הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • שבועות דף יג גמרא הדף היומי

    השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

    בתוך שאר חולי ישראל,
    אבא לשתי בנות שחלה בחלה והולך לעבור טיפול ניסויי וזקוק לרחמי שמיים שהטיפול יצליח.
    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_13.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

     

    הדף היומי, גמרא שבועות יג

    (יב: אמצע העמוד – יד. סוף הפרק הראשון)

    המשך ביאור המשנה – הכפרה של השעירים השונים

    א. שעיר הפנימי – גם על מזיד ("וכיפר… ומפשעיהם…").

    ב. שעיר המשתלח –

    קלות וחמורות,, זדונות ושגגות הודה ולא הודה, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בי"ד

    1. A. ביאור הכפילות (לכאורה) במשנה:
    2. והרי: קלות = עשה ול"ת, חמורות = כריתות ומיתות בי"ד.

      3. תשובה – נכון, והמשנה רק הסבירה את עצמה

      1. והרי: הודה = זדון, לא הודה = שגגה?

        2. תשובה – שוגג רגיל חייב חטאת, ויוכ" לא מכפר,

        אלא כאן "שוגג" = שלא בטוח שחטא (אשם תלוי), ועל זה יו"כ מכפר –

        בין אם הודע – שנודע לו על ספקו לפני יו"כ,

        ובין אם לא הודע – שנודע לו לאחר יו"כ.

        1. B. לגבי עשה קשה:

          2. אם לא עשה תשובה – לא מכפר

          ואם עשה תשובה – מספיקה תשובה לבדה

          תשובה – זאת מחלוקת – האם יו"כ מכפר ללא תשובה:

          רבנן  – לא,

          רבי – כן (ונעמיד את המשנה כרבי)

          איך אפשר להעמיד כרבי? הרי המשנה אומרת ששעיר המשתלח מכפר גם על הכהנים, שזה ר"י?

          תשובה  – המשנה רבי, ולעניין הכהנים רבי כר"י

          וא"א לומר להפך – שהמשנה ר"י, ולגבי שלא צריך תשובה ר"י כרבי, כי ר"י חולק על רבי ומצריך תשובה

           

          ג. הרחבה – האם יו"כ מכפר לא תשובה? רבי – כן, רבנן – לא.

          1. A. שתי ברייתות ראשונות (רבי ורבנן) – יש שלוש עבירות ("דבר ה' בזה…") שעליהם יש "היכרת תיכרת" אא"כ עשה תשובה.

            2. רבנן – הכרת – בעוה"ב, תכרת – לעוה"ב,

            כלומר מיתה לבדה לא מספיקה, ורק מיתה + תשובה מכפרת.
            משמע: בשאר עבירות – גם מיתה (+יו"כ) ללא תשובה.

            רבי – הכרת – לפני יו"כ, תכרת – גם אחרי יו"כ,

            כלומר שיו"כ אינו מספיק, אלא צריך יו"כ + תשובה,
            משמע בשאר עבירות – גם יו"כ בלי תשובה מכפר.

            1. B. שתי ברייתות סותרות בסיפרא (ר"י) –

              2. ברייתא א – צריך תשובה

              מקורות:

              1. כמו בחטאת ואשם.
              2. "אך" – מגביל את הכפרה.

                3. ברייתא ב – לא צריך תשובה ["יום הכיפורים הוא"].

                תשובות:

                1. אביי – זאת מחלוקת מה ר"י אמר.
                2. רבא – ר"י כרבי שמכפר ללא תשובה,
                  3. ומה שברייתא ב אמרה שצריך תשובה – זה דווקא כשחטא ביו"כ עצמו.

                  ראיה – אם גם על חטאים ביו"כ מכפר ללא תשובה – איך מי שלא מתענה חייב כרת, הרי יו"כ מיד יכפר?

                  דחיית הראיה – יש מצבים שיו"כ לא יספיק לכפר לו:

                  1. על מה שאכל בלילה (יו"כ מכפר רק ביום ולא בלילה)
                  2. אם אכל ותוך כדי מת או תוך כדי שקעה השמש.

                    3.  

                    ה. במה מתכפרים הכהנים בשאר העבירות?

                    (הפר של הכה"ג מכפר עליו וביתו (שאר הכהנים) אבל לא ברור על איזה תחומים)

                    ר"י – בשעיר המשתלח (כמו ישראל), ר"ש – בפר הכה"ג.

                    1. ברייתא א –
                      2. מקור –

                      ר"י – היקש בין הכפרה של ישראלים לכהנים.

                      ואילו ר"ש – ההיקש רק אומר שלכולם יש כפרה

                      ר"ש – שני שלבים:

                      1. להראות שאפשרי לפר הכה"ג יהיו שני תפקידים:

                        2. הרי לגבי ישראלים – לכל אחד יש תפקיד עצמאי:

                        על טומ"ק – קרבן (שעיר פנימי) בלי וידוי,
                        על שאר עבירות – וידוי בלי קרבן (אלא רק שעיר המשתלח).

                        ממילא בפר כה"ג שיש לו גם קרבן וגם ווידוי אפשר לפצל –

                        הקרבן – טומ"ק לכהנים

                        הוידוי – שאר עבירות לכהנים

                        1. מקור – היקש בין שני השעירים – שמכפרים רק על ישראל.
                        2. B. ברייתא ב –

                          3. שלב א – ההתלבטות

                          מצד אחד – "שעיר החטאת אשר לעם", מצד שני – "פר החטאת אשר לו".

                          לכאורה הכהנים לא כלולים באף כפרה? והרי כתוב "וכיפר… על הכהנים"!

                          [הדיון בגמרא –

                          "אשר לעם" – לכאורה מלמד שצריך שילקח מכספי הציבור?

                          תשובה – "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירים".

                          "אשר לו" – לכאורה מלמד שצריך שיילקח מכספו (ולא אחיו, ושמעכב)? תשובה – אכן כך, ומזה גופא רצו ללמוד שגם יכפר רק על עצמו וביתו  – ולא על שאר הכהנים].

                          שלב ב – כמי הברייתא?

                          רבא – הנושא כאן זה כל העבירות, וכר"ש שהכהנים לא מתכפרים בשעיר המשתלח, אז אם לא ניתן להם כפרה – יישארו בלי כפרה כלל.

                          אביי – הנושא זה טומאת מקדש וקודשיו, וכר"י – והברייתא אומרת שכמו שיש להם כפרה בשאר עבירות, סביר שיש להם גם בטומאת מו"ק].

                          שלב ג – עדיף לומר שמתכפרים מפר הכה"ג,

                          כי "אשר לו" כבר נפרץ קצת, שהרי מכפר גם על ביתו.

                          ["ואם נפשך" (=ואם תשאל) – (גמרא) הרי כתוב דווקא "ביתו"? "ביתו" = כל שבט הכהנים, מהפסוק "בית אהרן ברכו את ה'"].

                           

                          1. C. למה צריך שני וידויים + נתינת הדם על פר כה"ג (3 פעולות כפרה)?

                            2. לר"ש – מובן (כיוון שרק הפר מכפר, מכפר על מה כל מה שמכפר אצל ישראל – שעיר הפנימי, חיצוני והמשתלח).

                            לר"י – צריך שני וידויים נפרדים – כי מתוודה על עצמו וביתו, וכך מתוך שהוא זכאי – מתוודה על אחיו הכהנים.

                             

                            השיעור שבועות דף יג גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                            21 min
                          2. שבועות דף יב גמרא הדף היומי

                            השיעור מוקדש לרפואת גלעד בן יהודית משפחת בר-אוריין

                            בתוך שאר חולי ישראל,
                            אבא לשתי בנות שחלה בחלה והולך לעבור טיפול ניסויי וזקוק לרחמי שמיים שהטיפול יצליח.
                            רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_12.mp3

                            Download

                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                            לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                            להדפסת התרשים של הדף

                             

                            הדף יומי, שבועות דף יב

                            (יב. רבע עליון – יב: באמצע)


                            המשך סוגיית קרבנות ציבור שנותרו
                            א. בקרבן עולה
                            בדף יא – ראינו שניתן לפדות (רבנן (רי"ח) – אפשר גם בלי מום), ר"ש – רק עם מום.
                            רי"צ – רי"ח – (גם לר"ש) ניתן גם להקריב את הכבש עצמו כעולת נדבה של ציבור לקיץ (=קינוח) המזבח.
                            (וכן שמואל, וכן מוכח מהחטאת שניתן להעבירה לחטאת אחרת).
                            ואגב – לקיץ המזבח (ובכלל בקרבנות ציבור) – אין עולת עוף.

                            ב. בקרבן חטאת
                            בדף יא:
                            1. אם ניתן להעבירה לחטאת אחרת – עושים זאת לכו"ע.
                            2. אם לא ניתן (שעירים הפנימיים, שעיר של ר"ח אדר) – ר"י – ימות (כמו חטאת יחיד), שאר הדעות  – ייפדה (לרבנן (רי"ח) – גם בלי מום, ר"ש – עם מום). משנה בשקלים (ו, ו) – אפשרות נוספת – מן הדין ניתן להשתמש כעולה, אבל –
                            בדף יב. מחדש רב שמואל בר רי"צ – יש גזירה לא להשתמש בו עצמו כעולה, כדי שאנשים לא יטעו שניתן תמיד להפוך חטאת לעולה.

                            השיעור שבועות דף יב גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                            12 min
                          3. שבועות דף יא גמרא הדף היומי

                            לבריאות הגוף והנפש, להצלחת ולפרנסה טובה שיר בת אורנית אסתר הי"ו

                            רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_11.mp3

                            Download

                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                            לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                            להדפסת התרשים של הדף

                             

                            גמרא דף יומי, שבועות יא

                            (י: שליש תחתון – יב. רבע עליון)

                            המשנה – המשך כפרה על טומאת מקדש וקודשיו

                            תזכורות חלקית + המשנה:

                            ר"מ -אין הבדל בין 3 הרמות התחתונות

                            ר"ש ב"י דומה – ב3 הרמות האחרונות כל אחד מכפר על עצמו ועל אלה שתחתיו

                            ר"י ור"ש – לכל שעיר יש תפקיד מוגדר ואף אחד לא מכפר על אחרים.

                            אבל – אם הביאו שעיר ליו"כ (שעיר חיצוני), ואבד והביאו אחר ואז מצאו את הישן,

                            גם הם מודים שאפשר להשתמש לר"ח או רגלים, כי כבר א"א להשתמש בו לתפקיד המקורי.

                            חלק א – מושגים

                            א. קדושת הגוף מול קדושת דמים

                            קדושת הגוף –

                            לא ניתן לפדות, אלא אם נפל בו מום

                            יותר קל לפסול קדושת הגוף –

                            • טבול יום פוסל דווקא בקדושת הגוף,
                            • יש דברים בקרבן מנחה שנפסלים בלינה – אבל רק אם כבר קדושים בקדושת הגוף)

                              •  

                              קדושת דמים (הערך של הדבר קדוש, לא גוף הדבר)

                              ניתן לפדות

                               

                              ב. קדושת מזבח מול קדושת בדק הבית

                              בדק הבית – קדושת דמים

                              קדושת מזבח –

                              באינו ראוי להקרבה – קדושת דמים

                              בראוי להקרבה –

                              בהמה – ישר נהיה קדושת הגוף (רבה – ואפילו אם התכוון רק לדמים כדי אח"כ לקנות בזה קרבן אחר – זה יהיה קדושת הגוף)

                              סולת וכד' – קודם קודשת דמים, ורק אם ייכנס לכלי שרת – קדושת מזבח

                              מוֹתר

                               

                              ג. סיכום הדעות במוֹתר הקרבנות

                              (שנגמרה השנה, או שאבדה ולקחו אחרת)

                              1. A. בשל יחיד –

                                2. בעולה – יכול להשתמש לעולת נדבה, אך אם רוצה לפדות – תרעה עד שתסתאב ואז יפדה,

                                בחטאת יחיד (שהתכפרו בעליה באחרת)  – תמות.

                                 

                                1. B. בשל רבים
                                2. a. עולה (זה עיקר הסוגיה, נסכם לפי המסקנות)

                                  3. נגמרה השנה –

                                  רבנן (רי”ח) – אפשר או לפדות גם בלי מום – כי לב בי"ד מתנה

                                  (או להשתמש לקרבן נדבה)

                                  ר”ש – חייבים מום – כי לא אומר לב בי"ד,

                                  ואפשר לעולת נדבה (קיץ המזבח), או לקרבן דומה (חטאת רגלים לר"ח).

                                  אבד ונמצא –

                                  אין דין של “לב בי”ד” – כי לא שכיח, לכן מעביר רק לקרבן דומה (גם בחטאת),

                                  1. b. בחטאת –
                                  2. בחטאת חיצונית/רגלים/ר”ח – ניתן להעביר לחג אחר –

                                    3. ר"ש – כי כולם נחשבים אותו קרבן

                                    רבנן – גם בלי זה (או כי זה ר"י – לב בי"ד, או ר"מ – שכל 3 החטאות אותו דבר)

                                    1. כשאי אפשר להעביר לחג אחר (נגמרה השנה, חטאת פנימית) –

                                      2. ר”י – תמות,

                                      ר"א ור"ש – יפדו ע"י מום

                                      רבנן – ייפדו בלי מום (לב בי"ד)

                                      (או לעולה (אך יש גזירה שלא (ר”ש))

                                       

                                      חלק ב – סיכום הסוגיא

                                      א. רי”ח – תמידים מיותרים של ציבור נפדים גם בלי מום (פודים אותם, ואח”כ קונים אותם שוב מהתרומה החדשה).

                                      שואל רב חסדא – והרי בקדושת הגוף צריך שיפול מום?

                                      מגיב רבה –

                                      1. A. ראיה לרי"ח מהקטורת – את שארית הקטורת היו פודים (בלי מום).

                                        2. (איך פדו – נתנו כסף מהתרומה לשכר האומנים (כרגע הכסף חולין), בכסף פדו את הקטורת (כסף קדוש, קטורת חולין – אצל האומנים), בכסף חדש קנו את הקטורת (קטורת קדושה, כסף חולין – אצל האומנים).

                                        דוחה רב חסדא – הקטורת אינה קדושת הגוף אלא דמים,

                                        הראיה – לא נפסלת בלינה (מהמכתשת, אלא רק כשניתנת בכלי שלפני ההקטרה)

                                        דוחה רבה – בקטורת לא שייך לינה (תוס’ – עשויה מראש לשנה שלימה)

                                        אך רבה – היא קדושת הגוף

                                        הראיה – נפסלת בטבול יום (והרי קדושת דמים לא נפסלים בטבול יום, (ראיה – מנחות נפסלות בטבול יום רק אחרי שניתנו בכלי שרת))

                                        1. B. תשובה לעצם הקושיה: סברת רי”ח – לב בית דין מתנה עליהן שמותר הקרבנות יהפכו לקדושת דמים.

                                          2. קושיות אביי על “לב בית דין מתנה עליהן”:

                                          1. הרי כבש בקדושת הופך אוטומטית לקדושת הגוף?

                                            2. תשובה – זה קורה רק כשהמטרה אותה מטרה – קרבן,

                                            אבל כאן קדושת הדמים מיועדים למותר הלשכה (ציפוי זהב) ולא לקרבן, ולכן זה לא יחזור להיות קדושת הגוף.

                                            1. חטאת ציבור (פר ושעיר של יו”כ) שאבדה ונמצאה וכו' – לר"א ור"ש ייפדו ע"י מום, והרי – למה לא משתמשים ב”לב בי”ד” שזה קדושת דמים ופודים גם בלי מום?

                                              2. תשובה – שם אינו שכיח.

                                              מקשה אביי – והרי בפרה אפשר לפדות אותה אפילו שרק מצא פרה נאה ממנה, וזה ודאי מדין “לב בית דין” ואפילו שאינו שכיח?

                                              תשובות:

                                              1. פרה אדומה היא רק קדושת דמים

                                                2. דחייה – לא יתכן שזה קדושת דמים, כי אז צריך  “העמדה והערכה” וזה לא שייך בבהמה מתה.

                                                1. כי הפרה יקרה.

                                                  2.  

                                                  1. ממשנתנו – מכך שר”ש נזקק לסברא שכל הקרבנות בטומאת מקדש וקודשיו, ולא פשוט אומר “לב בית דין מתנה”.

                                                    2. תשובה – אכן זאת מחלוקת: רי”ח כרבנן (לב בי"ד), אך ר”ש באמת חולק.

                                                    איפה רבנן אמרו את זה:

                                                    1. שפודים את הקטורת שנשארה

                                                      2. דחייה – שם אין ברירה.

                                                      1. שפודים פרה אדומה

                                                        2. דחייה (כאמור) – אולי דווקא שם כי יקר.

                                                        1. ממשנתנו – מי ששאל על ר”ש זה אולי ר"י, שגם הבין שאפשר להעביר שעירים מחג לחג – אבל מסיבה אחרת – “לב בית דין מתנה”.

                                                          2. דחייה – אול זה ר”מ, ואפשר כי כל הכפרות של השעירים משותפות.

                                                          1. אלא זה מסורת של רי"ח –

                                                            2. שלרבנן – יש לב בי"ד ולר"ש אין.

                                                            השיעור שבועות דף יא גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                            21 min
                                                          2. שבועות דף י, גמרא הדף היומי

                                                            השיעור מוקדש לעילוי נשמת צוריאל שושן בן דפנה ז"ל

                                                            רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_10.mp3

                                                            Download

                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                            לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                            להדפסת התרשים של הדף

                                                             

                                                            גמרא דף יומי, שבועות י

                                                            (י. שליש עליון – י: רבע תחתון)

                                                             

                                                            המשך – מקור לכפרות על טומאת מקדש וקודשיו

                                                            תזכורת לדינים שכבר ראינו לגביהם מקורות:

                                                            א. מזיד (כרת) – שעיר הפנימי מכפר

                                                            ב. ידע-שכח-ידע – קרבן עולה ויורד

                                                            ג. ידע-שכח, חטא  – בינתיים שעיר פנימי, וכשייזכר  – עולה ויורד

                                                            ד. לא ידע-ידע  –

                                                            לרוב הדעות – שעיר שבחוץ ביו"כ מכפר

                                                            אך רי"ש – עולה ויורד, ואילו שעיר החיצוני – זה כמו שעירי רגלים ור"ח)

                                                            ה. לא ידע אף פעם (וזה הנושא להיום – מקורות לר"י ור"ש):

                                                            ר"י: שעירי הרגלים + ר"ח,

                                                            ר"ש: שעירי הרגלים (ואילו של ר"ח לרמה הבאה)

                                                            ו. לא טמא שאכל טהור אלא טהור שאכל טמא  – ר"ש: שעירי ר"ח.

                                                            היום נראה את ר"מ ור"ש בר"י-ר"ש שהם קצת יותר גמישים בתפקידי השעירים:

                                                             

                                                            א.  שיטת ר"מ – אין הבדל בין 3 הרמות התחתונות

                                                            כל שלושת השעירים (חיצוני, רגלים ור"ח) מכפרים על שלוש הרמות התחתונות (לא ידע-ידע, לא ידע כלל, טהור שאכל טמא).

                                                            מקורות:

                                                            1. A. ר' חמא בר"ח – "ושעיר".
                                                            2. כל שעיר לומד ומלמד לשעיר שצמוד אליו.
                                                              3. (ר"ח <=> פסח <=> שבועות <=> יו"כ <=> סוכות)

                                                              דחייה – בקודשים לא עושים היקש מהיקש.

                                                              1. כל שעיר לומד ומלמד ישירות לשאר השעירים.

                                                                2. דחייה – בשבועות ויו"כ אין ו"ו.

                                                                1. B. ר' יונה – "אלו תעשו לה' במועדיכם".

                                                                  2. הערות:

                                                                  1. והרי ר"ח לא חלק מהמועדים (באמור)?

                                                                    2. תשובה – הוא כן מועד (פסוק באיוב).

                                                                    1. מגביל רי"ח – כל זה כאמור רק ב3 התחתונים,
                                                                      2. אבל שעיר הפנימי רק עם עצמו (נלמד אתמול מ"אחת בשנה… אחת בשנה").

                                                                       

                                                                      ב. ר"ש ב"י – ר"ש – בשלושת השעירים התחתונים – כל שעיר מכפר על הרמה שלו ועל הרמות שמתחתיו.

                                                                      כלומר:

                                                                      שעיר חיצוני – (ד) לא ידע-ידע, (ה) לא ידע כלל, (ו) טהור שאכל טמא

                                                                      רגלים  – (ה) לא ידע כלל, (ו) טהור שאכל טמא
                                                                      ר"ח  – (ו) רק טהור שאכל טמא

                                                                      מקור – מצד אחד כנראה ילמד כמו ר"מ להקיש את 3 השעירים

                                                                      מצד שני מגביל את ההיקש ע"י ההגבלות של ר"י ור"ש, אך רק באופן חלקי –

                                                                      בר"ח –

                                                                      ילמד את "עוון" – שמכפר רק על עצמו

                                                                      אך לא את "אותה" – כי לדעתו האחרים מכפרים גם עליו

                                                                      בשעיר הפנימי – "אחת" אחת" –

                                                                      מסכים לשני הלימודים שהוא אכן מנותק מהשאר.

                                                                      בשעיר החיצוני –

                                                                      הבעיה –

                                                                      אם מקיש לשעיר הפנימי, אז לא הוא על אחרים ולא אחרים עליו

                                                                      ואם לא מקיש – אז הוא על אחרים ואחרים עליו!

                                                                      אז איך נלמד שהאחרים לא עליו אבל הוא כן על האחרים?

                                                                      נראה את הפסוקים

                                                                      1. הפסוק של ההיקש – במדבר כט, יא – "(שעיר החיצוני) שְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים (שעיר הפנימי)…"
                                                                      2. הפסוק של ההגבלות בשעיר הפנימי (שמות ל, י)

                                                                        3. "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה

                                                                        (ולמדנו בשעיר הפנימי – שלא מכפר על אף אחד אחר, אך נשים לב שזה מתייחס למזבח ולא לשעיר)

                                                                        מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם

                                                                        (ולמדנו בשעיר הפנימי – שאחרים לא מכפרים עליו)

                                                                        ועכשיו להיקש מהפנימי לחיצוני – ההיקש מתייחס רק לשעיר ולא למזבח, ולכן:

                                                                        לומד מההיקש את ה"אחת" השני (שמתייחס לשעיר) – ולכן אחרים לא מכפרים עליו,

                                                                        אך לא מההיקש את ה"אחת" הראשון (שמתייחס למזבח הקטורת) – ולכן הוא כן מכפר על האחרים.

                                                                        השיעור שבועות דף י, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        17 min
                                                                      3. שבועות דף ט, גמרא הדף היומי

                                                                        השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן שמואל זימן ז"ל,

                                                                        שהיה לעזר לאחרים כל חייו.
                                                                        רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_09.mp3

                                                                        Download

                                                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                        לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                        להדפסת התרשים של הדף

                                                                         

                                                                        גמרא דף יומי, שבועות ט

                                                                        (ח: נקודותיים למטה – י. נקודותיים בשליש העליון)

                                                                        המשך – מקור לכפרות של השעירים השונים
                                                                        א. שעיר שבחוץ
                                                                        במשנה – מניין שמכפר על טומאת מו"ק ושצריך ידיעה (כאן זה בסוף) – היקש משעיר הפנימי.
                                                                        [ולא ניתן להקיש ביניהם לגמרי – כי בשעיר הפנימי יש שני מיעוטים "אחת" – ששעיר הפנימי עושה רק את התפקיד שלו, ורק הוא עושה את התפקיד שלו]. [לרי"ש ששעיר החיצוני מכפר כשאין ידיעה כלל, ההיקש מלמד שמכפר על טומאת מו"ק ולא על שאר עבירות].

                                                                        ב. שעירי רגלים ושעירי ר"ח

                                                                        A. ר"י – שניהם בטומאת מו"ק ושלא היתה ידיעה בכלל.
                                                                        שעיר ר"ח – "לחטאת לה'" – ה' יודע ולא החוטא, וזה רק בטומאת מו"ק – בניין אב משעיר החיצוני (ששניהם עם זמן קבוע).
                                                                        שעירי רגלים – 1. בניין אב משעיר החיצוני ור"ח שזה בטומאת מו"ק [דחייה – יש פירכא – ר"ח תדיר ויו"כ מרובה כפרתו]. 2. "ושעיר" – הו"ו מחברת את שעירי הרגלים לשל ר"ח.
                                                                        [איבעיא להו – כשהחוטא לא יודע אך אחרים יודעים – האם שעירי רגלים ור"ח מכפרים? כן].

                                                                        B. ר"ש – מחלק בין שני השעירים
                                                                        שעיר ר"ח – בטהור שאכל קודש טמא – גזירה שווה ("עוון") לריצוי הציץ שמרצה על קרבן שנטמא (ואין גזירה שווה מלאה כי: 1. עוון – רק אחד, אותה – רק הוא מכפר על זה. 2. רב אשי – בר"ח – "עוון העדה" – ולא קודשים, בציץ – "עוון הקדשים" ולא עדה.
                                                                        שעירי רגלים – "ושעיר" – כמו שעיר ר"ח שהוא בטומאת מו"ק. ומניין שבטמא שאכל טהור ודווקא שלא הייתה שום ידיעה – כי כל שאר התפקידים תפוסים.

                                                                        השיעור שבועות דף ט, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        17 min
                                                                      4. שבועות דף ח, גמרא הדף היומי

                                                                        השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן שמואל זימן ז"ל,

                                                                        שהיה לעזר לאחרים כל חייו.

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_08.mp3

                                                                        Download

                                                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                        הדף יומי, גמרא שבועות דף ח

                                                                        (ז: נקודותיים למעלה – ח: נקודותיים למטה)

                                                                        מניין ששעיר הפנימי מכפר על "ידע ולא ידע"?

                                                                        בפסוק "וכיפר על הקודש מטומאות בני ישראל, ומפשעיהם לכל חטאתם".

                                                                        א. שלב א – שהנושא זה טומאת מקדש וקודשיו
                                                                        ההו"א בבריתא – אולי הכוונה לטומאת ע"ז, ג"ע ושפיכות דמים? (במצבים שאין מיתת בי"ד, חטאת וכלות לעיר מקלט).
                                                                        תשובות: 1. ר"י – מטומאות – רק על חלק (ואיזה? בניין אב מטומאה שיוצאת דופן – טומאת מו"ק שיוצאת דופן בקרבן עולה ויורד). [קושיות על ר"י מעוד טומאות יוצאות דופן: 1. שעירת ע"ז (דחיה – זה יוצא דופן לחומרא). 2. קרבנות יולדת מצורע (עולה ויורד) ונזיר (תורים ובני יונה)! דחייה – שם אינו חטא (ולפי הדעות שזה חטא, ביולדת ונזיר אין תשובה, במצורע – הקרבן אינו על החטא).
                                                                        2. ר"ש – מפשט הפסוק "על הקודש מטומאות…".
                                                                        [ר"י לומד מזה + וכן יעשה לאוהל מועד – שמזים גם על הכפורת, ור"ש – מספיק "וכן יעשה"].

                                                                        ב. שלב ב – שהכוונה ל"ידע ושכח"

                                                                        1. בידע-שכח-ידע לא מכפר – כי מכפר דווקא בחטא שאין בו חיוב קרבן כרגע (כמו שבפשע  (מזיד) אין קרבן), ולכן לא מכפר כי יש קרבן עולה ויורד (והחידוש – אפילו שלא יספיק להביא קרבן עו"י לפי יו"כ, אולי אז השעיר כן מכפר).
                                                                        2. בידע-לא ידע – מכפר (תולה), ולא אומרים שכיוון שיכול להגיע לידי קרבן עו"י – לא מכפר, "לכל חטאתם" – שיכול להגיע לידי חטאת (ולא שמכפר על כל החטא, שאז היה צריך להיות כתוב "מכל חטאתם").

                                                                        ג. (בידע-לא ידע) מה השעיר עושה? (מה זה "תולה"?)

                                                                        ר' זירא – מכפר אם ימות לפני שידע,
                                                                        רבא – מגן מפני הייסורים (עד שידע ויביא קרבן עו"י)

                                                                        השיעור שבועות דף ח, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        15 min
                                                                      5. שבועות דף ז, גמרא הדף היומי

                                                                        רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_07.mp3

                                                                        Download

                                                                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                        לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                        להדפסת התרשים של הדף

                                                                         

                                                                        הדף היומי, גמרא שבועות ז

                                                                        (ו: 11 שורות מלמטה – ז: רבע עליון)

                                                                        מניין שפסוקי קרבן עולה ויורד מתייחסים לטומאת מקדש וקודשיו?
                                                                        א. 1. סברא (לקודש ומקדש) – הקרבן מתייחס לחטא טומאה שיש בו עונש על מזיד (בטומ' מו"ק – כרת).
                                                                        דחייה – גם באכילת תרומה בטומאה יש מיתה [ואמנם לא מצינו קרבן (חטאת) בחטא שבמזיד עונשו מיתה בידי שמיים, אך קרבן עולה ויורד אולי כן (הראיה – שבועת ביטוי (שוגג) ושבועת העדות (גם מזיד)].
                                                                        2. רבי (רק לגבי קודש) – גזירה שווה – "בהמה" "בהמה" מאכילת קודשים (שלמים במזיד).
                                                                        לאכילת קודש בטומאה מצאנו מקור.

                                                                        ב. מניין שגם על כניסה למקדש?

                                                                        1. היקש מאכילת קודש – ביולדת כתוב קודש ומקדש יחד. דחייה – גם תרומה כתובה שם!
                                                                        2. ריבוי – הפעם השלישית שכתוב כרת באכילת שלמים בטומאה, אם אינו עניין לגופו תנהו עניין למקום שלא ברור במה מדובר ולכניסה למקדש. דחייה – זה לא מיותר! זה מלמד על כרת באוכל עצי המערכה (ר' אבהו) או בחטאות הפנימיות (ר"ש). [נהדעי – הלימוד מ"טמא", ולא מכרת. דחייה – "טמא" אינו מיותר.
                                                                        3. גזירה שווה – "טומאתו" – "טומאתו" (מפרה אדומה, שם מפורש הנושא של כניסה למקדש).

                                                                        ג. מה לומדים מ"בה"?

                                                                        יש מיעוט שאין קרבן עולה ויורד במי שטמא כי אכל נבלת עוף טהור ("כי יגע"), והמיעוט הנוסף ("בה") מלמד לרבות נבלת עוף טהור.

                                                                        השיעור שבועות דף ז, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                        12 min
                                                                      6. שבועות דף ו, גמרא הדף היומי

                                                                         

                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_06.mp3

                                                                        Download

                                                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                        דף יומי, סיכום שבועות דף ו

                                                                        (ה: באמצע – ו: 11 שורות מלמטה)

                                                                        שניים שהם ארבעה בנגעים – סדר הנגעים והצירוף ביניהם

                                                                        א. הקדמה –

                                                                        ככל שהנגע כהה יותר – הוא טהור.

                                                                        בפסוק יש 3 צבעים טמאים – "ולשאת ולספחת ולבהרת" (ויקרא יד, נו), ואחד טהור (כהה מדי) – "בוהק"

                                                                        ב. הסדר (מהבהיר לכהה) –

                                                                        אבות –

                                                                        1. בהרת (בהיר כמו שלג)
                                                                        2. שאת (כמו צמר לבן)

                                                                          3. תולדה – ספחת (נספח), שזה –

                                                                          1. לבן כמו סיד
                                                                          2.             לבן כמו קרום ביצה

                                                                            3. ג. מתי הצבעים השונים מצטרפים לשיעור גריס –

                                                                            משנתנו – רק אב והתולדה שלו מצטרפים:

                                                                            1 בהרת (אב) – 3 סיד (תולדה)

                                                                            2 שאת (אב) – 4 קרום ביצה (תולדה)

                                                                            ר"ע – יש רצף של צבעים, כל צבע מצטרף לאלו שלידו

                                                                            1 בהרת => 2 שאת,

                                                                            2 שאת => 3 סיד, 4 קרום ביצה (זה יוצא דופן, נלמד מ"לשאת ולספחת)
                                                                            3 סיד => 4 קרום ביצה

                                                                            [ובא ר' חנינא ו"מחדש" – משנתנו לא כר"ע!

                                                                            מה החידוש?

                                                                            כנראה היתה הווא אמינא שר"ע דורש שני תנאים (גם אב ותולדה וגם צמודים),
                                                                            ואומר ר' חנינא שזה לא ייתכן, כי אז סיד לא מצטרף לכלום.
                                                                            אלא כאמור – ר"ע לא כמשנתנו].

                                                                             

                                                                            ד. איפה מצאנו את שיטת ר"ע

                                                                            1. ר"ע הסביר לבנו ר' יהושע למה המשנה פירטה את כל השמות של הצבעים, ולא פשוט אמרה "מדרגה 4 (קרום ביצה) ומעלה (בהיר יותר) – טמא", כדי ללמד שלמרות שהם צבעים שונים – הם מצטרפים.

                                                                              2. לו סבר כמשנתנו (אב ותולדה מצטרפים), צריך לומר "מקרום ביצה ומעלה (4), ומסיד ומעלה (3)", אלא כנראה שזה רצף אחד. (לתקן בסרטון בדקה 5:00 מדרגה 3 ומעלה (במקום 2))

                                                                              דחייה – אולי כך באמת אמר לו, אך התנא קיצר.

                                                                              1. ר' חנינא הביא משל לשיטת ר"ע, לכוסות חלב, שלכל אחד נפלו כמות טיפות של דם. מכאן שיש רצף בין כל ארבעת הצבעים.

                                                                                2. דחיות –

                                                                                1. אולי דווקא באדמדמת ולא בלבן?

                                                                                  2. תשובה: אין סיבה לחלק.

                                                                                  1. במשנה ב בנגעים ר"ע מדבר על דרגה 1 ו-3!

                                                                                    2. תשובה: ר' נתן גורס אחרת – דרגא 1 ו-2.

                                                                                    ה. לגבי רבנן – הסבר השמות, זיהוים ואיך יודעים שזה הסדר –

                                                                                    1. בהרת (בהיר כמו שלג) – כי זה הכי בהיר "ומראה עמוק מן העור" – ככל שבהיר יותר נראה עמוק יותר.
                                                                                    2. שאת (כמו צמר לבן) – מלשון "נישא" – גבוהה, כלומר פחות עמוקה ופחות בהירה.

                                                                                      3. זיהוי:

                                                                                      כמו צמר של טלה בן יומו שכיסו אותו.

                                                                                      1. ספחת – מלשןו נספח, מכאן שזה תולדה ופחות בהיר.
                                                                                      2. ומה המקור לתולדת הבהרת –
                                                                                      3. גז"ש ("לבנה") משאת ìבהרת – שגם לה יש תולדה
                                                                                      4. התורה שמה את ספחת באמצע (שאת(2), ספחת(3), בהרת(1)) – מכאן שלשניהם יש ספחת (תולדה)

                                                                                        5. ה. משלים להבנת שיטת רבנן

                                                                                        1. ר' חנינא – מלך א חזק ממלך ב, מושאל א חזק ממושל ב,

                                                                                          2. אך הגמרא מתקנת – מלך א (1) חזק ממושל א (3), מלך ב (2) חזק ממושל ב (4).

                                                                                          1. רבינא – בגד כותנה חדש (1), ישן (2), סדין פשתן חדש (3), ישן (4).

                                                                                            2. השיעור שבועות דף ו, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                            12 min
                                                                                          2. שבועות דף ה, גמרא הדף היומי

                                                                                            רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_05.mp3

                                                                                            Download

                                                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                            לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                            להדפסת התרשים של הדף

                                                                                             

                                                                                            הדף היומי, גמרא שבועות דף ה

                                                                                            (ה. שורה 7 – ה: אמצע העמוד)

                                                                                            א. קרבן עולה ויורד בטומאת מו"ק – רק בידע-שכח-ידע
                                                                                            מה המקור (הוזכר גם בדף הקודם) – ר"ע – הכפילות של "ונעלם", רבי – "ונעלם" – אז כנראה שלפני כן ידע (אחרת "עלומה").
                                                                                            קושיות אביי על רבי:
                                                                                            1. בסוטה – "ונעלם מעיני אישה והיא נסתרה" – והרי שם לא ידע לפני כן, כי אם ידע ושכח (ובא עליה) – המים לא בודקים אותה.
                                                                                            2. לגבי התורה "ונעלמה מעיני כל חי" – והרי היא תמיד היתה עלומה.
                                                                                            תשובה – לרבי צריך לומר שהידעה הראשונית היא ידיעה יותר כללית ועמומה: (והמקרה במשנה שלא ידע בתחילה – תינוק שנשבה).
                                                                                            בטומאה – שלמד אצל רבו שאטמא אסור בקודש ובמקדש, ואז "נעלם" כלומר שלא נתן לבו לזה כשנטמא.
                                                                                            (בסוטה – רק חשד אך לא נתן ליבו לזה. בתורה – יודעים שיש לה ערך, אך לא נותנים לבם לזה).

                                                                                            ב. יציאות השבת שתיים שהם ארבע

                                                                                            במסכת שבת, ברור שהכוונה – שתיים מדאורייתא ושתיים מדרבנן בהכנסה, ושתיים מדאו' ושתיים מדרבנן בהוצאה.
                                                                                            מה הכוונה אצלנו "שתיים שהם ארבע"? (ולמה אצלנו לא מפורט כמו במסכת שבת)
                                                                                            1. אצלנו מתייחסים רק להוצאה (שזה האב, כי מפורש), ויש שתיים מהתורה ושתיים מדרבנן.
                                                                                            דחייה – אצלנו כל ה-4 מהתורה – כמו בנגעים.
                                                                                            2. רב פפא – אצלנו מתייחסים רק לדאורייתא – שתיים מפורשים (הוצאה) ושניים לא מפורשים – הכנסה (וכך הבנו עד עכשיו).
                                                                                            [ולמה קוראים להכנסה "יציאות"? 1. רב אשי: גם להכנסה קוראים הוצאה (מוציאו ממקומו). וכך מוכח שם בשבת שכתוב יציאות ומדברים על הכנסה ("בפנים"), וכן במשנה בשבת עג. "המוציא מרשות לרשות" – לשני הכיוונים. 2. רבא: "יציאות" = "רשויות".

                                                                                            השיעור שבועות דף ה, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                            12 min
                                                                                          3. שבועות דף ד, גמרא הדף היומי
                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/shvuot_04.mp3

                                                                                            Download

                                                                                            להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                            סיכום הדף היומי, שבועות דף ד

                                                                                            (דף ג: 6 שורות מלמטה – ה. שורה 7)

                                                                                            א. שתיים שהם ארבע –

                                                                                            A. במשנה – בפשטות הכוונה שלכל הארבע יש את אותו דין
                                                                                            בשבועות – גם על העתיד וגם על העבר יש קרבן כולה ויורד.
                                                                                            בטומאה – גם על שגגת טומאה וגם על שגגת קודש יש קרבן עולה ויורד.
                                                                                            B. אך יש בזה מחלוקת:
                                                                                            1. בשבועה – ר"ע – גם על העבר, רי"ש – לא על העבר [מקור – כי דורש ריבוי-מיעוט-ריבוי, ואילו רי"ש דורש כלל-פרט-כלל].
                                                                                            2. בטומאה- רי"ש – גם על שגגת קודש ומקדש, ר"ע – רק על שגגת טומאה [מקור – רבי (כרי"ש) מ"ונעלם" השני].

                                                                                            ב. כמי המשנה?

                                                                                            הרי המשנה לא כר"ע ולא כרי"ש!
                                                                                            תירוצים:
                                                                                            1. המשנה כאחד מהם, וניתן לומר שבאחד התחומים הכוונה שכל ה-4 עם דין זהה, ובתחום אחר על שניים חייב ועל שניים פטור. דחייה – במקרה של נגעים, ברור שכל הארבע עם דין זהה.

                                                                                            2. המשנה כרי"ש

                                                                                            לפי זה – טומאה – מובן.
                                                                                            לגבי שבועות – נעמיד שהנושא במשנה אינו חיוב קרבן (שאז פטור לרי"ש בשבועה על העבר), אלא חיוב מלקות, שבזה גם לרי"ש חייב על עבר (כרבא – שנלמד משבועת שוא).
                                                                                            שתי שאלות:
                                                                                            1. שאלה אחת – איך חייב מלקות בשבועה על העתיד (שאומר שיאכל ולא אכל) – הרי זה לאו שאין בו מעשה?
                                                                                            תשובה – רי"ש מחייב על לאו שאין בו מעשה.
                                                                                            2. שאלה שנייה– האם ניתן להעמיד גם את שאר המשנה במלקות? נעבור מקרה מקרה:
                                                                                            נגעים – בקוצץ את סימני הצרעת.
                                                                                            שבת – מתאים רק לרי"ש שסובר שלוקים גם על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין (ור"ע חולק, מכות יג:).
                                                                                            טומאה – לא יתכן! הרי ברור שהמשנה מדברת על שוגג ועל חיבו קרבןף, ולא על מזיד ועל חיבו מלקות.

                                                                                            3. המשנה כרבי

                                                                                            בטומאה הביא את רי"ש ובשבועות את ר"ע.
                                                                                            רב כהנא מוסיף – זה גם שיטת רבי עצמו.
                                                                                            ביסוס טענת רב כהנא:
                                                                                            1. לגבי טומאה כרי"ש
                                                                                            (מניין שצריך ידיעה-העלם-ידיעה? ר"ע – "ונעלם" השני. רבי – "ונעלם" הראשון), ומ"ונעלם" השני לומד שחייב גם על שגגת קודש ומקדש.
                                                                                            2. לגבי שבועות כר"ע
                                                                                            בהו"א רבי כר"ע (ריבוי-מיעוט-ריבוי – לגבי פדיון בכור), אך דוחה רבינא (כי לגבי רציעה רבי לומד כלל-פרט-כלל, ובפדיון בכור למד ריבוי-מיעוט-ריבוי, כי שם הסדר הוא "ריבוי-ריבוי-מיעוט"), ולכן מוכח נגד רב כהנא, ורבי עצמו באמת כרי"ש, ובכ"ז הביא את ר"ע בשביל להביא עוד מקרה של "שתיים שהם ארבע".

                                                                                            ג.האם לוקים על לאו שאין בו מעשה?

                                                                                            בתירוץ השני הצענו שלרי"ש לוקים, וזה ה"סתם משנה" שלנו (גם בשבועה עתידית חיובית).
                                                                                            ואילו רי"ח אמר בפירוש שלא לוקים בשבועה על העתיד כי זה לאו שאין בו מעשה.
                                                                                            תשובה – רבי למד ממשנה אחרת שלא לוקים:
                                                                                            1. משנה שפותרת את המותיר של בשר הפסח (דחייה – אולי שם פטור כי זה לאו שניתק לעשה (כר"י)).
                                                                                            2. משנה בשבועות כז: – משנה שדווקא בשבועה עתידית שלילית – חייב, משמע שעל ביטול שבועה חיובית – פטור – כי לא לוקים על לאו שאין בו מעשה.

                                                                                            השיעור שבועות דף ד, גמרא הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                            23 min

                                                                                          About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                          From the publisher's feed

                                                                                          הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.