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

סיכום הדף היומי, סנהדרין צא

ג. אמוראים (לגבי תחיית המתים)

השיעור סנהדרין צא – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

השיעור מוקדש לכבוד יום הולדתו של בננו עזרא סילטון.

לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(פט: 6 שורות מלמטה – צ: שורה אחרונה)

חלק ב – ביאור סוף המשנה –

חלק ג – משנה – פרק חלק

השיעור סנהדרין צ – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הרב משה צבי יוסף, ב"ר שלמה הלפרן ז"ל

לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(פט. במשנה – פט: 6-)

א. איפה ומתי ממיתים אותו –

ר"ע – בניגוד לשאר מיתות בי"ד, צריך דווקא בבית הדין הגדול בלשכת הגזית ודווקא ברגל

מקור – וְכׇל־הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד (דברים יז, יג)

ר"י – לא מענין את דינו, אלא הורגים מיד, ומפרסמים בכל ישראל למה נהרג.

מקור – הרי לא כתוב "יראו וְיִרָאוּ" אלא " יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ", לכן מספיק לשלוח פרסום.

ב. ת"ר – יש ארבעה שנהרגים וצריכים להכריז עליהם כנ"ל –

(לר"י בכולם מספיק לפרסם, לר"ע בזקן ממרא כאמור לא מספיק לפרסם אלא צריכים להמתין לרגל)

למה כאן כתוב "וְהַנִּשְׁאָרִים" ולא וכל העם/ישראל?

(פט. במשנה באמצע)

א. פירוט המתים והמקורות (משנה, ברייתא, ור"י-רב) –

ונפרט – בדברים יח יש שני פסוקים –

שלושה מיתתם בחנק

אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא" (- סתם מיתה זה חנק) (דברים יח, כ)

 ושלושה מיתתו בידי שמיים –

וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ (דברים יח, יט) –

(פט. שליש תחתון)

ב. דוגמאות בתנ"ך –

כגון נביא השקר צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה שניבא שאחאב ויהושפט ינצחו את ארם.

רקע – אחאב מלך ישראל ניסה לשכנע את יהושפט מלך יהודה להצטרף אליו למלחמה נגד ארם. הוא מביא 400 נביאי שקר שיאמרו שהם ינצחו, חוץ ממיכיהו שמתנבא שיפסידו ואחאב ימות (וכך קרה).

ומיכיהו גם מספר שה' שאל מי ילך ויפתה את אחאב להילחם, ורוח אחת (גמרא – של נבות היזרעאלי) התנדבה לשרות על נביאי השקר כדי שיתנבאו שהוא ינצח.

ומקשים – אם הרוח ניבאה לו, למה זה אשמתו?

תשובה – היה צריך לדעת מזה ש400 נביאים אמרו אותו ניסוח, זה מראה שזה שקר (סגנון אחד לכמה נביאים, אבל אין שני נביאים מתנבאים באותו סגנון),

וכפי שמצאנו שעובדיה וירמיהו אמרו תוכן דומה (מפלת אדום) אבל בסגנון שונה: עובדיה – זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ, ירמיהו – תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ.

ואולי לא ידע את הכלל הזה?

כגון חֲנַנְיָה בֶן־עַזּוּר,

כי שמע שה' אמר לירמיהו – כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם (ירמיהו מט, לה),

(ואמנם הקל וחומר עצמו הגיוני, אבל הוא מבוסס על דבר שלא נאמר לו אלא לירמיהו, ולכן היה אסור לו להשתמש בו).

כגון נביאי הבעל.

(פט. 1-)

כגון יונה בן אמיתי (ואכן ה' כמעט הרגו, אלא שעשה תשובה).

כגון חברו של מיכה (זה אותו מִיכָיְהוּ בֶּן־יִמְלָה ממקודם), שלפני הסיפור הנ"ל ביקש מנביא אחר שיכה אותו, והנביא לא רצה, ומיכה אמר שלכן אריה יהרוג אותו.

כגון עידו הנביא[2] (מל"א יג, יט) – שהתנבא שלא לאכול לחם ולשתות מים (אחרי שניבא לירבעם שיענש והמזבח בבית אל יחרב).

(פט: 8+)

ג. הערות על המקרים של מיתה בידי שמיים –

תוספות – זה לא מלקות רגילות על לאו (שהרי אין בו מעשה),

ואיך ידעו שהיה אמור לנבא ולא ניבא?

ואולי ה' חזר בו שלא ינבא, ושאר הנביאים לא יודעים את זה?

והרי ה' חזר בו מהפורענות לנינוה ולא אמר ליונה?

תשובה – שם אמר לו מראש – "וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" – שמראש היו שתי אפשרויות – של רעה או של טובה (שיתהפכו ויעשו תשובה).

(פט: שליש)

ראיות שמספיק שהוא מוחזק[3] –

(פט: באמצע)

בראשית כב, א-ב – וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל־אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – אחרי מה –

            וממשיך לדרוש –

קַח־נָא – "נא" זה לשון בקשה, שאם תיכשל יאמרו שגם בניסיונות הראשונים אברהם עמד במקרה.

אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק –

                        ומודיע לו כך בשלבים כדי שלא תיטרף דעתו.[4]

קדמו שטן לדרך – והגמרא מביאה פסוקים מאיוב ודורשת אותם על שיחה בין השטן לאברהם –

ועונה אברהם – וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ (תהלים כו).

ועונה אברהם – אתה בדאי, ואינך נאמן.

שישמעאל התפאר שהוא גדול במצוות כי נימול כשכבר היה בר דעת,

[1] יש עוד נחנקים שלא קשורים לנביא אבל לא נדבר עליהם היום.

[2] בפסוקים עצמם לא כתוב שזה היה עידו, אבל כך דרשו חז"ל.

[3] בהנחה שנביא שאומר לעבור על דברי תורה לצורך שעה – מקשיבים לו (צ.), וממילא כל הבעיה זה האם להאמין לו שאכן ה' ניבא לו.

[4] לא ברור לי האם ואיך גם דרשה זו קשורה לדעה שזה היה רעיון של השטן.

השיעור סנהדרין פט – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(פח. 4+ עד פט. במשנה)

דִּבְרֵי – דברים שתלויים בדיבור: ערכין, חרמין, הקדשות

איך זה כרת –

ערכין – המעריך תינוק בן פחות מ30 יום,

חכמים – לא אמר כלום,

חרמין –

ר"י ב"ב – סתם חרמין לבדק הבית, ומועלים בהם וכו'.

הקדשות –

כמה אנשים צריך כדי לפדות מטלטלין הקדש –

ראב"י – עשרה, ואם פדה בפחות אינו פדוי ומועלים בו כנ"ל.

בשניים הראשונים זה נפקא מינה לקידושי אישה, וממילא נפק"מ לכרת:

סוטה –

ר"א – הקינוי בפני 2, הסתירה בפני 1 או עצמו.

ר"א – מאבדת כתובתה,

(פח. באמצע)

עגלה ערופה –

מאיפה מודדים לעיר הקרובה –

אז אם מדדו מהמקום הלא נכון והביאו עגלה, ומישהו קידש בה –

טהרת מצורע –

אם למצורע ירדה הבוהן למשל אחרי שנצטרע, כך שא"א לשים את דם האשם על הבוהן, מה עושים –

ת"ק – אין לו טהרה לעולם,

וזה נפק"מ לכרת – כי מתירים לו להיכנס למקדש ואילו לת"ק הוא טמא.

בִּשְׁעָרֶיךָ – לקט, שכחה ופאה ("ואכלו בשעריך" ( דברים כו)).

גם כאן הנפק"מ ממונית, וזה נפק"מ אם קידש אישה האם מקודשת, וזה כאמור נפק"מ לכרת.

לקט ושכחה –

ב"ה – שניים (שיבולים/עומרים, בהתאמה) הם לקט/שכחה, שלושה לא (ואם העני לקח ובהע"ב לקח בחזרה – זה של בעה"ב)

ב"ש – גם שלושה הם לקט, ואם בעה"ב לקח בחזרה זה גזל בידו ואינה מקודשת.

פיאה –

מצווה להפריש כבר בקמה (לפני הקציר), אבל אם לא אז עד מתי יכול –

רבנן – עד המירוח, אח"כ נפטר ואם העני בכ"ז יקח זה גזל ואם קידש אינה מקודשת.

רי"ש – אפילו אחרי שנעשתה עיסה, ואם יקח העני זה לא גזל ומקודשת.

(פח. רבע תחתון)

יש שני מקורות להלכות (מהחזק לחלש): מפי השמועה, כך הוא בעיני.

באיזה רמה כל אחד מהם טוען –

רב כהנא – דווקא שמקור הבי"ד חזק יותר,

            ר' אלעזר – גם כשהזקן חזק יותר או שווים,

ראיות –

דחייה – שם לא הרגוהו כי לא הורה הלכה למעשה.

דחייה – מדובר גם כשהם שווים או שהבי"ד חזקים.

(פח: 6:)

תניא –

אבל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן – רבו מחלוקות בישראל.

[ואגב – ענוותן ושפל ברך ולומד תורה תמיד ולא מחזיק טובה לעצמו, הוא בן העולם הבא].

(פח: שליש תחתון)

ומקשים – אם עשה בעצמו דבר שמחייב מיתה (כמו שבת), אז חייב מיתה גם בלי שיוגדר כזקן ממרא?

תשובה – עדיין דין הזקן ממרא מוסיף חומרא:

ומה אם מדובר במסית – שגם מסית עצמו לא צריך התראה?

תזכורת מאתמול:

ר"מ –

ר"י –

ר"ש –

מחמיר כשני הצדדים:

משנתנו כר"י – שהעיקר מפורש, וחלק על הביאור, כמו בתפילין – שהוסיף בית חמישי.

והרי גם בארבעה מינים ו4 ציציות הזקן יכול להוסיף חמישי ולהתחייב?

תשובה – בלולב וציצית ממה נפשך –

אם זה חטיבה אחת (לולב צריך אגד, ציצית צריכה קשירה) – והוסיף את החמישי בתוך החטיבה, אז זה מקולקל מראש ופטור (כדי להתחייב צריך שיהיה "דבר" מתוקן שעליו הוסיף וקלקל).

[ואם היה אגוד/קשור, ואח"כ הוסיף?

ואם זה לא חטיבה אחת (לולב לא צריך אגד, הציצית לא צריכה קשירה), אז גם אם הוסיף לא עשה כלום ופטור.

לעומת זאת בתפילין – זאת אכן חטיבה אחת, ובתהחלה היו תפילין כשרות של 4 בתים, ואז הדביק מבחוץ בית חמישי ופסלם, וחייב.[1]

[1] להשלים בהקלטה את תחילת השיעור (5 חלקים)

השיעור סנהדרין פח – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(פו: במשנה למטה עד פח. 4+)

כלומר חכם שמורה הלכה בניגוד להכרעת הסנהדרין.

הפסוקים (דברים יז) –

ח – כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין־דָּם  לְדָם בֵּין־דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ׃

ט – וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל־הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט׃

י – וְעָשִׂיתָ עַל־פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ׃

יא – עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל׃

יב – וְהָאִישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל־הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת־ה' אֱלֹקֶיךָ אוֹ אֶל־הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל׃

יג – וְכׇל־הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד׃

המשנה –

והולכים ל3 בתי דינים:

בכל פעם הזקן מתאר מה הוא אמר ומה שאר החכמים אמרו,

אם בכ"ז הלך החכם והורה לעשות אחרת – נהרג (אך אם רק לימד בלי להורות – פטור).

מקור בתחילת הגמרא – "כִּי יִפָּלֵא" – במופלא שבבי"ד, כלומר דווקא חכם שראוי להוראה ויושב בבי"ד.

גמרא –

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין־דָּם  לְדָם בֵּין־דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ –

מִמְּךָ – עיבור שנה

(מִמְּךָ רומז ל"מִמֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל־ה' רָעָה יֹעֵץ בְּלִיָּעַל" (נחום א),

דָבָר – דברים שנלמדו בהלכה למשה מסיני

לַמִּשְׁפָּט – דברים שנלמדו בגזירה שווה

בֵּין־דָּם  לְדָם – דם נידה, לידה, זיבה

בֵּין־דִּין לְדִין – דיני נפשות, ממונות, מכות (מלקות)

וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע – נגעי אדם, בגדים, בתים

דִּבְרֵי – דברים שתלויים בדיבור: חרמין, ערכין, הקדשות

רִיבֹת – דברים שנובעים ממריבה: סוטה, עגלה ערופה, טהרת מצורע

בִּשְׁעָרֶיךָ – לקט, שכחה ופאה ("ואכלו בשעריך" ( דברים כו)).

[עוד חלקים בפסוק:

כִּי יִפָּלֵא – במופלא שבבי"ד

וְקַמְתָּ –

וְעָלִיתָ –

ואגב, גם ארץ ישראל גבוהה משאר הארצות – אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת־זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת… (ירמיהו כג).

אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ –

(פז. באמצע)

ר"מ –

גמרא – גז"ש "דבר-דבר" מפר העלם דבר של ציבור, שזה דווקא על כרת.

ר"י –

גמרא – פסוק יא – "עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ": התורה – מפרש, אשר יורוך – חז"ל.

ר"ש –

מחמיר כשני הצדדים:

גמרא – מקור לשני הדברים:

(פז. 9-)

מִמְּךָ – עיבור שנה –

למשל שנחלק על בי"ד לגבי האם מעברים את השנה גם אחרי פורים (מח' בעדויות), וזה כרת כי יכול לגרום להתיר חמץ בפסח.

דָבָר – דברים שנלמדו בהלכה למשה מסיני

יש הלמ"ס שמיש ראתה דם ביום ה11 של ימי זיבה לא צריכה לשמור יום נקי למחרת, אלא טובלת עוד באותו לילה.

אם הזקן פסק בזה הוא מתיר זבה לבעלה שזה כרת.

(פז: 1+)

לַמִּשְׁפָּט – דברים שנלמדו בגזירה שווה –

            שחכמים דרשו גז"ש שגם בתו מאנוסתו אסורה בכרת

בֵּין־דָּם  לְדָם – דם נידה, לידה, זיבה

דם נידה – במחלוקת לגבי דם ירוק (שעקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים) (משנה נידה יט.), ואם פסק בזה נגד הבי"ד זה כרת

(בין אם הקל, ובין אם החמיר כי זה יוביל לקולא – שהיא תתחיל לספור ימי נידה כבר מהדם הירוק).

דם לידה – במחלוקת אם האישה שופעת דם במעבר בין השבועיים של דם טמא ל66 ימי דם טהור (נידה לה:),

רב – הדם מעכשיו טהור (כי יש מעיין אחד וגזה"ג שמעכשיו טהור), ואם הקל בזה כרב נגד הבי"ד – כרת.

דם זיבה – אישה שראתה 3 ימים בימי הזיבה (כך שאמורה להיות זבה גדולה), אבל זה היה בזמן שקשתה ללדת –

אם אכן ילדה מיד אח"כ – טהורה מזיבה,

כמה הפסיקה –

אם הזקן הקל כר' יהושע – כרת.

בֵּין־דִּין לְדִין – דיני ממונות, נפשות, מכות (מלקות)

(פז: באמצע)

דיני ממונות – אם שניים (במקום 3) דנו לחייב אדם בתשלום,

שמואל – בדיעבד דיניהם דין,

דיני נפשות –

שמות כא – וְכִי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים. וְאִם־אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ –

זה מקרה של התכוון להרוג את א' והרג את ב' – נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ – ויש מחלוקת בברייתא:

רבי – ממון,

(וזה נפק"מ לכרת אם יורש ההרוג יתפוס כסף מההורג ויקדש בזה אישה).

מכות –

יש מחלוקת במשנה בתחילת סנהדרין (ב.) כמה דיינים צריך לדיני מכות (חיוב מלקות על לאו)  –

רבנן – 3,

אם 3 דנו אותו, והמוכה יתפוס כסף מהדיינים כי יאמר שחבלו בו סתם, לרבנן תפס שלא כדין, לרי"ש כדין,

(פז: 11-)

וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע – נגעי אדם, בגדים, בתים

נגעי אדם –

רבנן – טמא

ואם הזקן טיהר כנגד הבי"ד, ואז נכנס המצורע למקדש – כרת.

נגעי בתים –

ראב"ש – שני גריסין על שתי אבנים על שני כתלים בפינה ("קיר", "קירות")

ואם הזקן טיהר כראבר"ש, ומישהו נכנס לבית ואז למקדש – כרת.

נגעי בגדים – האם גם בבגדים אומרים שאם ברח הגנע בכל הבגד – טהור.

השיעור סנהדרין פז – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת בעלה של אחת הלומדות

לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(פה: במשנה השנייה – פו: במשנה למטה)

הפסוקים:

שמות כא, טז – וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת.

דברים כד, ז – כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר־בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

ת"ק – מספיק כשהכניסו לרשותו (בשמות – וְנִמְצָא בְיָדוֹ).[1]

והרי כתוב גם "וְהִתְעַמֶּר־בּוֹ"?

ר"י – צריך גם להתעמר בו (בדברים – וְהִתְעַמֶּר־בּוֹ).

לפי התשובה – צריך שימוש של שווה פרוטה.

המקרים:

תיקו.

תזכורת לפסוקים:

שמות כא, טז – וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת.

דברים כד, ז – כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר־בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

מי הגנב –

בדברים (כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב) – משמע דווקא איש,

מי הנגנב –

בשמות – וְגֹנֵב אִישׁ – דווקא איש.

אבל עדיין אין מקור לאישה שגנבה אישה?

בדברים – וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא – לרבות.

מקור – "גֹּנֵב נֶפֶשׁ" (דברים).

אבל הגונב עבד – פטור (נראה את המקור ב4).

(דילוג פה: 1- עד פו. 7+)

מח' במשנה והמקורות בגמרא:

רי"ש בריחב"ב – חייב

חכמים – פטור,

            אביי – כי הפסוק ממעט את מי שנמצא בידו תמיד.

מקור:

דוחה רב פפא – אם כן גם כאן תפרש כך " כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב  עִם־אִשָּׁה" (דברים כב, כב) ותפטור מי ששוכב עם אישה שמצויה עמו תדיר.

ומסיק מכאן רבא: מי שגונב את תלמידו פטור, כי נמצא בידו תמיד (!).

(פו. שליש)

הגונב עבד – פטור (הברייתא ב2)

מקור (בדברים) – כִּי־יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל –

            ר"י:

מֵאֶחָיו – ממעט עבדים,

            חכמים:

מֵאֶחָיו – לא ממעט עבדים (כי עבד הוא אחיו במצוות)

[הם נחלקו באותה מחלוקת גם ביחס להאם יש קנס למבייש עבד ("כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו" –

ר"י – "אחיו" ממעט עבדים

(נחזור מפו. מתחת לאמצע לפה: 2-)

ברייתא א (ספרי) – חייב

ברייתא ב – ר"ש פוטר (בדברים – "גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו" – עד שיוציאנו מאחיו)

תשובות:

דחייה – גם ברייתא א ר"ש, כי סתם ספרי (מדרש על במדבר ודברים) זה ר"ש.

(דילוג פו. 7+ עד מתחת לאמצע)

בעצם יש פה שילוב של שני לאוים –

איסור הגניבה – "לֹא תִּרְצָ͏ח, לֹא תִּנְאָ͏ף, לֹא תִּגְנֹב…" (שמות כ, יג בעשרת הדברות)

ומסבירה הברייתא שלומדים שזה מתייחס לגניבת נפשות במידת "דבר הלמד מעניינו" – שגם שאר האיסור בפסוק הם איסורים עם עונש מיתה.

איסור המכירה – "כִּי־עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה, ב).

(פו. 7-)

איתמר (לפי הבנה א) –

חזקיה – לא נהרגים

כר"ע – "דבר, ולא חצי דבר", וכאן כל שלב זה חצי דבר ולא עדות טובה,

רי"ח – נהרגים

כרבנן – "דבר, ואפילו חצי דבר",

גם בבן סורר ומורה יש צרוף של שתי כיתות עדים על שני שלבים –

בהתחלה – הבן גנב כסף וקנה בשר ויין ללא עדים, וההורים מתרים בו בבי"ד.

וגם כאן צריך לשאול האם שתי כיתות העדים צריכים להיות אותם עדים או לא.

ויש שתי הבנות במחלוקת חזקיה ורי"ח:

בגניבת נפש –

חזקיה – א"א לחבר שתי כיתי עדים, ושניהם פטורים ממיתה

בבן סורר – מודה חזקיה שאפשר לפצל, ולחייב את השניים מיתה,

כי כל אחד מהם הוא "דבר" בפני עצמו –

(פו: 2+)

מקשה רב פפא – לפי סברא זו בבן סורר, גם אצלנו חזקיה צריך להודות שאפשר לפצל ולחייב חיוב שונה:

[לגבי הראשונים זאת מחלוקת:

אכן כל עדות היא "דבר" שלם, ולכן אצלנו:

עדי המכירה מתים לפי כולם.

לגבי עדי הגניבה – מחלוקת:

חזקיה – לא נהרגים, כי הגניבה והמכירה הם שני שלבים נפרדים

רי"ח – נהרגים, כי גם עדי הגניבה הם חלק מהסיפור הכללי

ומודה רי"ח בבן סורר שהראשונים לוקים ולא מתים,

(פו: באמצע)

וגם אביי מסכים לרב פפא בבן סורר:

הראשונים – לא נהרגים, כי יאמרו התכוונו למלקות (גם לרי"ח).

אבל מוסיף שיש מקרה שבו כן נחלקו, וזה אם יש פיצול בתוך בשלב השני:

חזקיה – פטורים (כר"ע שדבר ולא חצי דבר)

(פו: שליש תחתון)

רב יוסף – הכוונה שאפילו שהיו עדי גניבה, בכ"ז עדי המכירה לא נהרגים, כר"ע שזה נחשב חצי דבר (וזה כחזקיה לפי הבנה א – שלא נהרגים).

אביי – הכוונה שכלל לא היו עדי גניבה אלא רק מכירה, וזה גם לרבנן, שכאן הרי אפילו חצי דבר אין, כפי שהסביר רב אסי – שיכול לומר שזה העבד שלו.

אז מה החידוש?

[1] ויש מחלוקת ראשונים האם זה בעצם כמו בכל גניבה או שיש פה דרישה גבוהה יותר של הכנסה לרשות.

[2] ברש"י כאן משמע שהסדר הפוך: קודם כל א"א להרוג את העדים הזוממים, ואחר כך כיון שזאת עדות שא"א להזימה – אז גם העדות עצמה מראש לא טובה. אבל בהמשך הגמרא עולה שזה בעיה בעדות עצמה של "דבר ולא חצי דבר".

השיעור סנהדרין פו – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

מנהג ישראל לתת זכר למחצית השקל למוסדות תורה. נודה לכם מאוד אם תבחרו לתת השנה את המחציות שלכם לאתר סיני. העבודה על כל שיעור אורכת כיומיים מלאים, ולאתר אין מימון מלבדכם. ממש בזכותכם נצליח בעז"ה להוציא לאור כמה שיותר שיעורים נוספים.

נכון לתאריך יד אדר התשפ"ה – יום פורים (14/3/2925) ערך מחצית השקל הוא 38.76 (על פי מכון כת"ר).

תודה רבה מראש ופורים שמח!

השיעור מחצית השקל לשיעורי הדף היומי של אתר סיני הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.