הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קלז. 2+ עד קלח. 6+)

כאמור במשנה – ראשית הגז הוא רק בצאן ורק במרובה.

(דילוג לאמצע קלז.)

(הפסוק – "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח, ד))

הברייתא השנייה – חייב – רבנן

הברייתא הראשונה – פטור – כר' יוסי שצריך דווקא גזיזה,

מניין שמצריך שיהיה בדיוק כמו שכתוב – דתניא (ע"פ תיקון הגמרא) – רי"ס –

[אבל אם זה דבר שדרכו בכך, זה נחשב קצירה וחייב, בשתי ברייתות:

"פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר" – לרבות העוקר עדשים

(חוזרים מקלז. 8- ל2+)

(הפסוק – "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח, ד))

דחייה – אולי תלמד מ"לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ" (דברים טו, יט)  שזה לאו דווקא כבשים? (שם לומדים בברייתא מהו"ו מהרישא לסיפא ולהפך ששניהם גם בשור וגם בכבש).

(קלז. שליש)

[אז מה בכל זאת לומדים מאיוב?

תנא דבי רי"ש שדווקא צמר רך חייב, כי רק הוא מחמם].

(קלז. רבע)

דחייה – זה רק לרי"ס שדורש גיזה באופן מילולי,

(דילוג על מה שראינו בחלק א – מאמצע קלז. עד

א. כמה כבשים צריך –

ב"ש – 2 – "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה־אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי־צֹאן" (ישעיהו ז, כא)

ולמה לא למדו כב"ה?

ב"ה – 5 – "וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי־יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת…".

ולמה לא למדו כב"ש?

דחייה – מה המצווה השנייה? הרי גם מתנות וגם בכור לא צריך 5?

מקור – "וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" (שמות כא, לז)

למה?

דוחים – והרי אמר מר שבמקרה כזה "אין הכרעה שלישית מכרעת" (שהרי גם ב"ה וגם ב"ש חולקים לגמרי על 4, וראו ברש"י הארוך מתי כן אומרים הלכה כדברי המכריע).

(קלז: 2+)

ב. כמה צמר צריך בכל כבש (בהנחה שצריך 5 כב"ה), וכמה נותן –

כמה צריך –

ר' דוסא בן הרכינס – שמכל כבש גוזז מנה ופרס

(מנה – 25 סלעים, פרס – 12.5, סה"כ – 37.5 סלעים (בערך 600 גרם),

רבנן – כלשהו

וכמה נותן – 5 סלעים

הדעות:

רב – צריך מנה ופרס (37.5) לכל ה5 ביחד, ונותן 5

שמואל – צריך 60 סלעים ביחד, ונותן 1

רי"ח – צריך 6 סלעים ביחד, ונותן 5

ר' אלעזר – צריך כלשהו כמו הפשט (וממילא סביר שנותן כלשהו)

קושיות:

לרב ורי"ח זה מסתדר

לשמואל זה בדיוק,

תשובה:

לרב ושמואל – מספיק לתת 1/60, גם אם זה יוצא שנותן פחות מ5.

לר' אלעזר – מספיק כלשהו

(לרי"ח – לא השתנה כלום – צריך 6, ומתוך זה נותן לפחות 5, ולא הזכיר 1/60)

(דילוג מקלז: שליש עליון ועד 6-)

רי"ח –

אמר לאיסי – 60 (כמו שמואל לעיל)

[ושאל איסי – הרי רבנן אמרו כלשהו?

רי"ח בשם ר' ינאי – 6 (כמו שיטתו בקבוצה הראשונה)

מקשה אביי – והרי זה לא כמו שאמר רי"ח לאיסי? (60)

תשובה –

רב – 60 (כמו שמואל לעיל)

מקשה אביי – והרי לעיל אמר 37.5? (מנה ופרס לכל ה5 רחלות יחד)

תשובה – באמת גם שם התכוון ל60

כלומר רב אמר "מנה ופרס".

[והרי רב מסביר את לשון המשנה של מנה ופרס,

תשובה – כן, ומביאים ברייתא לגבי שיעור החור בכלי שיטהר אותו, שר"א ב"י משתמש במנה של 40).

(נחזור מקלח. 6. למה שדילגנו – קלז: מהשליש העליון, ונלמד עד 6-)

ג. השלמת הדילוג

לגבי תרומה – והרי במשנה בתרומה יש עין יפה ב40, בינונית ב50, רעה ב60, למה לא הזכירו את זה?

דחייה – הרי אמר שמואל שמספיקה חיטה אחת!

לגבי פאה – קושיות מפאה פרק א –

תשובה – מדאורייתא מספיק כלשהו, אבל מדרבנן צריך 1/60.

תשובה – שגם בחו"ל מדרבנן צריך 1/60.

(קלז: שליש תחתון)

אך רי"ח – הגירסה היא חמישה רחלות,

אמר לו רי"ח – איך אתה קורא לו אבא אריכא (מפחית מכבודו), והרי אני ראיתי אותו מדבר עם רבי והיו זיקוקים ביניהם.

השיעור חולין דף קלז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קלה: באמצע – קלז. 2+)

תזכורת והקדמה – ר' אילעאי פוטר גם שותפים יהודים מראשית הגז, וראינו אתמול שני לימודים –

היום נראה שני חלקים –

בחלק הראשון נתמקד בלימוד השני – האם בכל לשון יחיד זה למעט שותפים?

בחלק השני נחזור ללימוד הראשון – היקש ראשית הגז מתרומה – ונראה האם לומדים מההיקש גם עוד דינים?

רבא – בשאר התחומים לא פוטר:

ואילו בֵּיתֶךָ – מלמד שצריך לשים בצד ימין

(קלו. 1+)

(קלו. רבע)

ואילו "מֵאַרְצְךָ" – למעט חו"ל.

ואילו "כְּסוּתְךָ" לפטור טלית שאולה (מדרבנן – רק עד 30 יום)

ואילו "לְגַגֶּךָ" למעט בתי כנסיות ומדרשות.

(קלה: מתחת לאמצע + קלו. 4+))

2+7. חלה + מתנות –

חלה מראשית הגז – בשניהם כתוב "ראשית" –

מתנות מראשית הגז – בשניהם כתוב "נתינה" –

והדחיות:

חלה – "עֲרִסֹתֵכֶם"

במתנות – "מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח"

גם לגבי תרומה כתוב "ראשית" ו"נתינה" בפסוק הנ"ל –

ואילו –

"עֲרִסֹתֵכֶם" – מלמד שהשיעור החייב הוא כמו העומר שבמן במדבר.

"מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח" – ללמד שהדין עם הטבח (השוחט).[1]

(קלו. מעל האמצע)

דוחים – לר' אילעאי אכן פטורים – ומצאנו אמירה כזו על שני סוגי התחומים –

ואילו לשון הרבים זה רק לומר שזה מתייחס לכל ישראל.

כי אכן לומדים גז"ש מתנות מראשית הגז/תרומה (שגם שם יש לשון יחיד),

(קלו. באמצע)

דברים יח –

בסוף החלק הקודם למדנו גז"ש "נתינה נתינה" של תרומה למתנות,

שואל אביי – אם כך, תלמד מתרומה עוד הלכות –

עונה רי"ס מנהרביל – אכן זאת מחלוקת תנאים –

לר' אילעאי ראשית הגז ומתנות רק בארץ,

אך לרבנן (משנתנו) – שניהם נוהגים גם בחו"ל.

תשובה – "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לוֹ" – משמע שרק אחרי שנעשה ראשית (גזז) צריך לתת, אבל לפני כן אין לכהן שום חלק בו ולא עושה טבל.[3]

(כאן אין תשובה לגבי מתנות).

תשובה – ויקרא כב –

ט – "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" – ולא בראשית הגז

יד – "וְאִישׁ כִּי־יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו" – ולא בראשית הגז

וְרֵאשִׁית גֵּז – שזאת המתנה היחידה שנותנים.[4]

(גם כאן אין תשובה לגבי מתנות).

תשובה (ככה נענה מכאן והלאה) – אכן זאת מחלוקת רבנן ור' אילעאי –

בברייתא אחת משמע שאפשר – וזה כרבנן

ובברייתא אחרת אי אפשר – וזה כר' אילעאי.

תשובה – גם כאן זאת מחלוקת רבנן ור' אילעאי –

משנתנו כאמור כרבנן – וראשית הגז לא כתרומה וחייב

(קלו: 1+)

תשובה –

(קלו: שליש)

תשובה – אכן זאת מחלוקת רבנן ור' אילעאי –

בברייתא אחת משמע שצריך שייריה ניכרים – וזה כר' אילעאי

ובברייתא אחרת שלא צריך – וזה כרבנן.

(קלו: אמצע)

ולסיום – רנבי"צ אומר שהעולם נוהג כר' אילעאי שראשית הגז רק בארץ

(ופוסק עוד שתי הלכות בנושאים אחרים לגמרי).

(קלו: שליש תחתון)

במשנה – חומר במתנות מראשית הגז –

מתנות – גם בבקר וגם במועט

ראשית הגז – רק בצאן ורק במרובה

שואלת הגמרא – למה לא הזכירו גם חומרא בראשית הגז שנוהגת גם בטריפה, ומתנות לא?

תשובה – זאת מחלוקת –

רבנן – יש ראשית הגז בטריפות

אך משנתנו כר"ש – אין ראשית הגז בטריפות

המקור של ר"ש –

דחייה – אם יש גז"ש כזו,

מקשים – למה לא ללמוד "צאן צאן" מבכור שכן קדוש גם בטריפה (וימות וייקבר), (דברים טו, יט – כׇּל־הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ)

תשובה – עדיף ללמוד ראשית הגז ממעשר בהמה כי הם דומים יותר.

דומים במה:

ראשית הגז ומעשר בהמה –

אבל דוחים – יש יותר דמיון בין ראשית הגז לבכור:

[1] בדף קלב – רבנן למדו מ"זֹבְחֵי" ור"א למד מ"הַזֶּבַח".

[2] כך משמע בפשט הגמרא ובמהרש"א,

[3] ברש"י קצת משמע שזה נלמד מהייתור של ראשית, וזה קצת קשה כי כבר למדנו מזה אתמול או חהפסיק בין התרומה לראשית הגז או שתרומה קדושת הגוף וראשית הגז קדושת דמים.

[4] גם כאן נראה ברש"י שזה מהייתור,

השיעור חולין דף קלו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קלה. 1+ תחילת פרק ראשית הגז – קלה: באמצע)

הפסוק (דברים יח, ד) – "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ"

מתי חייב –

חומרא – נוהג גם בחו"ל ושלא בפני הבית,

במה מדובר כאן –

קשה – למה צריך פסוק, והרי –

תשובה – כוונת המשנה לכבש שהוקדש לבדק הבית ולא למזבח.

תשובות –

קשה – והרי יש דעה (משנה תמורה לב.) שגם קודשי בדק הבית צריכים העמדה והערכה לפני הפדיון, ולכן גם הגיזה – שנחשבת חלק מהכבש – צריכה העמדה ואי אפשר, ולכן א"א לפדות אותה?

אם כך – אפשר להעמיד גם בקודשי מזבח?

תשובות –

קשה – תאמר כך גם בקודשי בדק הבית.

(ואם נתרץ שמדובר שאמר "חוץ מגיזותיה וכחישה" – אז שנאמר כך גם בקודשי מזבח)

אפילו לר"מ (במשנה תמורה י.) שאם הקדיש רגל (דבר שאין הנשמה תלויה בו) – זה לא מתפשט,

(קלה. 7-)

B.רבא – מדובר שהקדיש רק את הגיזה

ואז אין שום קושייה –

והמקור אינו מ"וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ",

וזה מוביל לנושא הבא – אם כך, אז מה לומדים מ"גֵּז צֹאנְךָ"?

(קלה. 5-)

כדתניא –

הסבר המחלוקת – בר' אילעאי שפוטר יש שתי הבנות:

ואילו רבנן –

ולמה לא לומדים שותפות עם גוי מתרומה?

ואילו ר' אילאעי – המילה לא מפסיקה כי יש ו"ו החיבור.

ולמה לא וויתרו על כל המילה?

(קלה: 4+)

אלא הדין הוא – דתניא –

רשב"ג – יש ברירה – ולכן יחקו את התבואה, ואז החלק של היהודי חייב (מתברר שזה היה שלו מראש) והחלק של הגוי פטור.

(קלה: שליש)

ואילו רבנן – "צֹאנְךָ" זה לאו דווקא המיוחד לך, אלא המיוחד למי שחייב (יהודים).

[1] לפי רש"י זה מתפשט גם לכחישה וגם לגיזותיה, ולכן זה בעצם תשובה חלופית לשאלה הקודמת – למה א"א להעמיד "חוץ מגזותיה" גם בקודשי מזבח.

[2] לכאורה יכולנו להשתמש באותה סברא גם בהבנה הקודמת, כשאמרנו שההווא אמינא שיפדה ויתן.

השיעור חולין דף קלה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קלד. 6+ עד קלד: סיום פרק הזרוע והלחיים)

א. המשנה (קלב.) – הלוקח נותן לכהן את הקיבה (הרי היא שלו),

אם קנה לא לפי משקל – לא יקבל חזרה כסף,

אם קנה לפי משקל – כיוון ששקלו גם את הקיבה – הקונה קנה את הקיבה (בגזל), נותן אותה לכהן, ואז מבקש פיצוי מהמוכר.

ב. בגמרא – במקרה של המשקל – למי ניגש הכהן לתבוע את המתנות[1] –

במשנה – הלוקח נותן

בגמרא –

אם הלוקח שקל לעצמו – רק הלוקח גזל והוא האחראי (הטבח לא נגע במתנות)

אבל אם הטבח שקל לו –

רב – מהראשון (הטבח)

ומציעה הגמרא – נחלקו סביב רב חסדא ורמי ב"ח –

רב – גובה רק מהראשון[2] – וכרמי בר חמא

רב אסי – גובה מהראשון או השני – כרב חסדא

ודוחים – לגבי גזל שניהם כרב חסדא, ולכן:

רב – התכוון או מהראשון או מהשני – וכרב חסדא

כמו שהבנו מקודם ברב אסי,

רב אסי – התכוון רק מהשני

(קלד. באמצע – במשנה)

אם שחט לפני הגיור – פטור מהמתנות

מה שלמעלה – של עניים (לקט) – כי זה ודאי לקט מהקצירה,

אבל מה שבתחתית החור –

רבנן – של בעה"ב (כי סביר שהגיעו לשם ממקום אחר ולא מהלקט)

ר"מ – גם זה של העניים, כי לדעתו זה כן ספק וספק לקט נחשב לקט.

תשובות –

(קלד. שליש תחתון)

דוחה ר"ל – זה לא משנה מי אמר את זה, הרי יש לזה טעם הגיוני:

מקשה אביי – זה עונה על המשנה בפאה, אבל יש עוד משנה בחלה –

עונה רבא – שם זה ספק איסור, ומחמירים

לסיכום –

בספק איסור (כמו חלה) – מחמירים

אם יש חזקה לחייב (כמו בלקט) – חייב

(קלד: 2+)

המשנה בפאה כאמור מחייבת ספק לקט בחורי הנמלים,

ואז שאר המהלך (עם שני התירוצים) הוא זהה.

(קלד: 3+)

רב ששת (ללוי) – אם אין עניים אז פטור מלקט

קושיות מתרומה ומתנות ששם גם כשאין למי לתת נותנים:

תשובות –

קשה – והרי גם בלקט ניתן ללמוד בצורה דומה?

תשובה – זה מלמד משהו אחר –

(קלד: לפני האמצע)

מקשים מזה על ר' אמי: שיום אחד מישהו שלח לבית המדרש שק מטבעות לתלמידים, ור' אמי קדם וזכה בכולם!

תשובות:

שכמו שמצווים לדאוג שהכהן הגדול יהיה גדול גם בממון,

(קלד: במשנה)

המשנה –

הזרוע – 2 העצמות העליונות של הרגל הקדמית הימנית

ואגב – השוק (שנותנים לכהן בשלמים) – לרבנן שתי העצמות העליונות של הרגל הימנית האחורית, לר"י רק האמצעית:

הלחי – הלסת התחתונה מהמפרק, וחותך משם כלפי מטה עד פיקה של גרגרת (עד ה"כובע" בפתחת הגרגרת (כולל)), ונותן יחד עם הלשון.

א. מניין שזה דווקא זרוע ימין?

[אגב – מה לומדים משאר הה"א –

"וְהַלְּחָיַיִם" – לרבות שנותנים גם את הצמר בראש הכבש ואת הזקן של התיש.

"וְהַקֵּבָה" – שצריכים לתת גם את חֵלֶב שמעל ומתחת לקיבה (יראים, שהכוונה רק לחֵלֶב ולא לחָלָב)

(ראיה – שאומר ר' יהושע שלמרות שחייבים, הכהנים היו נוהגים עין יפה בבעלים ומוותרים על החלב).

לחיים – "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" (תהלים קו, ל).

וכיוון שפנחס דקר ביד ימין – כך הזרוע היא הימנית.

"וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם" (ויקרא ז, לב)

"תְרוּמָה" – לרבות זרוע של קרבן נזיר

ו"תִּתְּנוּ" – לרבות זרוע של חולין.

ב. לחי

במשנה – חותך רק עד הפיקה (=כולל הכובע המכסה את הקנה)

והתניא – נותן לכהן עם בית השחיטה, שזה מהטבעת הגדולה שנמצאת מתחת לכובע (יותר עמוק בצוואר).

תשובות – באמת גם לברייתא נותן רק עד הפיקה וזהו, כמו במשנתנו.

הדרן עלך הזרוע והלחיים

[1] באמת לא יכול לתבוע כי אין כהן ספציפי שיתבע, אלא השאלה על מי מוטלת המצווה, אלא שהמצווה מוטלת על מי שעקרונית היה אפשר לתבוע אותו.

[2]  הסברנו כמו תוס' ושאר הראשונים, אולם ברש"י מפרש להפך.

[3] אך ראה תוס' שהקושיה גם מר"מ וגם מרבנן (שגם לרבנן העליונים של העניים אפילו שזה לא בטוח של העניים).

השיעור חולין דף קלד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קלב: 8- עד קלג. 6+)

רב חסדא – הכהן צריך לאכול בצורה שיהיה לו טעים (למשל צלוי, ועם חרדל)

מקור – "לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה" (במדבר יח, ח) – לגדולה.

א. צריך לתת את מתנות הכהונה לכהנים שיודעים את הלכותיהם:

דחייה – דתניא – ר"ש אומר שלא נותנים למי שלא מודה בעבודת הקרבנות (ומפרט את רוב העבודות במקדש)

דחייה – אפשר להוציא בצלייה או במליחה אם חותך את הוורידים קודם.

(קלג. רבע)

ב. איך והאם טוב לכהן ליזום לקבל את המתנות –

רבא מביא ברייתא – "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" (דברים יח, ג)) – ולא לחטוף.

עד ששמעתי את הברייתא הנ"ל

עד שראיתי שר"מ אמר שזה היה חטא בני שמואל – "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע" (שמ"א ח, ג) – שביקשו כשברור שהאנשים לא יוכלו לסרב

עד שראיתי ברייתא שמשמת שמעון הצדיק הצנועים גם את זה לא עשו,

אבל עדיין הייתי מקבל בערב יו"כ, כדי שלא ישכחו שאני כהן

ולמה לא מספיק שישא כפיו (ברכת כהנים)?

תשובה – כי היה לו שיעור בזמן התפילה.

(קלג. באמצע)

ג. רב יוסף – כהן יכול לזכות מראש את המתנות שיקבל לישראל

אמר לו רב יוסף – צדקת שלא לקחת, כי:

אלא הראו לך את הפסוק כביקורת על רבא (ולא הראו לרבא כי היה נזוף על זה שעשה כך).

[ואגב, מה פשט הפסוק – לגבי השונה לתלמיד שאינו הגון

ואגב – עוד מימרות על השונה לתלמיד שאינו הגון –

ר"י – רב – נופל בגהנום,

ר' זירא – רב – כזורק אבן למרקוליס].

(קלג. 3-)

א. במשנה – צריך לרשום, כדי שאחרים יבינו למה לא נותן

גמרא – גם בשותפות עם גוי צריך לרשום.

ורמינהו – לא צריך?

תשובה – שם מדובר שיושב בחנות ומי שרואה יודע שהוא שותף.

ומקשים – אם כך גם בכהן? אלא שכמו שבכהן זה לא מספיק (כי יחשבו שהוא סתם לקוח) אז גם בגוי.

תשובות –

אצל כהן – זה לא מראה שהוא שותף, אולי הוא פשוט עוזר לבעה"ב

אצל גוי – זה מראה שהוא שותף, כי בעה"ב לא היה סומך עליו ליד הקופה

(קלג: 9+)

ב. אגב – בברייתא של הגוי כתוב גם – גם פסולי המוקדשים פטורים ממתנות ואין צריך לרשום

כלומר קרבן שנפסל, פודים אותו ובכסף קונים קרבן חדש.

מקשים – והרי במשנה בבכורות מפורש שנמכרים באיטליז כרגיל, אז איך אנשים ידעו?

תשובה – צודק, ואכן זה תלוי באיזה קרבן –

את רוב הקרבנות שנפסלו מוכרים באיטליז רגיל ואכן צריכים לרשום

ואילו הברייתא בבכור ומעשר – ששם לא התירו למכור באיטליז אלא בבית (כי הכסף לא הולך להקדש אלא לכהן עצמו, אז לא אכפת לנו אם המחיר ירד ולכן לא התירו למכור באיטליז),

(קלג: שליש)

ג. אם זו לא שותפות בכל הבהמה אלא אחד בעלים על האיבר החייב (ראש/יד/בני מעיים) והשני על השאר (שהכהן מכר לישראל רק חלק)

רב הונא – פטור רק מהמתנה שבאותו איבר ולא מהשאר (לחי,זרוע,קיבה)

חייא בר רב – פטור מהכל.

תיובתא דחייא בר רב תיובתא.

(קלג: באמצע)

אך זה לא נכון –

(הגענו לקלג: 6-, אבל נחזור לאמצע העמוד רק לראות את הברייתא)

[פירוט הברייתא – יש 24 מתנות כהונה

הכלל – במדבר יח, ח – "…וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי לְכׇל־קׇדְשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמׇשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחׇק־עוֹלָם"

הפרטים – שם פסוקים ט-יט בהם מפורטים המתנות, למשל – "זֶה־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן־הָאֵשׁ… וְזֶה־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכׇל־תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… בִּכּוּרֵי כׇּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם…".

ברית מלח – פסוק יט שם – "כֹּל  תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחׇק־עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא"

עשר במקדש – קרבנות ומנחות שהכהן אוכל בעזרה (כמו חטאת, שיירי המנחות)

ארבע בירושלים – קרבנות שאוכל בירושלים (בכור, ביכורים, מה שמפרישים מהתודה ושל איל הנזיר, עורות הקודשים)

ועשר בגבולין – תרומה, תרומת מעשר, חלה, ראשית הגז מתנות וכו'.

(קלג: 6-)

האם הולכים לפי האיבר החייב – וחייב,

ת"ש שחייב – במקרה דומה בראשית הגז (שגוי מכר לישראל רק את הגז) – היהודי פטור,

[יוצא לסיכום – שתמיד הולכים לפי הראש –

(קלג: 1-)

ורמינהו – אם כהן מכר לישראל והתנה "על מנת שהמתנות שלי" – יכול לתת גם לכהן אחר, ורואים שהישראל כן חייב!

תשובה –

"על מנת" – זה מכירה גמורה עם תנאי, והתנאי לא חל (כי מתנה על מה שכתוב בתורה (תוס' 2))

[ורמינהו – קושיא על הברייתא של הקושיא,

תשובה – ברייתא זו סוברת ש"על מנת" = "חוץ", ולכן פטור מהמתנות].

השיעור חולין דף קלג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

רפואה שלימה לר' יונתן אריה בן הלן אילנה הי"ו,

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קלב. 13+ עד קלב:

(תזכורת לפסוק (דברים יח, ג – "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה")

שלב א – הדעות בתנאים –

רבנן – חייב (כבהמה)

ר"א – פטור

שלב ב – רב פפא בדף פ. מסביר ש:

ולכן –

לגבי כיסוי הדם (איסורים) – מחמירים מספק:

כיון שיש צד שזה חצי חיה – זה מספיק בשביל לחייב כיסוי מספק.

לגבי המתנות (זל"ק – ממונות) – מקלים מספק (כי המוציא מחברו עליו הראיה):

אמנם ייתכן שזה בהמה מלאה,

ר"א – חצי בהמה לא מחייבת

רבנן – חצי בהמה מחייבת. ("שֶׂה" – ואפילו מקצת שה).

(קלב. באמצע)

שלב ג – אצלנו – מקשה הגמרא על רבנן –

תשובות:

ור' זירא מקשה מברייתא שמשמע שנותן הכל,

(קלב. שליש תחתון)

שלב ד – פינפונג –

ר"א – לומד מ"אם שה" לחלק – שחייב במתנות גם בשור או שה בפנ"ע.

ורבנן – לומדים לחלק ממה שכתוב לפני כן – "מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח" (לשון יחיד)

ור"א – משם לומד שהדין עם הטבח (השוחט אחראי על נתינת המתנות – כפי שנפרט בחלק ב).

[ורבנן – ילמדו מ–"מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח" (ר"ן)].

(קלב. במשנה למטה)

כי המוציא מחברו עליו הראיה.

עונה רב אושעיא – מדובר שכבר אין חיוב בכורה,

(קלב: 2+)

א. לגבי הניסוח – "השוחט לכהן ולעובד כוכבים פטור" – למה מדברים על השוחט ולא פשוט כתוב "בהמת כהן פטורה"?

תשובה – כי כאמור, מי שחייב זה הבעלים, אבל מי שחייב לדאוג לנתינה זה השוחט.

ב. המקור שפטור – בפסוק שלנו (דברים יח, ג) – "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה" – מאת העם ולא מאת הכהנים.

(קלב: 8+)

ג. גזירת ריב"ל – אם מדובר בבעלים כהן שהוא גם שוחט כמקצוע – חייב

(רש"י – מהתורה, תוס' – גזירה דרבנן, שמא שוחטים יקחו שותף כהן רק כדי להיפטר  (ונבאר כתוס')).

(לגבי כהן שהיה עני, אז הציע לו להיכנס לשותפות עם שוחטים וכך יפטור אותם, וישלמו לו על כך)

אך רב נחמן חייב בגלל הגזירה הנ"ל,

ואמנם ריב"ל חייב רק אחרי שמוכר כבר 2-3 שבועות, שרק אז זה כמקצוע קבוע,

ורבה בר רב שילא סיפר שהשוחטים של הוצל בנידוי בגלל זה כבר 22 שנה

[ולמה ציין 22 –

דחייה – אם מנדים אדם כדי שיקיים מצוות עשה – מנדים בלי הגבלה עד שמקיים.

וכפי שרבא ורנבי"צ אכן קנסו במקרים דומים.

(קלב: רבע תחתון)

רב חסדא – אפשר לחלק ל4 – זרוע, קיבה, לחי ולחי.

איני – והרי במערבא חילקו אפילו לחצאי עצמות?

תשובה – בפרה מחלקים יותר, בשה מחלקים ל4.

רי"ח – אסורה (גז"ש מתרומה – "ונתן" "ונתן" (תוס')).

אך הגמרא דוחה – ולית הלכתא כוותיה

(יש מפרשים – אין איסור,

השיעור חולין דף קלב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

רפואה שלימה לר' יונתן אריה בן הלן אילנה הי"ו,

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קלא באמצע – קלב. 13+)

סיפור: לוי אחד חטף זרוע לחיים וקיבה מילד שהיה בדרך להביא לכהן.

ודברי רב לא מובנים (לגבי הגבייה מהלויים):

הרי אם הם חייבים – למה לא גובים מהם,

הסבר : זה ספק, לכן לא גובים מהם, ולכן זה כאילו עושים להם טובה, כי אולי בעצם חייבים.

קושיות על רב:

1. ברייתא ארוכה (עם הסבר ארוך בגמרא על מקורות הברייתא) על מתנות עניים וכהונה, שבסופה כתוב כך:

יוצא: הלויים חייבים בזל"ק .

תשובה:

a. מעשר ראשון.

וכר' אלעזר בן עזריה שניתן לתת מעשר ראשון גם לכהן, ועזרא קנס את הלויים שמעשר ראשון יינתן רק לכוהנים (כי הלויים לא רצו לעלות בשיבת ציון), ואומרת הברייתא שגם הלויים צריכים לתת להם.

דחייה: אמנם לפי הנ"ל ישראלים נותנים לכוהנים, אבל מניין שגם גובים מהלויים עצמם ונותנים לכוהנים?!

b. ראשית הגז.

שגובים מהלויים לכהנים, אבל לא מכהנים לכהנים.

(קלא: באמצע)

2. ברייתא מפורשת על זל"ק:

יוצא: הלויים פטורים מזל"ק .

תשובה:

3. ברייתא – השוחט בהמה של כהן – פטור מהמתנות.

(תחילה מנסים לתרץ שצריך רק לדייק שלשיראל חייב,

תשובה: אכן זו מחלוקת תנאים.

זו מחלוקת תנאים:

בכפרה של הכהן הגדול ביום כיפור כתוב: "ועל הכהנים, ועל כל עם הקהל יכפר…"

ברייתא א – יכפר – לרבות את הלוויים. משמע שהלוויים אינם חלק מהעם

ברייתא ב – יכפר – לרבות עבדים. משמע שהלויים חלק מהעם

ורב , כאמור, התלבט, ולכן למעשה פטר אותם מלתת.

פסיקות הלכה:

מרימר (וכן רבינא בעמוד הבא):

(קלא: 3-)

א. עולא נתן לכוהנת (נחשבת "ונתן לכהן").

הקשה רבא – הרי לגבי מנחת כהן (שמוקרבת כליל ולא נאכלת) דרשו כהן ולא כהנת.

תשובה – במנחת כהן כתוב "הקרב אותה בני אהרן" – דווקא הבנים.

ב. מחלוקת תנאים:

דבי ר' ישמעאל – רק כהן (לומדים ממנחת כהן),

דבי ר' אליעזר בן יעקב – גם כהנת ("וזה יהיה משפט הכהנים… ונתן לכהן " – מיעוט אחרי מיעוט בא לרבות).

ג. למעשה – כעולא.

נשים של אמוראים רבים קיבלו זל"ק ובעליהם אכלו (רב כהנא, רב פאא ועוד) – כעולא.

וכן פסק רבינא כעולא (וכן כרב ורב חסדא, כמו מרימר לעיל).

[ואגב, גם פסק כרב אדא בר אהבה שלוויה לא צריכה לפדות את בנה).

השיעור חולין דף קלא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת דייויד בן שמואל קלמס ולרפואת טליה בת מרים לבית אנגלהארט

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(תחילת פרק הזרוע והלחיים – קלא. באמצע)

בחולין – זרוע לחיים וקיבה, בשלמים – חזה ושוק.

והייתה הו"א לומר שבכל אחד יש גם את של השני, וקמ"ל שלא:

א. לגבי שלמים

ההו"א – קל וחומר מחולין שיהיו חייבים בזרוע לחיים וקיבה,

דחיית ההו"א:

1. כתוב בשלמים לגבי חזה ושוק" "ואתן אותם לאהרן הכהן", ולא זרוע לחיים וקיבה.

2. הצעת הגמרא: לפרוך את הקו"ח: שבחולין יש דברים שאין בקודשים:

דחיית הפירכא : יש מצבים בהם אין את הנ"ל בחולין:

ב. לגבי חולין –

ההו"א – קל וחומר מקודשים שיש חזה ושוק!

דחיית ההו"א:

1. כתוב "לגבי זרוע לחיים וקיבה: "וזה יהיה משפט הכוהנים", זה ולא חזה ושוק.

2. חזה ושוק צריכים הנפה בעזרה "לפני ה'", וא"א לעשות זאת בחולין.

אז למה צריך את הלימוד מ"זה"? למשהו אחר, עליו נדבר בחלק ב.

(קל: 3+)

למה?

1. "וזה יהיה משפט הכוהנים" – זה, כשזה בעין, אבל אם הזיק או אכל – פטור.

2. סברא: כי זה ממון שאין לו תובעים.

קושיות:

(חלקן על עצם הדין של רב חסדא, חלקן על הסברא שזה ממון שאין לו תובעים).

1. ברייתא: "וזה יהיה משפט הכוהנים" – מלמד שהמתנות דין,

שתי קושיות עם תירוץ דומה:

2. ברייתא דומה, שמוסיפה שזה רק בזרוע לחיים וקיבה ולא בחזה ושוק.

תשובה : נכון. אלא שכאן מדובר שהמתנות כבר הגיעו לידי הכהן בטבלם, ולכן כאן מודה רב חסדא שניתן לתבוע.

3. (קושיא 4 בגמרא)

תשובה (כמו בקושיא 2) – מדובר שכבר הגיעו לכהן בטבלם כנ"ל.

שלוש קושיות עם תירוץ דומה:

4. (קושיא 3 בגמרא) –

בעל הבית עשיר שנמצא בדרכים וכעת הוא עני, מותר לו ללקט לקט שכחה ופאה,

ויש שתי גרסאות ממי הקשו:

גירסה 1 – הקשו מר"א שצריך לשלם! כלומר יש לו תובעים!

גירסה 2 – הקשו מחכמים – דווקא כי היה עני הוא פטור, משמע שעשיר – חייב!

תשובה : זה לא חיוב ממוני, אלא ממידת חסידות, אך מצד הדין פטור.

(קלא. 2+)

5. אם שילם את חובו למלך מהטבל שלו – צריך לשלם לכהן,

כלומר יש לו תובעים אפילו כזה טבל!

תשובה : זה לא חיוב ממוני אלא מצד המצווה (שלא יהנה על חשבון התרומה – "משתרשי ליה"), אבל מי שהזיק תרומה לא נהנה ממנה – ופטור כרב חסדא.

6. קנה מעי בהמה עם הקיבה בפנים חייב לתת לכהן.

קושיה דומה לקושיא הראשונה:

7. ברייתא: "תשעה נכסי כהן – תרומה, תרומת מעשר, חלה, ראשית הגז, מתנות…"

השיעור חולין דף קל – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קכח: 4- עד קכט: סוף פרק העור והרוטב)

כלומר, כאמור: הבשר עצמו לא אב הטומאה (אין לו טומאת איבר מן החי),

אבל, ברייתא: הוא מקבל טומאת אוכלים, ולכן נטמא מהמגע שהיה לו עם שאר האיבר,

(בתנאי שחשב להאכיל את האיבר לגוי לפני שתלש את הבשר).

שאלות:

1. רב אסי: הרי זו טומאת בית הסתרים?

2. רב אסי: והרי צריך הכשר?

אך רבא : כשטימא טומאה חמורה – זה היה כ"מעשה עץ" (=איבר, לא אוכל),

(קכט. רבע)

חלק ב – אגב רבא, עוד מקרים עם סברת "מעשה עץ"

חמישה מקרים שמתרצים אותם בעזרת הסברא של רבא (מעשה עץ).

A. מקרים שבהם לכאורה יש אוכל טומאה חמורה,

1. אביי – שאור שהפך לכיסא מקבל טומאת מושב של זב ונהיה אב הטומאה.

2. אביי – תקרובת ע"ז נהיית אב הטומאה ומטמאת באוהל, אפילו כשמדובר באוכל.

3. אביי – בצק שסתם סדק של סיר נחשב חלק מהסיר ומקבל איתו טומאה ממת ונהיה אב הטואמה.

4. רב מתנה – שיבולים עם זרעים ששם על הגג כסכך – נהיים אב הטומאה בבית.

ועונה הגמרא: זה לא נחשב אוכל עם טומאה חמורה, זה סתם "עץ".

B. עוד מקרה עם קושיה קצת דומה:

חלב שסביב הכליה נחשב אב הטומאה (נבלה) כי הוא שומר.

ועונה הגמרא כנ"ל: כי כשהיה נבלה זה לא נחשב אוכל, אלא עץ, ואילו עכשיו נחשב אוכל, ולכן צריך הכשר (כמו בחתיכת הבשר של אבר מן החי לפי רבא).

(קכט. 10-)

נזכיר שבמשנה יש 3 חלקים:

א. איבר המדולדל בבהמה חיה:

מצד אחד נחשב תלוש – ומטמא טומאת אוכלין

מצד שני נחשב מחובר – ולא מטמא כנבלה/אבר מן החי.

ב. נשחטה הבהמה –

שחיטה לא עושה ניפול, לכן מהתורה האיבר נחשב כנשחט ומותר באכילה (מדרבנן אסור),

ואיך מוכשר לקבל טומאה? ר"מ – הוכשר בדמיה, ר"ש – לא הוכשר (אלא צריך משקה).

ג. מתה הבהמה –

ור"ש מטהר .

למה מתייחס ר"ש?

לסיפא – לא ייתכן , הרי ברור שהאיבר הוא או נבלה (אם מיתה לא עושה ניפול), או איבר מן החי (אם מיתה עושה ניפול).

A. אלא לרישא (איבר מדולדל של בהמה חיה) – לת"ק מקבלת טומאה, לר"ש לא מקבל.

למה?

1. רב אסי – רי"ח: "מכל האוכל אשר יאכל" – רק אוכל שניתן להאכיל לאחרים מקבל טומאה,

2. אך ר' זירא: לא צריך את המקור הזה, אלא: כל עוד הוא מחובר לבהמה, הוא פשוט עדיין נחשב חלק ממנה – "הואיל ומעורה מעורה" (כמו דעת ר"י לגבי ענף שנתלש שראינו אתמול).

אלא אומר רב אסי – אכן רי"ח אמר את המקור הנ"ל על חלק אחר של המשנה:

1. על האמצע – איבר מדולדל של בהמה שנשחטה:

דחיית ר' זירא : הרי יש שש אפשרויות אחרות להסביר את ר"ש באמצע.

2. אלא אומר רב אסי: צודק, רי"ח על הסיפא, וגם את ר"ש צריך להבין על הסיפא:

B. אלא לפי רי"ח כנראה שר"ש התייחס לסיפא, לגבי הבשר:

כזכור:

ועל זה אומר ר"ש שהבשר לא מקבל טומאה,

(קכט: במשנה)

משנה:

[מבוא:

איבר/בשר מדולדל – טהור (כמו איבר מדולדל של בהמה)

מת האדם – מיתה עושה ניפול ונחשב כאילו נפל לפני המיתה, לכן:

הבשר טהור (כבשר מן החי לר"מ),

האיבר טמא (כאיבר מן החי (אך לא כמת))

ור"ש מטהר .

ב. לר"מ – מת האדם, האיבר כאבר מן המת ולא כאיבר מן החי

מה ההבדל?

1. כזית בשר שפרש:

מאיבר מן המת – טמא,

מאיבר מן החי – ר"א – טמאים, ר' נחוניא בן הקנה ור' יהושע – טהור.

2. עצם כשעורה שפרש:

מאיבר מן המת – טמא,

מאיבר מן החי: ר' נחוניא בן הקנה – טמא, ר"א ור' יהושע – טהור

א. למה ר"ש מתחייחס?

לסיפא – לא ייתכן,

אם מיתה עושה ניפול – זה איבר מן החי ומטמא.

A. לדין של איבר מן המת:

שת"ק מניח שהוא טמא כמו כזית בשר (ומטמא גם באוהל),

וזה במחלוקת בברייתא:

ר"א – איבר מן המת לא מטמא ( – וכך סובר ר"ש)

B. (לאור דברי הגמרא בסעיף ב): לעצם כשעורה וכזית בשר שפרשו מאיבר מן החי:

ר"מ – אחד מהם טמא (כר' נחוניא בן הקנה או כר"א),

ר"ש – שניהם טהורים (כר' יהושע)

הדרן עלך העור והרוטב.

השיעור חולין דף קכט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קכז: 11- עד קכח: 4-)

ר"מ – הוכשרו

ר"ש – לא הוכשרו

2. אביי

הדם על הבהמה, והשאלה עם ההכשר של הבהמה עובר גם לאיבר

האיבר חלק מהבהמה

האיבר לא חלק מהבהמה

וכן רי"ח, והקשה: לחם שפרוס כך שאם מרימים את הפרוסה השאר לא עולה – ר"מ: אם טמא (לפי רבי) נגע בפרוסה השאר לא נטמא (=לא חלק). ולכן יש להחליף שם שזה לא ר"מ.

1. רבה

הבהמה יד לאיבר,

הבהמה לא יד לאיבר

3. רבא

היא יד, אבל יד לא מעבירה הכשר

4. רב פפא

קודם הוכשר ורק אח"כ חשב לתת לגוי (ובזה הפך אותו ראוי לאכילה (מדרבנן)

נחשב הכשר

לא נחשב הכשר

(ר"ע שינה דעתו לגבי זה)

תחילה פסק:

אך אח"כ פסק:

5. רב אחא בריה דרב איקא

ניתז דם ישירות על האיבר, אבל רק מהסימן הראשון, וניקו אותו לפני השני

ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף – וגם דם רק מהזימן הראשון מכשיר

אינה לשחיטה אלא לבסוף – ודם כזה לא מכשיר.

6. רב אשי

הדם מכשיר בתור יד

דם שחיטה בכלל לא מכשיר.

(קכח:

הספק של רבה (כהמשך לחלק א):

לפי ר"מ שהפרה נחשבת יד לאיבר, האם גם פרה חיה נחשבת יד לאיבר?

עוד ספקות:

A. דברים שחצים מקבלים טומאה וחצים לא, האם החצי שלא מקבל הוא יד לחצי שמקבל:

1. אביי – עת שחלקו מעל האדמה (לא מקבל), וחלקו מעל העציץ (לרבנן לא מקבל, לר"ש מקבל),

2. ר' ירמיה – השתווחה לחצי דלעת (החצי נאסר, ולא מקבל)

3. רב פפא: ענף מדולדל – ר"י נחשב מחובר ולא מקבל, חכמים – נחשב תלוש ומקבל, אך העץ לא מקבל.

B. ר' זירא: אבן משותפת לבית מנוגע ובית לא מנוגע – חצי אבן טמא, האם החצי הלא טמא הוא יד, ומעביר את הטומאה מהמנוגע ללא מנוגע?

(קכח: 10+)

חלק ג: מתה הבהמה, הבהמה נבלה, האיבר איבר מן החי

א. מה ההבדל?

מבוא: בשר מן החי – טהור, אבר מן החי – טמא כנבלה,

ב. מקורות:

A . שאיבר מן החי מטמא כנבלה:

"וכי ימות מן הבהמה… הנוגע בנבלתה יטמא…" – מן הבהמה – גם חלק ממנה (איבר) מטמא.

והרי הפסוק תפוס לאפוקי טריפה, שלא מטמאת?

תשובה: כיון שכתוב "מן הבהמה" ואל "מהבהמה" – לומדים את שניהם.

B . שבשר מן החי לא מטמא

רי"ס הגלילי

ר"ע

רבי

כמו מיתה – שאינה עושה חליפין

כמו בהמה – גידין ועצמות

כמו בהמה – בשר גידין ועצמות

ארכובה

נחשב

נחשב

לא נחשב

כליה, ניב שפתיים

נחשב

לא נחשב

לא נחשב

C . ברייתא דומה לגבי שרצים.

ולמה צריך את שני המקורות?

נבלה קלה משרצים – נבלה בכזית, שרצים בעדשה

השיעור חולין דף קכח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.