הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

By
Download on the App Store

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא episodes

  • חולין דף סה – גמרא דף יומי

    לכבוד יום הולדתו של אחד הלומדים, טל בן שלום יוסף גולדמן הי"ו,

    שיזכה לנחת מהילדים, יראת שמים מתוך בריאות פרנסה ותורה, יחד עם אשתו וילדיו שירלי בת שפרה הי"ו, והילדים רוני בת ציון, יסכה, ניתאי, אורי ואביאל נ"י

    להקדשת שיעור ליחצו כאן

    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_065.mp3

    Download

     

    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

    הדף היומי – חולין דף סה

    (סה. 6+ עד סו. 6-)

    חלק א – חוזרים לסימני עוף טמא וטהור

    תזכורת מדף סא-סב:

    ראינו 4 סימני טומאה/טהרה: לא דורס, אצבע יתירה, זפק, קורקבן נקלף.

    התורה פרטה 24 עופות טמאים, מתוכם:

    נשר – 0 סימני טהרה,

    פרס ועזניה – 1
    עורב – 2
    כל השאר (20 עופות) – 3
    תורים ובני יונה – 4

    עקרונית רק מה שברשימה טמא, (ולפי התוס' גם עופות נוספים שיש להם את כל 4 סימני הטומאה). עוף שיש לו אפילו סימן טהרה 1, אם הוא לא מהרשימה – הוא טהור.

    אבל זה רק אם אנחנו יודעים לזהות את העופות. אחרת, אנחנו חוששים שהם מהרשימה, ולכן אמרה המשנה (רש"י) –

    רק מי שיש לו את כל סימני הטהרה – טהור (אא"כ אנחנו מזהים, כנ"ל). אם יש לו רק חלק – חוששים שהוא מהעופות ברשימה וטמא.

    עכשיו נראה סימנים נוספים, ונלך לפי המפרשים שמפרשים אותם רק לחומרא, כלומר שאם למדל לא יודע לבדוק את הסימנים הרגילים, אם יש את הסימנים שנראה – חוששים שהוא מהרשימה הטמאה (אבל אם אין – זה לא סימן שהוא טהור, אלא עדיין צריך לוודא את 4 הסימנים הרגילים).

    א. סימני טומאה נוספים

    1. ר' אלעזר בר' צדוק – אם יושב על חוט 2 אצבעות בכל צד (ולא 3 קדימה ו1 אחורה) – טמא (רש"י במשנה – סימן שהוא דורס),
    2. ר' שמעון ב"א – אם קולט מהאוויר ואוכל באוויר (אביי) – טמא (מהרשימה הנ"ל).
    3. אחרים: שכן עם טמאים.

      4. זה מסתדר עם ר"א (סב.) שטימא גם את הזרזיר שמסתובב הרבה ליד העורב.

      אך אומרת הגמרא – זה מסתדר גם לחכמים שטיהרו את הזרזיר, כי צריך "שכן ונדמה" – שגם דומה לו.

      (סה. שליש תחתון)

      חלק ב – חגבים ("שרץ העוף")

      המשנה

      בניגוד לעופות (שיש רק דוגמאות טומאה), ולבהמות (שיש סימני טהרה + דוגמאות טומאה), בשרץ העוף יש סימני טהרה + דוגמאות לטהורים (ויקרא יא):

      (כ) כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.

      (כא) אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ.

      (כב) אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת  הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.

      המשנה (נט.) מפרטת 4 סימנים, 2 מפורשים בתורה ו2 לא:

      המפורשים (לגבי הרגליים):

      1. 4 רגליים
      2. קרצוליים ("כרעיים ממעל לרגליו לנתר") – 2 רגליים נוספות שיוצאות ועולות כלפי מעלה ואז יורדות, ואיתם הוא מנתר.

        3. לא מפורשים (כנפיים):

        1. 4 כנפיים,
        2. וכנפיו חופין (מכסים) את רובו.

          3. ור' יוסי מוסיף (ולורב הראשונים גם ת"ק מסכים): צריך שגם יקראו לו "חגב" (זה השם הכללי שכל המינים שמוזכרים בתורה).

          גמרא

          א. הערות על הסימנים:

          1. חופה רובו – שתי דעות אם הכוונה לרוב אורכו או רוחבו לכן מחמירים שצריך את שניהם.
          2. כרעיים – גם אם אין לו בצעירותו אך זה גדל לאחר זמן – כשר, כמו בזחל שנקרא אסקרין.

            3. (סה. 5-)

            ב. מקור הסימנים והיחס לדוגמאות

            נקדים: בתורה יש שני סימנים: 4 רגליים + קרצוליים.

            מניין לומדים את שאר הסימנים, ומה היחס בין הסימנים והדוגמאות?

            בגמרא יש שתי ברייתות בסוף עמוד א,

                         ברייתא א (סה. 5-) – ברייתא קצרה,

                         ברייתא ב (סה. 1-) – ברייתא ארוכה עד סה: שליש תחתון.

            אחר כך הגמרא מסבירה את הברייתא השנייה, ובתחילת סו. היא מסבירה את שניהם.

            אנחנו כאן נתאר את הברייתות יחד עם הסברי הגמרא כבר בפנים.

            ברייתא א (תנא דבי רב) – "כלל ופרט"

            הכלל: ארבע רגליים וכרעיים.

            הפרט: הדוגמאות, וגם ה"למינהו" שאחרי כל דוגמא.

            בכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, לכן זה רק הדוגמאות + ריבוי אחד מ"למינהו".

            יוצא:

            ארבה – ציפורת כרמים

            סלעם – יוחנא ירושלמית

            חרגול – ערצוביא

            חגב –  רזבונית

            ומה עם הסימנים?

            מאירי – אין להם משמעות. רק 8 מינים אלו וזהו.
            ברש"י משמע – מרבה גם מה שממש דומה ל8 אלו (4 סימנים + ראש קצר)

            (סה. 1-)

            ברייתא ב (תנא דבי ר' ישמעאל) – "כלל פרט כלל"

            הקדמה:

             
            גבחת
            זנב
            ראש
            ארבה
            אין
            אין
            קצר
            סלעם
            יש
            אין
            קצר
            חרגול
            יש
            יש
            קצר
            חגב
             
             
             

             

             

             

             

             

             

             

            שלושה שלבים:

            שלב ראשון – "כלל פרט כלל":

                       כלל – ארבע רגליים + כרעיים.

                       פרט – הדגומאות.

                       כלל – למינהו.

            "כלל פרט כלל" מאפשר ללמוד גם למה שדומה לפרט, אבל לא מעבר:

            1. ארבה – לרבות כל שיש לו 4 סימנים + אין גבחת – כמו ציפורת הכרמים.
              2. אבל לא מרבה את מי שיש לו גבחת או זנב,
            2. סלעם – לרבות כל שיש גבחת כמו אושכף (וכן יוחנא ירושלמית מברייתא א – כי מרבה את כל הדומים לו).
              3. אבל לא מרבה את מי שיש לו זנב
            3. חרגול – לרבות כל מי שיש זנב כמו כרספת, שחלנית (וכן ערצוביא מברייתא א).

              4. שלב שני – מה עם מי שראשו ארוך? (למסקנה שלב זה אינו כלל פרט כלל)

              1. פשט הברייתא: לומדים מה3 הנ"ל בבניין אב.

                2. אבל מקשה רב אחאי – הרי אפשר לפרוך שלשלושתם אין ראש ארוך.

                1. גמרא – אולי הכוונה שזה נלמד מ"כלל פרט כלל" – כי זה דומה לפרט?
                  2. דחייה: זה לא מספיק דומה. הראיה שגם עם/בלי שיער/זנב לא מספיק דומה והיה צריך מקור לכל אחד.
                2. מסביר רב אחאי – הברייתא התכוונה שלומדים מ"סלעם" (וראו תוס' איך זה נכנס ללשון הברייתא).

                  3. איך?

                  סולעם מיותר, כי יכולנו ללמוד אותו מארבה (אין זנב) וסלעם (יש גבחת)[1]
                  אלא – אם אינו עניין לגופו תנהו עניין לדבר אחר: שגם מי שראשו ארוך.

                  שלב שלישי – מה לומדים מ"חגב למינהו"? (שלב זה אינו כלל פרט כלל)

                  "חגב" – שגם אם יש לו את 4 הסימנים – עדיין צריך להיקרא "חגב", ולכן צרצור לא כשר.

                  "למינהו" – אז אולי נאמר שמספיק שנקרא חגב גם בלי הסימנים?

                  [מסבירה הגמרא (סו. נקודתיים ) –

                  כיוון שלמדנו מסלעם גם לדברים שלא דומים (ראשו ארוך), אולי כבר נלמד שלא צריך בכלל דמיון (ולא צריך סימנים), אלא מספיק שנקרא חגב?]

                             קמ"ל – "למינהו" – ללמד שכן צריך את הדמיון למינים שהוזכרו.

                  הערות לסיום

                  • (סו. 1+) הבדלים בין הברייתות:
                    • הבדל לימודי (כפי שהסברנו): ברייתא א – כלל ופרט, ברייתא ב – כלל פרט כלל.
                    הבדל מעשי: ברייתא א לא מרבה ראשו ארוך וברייתא ב כן.
                    ולפי איך שהסברנו (מאירי): ברייתא א מרבה רק את 8 המינים שהוזכרו, ברייתא ב ריבתה גם מינים נוספים דומים שהזכירה (אך ברש"י עולה שגם ברייתא א ריבתה אותם).
                  • (סו. 10+) שאלה על ברייתא ב: איך זה כלל ופרט וכלל – הרי הכללים לא דומים זה לזה!
                    • (הכלל הראשון זה רק 4 רגליים וכרעיים, והכלל השני מרבה הכל).
                    תשובה: לשיטת ר' ישמעאל גם זה נחשב "כלל פרט כלל".

                    (דילוג נקודתיים – 7 שורות) יש הבדלים בביאור הדוגמאות המוזכרות בתורה:

                     
                    ברייתא א
                    ברייתא ב
                    ארבה
                    גובאי
                    גובאי
                    סלעם
                    רשון
                    ניפול
                    חרגול
                    ניפול
                    רשון
                    חגב
                    גדיאן
                    גדיאן

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                     

                    למה יש הבדל? מר כי אתריה ומר כי אתריה (אין מחלוקת מציאותית, פשוט כל מקום קורא לזה אחרת).

                    [1] ונלמד מסלעם את מה שרצינו ללמוד מסלעם – שכשר גם כשיש גבחת.                                                                                                                                                                                                                                                                      

                    השיעור חולין דף סה – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                    21 min
                  • חולין דף סד – גמרא דף יומי

                    לכבוד יום הולדתו של אחד הלומדים, טל בן שלום יוסף גולדמן הי"ו,

                    שיזכה לנחת מהילדים, יראת שמים מתוך בריאות פרנסה ותורה, יחד עם אשתו וילדיו שירלי בת שפרה הי"ו, והילדים רוני בת ציון, יסכה, ניתאי, אורי ואביאל נ"י

                    להקדשת שיעור ליחצו כאן

                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_064.mp3

                    Download

                     

                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                    הדף היומי – חולין דף סד

                    (סג: 5- עד סה. 6+)

                    ביצים

                    הקדמות:

                    1. ביצה שנמצאה בנבלה אסורה מדרבנן.

                      2. ביצה שנמצאה בטריפה אסורה מהתורה.

                      ביצה של עוף טמא או שרץ – אסורה (כל היוצא מן הטמא טמא, אך אין מלקות לפי הרמב"ם).

                      1. טומאאה: נבלת עוף טעור – טמאה, נבלת עוף טמא – לא טמאה, נבלת 8 שרצים טמאה.
                        2. חלק א – קניית ביצים מגוי

                        ברייתא – קונים ביצים מגויים, ולא חוששים שזה נבלה או טריפה, כי סומכים על הרוב שהטילו כשהן חיות.

                        ולמה לא חוששים לעוף טמא?

                        אבוה דשמואל – המוכר אומר שזה מעוף פלוני טהור, ונאמן כי ניתן לבדוק אותו (להשוות לביצי העוף הנ"ל, ולכן חושש לשקר. לכן לא מספיק שיאמר מעוף טהור, כי אז לא ניתן לבדוק אותו).

                                    ולמה לא מספיק לברר את סימני הביצים?

                        1. מדובר שהביצים חתוכות וטרופות בקערה, כך שכבר א"א לבדוק.

                          2. דחייה: לא קונים ביצים טרופות מגוי כי יהודי שיש לו ביצת טריפה מערבב בקערה ומוכר לגוי (סוג של סימן מוסכם).

                          1. הסימנים אינם מהתורה.

                            2. (הוכחה:

                            a. בדף סב ראינו עופות שספק אם טהורות, ואם הביצים זה סימן – היה אפשר פשוט לבדוק את הביצים.

                            1. b. ועוד – מציאותית – יש ביצים טמאים כמו עורב שדומים לשל יונה)

                              2. אם כן, אז לשם מה הסימנים?

                              תשובה:

                              צריך שהמוכר יאמר + סימני טהרה.

                              (אבל אם יש סימני טומאה – לא יעזור שהמוכר יאמר).

                              (חזרה לתחילת עמוד א)

                              חלק ב – סימני ביצים

                              ברייתא –

                              a. צורה:
                              צד אחד כד וצד אחד חד – טהור.
                              שניהם כדים או חדים – טמא.

                              1. b. התוכן:
                                2. חלבון בחוץ וחלמות בפנים – טהור.
                                חלבון בפנים – טמא,
                                חלבון וחלמון מעורבבים (שרואים בעיק חלמון) – שרץ (כמו לטאה).

                                שאלה: חלמון וחלבון מעורבבים – ביצת שרץ

                                מה נפק"מ אם זה עוף טמא או שרץ? (העיקר שזה אסור באכילה…)

                                1. רב עוקבא בר חמא – נפק"מ לטומאה
                                  2. אם זה שרץ, בנוסף לאיסור האכילה יש גם טומאת שרץ (8 שרצים (לעוף טמא אין טומאה)). (בתנאי שכבר ריקמה (רואים צורת איברים) וניקבה (חור קטן בביצה, שאפשר להכניס שערה ולגעת), אחרת זה סתם ביצה ועוד לא מטמא כשרץ),

                                  דחיית רבינא – מי אמר שזה מ8 שרצים? אולי זה נחש?

                                  1. רבא – מדובר בביצה שריקמה וניקבה, ונפק"מ להתראה על האכילה
                                    2. לפני שריקמה יש איסור (היוצא מן הטמא) אך אין מלקות.
                                    אחרי שריקמה –
                                    ביצת עוף טהור – אין איסור שרץ (רש"י – יש איסור נבלה, רשב"א – אין איסור כלל),
                                    ביצת עוף טמא – נחשבת שרץ העוף (רש"י),
                                    ביצת שרץ – נחשבת שרץ הארץ.
                                    וכדי ללקות צריכים להתרות משום הדבר הנכון.

                                    שאלה: הרי יש ברייתא שגם ריקום של ביצת עוף (אפילו טהור!) טהור נחשב שרץ?

                                    תשובה: זה רק מדרבנן.[1]

                                    (סג: 2+)

                                    חלק ג – הלכות בעניין ביצים

                                    ברייתא:

                                    1. גיעולי ביצים מותר (רש"י – ביצים טמאות שנתבשלו בתשבשיל לא נותנות טעם (י"א – דווקא בקליפה)).
                                    2. ביצים מוזרות (כמו של ימינו – שלא היתה הזרעת זכר, והתרנגולת סתם דוגרת עליהם),
                                      3. מותרות, ו"נפש יפה" תאכלם,
                                      ואם נמצא דם – אין איסור מהתורה, שהרי זה לא מתרקם, (טור – אך זורק את הדם עצמו).
                                    3. נמצא דם בביצה רגילה –
                                      4. הדם עצמו אסור (מהתורה) כי הוא דם ריקום,
                                      אך שאר הביצה מותרת.

                                      ר' ירמיה –

                                      רק אם הדם במקום הקשר (בשפיץ) – השאר מותר,
                                      אבל אם במקום אחר – הכל אסור (כי כל הביצה התחילה להתרקם).

                                                              וכן בברייתא לפי רש"י.

                                      (סג: באמצע)

                                      חלק ד – מניין לביצת עוף טמא שהיא אסורה?

                                      חזקיה – "ואת בת היענה" (הרי אין הבדל בין הבת לאימא, אלא הכוונה לביצה).

                                      רמב"ם – זה בעצם המקור לכלל ש"כל היוצא מן הטמא טמא".

                                      ואולי זה פשוט השם של החיה?

                                      לא, שהרי השם שלה זה יען: "בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר" (איכה ד, ג).

                                      והרי יש פסוקים אחרים שכן מזכירים את ה"בת"?

                                      1. "אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה" (מיכה א, ח). (דחייה – הכוונה דאבליה על בניה)
                                      2. "וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם" (ישעיהו יג, כא). (דחייה – הכוונה ששוכנת עם בניה).
                                      3. "תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה" (ישעיהו מג, כ).

                                      אלא – באמת נקראת גם וגם. אבל כיווןן שבפסוק שלנו הסופר יכול לחלק את "בת" ו"היענה" ל2 מילים ואפילו ל2 שורות – מראה שזה דבר נפרד ורומז לביצה (ואילו בשאר האיזכורים אסור לחלק ל2 שורות).

                                      [1] ןמחלוקת ראשונים האם יש בו לפחות איסור נבלה או שגם זה לא (כי זה עדיין בביצה).

                                      ו

                                      השיעור חולין דף סד – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                      16 min
                                    4. חולין דף סג – גמרא דף יומי

                                      לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_063.mp3

                                      Download

                                       

                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                      הדף היומי – חולין דף סג

                                      (סג. 5+ עד סג: 5-)

                                      חלק א – זיהוי העופות הטמאים המוזכרים בתורה
                                      1. שלך – שולה דגים מהים ("משפטיך תהום רבה"),
                                      2. דוכיפת – הודו כפות (כרבולת),

                                        3. (דילוג סג. 11+ עד שליש העמוד)

                                        1. תנשמת = באות.

                                          2. ויש תנשמת בעופות ותנשמת בשרצים,

                                          והתנשמת שברשימת העופות היא עוף,
                                          והתנשמת שברשימת השרצים הוא שרץ.

                                          ("דבר הלמד מעניינו").

                                          1. קאת – קוק.
                                          2. רחם – שרקרק – ששורק לפני שמגיע הגשם (רחמים לעולם).
                                            3. (ואם שורק כשיושב על הקרקע משיח מגיע).
                                          3. עורב – עורב שחור,
                                            4. "את כל עורב" – לרבות עורב העמקי (לבן),
                                            "את כל עורב למינו" – לרבות עורב הדומה ליונה
                                            (ור"א ריבה מכאן זרזיר או סנונית לבנה (סב.))
                                          4. נץ – נץ,
                                            5. למינו – לרבות בר חיריא.
                                          5. חסידה – דיה לבנה, ועושה חסידותעם חברותיה.
                                          6. אנפה – דיה רגזנית.

                                            7. (סג. 7-)

                                            חלק ב – מספר העופות: רב – 24

                                            הקדמה: בויקרא – 20, בדברים 21.

                                            בויקרא – דאה, איה למינה,

                                            בדברים – ראה, איה, דיה למינה.

                                            איך רב הגיע ל24?

                                            1. אם ראה ודאה זה עופות שונים, ודיה שונה, יוצא שיש 22.
                                            2. למינה, למינה, למינו, למינהו – מרבה 4.

                                              3. אז עכשיו זה 26?

                                              לא, ראה=דאה, איה = דיה. ולמה נכתבו? כדי לא לתת פתחון פה למיתממים שאומרים שזה לא השם של העוף שהם אכלו.

                                              ר' אבהו – 23 (ראה=דאה=איה=דיה)

                                              (סג: שליש תחתון)

                                              חלק ג – עוד על המספרים

                                              א. איסי בן יהודה – יש 100 סוגי איה (מכאן שלכל מין יש תתי מינים)

                                              ב. "ולעופות אין מספר".

                                              והרי יש? אלא הכוונה שאין מספר לעופות הטהורים.

                                              ולכן התורה פרטה את הטמאים ולא את הטהורים, כדי לשנות לתלמידו בדרך קצרה.

                                              חלק ד – עוף נאכל במסורת

                                              שידוע שאוכלים או שאמר לו צייד בשם צייד רבו (שבקיא בהם ובסימיניהם) שכשר.

                                              קולא – גם אם לא יודע את הסימנים – אוכל.

                                              בימינו גם חומרא – שגם אם יודע את הסימנים ולכאורה כשר – לא אוכלים אם אין מסורת.

                                              השיעור חולין דף סג – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                              15 min
                                            3. חולין דף סב – גמרא דף יומי

                                              לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

                                              להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_062.mp3

                                              Download

                                               

                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                              הדף היומי – חולין דף סב

                                              (סא: 1- עד סג. 6+)

                                              חלק א – מצא עוף עם סימני טהרה:

                                              א. נזכיר: אם יש סימני טהרה: מותר, אא"כ זה מהרשימה, לכן:

                                              רב נחמן:

                                              אם יש סימן טהרה אחד – מותר, בתנאי שמזהה שזה לא פרס או עוזניה.

                                                         (אמימר: לא צריך, כי פרס ועוזניה לא מצויים במקום יישוב).

                                              אם יש שני סימנים – מותר, בתנאי שמזהה שזה לא עורב.

                                              ב. והרי יש עוד עופות עם שני סימנים:

                                              ברייתא – ר"א מרבה מ"עורב למינו" גם זרזיר או סנונית לבנה! (וחכמים חולקים)

                                              תשובה – הכוונה שידע שזה לא עורב והדומים לו.

                                              [לגב סנונית לבנה:

                                              רב יהודה + מר זוטרא – הכוונה לסנונית לבנה (=עוף המשרט),
                                              אמימר – הכוונה לירוקה (שיחסית לשחורה נקראת לבנה), ואילו בלבנה לכו"ע כשר].

                                              (סב. 6-)

                                              חלק ב – סוגי תורים ובני יונה

                                              הקדמה: תורים מקריבים רק בוגרים, ויונים רק צעירים ("בני יונה").

                                              תסיל – סוג של יונה (-רק צעירים),

                                              תורי אציפי ותורים של רחבה (="כופשני צוצייני") – סוג של תור (-רק בוגרים),

                                              קשיים:

                                              1. למה לא הזכירו תסיל במשנה בפרה שמזכירה יונה?

                                                2. תשובה: תסיל נחשב יונה, אבל לא שותה כמוה.

                                                1. איך כשרים להקרבה, הרי יש להם שם לואי? (כמו שאזוב עם שם לואי ("אזוב רומאי") פסול!

                                                  2. תשובה:

                                                  1. אביי – אם השם לואי ניתן רק לאחר מתן תורה – כשר.
                                                  2. רבא – השם לואי לא מעיד על שוני מהותי (הראיה שבצוציני פשוט קוראים לתורים שלהם תורים סתם).

                                                    3. (סב: שליש עליון)

                                                    חלק ג – סוגי עופות שונים

                                                    לפי רש"י הדיון הוא האם העופות הבאים הם חלק מעופות שמוזכרים בתורה,

                                                    לפי תוס' ייתכן שהם לא אלו מהתורה, אך אם אין להם שום סימני טהרה הם טמאים.

                                                    1. כרזי (תוס' – עופות ממש קטנים) –

                                                      2. מעופפים – נחשבים עוף כשר,

                                                      לא מעופפים -= נחשבים שרץ העוף ואסורים.

                                                      1. צרדא – מותר, ברדא – אסור,
                                                      2. שמונה ספקות – חובא, חוגא, מרדא וכו' –
                                                        3. הספק – הקורקבן נקלף אבל רק על ידי סכין (גם אחרי ששמים בשמש).

                                                        [תרנגולא דאגמא היא המרדו (ולכן: ספק),

                                                        מה עם תרנגולתא דאגמא? (מין אחר)
                                                        רב פפא – מותרת, מרימר – אסורה (ראו שהיא דורסת)].

                                                        1. שבור אנדרפטא – מותר, פירוז אנדרפטא – אסור,
                                                        2. בוניא מותר, פרוא אסור,
                                                        3. מרדו זגיד ואכיל (זה שמו) – מותר, סגיד ואכיל – אסור,
                                                        4. שתיא/מזיג חמרא (זה שמו) – אסור, אך בת מזיג חמרא – מותר,
                                                        5. שקיטנא –
                                                          6. ארוך ואדום – מותר,
                                                          נמוך אדום – אסור,
                                                          ארוך ירוק – אסור.

                                                          (דילוג: סג. 5-11)

                                                          1. לקני ובטני – מותרים,
                                                            2. שקנאי ובטני – תלוי במקום.

                                                            למה זה תלוי במנהג המקום?

                                                            באמת הם מותרים, אבל יש להם סימן טהרה 1 כמו פרס ועזניה,

                                                            לכן במקום שבו מצויים פרס ועזניה (ליד המדבר) חוששים שיתבלבלו ואסרו,
                                                            בשאר המקומות מותר.

                                                            1. קואי וקקואי – מותר, ובמערבא אסור (והלקו).

                                                              2. השיעור חולין דף סב – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                              14 min
                                                            2. חולין דף סא – גמרא דף יומי

                                                              לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

                                                              להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                              https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_061.mp3

                                                              Download

                                                               

                                                              לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                              להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                              להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                                              הדף היומי – חולין דף סא

                                                              (ס: 1- עד סא: 1-)

                                                              העופות הטהורים והטמאים

                                                              א. הקדמה

                                                              התורה לא נתנה סימנים לעופות כמו בבהמות, אלא פשוט רשימה של 20 עופות טמאים (וכיון שב4 מהם כתוב למינה/ו – דורשים עוד 4):

                                                              ויקרא פרק יא (ובאופן דומה בדברים יד)

                                                               (יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה:

                                                              (יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ:

                                                              (טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:

                                                              (טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:

                                                              (יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף:

                                                              (יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:

                                                              (יט) וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף:

                                                              במשנה – התורה לא נתנה סימנים, אבל חכמים נתנו 4 סימני טהרה (ולהפך לטומאה):

                                                              1. לא דורס (אוכל מחיים/מחזיק את הקרבן עם האצבע על הקרקע ועוד).
                                                              2. יש לו אצבע יתירה
                                                              3. יש לו זפק (קיבה ראשונה מיד אחרי הוושט)
                                                              4. הפנים של הקורקבן נקלף בקלות.

                                                                5. לאילו עופות יש אלו סימני טהרה?

                                                                נשר – 0

                                                                פרס ועזניה – 1

                                                                עורב – 2

                                                                כל השאר (20 עופות) – 3

                                                                תורים ובני יונה – 4

                                                                מה עם שאר העופות בעולם? האם צריכים את כל סימני הטהרה כדי להיות טהורים, או את כל סימני הטומאה כדי להיות טמאים? את כל זה נראה בגמרא. עד כאן ההקדמה.

                                                                ב. משנה וברייתא –

                                                                במשנה – התורה לא נתנה סימנים, אבל חכמים נתנו 4 סימני טהרה/טומאה.

                                                                שואלת הגמרא – הרי בברייתא למדו את 4 הסימנים מהנשר,

                                                                           תשובה – אכן למדו את הסימנים מהנשר, והמשנה רק התכוונה שזה לא נכתב במפורש.

                                                                משמע מכאן:

                                                                1. מטרת הסימנים לאפשר לנו ללמוד גם לעופות אחרים שלא ברשימה.
                                                                2. כדי לטמא צריך את כל 4 סימני הטומאה, כמו בנשר, ואילו מקרי הביניים טהורים (וכמו שאומר ר' חייא בברייתא נוספת).
                                                                3. שאר העופות הטמאים הם יוצאי דופן, שטמאים למרות שאין בהם את כל 4 הסימנים.

                                                                  4. (סא. מתחת לאמצע)

                                                                  ב. שואלת הגמרא:

                                                                  הרי יש לנו שני מקרים קיצוניים: לנשר יש 4 סימני טומאה, לתור יש 4 סימני טהרה.

                                                                  למה הברייתות למדו דווקא מנשר שצריך 4 סימני טומאה כדי לטמא (ואז מי שבאמצע – טהור),

                                                                  אולי נלמד מתור שצריך 4 סימני טהרה כדי לטהר, ומי שבאמצע – טמא?

                                                                  תשובה:

                                                                  הרי התורה כתבה 23 מקרי ביניים. אם לומדים מנשר, מובן למה הם נכתבו – כי הם יוצאי דופן.

                                                                  אבל אם לומדים מתור – אז ברור שמקרי הביניים והנשר טמאים, אז למה הם נכתבו?

                                                                  (דילוג לסא: 2-)

                                                                  שאלה – אז אם לומדים מנשר שכל השאר טהורים, למה התורה כתבה שתורים ובני יונה טהורים?

                                                                  תשובה – היא לא. היא רק כתבה שהם טהורים להקרבה, ואילו שאר העופות לא.

                                                                  (חזרה לקטע הארוך שדילגנו – סא. באמצע (קצת פישטנו אותו, עכשיו נרחיב))

                                                                  ג. תהליך הלימוד ושני כתובים הבאין כאחד

                                                                  1. A. תהליך הגמרא:

                                                                    2. שוב: הגמרא שאלה למה לא ללמוד מתורים, וענתה כי אז למה כל מקרי הביניים נכתבו.

                                                                    בגמרא זה נכתב בשלבים:

                                                                    שנכתוב את תור, ונלמד מהם שמי שאין לו 4 סימני טהרה הוא טמא?

                                                                    כי אז למה נכתבו כל ה20 שיש להם 3 סימני טהרה?

                                                                    אז שנכתוב אותם ונלמד מהם ש3 סימני טהרה זה לא מספיק?

                                                                    כי אז למה נכתב העורב שיש לו רק 2 סימני טהרה?

                                                                    אז שנכתוב את העורב, ונלמד ממנו ש2 סימני טהרה זה לא מספיק?

                                                                    כי אז למה נכתבו הפרס והעזניה שסימן טהרה 1 זה לא מספיק.

                                                                    אז שנכתוב את הפרס והעזניה ונלמד שסימן 1 זה לא מספיק?

                                                                    כי אז למה נכתב הנשר?

                                                                    אפשר לסכם את כל זה בקצרה: אם נלמד מתורים, למה נכתבו כל הטמאים?

                                                                    (סא: שליש עליון)

                                                                    1. B. קושיית שני כתובים:

                                                                      2. בשלב הביניים הצענו לכתוב את פרס ועוזניה וללמוד שסימן 1 לא מפסיק.

                                                                      על זה שואלת הגמרא – איך נלמד, הרי שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדים?

                                                                      תשובה – אין להם את אותו סימן טהרה, לכן מלמדים.

                                                                      שאלה – עדיין יש כאן שני כתובים, כי הרי מה20 עופות אמנם לא למדנו ש3 סימני טהרה לא מספיקים (כי אז למה נכתבו העורב וכו'), אבל בשלב הזה כן ניתן ללמוד שסימן טהרה 1 לא מספיק (כי הגמרא עוד לא ענתה: שאז למה נכתב נשר), ואם כן אפשר ה20 עופות והפרס/עזניה הם שני כתובים, ואיך מלמדים? (וכאן מן הסתם מתוך ה20 יש לפחות אחד עם אותו סימן טהרה של הפרס/עזניה!)

                                                                      תשובה – כנ"ל – אין להם את אותו סימן.

                                                                      כלומר: לכל ה20 יש את אותם 3 סימנים, וכן לפרס או עזניה, ולשני (עזניה/פרס) יש את הסימן ה4, לכן מלמדים.

                                                                      בכל אופן, כל זה רק בהוו"ה, לפני שאמרנו שגם מזה א"א ללמוד כי אז למה נכתב הנשר.

                                                                      ד. הערת סיום

                                                                      תוספות (סא. ד"ה מה) – הסימנים נועדו לאפשר לבדוק האם עופות שלא הוזכרו ברשימה טמאים או טהורים (וכן משמע לאורך הסוגיה).

                                                                      ברש"י לעומת זאת (סא. נשר) עולה שהרשימה סגורה, והסימנים מאפשרים לברר האם העוף שאני רוצה לאכול הוא מהרשימה או לא (ואמנם יש רק 24 מינים, אבל כל מין כולל עוד עופות הדומים לו, כך שיש מקום ךדון בכל עוף האם הוא מה24).

                                                                      השיעור חולין דף סא – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                      17 min
                                                                    2. חולין דף ס – גמרא דף יומי

                                                                      לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

                                                                      להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                      https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_060.mp3

                                                                      Download

                                                                       

                                                                      לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                      להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                      להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                                                      הדף היומי – חולין דף ס

                                                                      (ס. שליש תחתון – ס: 1-)

                                                                      חלק א – 3 מימרות של ר' יהודה (אגב פרסות וקרן)
                                                                      1. שור הוא עם כרס ופרסות וראש וזנב גדולים, ולהפך בחמור (נפק"מ למו"מ).
                                                                      2. שור שהקריב אדם הראשון היה בעל קרן אחת ("מקרין מפריס" –מִקרן).
                                                                      3. השור הנ"ל יצא מהאדמה עם קרנותיו מוכנות והם קדמו לפרסותיו (מקרין מפריס).
                                                                        4. מסייע לריב"ל – מעשה בראשית בקומתן נבראו, וכן בדעתם.

                                                                        (ס. 6-)

                                                                        חלק ב – בדעתן נבראו
                                                                        1. העשבים עשו קל וחומר בעצמם מהעצים ויצאו "למיניהם"
                                                                        2. הירח התלוננה ואמר לה ה' להמעיט עצמה

                                                                          3. (וניחם אתה בארבעה דברים: א. תהיה גם ביום. ב. בה ימנו את החודשים והשנים. ג. צדיקים יקרא 'קטן' על שמה. 4. "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח).

                                                                          מאמרים מוסגרים על הדשאים:

                                                                          1. האם יש בהם איסור הרכבה כמו בעצים? תיקו.
                                                                          2. סתירה ותירוץ: נבראו ביום השלישי, יצאו אל פני האדמה ביום השישי כשנברא האדם והתפלל.

                                                                            3. (ס: חצי)

                                                                            חלק ג – שסועה ועוד אגדתות

                                                                            א. רב חנן בר רבא:

                                                                            1. A. השסועה בעל חי בפני עצמו (וטמא).
                                                                            2. B. הוכחה שתורה מן השמיים – וכי משה רבינו קניגי (צייד) או בליסטרי (יורה יחצים) היה? אם כן איך ידע שאין עוד מפריסי פרסה שאינם מעלי גרה ולהפך? אלא מכאן שתורה מן השמיים.

                                                                              3. ורב חסדא לרב תחליפא – תרשום את המילים בספרך ותפרשם.

                                                                              ב. עוד מילה למילון

                                                                              אגב רב תחליפא: "חמשת סרני פלשתים… והעוים" – והרי העוים הם 6?

                                                                              ר' יונתן – הפסוק החשיב רק את הארנקי שבהם (החשובים).

                                                                              ושוב רב חסדא לרב תחליפא – תרשום את המילה ארנקי כנ"ל.

                                                                              ג. העוים

                                                                              ר' יונתן – פלשתים, אך לא חשובים.

                                                                              רב – מתימן, והברייתא מבארת למה נקראו עוים.

                                                                              ר"ל – פלשתים: דברים ב, כג: הכפתורים השמידו את העוים.

                                                                              למה צריך את הפסוק הזה, לכאורה מיותר וניתן לשורפו!

                                                                              אלא הן הן גופי תורה: לעם ישראל היה אסור לכבוש את הפלשתים (ברית אברהם ואבימלך), אבל הכפתורים כבשום (את העוים) ועם ישראח כבש מהכפתורים.

                                                                              ד. עוד פסוקים שר"ל אומר שלכאורה מיותרים אך הם לא:

                                                                              1. סיחון כבשו את מואב.

                                                                                2. נזכר כי כך עמ"י יכלו לכבוש את השטח (כח במואב אסור להם להילחם).

                                                                                1. השמות של הר חרמון (שניר ושריון) –

                                                                                  2. ללמד שהגויים אהבו את הרי ישראל וקראו לערים שלהם על שמם.

                                                                                  1. יוסף מעביר את העם מעיר לעיר –

                                                                                    2. כדי שלא רק עם ישראל ירגישו שהם גולים.

                                                                                     

                                                                                    השיעור חולין דף ס – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                    17 min
                                                                                  2. חולין דף נט – גמרא דף יומי
                                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_059.mp3

                                                                                    Download

                                                                                    (נח: במשנה – ס. שליש תחתון)

                                                                                    חלק א – בהמה שהורעלה וכדומה וחלתה

                                                                                    א. משנה: בהמה חולה היא כשרה (כמו "מסוכנת").

                                                                                    כי טריפה זה רק כשיש בעיה פיזית באיבר, אבל אם אין – כשרה, גם אם ברור שתמות.

                                                                                    לכן: אחוזת דם, מעושנת, מצוננת, אכלה רעל חיות כמו הרדופני – כשרה.

                                                                                    אבל: אם אכלה משהו שרעיל גם לבני אדם, אמנם לא טריפה, אבל אסור לאוכלה משום סכנה.

                                                                                    ב. גמרא: שתי סתירות ותירוצים:

                                                                                    1. אכלה חילתית:
                                                                                      2. שמואל – טרפה, כי זה חד ומנקב את המעיים. תירוץ: גרגירים.
                                                                                      ברייתא – כשרה. תירוץ: עלים
                                                                                    2. אכלה סם המוות:
                                                                                      3. משנה – אסורה משום סכנה. תירוץ: סם מוות של אנשים,
                                                                                      ברייתא – מותרת. תירוץ: סם המוות של בע"ח.

                                                                                      (נט. 1+)

                                                                                      ג. סכנות של מאכלים שונים

                                                                                      אכילת חלתית – נפשט עורו,

                                                                                      16מביצים וכו' – נעקר ליבו,
                                                                                      צבי שנחתכו רגליו – שמואל: יש לחשוש שהוכש ולשים בתנור (אם הוכש יתפרק מעצמו))

                                                                                      (נט. משנה)

                                                                                      חלק ב – סימני הטהרה של בהמות וחיות

                                                                                      בתורה:

                                                                                      1. מפרסת פרסה ושוסעת שסע. 2. מעלת גרה.
                                                                                      ברוב החיות זה הולך יחד, מלבד כמה יוצאי דופן:
                                                                                      גמל ושפן וארנבת – מעלי גרה אך לא מפריסי פרסה וטמאים,
                                                                                      חזיר מפריס פרסה אך לא מעלה גרה וטמא.

                                                                                      א. בברייתא:

                                                                                      1. יש קשר בין הסימנים: אם היא מעלת גרה > היא גם מפרסת פרסה וכשרה.
                                                                                        2. 2. יש סימן נוסף – אם היא מעלת גרה גם אין לה שיניים למעלה מקדימה.

                                                                                        קושיות:

                                                                                        1. והרי יש יוצאי דופן:
                                                                                          2. בן גמל מעלה גרה, אין לו שיניים אך הוא טמא.
                                                                                          שפן מעלה גרה, יש לו שיניים, וטמא.
                                                                                        2. מה אכפת לנו מהשיניים? הרי זה לא סימן שנתנה התורה!

                                                                                          3. אלא כוונת הבברייתא לא לתת סימן אלא לתת שיטה (עונה בעיקר על הקושיא השנייה):

                                                                                          אם אין שיניים – סימן שהוא מעלה גרה וכשר.

                                                                                          למשל אדם שנמצא במדבר ומצא בהמה, אם אין אפשרות או זמן לבדוק אם מעלה גרה, בודק אם אין שיניים.

                                                                                          אך יש יוצא דופן: לבן גמל אין שיניים והוא מעלה גרה – אך טמא.

                                                                                          לכן מותר רק אם יודע שזה לא בן גמל.
                                                                                          (ואולי יש עוד יוצאי דופן? התורה אמרה שאין "הוא").

                                                                                          וכך אמר רב חסדא.

                                                                                          ב. עוד מימרות דומות של רב חסדא:

                                                                                          1. a. גם הקשר ההפוך נכון: אם מפרסת פרסה – סימן שמעלת גרה, וכשרה.

                                                                                            2. ולכן אם הולך במדבר, מספיק שיבדוק את הרגליים.

                                                                                            אך יש יוצא דופן: חזיר (מפריס פרדה אך לא מעלה גרה).
                                                                                            (ואולי יש עוד יוצאי דופן? התורה אמרה שאין "הוא").

                                                                                            1. b. עד שיטת בדיקה (אם א"א לבדוק רגליים/גרה) – אם הבשר שתי וערב סימן שטהור.

                                                                                              2.            אך יש יוצא דופן: ערוד.

                                                                                              (ואולי יש עוד יוצאי דופן? גמירי שאין).

                                                                                              (נט. 1-)

                                                                                              חלק ג – סימני חיה

                                                                                              א. ברייתא: חכמים: קרניים + טלפים

                                                                                              ר' דוסא – קרניים (טלפים לא מספיק).

                                                                                              ב. ביאור קרניים – שלושה שלבים (נפרש לפי הרמב"ן והרשב"א, לא לפי רש"י):

                                                                                              1. קרניים – חיה.

                                                                                                2. והרי לעז יש קרניים והיא בהמה?

                                                                                                צריך כרוכות – שכבות לא מהודקות, ואילו של העז מהודקות.

                                                                                                1. והרי לשור יש כגרוכות לא מהודקות?

                                                                                                  2. צודק, צריך כרוכות חרוקות (=שכבות כן מהודקות), ולכן השור לא חיה כי הם לא מהודקות.

                                                                                                  1. חזרה לעז – אז למה העז לא חיה, הרי יש לו שכבות מהודקות?
                                                                                                    2. צריך עוד משהו – הדורות (עגולות).

                                                                                                    יוצא שצריך 2 דברים כדי להיות חיה:

                                                                                                    כרוכות חרוקות (שכבות מהודקות) + הדורות (עגולות).

                                                                                                    שור לא חיה כי כרוכות אך לא חרוקות.

                                                                                                    עז לא חיה – כי כרוכות חרוקות, אך לא הדורות.

                                                                                                    מה עם עז כרכוז? (הקרניים כרוכות חרוקות והדורות, אבל נחרוקות לא בלועות זה בזה ("מבלע חירקייהו", האם זה מונע ממנה להיות חיה?)

                                                                                                               מחלוקת:

                                                                                                               רב אחאי – בהמה (צריך "מבלע חירקייהו" כדי להיות חיה)

                                                                                                               רב שמואל בן ר' אבהו – חיה (לא צריך מבלע חירקייהו), וכן הלכה.

                                                                                                    ג. המשך הברייתא – "קרש" יש לו קרן אחת, והיא חיה וחלבה מותר.

                                                                                                               רב יהודה – זהו הצבי מבית עילאי (מהיער העליון).

                                                                                                    ואגב, טיגריס הוא האריה מבית עילאי.

                                                                                                               (ומדובר בחיות ענק: אורך הצבי 16 אמה, רוחב פני האריה 9 אמות).

                                                                                                    (נט: שליש תחתון, אגב הזכרת אריה דבי עילאי)

                                                                                                    חלק ד – אגדתא: ר' יהושוע בן חנניה והקיסר

                                                                                                    א. ר' יהושע ב"ח מדמה את ה' לאריה דבי עילאי, והקיסר רוצה לראות את האריה אך מתחרט מרוב פחד.

                                                                                                    ב. רוצה לראות את ה', ר' יהושע ממשיל לו על ידי שלא יכול אפילו להסתכל בשמש.

                                                                                                    ג. הקיסר רוצה לעשות לה' סעודה.

                                                                                                    ד. בת הקיסר רוצה שה' יכין לה פלך.

                                                                                                    השיעור חולין דף נט – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                    18 min
                                                                                                  2. חולין דף נח – גמרא דף יומי

                                                                                                    לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים, מרת חנה בת רבי שמואל ע"ה

                                                                                                    להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_058.mp3

                                                                                                    Download

                                                                                                     

                                                                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                                                                                    הדף היומי – חולין דף נח

                                                                                                    (נז: 8 שורות מלמטה – נח: במשנה)

                                                                                                    א. סימן ל(אינה) טריפה (בספק טריפה)

                                                                                                    רב הונא – 12 חודש.

                                                                                                    מיתיבי – סימן ל(אינה) טריפה –

                                                                                                    ת"ק – אם יולדת,
                                                                                                    רשב"ג – משבחת,
                                                                                                    רבי – 30 יום.
                                                                                                    (אמרו לו – יכולה לחיות אפילו כמה שנים "טריפה חיה").
                                                                                                    תשובה – רב הונא כרשב"א שסובר 12 חודש.
                                                                                                    והלכתא (סוף נח.) – גם 12 חודש וגם לידה.

                                                                                                    ב. ביצי טריפה

                                                                                                    [ניתן לאסור את היוצא מהטריפה משתי סיבות:
                                                                                                    1. עובר ירך אימו – דווקא כשנוצר לפני שהאם נאסרה.
                                                                                                    2. האם גרמה לו (היוצא מן הטמא טמא) – דווקא כשנוצר אחרי שהאם נאסרה. כאן ניתן להקל מדין "זה וזה גורם"].

                                                                                                    A. אמימר –

                                                                                                    גירסא 1 –
                                                                                                    a – ביצים שהיו לפני שנטרפה – נטרפו עמה (עובר ירך אמו)
                                                                                                    b – ביצים שנוצרו אחרי שהיא נטרפה – מותרים (זה וזה גורם)
                                                                                                    (מצד אחד יצאו מהאיסור ואסורים, אך מצד שני גם הזכר גרם להם, וזה וזה גורם – מותר).

                                                                                                    איתיביה –

                                                                                                    "ושוין בביצה שאסורה, מפני שגדלה באיסור" (b)
                                                                                                    תשובות:
                                                                                                    1. שם התייחמה מהקרקע (הזכר לא גרם אלא רק האם).
                                                                                                    [2. וא"א לומר שמדובר בa,  שאם כן צריך לכתוב שגמרה באיסור (שהרי התחילה בהיתר).

                                                                                                    גירסא 2 (נח. אמצע)

                                                                                                    רבינא – טריפה לא מייצרת ביצים,
                                                                                                    ולכן גורס באמימר שמדובר בספק טריפה, ובודקים אם תצליח לייצר עוד ביצים (לעיל א),
                                                                                                    אם הצליחה – אינה טריפה כלל,
                                                                                                    לא הצליחה – טריפה (והביצים שכבר היו בה אסורות (עובר ירך אמו (a)), הביצים החדשות – מותרות מצד זה וזה גורם (b)).

                                                                                                    איתיביה – מהברייתא הנ"ל שיש לטריפה ביצים (b),

                                                                                                    תשובה – לגרוס "שגמרה באיסור" (a) ומדובר בביצים שנוצרו לפני שנטרפה.

                                                                                                    B. ביאור הרישא בברייתא

                                                                                                    ולד של בהמת טריפה, ר"א – לא יקרב, ר' יהושע – יקרב,

                                                                                                    ובברייתא נוספת (כאמור) – מודים בביצה שאסורה.

                                                                                                    הסבר המחלוקת –

                                                                                                    לגירסא א
                                                                                                    מדובר בb – שקודם נטרפה ואח"כ התעברה,
                                                                                                    ר"א אוסר – היוצא מן הטמא (ולא אומרים "זה וזה גורם"),
                                                                                                    ר' יהושע מתיר – זה וזה גורם, ובביצה אוסר כי כאמור התייחמה מהקרקע.

                                                                                                    לגירסא ב

                                                                                                    מדובר בa – שהתעברה ואח"כ נטרפה
                                                                                                    ר"א אוסר – עובר ירך אמו,
                                                                                                    ור' יהושע מתיר – לא אומרים ירך אמו (ובביצה אוסר, כי הגידים משותפים).

                                                                                                    C. למה לא נחלקו בחולין?

                                                                                                    הסבר הר"ן – לולי שני ההסברים הנ"ל, יכולנו לומר הסבר שלישי –
                                                                                                    שמדובר שלפי כולם אין את שתי הסיבות לאיסור (לא אומרים עובר ירך אמו, יש זה וזה גורם),
                                                                                                    ור"א אוסר מצד דין מיוחד בקרבן (שלא ראוי שיבוא מאם טריפה).

                                                                                                    אך לאור שני ההסברים של אמימר, קשה – למה נחלקו דווקא בקדשים?

                                                                                                    תשובה – להודיעך כוחו של ר' יהושע שמתיר (כח דהיתרא עדיף).

                                                                                                    אגב ה12 חודש

                                                                                                    ג. תוחלת חיים של בע"ח
                                                                                                    A. רב הונא – בריות בלי עצם חיות עד 12 חודש.
                                                                                                    רב פפא – נפקא מינה שאם מצא כד עם תמרים מתולעים, אם שמר על הכד הרמטית שנה, יכול להניח שכל מה שהתליע מבחוץ מת והתפוררו, ואם יש תולעים חדשים הם לא שרצו על הארץ. ומותרים.
                                                                                                    B. רב – בקא חי יום וזבוב שנה.
                                                                                                    קשה – פתגם שנקבת הבקא כועסת עליו שבע שנים שלא קרא לה לסעודת הדם.
                                                                                                    תשובה – הכוונה ב"שנות בקא" (כמו שיש פתגם שהעוקץ שלו כבד ששים מנים).

                                                                                                    (נח: 11+)

                                                                                                    ד. איבר מיותר
                                                                                                    לסיום הפרק לגבי טריפות הגמרא מביאה עוד סוג של טריפה.
                                                                                                    A. רב הונא – בהמה עם רגל אחורית נוספת – כאילו חסרה והיא טריפה.

                                                                                                    B. הגבלות:

                                                                                                    1. בהמה שהיו לה שני "סניא דיבי".
                                                                                                    הגבלה – אם מחוברים אחד אחרי השני (נראה כאחד ארוך) – כשרה.
                                                                                                    2. צינור מיותר בין בית הכוסות ל:
                                                                                                    להמסס – רב אשי רצה להטריף, אך רב הונא מר בר חייא – זה נפוץ בחיות הבר.
                                                                                                    לכרס – מר בר רב אשי חשב גם כאן להכשיר (כנ"ל), אך רב הושעיא – פה זה דווקא לא נפוץ וזה טריפה.
                                                                                                    3. ברייתא – ראש הטבחים בציפורי – שני מעיים – בבהמה טריפה, בעוף כשר (נפוץ).
                                                                                                    וגם בבהמה – אם מתחברים ונשפכים יחד – כשר.
                                                                                                    איפה צריך שיתחברו? "עד כאצבע" – נחלקו רב אמי ורב אסי אם מההתחלה או אפילו רק מהסוף.

                                                                                                    ה. ניטלה הנוצה

                                                                                                    ר"י – טריפה.
                                                                                                    רי"ח – ר"י ורי"ש אמרו דבר אחד, שרי"ש מחשיב את הפלומה כחלק מהעור לעניין מחשבת פיגול בחטאת העוף (שחשב לאכול הבשר והעור).
                                                                                                    דחיית רבה – בפיגול תלוי האם ראוי לאכילה, בטריפה תלוי האם מגן על פנים העוף כעור.

                                                                                                    השיעור חולין דף נח – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                    21 min
                                                                                                  3. חולין דף נז – גמרא דף יומי

                                                                                                    לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.

                                                                                                    ולהבדיל, לרפואה שלימה לישראל מאיר בן מרים בתוך שאר חולי ישראל

                                                                                                    להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_057.mp3

                                                                                                    Download

                                                                                                     

                                                                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                                                                                    הדף היומי – חולין דף נז
                                                                                                    ואלו כשרות בעוף

                                                                                                    (נו:  במשנה – נז: 8 שורות מלמטה)

                                                                                                    המשנה –

                                                                                                    נקב (פחות מרוב) או סדק (לאורך) בקנה,
                                                                                                    נשיכת חולדה שלא עושה נקב בקרום המוח,
                                                                                                    זפק – ניקב, רבי – אפילו ניטל (ראשונים – לא לגמרי, נשאר מינימום שמעביר את האוכל),
                                                                                                    יצאו בני מעיה ולא ניקבו.
                                                                                                    נשברו גפיה (כנפיים), רגליה
                                                                                                    נוצות – הגדולות – כשירה, הקטנות שקרובות לגוף – ר"י מטריף (כבהמה ללא עור (גלודה, נד.).

                                                                                                    א. זפק

                                                                                                    A. ההלכה בניטל הזפק
                                                                                                    ת"ר – ר' סימאי ור' צדוק "הורו בטרפחת (ניטל הרחם),  כרבי בזפק",
                                                                                                    והגמרא מתלבטת –
                                                                                                    הורו בשניהם – גם בטרפחת (רש"י – לחומרא) וגם בזפק (לקולא כרבי),
                                                                                                    הורו רק בטרפחת לקולא (ורק השתמשו ברבי כדוגמא לקולא).
                                                                                                    תיקו.
                                                                                                    B. הגבול בין הושט (שנקב פוסל) לזפק (שאינו פוסל) –
                                                                                                    ריב"ל – גג הזפק נחשב ושט (רב ביבי – כל שנמתח עמו).

                                                                                                    ב. יצאו בני מעיה – כשירה

                                                                                                    A. ר' שמואל ברי"צ – בתנאי שלא היפך בהן ("הוא עשך ויכוננך").
                                                                                                    B. אגב –
                                                                                                    1. עוד דרשה על הפסוק הנ"ל – כרכא דכולה ביה.
                                                                                                    2. סיפור על מעיים שיצאו לאדם, והבהלה החזירתם בלי להופכם.

                                                                                                    ג. נשברו רגליה – כשירה (נז. 2+)

                                                                                                    הגבלה – רבא בדק בצומת הגידים (חיבור הגידים מתחת לשוק).
                                                                                                    (מכאן אינו מהמשנה, עד סעיף ו,B)

                                                                                                    ד.  שמוטת ירך וגף בעוף (נז.5+)

                                                                                                    [בבהמה: יד – כשרה, ירך – טריפה],
                                                                                                    A. גף (יד)  –
                                                                                                    ר"י-רב – טריפה (שמא ניקבה הריאה),
                                                                                                    שמואל ורי"ח – תיבדק (במילוי אוויר).
                                                                                                    [אגב, מובאת כאן מחלוקת לגבי ריאה בעוף, ראה סעיף הבא (ה). בינתיים נדלג מ9+ לאמצע נז.)

                                                                                                    B. שמוטת ירך

                                                                                                    a. ר"י-רב – טריפה,
                                                                                                    רב הונא-רב – כשרה
                                                                                                    (והסביר לבנו רבה שר"י טעה כי ראה שכשרב ביקר בפומפדיתא שאסרו, הוא לא תיקן אותם "נהרא נהרא ושטיה (רש"י)).

                                                                                                    b. נפקא מינה לצומת הגידים

                                                                                                    רב ירמיה בר אבא בדק בצומת הגידים,
                                                                                                    רבי אבא הקשה – הרי אפילו אם כל הירך נשמט כשר (וזה מעל צומת הגידים),
                                                                                                    רב ירמיה ענה:
                                                                                                    1. רב אמר בפירוש על המשנה לקמן (עו.) שאם ניטל צומת הגידים מטריף גם בעוף,
                                                                                                    2. רבי אבא הציע לתרץ (וכן רב ירמיה  – רב אמר זאת בפירוש) –
                                                                                                    בנשמט – יכול לחיות (קרה במפרק),
                                                                                                    בנחתך (שלא במפרק) – לא יכול לחיות וטרף.

                                                                                                    c. רבי אבא ור' זירא (נז. 4-)

                                                                                                    ר' זירא: רב הונא-רב – טריפה,
                                                                                                    רבי אבא – אני שמעתי מרב הונא-רב – כשירה.
                                                                                                    (ואז מספר לו את הדיון עם רב ירמיה).
                                                                                                    ר' זירא – ר' חייא בר אשי-רב – טריפה.

                                                                                                    d. ועוד דעות (נז: שליש עליון)

                                                                                                    מטריף – ר' יעקב בר אידי-רי"ח,
                                                                                                    מכשיר – ר' חנינא-רבי.
                                                                                                    ולהלכה – ר' יהושע בן לוי (בהקשר אחר) – "הלכה רווחת בישראל" שטריפה.
                                                                                                    (הגענו עד נז: 5+ ברחבות)


                                                                                                    ה. ריאה בעוף
                                                                                                    (מ9+ לאמצע נז.)
                                                                                                    חזקיה – אין ריאה לעוף.
                                                                                                    ורי"ח – יש (ונמצאת אדומה כמו ורד בין הכנפיים).

                                                                                                    הסבר לחזקיה (שאין) –

                                                                                                    1. אין ממש – הרי ודאי שיש.
                                                                                                    2. אין טריפה בריאה, הרי יש (לוי – יש את כל הטריות של בהמה).
                                                                                                    3. לא צריך בדיקה בנפלה או נשרפה (מוגנת יותר ע"י הצלעות).
                                                                                                    דחייה – מהתגובה של רי"ח, משמע שהמחלוקת מציאותית, ואכן אומר רי"ס בר"ח שחזקיה אינו בקי בעופות (תוס' – חזקיה קיבל ההלכה מרבותיו שהתכוונו לאפשרות 3, והוא הבין את אפשרות 1).

                                                                                                    (נז: 5- לפני הרחבות)

                                                                                                    ו. ריפוי וניסויים מדעיים בטריפות

                                                                                                    A. פקפוקים על סימני הטריפה מניסויים מדעיים

                                                                                                    במשנה השיעור הוא עד איסר האיטלקי,
                                                                                                    אך ר' יוסי בן נהוראי שאל – הרי היתה רחל אחת שעשו לה קרום על פתח גדול יותר וחיתה.
                                                                                                    ענה לו ר' יהושע בן לוי – כנראה שחיתה רק עד יב חודש.
                                                                                                    [וכמו ששמוטת הירך טריפה (סעיף ד), ור"ש בן חלפתא עשה לה סוג של קיבוע וחיתה, וגם שם הכוונה עד יב חודש].

                                                                                                    B. עוד ניסויים – של ר"ש בן חלפתא (עסקן בדברים)

                                                                                                    1. מרט נוצות של תרנגולת ועטף אותה בעור וחיתה ואף גילדה נוצות חזקות יותר.
                                                                                                    2. ניסוי עם נמלים לבדוק האם יש להם מלך ורב אחא בריה דרבא דחה את הניסוי.

                                                                                                    נספח

                                                                                                    הסימון hd מצביע לשקי האוויר שנמצאים בתוך הזרועות, ושתלישתם יכולה לפגוע גם בריאות עצמן (lung).

                                                                                                    בדיקת צומת הגידים (מוטמע מאתר אוצר-סטוק) –

                                                                                                    השיעור חולין דף נז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                    19 min
                                                                                                  4. חולין דף נו – גמרא דף יומי

                                                                                                    לעילוי נשמת רות שמואלי ז"ל אשת חיל שהיתה מאירה פנים תמיד ולכל אחד. שיום ו' תמוז הוא יום השנה לפטירתה.

                                                                                                    ולהבדיל, לרפואה שלימה לישראל מאיר בן מרים בתוך שאר חולי ישראל

                                                                                                    להקדשת שיעור ליחצו כאן

                                                                                                    https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/chulin_056.mp3

                                                                                                    Download

                                                                                                     

                                                                                                    לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב

                                                                                                    להדפסת תרשים הדף היומי לחץ כאן
                                                                                                    להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת חולין לחץ כאן

                                                                                                    הדף היומי – חולין דף נו

                                                                                                    (נו. במשנה – נו: במשנה)

                                                                                                    טריפות בעוף

                                                                                                    המשנה

                                                                                                    א. נקבים – נקובת הוושט, פסוקת הקנה, הכתה חולדה בבראש במקום שעושה נקב בקרום המוח, הקורקבן, הדקין.
                                                                                                    ב. נפלה לאש עד כדי כך שמעיה הפכו מאדום לירוק.
                                                                                                    ג. התרסקה – על ידי חיה או אדם, אם חיתה מעת לעת כשרה.

                                                                                                    חלק א – נקב בקרום המוח

                                                                                                    א. האם אפשר לבדוק?

                                                                                                    A. רב ושמואל ולוי – בודק באצבע מבפנים (דוחף המוח).
                                                                                                    [בדף מה. יש מחלוקת האם כדי להטריף צריך ששני הקרומים יינקבו או שמספיק העליון. מקשים – לכאורה הבדיקה מועילה רק כששניהם נקרעו, ומתרצים – היא מועילה גם אם רק העליון נקרע – כי דחיפת האצבע תקרע את התחתון].
                                                                                                    B. זעירי – הבדיקה לא מועילה, כיוון ששיני החולדה צרות ועקומות, ומוח לא יידחף מחוץ לגולגולת.
                                                                                                    זעירי חוזר בו בעקבות הסעיף הבא.
                                                                                                    C. בדיקה במסמר –
                                                                                                    דעת רי"ח ור"ל – לי כולם הבדיקה הנ"ל באצבע טובה,
                                                                                                    לגבי בדיקה במסמר מבחוץ:
                                                                                                    ר"ל – לא, רי"ח – גם טוב.
                                                                                                    וכן מחלוקת תנאים –
                                                                                                    ר"י – דווקא באצבע (כדי שהמסמר עצמו לא יגרום לנקב ולאיסור מספק), (וכן בברייתא – ר"ש ב"א בשם ר"י)
                                                                                                    ר' נחמיה – במסמר (הבדיקה באצבע אינה מספיק טובה (מאכיל טריפות לישראל).

                                                                                                    ב. עוף של מים (שורה אחרונה בצרות)

                                                                                                    בעוף מים (כולל אווזים שלנו) יש חומרא שנקב בגולגולת מטריף גם ללא נקב בקרום, וממילא אין טעם בבדיקה. הגמרא מביאה חומרא כתירוץ שלוש פעמים:
                                                                                                    A. בברייתא הנ"ל של ר"ש ב"א, תחילה כתוב שיש בדיקה ובסוף כתוב שאם נשבר העצם מטריף.
                                                                                                    B. רב ושמואל בדקו באצבע, וקשה מלוי שנקב בגולגולת מטריף.
                                                                                                    C. רב מתנא הכשיר תרנוגלת של בית רב חנא, והקשו עליו מלוי הנ"ל.

                                                                                                    כאמור, את כל החומרות תירצו שמדובר בעוף של מים.

                                                                                                    ג. בדיקות נוספות

                                                                                                    רב שיזבי – בשמש,
                                                                                                    רב יימר – מילא הראש במים,
                                                                                                    רב אחא ב"י – בקש.

                                                                                                    (נו: 2+)

                                                                                                    חלק ב – נפלה לאש

                                                                                                    א. שיעור הירוק – כלשהו (רי"ח).

                                                                                                    ב. הוריק הכבד ליד המעיים – טריפה (אפילו שהכבד עצמו לא מעכב אילו אם איננו, כאן מניחים שהמעיים נשרפו עמו].
                                                                                                    ג. שינוי הצבע לשני הכיוונים ותלוי במה מדובר–
                                                                                                    אדום לירוק – קורקבן, לב, כבד.
                                                                                                    ירוק לאדום –

                                                                                                    [מי אמר זאת:

                                                                                                    1. ר"א הקפר על תרנגולת של ריב"ל, שהמשנה (אדום ירוק) זה רק לגבי הנ"ל.
                                                                                                    2. ברייתא – כנ"ל.
                                                                                                    3. ר' אבהו על תרנגול של ר' יצחק בר יוסף: שירוק-אדום – טריפה].

                                                                                                    ד. בישול

                                                                                                    הבישול מחזיר את המצב המקורי, ולכן אם הבישול שינה – הולכים לפי המצב אחרי הבישול. ממילא:
                                                                                                    1. רב שמואל בר חייא-רב מני – אדומים שהוריקו שאחרי בישול חזרו והאדימו – כשרים.
                                                                                                    2. רנבי"צ – אדום שנשאר אדום ואחרי הבישול הוריק – טריפה.
                                                                                                    ומציע רב אשי – שלי"ז נחייב לבשל, אך דוחה הגמרא שיש חזקת היתר.

                                                                                                    (נב: 4- לפני המשנה)

                                                                                                    חלק ג – חשש לריסוק איברים

                                                                                                    אחרי 24 שעות אין חשש לריסוק, אך יש חשש לשאר הטריפות וצריך לבדוק (כמו בבהמה שנפלה).

                                                                                                    השיעור חולין דף נו – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.

                                                                                                    12 min

                                                                                                  About הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

                                                                                                  From the publisher's feed

                                                                                                  הדף היומי - באתר זה תוכלו לשמוע וצפות בשיעורי דף יומי קצרים וברורים במיוחד, בכ13 דקות לדף גמרא.