הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By אורי בריליאנטReligion & SpiritualityJudaism
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • סנהדרין פה – גמרא הדף היומי

    השיעור מוקדש לזכות יהודה בן צילה ויונתן בן צילה לזיווג הגון בקרוב

    לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_85.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין פה

    [מקורות – איסור הכאה – (דברים כה) – ארבעים יכנו לא יוסיף. איסור קללה – אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור. הכאת אביו, איסור לאו – לא מפורש. עונש מכה ומקלל אביו: (שמות כא, טו-יז) "ומכה אביו ואמו מות יומת (חנק). וגונב איש ומכרו… ומקלל אביו ואמו מות יומת". עונש מקלל (ויקרא כא) – "כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת, אביו ואמו קלל דמיו בו (סקילה)". ]

    א. ההיקש של מכה אדם ומכה בהמה:

    1. תנא דבי חזקיה (עט:) – שהורג אדם תמיד פטור מממון (גם בשוגג).
    2. שמכה אביו לרפואה – פטור (כמו שמכה בהמה לרפואה – פטור).

    ב. איבעיא להו – האם מותר להכות לצורך היתר?

    A. הכאת אביו לרפואה?
    מותר – רב מתנא ("ואהבת לרעך כמוך"), רב דימי בר חיננא – מההיקש לבהמה (כנ"ל).
    אסור – רב לא הרשה לבנו להוציא לו קוץ, מר בריה דרבינא להוציא מוגלה, שמא יוציא דם. [רי"ף ורא"ש – אסור לו להוציא דם גם לרפואה, רמב"ם, רמב"ן – זה רק החמרה כשאפשר, שמא יפצע יותר ממה שצריך לרפואה. ואמנם גם לאחר יש איסור הכאה, אך שם זה רק שגגת לאו וכאן שגגת איסור חנק].
    קשה – ממשנה שמתירה להוציא קוץ בשבת, ולא אומרת שיחכה למוצ"ש. תשובה – שם זה דיני שבת, וגם אם היה עושה בכוונה היה פטור – 1. ר"י – מקלקל. 2. ר"ש – מלאכה שאינה צריכה לגופה (ור"ש חייב במקלקל בחבורה למשל כשצריך משהו שהוא איסורי הנאה (תוס' שבת קו.)).
    B. בן כשליח בי"ד להכות/לקלל את אביו?
    רב ששת – מותר (הרי לכל אדם אסור להכות/לקלל, והותר לכבוד שמים מטעם בי"ד).
    קושיות:
    1. ברייתא: "ומה מי שמצווה להכותו (שליח בי"ד), מצווה שלא להכותו (לא יוסיף), מי שאינו מצווה להכותו (1. בנו. 2. אחר), אינו דין שמצווה שלא להכותו (1. מקור לאיסור הכאה של הבן. 2. מקור לאיסור הכאה סתם).

    2. תא שמע –  "היוצא ליהרג, ובא בנו והיכהו וקיללו – חייב, אחר – פטור".

    ביאור – רב חסדא – בשליח בי"ד שמאיץ בנידון לצאת ליהרג, ולבן אסור, וחייב!
    דחייה: רב ששת – בנו שליח בי"ד גם פטור. וכאן מדובר שאינו שליח בי"ד, ואחר פטור והבן חייב. במה מדובר:
    1. ממון (ובמלקות אכן חייב) – אחר פטור כיון שהוא "גברא קטילא" (ולכן פטור מתשלום נזק). אך מקשים – הרי עדיין חייב בבושת (לבנים)! עונים – אין פה צער ובושת שו"פ. אך אם כך – למה הבן חייב?
    2. מלקות
    אחר פטור כי: 1. "אינו עושה מעשה עמך" (ולומדים הכאה מקללה). [אך קשה – אם כן גם בנו פטור, שהרי האיסור (לא העונש) נלמד מהאיסור של כל אדם. אלא עשה תשובה, וזה לא סיבה לפטור.
    2. רב מרי – "בעמך" – "במקוים בעמך", ואילו במכה ומקלל אביו חייב כי יש חיוב אפילו לאחר מיתה (רש"י – עקרונית גם בהכאה, אך למעשה לא מוציא דם ולכן פטור, אך ביוצא ליהרג – חייב).

    להלכה – רבה בר"ה ותנא דבי רי"ש – לא נעשה שליח, מלבד למסית.

    ג. משנה על מכה ומקלל אביו ואמו – 1. מכה חייב רק אם יעשה חבורה. 2. מקלל חמור ממכה, שחייב גם לאחר מיתה (רש"י – הבדל טכני, מאירי – הבדל עקרוני).

    [הדינים בברייתא 2 – 1. שחייב גם על אחד מהם: ר' יונתן – מהפשט. ר' יאשיה – "אביו ואמו קילל". 2. גם אנדרוגינוס: ר' יונתן – מקלל אביו ואמו מות יומת. ר' יאשיה – איש איש (ור' יונתן – דיברה תורה כלשון בנ"א)].
    ברייתא 1 – היתה הו"א שכמו שמכה זה רק בחיים, גם מקלל (בהנחה שמכה חמור ממקלל, כי מכה זה גם ל"לא עושה מעשה עמך", בניגוד לתשובת הגמרא בעמוד א), קמ"ל שמקלל זה גם אחרי מיתה. מאיפה לומדים:
    1. "אביו ואמו קילל".
    [זה טוב לר' יונתן (ברייתא 2), אך לר' יאשיה זה תפוס ללמוד שחייב גם כשמקלל אחד מהם].
    2. לר' יאשיה – ומקלל אביו ואמו מות יומת.

    ד. האם מכה חייב גם על "לא עושה מעשה עמך"? (שורה 1 ברחבות)
    1.בברייתא 1 – כן (וחמור ממקלל), המשנה – לא (כמו מקלל, כיוון שלא ציינה זאת כחומרא של מכה על מקלל).
    2. זה מחלוקת תנאים – יש מחלוקת אם כותים נחשבים כגויים או יהודים. בכל מקרה – מקלל כותי פטור (כי אינו עושה מעשה עמך (עובדים ע"ז). יש מחלוקת האם חייב על הכאתו. המחייבים – כי לא צריך "עושה מעשה עמך" הפוטר – כי צריך. (ואולי פוטר כי הוא כגוי? לא, כיוון שמחייב על שור שנגח את שורו).

    השיעור סנהדרין פה – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    20 min
  • סנהדרין פד – גמרא הדף היומי

    לעילוי נשמת יששכר רוברט בבי בן דוד ז"ל

    ולעילוי נשמת אבינו היקר והאהוב מרדכי בן חיים צבי וצפורה ז"ל
    ולעילוי נשמת אברהם יששכר בן משה הכהן ז״ל
    ולהבדיל, להצלחת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

    לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_84.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הדף היומי, גמרא סנהדרין פד

    (פג: 2 שורות למלטה – פד: שליש תחתון)

    א. המשך ביאור הברייתא – פסולי עבודה במקדש שהם בלאו (ולא במיתה), ומקרים שהם במחלוקת
    1. כהן ערל – יחזקאל  (מד) "כל בן נכר וערל בשר… לא יבוא אל מקדשי".
    2. כהן אונן (ביום שמת לו מת) – לגבי כה"ג נאמר שלא יצא כשמת לו מת ("ומן המקדש לא יצא, ולא יחלל את מקדש אלוקיו"), ונלמד – שאר הכהנים צריכים לצאת. (רבא-) ולא לומדים גז"ש מתרומה שחייב מיתה, כי לא לומדים גז"ש לדבר שרק נלמד "מכללא".
    3. כהן יושב – "כי בו בחר ה' אלוקיך… לעמוד לשרת" (דברים יח). (תוס' – אך לא נחשב זר).
    4. כהן בעל מום – רבי – מיתה, חכמים – לאו.
    רבי – מקור – "אך אל הפרכת לא יבא, ואל המזבח לא יגש, כי מום בו, ולא יחלל את מקדשי…". ומניין שבמיתה:
    1. גז"ש "חילול" מאכילת תרומה בטומאה. [אך קשה – למה לא גז"ש של כרת מנותר? ניסיון תירוץ: בגלל נקודות הדמיון והשוני (נדחה כי זה שווה לשניהם – בעל מום דומה לאכילת תרומה בטומאה – שניהם בעיה בגוף הכהן, ודומה לנותר – שניהם קשורים למקדש)].
    2. לימוד גז"ש מכהן טמא ששישמ במקדש (שנלמד בגז"ש מאכילת תרומה בטומאה). שזה גם בעיה בכהן וגם קשור למקדש.
    רבנן – יש מיעוט באכילת תרומה בטומאה – "ומתו בו כי יחללוהו".
    5. הזיד במעילה – רבי – מיתה, רבנן – לאו.
    רבי – מקור – "ונפש כי תחטא, ומעלה מעל בה'…". ולומד גז"ש חטא-חטא מאכילת תרומה בטומאה (ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא, ומתו בו כי יחללוהו").
    רבנן – המיעוט הנ"ל.

    ב. זר ששימש – למדנו שהוא במיתה. באיזה מיתה?
    A. יש כמה גרסאות למחלוקת:
    במשנה – (ר"ש-)ר"ע – חנק, חכמים – בידי שמיים,
    ברייתא – (רבנן- )ר"ע – סקילה, רי"ח בן נורי – חנק, רי"ש – בידי שמיים.
    B. ר"ע ורי"ח ב"נ סוברים שלומדים מהעונש של נביא שהדיח, ונחלקו ר"ש ורבנן מה סבר ר"ע –
    ר"ש – בחנק (כמשנתנו). רבנן – סקילה (כברייתא).
    C. המחלוקת בין ר"ע/רי"ח לבין רי"ש/רבנן –
    הפסוק שאוסר עבודת זר – "והזר הקרב יומת"
    ר"ע ורי"ח ב"נ – מדמים את הלשון יומת – "לגבי נביא שהדיח לע"ז "והנביא ההוא… יומת" – ושם זה חנק/סקילה.
    רי"ש ורבנן – מדמים לנושא קרוב, שמדבר על הדיוט ולא נביא – בתלונת בנ"י אחרי קורח כתוב – כל הקרב הקרב … ימות" (בידי שמיים – כמו עדת קורח).

    ב. פרק אלו הן הנחנקין

    מכה אביו ואמו – בחנק.
    A. מקור העונש – "מכה אביו ואמו מות יומת", וסתם מיתה זה חנק.
    B. סוג ההכאה –
    גם כשלא גרם למיתה
    1. סברא – לא יתכן שמדובר בהורג, שאז יוצא שהורג אדם אחר – סיף, והורג אביו – חנק (כרבנן שחנק קל מהרג).
    2. סתם הכאה – לא מיתה (מכה איש ומת, או באיבה הכהו בידו וימות).
    דווקא כשהוציא דם (גם אם פנימי)
    "ומכה נפש בהמה ישלמנה, נפש תחת נפש… ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת", ונפש=דם, אז ממילא:
    1. במכה בהמה צריך להוציא דם, ולומדים בהיקש גם למכה אדם (=אביו) שצריך להוציא דם.
    דחייה – הרי במכה בהמה חייב נזק גם בלי שהוציא דם.
    2. "נפש" שבבהמה בא ללמד ישירות מכה אביו ("אם אינו עניין…").
    [תוס' עט: – מפסוק זה לומדים גם למכה אביו, וגם לרוצח סתם].
    מחר נראה, אם כן, מה לומדים מההיקש.

    ג. אגב – צריך גם "מכה איש" וגם "מכה נפש" – שגם מכה קטן חייב, אך לא נפל.

     

    השיעור סנהדרין פד – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    14 min
  • סנהדרין פג – גמרא הדף היומי

    לעילוי נשמת בעלה של אחת הלומדות

    זלמן משה בן זאב ז"ל, שיום פטירתו ב-ו' אדר

    לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_83.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין פג

    (פב: שליש תחתון – פג: 2 שורות מלמטה )

    א. קנאין פוגעין בו – (גונב קסוה, מקלל בקוסם, בועל ארמית וכהן שמשמש בטומאה).
    האם על משמש בטומאה יש מיתה בידי שמיים? ובעצם זו שאלה כללית על כל המקרים.
    רב אחא – יש מיתה (אחרת איך יתכן שהורגים אותו?! (חידושי הר"ן – לא היה הלמ"ס אם מהתורה אין מיתה בידי שמיים, או רמז אחר)),
    רב ששת – אין (אם יש מיתה, אז נחכה לה' שיהרוג אותו).
    A. ראיות משאר המקרים – רב ששת מביא אותם כמקרים שאין בהם מיתה, אך רב אחא:
    גונב קסוה – יש רמז ("ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו"),
    מקלל בקוסם – דומה למקלל "יכה יוסי את יוסי".
    בועל ארמית – "בגדה יהודה… יכרת ה' לאיש".
    B. ראיות מברייתות –
    1. ברייתא שאומרת שכל העבודות במקדש שהם לא העבודה הסופית (למשל – יוצק שמן על מנחה), אלא יש אחריהן עוד עבודה, אז מי שעושה אותם בצורה אסורה, לא חייב. מה זה הצורות האסורות: מחוץ לעזרה, זר, כהן טמא, מחסור בגדים, לא רחוץ ידיים ורגליים.
    לעומת זאת בהקטרה (שזה הפעולה הסופית -"עבודה תמה") – חייב. לגבי זר – הכוונה שחייב מיתה, אז סביר שגם לגבי טומאה הכוונה למיתה. דחיית רב ששת – לאו דווקא, אלא חייב רק "לאו". [ולפי"ז – בעבודה לא תמה – אפילו אין לאו (וזה שלומדים מפסוק שטמא אסור גם בשאר עבודות – זה רק אסמכתא)]
    2. ברייתא מפורשת עם רשימה של איסורים שיש עליהם מיתה בידי שמיים – ביניהם כהן ששימש בטומאה.

    ב. רשימת האיסורים עם מיתה בידי שמיים

    איסורי אכילה:

    2. תרומה בטומאה – "ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא, ומתו בו כי יחללוהו, אני ה' מקדשם" (ויקרא כב,ט). (ומכאן גם שבתרומה טמאה פטור, כי היא כבר מחוללת).
    3. זר בתרומה – מחלוקת הברייתא ורב כהנא ורב אסי – מיתה – "וכל זר לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י) – שזה פסוק אחרי תרומה בטומאה ("ומתו בו")). רב (תנא ופליג) – רק מלקות (כי יש הפסק בסוף הפסוק הקודם – "אני ה' מקדשם").
    1. איסור טבל – ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה'" (ויקרא כב,טו). בפשט – זר בתרומה, דרשה – איסור טבל ("ירימו" – בעתיד). ומניין שבמיתה – גזירה שווה – חילול חילול מאכילת תרומה בטומאה.
    איסורים שקשורים לעבודה במקדש ושנלמדים מתרומה בטומאה:
    5. כהן טמא (מסעיף א) – "דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי" (ויקרא כב,ב).
    6. טבול יום – "קדושים יהיו לאלוקיהם ולא יחללו שם אלוקיהם כי את אישי ה' לחם אלוקיהם הם מקריבים והיו קודש" (ויקרא כא,ו), וכיון שכבר יש פסוק לטמא, אז לומדים לטבול יום (אם אינו עניין…). ומניין שמיתה – חילול-חילול מתרומה בטומאה (ב,2).
    8. מחוסר כפרה – לגבי יולדת – "וכיפר עליה הכהן וטהרה", מכאן שלפני הכפרה עדיין נחשבת טמאה.

    פסוקים מפורשים

    4. זר ששימש -"והזר הקרב יומת" (במדבר יח,ז).
    7. מחוסר בגדים – "וחגרת אותם אבנט וכו'… והיתה להם כהונה לחוקת עולם" (שמות כט,ט) – בלי הבגדים הם כזרים.

    9. לא רחוץ ידיים ורגליים – "בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו, או בגשתם אל המזבח להקטיר אישה לה', ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו" (שמות ל,כא).

    10 שתויי יין – "יין ושכר אל תשת… ולא תמותו" (ויקרא י,ח).
    11. פרועי ראש – נלמד מיין – ביחזקאל (מד) יש סמיכות בין פסוק שאוסר פרועי ראש לפסוק שאוסר יין.

    ד. שוב, הדברים שנלמדים מאכילת תרומה בטומאה

    1. מהסמיכות – זר בתרומה
    2. גזירה שווה לתרומה בטומאה – איסור טבל, עבודה במקדש בטומאה (ומחוסר כפרה = טמא), טבול יום.

    למה לא למדו את הגזירה שווה מ"נותר"? (כי את קודש ה' חילל").

    1. רבינא – בשלושתם יש חילול בלשון רבים, ואילו בנותר – לשון יחיד.
    2. הגמרא –
    איסור טבל דומה לתרומה בטומאה – שניהם בפירות, תלויים בארץ, שניהם בחולין (ולא שייכים בפיגול ונותר), לשניהם יש היתר (הפרשה, תרומה), ושניהם קשורים לתרומה.
    [ודומה לנותר בפחות דברים – שניהם פסול באוכל עצמו ולא באדם, שניהם לא קשורים לטומאה (ואין להם טהרה במקוה)].
    עבודה בטומאה דומה לתרומה בטומאה – שניהם פסול בגוף הכהן הטמא, שניהם קשורים לטומאה, וממילא – לשניהם טהרה במקווה. [ודומה לנותר – שניהם קשורים לקודשים ולמקדש,וממילא שניהם שייכים בפיגול].

    השיעור סנהדרין פג – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    15 min
  • סנהדרין פב – גמרא הדף היומי

    לעילוי נשמת יששכר רוברט בבי בן דוד ז"ל

    ולעילוי נשמת אבינו היקר והאהוב מרדכי בן חיים צבי וצפורה ז"ל
    ולעילוי נשמת אברהם יששכר בן משה הכהן ז״ל
    ולהבדיל, להצלחת צבי יעקב בן שמאי הי"ו

    לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_82.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הדף היומי, סנהדרין פב

     

    (פא: במשנה האמצעית – פב: שליש תחתון)
    המשך – מקרים בהם לא ניתן לדן לפי הכללים הרגילים
    א. ברוצח שלא ניתן להורגו, שמים בכיפה עד שמת  (יש עדות אמת, אך לא מספיקה: 1. כל עד מחלון אחר. 2. לא קיבל על עצמן התראה. 3. הוכחש בבדיקות). רמב"ם מבאר שדווקא ברוצח כי מבטל ישובו של עולם.
    בכיפה – תחילה מאכילים קצת לחם וומים, ואח"כ שעורים וכך נבקעת קריסו.
    ב. 1. דין "קנאים פוגעין בו" (דווקא בשעת מעשה העבירה) –  גונב קסוה מהמקדש, מקלל את הקב"ה ע"י קוסם, כהן שעובד בטומאה ובועל ארמית (בפרהסיא).
    2. אם לא פגעו בו – נכרת.
    3. ר' חייא ב"א – כאילו התחתן עם ע"ז.
    [סיפור על ר' חייא ב"א שרואה את הגולגולת של יהויקים שלא יכולה להיקבר ושם בארון ואשתו שורפת, ולכן היה כתוב עליה "זאת ועוד אחרת"].

    4. גזירת בית דין של חשמונאי – כעובר על נידה, שפחה, נושא גויה, אשת איש/זונה.

    5. אם בא לשאול אם לפגוע בו – לא אומרים לו.
    6. אם פגע בו אחרי מעשה – רוצח.
    7. לבועל מותר להרוג את הקנאי (מדין רודף).
    ג. דרשות על סיפור פנחס, זמרי וכזבי.

    השיעור סנהדרין פב – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    17 min
  • סנהדרין פא – גמרא הדף היומי

    לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים,

    ישראל צבי בן משה שטרן אשר ז"ל
    התמיד בתורה למד ולימד את הש״ס כמה פעמים

    לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_81.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הדף היומי, סנהדרין פא

    (פא. במשנה – פא: במשנה)

    א. מי שנתחייב שתי מיתות שונות על שני מעשים – נידון בחמורה יותר.
    מה החידוש? אפילו שכבר נגמר דינו על הקלה, לא אומרים שהוא כאילו כבר מת.
    מניין חידוש זה? מיחזקאל יח, שם מתוארים שלושה חטאים רצח (סיף) אשת איש (חנק) וע"ז (סקילה) – ונידון בסקילה (דמיו בו).
    ב. אם בעבירה אחת התחייב בשתי מיתות – חייב בחמורה, אך ר' יוסי – "נידון בזיקה הראשונה", כלומר:
    אם תחילה היתה אשת איש ואז חמותו – חנק, כי אין איסור חל על איסור.
    אבל – אם תחילה חמותו ואז אשת איש – שריפה (כאן, כיוון שאשת איש זה "איסור מוסיף" ביחס לחמותו, אז איסור כן חל על איסור, ולכן באמת חייב בשתי המיתות, גם ר' יוסי הולך לפי החמורה ולכן נידון בשריפה).

    ג. משנה – אדם שהעונשים לא מרתיעים אותו

    A – הגבלת הדין – 1. ר"ל – דווקא באיסורי כרת שיש בהם מלקות. 2. ר' יעקב – דווקא שחזר על אותו חטא.
    B – הקדמות:
    1. מחלוקת כללית ביבמות (סד:) – כמה דרוש לחזקה – רשב"ג – 3, רבי – 2.
    2. שתי הבנות – חזקה למלקות (ואז חייב רק אם חטא שוב אחרי שהוחזק, שאז אין טעם להלקות) או חזקה לעבירה (ואז חייב ברגע שהוחזק בעבירה, כי ברור לנו שיעבור שוב).
    C – מקורות בתנאים
    1. משנתנו – בפעם השלישית שעובר כבר הורגים אותו בכיפה.
    או (הו"א) – החזקה למלקות, ויש חזקה בפעמיים (רבי).
    או (דחיית רבינא) – החזקה לעבירה, ואחרי שלוש עבירות (כרשב"ג) שמים בכיפה.
    2. ברייתא – ת"ק- בעבירה ה-3 שמים בכיפה, אבא שאול – ב-4.
    או (הו"א) – החזקה למלקות (כי אבא שאול – למלקות), ת"ק (משנתנו) כרבי (2) ואבא שאול כרשב"ג (3).
    או -(דחייה) – לכו"ע החזקה אחרי 3 (כרשב"ג), והמחלוקת – ת"ק – החזקה לעבירות (כרבינא במשנתנו), ואבא שאול – החזקה למלקות.
    3. ברייתא שנייה – אותה מחלוקת, אלא שכאן בפועל לא הלקו כי התרו הוא הוא לא קיבל את ההתראה.
    מכאן ברור שלפי כולם החזקה לעבירה ולא למלקות, וכו"ע כרשב"ג. אז למה אבא שאול מחכה לפעם הרביעית?
    כי לדעתו צריך התראה לפני עונש ה"כיפה".

    השיעור סנהדרין פא – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    18 min
  • סנהדרין פ – גמרא הדף היומי

    לעילוי נשמת מרת אסתר בזק ב"ר יחיאל עמנואל הלוי ע"ה

    לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_80.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הדף היומי, סנהדרין פ

    (עט: במשנה – פ: נקודותיים באמצע)

    א. רוצח שנתערב באחרים – רבנן – כולם פטורים, ור"י – הורגים אותם בעקיפין (מכניסים לכיפה).
    ברור שלא מדובר ברוצח שנתערב בחפים מפשע, אלא:
    1. שמואל – רוצח שלא נגמר דינו שנתערב בשנגמר דינם, רבנן – כולם פטורים, ר"י – הורגים בעקיפין. (ור"ל – לכו"ע כולם פטורים).
    2.. ר"ל – שור שלא גמר דינו בשוורים שנגמר דינם. (ראשונים, כולם אסורים בהנאה, אך א"א לסוקלם כי לא נגמר דינו, לכן – ) רבנן – בי"ד לא נזקקים לזה, ר"י – בי"ד הורגים אותם בכיפה.
    3. רבא – חסורי מחסרא, יש פה שני נושאים: 1. שניים שאחד מהם ירה חץ והרג, שניהם פטורים – אפילו שאחד צדיק כאביו של ר' יוסי. 2. שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים חפים מפשע (כולם אסורים בהנאה, ולכן ) – רבנן – סוקלים אותם, ר"י – הורגים בכיפה.

    ב. פרה מעוברת שנגחה

    בברייתא – תלוי בגמר הדין (ולא בנגיחה) – רק אם נגמר דינה כשעדיין מעוברת – הוולד אסור בהנאה,
    לעומת זאת – רבא – תלוי בנגיחה, וגם אם ילדה לפני גמר הדין – הוולד אסור, כיוון שכביכול נגח איתה.
    תירוצים:
    1. הברייתא כרבא, והברייתא מדברת על פרה שנגחה לפני שנתעברה, שאז תלוי בגמר דין – אם גם העיבור וגם הלידה לפני – מותר, אם שניהם אחרי – אסור (כמו דבר שיוצא מן הטמא (רש"י)).
    2. רבינא – כנ"ל שמדובר שנתעברה אחרי הנגיחה, אלא שהעיבור אחרי הנגיחה והלידה אחרי גמר הדין, שאז הוולד אסור כי גמר הדין מתייחס גם אליו ("עובר ירך אמו").

    ג. חייבי מיתות שונות שנתערבו זה בזה

    A. שתי מחלוקות בעניין התראה:
    1. האם התראה לעונש חמור תופסת גם לעונש קל – זה ספק בכתובות לג, ולא הוכרע שם.
    2. האם צריך התראה לעונש הספציפי, או שמספיק התראה סתמית על מיתה – ת"ק – לא צריך, ר"י – צריך.
    B. הכלל – חייבי מיתות שונות שנתערבו, הורגים אותם בעונש הקל, אפילו שלא היתה התראה לעונש זה, כי:
    1. נכריע את הספק בכתובות – שהתראה לחמור תופסת לקל.
    2. כת"ק, וכאן היתה רק התראה סתמית.
    C. הניסוח במשנה – הנסקלין בנשרפין – לר"ש – בסקילה, לרבנן – בשריפה. (ולא גורסים הפוך (נשרפין בנסקלין, כי אז זה פחות חידוש לר"ש, שהרי ממילא הנסקלין הם הרוב).

    השיעור סנהדרין פ – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    16 min
  • סנהדרין עט – גמרא הדף היומי

    לעילוי נשמת שרה נחמה בת אשר ז"ל

    ולעילוי נשמת זאב בן שמואל הכהן ז"ל וזאב בן צבי ז"ל

    לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_79.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הדף יומי, סנהדרין עט

    (סנהדרין עח: – עט: במשנה)

    עוד תנאים כדי לחייב אדם בהריגה –
    צריך מעשה שאמור להרוג + מעשה כלפי מי שמחייב מיתה (לא בהמה/גוי/נפל) + כוונה לשני תנאים אלו.
    א. המשנה
    [הנחת היסוד של המשנה – התכוון להרוג את ראובן והרג את שמעון – חייב (ור"ש פוטר, יידון בסעיף הבא).]
    ובדומה – התכוון למעשה הורג אחד ועשה אחר – חייב (התכוון להרוג במתניים ועשה ללב, התכוון להרוג את  הגדול ועשה לקטן).
    אבל אם חסר אחד התנאים, אז פטור –
    1. לא התכוון כלפי יהודי – (התכוון להרוג בהמה, גוי, נפל – והרג ישראל).
    2. לא התכוון למעשה שהורג (התכוון למותניים ויצא בלב, התכוון לגדול ועשה לקטן).
    3. התכוון למעשה הורג, אך יצא מעשה שאינו הורג (התכוון ללב ועשה למותניים, התכוון לקטן ועשה לגדול) ובכ"ז מת – פטור.
    [סיבת הפטור ב1-2: רש"י – התראת ספק, רמ"ה – כי לא התכוון].

    ב. התכוון להרוג את ראובן והרג את שמעון

    1. ת"ק (לאורך כל המשנה) – חייב, ר"ש – פטור.
    הרחבת המחלוקת: גם אם התכוון "לאחד מהם"/טעה בזהות – לת"ק ודאי חייב, לר"ש – פטור, עד שברור שהרג את מי שהתכוון להרוג באופן ספציפי.
    2. המקור של ר"ש – "וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו…".
    ורבנן לומדים משם – אפילו אם זרק אבן לקבוצת אנשים, שאחד מתוך תשע הוא כותי – פטור.
    (רש"י לפי שטמ"ק – התכוון ליהודי מסוים, ופגע בו, אך פטור כי לא יכול לכוון שיפגע דווקא בו. רמ"ה – שלא יודעים מי היה ההרוג).
    3. "וכי ינצו אנשים"
    למה הורגים אותו? לרבנן – מובן, לר"ש – לא הורגים אלא נותן כסף. וכן רבי (ונתן – ונתן).
    4. תנא דבי חזקיה – פטור אפילו מממון (מקיש מכה אדם – מכה בהמה).

    השיעור סנהדרין עט – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    11 min
  • סנהדרין עח – גמרא הדף היומי

    לתרומת זכר למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_78.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין עח

    (עח. שורה 2 – עח: במשנה)

    א. כמה אנשים שהרגו יחד –
    1. הרגו בבת אחת – פטורים – "איש כי יכה".
    2. הרגו בזה אחר זה, הראשונים ודאי פטורים (תוס' – לא ברור שהיה מת מהם),
    האחרון: רבנן – פטור (כי ממילא כנראה היה מת, וצריך "כל נפש"), ר"י ב"ב – חייב (קירב מיתתו, אפילו שממילא היה מת, כי עדיין נחשב שיש בו נפש ("כל נפש" – נפש כלשהו)).
    אם בלעדיו לא היה מת – גם רבנן מחייבים.
    ורבא מבאר:
    הורג טריפה – פטור לכו"ע. הורג גוסס בידי שמיים – חייב.
    המחלוקת – בהורג גוסס בידי אדם – רבנן פוטרים (כטריפה – שנעשה מעשה) ור"י ב"ב מחייב (לא כטריפה, כי בטריפה יש חיתוך סימנים – משהו פיזי וברור בגוף שיגרום בוודאות למותו (כאן גם אין ודאות שימות)).

    ב. ענייני טריפה

    1. ניתן להוציא להורג אדם טריפה. אבל – כאמור – הורג טריפה – פטור, וממילא – עדים זוממים נגד טריפה  – פטורים (רצו להרוג טריפה), וממילא – רבא – אי אפשר להעיד נגד טריפה, כי זאת עדות שאי אפשר להזימה.
    לכן – אם טריפה הרג או רבע זכר בפני עדים – פטור. אם בפני בי"ד – חייב מדין "ובערת הרע מקרבך" (הורגים אותו ללא "עדות").
    2. [למה רבא הוסיף הרבעה, למקרה ההפוך – הרובע את הנרבע חייב, ולא אומרים שזה כרובע גופה, כי סוף סוף נהנה].
    3. האם אדם טריפה יכול להיות עד – לרבא כן (ואם הוא מזים, יהרגוהו), רב אשי – לא (כי אי אפשר להזים את המזימים שלו). (ולרבא אין דרישה כזאת).
    4. שור שהרג –
    אם בעליו טריפה – לא הורגים את השור כשם שאי אשפר להרוג את בעליו ("וגם בעליו יומת").
    אם השור טריפה – רבא – נהרג, רב אשי – לא נהרג ("וגם בעליו יומת" – אם הבעלים היו כמו השור (טריפה) – היה פטור).

    ג. משסה נחש

    1. אם רק שיסה – פטור (לא הוא הרג באופן ישיר).
    2. אם לקח את שיניו ותחב באדם אחר: ר"י מחייב (כי הארס יוצא ממילא), וחכמים פוטרים (כי הנחש מחליט אם להוציא את הארס, אז האדם רק הרג בגרמא).

    ד. השפעת האומדנא של הדיינים

    1. אם אמדוהו למיתה, ולא מת – לא הורגים אותו, ומשלם שבת וריפוי. (ולא ימות)
    2. אמדוהו לחיים, ואז הוחמר מצבו ומת – פטור (ר' נחמיה – יצא כבר זכאי בבי"ד, רבנן – "אם יקום…").
    3. אמדוהו למיתה, השתפר (לא לגמרי), שוב החמיר ומת; מחלוקת: ר' נחמיה פוטר ("ונקה המכה") ורבנן מחייבים.
    4. כשאמדוהו למיתה – כולאים אותו עד שיתברר מצב הפצוע (רנבן – "ונקה המכה", ור' נחמיה לומד זאת מהמקלל).

    השיעור סנהדרין עח – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    16 min
  • סנהדרין עז – גמרא הדף היומי

    לעילוי נשמות הוריו של אחד הלומדים,

    נחמן זאב בן מאיר ז"ל שנפטר בט"ו אדר א,
    ואסתר מלכה בת יצחק הכהן ז"ל שנפטר בג' אדר ב, וזכו לגדל בנים לתורה ומצוות.
    להבדיל,
    השיעור מוקדש לזכות ישראל לוגר הי"ו, מלומדי הדף היומי מאתר סיני לרגל יום הולדתו ה 75

    להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_77.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הגמרא, דף יומי סנהדרין עז

    (עו: במשנה – עח שורה שנייה)

    א. הנהרגים בסיף – 1. אנשי עיר הנידחת. 2. רוצח.
    ההורג בכוונה + במעשה הריגה וודאי + באופן ישיר – נהרג בסיף.

    ב. הרג על ידי אבן או ברזל – חייב.
    באבן ועץ – בודקים אם יש בו כדי להמית (לכן נאמר "יד"), בברזל לא – כי ממית בכל שהוא, אך דווקא כשפגע בו בחלק החד.

    ג. ישירות ההריגה:
    1. משנה – כבש במים/אש – חייב (נלמד מ"או באיבה").
    רבא – רק אם גורם המוות כבר היה קיים בעוצמה שבה יכול להרוג.
    1. כפתו לפני יתושים שכאן – חייב, לפני אריה (עוד לא שם) – פטור (יד רמה), (רב אשי פוטר גם בדבורים, כי מסתכל על כל יתוש בפנ"ע).
    2. כפתו בשמש/בקור – חייב, כפתו לפני שהשמש כאן – פטור.
    3. מצב בו גורם המוות כאן, אך לא בעוצמה קטלנית: כפתו ומת ברעב – רבא – פטור. כפה עליו גיגית או עשה חור בגג ונכנס קור – מחלוקת רבא (פוטר) ור' זירא (מחייב, ורק פוטר אם נועלו בחדר אטום, שם בהתחלה אין מחסור בחמצן כלל, וחייב רק אם הדליק נר].
    [כובש בנזיקין – רבינא – חייב (קל וחומר מרוצח), רב אחא ב"ר – פטור (מיעוט מ"או באיבה… רוצח הוא")].

    2. צריך שמעשה ההריגה יוכל להרוג לפי הנתונים ברגע המעשה. ולכן אם זרקו לבור והיה סולם או ירה חץ והיה לו מגן או תרופות (אפילו בשוק) – פטור, גם אם הוא זה שלקח לו את הסולם/בור וכו'.

    3. כוחו

    A – גם הקפצה מהקיר נחשבת כוחו [ובברייתות שמשמע שלא, זה כשנחת ואז זז ע"י כוח המשיכה].
    B – התראה על אדם זורק שרוצה להרוג במזיד ע"י הקפצה מהקיר – לא נחשבת התראת ספק.
    C – בהורג בשוגג תוך כדי משחק הקפצה מהקיר, הוא התכוון שיחזור חזרה יותר מד' אמות, ואם פגע בפחות – פטור.
    D – משחרר סכר – המים נחשבים כוחו – וחייב, אך רק ב"כוח ראשון".
    E – זורק ישר כלפי מעלה ונחת והרג – פטור. נחת קצת הצידה – חייב.

    השיעור סנהדרין עז – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    18 min
  • סנהדרין עו – גמרא הדף היומי

    לעילוי נשמות הוריו של אחד הלומדים,

    נחמן זאב בן מאיר ז"ל שנפטר בט"ו אדר א,
    ואסתר מלכה בת יצחק הכהן ז"ל שנפטר בג' אדר ב, וזכו לגדל בנים לתורה ומצוות.
    להבדיל,
    השיעור מוקדש לזכות ישראל לוגר הי"ו, מלומדי הדף היומי מאתר סיני לרגל יום הולדתו ה 75

    להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_76.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

    סיכום הדף היומי, גמרא סנהדרין עו

    (עה: באמצע – עו: במשנה)

    א. היקש בין קרובות אשתו לקרובותיו
    בדף הקודם למדנו גזירה שווה בין בת ונכדות אשתו לבתו ונכדותיו שלו – שגם הן בשריפה.
    שואלים – בוא נדמה אותם גם לעוד שני עניינים:
    1. כמו שסבתא של אשתו אסורה עליו (שריפה), גם סבתא שלו תהיה אסורה.
    2. כמו שכלתו שלו אסורה עליו (סקילה), גם כלתה של אשתו תהיה אסורה.
    דחיות:
    אביי – יש פסוקים שממעטים ("אמך היא" – ולא סבתך, "כלתך היא" – ולא כלת אשתך).
    רבא – הגזירה שווה לא טובה, כדלהלן –
    1. פירכא לגז"ש – לא ניתן ללמוד ממנו לאשתו או מאשתו אליו, כיוון שאחד מהם חמור יותר (כי אמו בסקילה ואם אשתו בשריפה, ויש מחלוקת איזה מהם חמור).
    2. דחייה מצד חומרת שריפה/סקילה, ובהנחה ששתיהן בשריפה (="ומינה"),
    לסבתו – אם שריפה חמורה, לא ייתכן שאמו בסקילה וסבתו בשריפה.
    לכלת אשתו – אם סקילה חמורה, לא ייתכן בת אשתו בשריפה וכלת אשתו בסקילה. [דחיית הדחייה – דווקא כן ייתכן – הראיה שבתו שלו עצמו בשריפה וכלתו בסקילה].
    3. (בלי קשר למי יותר חמור. תלוי ב"ומינה"/"ואוקי באתרא") הגזירה שווה צריכה להיות עם התאמה מלאה, וכאן אין התאמה:
    לגבי סבתו – אם נאמר שסבתו בשריפה (כמו סבתה של אשתו, "ומינה") – בניגוד לאשתו שאמה וסבתה בשריפה, אצלו אמו בסקילה וסבתו בסקילה.
    אם נאמר שסבתו בסקילה (כמו אמו, "אוקי באתרא") –  אצל אשתו בתה בשריפה וסבתה בשריפה, ואצלו – בתו בשריפה וסבתו בסקילה.
    לגבי כלת אשתו – אם נאמר שהיא בסקילה (כמו כלתו, "ומינה") – אצל אשתו אמה בשריפה וכלתה בסקילה, ואם נאמר שכלת אשתו בשריפה ("ואוקי באתרא" – כמו בת אשתו), אז אצלו אמו בסקילה וכלתו בפנויה ואצלה – שתיהן בשריפה.

    ב. מניין שבתו אסורה ובשריפה

    מניין שבשריפה?
    1. אביי – קל וחומר מנכדותיו (-"גילוי מילתא").
    2. רבא – גזירה שווה מנכדות אשתו (הנה הנה).
    3. תני אבוה דרבי אבין – דרשה על "ובת איש כהן" ("איש" מיותר). ומניין ששניהם בשריפה (ואילו בבת כהן – בועלה לא בשריפה)? אביי – כי כאן גם אביה מחללה, רבא – כי איזה עונש תתן לאביה?
    ואיפה כתוב את האיסור?
    לאביי ורבא – מאותו מקור (קל וחומר וגזירה שווה).
    אך לאבוה דר' אבין – הרי הפסוק של בת כהן הוא רק העונש, האיסור עצמו הוא כמו כל איסור אשת איש! עונה ר' אילעא – "אל תחלל את בתך להזנותה". אך קשה – זה מלמד לא למסור את בתו הפנויה לזנות. תשובה – "תחלל" משמע שני חילולים, למסור בתו לזנות (באופן קבוע) שלא לשם אישות וגם איסור לבוא על בתו.
    [ומה אביי ורבא לומדים מ"תחלל"? לא לגרום באופן עקיף לבתו לזנות כמו אם משהה בתו אצלו או אם משיא אותה לזקן.]

    השיעור סנהדרין עו – גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    17 min

About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

From the publisher's feed

הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.