הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת מרדכי בן אברהם אבא ז"ל, שרה ריצה בת ציון בת אברהם יעקב ז"ל,

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עה. בתחילת פרק הנשרפין – עה: באמצע)

השיעור סנהדרין עה – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת מרדכי בן אברהם אבא ז"ל, שרה ריצה בת ציון בת אברהם יעקב ז"ל,

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

אביי – כן (זה לא מצווה עצמאית, אלא שייך ל-7 המצוות שלו).

השיעור סנהדרין עד – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת מרדכי בן אברהם אבא ז"ל, שרה ריצה בת ציון בת אברהם יעקב ז"ל,

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עב: שליש תחתון – עג: 9 שורות מלמטה)

ב. הרחבת הגדרת רודף

המקור לדין הריגת רודף:

השיעור סנהדרין עג – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת אברהם בן דב ז"ל לבית משפ' מאירסדורף נפט' כט' בשבט תשפ"ד'

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עב. במשנה – עב: שליש תחתון)

השיעור סנהדרין עב – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הורי צבי בן משה ורחל בת צבי ע"ה

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(עא. במשנה למעלה  – עב. במשנה למעלה)

בדף הקודם ראינו שבן סורר ומורא אכל בשר ושתה יין,

כעת מלמדת המשנה –

A. את הבשר והיין הוא קנה דווקא מכסף שגנב מאביו ואמו.

            מניין שזה כך?

יד רמ"ה:

1.      סברא – הרי הוא נהרג על "שסופו ללסטם את הבריות", מכאן שגם תחילתו הייתה בגניבה, שכן אם לא – למה לחשוד שילסטם?

2.      דרשה – "ויסרו אותו", וחז"ל דרשו (כמו שנראה בהמשך הדף) שבי"ד מלקים אותו, והרי כדי להלקות צריך לאו מסוים – ומסתבר שזהו גניבה.

B. דווקא כשגנב מאביו ואמו ואכל במקום אחר –

כי רק כך יש סיכוי טוב שיימשך אחרי הגניבה ויגנוב שוב ושוב, למה? כי יש שתי סיבות:

1.      גניבה מהוריו היא זמינה לו בקלות.

2.      לא מפחד לאכול במקום אחר כי הוריו לא יתפסוהו.

אך אם אחת הסיבות חסרה אז לא (גנב ממישהו אחר או אכל במקום שמפחד – כי אז זה יותר קשה/מפחיד, ולא חוששים שיימשך).

C. ר' יוסי בר"י – דווקא שגנב משניהם יחד

גמרא –  מניין לאמה כסף? והרי "מה שקנתה אישה קנה בעלה"?[1]

1.      מדמי סעודה המוכנת לשניהם (רש"י – כיון שאביו חייב לזון את אמו, זה כאילו גנב גם ממנה).

2.      זהו כסף שמישהו הקנה לה והתנה שלא יהיה לבעלה חלק בו[2].

(עא. במשנה השנייה)

1. צריך שגם אביו וגם אמו ירצו להביאו לבי"ד

2. ר"י – צריך שאמו תהיה "ראויה" לאביו

גמרא – כלומר ששווה בקול, קומה ומראה לאביו.

וזה כמובן בלתי אפשרי, ולכן ר"י מתאים לברייתא שאמרה:

וכן ר"ש במפורש בברייתא – סברא – האם הורגים אותו כי אכל קצת בשר ושתה קצת יין?! אלא "דרוש וקבל שכר".

                        אך ר' יונתן – אני ראיתיו וישבתי על קברו.

                        [ואגב זה שני דיונים דומים:

A.      עיר הנידחת

B.      בית המנוגע

אך ברייתא אחרת: ר"א בר' צדוק – היה מקום בתחום עזה שהיה בית מנוגע שנותץ, וכן ר' שמעון איש כפר עכו על מקום בגליל].

(עא. במשנה האחרונה)

3. היה אחד גידם, חיגר, אילם, סומא או חרש – לא נעשה בן סורר.

כי כתוב: "וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא".

            האם מכאן יש ראיה לשמואל שאמר ש"בעינן קרא כדכתיב"?

(כלומר שכשהתורה מפרטת איך לעשות משהו – זה בדווקא,

            לא, כאן כל הפסוק מיותר ולכן נכתב לצורך דרשה.

(עא: 1+)

הבן סורר התנהג כפי שהתנהג,

1. ואז ההורים מתרים בו בפני שני עדים (אביי) – "וְיִסְּרוּ אֹתוֹ",

אם הוא בכל זאת ממשיך –

2. אז בי"ד של שלושה מלקים אותו[4] – גם זה נלמד מ"וְיִסְּרוּ אֹתוֹ",

(ומניין שזה מלקות? "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע" (דברים כה, ב)  – "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה").

ואם הוא בכל זאת ממשיך,

3. אז סוקלים אותו בבי"ד של 23.

וצריך ששלושת הדיינים הראשונים יהיו חלק מה23 (בננו זה" – שכבר פגשתם).

(והרי כבר למדנו מכאן שלא יהיו סומים? תשובה – אם כן היה צריך להיות "בננו הוא").

(עא: במשנה הראשונה)

ד. ברח ואז הגדיל (שהקיף זקן התחתון)

אם לפני גמר דין – פטור, אם לאחר גמר דין – חייב.

אגב זה מובא הדיון הבא:

ר' חנינא: גוי שקילל את ה' ואז התגייר – פטור, הואיל ואשתני אשתני,

ובדבריו יש שני חידושים:

1.      כשהשתנה דינו – הולכים לפי עכשיו.

2.      כשה"עכשיו" חמור יותר – פטור לגמרי.

            ראיות וקושיות:

1.      ראיה ממשנתנו – ברח הבן סורר ואז הגדיל – פטור (לפני גמר דין), לכאורה זה כי הואיל ואשתני.

דחייה – זה נכון, אך אצלנו השינוי משמעותי – מחיוב מיתה לפטור,

2.      קושיה ממשנתנו – ברח אחרי גמר דין חייב, ולא אומרים הואיל ואשתני!

3.      קושיה מברייתא – גוי שהרג יהודי או בא על אשת איש יהודיה – חייב

ולמה לא אומרים שהואיל ואשתני אשתני?

לרבנן שסייף חמור מחנק:

לר"ש שחנק חמור מסייף, הכל הפוך:

נאמר שסובר גם כתנא דבי מנשה שכל ממיתת גוי לא בסייף אלא בחנק, ואז:

4.      ראיה מברייתא–נערה מאורסה שזנתה ואז בגרה – תידון בחנק.

ושם השתנתה מסקילה לחנק, ורואים שהולכים לפי עכשיו.

דחייה – ר' יוחנן שינה כבר את הגירסה בבריתא – תידון בסקילה, כדין נערה.

(עא: במשנה למטה)

ה. הסבר בן סורר – בן סורר נידון על שם סופו – ימות זכאי ואל ימות חייב,

ור' יוסי בברייתא קצת מרחיב – שהגיע תורה לסוף דעתו שסוף מגמר נכסי אביו ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות.

[1] ואמנם ייתכן שיש לה נכסי מילוג (Aהקרן שלה והפירות של הבעל), אך גם שם – כיוון שהפירות לבעל, זה לא נחשב כגנב משל אמו (שוטנשטיין על פי פסקי הרי"ד).

[2] שאז אין לבעל בזה אפילו פירות (והאמת שזו מחלוקת תנאים אם נותן המתנה יכול להתנות כך, קידושין כג:, מתוך שוטנשטיין).

[3] לא ברור לי למה זה כ"כ נדיר.

[4] לפי רש"י לא מדובר בהתראה ומלקות "רגילים", אלא בדין מיוחד בבן זורר, ואין צורך שהחטא יהיה צמוד להתראה. לפי הרמב"ם זו ההתראה והמלקות הרגילים כמו בכל חטא.

השיעור סנהדרין דף עא – תלמוד בבלי דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

המשך דיון לגבי בן סורר ומורא

כמה? צריך טרטימר בשר וחצי לוג יין, ור' יוסי – פי שניים.

ודווקא שהם זולים,

טעימים (לכן לא מבושלים/מזוגים מדי ולא חיים מדי,

ודווקא באכילה סתמית – לא של מצווה (אפילו דרבנן, כמו סעודת הבראה) ולא של עבירה (אפילו דרבנן – כמו בתענית)

ודווקא עם חבורה שכולם בה אנשים ריקים.

הגמרא מביאה אוסף של מדרשים שמדברים על הקלקול שיכול לצאת מהשתייה,

וכן כמה מדרשים בהן אם הוא שותה במידה הנכונה – זה עושה טוב.

השיעור סנהדרין דף ע – תלמוד בבלי דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(סח: 4- עד סט. 2+ במשנה)

תזכורות מאתמול:

היום נראה שיש עוד מגבלה של ר' כרוספדאי – 3 חודשים (מה שיבוא קודם).

באמוראים –

רב חסדא – כן, רבה – לא.

בתנאים –

בגזלן שמשיב את הגזילה והחומש כתוב "וְאִם־אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל… לַה' לַכֹּהֵן" (במדבר ה, ח),

ומהמילה "ואם" לומדים שצריכים לבדוק האם אכן אין לו, או שאולי נולד לו אחרי שהתגייר.

ואומר רבה – מהמילה "איש" לומדים שרק לגדול צריכים לבדוק, ולא לקטן, כי קטן ממילא לא מוליד.

"וְאִישׁ כִּי־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה שִׁכְבַת־זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ[1]"  (ויקרא יט):

ואומרת הברייתא – הו"ו של וְאִישׁ מרבה קטן בן 9 ויום (שאם בא עליה היא תלקה).

והרי כתוב כאן "שִׁכְבַת־זֶרַע" – מכאן שיש לו זרע, ולכאורה יכול להוליד.

דחייה – יש לו זרע אבל הזרע לא יכול להוליד (כמו זרע של תבואה שלא הביאה שליש)

"וְכִי־יָזִד אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ לְהׇרְגוֹ בְעׇרְמָה" (שמות כא, יד),

תנא דבי רי"ש – "בן סורר ומורה" – בן ולא אב,

ובואו נחשוב: איך בכלל אפשרי שיהיה אב, הרי אמרנו שנעשה בן רק מ13 ו2  שערות ועד שיקיף הזקן או 3 חודשים (ר' כרוספדאי),

יוצא – יכול לעבר אותה לפני 13!

דחייה – הכוונה לא לאפוקי אב בפועל (שזה לא מציאותי) אלא גם לאפוקי מי שרק ראוי להיקרא אב, שזה ב13 ו3 חודשים, כי יכול לעבר אותה ב13, ואחרי 3 חודשים ההריון ניכר ונקרא אב, ואותו הברייתא מיעטה מסו"מ.

(יש כאן 2 חידושים:

            והברייתא הזו היא בעצם המקור לר' כרוספדאי,

(סט. באמצע)

א. כאמור – בעצם יש שתי הגבלות אחרי 13 ושתי שערות, ועוצרים במה שבא קודם:

במשנה – עד שיקיף הזקן

ב. לכאורה צריך לשאול – למה לא מקלים ועוצרים את זמן הבן סו"מ כבר בחודשיים ושליש, שהרי אולי היא תלד בחודש השביעי, ואז שליש הריון זה שבועיים ושליש?

הסברים:

מקשה רב הונא בריה דרב יהושע – בדיני נפשות לא מחמירים על פי הרוב!

עונה רבינא – דווקא כן מחמירים ע"פ הרוב:

כי הולכים לפי הרוב שאנשים לפעמים לא יודעים שבי"ד עיברו את החודש הקודם.

(סט: 1+)

דחיות –

לגבי אשת איש – אולי הכוונה שחייב רק קרבן אבל לא מת.

לגבי "כל העריות" –

דחיית הדחייה – כתוב "כל העריות".

(וזה דחייה גם לראיה א).

(סט: 7+)

מי שבנה הקטן הערה בה: ב"ה – לא נחשב ביאה, ב"ש – נחשב ביאה (ונפסלת מהכהונה),

בן 9 נחשב ביאה לפי כולם, המחלוקת בבן 8,

והסבר המחלוקת:

ומניין שבדורות הראשונים ילד בן 8 הוליד?

סדר המאורעות מלידת שלמה:

חישוב בן כמה היה אחיתופל כשילד:

דחייה – אולי אחיתופל ואליעם ילדו ב9, ובת שבע ילדה ב6, כי בנות מולידות מוקדם יותר.

                        (סט: באמצע)

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת־אַבְרָם אֶת־נָחוֹר וְאֶת־הָרָן" (בראשית יא)

אברהם ונחור נשאו את בנות הרן – יסכה (שרה) לאברהם, מלכה לנחור.

אברהם גדול משרה ב10 שנים (כשהמלאכים הגיעו אברהם בן 100 ושרה בת 90),

יוצא: אברהם היה בן 10 כששרה נולדה, ויוצא שהרן אביה היה בן 8.

דחייה – אולי סדר סדר הפסוק של האחים הוא לא סדר לידתם אלא סדר חכמתם, ובאמת הרן היה גדול יותר מאברהם, והוליד את שרה כשהיה בן 11 ומעלה.

ראיה שנמנו דרך חכמתם –

אך מוכח שהפסוק לא לפי סדר הלידות:

מכאן אם הוא הגדול במבול היה בן 100, ושנתיים אח"כ אמור להיות 102,

ומכאן שהפסוק מונה אותם לא לפי סדר הלידה אלא סדר החכמה.

בצלאל בנה את המשכן כשהיה בן 13 (שמות לו – "איש").

סדר הלידות:

(סט: 2-)

תניא – מסברא שייך גם בבת (שגם היא בסוף תעמוד בפרשת דרכים ותעסורק בזנות)

אלא שגזירת הכתוב שזה דווקא בן – "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה".

[1] שפחה נחרפת – אישה שהתקדשה לעבד עברי, והאישה היתה: ר"ע – חציה שפחה חציה בת חורין, רי"ש – שפחה כנענית מלאה.

השיעור סנהדרין סט – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת סבו וסבתו של אחד הלומדים,

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

השיעור הוכן והוקלט על ידי הרב דובי שחור

(סח. 1+ עד סח: 4-)

תזכורת: ר"ע בשם ר' יהושע – לוקטי קישואין שלא כדרך הטבע –

בדרך כישוף – חייב

קשה – והרי ר"ע למד את זה מר"א?

[מניין שלמד תחילה מר"א? סיפור:

במסכת ב"מ מסופר שנידו את ר"א בסיפור תנורו של עכנאי,

נכנסו החכמים, שאל למה באתם רק עכשיו (ללמוד), ואמר שלא ימותו מיתה טבעית ומיתתו של ר"ע תהיה קשה משל כולם,

ואמר שלמד הרבה ולימד הרבה אך עדיין למד רק מעט ממה שיכל ולימד רק מעט ממה שיכל ויש עוד  300 הלכות מצורע שלא לימד, ויש עוד למשל 300/0 הלכות כישוף בקישואין שרק ר"ע למד ממנו,

ומסופר שפעם הראה לו בפועל איך נטע ועקר קישואין בכישוף,

ולר"א זה מותר, כי אסור ללמוד כדי לעשות אך ללמוד כדי להבין מותר.

ור"ע וחבריו שאלו אותו אם חוזר בו משתי מחלוקות שנחלק עליהם בהלכות טומאה, והוא ענה שלא חוזר בו:

המחלוקות:

חכמים – לא מקבל,

חכמים – צריך קודם לרוקן אותו ואז לטבול

ולסיום שאלו אותו – מה אם הנעל עדיין מונחת על האימום אצל הסנדל, האם מקבל טומאה, ואמר טהור (לא מקבל), ויצתה נשמתו בטהרה, ואמר ר' יהושע – הותר הנדר.

בהלוויה במוצ"ש היה ר"ע מכה בבשרו עד שדימם, ואמר עליו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ועכשיו אין לי את מי לשאול.

(סח: בתחילת הפרק)

בן סורר ומורה שגנב טרטמר בשר ולוד יין, ודינו בסקילה.

א. באיזה גיל נהיה בן סורר ומורה?

מצד אחד שהגיע ל13 ושתי שערות (אחרת לא חייב בעונשים)

מצד שני שהוא לא מבוגר ("בן סורר", ולא בת ולא מבוגר) – מ13 ושתי שערות ועד שהשיער יקיף את הגיד.

שואלת הגמרא – למה לא גם קטן?

הרי מצד הסברא – מענישים בן סו"מ כי ירדה התורה לסוף דעתו שבסוף ילסטם את הבריות ומוטב שימות זכאי ולא חייב – אז סברא זו שייכת גם בקטן?

וגם מצד הלימוד – "בן" משמע קטן?

תשובה – רב – "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" – בן שסמוך לגבורתו של איש – שהוא כמעט מבוגר.

ב. עוד דרשה על אותו פסוק – רב חסדא:

ואפשר ללמוד את שתי הדרשות:

אם היתה רק הדרשה של רב (בן שהוא סמוך לגבורתו של איש) –

מספיק לכתוב "כי יהיה בן לאיש"

ואם היתה רק את הדרשה של רב חסדא (שהאבא צריך להיות איש) –

מספיק לכתוב "כי יהיה בן איש".

השיעור סנהדרין סח – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.