הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • מכות ו, גמרא דף יומי
    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_06.mp3

    Download

    שיעור מפי ר' דובי שחור

    השיעור מכות ו, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

    11 min
  • מכות ה, גמרא דף יומי
    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_05.mp3

    Download

    מכות ה, גמרא דף יומי

    (ה. במשנה – עד ה: במשנה)

    חלק א – משנה: חלוקת העונש בין העדים

    בממון – משלשים (מחלקים ביניהם, שאם העידו לשקר שחייב 200, כל עד ישלם 100)

    במלקות – לא משלשים (אלא כל עד מקבל 39)

    מקור –

    1. אביי – גז"ש בין מלקות למיתה (בשניהם כתוב רשע),

      2. כמו שאין חצי מיתה, כך גם אין חצי מלקות.

      1. רבא – כי אז זה לא יהיה "כאשר זמם",

        2. ואילו בממון – כיוון שזה שהעידו נגדו מקבל את כל הסכום – זה יוצר חיבור בין הסכומים.

         

        חלק ב – משנה: החידוש של עדים זוממים: עדים זוממים זה דווקא כשהכת השנייה העידה על העדים עצמם

        כלומר כת אחת העידה שיוסי רצח במקום ותאריך מסוים.

        ואז באה כת שנייה –

        אם אמרו: ה"רוצח" או הנרצח היה איתנו באותו תאריך במקום אחר – לא נאמנים אלא אלו עדים מכחישים.

        אבל אם אמרו: אתם העדים עמנו הייתם באותו תאריך במקום אחר – נאמנים, והורגים את הכת הראשונה.

        מנא הני מילי –

        1. רב אדא ב"א – וְהִנֵּה עֵד־שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו (פסוק יח) – העד עצמו שקר.
        2. דבי רי"ש – לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה (פסוק טז) – עד שתהא מוסרת גופה של עדות.

          3.  

          (ה. באמצע)

          חלק ג – מקרים שונים של הזמה – רבא –
          1. מקרים בהם טענת הכת השנייה ("עמנו הייתם") לא בהכרח סותרת את הכת הראשונה:
          2. כת ראשונה – ראובן רצח במזרח האולם, כת שנייה – עמנו הייתם במערב האולם.
          3. כת ראשונה – ראובן רצח בסורא ביום ראשון בבוקר, כת שנייה – באותו ערב הייתם איתנו בנהרדעא!

            4. הדין: בשני המקרים בודקים אם אפשרי ששני הדברים נכונים (שהיו במערב האולם וראו את הרצח במזרחו, שהיו בבוקר בסורא והספיקו להגיע לערב לנהערדעא) – ואז לא זוממים,

            ואם לא אפשרי – זוממים.

            והחידוש: שבודקים לפי אדם רגיל (ראייה רגילה, מהירות רגילה), ולא מקלים להניח שראו טוב מהרגיל או שהרכבו על גמל מהיר מהרגיל.

            (ה. שליש תחתון)

            1. אם המזימים מודים לתוכן העדות –
              2. רישא – כלומר, כת ראשונה אומרת (ביום שלישי) – רצח ביום ראשון,
              כת שנייה – עמנו הייתם ביום ראשון, אבל אכן ראינו שרצח ביום אחר!

              אפילו שעצם הרצח נכון, בכ"ז נחשבים זוממים כי הם עצמם לא ראו את הרצח כשאמרו שראו.

              וזה לא משנה אם הרצח היה ביום שני או שישי,

              כלומר אפילו אם ביום שישי, כך שביום ראשון הוא כבר אדם רוצח, לא אומרים שהעידו על אדם שממילא חייב מיתה – כי עוד לא נגמר דינו.

              ושואלים – מה החידוש?

              הרי במשנה בדף ו: כבר כתוב שאם שני כיתות אומרים שראו את הרצח, אחת הוזמה ואחת לא (כלומר הרצח אכן קרה כשאמרו) – המוזמים נחשבים זוממים אפילו שתוכן העדות נכון!

              תשובה – החידוש של רבא הוא בסיפא.

              סיפא – אם לא מעידים על עצם הרצח אלא על שבי"ד אחר גמר את דינו למיתה –

              כלומר, כת ראשונה אומרת שבי"ד אחר גמר את דינו ביום ראשון,
              כת שנייה אומרת – עמנו הייתם בראשון, אבל אכן גמרו את דינו אבל יום אחר,
              הראשונים פטורים, כי העידו על אדם שממילא כבר נגמר דינו למיתה.

              ושוב – זה לא משנה אם נגמר דינו ביום שישי או שני,

              אם בשישי – ודאי פטורים, כי העידו על יום ראשון כשבאמת כבר היה הרוצח חייב מיתה,
              ואפילו ביום שני – כי אמנם ביום ראשון עוד לא היה הרוצח חייב מיתה, אבל בשעת העדות (יום שלישי) כבר כן היה חייב, כך שהעידו על אדם שממילא חייב כבר, ופטורים.

              ומוסיף רבא – שכל זה נכון לא רק לגבי עדות על רצח אלא גם קנס (של גנב טבח ומכר), שגם שם יש את הרישא והסיפא כנ"ל.

               

              (ה. 1-)

              חלק ד – מהמשנה: מזימים סדרתיים

              כלומר – מה הדין אם הכת השנייה (העדים המזימים) הזימו עוד ועוד כתות שהעידו אותו דבר כמו הכת הראשונה.

               

              א. הממחלוקת במשנה –

              רבנן – מאמינים למזימים וכל הזוממים ימותו

              ר"י – "איסטטית היא זו" – זה מחשיד שהמזימים משקרים, "ואינו נהרג אלא כת הראשונה בלבד"

              שואלת הגמרא – אם המזימים משקרים, אז שגם הכת הראשונה לא תמות?

              תשובה – אכן גם הראשונה לא נהרגת, אז למה זה כתוב?

              1. ר' אבהו – כאן מדובר שכבר הרגו אותם, ורק אחרי זה המזימים הזימו עוד.

                2. קשה – למה כתוב שהורגים אותם אם הכוונה שכבר הרגו?

                1. רבא – הכוונה שאם יש רק כת מוזמת אחת – נהרגת, אם יש יותר אז לא.

                  2. קשה – הרי כתוב "בלבד", משמע שיש עוד כתות.

                  (ה: 5+)

                  ב. דיון דומה –

                  אישה הביאה פעמיים עדים לטובתה שהתבררו כשקרנים, ואח"כ כת שלישית שלכאורה דוברת אמת

                  ר"ל – לא נאמנים, כי הוחזקה כמביאת עדי שקר (שני פירושים במפרשים: חזקה ממש או אומדנא)

                              לכאורה כר"י, שלא מאמין למזימים סדרתיים.

                  דחייה – כאן גם רבנן יודו שלא נאמנים, שהרי כאן שתי הכתות נתפסו בשקר בפועל וזה מחשיד את האישה, ואילו שם רק חושדים בהם כי מזימים שוב ושוב.

                             

                  ר' אלעזר (ובהמשך מתברר שזה בשם רי"ח) – נאמנים, כי היא הוחזקה כשקרנית, אבל העדים לא.

                              לכאורה כרבנן, שלא מניח שהמזימים הסדרתיים משקרים,

                  דחייה – כאן גם ר"י יודה שנאמנים, כי במזימים סדרתיים הם עצמם חשודים בשקר (מה הסיכוי שכולם במקרה היו עמם באותו יום), אבל באישה – בהחלט ייתכן שחלק לא ראו וחלק ראו (כי כאמור: היא חשודה, אבל הכת ה3 לא חשודה כלל).

                   

                   

                  (ה: במשנה הראשונה)

                  חלק ה – משנה: מתי צריכים להזים את העדים כדי שימותו

                  הצדוקים טענו – רק אם הרגו את הנידון בפועל (וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ)

                  אך המשנה ובריבי בברייתא – דווקא אחרי גמר הדין ולפני שהרגוהו בפועל.

                  גמרא –

                  א. מקורות

                  1. A. מקור לגבי מיתה –

                    2. מצד שני אחרי גמר הדין – נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ – שמשמע שכבר נהרג, וגמר הדין נחשב כאילו כבר נהרג.

                    מצד אחד לפני ההריגה בפועל – וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו

                    הלימוד העיקרי (ריטב"א) – כַּאֲשֶׁר זָמַם – ולא כאשר עשה (לא מפורש במשנה)

                    לימוד בונוס – לְאָחִיו – משמע שאחיו עדיין קיים ועוד לא הרגו אותו.

                     

                    1. B. והקשה אביו של בריבי – שנעשה קל וחומר מלפני שהרגוהו לאחרי שהרגוהו?

                      2. (כלומר שלמרות הלימוד, נאמר שבגלל הקל וחומר צריך ללמוד את הלימוד אחרת (אור החיים)).

                      וענה בריבי – אין עונשים מן הדין (מקל וחומר):

                      (ה: באמצע)

                      [דוגמה שאין עונשים ואין מזהירין מן הדין:

                      שלגבי איסור ועונש על אחותו, התורה מביאה מקור נפרד ל: 1. אחותו שהיא בת אביו או אמו. 2. אחותו שהיא בת אביו ואמו. אפילו שאת האחרונ אפשר ללמוד בקל וחומר מהראשונה].

                       

                      (ה: שליש תחתון)

                      1. C. מקור לשאר העונשים של עדים זוממים –

                        2. מלקות – הגז"ש שראינו לעיל (חלק א) בין מלקות ומיתה – "רשע, רשע".

                        גלות (רוצח בשגגה) – גז"ש "רוצח רוצח" בין רוצח במזיד לרוצח בשגגה.

                         

                         

                        ב. סיפור – תניא – ר' יהודה בן טבאי הרג עד זומם לפני שהרגו על פי עדותו

                        ושמח על כך, כדי להוציא מליבם של הצדוקים,

                        אבל אמר לו שמעון בן שטח שהרג דם נקי, כי במשנה הבאה נראה שמענישים את הזוממים רק אם הזימו את שניהם, וכאן הזימו רק אחד.

                        ואכן כל ימיו היה מצטער ר' יהודה ב"ט על שהרגו, והיה משתטח על קברו לבקש מחילה

                        ואנשים שמעו את בכיו וחשבו שזה ההרוג עצמו,
                        ור"י ב"ט אמר להם שזה הוא, הראיה שכשימות אז הקול יפסיק

                        והעיר רב אחא בריה דרבא שזאת אל ראיה, כי אולי זה היה הקול של המת אלא שכשר"י ב"ט בת הפסיק ר"י ב"ט נידון על כך בבי"ד של מעלה או כי פייס אותו.

                         

                         

                        השיעור מכות ה, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        16 min
                      2. מכות ד, גמרא דף יומי

                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_04.mp3

                        Download

                        {enclose makot_04.mp3}

                        מכות ד, גמרא דף יומי

                        (ג: 5 שורות מלמטה – ה. במשנה)

                        חלק ראשון – הלכות של ר"י-רב
                        א. פותח פתח ראש לחלוק – זה מכה בפטיש וחייב חטאת (ושונה מפתיחת חבית, כי שם המכסה לא נחשב חלק מהחבית).
                        ב. שלושה לוגי מים שנפל לתוכם יין – נחשב כיין (כי הולך לפי המראה) ואם יפול למקווה – לא יפסול אותו (כרי"ח בן נורי, וכת"ק לפי הגרסא השנייה), ור' חייא – נחשב כמים ופוסל (כת"ק בגרסא הראשונה).
                        ג. שלושה לוגי יין שנפלו לים – חוששים שעדיין מכונסים ואם טבל שם – עדיין טמא, ואם נפל שם כיכר תרומה – נטמא מאותם יין מכונסים.

                        חלק שני – מלקות
                        א. סיבות לאי קבלת מלקות:
                        1. האם לוקה ומשלם
                        רבנן – לא לוקה ומשלם, נלמד מעדים זוממים "כדי רשעתו" (ומוציא שם רע זה דין מיוחד).
                        ר"מ – לוקה ומשלם – ממוציא שם רע (נלמד לעדים זוממים – שגם זה קנס כר"ע, ו"כדי רשעתו" מלמד שלא מת ולוקה, וממילא – לוקה ומשלם גם בממון).
                        2. לאו שאין בו מעשה – ר' יעקב – פטור, ר"י – מחייב (לומד ממותיא שם רע).
                        3. לאו הניתק לעשה – ר"י – פוטר.

                        ב. המקורות בסוגיא
                        1. בעדים זוממים – לאו שאין בו מעשה – לוקה (מקור בדף ב: מהפרשייה של מלקות) + שלא מקבל שני עונשים ("כדי רשעתו").
                        2. במוציא שם רע – לאו שאין בו מעשה – לוקה ומשלם.
                        3. לא תותירו ממנו עד בוקר – לא לוקה – ר"י – כי זה לאו הניתק לעשה, ר' יעקב – כי זה לאו שאין בו מעשה.

                        ג. מקורות המחלוקת האם לוקה ומשלם
                        רבנן – לא ("כדי רשעתו", ואילו ר"מ – זה מלמד שלא מת ומשלם (תוספות).
                        ר"מ – (עולא) ממוציא שם רע – שמשלם ולוקה.

                        ד. מקור לר"י שלוקה על לאו שאין בו מעשה
                        לומדים מצירוף של עדים זוממים ומוציא שם רע (וצריך את שניהם יחד כי בכל אחד יש חומרא שאין בשני).

                        השיעור מכות ד, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        16 min
                      3. מכות ג, גמרא דף יומי

                        לעילוי נשמת משה מרדכי בן אפרים ז"ל,

                        אביו של אחד הלומדים,
                        איש ישר שבדרכו אנחנו משתדלים לחיות ולחנך

                        להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                        רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_03.mp3

                        Download

                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                        לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                        להדפסת התרשים של הדף

                         

                        סיכום הגמרא, מסכת מכות דף ג

                        (מסכת מכות ב: 3 שורות מלמטה – ג: 5 שורות מלמטה)

                        א. אופי התשלום של עדים זוממים
                        ר"ע – קנס (שהרי רק זממו ולא לקחו ממון בפועל), ולכן לא משלמים על פי עצמם (שאומרים שהוזמו בבי"ד אחר),  אבל אם אומרים שכבר התחייבו בבית דין על ההזמה, חייבים (זה ממון ולא קנס) (וגם אם רק אחד אומר – חייב).
                        אגב: 1. צריך להזים את שניהם. 2. מתחלקים בתשלום. 3. עד לא יכול להזים את עצמו (כיון שהגיד – שוב אינו חוזר ומגיד).
                        ב. חישוב התשלום
                        1. העידו שגירש את אשתו וחייב לה כתובתה – רצו להפסידו את ערך ה"ספק" שיש בכתובה –
                        רב חסדא – את הסכום שהבעל יכל לקבל לו מכר את זכותו בכתובה לאיש זר.
                        רב נתן – את מחיר הכתובה פחות הסכום הנ"ל (כיון שהבעל יכל לקנות מאשתו את זכותה בסכום הנ"ל).
                        2. העידו שההלוואה היא לא לעשר שנים אלא לחודש – ישלמו את הערך ששוה לאדם לשלם כדי שהכסף יישאר אצלו עד 10 שנים.

                        ג. אגב – רב כהנא – מוכח מהמשנה ששביעית לא משמטת הלוואה של יותר מ-7 שנים, כי אחרת לא היה אמור לשלם למלווה, וממילא העדים הזוממים הפסידו לו את כל הסכום. דוחה רבא – במשנה מדובר שאין שמיטת כספים (1. היה משכון. 2. מסר שטרו לבי"ד).
                        ד. מתנה על מה שכתוב בתורה (אגב שמיטת כספים) – רב – אי אפשר להתנות על מה שכתוב בתורה כלל (גם בממונות), שמואל – אפשר – אך בתנאי שהניסוח מתייחס לאנשים ולא לדין (למשל "אני מלווה לך על מנת שאתה לא תשמט את החוב", ולא – "על מנת שלא תהיה בהלוואה שמיטת כספים").
                        ה. תקופת הזמן הבסיסית של הלוואה – 30 יום.
                        רבה בב"ח – בשטר (כי לא טורחים על פחות מזה). אך ר' חייא – גם בע"פ (רב מתנה – נלמד מהריבוי של "שמיטה" – שהחודש הראשון של ההלואה גם הוא סוג של שמיטה – שלא ניתן לגבות בו).

                        השיעור מכות ג, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                        15 min
                      4. מכות ב, גמרא דף יומי

                        לעילוי נשמת משה מרדכי בן אפרים ז"ל,

                        אביו של אחד הלומדים,
                        איש ישר שבדרכו אנחנו משתדלים לחיות ולחנך

                        להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                        רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                        https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/makot_02.mp3

                        Download

                        לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                        לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                        להדפסת התרשים של הדף

                         

                        סיכום הגמרא, מסכת מכות דף ב

                        (מכות דף ב. – ב: 3 שורות מלמטה)

                        דיני עדים זוממים
                        א. הקדמה – מה זה עדים זוממים –

                        לראובן יש עדים שהלווה לשמעון,

                        שמעון יכול להכחיש את העדים:

                        1. עדי הכחשה – שמעידים שהתוכן של העדות לא נכון –

                          2. הדין – שניהם ספק שקרנים, ונישאר בספק.

                          1. עדי הזמה – שיאמרו "עמנו הייתם באותו הזמן במקום אחר" – ולכן לא יכול להיות שראיתם את העדות.

                            2. הדין – עדי ההזמה נאמנים, ומענישים את העדים הזוממים ב"כאשר זמם" (כסף, מיתה)

                             

                            ב. המשנה – "כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין" – ומביאה מקרים בהם לא נענשים ב"כאשר זמם" אלא במלקות

                            א. שאלות –

                            1. למה המשנה לא התחילה מתי כן מקבלים "כאשר זמם"?
                            2. הניסוח – למה כתבה "כיצד נעשים זוממין", היתה צריכה לומר מתי לא נעשים זוממין?

                              3. תשובה – מסכת מכות היא המשך של סנהדרין, ששם במשנה האחרונה (לפני פרק חלק) ראינו מקרה שלא מענישים בעונש שזממו (עדים שהעידו על בת כהן שזינתה, והוזמו, לא נענשים כמותה בשריפה אלא כמו הבועל (חנק/סקילה).

                              ולכן המשיכו עם עוד מקרים בהם לא מקבלים את העונש שזממו,

                              וגם לכן למרות הכותרת החיובית קודם רצו לסגור את הפינה של מקרים שלא.

                               

                              ב. ארבעת המקרים בהם לא מקבלים "כאשר זמם", והמקור להם:

                              במשנה –

                              1. העידו על בן כהן שאימא שלו גרושה או חלוצה (ושהוא חלל) – לא נעשים חלל (אפילו אם הם כהנים)

                                2. מקור –

                                1. ריב"ל –
                                  2. מצד אחד – וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם (יט) – לגמרי ולא באופן חלקי
                                  מצד שני – וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם (יט) – ולא לזרעו,

                                  וממילא כיוון שאם נעשה אותו חלל זה ישפיע גם על זרעו, ואת זה א"א לעשות, אז לא עושים אותו חלל בכלל – כי א"א לעשות "כאשר זמם" חלקי.

                                  1. בר פדא –

                                    2. קל וחומר – אם כהן שבא על גרושה – הוא עצמו לא נעשה חלל אלא רק זרעו, קל וחומר עדים שרק העידו על הכהן – לא יעשו חלל.

                                    דוחה רבינא – עדים זוממים זה גזירת הכתוב וא"א להשתמש בקל וחומר.

                                    הרי למשל – מענישים אותם רק אם זה "כאשר זמם" ולא "כאשר עשה" (שאם כבר הרגו את הנידון, לא מענישים את העדים בכאשר זמם).

                                    והרי לכאורה גם כאן זה קל וחומר שיענשו? אלא שכאן לא משתמשים בקל וחומר.

                                     

                                    1. העידו שרצח בשוגג (וצריך לגלות לעיר מקלט) – לא גולים

                                      2. מקור –

                                      1. "הוּא יָנוּס אֶל־אַחַת הֶעָרִים" – הוא ולא עדים זוממים.
                                      2. רי"ח – קל וחומר –
                                        3. (בהנחה שלגלות לעיר מקלט זה עונש) –
                                        הרי אפילו רוצח במזיד לא גולה (אלא רק בשוגג), קל וחומר שעדים זוממים שרק דיברו לא גולים.

                                        דחייה – עיר מקלט זה זכות (להתכפר) ולא עונש,

                                        ולכן לרוצח במזיד אין את הזכות להתכפר,
                                        אבל עדים זוממים אולי כן.

                                        בברייתא –

                                        1. עדים זוממים לא משלמים כופר אם העידו על שור מועד שהרג אדם

                                          2. מקור – סברא –

                                          בפרשיית שור מועד עולה שעקרונית היה צריך להרוג את בעלי השור, והכופר זה כפרה ותחליף למיתה (ולא פיצוי כספי על האדם שמת),
                                          ממילא – כיוון שהעדים לא זממו לחייב מיתה אלא רק כסף, הם לא חייבים מיתה ולכן גם לא צריכים כופר.

                                           

                                          (ב: שורה 7+ בשורות הרחבות)

                                          לכאורה אופי הכופר זה מחלוקת תנאים –

                                          רי"ש ברי"ח ב"ב – משלם ערך עצמו – כפרה על בעל השור

                                                      ת"ק – משלם את הערך של ההרוג – פיצוי כספי להרוג.

                                          דוחה רב פפא – זה יכול להיות כפרה, ובכ"ז יש גז"ש (יושת – ישית) שאת הסכום עושים לפי ההורג.

                                          (ב: 10-)              

                                          1. עדים זוממים לא נמכרים כעבד עברי
                                            2. (אם זממו ששמעון גנב)

                                            שתי הבנות –

                                            רב המנונא – זה בעצם כן "כאשר זמם" –

                                            שלב א – אם לשמעון יש כסף ולא היה גולה – גם הם לא יימכרו,

                                            אם לא היה לו כסף והיה גולה – הם כן יימכרו!

                                            שלב ב – גם אם לשמעון אין כסף, אומרים – כיוון שאילו היה לו כסף לא היה גולה, גם הם לא יימכרו.

                                            ויוצא:

                                            אם לשמעון יש כסף או להם יש כסף – לא יימכרו,
                                            אם לשניהם אין כסף – יימכרו

                                            רבא – יש פה פטור עקרוני, ובכל מקרה לא יימכרו –

                                            כי כתוב – "ונמכר בגנבתו" (שמות כב) – דווקא הגנב ולא עד זומם.

                                            (מב: נחזור משורה 3- לשליש העליון)

                                            ג. המקור שכשלא מקבלים כאשר זמם, מקבלים מלקות –

                                            1. A. עולא – כתוב בפרשיית המלקות – "וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע" (דברים כה) – למה מזכירים כאן את הצדיק?

                                              2. אלא מדובר כאן על עדים זוממים, כלומר:

                                              מדובר ששניים העידו נגד ראובן (הפכו אותו מצדיק לרשע),
                                              ואז באו עוד שני עדים והזימו את הראשונים, ועל זה נאמר:
                                              "הצדיקו את הצדיק" – החזירו את ראובן להיות צדיק,
                                              "והרשיעו את הרשע" – העדים הזוממים,

                                              ועל זה נאמר –

                                              "וְהָיָה אִם־בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע" – אם אי אפשר לעשות להם "כאשר זמם"
                                              אז – "וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ…" – מקבלים מלקות.

                                              1. B. לכאורה מספיק לומר שלוקים כי חטאו בלאו של עדות שקר –

                                                2. דחייה – זה לא מספיק, כי זה לאו שאין בו מעשה.

                                                השיעור מכות ב, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                17 min
                                              2. סנהדרין קיג – תלמוד בבלי הדף היומי

                                                לזכות בתו של אחד הלומדים,

                                                רוני בת-ציון גולדמן שתחי' (בת טל) שחוגגת 10 שנים
                                                תזכי להמשיך לגדול למידות טובות ויראת שמיים, מתוך בריאות, שמחה ונחת

                                                להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_113.mp3

                                                Download

                                                לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                להדפסת התרשים של הדף

                                                סיכום הדף יומי, תלמוד בבלי סנהדרין קיג

                                                (קיב: שליש תחתון עד קיג: סיום המסכת)

                                                חלק א – המשך עיר הנידחת – המשך הדברים הקדושים שלא נהרגים/נשרפים
                                                1. A. מעשר שני

                                                  2. במשנה – מעשר שני ייגנז

                                                  והגמרא מבינה: זה ממון הדיוט ונאסר, אלא שכיוון שזה קדוש – לא יישרף אלא ייגנז (ייקבר).

                                                  קושיה – תנן התם (ברייתא) – האם עיסה של מעשר שני חייבת בחלה –

                                                  ר"מ – פטורה

                                                  חכמים – חייבת

                                                  במה מדובר –

                                                  רב חסדא –

                                                  בירושלים – כאן המחלוקת: ר"מ – ממון גבוה ופטורה, חכמים – ממון הדיוט וחייבת
                                                  אבל בגבולין – לפי כולם פטורה כי אסורה באכילה וודאי ממון גבוה.

                                                  מקשה רב יוסף ממשנתנו –

                                                  מעשר שני ייגנז,
                                                  וברור שמדובר במע"ש מחוץ לירושלים (שהרי ירושלים עצמה לא נעשית עיר הנידחת, ואם של עיר אחרת והביאו את המע"ש לירושלים – גם לא נאסר, כי לא נקבץ לתוכה (א"א להוציא את המע"ש מירושלים כדי לשורפו בעיר הנידחת),

                                                  ולמה ייגנז – כי נאסר, אבל לא מכובד לשרוף אז ייגנז,

                                                  יוצא – מע"ש בגבולין נחשב ממון הדיוט (ולכן נאסר),

                                                  תשובות – הברייתא צודקת,

                                                  ובמשנה מדובר במע"ש שהוכנס לירושלים, שלפי חכמים זה ממון הדיוט ואמור להיאסר, אבל לכאורה לא נאסר כי א"א להוציאו החוצה. אז למה בכ"ז נאסר?

                                                  1. מסיבה אחרת לגמרי – שזה נטמא (וכיון שזה בירושלים א"א לפדות), ולכן ייגנז.

                                                    2. שאלות:

                                                    1. למה א"א לפדות?

                                                      2. תשובה – הכוונה שכבר פדו, וקנו בכסף אוכל, ואת זה (לפי ר"י) כבר א"א לפדות גם אם נטמא, אלא ייקבר.

                                                      1. למה זה מובא כדיני עיר הנידחת? הרי זה נכון על כל מע"ש שנטמא!
                                                      2. מדובר במע"ש טהור שנכנס לירושלים, וכחכמים שזה ממון הדיוט ולכן נאסר,

                                                        3. ולגבי מה ששאלנו – שכיוון שקלטוהו מחיצות ירושלים לא נאסר כי א"א להוציאו לשריפה – האיסור להוציאו הוא רק מדרבנן ונעמיד שמדובר אחרי שכבר נפלו המחיצות שבמקרה כזה לא אסרו.

                                                        (קיג. 6+)

                                                        1. B. כתבי הקודש ייגנזו
                                                        2. a. הסבר: כמו במע"ש – זה ממון הדיוט ואמור להישרף, אבל לא שורפים כי זה קדוש אלא גונזים.
                                                        3. b. איך בכלל נעשתה עיר הנידחת?

                                                          4. הרי ר"א אומר שאם יש אפילו מזוזה אחת בעיר לא נעשית עיר הנידחת? (כי כיוון שיש משהו שא"א לשרוף, אז כל הדין לא שייך), ומכאן שהמשנה לא כר"א.

                                                           

                                                          (קיג. 11+)

                                                          חלק ב – האם מותר לעשות שם גינות ופרדסים

                                                          במשנה – אחרי השריפה – וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד (יז) –

                                                          האם מותר לעשות שם גינות ופרדסים?

                                                          רי"ס הגלילי – אסור (וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם)

                                                          ר"ע – מותר (לֹא תִבָּנֶה עוֹד) – לא תחזור למה שהיתה, אבל גינות ופרדסים מותר.

                                                          לכאורה רי"ס הגלילי כר' אבין – שכשיש עשה כללי (וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם) ואחר כך לא תעשה פרטי (ספציפי יותר – לֹא תִבָּנֶה עוֹד) לא דורשים בכלל ופרט (שאז היינו הולכים לפי הפרט), אלא הולכים לפי העשה הכללי.

                                                          דחייה – גם ר"ע יכול להיות כר' אבין, אלא שכאן לא דורשים מכלל ופרט אלא מזה שהמילה "עוד" מיותרת,

                                                          (ואילו רי"ס הגלילי – דורש מ"עוד" להפך – לא תיבנה לגמרי, אפילו לא גינות).

                                                           

                                                          (קיג. שליש)

                                                          חלק ג – אילנות

                                                          תלושים – אסורים, כמו שאר הרכוש

                                                          מחוברים – מותרים, כי כאמור (אתמול לגבי השיער): "ואת כל שללה תקבוץ" – רק מה שמחוסר קיבוץ, ואילו האילנות מחוסרים קציצה וקיבוץ.

                                                          באותה ברייתא מוזכרת גם יריחו, וזה יהיה בחלק הבא.

                                                           

                                                          (קיג. שליש)

                                                          חלק ד – יריחו

                                                          א. אילנות – גם המחוברים אסורים

                                                          וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכׇל־אֲשֶׁר־בָּהּ לַה' (יהושע ו, יז) – לרבות מחוברים.

                                                          ב. הקללה למי שיבנה את העיר –

                                                          וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶת־יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ (יהושע ו, כו)

                                                          תניא – זה גם אם קרא ליריחו שם אחר, או קרא למקום אחר "יריחו"

                                                          ראיה: בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת־יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן (מל"א טז, לד),

                                                          והרי שם לא בנה את יריחו אלא קרא לעיר אחרת יריחו.

                                                          ג. הסיפור של חיאל

                                                          1. A. תניא – הברייתא קוראת להם רשעים, ולכאורה הכוונה לבנים,

                                                            2. אבל מסבירה הגמרא – הכוונה שחיאל היה רשע שלא למד לקח מאבירם לשגוב.

                                                            1. B. מזה שכתוב "בכורו" "צעירו" משמע שהיו לו יותר משני בנים (אחרת אין צורך לכתוב צעירו), שאת כולם קבר.

                                                              2.  

                                                              (קיג. מתחת לאמצע)

                                                              ד. הבצורת של אליהו

                                                              1. A. סמיכות הסיפורים –

                                                                2. [פרק טז

                                                                לג – וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת־הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת־ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו׃

                                                                לד – בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת־יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן׃ {ס}

                                                                פרק יז

                                                                א – וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל־אַחְאָב חַי־ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם־יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם־לְפִי דְבָרִי׃ {ס}]

                                                                אחאב ואליהו באו לניחום אבלים אצל חיאל,

                                                                שניהם הסכימו שזה קרה לחיאל בגלל קללת יהושע (שכוללת גם את הבונה עיר אחרת וקורא לה יריחו)
                                                                ואחאב תהה – למה קללת יהושע התקיימה ואילו קללת משה לא מתקיימת – "וסרתם ועבדתם… וחרה אף ה' בכם ועצר את השמיים") – הרי אני עובד ע"ז על כל גבעה, ויש גשם!

                                                                מיד אמר אליהו שאכן לא יהיה גשם (ביקש וקיבל מה' את מפתח הגשמים).

                                                                 

                                                                (קיג. רבע תחתון)

                                                                1. B. מיד אח"כ ה' שולח את אליהו לנחל כְּרִית,
                                                                  2. שם העורבים יביאו לו בשר וישתה מהנחל.

                                                                  מאיפה היה הבשר? מהשוחטים של אחאב.

                                                                  1. C. הנחל יבש, ואליהו עדיין לא מביא גשם, אז ה' מסובב את העניינים שיאלץ לוותר:

                                                                    2. הוא שולח אותו לצרפת,

                                                                    שם מתארח אצל אישה אלמנה, בן האלמנה מת, ואליהו מבקש מפתח תחיית המתים כדי להחיותה,
                                                                    ה' דורש שקודם יחזיר את מפתח הגשמים (3 מפתחות לא נמסרו לבני אדם – חיה, גשמים, תחיית המתים, ולא ייתכן שרובן יימסרו לאליהו…)
                                                                    ואז ה' מביא את הגשם.

                                                                    (קיג. 1-)

                                                                    1. D. דרש ר' יוסי בציפורי שאליהו הנביא היה קפדן

                                                                      2. בתגובה לזה אליהו הפסיק לבוא לר' יוסי לבית המדרש 3 ימים כי קרא לו קפדן,

                                                                      אמר ר' יוסי – והרי זו בדיוק הראיה שאתה קפדן!

                                                                       

                                                                      (קיג: 3+)

                                                                      חלק ה – חזרה לעיר הנידחת – "לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ"

                                                                      א. במשנה – כל זמן שרשעים בעולם – חרון אף בעולם

                                                                      איזה רשעים? רב יוסף – גנבים

                                                                      ב. ת"ר –

                                                                      רשע בא לעולם – חרון אף בא לעולם, רשע אבד מן העולם – טובה באה לעולם

                                                                      צדיק נפטר מן העולם – רעה באה לעולם, צדיק בא לעולם – טובה באה לעולם, שנאמר – "וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'" (בראשית ה, כט)

                                                                       

                                                                      הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וסליקא לה מסכת סנהדרין

                                                                       

                                                                       

                                                                      השיעור סנהדרין קיג – תלמוד בבלי הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                      22 min
                                                                    2. סנהדרין קיב – תלמוד בבלי הדף היומי

                                                                      לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ז"ל

                                                                      ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה ז"ל

                                                                      להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                      רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_112.mp3

                                                                      Download

                                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                      לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                      להדפסת התרשים של הדף

                                                                      סיכום הדף יומי, תלמוד בבלי סנהדרין קיב

                                                                      (קיא: במשנה – קיב: באמצע)

                                                                      במשנה – אנשי עיר הנידחת אין להם חלק לעוה"ב (נושא אחרון במסכת)
                                                                      הפסוקים – דברים פרק יג

                                                                      יג – כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר.

                                                                      יד – יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.

                                                                      טו – וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ.

                                                                      טז – הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב.

                                                                      יז –  וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיקֹוָק אֱלֹקֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד.

                                                                      יח – וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.

                                                                       

                                                                      המשנה –

                                                                      א. שאין להם חלק לעולם הבא –

                                                                      המקור במשנה – " יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ" – שיצאו מלהיות שייכים לעם ישראל.

                                                                       

                                                                      ב. תנאים שונים –

                                                                      המדיחים – מאותה העיר ואותו השבט, אנשים ולא נשים או קטנים,

                                                                      המודחים – רוב העיר,

                                                                      ושיירה של חמרת או גמלת נחשבת מ"יֹשְׁבֵי הָעִיר" (טז) לטובה ולרעה,

                                                                      (בגמרא – אחרי שישבו בעיר 30 יום).

                                                                      וצריכים שני עדים והתראה כמו בכל עונש.

                                                                       

                                                                      ג. השוואה בין עיר הנידחת לעובד ע"ז רגיל –

                                                                      עובד ע"ז – נהרג בסקילה, וממונו פלט.

                                                                      עיר הנידחת – נהרגים בסיף, וממונם אבד.

                                                                      (למה?

                                                                      במשנה משמע שזה הקלה והחמרה – בגלל שמקלים עליהם במיתה (סיף) לפיכך החמירו עליהם בממונם, ולהפך בעובד ע"ז רגיל.

                                                                      אבל יש מפרשים שזה עקרוני יותר – שאנשי עיר הנידחת נהרגים כמורדים במלכות (בקב"ה), ולכן דינם כמורד במלכות בסיף וממונם הולך למלך.

                                                                      (וכן משמע שזה עקרוני יותר מזה שגם חלק מממונם של הצדיקים נשרף).

                                                                       

                                                                      ד.  שריפת הממון והעיר –

                                                                      1. A. צדיקים ורשעים –

                                                                        2. של אלו שחטאו – גם הממון שמחוץ לעיר מוכנס לנשרף,

                                                                        של הצדיקים – מה שבתוך העיר נשרף, מה שבחוץ לא.

                                                                        1. B. שורפים דווקא ברחוב העיר שבתוך העיר

                                                                          2. מקור – וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ (יז) – אל הרחוב שבתוכה,

                                                                          ולכן –

                                                                          אם אין לה רחוב – בונים לה,

                                                                          אם יש לה מחוץ לעיר – מכניסים אותו (רמב"ם – מרחיבים את החומה שתקיף את הרחוב).

                                                                          1. C. וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ – ולא של:

                                                                            2. הקדש – ייפדה,

                                                                            תרומה – תירקב,
                                                                            מע"ש וכתבי הקודש – ייגנזו

                                                                            1. D. אחרי השריפה – וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד (יז).

                                                                              2. האם מותר לעשות שם גינות ופרדסים?

                                                                              רי"ס הגלילי – אסור (תֵּל עוֹלָם)

                                                                              ר"ע – מותר (לֹא תִבָּנֶה עוֹד) – לא תחזור למה שהיתה, אבל גינות ופרדסים מותר.

                                                                               

                                                                              ה. אמירות רוחניות –

                                                                              1. וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיקֹוָק אֱלֹקֶיךָ (יז) – אם אתם עושים עיר הנידחת זה נחשב כאילו העלתם לפני קרבן עולה כליל.
                                                                              2. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ (יח) – שכל זמן שרשעים בעולם – חרון אף בעולם, אבדו רשעים – נסתלק חרון האף.

                                                                                3.  

                                                                                 

                                                                                גמרא –

                                                                                א. ת"ר מקורות לדינים (מה שהוזכר במשנה מודגש, מה שלא – קו תחתון)

                                                                                יד – יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.

                                                                                יָצְאוּ – הם, ולא שלוחיהם

                                                                                אֲנָשִׁים – 1. לפחות שניים. 2. אנשים ולא נשים או קטנים.
                                                                                בְּנֵי בְלִיַּעַל – מלשון: בנים שפרקו עול שמיים מצוואריהם.
                                                                                מִקִּרְבֶּךָ – ולא בעיר שעל הספר (מסיבות בטחוניות)
                                                                                לֵאמֹר – שצריכים עדים והתראה (לֵאמֹר – שהעדים אומרים מה ראו).

                                                                                 

                                                                                (קיא: 5-)

                                                                                ב. מה עשו בחלוקת הארץ כשעיר יצאה על הגבול בין שני שבטים (זה מתקשר למשנתנו בהמשך)

                                                                                רי"ח – חלקו,

                                                                                ר"ל – לא חלקו, אלא נותנים את כל העיר לפי הרוב.

                                                                                קושיות על ר"ל:

                                                                                1. מקשה רי"ח ממשנתנו – "עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט"
                                                                                  2. למה צריך להזכיר את שניהם?

                                                                                  לרי"ח – מובן, כי תיתכן עיר שמחולקת לשני שבטים, וצריך שהמדיחים ידיחו את אנשי השבט שלהם שבאותה העיר ולא את בני השבט השני.

                                                                                  אבל לר"ל – הרי בכל עיר יש רק שבט אחד?

                                                                                  תשובה – גם לר"ל ייתכן שהמדיחים הם בני העיר (בעלי בית)[1] אבל משבט אחר:

                                                                                  1. המדיחים ירשו נחלה בעיר
                                                                                    2. (למשל (כמו בבנות צלפחד) – אישה מיהודה נישאה לאיש מראובן. אבי האישה מת ללא בנים והיא ירשה אותו (נחלת יהודה), ואז האישה מתה ובעלה ירש אותה. כך הבעל (מראובן) גר בעיר בנחלת יהודה).
                                                                                  2. המדיחים קיבלו את הנחלה במתנה.

                                                                                    3. (ודווקא מתנה ולא בקנייה, כי צריך שיהיה להם בית בעיר שאינו חוזר ביובל, ונסבור כר"מ שמתנה לא חוזרת (אור שמח)).

                                                                                     

                                                                                    1. בסיכום הערים של יהודה ושמעון כתוב – "ערים תשע, מאת שני השבטים האלה" (יהושע כא, טז)

                                                                                      2. ולכאורה הכוונה כרי"ח, שהיו 4.5 לכל שבט,

                                                                                      תשובה – הכוונה שאחד קיבל 4 ואחד 5

                                                                                      דחייה – אם כן היה צריך לפרש מי קיבל כצה.

                                                                                      קשיא.

                                                                                      (קיב. 1+)

                                                                                      ג. עיר שהודחו מאליהן

                                                                                      בפסוק כתוב – וַיַּדִּיחוּ, האם זה בדווקא?

                                                                                      ראיה ממשנתנו שצריך הדחה – הודחו על ידי נשים וקטנים – לא, הרי שמאליהן גם לא.

                                                                                      דחייה – אולי לא צריך,

                                                                                      ובכל זאת נשים וקטנים לא, כי יש להם יכולת לשכנע ואולי אחר כך יחזרו בהם.

                                                                                       

                                                                                      (קיב. 6+)

                                                                                      ד. איך דנים את רוב העיר

                                                                                      הבעיה: הרי דנים כל אחד בפני עצמו לראות שהיה עדים והתראה, ובהתחלה זה לא רוב, אז צריכים סקילה, ורק אחר כך זה אם יש רוב אז זה סייף, אז מה עושים בינתיים?

                                                                                      1. רב יהודה – דנים וחובשים בכלא עד שיתברר.

                                                                                        2. דחייה – אתה מענה את דינם בינתיים

                                                                                        1. עולא ורי"ח – את הראשונים אכן דנים בסקילה, ורק אח"כ כשמגיעים לרב את את הבאים דנים בסייף + איבוד ממון.
                                                                                        2. ר"ל – דנים את כולם באותו יום (הרבה בתי דין), וכך ניתן להחליט באותו יום וזה לא עינוי דין.

                                                                                          3. דחייה – והרי צריך את בית הדין הגדול!

                                                                                          (דברים י"ז לגבי יחיד שעבד ע"ז – "וְהוֹצֵאתָ אֶת־הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת־הָאִשָּׁה הַהִוא… אֶל־שְׁעָרֶיךָ" – לבי"ד המקומי, ומדייקים – דווקא יחידים דנים במקומי, אבל אם כל העיר חטאה – דנים בבי"ד הגדול.

                                                                                          תשובה – לא צריך לדון כל אדם בבי"ד הגדול, אלא אם יש רוב שחייבים – אז מעלים את דין העיר כולה לבית הדין הגדול והוא נותן את ההוראה הסופית לדונם כעיר הנידחת.

                                                                                           

                                                                                          (קיב. שליש)

                                                                                          ה. אורחים (החמרת והגמלת)

                                                                                          במשנה – נחשבים יושבי העיר (לטוב ולרע),

                                                                                          ומבארת הברייתא – רק אם ישבו שם 30 יום.

                                                                                          ורמינהו: לגבי השתתפות בהוצאות העיר נחשב "בן העיר" אחרי 12 חודש?

                                                                                          עונה רבא: בן העיר – 12 חודש, יושב העיר – 30 יום.

                                                                                          [וכן בברייתא –

                                                                                          שהמודר הנאה מ"בני העיר" – אסור להנות ממי שגר שם 12 חודש,
                                                                                          אבל המודר מ"יושבי העיר" אסור להנות ממי שגר שם 30 יום].

                                                                                           

                                                                                          ו. איזה ממון נשרף

                                                                                          1. A. ממון הצדיקים

                                                                                            2. ראינו במשנה ועכשיו נוסיף מקור –

                                                                                            מה שמחוץ לעיר – לא נשרף

                                                                                            הַחֲרֵם אֹתָהּ (טז) – פרט לנכסי צדיקים שבחוץ

                                                                                            מה שבתוך העיר – נשרף

                                                                                            וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ (שם) – לרבות את מה שבתוכה

                                                                                            סברא – ר"ש – כי הם גרו בעיר בגלל ממונם (שיקולים כלכליים).

                                                                                             

                                                                                            1. B. ממון הרשעים –

                                                                                              2. גם הממון שבחוץ נשרף,

                                                                                              רב חסדא – רק נכסים שאפשר להכניס לעיר באותו יום.

                                                                                               

                                                                                              (קיב. שליש תחתון)

                                                                                              .

                                                                                              1. C. ממון של אחרים
                                                                                              2. רב חסדא – פקדונות של אחרים שנמצאים בעיר הנידחת – מותרים

                                                                                                3. פשיטא – הרי זה לא "שללה",

                                                                                                תשובה – החידוש – אפילו שבן עיר הנידחת קיבל על הפקדון אחריות.

                                                                                                1. ממון שבשותפות בין אדם חיצוני לבן העיר

                                                                                                  2. בהמה – תמות

                                                                                                  (זאת לא שחיטה שמתירה באכילה, שהרי החלק של עיר הנידחת ודאי אסור, לכן זאת שחיטה פסולה, ולכן היא פסולה גם עבור החלק השני (שהרי א"א לחלק בין החלקים) (ר"ן, אך ראה רש"י).

                                                                                                  עיסה – חציה מותרת (ניתנת לחלוקה, שלא כבהמה).

                                                                                                   

                                                                                                  1. D. שאלות
                                                                                                  2. בעי רב חסדא – בהמת עיר הנידחת שנשחטה –
                                                                                                    3. היא ודאי אסורה, ועקרונית צריכים להמית אותה בחרב. אם בכ"ז שחטו אותה, ודאי שהיא עדיין אסורה. השאלה – האם כיוון ששחטו אותה נחשבת שחוטה או נבלה (לעניין טומאה)?

                                                                                                    מצד אחד – הרי גם השחיטה זה "לפי חרב", ונחשבת הרוגה.

                                                                                                    מצד שני – סוף סוף זו שחיטה כשרה.

                                                                                                    תיקו.

                                                                                                    1. בעי רב יוסף – שיער נשים צדקניות של עיר הנידחת – האם נחשב כממון וצריך שריפה?

                                                                                                      2. רבא –

                                                                                                      בשיער אמיתי – אפילו של רשעות לא (אם גזזו לפני השריפה), כי כתוב "וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ" (יז) רק מי שמחוסר רק "תקבוץ" אסור.

                                                                                                      אלא השאלה על פיאה נכרית:

                                                                                                      של רשעה – ודאי נחשב ממון ונשרף, גם כשלבושה בו.

                                                                                                      של צדיקה –

                                                                                                      אם לבושה בה – מותר, כמו בגדים שעליה,

                                                                                                      אם לא לבושה בו – ספק:

                                                                                                      האם נחשב כמו בגדים (וכנכסי הצדיקים שבתוך העיר) – ונשרף,
                                                                                                      או בכל זאת נחשב כאילו עליה כי זה משהו שכל הזמן שמה.
                                                                                                      תיקו.

                                                                                                       

                                                                                                      ז. תקבוץ אל רחובה – ואם אין לה רחוב?

                                                                                                      ר' עקיבא (כמשנתנו) – עושין לה רחוב ושורפים,

                                                                                                      גם זה נחשב "רחובה"

                                                                                                      ר' ישמעאל – לא נעשית עיר הנידחת –

                                                                                                      צריך "רחובה" שכבר היה לה

                                                                                                       

                                                                                                      (קיב: 1+)

                                                                                                      ח. היה בה הקדש, תרומה, מע"ש וכד' –

                                                                                                      במשנה – וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ – ולא של:

                                                                                                      הקדש – ייפדה,

                                                                                                      תרומה – תירקב,
                                                                                                      מע"ש וכתבי הקודש – ייגנזו

                                                                                                       

                                                                                                      והברייתא מרחיבה (ומחלקת בין המקרים) –

                                                                                                      קודשים –

                                                                                                      קדשי בדק הבית – פודים, והכסף הולך לבדק הבית,

                                                                                                      הסבר: לא נאסרים (ממון גבוה ולא "שללה"), אך בכ"ז א"א להשתמש כי זה מאוס, ולכן פודים ומשתמשים בכסף.

                                                                                                      קדשי מזבח (קרבן) – ימותו

                                                                                                      בהווא אמינא – גם הם לא נאסרים כנ"ל, אבל כיוון שאי אפשר לפדות קרבן תמים – ימותו (כלומר כונסים לכיפה ומאכילים שעורים עד שימותו)

                                                                                                      אך מקשים – למה שלא ייפדו בכ"ז? (ירעו עד שיסתאבו (יפול בהם מום) ואז ייפדו)

                                                                                                      רי"ח – "זבח רשעים תועבה", כאן אפילו דמי הפדיון מאוסים.

                                                                                                      ר"ל – עקרונית אפשר לפדות (והכסף לא תועבה, כי רק גוף הקרבן תועבה),

                                                                                                      אלא שכאן ההסבר אחר: מדובר בקרבן שנחשב ממון בעלים, ולכן כן נאסר מן הדין ולא רק כי זה מאוס (ואז גם הפדיון נאסר).

                                                                                                      איך הוא ממון בעלים – שתי הבנות:

                                                                                                      1. מדובר בקרבן שהבעלים קיבל עליו אחריות ("הרי עלי קרבן") שלר"ש נחשב ממון בעלים.

                                                                                                        2. דחייה – הרי הסיפא ר"ש, לא ייתכן שגם הרישא ר"ש.

                                                                                                        1. מדובר בקודשים קלים (שלמים, בכור וכו'), ולרי"ס הגלילי נחשבים ממון בעלים.

                                                                                                          2. אז למה המשנה רק אמרה ש"קודשי בדק הבית" ייפדו, ולא חילקה בתוך קודשי מזבח – שקודשים קלים לא יפדו (ממון בעלים) וקודשי קודשים ייפדו (ממון גבוה)?

                                                                                                          תשובה – כי זה לא תמיד נכון, כי בחטאת – כיוון שמתו בעליה (כאנשי עיר הנידחת) גם החטאת נפסלת ולא פודים אותה אלא מתה.

                                                                                                           

                                                                                                           

                                                                                                          בכור ובהמת מעשר – ר"ש בברייתא – לא נאסרו,

                                                                                                          מקור: "וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ" – ולא בהמת בכור ומעשר.

                                                                                                          גמרא – במה מדובר –

                                                                                                          אם בתמימים – למה צריך לימוד? הרי ודאי שלא נאסרו כי הם לא "שְׁלָלָהּ" (וכדעה שגם קודשים קלים הם ממון גבוה ולא "שללה")

                                                                                                          ואם בבעלי מום – אז הרי בכור ובהמת מעשר עם מום נאכלים לבעלים (בלי פדיון) והם "שללה" אז שימותו עם שאר הרכוש!

                                                                                                          תשובות –

                                                                                                          1. רבינא – הם בעלי מום, ובכ"ז לא נהרגים, וזה בדיוק מה שלומדים מ"בְּהֶמְתָּהּ" – שדווקא בהמה רגילה ללא שם לואי נהרגת, אבל אלו שהם לא סתם בהמה אלא קצת שלל שמיים – לא נהרגים.
                                                                                                          2. שמואל – הם תמימים, אז למה בכ"ז צריך לימוד נוסף? כי כיוון שאם יפול בהם מום – הם נאכלים בלי פדיון, אז הם כן "קצת שללה", והיינו חושבים שנהרגים, לכן צריך לימוד נוסף ללמד שלא.

                                                                                                            3. מחר נמשיך עם שאר הדברים הקדושים שלא נהרגים/נשרפים.

                                                                                                            [1] ראינו במשנה שלגבי מי נחשב רוב – מחשיבים גם חברת וגמלת (ובהמשך נראה – בתנאי שישבו 30 יום). אבל בשביל להיחשב כמדיח – לזה לא מספיק 30 יום (יושבי העיר) אלא צריך שיהיה לו בית (בני העיר).

                                                                                                            השיעור סנהדרין קיב – תלמוד בבלי הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                            37 min
                                                                                                          3. סנהדרין קיא – תלמוד בבלי הדף היומי

                                                                                                            להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                                            רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                                            https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_111.mp3

                                                                                                            Download

                                                                                                            לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                            לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                            להדפסת התרשים של הדף

                                                                                                            סיכום הדף יומי, תלמוד בבלי סנהדרין קיא

                                                                                                            (קי: במשנה – קיא: במשנה)

                                                                                                            א. משנה: "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור"

                                                                                                            במשנה – האם עתידים לחזור –

                                                                                                            רש"י 1 – האם צאצאיהם יחזרו בימות המשיח
                                                                                                            רש"י 2 – האם לעשרת השבטים עצמם יש חלק לעולם הבא. [1]

                                                                                                            וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, וַיַּשְׁלִכֵם אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה (דברים כט,כז) –

                                                                                                            ר"ע – לא, כמו שהיום הולך ולא חוזר

                                                                                                            ר"א – כן, כמו שהיום מאפיל ואחר כך מאיר

                                                                                                            בברייתא – האם יש להם חלק לעולם הבא          

                                                                                                                        ר"ע – לא

                                                                                                            וַיִּתְּשֵׁם – בעוה"ז, וַיַּשְׁלִכֵם – לעוה"ב

                                                                                                            ר"ש – תלוי –

                                                                                                            אם מעשיהם "כַּיּוֹם הַזֶּה" אז אין להם,

                                                                                                            אבל אם עושים תשובה אז יש להם (חוזרים)

                                                                                                            רבי – יחזרו (משמע – גם בלי תשובה) –

                                                                                                            וְהָיָה  בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

                                                                                                            וכן רבא – הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל ה' לוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי־חָסִיד אֲנִי נְאֻם־ה' לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם (ירמיהו ג, יב)

                                                                                                            ומתפלא על ר"ע שעזב את חסידותו ולא לימד זכות,

                                                                                                            שהרי לגבי הילדים הקטנים של הרשעים אמר שיש להם חלק לעוה"ב – בסעיף הבא.

                                                                                                             

                                                                                                            (קי: 12-)

                                                                                                            המקום בו היה ר"ע חסיד ודרש לזכות –

                                                                                                            ב. קטנים
                                                                                                            1. A. דתניא – קטני רשעים של ישראל –

                                                                                                              2. ר"ג – לא באין לעוה"ב

                                                                                                              כִּי־הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל־זֵדִים וְכׇל־עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף (מלאכי ג, יט)

                                                                                                              שֹׁרֶשׁ – בעוה"ז, וְעָנָף – בעוה"ב

                                                                                                                          ר"ע – יש להם

                                                                                                              מקור –

                                                                                                              1. שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' (תהלים קטז),
                                                                                                              2. וְאָמַר גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שׇׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ (דניאל ד, כ) – לא לפגוש בשורש (הילדים),

                                                                                                                3. ומה נלמד מ"אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף" – זה מתייחס לרשעים עצמם –

                                                                                                                1. שלא ישאיר להם לעוה"ב זכויות לא של מצווה ולא שיורי מצווה (מצוות פחות חמורות)
                                                                                                                2. שלא ישאיר להם לא גוף (מוות) ולא נשמה (כרת).

                                                                                                                  3. אבל קטני רשעי הע"ז – לפי כולם אין להם חלק לעוה"ב (משמע שגויים לא רשעים יש להם)[2]

                                                                                                                  וַתְּאַבֵּד כׇּל־זֵכֶר לָמוֹ (ישעיהו כו).

                                                                                                                   

                                                                                                                  (קי: 5-)

                                                                                                                  1. B. מאיזה גיל יש לקטנים (לא רשעים) עוה"ב – מהקטן לגדול –
                                                                                                                  2. משעה שנזרע – זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר (תהלים כב, לא)
                                                                                                                  3. משעה שנולד – יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ (שמכניסם לעוה"ב) לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה (תהלים כב, לב)
                                                                                                                  4. משעה שנימול – עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה (תהלים פח, טז) – משעה שנאשתי אימתך עלי בברית
                                                                                                                  5. משעה שסיפר (דיבר) – זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר (שם פסוק לא)
                                                                                                                  6. משעה שאומר אמן – פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי־צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו) – שאומרים אמן (אל מלך נאמן).

                                                                                                                    7.  

                                                                                                                    (קיא. 1+)

                                                                                                                    אגב חסידותו של ר"ע שדרש לזכות

                                                                                                                    ג. כמה יזכו להיגאל בעתיד לבוא/עוה"ב –
                                                                                                                    1. A. שלוש מחלוקות ר"ל ורי"ח – שרי"ח דורש לזכות במידת חסידות
                                                                                                                    2. 1. ישעיהו ה, יד – לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי־חֹק –

                                                                                                                      3. ר"ל – גהנום התרחב וקולט גם את מי ששייר אפילו חוק אחד

                                                                                                                      רי"ח – להפך – הגהנום קולט רק את מי שלא למד (יש גורסים – עשה) אפילו חוק אחד.

                                                                                                                      1. 2. זכריה יג, ח – וְהָיָה בְכׇל־הָאָרֶץ נְאֻם־ה' פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ –

                                                                                                                        2. ר"ל – שליש מהבן השלישי של שם (ארפכשד) ישרדו

                                                                                                                        רי"ח – הבן השלישי של שם (ארפכשד), שהוא גם הדור השלישי מנח (נח, שם, ארפכשד) – ישרדו כל זרעו (כלומר גם כל עם ישראל)

                                                                                                                        1. 3. ירמיהו ג, יד – שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם־ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן –

                                                                                                                          2. ר"ל (ורב כהנא) – דברים ככתבן,

                                                                                                                          רי"ח (ורב) – להפך – שאחד מעיר או שניים ממשפחה מזכים את כל העיר/משפחה.

                                                                                                                          [ואגב רב ורב כהנא – רב ראה שרב כהנא חופף את ראשו,

                                                                                                                          אמר עליו פסוק (שנאמר על החכמה (תורה)) – וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ               הַחַיִּים (איוב כח)

                                                                                                                          רב כהנא הבין שמקלל אותו שימות,

                                                                                                                          אך הסביר רב – הכוונה שהתורה לא תימצא במי שמחיה עצמו (מתעסק                   יותר מדי בחיים)

                                                                                                                          (קיא. באמצע)

                                                                                                                          1. B. תניא – שמות ו, ז-ח – וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם… וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ –

                                                                                                                            2. מקיש יציאתם לביאתם –

                                                                                                                            כמו שבביאתם נכנסו 2 אנשים (יהושע וכלב) מ60 ריבוא (1 מ300 אלף),

                                                                                                                            כך גם ביציאה 60 ריבוא זה מתוך פי 300,000 – כלומר 600,000X300,000 = 180,000,000,000 והשאר מתו (רש"י – בשלושת ימי האפלה, מהר"ל – במהלך דורות השעבוד).

                                                                                                                            רבא – וכן יהיה בימות המשיח – (פסוק שמקשר בין הגאולה העתידית לכאולת מצרים) – וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת־עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָיִם (הושע ב, יז).

                                                                                                                             

                                                                                                                            (קיא. מתחת לאמצע)

                                                                                                                            כהמשך לזה שרבים מעם ישראל מתו במצרים

                                                                                                                            ד. אגב – שאלותיו והבנותיו של משה רבנו –
                                                                                                                            1. A. תניא – משה רבנו הרהר אחר ה' פעמיים –

                                                                                                                              2. בהתחלה – ששאל מה שמך,

                                                                                                                              ובהמשך – כשאמר "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל־פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה"

                                                                                                                              (תחילה מספר ר"א ברי"ס שפגש זקן באלכסנדריה שהראה לו את כל המקומות בהם הרגו המצרים את עם ישראל),

                                                                                                                              אמר לו ה' – חבל על דאבדין ולא משתכחין (האבות),

                                                                                                                              הרי הבטחתי את הארץ לאברהם יצחק ויעקב, וכל אחד מהם נאלץ לקנות/לריב על הארץ, ולא הרהרו אחר מידותי, וגם לא שאלו "מה שמך" –

                                                                                                                              אברהם היה צריך לקנות שדה לקבור את שרה,

                                                                                                                              יצחק היה צריך לריב על המים עם רועי גרר,
                                                                                                                              יעקב קנה שטח מבני חמור אבי שכם,

                                                                                                                              ועל זה נענש משה שלא נכנס לארץ.

                                                                                                                               

                                                                                                                              (קיא. 4-)

                                                                                                                              1. B. וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ (שמות לד, ח, אחרי יג מידות של רחמים) – בגלל איזה מידה השתחווה –

                                                                                                                                2. ר' חנינא בן גמלא – "ארך אפיים", והשתחווה מהודיה ושמחה

                                                                                                                                ראיות:

                                                                                                                                1. תניא – כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה כותב "ארך אפיים" (מכאן הראיה), משה רצה שיהיה רק לצדיקים אך ה' אמר גם לרשעים.
                                                                                                                                  2. אחרי חטא העגל ה' רצה להשמידם – והרי אתה משה אמרת שצריך ארך אפיים רק לצדיקים! ענה משה – אך אתה אמרת שגם לרשעים ("וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר – ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד" (במדבר יד, יז))

                                                                                                                                  (

                                                                                                                                  1. ר' חגא – עֵדֹתֶיךָ  נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה־קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים (תהלים צג, ה) – עדותיך נאמנים כי הם לאורך ימים (ארך אפיים), וזה משה אמר כי תהלים צ זה משה (תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה)

                                                                                                                                    2. רבנן – "ואמת", והשתחווה מאימת הדין.

                                                                                                                                     

                                                                                                                                    (קיא: 8+)

                                                                                                                                    ה. השכר לצדיקים – שלושה פסוקים בישעיהו כח

                                                                                                                                    ה- בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ

                                                                                                                                    ו – וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל־הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה
                                                                                                                                    ז – וְגַם־אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן־הַיַּיִן תָּעוּ מִן־הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה

                                                                                                                                    לַעֲטֶרֶת – עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק,

                                                                                                                                    ולמי?

                                                                                                                                    "צְבִי" – עושים רצונו,

                                                                                                                                    ו"וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה" – מצפים לתפארה (ישועתו)
                                                                                                                                    ו"לִשְׁאָר עַמּוֹ" – שמשים עצמו כשיריים
                                                                                                                                    ו"וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט" – הרודה את יצרו "וְלִגְבוּרָה" – התגבר ביצרו
                                                                                                                                    "לַיּוֹשֵׁב עַל־הַמִּשְׁפָּט" – דן דין אמת לאמיתו
                                                                                                                                    "מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה" – נושא ונותן במלחמתה של תורה
                                                                                                                                    "שָׁעְרָה" – שמשכימים ומעריבים בבתי כנס ובתי מדרש (כמו השוער)

                                                                                                                                    ולמה דווקא אלו ולא אנשים שפשוט מקיימים את המצוות? פסוק ז – וְגַם־אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ… פָּקוּ פְּלִילִיָּה –

                                                                                                                                    בַּיַּיִן שָׁגוּ – כמו ששיכור עושה את מעשיו בלי מחשבה, גם הם, לא כי התגברו על יצרם אלא פשוט בדרך הטבע

                                                                                                                                    ולא רק שלא יזכו לעטרת, אלא – פָּקוּ פְּלִילִיָּה – פליליה זה דין, ופקו זה גיהנום, כלומר דינם לגיהנום.

                                                                                                                                     

                                                                                                                                    [1] מזה שהמשנה מובאת בין משניות שעוסקות בחלק בעולם הבא, ומזה שהברייתא כותבת כך בפירוש, קצת משמע כמו הפירוש השני של רש"י. ואולי שני הפירושים הם אותו דבר – ש"חלק לעולם הבא" הכוונה בימות המשיח.

                                                                                                                                    [2] קה: יש דעה (שהתקבלה להלכה) שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב (משוטנשטיין)

                                                                                                                                    השיעור סנהדרין קיא – תלמוד בבלי הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                    0 min
                                                                                                                                  2. סנהדרין קי – תלמוד בבלי הדף היומי

                                                                                                                                    לעילוי נשמת אליהו בן פנחס ז"ל

                                                                                                                                    להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                                                                    רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_110.mp3

                                                                                                                                    Download

                                                                                                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                    לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                                    להדפסת התרשים של הדף

                                                                                                                                    סיכום הדף יומי, תלמוד בבלי סנהדרין קי

                                                                                                                                    (קט: רבע תחתון – קי: במשנה)

                                                                                                                                    המשך אלו שאין להם חלק לעולם הבא
                                                                                                                                    חלק א – מרגלים (4)

                                                                                                                                    וימותו – בעוה"ז, במגפה – בעוה"ב

                                                                                                                                     

                                                                                                                                    חלק ב – קורח ועדתו (6)

                                                                                                                                    א. דעות ומקור –

                                                                                                                                    אין להם – ר"ע (ומשנתנו) – ותכס עליהם הארץ – בעוה"ז, ויאבדו מתוך הקהל – בעוה"ב

                                                                                                                                    יש להם –

                                                                                                                                    ר"א – ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל

                                                                                                                                    ר"י ב"ב – תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצוותיך לא שכחתי.

                                                                                                                                     

                                                                                                                                    ב. דרשות על השמות –

                                                                                                                                    במדבר טז, א – וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן

                                                                                                                                    ויקח – לקח מקח רע לעצמו

                                                                                                                                    קרח – שגרם לקרחה (חסרון) בישראל

                                                                                                                                    בן יצהר – מלשון חום הצהריים – שגרם לכעס רותח

                                                                                                                                    בן קהת – שהקהה שיני מולידיו

                                                                                                                                    בן לוי – שנעשה בן לויה לגהנום

                                                                                                                                    ולא כתוב בן יעקב – כי יעקב התפלל שלא ייחסו אליו את קרח ואת המרגלים.

                                                                                                                                     

                                                                                                                                    ודתן – שעבר על דת

                                                                                                                                    ואבירם – שאיבר (אטם) עצמו מלעשות תשובה

                                                                                                                                    ואון בן פלת בני ראובן –

                                                                                                                                    און – שישב באנינות (עצב) כדי לעשות תשובה

                                                                                                                                    פלת – נעשו לו פלאות

                                                                                                                                    בן ראובן – בן שראה והבין

                                                                                                                                    [מי שגרמה לו לחזור בו היא אשתו –

                                                                                                                                    שקצת שכנעה אותו (כי ממילא לא תהיה בראש),
                                                                                                                                    ושיכרה אותו שישן (שלא יקראו לו)
                                                                                                                                    וישבה בפתח האוהל לא צנועה – כדי שלא יכנסו להעיר אותו.

                                                                                                                                     

                                                                                                                                    ג. אגב אשתו של און בן פלת, אשתו של קרח עשתה הפוך

                                                                                                                                    היא שכנעה אותו למרוד:

                                                                                                                                    1. משה לקח לעצמו מלכות ולאחיו כהונה
                                                                                                                                    2. משה מזלזל בכם הלויים –

                                                                                                                                      3. מגלח את הלויים,

                                                                                                                                      אומר לכולם לשים רק פתיח תכלת ולא כל הבגד

                                                                                                                                       

                                                                                                                                      (קי. שליש)

                                                                                                                                      ד. המשך דרשת הפסוקים בקורח

                                                                                                                                      פסוק ב – וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי־שֵׁם

                                                                                                                                      מבני ישראל – מיוחדים שבעדה

                                                                                                                                      קריאי מועד – תלמידי חכמים שיודעים לעבר את השנים ולקבוע חודשים

                                                                                                                                      אנשי שם – היה להם שם בכל העולם

                                                                                                                                      פסוק ד – וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו

                                                                                                                                      שמע שחושדים בו באשת איש (ולכן הוציא את האוהל שלו מהמחנה)

                                                                                                                                      פסוק כה – וַיָּקׇם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל־דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃

                                                                                                                                      מכאן שלא מחזיקים במחלוקת (אפילו כשאתה צודק)

                                                                                                                                      וכל המחזיק במחלוקת:

                                                                                                                                      1. עובר בלאו ("ולא יהיה כקורח")
                                                                                                                                      2. ראוי להצטרע ("ביד משה" – "הבא נא ידך בחיקך")

                                                                                                                                        3.  

                                                                                                                                        ה. החולק על מלכות דוד ועל רבו –

                                                                                                                                        1. כל החולק על מלכות בית דוד – ראוי להכישו נחש

                                                                                                                                          2. רשימה של אנשים שיוצאים נגד רבם – וזה כאילו נגד השכינה:

                                                                                                                                          1. כל החולק על רבו (נלמד מדתן ואבירם – בהוצתם על ה')
                                                                                                                                          2. העושה מריבה עם רבו
                                                                                                                                          3. המתרעם על רבו
                                                                                                                                          4. המהרהר אחר רבו

                                                                                                                                            5. (קי. שליש תחתון)

                                                                                                                                            ו. עשירותו של קורח

                                                                                                                                            1. עושר שמור לבעליו לרעתו – זה עושרו של קורח.
                                                                                                                                            2. גודל העושר – היו לו 300 פרדות שרק החזיקו את המפתחות לבית גניזו.
                                                                                                                                            3. מקור העושר – אחד מ3 האוצרות שהחביא יוסף.

                                                                                                                                              4.  

                                                                                                                                              ז. איך מת קורח

                                                                                                                                              (סדר האירועים – קודם עדת קורח נבלעה, ואז יצאה אש ואכלה את ה250 איש)

                                                                                                                                              רי"ח – קורח לא מהבלועים ולא מהנשרפים, אלא מת במגפה (חת"ס – למחרת)

                                                                                                                                              בברייתא – גם נשרף וגם נבלע

                                                                                                                                               

                                                                                                                                              ח. רבא – גם עולם הטבע התערב פה נגד קורח –

                                                                                                                                              1. השמש והירח עברו לרקיע "זבול" כדי לא להאיר עד שה' יעניש את קורח,
                                                                                                                                                2. אך ה' הכריח אותם לחזור ולהאיר.
                                                                                                                                              2. משה ביקש שאם אין כאן פתח של גהנום שהפתח יתקרב ויבלע אותם.

                                                                                                                                                3. ט. "ובני קורח לא מתו" – אלא מקום נתבצר להם בגהנום וישבו עליו ואמרו שירה.

                                                                                                                                                י. רבה בב"ח מספר שפגש ישמעאלי שהראה לו חורים מהם יוצא עשן ושם בלועים עדת קורח, ואחת לשלושים יום חוזרים לשם להענש ואומרים משה אמת ואנחנו בדאין.

                                                                                                                                                 

                                                                                                                                                חלק ג – דור המדבר (5)

                                                                                                                                                אין להם – משנתנו ור"ע –

                                                                                                                                                1. במדבר הזה יתמו (עולם הזה) ושם ימותו (עולם הבא) (במדבר יד)
                                                                                                                                                2. אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי (עולם הבא)

                                                                                                                                                  3. ודוחה ר"א – "באפי נשבעתי" – נשבעתי מתוך כעס ואני חוזר בי.

                                                                                                                                                  יש להם –

                                                                                                                                                  1. ר"א – איספו לי חסידי, כורתי בריתי

                                                                                                                                                    2. אך ר' יהושע ב"ק דוחה – זה כנגד הצדיקים שאחרי הפסוק.

                                                                                                                                                    1. ר"ש ב"מ – ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה
                                                                                                                                                    2. רבה בב"ח (מתפלא על ר"ע שלא דרש כך) – זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר – הפסוק מדבר על עם ישראל שיצא לגלות שיחזור בזכות דור המדבר, אז קל וחומר שגם לדור המדבר עצמו יש תיקון.

                                                                                                                                                      3.  

                                                                                                                                                      השיעור סנהדרין קי – תלמוד בבלי הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                      16 min
                                                                                                                                                    3. סנהדרין קט – תלמוד בבלי הדף היומי

                                                                                                                                                      לעילוי נשמת אליהו בן פנחס ז"ל

                                                                                                                                                      להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן

                                                                                                                                                      רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר

                                                                                                                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/sanhedrin_109.mp3

                                                                                                                                                      Download

                                                                                                                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                                                                      לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
                                                                                                                                                      להדפסת התרשים של הדף

                                                                                                                                                      סיכום הדף יומי, תלמוד בבלי סנהדרין קט

                                                                                                                                                      (קח: 5 שורות מלמטה – קט: רבע תחתון)

                                                                                                                                                      חלק א – השלמה
                                                                                                                                                      אברהם ניצח את ארבעת המלכים ע"י נס שהחול הפך לחרבות והקש לחיצים (והחול שהביא נחום איש גמזו לקיסר גם הפך לחול הפלאי, ובזכות זה לא נהרג ע"י הקיסר וזכה בארגז זהב).

                                                                                                                                                      חלק ב – דור הפלגה – מגדל בבל

                                                                                                                                                      א. חטאם
                                                                                                                                                      1. ר' שילא – רצו לעלות לרקיע להילחם בה'. (במערבא צחקו על זה, כי אז היו צריכים לעלות על הר).
                                                                                                                                                      2. ר' ירמיה (מוסיף על ר' שילא) עלו לרקיע כדי: 1. להילחם בה'. 2. לשבת עם ה'. 3. לעבוד שם ע"ז.
                                                                                                                                                      3. ר' נתן – כולם התכוונו לע"ז.
                                                                                                                                                      (במערבא צחקו על ההסבר שהמטרה היתה לעלות לרקיע, כי אז היו צריכים לעלות על הר).
                                                                                                                                                      ב. הריסת המגדל
                                                                                                                                                      שליש נשרף, שליש נבלע ושליש עדיין קיים, וגורם לשיכחה לכל מקום שנמצא בצילו.

                                                                                                                                                      חלק ג – סדום

                                                                                                                                                      א. מקור לכך שאין להם חלק לעוה"ב – "רעים וחטאים"
                                                                                                                                                      [עוד דרשות על הפסוק:
                                                                                                                                                      ר"י – רעים בגופם (זימה) וחטאים בממונם, במתניתא – הפוך.
                                                                                                                                                      "לה'" – ברכת ה', "מאוד" – שמתכוונים למרוד או שפיכות דמים.
                                                                                                                                                      ב. הגורם לחטא – מרוב טוב שהיה להם, החליטו לא לארח אחרים.
                                                                                                                                                      ג. דרשות רבא – גנבו מעשירים ע"י:  1. הריגתם ע"י קיר נטוי. 2. גילוי כספם ע"י ריח האפרסמון.

                                                                                                                                                      ד. חוקי סדום
                                                                                                                                                      1. מי שאין לו שור רועה לכולם פי שניים ממי שיש לו.
                                                                                                                                                      2. מי שעובר במים משלם פי שניים ממי שעובר על הגשר.
                                                                                                                                                      [3. קבוצה גנבה יחד, ואי אפשר לתבוע כי כל אחד לקח רק אחד].
                                                                                                                                                      4. החוקים של השופטים הרשעים: 1. הפיל עובר של אישה, שוכב עמה כדי "להחזיר" לה את העובר. 2. הזיק לחמור – לוקח אותו עד שיתרפא. 3. פוצע ומוציא דם – הנפצע משלם כמו על הקזת דם.

                                                                                                                                                      ה. סיפורי אליעזר עבד אברהם בסדום
                                                                                                                                                      1. פצעו אותו אז פצע את השופט וכך ישלם השופט לפוצע הראשון.
                                                                                                                                                      2. רצו שישכב על "מיטת סדום" (שמקצרים את הארוכים ומותחים את הקצרים) אך אמר שלא יכול כי לא יושב על מיטות מאז מות אמו.
                                                                                                                                                      3. הזמין את עצמו לחתונה, ואמר על אחרים שהם שהזמינו אותו, והם ברחו כדי שלא יפשיטו אותם, וכך אכל כל הסעודה.

                                                                                                                                                      ו. צדקה בסדום
                                                                                                                                                      1. נתנו לעניים כסף (ורשמו עליו את השם) אך לא אוכל, וכך העני מת מרעב, ואז לקחו את כספם בחזרה.
                                                                                                                                                      2. נערה נתנה לחם לעניים בסתר, ומרחו גופה בדבש וכך הדבורים הרגוה.

                                                                                                                                                      השיעור סנהדרין קט – תלמוד בבלי הדף היומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                                                                      15 min

                                                                                                                                                    About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                                                                    From the publisher's feed

                                                                                                                                                    הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.