הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קז. 6+ עד קח. במשנה)

א. כח גברא

צינור ששופכים אליו בתחילתו מים מהיאור על ידי דלי, ואז המים זורמים בכל הכבידה –

לא ניתן ליטול מהזרימה, כי אינו כח גברא (וגם לא לטבול, כי אין 40 סאה). [1]

אבל:

1. אך אם שם את הידיים בתחילת הזרימה, סמוך למקום בו שפכו את המים – מותר (נחשב נטילת ידיים).

2. אם יש חור בשולי הדלי ממנו מקלח זרם דק חזרה ליאור, הזרם מחבר את המים שבצינור ליאור, ומותר לטבול שם ידיו.

(קז. שליש)

ב. דיני הכלי (רבא)

A . חור – כלי שיש בו חור בגודל "כונס משקה" פסול.

B . גודל וכמות –

סתירה ברבא:

תשובה :

שני סיפורים על זה:

1. רב ששת שאל את אמימר אם צריך להקפיד על הכלי (חור), מראה המים ושיעור רביעית.

2. רב יעקב ורב אשי התקינו במקומות מגוריהם כלי של רביעית כדי שאחרים יוכלו לעשות כמותו.

C . מגופת חבית – פסולה,

תוס' – כי הבסיס שלה משופע, ולא יכולה לעמוד לבד, ונחשב כלי שלא מחזיק רביעית,[2]

וכן בברייתא לגבי מגופת חבית, חמת וכפישה, שאם סידר שיוכלו לעמוד – כשרים.

אך שק וקופה לא, גם אם מקבלים מים, כי לא נועדו לזה (רש"י).

(קז. 7-)

ג. אכילה בלי נטילה כשלא נוגע בלחם, האם חוששים שיגע?

A . האם מותר לאכול על ידי מפה על הידיים?

ראיות:

1. ראיה שאסור:

2. ראיה שאסור:

[ור' זירא ראה את ר' אמי ור' אבי אוכלים במפה, ושאל אותם: הרי מסקנת הסיפור של רב ושמואל הוא שאסור!

(קז: 9+)

B . אכילה על ידי אדם אחר שמכניס לו לפה

ראיות:

1. ראיה שמותר:

דחייה – אולי התכוון שיודע שמן הסתם כבר נטל את ידיו, כלומר אסור ללא נטילה.

2. ראיה שאסור:

דחייה – אולי רק בשמש אסור, כי הוא טרוד ואולי יגע, אך לאחרים מותר.

ולהלכה פוסקת הגמרא: צריך.

(קז: באמצע)

[האם המאכיל צריך ליטול ידיו?

1. ראיה שצריך:

דחייה : מדובר שלא נטלה ידיה שחרית (בגלל יו"כ) ונוטלת כדי להסיר רוח רעה.

2. ראיה שלא צריך:

(קז: במשנה)

א. משנה: מותר לצרור בשר וחלב באותו תיק, אבל שלא יגעו

גמרא: כי אם יגעו – צריכים הדחה, ואולי ישכח להדיח.

ב. משנה: מותר לשני אנשים לאכול בשר וחלב יחד באותו שולחן

בגמרא:

קולות על החומרא:

[הביטוי שאמר אביי:

[1] משמע שעקרונית, אם יש 40 סאה, ניתן לטבול ידיים גם בכלי. תוס' לעומת זאת – לא טובלים ידיים בכלי כי הם מים שאובים.

[2] אך רש"י ע"פ הפמ"ג – גם אם יש לה בית קיבול, היא לא נועדה לזה. אך אם חקק בה, כך שהתכוון שתהיה בית קיבול + עשה מעשה – כשרה.

השיעור חולין דף קז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת ר׳ שלום הכהן בן מנשה וביבי ז״ל

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קו. 3+ עד קז. 5+)

א. אגדתא – מים ראשונים האכילו בשר נבלה/חזיר, מים אחרונים הוציאו אישה מבעלה/הרגו אותה.

ב. מים חמים –

חמי האור –

חזקיה – פסול, רי"ח – כשר.

חמי טבריה –

בהתחלה :

וקשה :

הסבר רב פפא:

(קו. מתחת לאמצע)

ג. למה נוטלים ידיים?

1. בגלל אוכלי תרומה.

2. מצווה דרבנן (תוס' – נקיות).

3. אסמכתא מהתורה – "וידיו לא שטף במים".

ד. נטילת ידיים לפני פירות

ר' אושעיא – רק משום נקיות

(ולא רק שאין חובה, אין מצווה, אלא רק רשות).

ר"נ – אסור! (מגסי הרוח).

(קו. 1-)

ה. עד איפה נוטלים?

ברייתא + רב:

לחולין – פרק שני (אמצע האצבע)

תרומה – פרק שלישי (בין האצבע לכף היד),

במקדש – פרק רביעי (בין היד לזרוע).

רב ששת – הקל בתרומה כמו בחולין

שמואל , ר' אמי, רב מיישא – החמירו בחולין כמו בתרומה.

(קו: 2-)

ו. רב – נוטל ידיים בבוקר ומתנה עליו לכל היום

וכן ר' אבינא לבני ערבות, אך יש גירסה שזה דווקא בשעת הדחק שאין מים.

השיעור חולין דף קו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קד: רבע תחתון – קו. שורה 3)

חלק א – גזירות הרחקה בין אכילת בשר וגבינה

א. קינוח והדחה

תנא אגרא – בעוף לא צריך, מכאן שבבשר וגבינה צריך.

ב. המתנה בין בשר לחלב

רב חסדא – אכל גבינה אסור בבשר.

(מובא אגב הצורך בהדחת ידיים, והברייתא שתובא בהמשך על מים אמצעיים).

א. רב אידי ב"א – מים ראשונים מצווה ואחרונים חובה.

ב. הברייתא הנ"ל על מים אחרונים ועוד

הגבלת רב יצחק ב"י לגבי יד סולדת (שתי גרסאות):

ג. למה מים אחרונים חובה?

ד. אביי (לגבי מים אחרונים על הקרקע ועוד)

הגבלה – דווקא דבר הנצרך, מחוץ ל4 אמות ושאינו מחזירו.

[סיפור על אדם שהקפיד נורא, אפילו בהיותו בדשא, ושר העניות לא הצליח ללוכדו].

[תרופה – יין-שכר-מים (ולשל מים אין תרופה)].

אביי – רעבתנות,

רבה – קשה לכשפים.

[סיפור על רב חסדא ורבה בר רב הונא שהיו מקפידים בזה ולכן ניצחו את המטרוניתא בכשפים והזיזו הספינה].

אביי – מאוס,

[סיפור על שד שניתץ חבית של סבלים שהונחה תחת המרזב, ומר בר"א הכריחו לשלם כי אינו אמור להיות במקום שמצויים הרבה בני אדם].

[סיפור על שד שהביא מים לרב פפא, וחיכה שהשדים יעזבו והמים יחלפו, ולו ידע שרב פפא זורק השכבה העליונה לא היה צריך לחכות].

השיעור חולין דף קה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לרפואת והצלחת משפחת שפירא בעז"ה

להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

(קג: תחילת פרק כל הבשר – קד: רבע תחתון)

שלב א – המשנה

שלב ב – האם אכילת עוף וחלב מדאורייתא או מדרבנן לפי המשנה?

חיה ועוף לגבי איסור בשר וחלב: רבנן – דאורייתא, ר"ע – מדרבנן.

א. קושיא על זה מהסיפא

בסיפא מדובר על נדר, ובזה יש מחלוקת הפוכה: ר"ע – כלול, רבנן – לא.

מקור המחלוקת – בנודר מן הירק, האם כולל דלועין: רבנן – לא, ר"ע – כן.

יוצא שהסיפא כר"ע.

תשובות:

ב. ניסיום להוכיח שהרישא כרבנן – לימוד מהעלאה על השולחן

רב יוסף – הרישא חייבת לסבור שאיסור האכילה מדאורייתא (גם בחיה ועוף, כרבנן).

מקור שאין גוזרים גע"ג:

דחיות:

אפשרות ב – (חמורה יותר)

משנה –

מה ר' יוסי חידש על פני התנא של המשנה?

דחייה – במשנה בעדויות הזכיר רק את ההעלאה.

השיעור חולין דף קד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_103.mp3

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קב 12- עד קג: סוף פרק גיד הנשה)

איבר מן החי (כאמור) – "רק חזק לבלתי אכול הדם… ולא תאכל הנפש עם הבשר"

בשר מן החי –

רי"ח – "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" – בשר שנתלש מן הבהמה ושוכב בשדה.

ר"ל – מהפסוק של איבר מן החי.

נפק"מ –

A. אכל כזית של איבר ובנוסף כזית בשר (באכילה אחת ובהתראה אחת משותפת):
לרי"ח – חייב 2, כי אלו שני איסורים נפרדים.
ר"ל – חייב 1, כי נלמדו מאותו פסוק.

B. אכל בשר מן החי ובשר מהטריפה:

לרי"ח – חייב 1, כי נלמדו מאותו פסוק,
לר"ל – חייב 2, כי אלו שני איסורים נפרדים.

C. אכל איבר מן החי + טריפה – חייב 2 לפי כולם.

קשה: מפורש שנחלקו לגבי זה!
תשובה : לא מדובר שם שאכל אחד אחרי השני,
אלא חתיכת בשר אחת שהיא גם איבר מן החי וגם טריפה, וזה מוביל אותנו לנושא הבא.

רי"ח – 2, ר"ל – 1.

הסבר המחלוקת:
לר"ל – שני האיסורים חלו זה אחר זה, ואין איסור חל על איסור, ולכן חייב רק על הראשון.
לרי"ח – או שחלו בבת אחת, או שכאן איסור חל על איסור כי יש בו חומרא.
נפרט:

A. לרי"ח שני האיסורים חלו בבת אחת:

1. שניהם חלו בלידה:
הטריפה היתה בלידה,
ואיבר מן החי החל בלידה כי בהמה בחייה לאיברים עומדת.
(ור"ל – לאו לאיברים עומדת, ולכן הטריפה חלה אח"כ).

2. שניהם חלו אחר כך – תלש רגל וזה מה שהטריף אותה,
ובהמה בחייה לאו לאיברים עומדת.
(ור"ל – לאיברים עומדת, לכן האיבר מן החי התחיל בלידה).

B. גם לרי"ח שני האיסורים חלו בזה אחר זה:

1. הטריפה היתה בלידה,
ואיבר מן החי רק אחר כך (בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת),
אך איסור חל על איסור כי איבר מן החי חמור כי שייך בבני נוח.

2. איבר מן החי היה בלידה (בהמה בחייה לאיבירם עומדת),
והטריפה היתה רק אחר כך,
ואיסור חל על איסור כי טריפה חמורה כי לא ניתנת לתיקון (בניגוד לאיסור איבר מן החי בבהמה חיה, שאם לא תלש אלא שחט את הבהמה – כבר אין איסור לתלוש).

(קג. באמצע)

מחלוקת דומה גבי שלושה איסורים: חלב (חל כבר בלידה), איבר מן החי וטריפה.

(קד: 1+)

א. חתך את האיבר מן החי לשניים לפני ששם בפה – פטור.

ב. איפה נקבע האיסור:

רי"ח – בהנאת הגרון, ר"ל – באכילת המעיים.

נקפא מינות:
בכל המקרים הבאים לרי"ח חייב ולר"ל פטור:

1. חתך את האיבר מן החי עם השיניים בפה ואז בלע.
2. בלע כזית אך נשאר לו קצת בחיך.
3. בלע חצי זית, הקיא, ושוב בלע (את אותו) חצי זית.

הדרן עלך פרק גיד הנשה.

השיעור חולין דף קג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

לעילוי נשמת החייל הלל נחמיה אופן ז"ל.

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קא: 6- עד קב: 12-)

(אגב הדיון על גיד הנשה בבהמה טמאה)

A. ברייתא:

ר"י ור"א – נוהג בטמאים

חכמים – רק בטהורים.

B. רי"ח: מקור:

המקור לאיבר מן החי – אותו פסוק שאוסר דם:

רבנן – אל תאכל בשר עם נפש, אלא בשר לבד. משמע שהפסוק עוסק רק בבשר שמותר באכילה.

ר"י ור"א – היקש לדם, כפי שדם נוהג בטמאים [1] כך גם איבר מן החי.

C. למה ר"י צריך מקור שנוהג?

הרי בסתם האיסור כולל גם בהמות טמאות, ואין סיבה לומר שלא.

תשובה : אכן ר"י לא צריך מקור,

וכן בברייתא נוספת שאומרת בפירוש כהסבר רי"ח

(קב. באמצע)

D. דעה שלישית בברייתא: ר"מ – איבר מן החי נוהג רק בבהמות טהורות, ולא החיה ועוף

מקור : שני פסוקים לפני הפסוק של איבר מן החי כתוב: "וזבחת מבקרך ומצאנך" (שמותר לשחוט בהמות גם בגבולי ןולא רק במקדש) – כלומר שנושא הפרשייה הוא בהמות טהורות.

E . האיסור בגויים:

למה?

1. לגבי המקור של רבנן, שהאיסור כולל רק בשר כזה שניתן לאוכלו כשהוא ללא הנפש, ממילא כיון שגויים אוכלים טמאים – האיסור כולל גם אותם.

2. לגבי שאין איסור חל על איסור – הרי לגוים אין איסור טמאה, אלא רק איסור אחד של איבר מן החי.

וכן בשתי ברייתות:

1. ברייתא מפורשת: בן נח מוזהר על אבר מן החי על הטמאים כטהורים.

2. ברייתא קצת פחות ברורה , לגבי נבלת עוף טמא –

(קב. 5- עוד דין באבר מן החי)

ב. רב: אבר מן החי צריך כזית, כמו כל איסור "אכילה", גם כשאוכל איבר שלם

לכאורה זה ברור, אלא שהיינו אומרים אולי שכיוון שאוכל איבר שלם – לא צריך כזית, קמ"ל.

3 קושיות עם אותו תירוץ:

1. בברייתא האחרונה: ברישא – אכל אבר מן החי מעוף טמא – לא לוקה.

תשובה : בעוף טמא – צריך כזית בשר.

(קב: 1+)

2. רב:

3. ברייתא על מקרה דומה:

ר' אלעזר בר"ש – בכל זאת חייב (כמו רב לעיל), כי בהמה בחייה לאיברים עומדת,

[ומה שאמרנו שאם היה אוכל איבר אחד חייב – מדובר שבאותו איבר יש כזית כולל העצמות.

הערות על הברייתא:

a. מדובר בעוף מאוד כחוש (כמו קלניתא), שבכל הגוף אין כזית בשר, אך באיבר אחד יש כזית כולל העצמות והגידים.

b. המחלוקת לגבי "בהמה לאיברים עומדת" היא רק ברירת המחדל.

[1] משנה בכריתות כ:, ושם בגמרא יש לזה מקור.

השיעור חולין דף קב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(קא. 9+ עד קא: 6-)

א. המחלוקת:

ר"מ – 2 :

יש בגידין בנותן טעם, לכן חייב על הנבלה,

חכמים – 1 (גיד הנשה),

כי איסור כולל לא חל על איסור,

(קא. שליש)

ב. מי זה דעת חכמים? – ר' יוסי הגלילי:

הקדמה:

חכמים – חייב,

רבא : הסבר המחלוקת – באיסור חל על איסור:

אם נטמא הגוף ורק אחר כך נטמא הבשר (למשל שהטמא נגע בבשר כשאכל) – חייב,

אם נטמא הבשר לפני שנטמא הגוף

(קא. 6-)

ג. קושיות על רי"ס הגלילי:

A . קשה : והרי שם זה גם חמור יותר (בטומאת הגוף יש כרת, בטומאת הבשר רק מלקות)?

B . חילל שבת ויו"כ –

והרי שם רי"ס הגלילי אומר שאיסור כולל כן חל על איסור:

ר"ע – חייב 1

למה ר"ע מחייב 1? ("מאי טעמא" בהמשך הגמרא)

ואילו רי"ס הגלילי מחייב 2 – כי יו"כ איסור כולל (אכילה, שתייה וכו'), ולכן איסור חל על איסור (אפילו ששבת חמורה יותר (מיתת בי"ד, ולא רק כרת).

1. עונה ר' יוסי בר"ח – צריך להפוך את השיטות.

2. רבא (בהמשך) – לא צריך להפוך, ֵ’ץשבת ויו"כ נחשבים כאיסורים שחלו בבת אחת, ולכן גם

(קא: 9+)

ד. רב יצחק בר יעקב – ר' יוחנן: לשיטה שחייב 1:

(קא: באמצע)

ברייתא: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" – והרי נקראו בני ישראל רק בסיני.

1. רבא: והרי גם בקבורת יעקב נקראו בני ישראל?

תשובה: אכן אחרי שינוי השם נקראו בני ישראל, אך בפציעה של יעקב עדיין לא נקרא כך.

2. רב אחא בר רבא: אז אולי האיסור החל מקריאת השם ישראל ולא מהפציעה?

תשובה: אין סברא לומר כך (התורה לא ניתנה בשלבים. אם כבר זה לא ממתן תורה, אז זה מהפציעה, אבל מהפציעה לא ייתכן, כאמור – כי יעקב עוד לא נקרא ישראל).

השיעור חולין דף קא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(ק. באמצע – קא. 9+)

א. ביאור המושג –

כשחתיכת היתר נאסרת בתערובת, היא נחשבת כאילו היא עצמה אסורה (ולא שרק קיבלה טעם).

1. בתערובת של 10 נוזל יש שתי חתיכות של 1, אחת אסורה ואחת מותרת – הכל נאסר. אותה חתיכה מותרת (שנאסרה) נפלה לתבשיל אחר של 30.

2. (ריטב"א) – ר"י שאומר מין במינו לא בטל, אומר זאת רק על מקור האיסור עצמו, ולכן לא יאמר זאת על חתיכה שקיבלה טעם אסור, אלא אם כן נאמר שיש חנ"ן.

ב. המקרה (ע"פ פירוש שני ברש"י) והמחלוקת

רב – הכל אסור:

רב ספרא – למה צריך בכלל חנ"ן, הרי החתיכה המקורית עדיין כאן?

1. אביי – מדובר שלפני שהוסיף את שאר התבשיל סילק את החתיכה המקורית.

2. רבא – כיוון שיש כאן גם רוטב שאינו מינו, זה נקרא " מין ומינו ודבר אחר". במקרה זה ה"אינו מינו" מבטל את ה"מינו", ולכן רק אם החתיכה השנייה גם נחשבת נבילה, האינו מינו לא מצליח לבטל את שניהם (כי מדובר שאין פי 60 משניהם יחד). (ואז הם גם יכולים לאסור את בני מינם גם במשהו, כי מין במינו לא בטל).

רבה בב"ח חולק – 1. כרבנן – מין במינו בטל. (2. אין חנ"ן – לכן כדי לבטל מספיק לבטל החתיכה הראשונה)].

א. משנה :

שתי מחלוקות שתלויות זו בזו:

ר"י – גיד הנשה נאסר לבני יעקב.

גיד הנשה אסור גם בטמאה (שהרי לבני יעקב לא היה הבדל בין טמאות לטהורות),

חכמים – גיד הנשה נאסר בסיני.

גיד הנשה אסור רק בטהורות.

ב. גמרא – איסור חל על איסור:

איך לר"י עובר על שני איסורים, הרי לר"י אין איסור חל על איסור!

שהרי אומר ר"י שאין טומאת נבלת עוף בעוף טמא,

תשובות:

1. גם בטמאה עובר רק על איסור גיד ולא על איסור טומאה,

דחייה – ברייתא מפורשת שעובר על שני האיסורים (ויש בגידין בנותן טעם).

2. שני האיסורים חלים בבת אחת –

דחייה 1 – הרי לפי ר"י גיד לא נוהג בשליל! (פט:)

תשובה – בטהורה לא נוהג בשליל, כי השליל מותר אגב אימו ("כל בבהמה תאכלו"),

3. איסור גיד חמור כי נוהג בבני נח (לשיטת ר"י), ולכן בזה איסור חל על איסור.

(קא. 1+)

ג. דעת ר"ש – פטור על בהמה טמאה ועל הגיד

פטור על הבהמה – כי אין בגידין בנותן טעם

פטור על הגיד – כי האיסור לא נאמר בבהמה טמאה ("על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" – האיסור נאמר רק בבהמה שהבעיה היחידה בגיד היא איסור גיד הנשה.

[דעת רבנן –

רבנן במשנה אמרו שאין גיד הנשה בטמאים,

1. עקרונית יש איסור, אבל אין איסור חל על איסור (איסור בהמה טמאה קדם לאיסור הגיד).

2. אין איסור, וכסברת ר"ש שמראש לא נאמר האיסור על בהמות טמאות].

השיעור חולין דף ק – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן.

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

(צט. באמצע – צט: שורה אחרונה)

בקצרה – בתרומה זו חומרא שצריך 100, משמע שבשאר מספיק פחות.

במשנה ו–ז מבארים:

משמע שתרומה זה דין מיוחד, ורק במין במינו מחמירים (100), אך בשלא במינו – "מותר",

עונה רב דימי (צט: 8+) – אכן שאר איסורים פחותים משל תרומה:

[ושואלים – כיצד ייתכן (מציאותית) שדבר מצליח להחמיץ/לתת טעם אפילו ב101?

עונה אביי (לגבי שיאור) – זה יתכן בשאור שיש לו כוח חימוץ חזק.[1]

רב דימי מחזק זאת (זה הזכיר לו) – שאמר רי"ס בר"ח – לא כל השיעורים שווים (לגבי נתינת טעם), שהרי לר"י (תרומות י,ח) ציר דגים טמא שיעורו רביעית בסאתיים (1/192).

א. "כיצד משערין? כבשר בלפת"

ב. האם גיד בכלל נותן טעם?

והלכתא – אין בגידים בנותן טעם.

במשנה ראינו שמעבר לבעיית הטעם יש גם בעיה של החתיכות עצמם (בתערובת גיד עם גידים או חתיכות בשר עם חתיכות בשר). המשנה אמרה שאם לא מכירו – כולם אסורים, ושואלת הגמרא –

למה כולם אסורים – הרי יש ביטול ברוב? (אחרי רבים להטות)

תשובה כללית – דבר חשוב לא בטל:

[הערות מתוך שוטנשטיין לגבי ביטול יבש ברוב:

ב. למעשה יש כמה דעות בראשונים האם יש בגלות על אכילת כל 3 החתיכות (כשבצתוכן חתיכה אחת אסורה), מהקל לכבד:

[1] לא ברור מה יענה לגבי הגריסים.

השיעור חולין דף צט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

Download

(צו: במשנה – צח. מעל האמצע)

המשנה – שני סוגי תערובות:

1. טעם – הולך לפי הטעם.

במשנה – בבישול.

מקשים – והרי רב הונא אסר גדי שצלאו בחלבו?

[ולמה רי"ח התיר גדי בחלבו? "קולף ואוכל עד החלב")

[כאן נדלג מאמצע צז. עד צז: 4+].

ב. מליחה

א. שיטות הבדיקה –

ב. דיונים על השיטות

A. לגבי גוי

B. בדיקה ע"י מאכל אחר – איזה מאכל?

C. ביטול בשישים – מה כלול בשישים?

דיונים על ר"נ:

רב יצחק בד"מ – הכחל עצמו נשאר אסור ואוסר תבשיל אחר.

(רב אשי – כל החלב יוצא מהכחל בבישול. אם כן קשה:)

למה הכחל אסור? כי כבר הוגדר בתחילת הבישול כחתיכה דנבילה.

[לגבי הברייתא – זה ק"ק לומר כי בסיפא הברייתא מדברת בפירוש על שיש אפרוח בביצה האסורה (וגם זה אוסרת בנותן טעם),ועונה הגמרא – פירושי קא מפרש.

ניסיון ראיה לכך שגם הרישא בשיש אפרוח, כי אם לא – למה צריך להביא גם את הסיפא שיש אפרוח, הרי זה קל וחומר!

B. חומרא בביצים – רב הונא – לא מספיק 60, אלא 61, כי יש לביצים גדלים שונים.

השיעור חולין דף צז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.