הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_117.mp3

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קטז: במשנה – קיז: תחילת הגמרא)

א. חומרות בחלב – נחשב כמו חלק מבשר הקרבן – יש בו מעילה, פיגול, נותר וטמא

מקור : פיגול נותר וטמא זה ברור, וכן מעילה בקודשי קודשים.

מקור למעילה בקודשים קלים:

1. היקש בן שלמים לפר כהן משיח ("כאשר יורם משור זבח השלמים)

2. "כל חלב לה'".

וצריך את שני המקורות כי:

1. שגם יותרת וכליות ולא רק חלבים.

2. שגם האליה (שנקראת חלב), ולא רק מה שיש בשור (בשור אין אליה).

[אם האליה נקראת חלב, למה מותרת באכילה בחולין?

1. "כל חלב שור וכשב ועז" – רק חלב שמוקרב בשלושתם אסור בחולין.

2. נקראת "חלבו האליה" ולא סתם חלב.
דחייה – אז שגם לא ימעלו בה!

(קיז. באמצע)

ב. קולא בדם – שאין בה מעילה, פיגול, נותר וטמא

A . מקור שאין בה מעילה:
"כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז, יא).

1. עולא – לכם, שלכם.

2. רי"ש – לכפר – לכפרה ולא למעילה.

3. רי"ח – הוא – בהוויתו יהא (כמו שאחרי הזריקה אין בו מעילה, כך לפני).

[שהרי אין לך דבר שנעשתה מצוותו ומועלין בו.
והרי יש? (תרומת הדשן, בגדי הכהן לפי רבנן (ור' דוסא חולק), ועגלה ערופה?
a. הם שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדים.

b. יש בהם לימוד מיוחד שזה רק אצלם: בתהד"ש – "ושמו", בעגלה ערופה – "הערופה"].

B. ומה כל דעה תלמד משאר הלימודים?

ילמדו שאין גם את שאר הדברים – נותר וטמא.

C. ומניין שאין פיגול? זה ברור:

פיגול זה רק בדבר שמשהו אחר מתיר אותו (כמו בשר שניתר על ידי זריקהת הדם),
ואילו דם הוא המתיר את האחרים.

משנה :

לטומאת נבלה – צריך כזית, וצריך דווקא בשר.

לטומאת אוכלים – להיטמא – כלשהו, לטמא אחרים – כביצה,
ויש דברים שאמנם באופן עצמאי לא מטמאין טומאת אוכלין, אך מצטרפים לבשר להשלים לכביצה.
רש"י מחלק בין שומרים לבין דברים שנאכלים אגב הבשר:

שומרים :

עור,

עצמות (שומרות על המח עצם),

טלפיים (אמנם לרמב"ם זה לא שומר אלא כי נאכלים אגב הבשר),

נאכלים אגב הבשר :

רוטב

קיפה (תבלינים שהוקשו),

אלל (קכא. – ר"ל: חתיכות בשר שירדו יחד עם העור, רי"ח: גיד הצוואר (קשה מאוד)),

קרניים (בבסיסם – פחות קשים, ונאכלים אגב הבשר, אמנם יש מפרשים שזה שומר),

השיעור חולין דף קיז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל,

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קטז. באמצע – קטז: במשנה)

הקדמה:

להכנת גבינה משתמשים באינזים שנמצא בעור קיבת הבהמה (שמים חתיכת קיבה בתוך החלב),

עור הקיבה ודאי נחשב כבשר, לכן:

אם גיבנו בעור הקיבה, אם נותן טעם – אסור (כבוש, ומדרבנן), אם לא – מותר.

(ולגבי עור קיבה של נבלה/טריפה – מח' ראשונים האם מתירים כשלא נותן טעם).

קיבת הבהמה – האם נחשבת חלק מהבהמה?

אם כן – הגבינה שיוצרים עם קיבת בהמה אסורה – אסורה,

במשנה בע"ז (כט:) – שאל רי"ש את ר' יהושע למה גבינות הגויים אסורות?

המשנה: אם השתמשו בקיבת בהמה (=החלב הקרוש):

1. קיבת בהמת גוי (עובד כוכבים)/נבלה – אסורה, ואז גם הגבינה אסורה.

2. כשרה שינקה מטמאה – הקיבה שלה אסורה.

3. טריפה שינקה מכשרה – הקיבה שלה מותרת.

בגמרא יש שתי קושיות:

א. קשה ברישא (1): למה אותו דין כתוב פעמיים?

1. רב הונא: ב"קיבת גוי" מדובר בבהמה כשרה שנלקחה מגוי,

2. שמואל: הכוונה לבהמה של נבלה,

(קטז: באמצע)

ב. סתירה בין הרישא (1) לסיפא (3) –

תשובות:

1. רב חסדא – אכן הקיבה מותרת,

2. רי"צ-רי"ח – הרישא לפני שר' יהושע חזר בו (אסור), הסיפא אחרי שחזר בו (מותר).

(קטז: רבע תחתון)

ג. לסיכום, דעת רי"ח:

מעמידין בקיבת נבלה – כי כאמור, היא לא אסורה.

מה לגבי קיבת גוי?

ר ' חייא-רי"ח: אסור, כי סובר כר' אליעזר שסתם שחיטת עובד כוכבים לע"ז, ואז הקיבה אסורה (כמו שראינו בהקדמה).

רב שמואל בר רי"צ – רי"ח: מותר, כי לא חוששים לר"א הנ"ל. וכן ההלכה.

השיעור חולין דף קטז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_0115.mp3

Download

 להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(חולין קיד: באמצע – קטז. באמצע)

א. רב אשי – "לא תאכל כל תועבה"
1. אכילה – כל דבר שנחשב תועבה (בשר וחלב מבושלים) אסור גם באכילה.
2. הנאה – ר' אבהו – סתם איסור אכילה גם אסור בהנאה (מכך שבנבילה התורה אסרה הנאה בפירוש).

דיונים:
A. לגבי הכלל של ר' אבהו (הנאה) –
דתניא – "לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, או מכור לנכרי".

ר"מ

ר"י

הדין

מותר את שניהם לשניהם

לגר תושב (רש"י – דווקא, רמב"ם – גם) בנתינה,
לנוכרי – דווקא במכירה.

הלימוד מהפסוק

"ואכלה או מכור" נמצא באמצע ומתייחס לשניהם.

"או" – בא לחלק.

מה עושים עם השני

"או" – רק מלמד על עדיפות לגר בחינם.

לעדיפות לא צריך פסוק, שהרי מצוה להחיותו ("וחי עמך").

B. לגבי הכלל של רב אשי (כל תועבה אסורה באכילה),
למה זה לא כך במקרים הבאים:

מקרים של תוצאות של פעולות שהם תועבה
1. מעשה שבת (שאסור רק מדרבנן ולא לכולם)
תשובה – "קודש היא" ואין מעשיה קודש.
מכאן נלמד עיקרון – אם הגוף אינו תועבה, ורק בא על ידי תועבה – אינו נאסר.

2. חורש בשור וחמור או פרה חסומה, שהזרעים מותרים,
קל וחומר משבת שמותר, על י העיקרון הנ"ל.

[רש"י – בשני המקרים הבאים יכלו לענות על פי העיקרון של שבת, אבל לגמרא יש מקור יותר טוב]

5. בהמה שנשחטה באיסור אותו ואת בנו,
תשובה – מכך שנאסר לגבוה (דרשה על הפסוק של מחוסר זמן), למדים שלהדיוט מותר.

6. שילוח הקן (לא שילח את האם) – יש מצוה לשלח אך האם אינה נאסרת,
תשובה – לא יתכן שתיאסר כי נמצא מכשיל אחרים.

מקרים שהתוצאה עצמה תועבה
3. כלאי זרעים
a. יש לימוד מכלאי הכרם, ששם מפורש שאסור ("תקדש"), מכאן שבזרעים מותר.
[ואולי נלמד שכלאי כרם גם בהנאה, וכלאי זרעים רק באכילה?]
b. יש היקש לכלאי בהמה שמותר.

4. כלאי בהמה
יש דרשה שלגבוה אסור (לח:), מכאן שלהדיוט מותר.

(קטו. 5-)

ב. ר"ל – מקרבן פסח
"אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים" – מבושל מיותר ומלמד שאיסור האכילה וההנאה של קרבן פסח מבושל הוא גם בבשר וחלב.

רי"ח לר"ל – למה לא למדת כרבי? כי זה רק מקור לאכילה ולא להנאה.

ג. רבי – מאיסור דם
(בפסוקי פסולי המוקדשים (בעלי מום))
"לא תאכלנו" מיותר, ובא ללמד על דבר דומה – בשר וחלב.
(דומים בכך ששניהם עירוב של שני מינים, תוס' – כי פסולי המוקדשים הוקשו לצבי ואיל ונחשבים בשל כך כלאים לחרישה).

ומניין איסור הנאה?
גז"ש בין בשר וחלב ("כי עם קדוש אתה" (דברים יד, כא)) לאיסור קדש ("ולא יהיה קדש") ששם מדובר בהנאה. 

ד. דבי ר' אליעזר (לגבי איסור הנאה) – ההיקש למכירה לנכרי, (קטו: רבע עליון)
"לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי… לא תבשל גדי בחלב אמו" (דברים יד, כא). – אל תבשל ותמכור.

ה. דבי ר' ישמעאל – מכך שנכתב שלוש פעמים (בישול, אכילה, הנאה).

ו. תניא איסי בן יהודה –
A. המקורות שלו:
1. אכילה – גז"ש לטריפה (בבשר וחלב – כי עם קדוש אתה, בטריפה – ואנשי קודש תהיון לי).
2. הנאה –

1. קל וחומר מאיסור ערלה, ששם לא היתה עבירה וכאן כן.
דחייה – בערלה יש חומרא שלא היתה לה שעת הכושר.
2. נצרף את חמץ בפסח – שהיתה לו שעת הכושר ואסורה.
דחייה – בחמץ יש חומרא – כרת.
3. נצרף את כלאי הכרם – שאין להם כרת.

חשוב – לא מדובר פה בבניין אב של "במה הצד השווה".
אלא בקל וחומר הערלה, עם תוספות לביטול הפירכוץ

B. שאלות על איסי בן יהודה:
(לכאורה ניתן להקשות את הקושיות שהבאנו על רב אשי (לא תאכלו כל תועבה), אלא שמסביר רש"י (ע"פ הגמרא עוד רגע) שכיוון שכבר יש מקור מטריפה לאיסור אכילה, ממילא אנו רואים שהתורה החמירה בבשר וחלב יותר מאותם מקרים לכן לא ניתן להקשות מהם. וזה בעצם מה שאומרת הגמרא עכשיו – ).

1. על אכילה – שילמד גם את זה מערלה?
אם הכל מערלה, זה נוכל לפרוך ממקרים בהם נעברה עבירה ואין איסור כלל (חורש בשור וחמור).
לכן צריך שהמקור לאיסור האכילה יהיה בנפרד, ואז ממילא כבר לא ניתן לפרוך, כי התורה החמירה בהם.

2. על הקל וחומר מערלה

דחיית רב מרדכי ע"פ ר"ל – "במה הצד" לא ניתן לפרוך מדין שלישי אלא רק מעצמם.

[הקדמה – יש שני סוגי פירכות: 1. מציאת חומרא או קולא במקור. 2. מציאת תכונה מסוימת במקור ("כל דהו")].
קשה:
1. ניתן להקשות כך על כלאי הכרם?
תשובת רב מרדכי ע"פ ר"ל – בהשלמות של קל וחומר לא פורכים מתכונה כלשהי, אלא רק ממציאת חומרא.

2. שנקשה כך על כל השלישיה?
(שהרי אולי רק בהשלמות לקל וחומר לא מקשים מתכונה, אך על כל השלישיה כן).

תשובת רב מרדכי ע"פ ר"ל –

תשובת רב אדא ב"א – היתה להם שעת הכושר.
כלומר – הם נאסרים כבר בשלב השרשת הזרע, ולפני כן הרי הזרע היה מותר.

קשה – הרי המעביר עציץ נקוב בכרם, מה שנאסר זה מה שגודל, והרי מה שגודל נאסר מיד.

תשובת אביי – יש שני מסלולים ("פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע"):

לסיום – דעת ר"ש –

בשר וחלב אסורים באכילה אך מותרים בהנאה,
לומד מההיקש לטריפה, וכפי שטריפה מותרת בהנאה.

השיעור חולין דף קטו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל,

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיג. במשנה הראשונה – קיד: באמצע)

משנה – המעלה עוף וחלב על השולחן – אינו עובר בלאו.

א. המשנה

חיה, עוף ובהמה טמאה –

טמאה

חיה ועוף

מקור

ת"ק

לא

(שמואל בגמרא – מיעוט מ"גדי").

ר"ע

לא

לא

מקור – שלושה מיעוטים מגדי

ר' יוסי הגלילי

כן

עוף לא

טמאה כן –

ב. מניין שבכל בהמה ולא רק גדי?

שאלה – ונלמד משם שזה עז?

2. יש בשניהם יש מיעוט "העיזים" – שדווקא שם זה עז.

(קיג: רבע עליון)

ג. ריבוי ומיעוט של חלקי גוף

A. שלב א – שמואל –

רב אחדבוי בר אמי- חלב של בהמה שלא הניקה? (קיג: שורה רחבה 1 – 4)

2. לגבי בשר –

מה המקור?

קשה – איך לומד מ"גדי" שישה דברים?

2. הבנה שנייה:

B. שלב ב – הרחבה לגבי חֵלב –

a. קשה על שמואל – האם שמואל סובר "איסור חל על איסור"?

תשובות:

תשובות שלא משנות את ההבנה השנייה –

b. מחלוקת רב אמי ורב אסי (קיג: 5-)

1

2

3

4

מדובר באכילה

מדובר בבישול

מדובר באכילה

כל אחד דיבר על משהו אחר

החֵלב הוא בשר, ואין ריבוי מיוחד מ"גדי"

באכילה ודאי פטור, כי אין איסור חל על איסור

בבישול ודאי חייב

לפי כולם אין איסור חל על איסור,

פוטר

אין איסור חל על איסור

יש תלות בין הבישול לאכילה לקולא

אין איסור חל על איסור

באכילה

מחייב

איסור כן חל על איסור

אין תלות

יש תלות בין הבישול לאכילה לחומרא

בבישול

מיתיבי – (קיד 8+) איך ייתכן לומר כאן שאין איסור חל על איסור, והרי בברייתא – פיגול ונותר וטמא חלב – חייב.

הערות:

A. חלב של פרה ורחל

דחיית הקל וחומר מעיקרא דדינא

B. גדי בחלב אחותו הגדולה (שנת מעשר אחרת)

גמרא – מניין שגם אחות קטנה (אותה שנת מעשר)

בניין אב משני כתובים – אם + אחות גדולה.

אך קשה – אם כך גם אחת גדולה:

אז למה צריך את "בחלב אמו"? לדין הבא באותה ברייתא: (קיד: 1+)

C. היא עצמה בחלבה שלה

דחיות מסוף הדין:

דחייה –

הראיה, שיש גם מצב הפוך –

דחייה –

האמא משוחררת, ויש לה ילדים – עבד ושפחה.

פרי עם פרי מותר, פרי עם האם אסור.

דחייה – שם הפירות אסורים רק כשהם עם האמא (באדמה, שהרי מותר לשים אותם ביחד בכד)!

"בחלב אמו" – לרבות בחלב שלה עצמה.

השיעור חולין דף קיד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל,

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיב: שורה 5 – קיג. במשנה הראשונה)

הקדמה – כשבשר עסוק בפליטה (של דם או מוהל) – אינו בולע דם.

א. דגים ועוף

ב. שחוטה וטריפה

[ביאור השאלה: בשביל לאסור צריך שלוש הנחות: 1. מוהל הטריפה אסור. 2. המלח מפליט גם את המוהל. 3. כשעסוק בפליטה לא בולע דם, אך כן בולע מוהל.

רבא – הביא ברייתא שאוסרת מוהל (בפשטות הנחה 1) – "הטמאים" לרבות רוטבן, ומסביר הריטב"א שזה ברור, והפסוק נצרך לרבות איסור על ידי המלחה (הנחה 2).

שאלות על רבא: (קיג. 1+)

תשובה – יתכן ששמואל עוסק בכלי לא מנוקב, ומלמד שבולע דם.

קשה מהרישא ששניהם מלוחים – מותר, מכאן שלא בולע מוהל.

תשובה – מדובר שרק הטהור מליח (כמו B).

דחיות:

[וכך מסתבר, שהרי אם ברישא שניהם מלוחים ומותר, אז מה החידוש בסיפא? דחייה – יתכן שהסיפא באה ללמד שהרישא אפילו ששניהם מלוחים].

2. הרי בסיפא דסיפא אסור – משמע דווקא כשרק הטמא מלוח, אך אם שניהם מלוחים יהיה מותר.

תשובה סגנונית – כיון שבמקרה הראשון (רישא +סיפא) דובר על שרק אחד מלוח, כך גם בסיפא דסיפא, אך באמת גם בשניהם מלוחים אסור לרבא.

(קיג. באמצע)

א.      שמואל

ב.      רב הונא ומתניתא – צריך הדחה גם לפני (ומה שרב הונא לא הזכיר זאת, כי עשו זאת בבית המטבחיים).

ג.       רב דימי – מלח גס + ניפוץ (רש"י – דווקא במלח גס צריך ניפוץ).

ד.      שמואל – על כלי מנוקב.

ה.      רב ששת – איבר איבר (סיבה – שמא יבלעו זה מזה)

אגב:

השיעור חולין דף קיג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

 לעילוי נשמת אימו של אחד הלומדים

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיב. שורה 3 – קיב: שורה 5)

א. כד מלח ליד כותח – אסור (אם הכותח יכנס למלח הוא ניכר ואינו בטל)

(קב. רבע עליון)

ב. גוזל שחוט שנפל לכותח צונן

רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא – מותר.

תנאים:

(אגב צלייה זה על גב זה וסכין).

א. ככר שחתך עליה בשר צלוי

ר"נ-שמואל – אסור.

תנאים:

[למה אסור:

רב הונא ורבא – מתירים.

רב הונא עצמו לא אכל כי היה אנין, אך נתן לשמשו.

(קב. 7-)

[ראשונים –

קשה על שמואל – הרי בסעיף הקודם ראינו שגם בצלוי לגמרי אם חותכים יכול לצאת דם?

תשובה – שם דוחק החיתוך גורם ליציאה.

השיעור חולין דף קיב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

 לעילוי נשמת אימו של אחד הלומדים

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קיא. רבע תחתון – קיב. שורה 4)

(אגב מה שדיברנו על הכשרת כבד בצלייה)

א. בשר מעל/מתחת כבד/כחל (על אותו שיפוד זקוף) – 2 גרסאות

איתמר

רב דימי מנהדעא

מרימר: הלכתא

כבד למעלה

מותר

אסור

בשניהם:

כחל למעלה

אסור

מותר

הסבר

הדם מחליק,

הדם דאורייתא,

(ומסופר שרב אשי ביקר את גיסו שעשה כבד מעל בשר לכתחילה).

(קיא: 3+)

ב. בשר מעל כבד – מותר.

הגבלה – אם אוספים השומן בצלוחית ואוכלים:

בליעת כלים – עד כה דיברנו על תערובות של מאכלים. עכשיו נראה שגם כלי בולע טעם ופולט אותו. 

שמואל – בליעת כלים במצבים מיוחדים:

רותח – המאכל אסור.

ב. קערה שמלח בה בשר

שני דיונים אגב זה:

A. האם מליח כרותח? (קיא: רבע עליון)

שמואל – מליח כרותח וכבוש כמבושל,

דחיית אביי לרבין – ר' אמי שבר כלי חרס שמלחו בו בשר, מכאן שמליח כרותח (וא"א להכשיר חרס).

B. רב כהנא – לגבי חיתוך צנון, ראה בחלק ד.

(נותן טעם בר נותן טעם) (קיא: שליש תחתון)

א. דגים שעלו בקערה בשרית (הם נ"ט בר נ"ט – בקערה היה רק טעם בשר, והטעם עבר לדגים),

ב. דעת רב שאוסר

A. המקרה ממנו הבינו שרב אוסר –          

דחייה – המשחה מרירה במיוחד.

B. האם רב חזר בו?

C. תלמידי רב – רב הונא ורב חייא בר אשי

ג. הלכתא – מותר.

(קיא: 1-)

א. (קיא: אמצע) רב כהנא – סכין בשרית שחתך בה צנון – לכאורה הטעם נבלע בצנון (יש שומניות על הסכין + החריפות), ובכל זאת מותר לאכול הצנון עם חלב. למה? (זה לא נ"ט בר נ"ט, כי לצנון הגיע טעם גמור מהשומניות).

1. אביי – כאן לא מדובר בבליעת איסור (דם) אלא היתר (חלב).

2. רבא – כאן מדובר שבודק אם יש בצנון טעם בשר. ואילו בקערה שבלעה דם, מדובר שאין לו כאן גוי שיבדוק.

(קיא: 1-)

ב. בחריף: צנון וסילקא – שנחתחו בסכין בשרית אסור בחלב – כי זה לא נ"ט בר נ"ט.

בדבר לא חריף – עקרונית מספיק הדחה (לפת), אבל בקישות שהיא לחה צריך גם לגרד,

ג. יכולת ההמתקה של הלפת

B. אם חתך לפת בין הסילקא – גם הסילקא מותר.

השיעור חולין דף קיא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

 לעילוי נשמת אימו של אחד הלומדים

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קי: באמצע – קיא. רבע תחתון)

א. שאלת אביי לארץ ישראל – האם בישול של כבד בסיר אוסר?

ביאור

אביי ר' זריקא ורב ספרא

1. ר' זריקא – מותר

דחיית אביי – ודאי שהכס לא אוסר את עצמו,

2. רב ספרא – אוסר, על פי המשנה בתרומות  – "הכבד אוסרת ואינה נאסרת".

דחיית אביי – שם הנושא אינו הדם שנפלט, אלא מדובר בבהמה טמאה,

3. ר' זריקא – מותר

דחיות רב אשי –

יוצא שספיקו של אביי נשאר בספק, ולכן אנו מחמירים שצריך חליטה או צלייה (לגבי חליטה הגאונים כתבו שאיננו בקיאים ולכן עושים רק צלייה).

(קיא. רבע עליון)

ב. חליטה לפני בישול –

ג. כבד שבושל בפני עצמו

מחלוקת תנאים:

ד. חיתוך לפני צלייה

רבה בר רב הונא ראה שכבד שיש סימפון מלא דם (וזה אסור כי אינו בלוע אלא כנוס),

ה.  הטחול –

השיעור חולין דף קי – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ר' יהודה בן אהרון משה ז"ל

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קט. במשנה – קי: באמצע)

משנה

אם בדיעבד לא קרע את הכחל והלב – לא חייב מהתורה:

לגבי הכחל – כי מהתורה אין איסור

לגבי הלב – מדובר בלב עוף שאין בו כזית

א. דיון על דעת פשט המשנה

רב יהודה – (לפני בישול) – קריעה שתי וערב + טחו בכותל.

ר' אלעזר – (לפני צלייה, מקלים יותר) – מספיק או שתי או ערב ובלי כותל.

כאמור במשנה – בדיעבד מדאורייתא לא עובר אפילו אם אכל,

בבישול – אם בישלו הבשר אסור מדרבנן

בצלייה – שתי לישנות בדעת רב –

ראיות:

דחייה – אולי מותר, וכתבה "אינו עובר עליו"  ולא כתבה שמותר, כדי להיות דומה לסיפא (לב, "אינו עובר עליו" אך אסור).

ונדייק: הלב צריך קריעה אחרי הבישול,

דחייה – לא שהכחל לא צריך קריעה, אלא שזה לא יועיל לו והוא נשאר אסור.

(דילוג קט: רבע תחתון עד קי. 2+)

ומה נענה ללישנא ב –

(קט: 10-)

ב. דעה מקלה מהמשנה – רב נחמן מתיר אפילו לכתחילה ללא קריעה

איך מסתדר עם המקורות:

המשנה שהצריכה קריעה – זה בבישול ולא בצלייה,

הברייתא שדיברה על צלייה, באמת התירה אף לכתחילה,

ג. מנהג מחמיר מהמשנה – לא לאכול כחל כלל:

אגב זה מסופר על רמי בר דיקולא:

תשובה – אכלתי מחוץ לתחום העיר

תשובה – בחרצנים שמצאתי.

והקשה:

תשובה – הם היו יבשים לגמרי.

תשובה – היה יאוש

תשובה – אני חולה מעיים.

תשובה – הבגד שאול ופטור.

אמר להם רמי ב"ת – אל תלקוהו, יש ברייתא שבי"ד לא מכריחים לקיים מצוות ששכרם כתוב בתורה (אריכות ימים).

וענה לו – אם היית בא איתי לפומפדיתא היית רואה שאני יותר חריף מזה.

השיעור חולין דף קט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(קח. במשנה – קט. במשנה)

בבשר וחלב הטעם מהתורה (שהרי אסור גם אם מסלק הבשר מהחלב).

האם לומדים מבשר וחלב לשאר איסורים?

הערות:

המקרה (במשנה) – הטיפה קודם אסרה חתיכה אחת,[1] ואח"כ ערבב החתיכה בכל התבשיל.

הסבר: 1. חנ"ן – החתיכה נעשית נבילה (ואוסרת עד פי 60). 2. כיון שהיא מינה – אוסרת גם יותר מפי 60 (כר"י – מין במינו לא בטל).

דיונים:

B. היחס ל"אפשר לסוחטו"

ממילא – רב חייב לסבור "אפשר לסוחטו אסור".

C. קושיא על רב מבשר שנפל לחלב (קח. 3-) – כזית בשר שנפל לחלב,

תשובות

אלא רק את הבשר שבחלב, ולכן החלב שבלע מהבשר לא נאסר.

דחייה – בערבוב בשר וחלב שרק יחד יש להם שיעור – חייב על אכילתו (-התורה אסרה גם את החלב).

[גופא (קח: שליש) –

D. המחלוקת בתנאים

ברייתא עם מקרה דומה למשנה – שהטיפה נפלה על חתיכה,

בירור דעת ר"י ורבנן-

ר"י – כרבי (חנ"ן, מין במינו לא בטל), אלא שמחמיר גם בניער בהתחלה, שמא לא ניער יפה.

דחיית רב אחא מדיפתי – אולי חכמים מסכימים שיש חנ"ן (ואותה חתיכה ראשונה בכל מקרה נאסרה), אלא שהתבשיל לא נאסר כי לדעתם מין במינו כן בטל?

[1] רש"י – החתיכה בלטה קצת מעל הרוטב ושם נפלה הטיפה. תוס' – זה לא מספיק, וצריך שהחתיכה היתה מעל חתיכה שבלטה (כך שהיתה כולה באויר). גם זה חידוש, כי הרי החתיכות לכל הפחות לחות, וזה אמור להעביר את הטעם לכל התבשיל, אלא שכנראה מדובר ביבש.

השיעור חולין דף קח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.