הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • מכות טז, גמרא דף יומי

    לעילוי נשמת מיכאל-חיים בן יעקב-צבי וציפורה ז״ל

    להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_16.mp3

    Download

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
    להדפסת התרשים של הדף

     

    סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף טז

    (טו: באמצע – טז: רבע תחתון)

     

    חלק א – המשך "לאו הניתק לעשה"

    א. מחלוקת "קיימו"/"ביטלו"

    ביאור המחלוקת – באמת לפני שניהם צריך ללקות מיד כשלא קיים את העשה, אך לר"ל לא ניתן ללקות מיד – כיוון שזאת התראת ספק, לכן לוקה רק כשמתרים בו שוב על הביטול בידיים.

     

    ב. התראת ספק + לאו שאין בו מעשה

    התראת ספק: לרי"ח – התראה, לר"ל – לא התראה.

    (לאו שאין בו מעשה – לר"ל – לוקים, לרי"ח- לא לוקים).

    מקור 1– נשבע שלא יאכל לחם – לשניהם לא ילקה, לרי"ח – כי זה לאו שאין בו מעשה, לר"ל – כי זה התראת ספק.

    מקור 2 – ר"י פוטר את המותיר את בשר הפסח כי ניתק לעשה. נדייק שלולי זה היה חייב מלקות, למרות שזה – התראת ספק (ר"ל) + אין בו מעשה (רי"ח).

     

    כל צד לומד את הדין שלו, ואילו את הדין השני לומדים ממקור אחר של ר"י שסותר את המקור הזה:

    ר"ל – מקור 3 – לר"י התראה ספק אינה התראה (מכה שני אנשים שהם ספק אביו בזה אחר זה).

    רי"ח – מקור 4 – לר"י לא לוקים על לאו שאין בו מעשה (מלבד שלושה יוצאי דופן).

     

    ב. מקרים שילקה גם לדעה של  "ביטלו" (ר"ל) – כשביטל העשה בידיים

    1. מצוות שילוח הקן – ששחט את האם.
    2. מגרש אנוסתו –

      3. דחייה: לא יכול לבטל, שהרי אפילו אם ידיר אותה הנאה ממנו על דעת רבים, אפשר להפר לצורך מצווה.

      1. גזל/משכון –

        2. דחייה: גם אם שרף, לא לוקה כי צריך לשלם (1. לא לוקה ומשלם. 2. לא ביטל את העשה – כי מקיימו על ידי התשלום).

        1. לא נתן פאה – ומירח בכרי/אכל את הלחם.

          2.  

          חלק שני – מקרים בהם יש מלקות – אכילת שקצים

          א. אכילת שקצים ורמשים –  גם התולעת שבכרוב.

          ב. מספר הלאוים על כל סוג שרץ:

          כללי – 2,

          מים – 2,

          ארץ – 3,

          עוף – 1.

          מחברים את הסוגים שעבר עליהם ולפי זה לוקה.

          ג. שיעור אכילת שרצים – חייבים ברייה, גם פחות מכזית.

          אם יש כמה מרוסקים בכזית – עובר על נבלה.

           

          השיעור מכות טז, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

          16 min
        2. מכות טו, גמרא דף יומי

          להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

          רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

          https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_15.mp3

          Download

          לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

          לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
          להדפסת התרשים של הדף

           

          סיכום הגמרא, דף יומי מכות דף טו

          (יד: 2 שורות מלמטה – טו: באמצע)

          א. לאו הניתק לעשה – לא לוקים

          (איסור התרת בשר הפסח עד הבוקר).

          ר"ל – "ביטלו לא ביטלו" – עצם הפוטנציאל לתקן ע"י העשה פוטרו ממלקות (אמנם אם ביטל את העשה בידיים – לוקה)

          רי"ח – "קיימו ולא קיימו" – נפטר ממלקות רק אם קיים את העשה בפועל.+

          שורש המחלוקת – האם יש התראת ספק – על זה נדבר מחר.

           

          ב. רבה בב"ח – רי"ח – אם העשה לא תלוי בלאו (חייבים בו גם לפני שעובר על הלאו) – חייב מלקות.
          1. A. דיון עקרוני – איך במקרה של רי"ח חייב, הרי אינו דומה ל"לא תחסום" (משם נלמד חיוב מלקות בלאוים)?

            2. תשובה – זה כן דומה

            (זה שיש עשה לפני הלאו לא גורע מהלאו וחייב,
            רק כשהעשה אחרי הלאו ומתקן אותו – פטור.

            זה מובן דווקא לרי"ח לעיל,

            שצריך שעשה את העשה בפועל ותיקן את הלאו.

            אבל לפי ר"ל שמספיק הפוטנציאל,

            החלוקה של רבא פחות מובנת, ואולי גם בעשה שקודם ללאו – לא לוקה

             

            1. B. דיון במקורות

              2. רבה מוכיח את דברי רי"ח – ממקרה בו לוקים:

              עשה – "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זבה", לאו – (פסוק אח"כ) – "ולא יטמאו את מחניהם". והדין הוא שלוקים.

              קושיא על רי"ח – ממקרה בו לא לוקים:

              באונס נערה בתולה פנויה – עשה – "לו תהיה לאישה", לאו – לא יוכל שלחה כל ימיו". והדין הוא שלא לוקה.

              תשובה – שם יש עשה נוסף לאחר שגרשה – שיחזיר אותה, ולכן זה לאו הניתק לעשה.

              [מאיפה לומדים שיש שם עשה נוסף –

              כיוון ראשון – עולא – לימוד מפסוק אחר – גם במוציא שם רע יש את אותו עשה ולאו, ואחד מהם מיותר, אלא נכתב כדי ללמד שיש עשה ומממילא פטור ממלקות.

                          למה אחד מיותר ואיך לומדים משם לאונס –

              1. המקרה החמור מיותר כי ניתן ללמוד מהקל לחמור

                2. דחייה – שניהם מורים וקלים במשהו

                (מוציא שם רע – יש גם קנס וגם מלקות, באונס – עשה מעשה).

                1. הפסוק במוציא שם רע מיותר, שהרי היא כבר אשתו, ומשם לומדים שבאונס יש עשה להחזירה.

                  2. דחייה – למה ללמוד לאונס ולא למוציא שם רע עצמו?

                  תשובה – אכן לומדים למוציא שם רע, ומשם לומדים גם לאונס.

                  דחייה – לא ניתן ללמוד משם, ששם לא עשה מעשה.

                  כיוון שני – רבא – לא צריך פסוק נוסף, הפסוק הראשון "לו תהיה לאישה" הוא לעולם ("כל ימיו"), ומתייחס גם לאחר שגרשה.

                   

                   

                  השיעור מכות טו, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                  11 min
                2. מכות יד, גמרא דף יומי

                  לבננו הבכור אברהם בן אביאל ונורית

                  ברכת דרך צלחה עם גיוסך היום לצה"ל
                  לך לשלום ותחזור בשלום בעטרת נצחון עם כל חיילי צבא ההגנה לישראל
                  הוקדש על ידי לומדי השיעור

                  להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                  רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_14.mp3

                  Download

                  לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                  לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                  להדפסת התרשים של הדף

                   

                  סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף יד

                  (יד. 4+ – יד: 2 שורות מלמטה)

                  המשך הסוגייא של אתמול –

                  חלק א – שיטת ר' יצחק – גם באיסורי כרת אין מלקות

                  המקור – פינג פונג בין רי"צ לרבנן –

                  א. רי"צ – באיסור כרת אין מלקות (דין 1) –

                  מאמצע הפסוק של הכרת של אחותו שהוא מיותר (כי יש כבר כרת כללי בעריות), אלא מלמד שיש רק כרת ולא מלקות.

                  [הפסוקים:

                  הכרת באחותו – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא" (ויקרא כ, יז),
                  והכרת הכללי – "כִּי כׇּל־אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם" (ויקרא יח, כט)].

                  ב. ומה רבנן (שחולקים) ילמדו משם –

                  1. חילוק חטאות באיסורי עריות (דין 2) – שאם בא בשוגג על כמה עריות בהעלם אחד – בכל זאת חייב כמה קרבנות.

                    2. דחייה – גם רי"צ וגם רבנן יכולים ללמוד חילוק חטאות מנידה –

                    ויקרא יח, יט – "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב", מזה שכתוב "ואל אישה" ולא "ולנדה" – לחייב על כל אישה ואישה.

                    1. לחייב 3 חטאות על אישה אחת (דין 3) – אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ב3 חטאות – ברשע בן רשע.

                      2.  

                      (יד. באמצע)

                      ג. ומאיפה ר' יצחק ילמד את זה (דין 3) –

                      1. דתניא – מקל וחומר מהבא של שלוש נידות שונות בהעלם אחד.

                        2. אבל דוחה הגמרא – זה קל וחומר פריכא, כי הרי שם זה שלוש גופין מוחלקים!

                        1. מהסיפא של אחותו – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא" (ויקרא כ, יז).

                          2.  

                          ד. ומה רבנן ילמדו משם (אחותו שבסוף)?

                          שגם באחותו המלאה יש חטאת (דין 4), שהרי בתחילת הפסוק מוזכרת רק אחות חלקית – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ בַּת־אָבִיו אוֹ בַת־אִמּוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא.

                          וזה נכתב כי אין עונשים מן הדין (מקל וחומר מאחות חלקית).

                           

                          ה. ומאיפה ר' יצחק ילמד אחות מלאה (דין 4)?

                          1. מהייתור בפסוק של האזהרה על האחות – ויקרא יח, ט+יא – עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת־אָבִיךָ אוֹ בַת־אִמֶּךָ… אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ – מלמד על אחות מלאה באזהרה, ומהאזהרה לומדים גם לעונש.
                          2. מהרישא של אחותו – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא" (ויקרא כ, יז)

                            3. (יד: 1+)

                            ו. ומה רבנן ילמדו מאחותו ברישא?

                            ללמד שהמפטם שמן והסך את שמן המשחה – חייב שניים (דין 5) אפילו שהכרת נאמר על שניהם יחד בפסוק (שמות ל, לג) – אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל־זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

                            (ואם אינו עניין לחלק לחטאות בנידה (שכבר למדנו בשלב א), תנהו עניין למקום שבו יש שני לאוים וכרת)

                             

                            ז. ומאיפה רי"צ ילמד את זה (דין 5)?

                            1. לזה לא צריך מקור כי יש כבר כלל כזה של ר' אלעזר שבמקרה כזה של שני איסורים וכרת אחד – חייבים שניים)
                            2. מפסוק אח"כ – הכרת בנידה (ויקרא כ, יח) – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם – גם כאן, כמו באחותו, העונש מיותר כי כבר יש כרת כללי, אלא בא לחלק.
                              3. (כאמור – ואם אינו עניין לחלק לחטאות בנידה (שכבר למדנו בשלב א), תנהו עניין למקום שבו יש שני לאוים וכרת)

                               

                              ח. ומה רבנן ילמדו מנידה?

                              משם לומדים שטומאת נידה זה דווקא כשהדם יצא מערוותה (דין 6) ולא מחתך בבטן,

                              (ומה עם רי"צ?

                              ריטב"א – רי"צ חולק וכן מטמא)

                               

                              לסיכום –

                              הפסוקים –

                              ויקרא יח (אזהרות) –

                              ט+יא – אחותו – עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת־אָבִיךָ אוֹ בַת־אִמֶּךָ… אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ (אֲחוֹתְךָ הִוא מיותר)

                              יט – נידה –  "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" – שכתוב אישה ולא נידה

                              ויקרא כ (עונשים) –

                              יז – באחותו (רישא, אמצע, סיפא) – "וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא"

                              יח – נידה – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם

                               

                              סיכום ששת הדינים והמקורות:

                              דין 1 – רי"צ – באיסור כרת אין מלקות

                              רי"צ – מאמצע אחותו שהוא מיותר.

                              רבנן – חולקים על הדין.

                              דין 2 – חילוק חטאות באיסורי עריות

                              למסקנה לפי כולם – מהאזהרה על נידה "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" (ויקרא יח, יט), שכתוב "ואל אישה" ולא "ולנדה".

                              דין 3 – לחייב שלוש חטאות על אישה אחת – אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו –

                              רבנן – מאמצע אחותו

                              רי"צ – מהסיפא של אחותו

                              דין 4 – שגם באחותו המלאה יש חטאת

                              רבנן – מהסיפא של אחותו

                              רי"צ –

                              1. מהאזהרה על האחות (ויקרא יח, ט+יא) אֲחוֹתְךָ הִוא מיותר
                              2. מהרישא של אחותו

                                3. דין 5 – שהמפטם שמן והסך את שמן המשחה – חייב שניים

                                            רבנן – מהרישא של אחותו

                                רי"צ –

                                1. מעקרון כללי של ר"א
                                2. מהעונש של נידה (ויקרא כ, יח) – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם

                                  3. דין 6 – שטומאת נידה זה דווקא כשהדם יצא מערוותה

                                  רבנן – מהעונש של נידה

                                  רי"צ – הגמרא לא אומרת.

                                   

                                  ועוד סיכום, הפעם לפי הפסוקים:

                                  ויקרא יח (אזהרות) –

                                  ט+יא – אחותו – עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת־אָבִיךָ אוֹ בַת־אִמֶּךָ… אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ (אֲחוֹתְךָ הִוא מיותר)

                                                          רי"צ – אפשרות אחת – דין 4 – שגם באחותו המלאה יש חטאת

                                   

                                  יט – נידה –  "וְאֶל־אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" – שכתוב אישה ולא נידה

                                  דין 2 – חילוק חטאות באיסורי עריות

                                   

                                  ויקרא כ (עונשים) –

                                  יז – באחותו (רישא, אמצע, סיפא) – ו"ְאִישׁ אֲשֶׁר־יִקַּח אֶת־אֲחֹתוֹ… וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם, עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא"

                                              רישא –

                                  רי"צ – אפשרות שנייה – דין 4 – שגם באחותו המלאה יש חטאת

                                              רבנן – דין 5 – שהמפטם שמן והסך את שמן        המשחה – חייב שניים.

                                   

                                              אמצע –

                                  רי"צ – דין 1 – שבאיסור כרת אין מלקות (ורבנן חולקים)

                                  רבנן – דין 3 – לחייב שלוש חטאות על אישה אחת

                                              סיפא –

                                  רי"צ – דין 3 – לחייב שלוש חטאות על אישה אחת

                                  רבנן – דין 4 – שגם באחותו המלאה יש חטאת

                                   

                                  יח – נידה – וְאִישׁ אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם

                                  רי"צ – אפשרות שנייה – דין 5 – שהמפטם שמן והסך את שמן המשחה – חייב שניים

                                  רבנן – דין 6 – שטומאת נידה זה דווקא כשהדם יצא מערוותה

                                   

                                  (יד: שליש)

                                  חלק ב – טמא שאכל קודש (קרבן) וטמא שנכנס למקדש

                                  מקורות (לא מספיק פסוק עם עונש אלא (גם) אזהרה) –

                                              טמא שנכנס למקדש –

                                  אזהרה – אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם (במדבר ה, ג לגבי צרעת)

                                  עונש – כׇּל־הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר־יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת־מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא־זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ (במדבר יט, יג)

                                              טמא שאכל קודש –

                                  עונש – וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים… וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ (ויקרא ז, כ)

                                                          אבל איפה האזהרה?

                                  1. רי"ח – גזירה שווה לטמא שנכנס (בעונש של טמא שאכל – "וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו" ובעונש של טמא שנכנס – "עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ") – שכמו ששם יש אזהרה, גם בטמא שאכל יש אזהרה.

                                    2. ואילו ר"ל לא קיבל את הגז"ש מרבותיו.

                                     

                                    1. ר"ל – וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טׇהֳרָה בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע (ויקרא יב, ד, לגבי יולדת) – ור"ל דורש את זה לגבי אכילה.

                                      2. ורי"ח – זאת אזהרה לגבי תרומה ולא לקודש (וכרגע מבינים שהכוונה לאוכל תרומה)

                                      ור"ל – מאיפה ילמד תרומה?

                                      אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל (ויקרא כב, ד, ומבינים שהכוונה לתרומה כי רק תרומה שייכת לכל זרע אהרן – גם נשים נשואות לישראל והתגרשו).

                                      ורי"ח – מה ילמד מזרע אהרן?

                                      צריך שני פסוקים לתרומה –
                                      יולדת – בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע – לנגיעה בתרומה
                                      זרע אהרן – בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל – לאכילת תרומה

                                      לסיכום ביניים –

                                      רי"ח –

                                      בתרומה –

                                      שני פסוקים:

                                      יולדת (ויקרא יב) – בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע – לנגיעה בתרומה
                                      זרע אהרן (ויקרא כב) – בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל – לאכילת תרומה

                                      בקודש – גז"ש מטמא שנכנס לטמא שאכל (שכמו ששם יש אזהרה גם כאן)

                                      הערות:

                                      1. לגבי נגיעה –

                                        2. בתרומה יש גם נגיעה וגם אכילה (כי כאמור יש מקור לכל אחד)

                                        בקודש אין נגיעה (כי יש מקור רק לאכילה)

                                        1. האיסור בקודש דווקא אחרי זריקת הדם (כי בפסוק יש כרת, וכרת זה רק אחרי זריקת הדם)

                                          2. ר"ל –

                                          אכילת תרומה – זרע אהרן (ויקרא כו) – בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל

                                          אכילת קודש – יולדת (ויקרא יב) – בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע (ודורש על אכילה).

                                          הערות:

                                          1. נגיעה –

                                            2. בתרומה – אין איסור (בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל)

                                            בקודש – גם נגיעה וגם אכילה (ועוד רגע נראה את המקור)

                                            1. יש איסור גם לפני זריקת הדם.

                                              2.  

                                              (יד: שליש תחתון)

                                              קשה על ר"ל –

                                              1. איך לומד גם על נגיעה וגם על אכילה?
                                                2. (הרי בפסוק "בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע" (ויקרא יב) כתוב נגיעה, אם הוא דורש לאכילה – אז שיהיה רק אכילה)

                                                תשובה –

                                                עיקר הפסוק מדבר על אכילה (וכן תניא כוותיה 6-) –

                                                היקש מהמשך הפסוק "וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא" שזה איסור שיש בו כרת (או בלשון הברייתא – נטילת נשמה), כך גם בנגיעה שבתחילת הפסוק יש כרת, כלומר אכילה.

                                                ומזה שבכ"ז כתוב נגיעה – לומדים גם נגיעה.

                                                1. אך עדיין קשה ("ואכתי") – אם הפסוק עוסק בכרת, איך ר"ל אוסר גם לפני זריקת הדם, הרי כרת זה רק אחרי?

                                                  2. תשובה – מרבים את זה מ"בְּכׇל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע".

                                                   

                                                  השיעור מכות יד, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                  0 min
                                                2. מכות יג, גמרא דף יומי

                                                  לעילוי נשמת בכורה בת רחמים וחנה ז״ל

                                                  ולעילוי נשמת שלמה בן יהודה מלאך ז"ל

                                                  להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                  רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_13.mp3

                                                  Download

                                                  לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                  לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                  להדפסת התרשים של הדף

                                                   

                                                  סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף יג

                                                  (יב: במשנה 1 עד יד. 3+)

                                                  היום נסיים עם עיר מקלט ונעבור למלקות

                                                  חלק א – המשך עיר מקלט

                                                  תזכורת:

                                                  היו 48 ערי לויים, מתוכם 6 התורה הדגישה שהן ערי מקלט, אבל אפשר גם לגלות לשאר ה42.

                                                  א. משנה – מי שכבר נמצא בעיר מקלט ורצח –

                                                  1. ישראל שרצח בשוגג וגלה, ואז רצח שוב כשהוא בעיר המקלט – לא יכול לצאת (בגלל רצח א'), אלא גולה משכונה לשכונה.
                                                  2. לוי (שגר בעיר לוייה, וכל ערי הלוייה הם עיר מקלט) – יכול לצאת ולכן גולה מעיר לעיר.

                                                    3.  

                                                    הערות:

                                                    1. A. ברייתא – מקור לזה שערי הלוייה הם עיר מקלט
                                                      2. וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה (שמות כא, יג)

                                                      (וְשַׂמְתִּי לְךָ – בחייך, שמשה יזכה להפריש את ערי המקלט של העבר המזרחי)

                                                      וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם – מקום מהשטח שלך (לוי), כלומר –

                                                      1. במדבר – מחנה הלוייה נחשב כעיר מקלט
                                                      2. בארץ – ערי הלוייה הם עיר מקלט,
                                                      3. B. בברייתא – באמת גם לוי יכול באותה עיר משכונה לשכונה

                                                        4. (אבל אז לא יוכל לצאת מהשכונה החדשה).

                                                        1. C. מניין שאפשר גם באותה עיר (משכונה לשכונה) –

                                                          2. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב (במדבר לה, כח) – גם עיר שכבר היתה עיר מקלטו (בגלל רצח או כי הוא לוי).

                                                           

                                                          (יב: משנה שנייה)

                                                          ב. משנה – אם רוצים אנשי עיר המקלט לכבדו – צריך לומר להם "רוצח אני", ואם מתעקשים יקבל ולא צריך לסרב עוד.[1]

                                                          מקור במשנה – וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ (דברים יט, ד) –

                                                          צריך לדבר שהוא רוצח (דְּבַר הָרֹצֵחַ),

                                                          אבל מספיק פעם אחת (וְזֶה).

                                                           

                                                          ג. במשנה – האם הרוצח משלם שכר דירה – 

                                                          ר"י – משלם

                                                          ר"מ – לא משלם

                                                          במה המחלוקת –

                                                          רב כהנא – ב42 ערי הלוייה ודאי שלא שילמו,

                                                          המחלוקת רק ב6 הערים המיוחדות שכתוב בהן: וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט (במדבר לה)

                                                          ר"מ – לכם לכל צרכיכם, וגם בהם לא צריך לשלם.

                                                          ר"י – לכם לקליטה, אבל זה לא שלכם לגמרי, ולכן צריכים לשלם

                                                          רבא – להפך –

                                                          ב6 הערים ודאי לא שילמו (לכם – לכל צרככם),
                                                          והמחלוקת בשאר ה42 – וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר (במדבר לה, ו), כלומר יש היקש בין 6 הערים ל42, המחלוקת עד כמה ההיקש מלמד –

                                                          ר"מ – גם לגבי שלא צריך לשלם

                                                          ר"י – הן כמו ה6 רק לגבי קליטה, וצריך לשלם.

                                                           

                                                          ד. במשנה – כשמת הכהן הגדול והרוצח חוזר לעירו –

                                                          ר"מ – חוזר לשררה שהיה בה (כמו נשיא או אב בי"ד)

                                                          ר"י – לא חוזר

                                                          ברייתא – המקור:

                                                          תחילה אומרת הברייתא – אותה מחלוקת קיימת גם לגבי עבד עברי שהשתחרר –

                                                          "וְשָׁב אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל־אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב" (ויקרא כה, מא),
                                                          ר"מ – חוזר לשררת אבותיו,
                                                          ר"י – לא חוזר אלא למשפחתו

                                                          אח"כ מוסיפה הברייתא – יש היקש בין עבד לרוצח, שגם שם כתוב "ישוב" (וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל־אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ (במדבר לה, כח)),

                                                          וכך המחלוקת ברוצח תלויה במחלוקת בעבד.

                                                          הדרן עלך אלו הגולין

                                                           

                                                          פסוקי מלקות

                                                          דברים כה –

                                                          א – כִּי־יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל־הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת־הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת־הָרָשָׁע׃

                                                          ב – וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר׃

                                                          ג – אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ׃

                                                          ד – לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ׃ {ס}

                                                          ה – כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃

                                                           

                                                           

                                                          דף יג – חלק ב – פרק ואלו הלוקין

                                                          (יג. פרק ואלו הלוקין)

                                                          א. הקדמה:[2]

                                                          בתורה יש 248 עשין ו365 לאוים.

                                                          ברירת המחדל של עונש על לאו הוא מלקות,
                                                          אבל יש לאוים עם עונשים חמורים יותר – מיתת בי"ד (שבת, חלק מהעריות), כרת (יום כיפור), מיתה בידי שמיים (זר שאכל תרומה).

                                                          יש גם סוגי לאוים שיש דיון האם יש בהם מלקות:

                                                          1. לאו שאין בו מעשה (משהה חמץ בפסח)
                                                          2. לאו שניתק לעשה (גזל, שיש עשה להשיב את הגזילה)
                                                          3. כמו כן נדון האם יש מלקות בלאוים עם העונשים החמורים יותר (בהנחה שלא מת, למשל שלא התרו בו על המיתה).

                                                            4.  

                                                            ב. המשנה – רשימת עבירות שיש בהן מלקות

                                                            איסורי ביאה:

                                                            1. איסורים שיש בהם גם כרת:
                                                              2. אחות – הבא על אחותו, אחות של – אביו/אמו/אשתו
                                                              אשת – אחיו/אחי אביו

                                                              נידה

                                                              1. לאוים ללא כרת –
                                                                2. כהנים – אלמנה לכה"ג, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט

                                                                ואם היא גם אלמנה וגם גרושה – כה"ג חייב 2,

                                                                אבל גרושה וחלוצה – רק 1 (משום גרושה, כי איסור חלוצה נלמד מגרושה)

                                                                איסורי אכילה ועוד איסורים:

                                                                1. שיש בהם כרת –
                                                                  2. קודש – טמא שאכל קודש או נכנס למקדש,
                                                                  השוחט קודש או מקריב קודש מחוץ למקדש,
                                                                  המפטם שמן כמו שמן המשחה או קטורת כמו הקטורת, והסך בשמן המשחה,
                                                                  האוכל נותר פיגול קודש טמא
                                                                  האוכל – חלב, דם, חמץ בפסח, אוכל (ועושה מלאכה) ביו"כ
                                                                2. שאין בהן כרת –
                                                                  3. בעלי חיים – האוכל נבילות, טריפות, שקצים ורמשים,
                                                                  תבואה – טבל, מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, מע"ש והקדש שלא נפדו.

                                                                   

                                                                  (המשך המשנה זה לגבי שיעורי האיסור, נדבר על זה כשנגיע לזה בגמרא).

                                                                   

                                                                  גמרא –

                                                                  ג. גמרא – האם יש מלקות באיסורי מיתת בי"ד?

                                                                  יש שתי שיטות בהבנת מחלוקת התנאים –

                                                                  1. A. שיטה א – נחלקו האם יכול לקבל שני עונשים – מיתה ומלקות?

                                                                    2. (כלומר באיסורי כרת ודאי יש מלקות כמו הדוגמאות שבמשנה,

                                                                    השאלה האם גם במיתת בי"ד יכול לקבל גם מלקות)

                                                                    רי"ש – יש גם מלקות

                                                                    (ולכן אם התרו בו על מלקות ועל מיתת בי"ד – יקבל את שניהם)

                                                                    ר"ע – אין גם מלקות

                                                                    והמשנה כר"ע, שהרי הזכירה רק מקרים של כרת ולא של מיתת בי"ד.

                                                                    (רי"צ – אפילו על איסורי כרת אין מלקות (בניגוד למשנה!) – עליו נדבר מחר).

                                                                     

                                                                    מקורות –

                                                                    ר' ישמעאל (יש גם בכרת וגם במיתת בי"ד) –

                                                                    "אִם־לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת… וְהִפְלָא ה' אֶת־מַכֹּתְךָ" (דברים כח)

                                                                    ודורשים שהכוונה למלקות ("וְהִפְלָא" – וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ (דברים כה, ב)
                                                                    ומכאן שיש מלקות בכׇּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

                                                                    אז למה יש איסורים בהם אין מלקות?

                                                                    1. בעשה –

                                                                      2. תשובה – כי כתוב "אִם־לֹא תִשְׁמֹר"

                                                                      1. בלאו שאין בו מעשה –

                                                                        2. תשובה – כי כתוב "לַעֲשׂוֹת"

                                                                        1. בלאו הניתק לעשה –

                                                                          2. תשובה (שעונה גם לשאלות הקודמות) –

                                                                          מהסמיכות של מלקות (דברים כה ב-ג) ל"לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (פסוק ד) – מכאן שיש מלקות רק בלאוים שדומים לו – לאו, שיש בו מעשה, שלא ניתק לעשה.

                                                                           

                                                                          (יג: מעל האמצע)

                                                                          ר' עקיבא (בכרת יש מלקות, במיתת בי"ד אין) –

                                                                          בברייתא – אפשר לחייבו רק עונש אחד, ולכן –

                                                                          במיתת בי"ד – שגם אם יעשה תשובה לא יוותרו לו, אין מלקות, כדי שלא יהיו שני עונשים

                                                                          בכרת – כיוון שיכול לעשות תשובה אז אפשר להלקות וזה יהיה העונש היחיד.

                                                                          בגמרא –

                                                                          1. המקור לעונש אחד – "וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר" (דברים כה, ב) – משום רשעה אחת אתה מחייבו.

                                                                            2. ואילו רי"ש – זה לגבי שלא נענד בעונש + ממון (קים ליה בדרבה מיניה), אבל שני עונשים גופניים אפשר (זה כמו מיתה אריכתא).

                                                                            1. למה בכרת לוקה – הרי אולי לא עשה תשובה ויוצא שנענש פעמיים?

                                                                              2. תשובות:

                                                                              1. ר' אבהו – אכן זה לא כי יכול לעשות תשובה, אלא כי בכרת יש לימוד שחייב מלקות + כרת –

                                                                                2. גזירה שווה "לעיני" –

                                                                                במלקות – אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף… וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (דברים כה, ג)
                                                                                ובכרת (באיסור אחותו) – וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם (ויקרא כ, יז)

                                                                                מתקיף ר' אבא ב"מ – הרי גם במיתת בי"ד של ע"ז כתוב "עיני" – וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה (במדבר טו, כד),

                                                                                תשובה – עושים גז"ש בביטויים דומים – "לעיני – לעיניך", ולא מעיני.

                                                                                דחיות:

                                                                                1. עושים גז"ש גם כשזה לא זהה אבל אותה משמעות (כמו בצרעת – ושב הכהן ובא הכהן),[3] ולכן אפשר לעשות גז"ש גם לכרת וגם למיתת בי"ד.
                                                                                2. ועוד – גם אם נלמד גז"ש דווקא לכרת, נוכל אח"כ בשלב שני ללמוד גז"ש מכרת למיתת בי"ד (גלומר גז"ש מגז"ש!).

                                                                                  3. (יג: רבע תחתון)

                                                                                  1. ר' שמואל בר יצחק –
                                                                                    2. כי העקרון שאמרנו "וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ" (דברים כה, ב) – משום רשעה אחת אתה מחייבו – זה דווקא ברשעה (עונש) המסורה לבי"ד, ולא כולל כרת.

                                                                                     

                                                                                    (ואיך זה מסתדר עם מה שר"ע אמר במשנה, שזה משום שא"א לעשות תשובה ולוותר על מיתת בי"ד?

                                                                                    מסביר הריטב"א – מה שאמר במשנה זה לא המקור לדין אלא רק הסבר – כלומר למה אמרה התורה שלא מענישים אותו פעמיים – בגלל שזה חמור ולא יכול לעשות על זה תשובה).

                                                                                    (דילוג יג: 10- עד 1-)

                                                                                    1. רבינא –
                                                                                      2. חוזר להסבר המקורי,
                                                                                      ולגבי מה ששאלנו – "והרי אולי לא עשה תשובה?", זה לא משנה,
                                                                                      כי לא אמנם לא מענישים כשזה "ודאי שני עונשים" אבל כן מענישים כשזה רק "אולי שני עונשים" (כי אולי עשה תשובה).

                                                                                       

                                                                                      (חזרה מ-יד. 3+  ל-יג: 10-)

                                                                                      1. B. שיטה ב – רבא – המחלוקת כשהתרו בו רק למלקות (ולכן לא מת) – האם לוקה

                                                                                        2. כלומר באמת לפי כולם אין שני עונשים – אם מת בפועל לא לוקה (כר"ע), אלא המחלוקת כשלא מת בפועל:

                                                                                        רי"ש – לוקים,

                                                                                        ר"ע – לא לוקה, כי לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד (שעקרונית יש בו עונש מיתה, אפילו שלא מת בפועל כי לא התרו בו למיתה) – לא לוקים.

                                                                                        סברא – רש"י – כי כל עונש צריך אזהרה, וכאן האזהרה היא למיתה, ואין אזהרה נוספת למלקות.

                                                                                        דיונים:

                                                                                        1. ולמה בכרת כן לוקה? הרי גם שם האזהרה תפוסה לכרת?
                                                                                          2. תשובה – כרת לא צריך אזהרה (שהרי יש כרת גם בביטול מצוות עשה של פסח ומילה, ושם הרי אין אזהרה), ולכן האזהרה פנויה למלקות.

                                                                                          אולי האזהרה בכרת תפוסה כדי לחייב קרבן חטאת? הראיה שכאמור בפסח ומילה אין אזהרה, ובדיוק בשני אלו גם אין חטאת על שוגג.

                                                                                          תשובה – האזהרה לא תפוסה לקרבן,

                                                                                          וזה שבפסח ומילה אין קרבן זה לא בגלל שאין שם אזהרה, אלא כי לומדים את זה מע"ז

                                                                                          (כתוב לגבי החטאת של ע"ז – תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה (במדבר טו, כט) ומכאן מקישים את כל החטאות לע"ז – שגם הן דווקא על מי שעובר על לאו ולא למי שנמנע מעשה).

                                                                                          1. [בראשונים – והרי זה לא מה שאמר ר"ע (הוא אמר שלא לוקים כי במיתת בי"ד א"א לעשות תשובה)?

                                                                                            2. ועונים – באמת עיקר הסיבה זה שאין אזהרה פנויה,

                                                                                            אבל למה באמת אין אזהרה פנויה? כי התורה הקלה עליו כיוון שמספיק שיש לו עונש מיתה חמור בלי אפשרות לתשובה.

                                                                                            (יג: 1- עד יד. 3+ כבר עשינו)

                                                                                             

                                                                                            [1] המשנה פותחת ב"כיוצא בו", ונשמע כאילו יש קשר למשנה הקודמת. יש מוחקים, אבל הריטב"א מפרש את הקשר – שמטרת הגלות היא להכניע את ליבו את של הרוצח. כך רואים במשנתנו, וכך גם במשנה הקודמת שעדיף שלא יגלה בתוך אותה העיר, כי אז ליבו לא ייכנע כמו אם יגלה לעיר אחרת.

                                                                                            [2] נעזרנו כאן בהקדמה של שוטנשטיין לפרק.

                                                                                            [3] קשה, תמיד כשהגמרא מביאה את הדוגמה מצרעת, היא עונה שנכון, אפשר לעשות גז"ש גם בין ביטויים לא לגמרי זהים, אבל אם יש לי לימוד יותר דומה – בוחרים בו, והרי גם כאן – הלימוד לכרת יותר דומה מהלימוד למיתת בי"ד.

                                                                                            ויש לומר – כאן זה לא שאני צריך לבחור אחד מהם, אלא אפשר ללמוד את הגז"ש לשניהם – כרת + מיתת בי"ד.

                                                                                            השיעור מכות יג, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                            0 min
                                                                                          2. מכות יב, גמרא דף יומי

                                                                                            להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                            רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_12.mp3

                                                                                            Download

                                                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                            לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                            להדפסת התרשים של הדף

                                                                                             

                                                                                            סיכום הדף היומי, גמרא מכות דף יב

                                                                                            (מכות יא: במשנה – יב: במשנה)

                                                                                            חלק ראשון – יציאה במות הכה"ג
                                                                                            א. נשאר עד שמת הכה"ג שהיה בזמן גמר הדין – גם אם התמנה אחרי הרצח (היה צריך להתפלל שיצא זכאי). ואפילו אם הכה"ג מת לפני שגלה – לא גולה.
                                                                                            ב. אם אין כה"ג או שהרג הכה"ג – לא יוצא לעולם.
                                                                                            ג. התברר שהכה"ג חלל – מחלוקת אם "מתה כהונה" ויוצא, או שמעולם לא היה כהן ולא יוצא לעולם (בפשטות כר' אליעזר שעבודתו פסולה למפרע, אך גם גם כר' יהושוע – שאפילו שהתברר שהיה חלל – בדיעבד עבודתו כשירה).

                                                                                            חלק שני – הציווי להישאר בעיר המקלט

                                                                                            א. גם בקבורתו. אביי – גם אם מת לפני שגלה – ייקבר בעיר. אם אכן נקבר בעיר, כשימות הכה"ג – יוציאו אותו. שאר אנשים לא נקברים בעיר המקלט.
                                                                                            ב. לא יוצא אפילו אם זקוקים לו כיואב ב"צ. יואב נאחז בקרנות המזבח אך לא עמד בתנאים ולכן לא עזר לו.

                                                                                            חלק שלישי – הדין אם יוצא מעיר המקלט

                                                                                            א. אם יצא – רי"ס הג' – לגואל הדם – מצווה, לשאר – רשות. ר"ע – לגואל – מותר, לשאר – איסור מיתה.
                                                                                            ב. האם מותר להורגו לפני המשפט – ר"א (ורב) – אסור, רי"ס הג' ור"ע – מותר.
                                                                                            ג. יצא מעיר המקלט בטעות – מחלוקת ברייתות האם יכול להורגו (ואביי – לא הורגו).
                                                                                            ד. האם בן הורג אביו כגואל דם – לא (אפילו לרי"ס הג' שזה מצווה).

                                                                                            חלק רביעי –  תחום עיר המקלט

                                                                                            א. גם בתחום (התחום מגן, אך אסור לו לגור שם, אפילו במחילות).
                                                                                            ב. אם נמצא ליד עץ שהגזע בצד אחד והענפים בצד השני – האם הולכים לפי האדם או הנוף (או הגזע)?
                                                                                            A. קושיא: במשנה – לפי הנוף, ברייתא במע"ש לגבי מע"ש – לפי האדם.
                                                                                            תירוץ 1 – חילוק בין התחומים. דחיית התירוץ – במשנה במעשרות גם לגבי מע"ש הולכים לפי הנוף.
                                                                                            תירוץ 2 –  רב כהנא:משנתנו והמשנה במעשרות – ר"י, והמשנה במע"ש – רבנן.
                                                                                            B. קשה – ר"י הולך לפי הנוף בשני הצדדים – רק לחומרא (וזה ייכן במע"ש אך לא בעיר מקלט).
                                                                                            תירוץ 1 – רבא – אם הנוף בחוץ והרוצח בפנים – אכן מחמיר על גואל הדם ואסור להורגו, אך מותר לו להיכנס ולטפס על הגזע (לעניין זה – הגזע הולך אחר הנוף).
                                                                                            תירוץ 2 – רב אשי – ר"י מתלבט בין הנוף לעיקר – ותמיד לחומרא – גם במע"ש וגם בעיר מקלט.

                                                                                            השיעור מכות יב, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                            19 min
                                                                                          3. מכות יא, גמרא דף יומי

                                                                                            להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                            רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_11.mp3

                                                                                            Download

                                                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                            לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                            להדפסת התרשים של הדף

                                                                                             

                                                                                            סיכום הגמרא, דף יומי מכות דף יא

                                                                                            (י: 11 שורות מלמטה – יא: במשנה)

                                                                                            א. פרשיית ערי מקלט ביהושוע כ
                                                                                            A. "ודיבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו".
                                                                                            "דבריו" – ולא דבריהם, שאין בהם רוב רוצחים.
                                                                                            "זקני העיר" (בי"ד) – מחלוקת ר' אמי ור' אסי אם זה מעכב (ומחלוקת במפרשים אם של 23 או 3).
                                                                                            [אגב זה יש מחלוקת בבן סורר ומורה ועגלה ערופה – האם גם שם זקני העיר מעכבים].

                                                                                            B. דיבור קשה ("וידבר")

                                                                                            1. ר' חמא בר חנינא – כי זה הזכרת דין של תורה.
                                                                                            2. ר"י או רבנן – ביקורת על שהתעכב עד שה' ציווהו.
                                                                                            [ואגב זה עוד שתי מחלוקות של ר"י, שלא ידוע מי אמר מה:
                                                                                            1. מה כתב יהושוע בפרק כד "בספר תורת האלוקים": שמונה פסוקים אחרונים/פרשיית ערי מקלט (שנאמרה כבר בספר תורת האלוקים). 2. ספר תורה שתפרו בפשתן במקום גידין – האם פסול (היקש לתפילין) או כשר (ורק הוקש ליריעה מבהמה טהורה).

                                                                                            א. משנה – יוצא במות הכהן הגדול

                                                                                            A. ההורג נשאר בעיר המקלט עד מות הכה"ג שהיה בזמן גמר הדין.
                                                                                            יש 3 סוגי כהנים לעניין יציאה מעיר מקלט – משוח, מרובה בגדים וכהן שעבר (ור"י מוסיף משוח מלחמה), ושניהם לומדים ממספר הפעמים שמוזכר כה"ג/כהן.
                                                                                            ושואלים – האם יש 3 סוגים כדי להחמיר (שצריך שכולם ימותו) או להקל – שמספיק אחד משלושתם? (מנסים להוכיח מהמשנה הבאה שכולם אך דוחים).
                                                                                            B. הכה"ג אחראי (לא ביקש רחמים), ולכן: גרסא א –  אם יתפללו עליו שימות – יתקבל, גרסא ב – ימות, אא"כ יתפללו עליו שיחיה (ומשתי סיבות אלו אם הכה"ג הביאה בגדים ואוכל לרוצחים בשגגה).
                                                                                            C. קללת חינם (כמו דוד לאחיתופל)/על תנאי של חכם מתקיימת (עלי לשמואל), וכן נידוי על תנאי (יהודה)..

                                                                                            השיעור מכות יא, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                            14 min
                                                                                          4. מכות י, גמרא דף יומי

                                                                                            להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                            רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_10.mp3

                                                                                            Download

                                                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                            לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                            להדפסת התרשים של הדף

                                                                                             

                                                                                            סיכום הדף היומי, מכות דף י
                                                                                            חלק א – מניין זיהוי ואופי ערי המקלט

                                                                                            א. מניין, זיהוי ופריסת ערי המקלט

                                                                                            6 ערים, 3 זוגות מקבילות משני צידי הירדן.

                                                                                            הפיזור – לא רק לפי השטח אלא לפי ריכוז הרוצחים (שהיו מרובים בגלעד ובשכם).

                                                                                            המספר – היו עוד 42 ערי לויים שגם שימשו כערי מקלט, אך קולטות את הרוצח רק אם נכנס בכוונה.

                                                                                            חברון וקדש – חברון עצמה עיר מקלט ולכלב ניתן הפריפריה, קדש עצמה עיר מבצר ועיירה קטנה יותר לידה היתה עיר המקלט.

                                                                                             

                                                                                            ב. אופי ערי המקלט

                                                                                            לא קטנה, ריקה מאוכלוסין ומבודדת – שלא יכבשוה גואלי הדם, ולא מלאה מדי – שלא יסתנן (ור' נחמיה – גם אין כלי נשק).

                                                                                            וגם לא גדולה מדי – שגואל הדם לא יסתנן פנימה (ור' נחמיה – גם ללא כלי נשק).

                                                                                            וצריכה לספק כל צורכיו כדי שיחיה שם (מים, תורה – רבו/תלמידיו).

                                                                                             

                                                                                            ג. אגדתא –

                                                                                            1. ראובן ראשון כי הציל את יוסף ראשון. 2. עיר המקלט היא שמש לרוצחים. 3. משה רבינו רוצה לקיים את מצוות ערי המקלט אפילו שלא יפעלו עד אחרי מותו. 4. ארבע דרשות על "ומי אוהב בהמון" (בהקשר של ת"ת). 5. שתי דרשות של ריב"ל על חשיבות ת"ת.

                                                                                              2. ד. הכנת הדרך לעיר המקלט ושילוט בולט.

                                                                                              ה. דרשות לפתיחת סוגיית רוצח בשגגה.

                                                                                               

                                                                                              חלק שני – מתי מותר לגואל הדם להרוג את הרוצח

                                                                                              א. במה מדובר – ישנם שלושה שלבים –

                                                                                              1. מיד אחרי הרצח – נס לעיר המקלט.
                                                                                              2. משפט – ואחרי המשפט חוזר לעיר המקלט (בליווי שני ת"ח).
                                                                                              3. אם יצא מעיר המקלט – על זה נדבר בדף יא:.

                                                                                                4. ב. הפסוק והדעות –

                                                                                                "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח, כי יחם לבבו והישיגו כי ירבה הדרך, והיכהו נפש, ולו אין משפט מוות, כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום"

                                                                                                למי אין משפט מוות? – לגואל הדם (התחלת הפסוק)  או לרוצח (סוף הפסוק), וממילא האם פטור אם הרגו?

                                                                                                1. רב הונא – (אסור אבל) פטור.
                                                                                                2. בברייתות: ברייתא א – לא כרב הונא, ברייתא ב – כרב הונא.
                                                                                                3. המשנה – לפי חכמים מוסרים שני ת"ח ללוות אותו מבית המשפט לעיר המקלט – לכאורה כדי להתרות בגואל הדם.

                                                                                                  4. דחייה – כדי לשכנעו (ולר"מ הרוצח עצמו צריך לשכנעו – זה ודאי לא להתראה).

                                                                                                  ג. [אגב, אומרים לו – אל תפגע בו כי זה היה בשגגה. והרי ברור – אחרת לא ילך לעיר מקלט? תשובה – בהתחלה גם מזידים רצים לעיר המקלט (לרי"ס בר"י זה הדין, לרבי – עשו זאת מטעותם), אז גואל הדם עלול לחשוב שזה מזיד].

                                                                                                  השיעור מכות י, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                  15 min
                                                                                                4. מכות ט, גמרא דף יומי

                                                                                                  להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                                  רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                                  https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_09.mp3

                                                                                                  Download

                                                                                                  לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                  לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                  להדפסת התרשים של הדף

                                                                                                   

                                                                                                  סיכום הגמרא, תלמוד בבלי מכות דף ט

                                                                                                  (מכות דף ח: במשנה – ט: במשנה)

                                                                                                   

                                                                                                  מי גולה ועל ידי מי גולים

                                                                                                  א. אב על בנו ובן על אביו –

                                                                                                  1. A. אב שהרג את בנו –

                                                                                                    2. אם הכה אותו לצורך חינוך – לא גולה,

                                                                                                    אם שלא לשום צורך – פשיטא שגולה,

                                                                                                    החידוש כאן – שזה היה לצורך לימוד מלאכה כשכבר יש לבן מלאכה

                                                                                                    1. B. בן שהרג את אביו – סתירה: במשנה – גולה, בברייתא – לא גולה.

                                                                                                      2. תירוצים:

                                                                                                      1. לרבנן גולה (שגגת סיף), לר"ש – לא גולה (שגגת חנק).
                                                                                                      2. הברייתא דיברה על מכה ולא הורג.

                                                                                                        3.  

                                                                                                        ב. עבד כנעני וכותי – כמו ישראל (גולים ומגלים)

                                                                                                        בברייתא מוסיפים שגם יכולים לגרום לשני לקבל מלקות:

                                                                                                        1. על ידי שהשני קילל אותם בשם ה',

                                                                                                          2. דחייה – הרי מקלל כותי לא חייב (אינו עושה מעשה "עמך").

                                                                                                          1. על ידי שהשני זמם שהם חייבים מלקות,

                                                                                                            2. דחייה –  הרי עבד לא מעיד,

                                                                                                            1. על ידי שאחר הכה אותם (בהנחה שחייבים גם על הכאת כותי (שאינו עושה מעשה עמך)).

                                                                                                              2.  

                                                                                                              ג. גר תושב וגוי

                                                                                                              גוי – חייב מיתה גם ללא התראה (לרמב"ן בשוגג לא, לרש"י – גם בשוגג)

                                                                                                              גר תושב – אם הרג יהודי נהרג, אך יהודי שהרג אותו או שגר תושב הרג גר תושב – גולה.

                                                                                                              (ומה שכתוב בברייתא שגר תושב הוא כגוי ונהרג – זה כשזה יותר חמור:

                                                                                                              1. רב חסדא – בדרך עלייה (בהנחה שזה חמור מדרך ירידה).
                                                                                                              2. רבא – ב"אומר מותר" (בהנחה שזה קרוב למזיד).

                                                                                                                3.  

                                                                                                                ד. "אומר מותר" (טעה בפירוש המציאות)

                                                                                                                רב חסדא – אונס,

                                                                                                                רבא – קרוב למזיד (היה צריך לבדוק)

                                                                                                                ראיות ודחיות לשניהם מאבימלך שלקח את שרה, שם זה היה "אומר מותר" לא ידע שהיא אשת איש)

                                                                                                                ראיה לרבא – "הנך מת"

                                                                                                                אך רב חסדא – זה רק מיתה בידי שמיים

                                                                                                                ראיה לרב חסדא  – הרי בסוף ה' וויתר לו

                                                                                                                אך רבא – עדיין מצד הדין חייב מיתה.

                                                                                                                 

                                                                                                                ה. סומא

                                                                                                                ר"י – פרט לסומא (בלא ראות – מיעט סומא)

                                                                                                                ר"מ – כולל סומא (שני מיעוטים – מרבים).

                                                                                                                 

                                                                                                                ו. שונא את ההרוג

                                                                                                                מהחמור לקל:

                                                                                                                רי"ס – נהרג בבי"ד (מפרשים: אא"כ ברור שזה שוגג), ולא צריך התראה – כרי"ס בר"י.

                                                                                                                ת"ק – קרוב למזיד ולא גולה,

                                                                                                                ור"ש – תלוי: אם יתכן שהיה מזיד – לא גולה, ואם לא – גולה (בכל מקרה לא נהרג).

                                                                                                                איך בודקים?

                                                                                                                ברייתא 1 –

                                                                                                                נקרע החבל – שוגג (וכרבנן ולא כרבי, שכשהברזל עף מהכת – גולה),

                                                                                                                נשמט מידו – לא גולה.

                                                                                                                [אגב ברייתא 2 – שונה בשני דברים – 1. באוהב 2. לפי רבי,

                                                                                                                ולכן הדין הפוך –

                                                                                                                אם נקרע – לא גולה

                                                                                                                אם נשמט – גולה (מדובר באוהב).

                                                                                                                השיעור מכות ט, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                16 min
                                                                                                              3. מכות ח, גמרא דף יומי

                                                                                                                להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                                                רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_08.mp3

                                                                                                                Download

                                                                                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                להדפסת התרשים של הדף

                                                                                                                 

                                                                                                                סיכום הדף היומי, מכות דף ח

                                                                                                                (ז: במשנה למטה – ח: במשנה)

                                                                                                                א. "ונשל הברזל מן העץ" –

                                                                                                                רבנן – הברזל הרג (יש אם למקרא – "ונשל" ולא "ונישל"),

                                                                                                                ואילו במקרה שחתיכת עץ עפה – לא גולה

                                                                                                                מאירי – אונס

                                                                                                                ערוך לנר –  כי קרוב למזיד

                                                                                                                רבי – שבב עץ עף

                                                                                                                סיבות:

                                                                                                                1. כתוב "מן העץ" ולא "מעצו".
                                                                                                                2. כל העצים בפסוק מדברים על העץ שביער (העץ שביער,

                                                                                                                  3. ואמנם כתוב "ונשל", אבל אפשר ללכת לפי ה"מסורת" ולקרוא "ונישל".

                                                                                                                  ואילו במקרה שהברזל הרג – לא גולה

                                                                                                                  מאירי –  כי קרוב למזיד

                                                                                                                  ערוך לנר – אונס

                                                                                                                  ומוסיף רב פפא – רבי יחייב גם בזורק אבן על תמר שנפל והרג (ואינו כח כוחו), אך אם פגע בענף שפגע בתמר  – זה כוח כוחו ופטור מגלות.

                                                                                                                  ב. זורק אבן:
                                                                                                                  1. לרה"ר – קרוב למזיד (גם אם רק סתר כותלו).
                                                                                                                    2. לאשפה שאין אנשים – אונס.
                                                                                                                    זרק לאשפה שבדר"כ אין אנשים אך לפעמים כן – גולה.
                                                                                                                  2. אם כשזרק, השני עוד לא היה, פטור ("ומצא"- את מי שכבר היה, כך משמע מההקשר).
                                                                                                                  3. זרק לתוך חצרו –

                                                                                                                    4. אם אין לשני רשות להיות שם – פטור.

                                                                                                                    יש לו רשות כללית – גולה,
                                                                                                                    יש לו רשות ספציפית לאותו זמן – קרוב למזיד ולא גולה (רמב"ן).

                                                                                                                    ג. אבא שאול – כשיש לו מצווה להכות והרג בשוגג – לא גולה.

                                                                                                                    מקור – כמו שחטיבת עצים היא של רשות ולא מצווה.

                                                                                                                    קושיא – אולי זה גם בחטיבה של מצווה (לסוכה/מערכה)?

                                                                                                                    תירוצי רבא:

                                                                                                                    1. אין חטיבה של מצווה (שהרי אם יש – לא צריך, לעומת זאת – אב שרודה בבנו זה מצווה גם אם הבן לומד כמו שצריך).
                                                                                                                    2. "ואשר יבוא…" – משמע רשות

                                                                                                                      3. [לעומת זאת – "ואיש אשר יטמא" לומדים שזה גם כשחייב להיטמא מ"עוד טומאתו בו"].

                                                                                                                       

                                                                                                                      גירסה אחרת לקושיה ולתירוצים של רבא:

                                                                                                                      ד. "בחריש ובקציר תשבות"

                                                                                                                      רי"ש – הכוונה לשבת, ומחדש שהאיסור דווקא חריש וקציר של רשות, אך קציר מצווה – דוחה שבת.

                                                                                                                      קושיא – אולי מדובר שם בחריש של מצווה (לעומר)?

                                                                                                                      תירוצי רבא:

                                                                                                                      1. אין חריש של מצווה.
                                                                                                                      2. גם אם יש, הפסוק לא מדבר על קציר מצווה (כדי שיהיה דומה לחריש – שם אם כבר חרוש לא חייב לחרוש).

                                                                                                                        3.  

                                                                                                                        השיעור מכות ח, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                        15 min
                                                                                                                      3. מכות ז, גמרא דף יומי
                                                                                                                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_07.mp3

                                                                                                                        Download

                                                                                                                        להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן

                                                                                                                        שיעור מפי ר' דובי שחור

                                                                                                                        השיעור מכות ז, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                        13 min

                                                                                                                      About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                                      From the publisher's feed

                                                                                                                      הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.