רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ט

המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות, אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1uQLSBBGDhgu6iectU6IQaw5Pkg7dgAuu8NWKlfSZmto/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ח

כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו, אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה, ואם רצה להרגו יהרג, שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך, וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו, כשמעי בן גרא, ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד, ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו, אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1crNFVc1PPdjEKztmXfxWgsCNA6j8lmbArGn6aPsk29s/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ז

כבר ביארנו שמלכי בית דוד דנין אותן ומעידין עליהן אבל מלכי ישראל גזרו חכמים שלא ידון ולא דנין אותו, ולא מעיד ולא מעידין עליו, מפני שלבן גס בהן ויבא מן הדבר תקלה והפסד על הדת.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1NWTd6rYIFub7nhu6FrQG2D7znL4ltwuJHTBfitTURcA/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ה

המלך אסור לשתות דרך שכרות, שנאמר אל למלכים שתו יין, אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.

הלכה ו

וכן לא יהיה שטוף בנשים, אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים, שנאמר לא תתן לנשים חילך, על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו, שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1BTNJQJdZ0e7looSf_xGf07uuW7Jp6MweqKwgObX9S38/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ג הלכה ד

וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לְהַנִּיחַ בִּגְנָזָיו וּלְהִתְגָאוֹת בּוֹ אוֹ לְהִתְנָאוֹת בּוֹ, אֵלָא כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לַחֲיָלוֹת שֶׁלּוֹ וְלַעֲבָדָיו וּלְשַׁמָּשָׁיו.  וְכָל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁיַּרְבֶּה לְאוֹצַר בֵּית ה', וְלִהְיוֹת שָׁם מוּכָן לְצָרְכֵּי הַצִּבּוּר וּלְמִלְחֲמוֹתָם--הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְהַרְבּוֹתוֹ; וְאֵין אָסוּר אֵלָא לְהַרְבּוֹת לְעַצְמוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ" (דברים יז,יז).  וְאִם הִרְבָּה, לוֹקֶה.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1O8bhg92QwfYsMKN5pB2vb6zrCQzAWeguNq_bcMbmGrU/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ג

ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו, אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים אסור, ואם הוסיף לוקה.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1pNb0JI-g8Lf-MiJsnczksAb0CxWPCT9qEWFlgn_2hBs/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ב

לא ירבה לו נשים, מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה, ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה, ויש לו לגרש ולישא אחרת תחת זו שגירש. 

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1BJDka8cBtneZ7vODJZ_CnG4gXSeBqelghiapAZ1ekcQ/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה א

בעת שישב המלך על כסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד, אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו, אלא בעת שיכנס לבית הכסא, או לבית המרחץ, או למקום שאין ראוי לקריאה, יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1_bMIon4EGKgULIDwRNYhUzA7mlZ-1sf_kwa9WDgVCkY/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ב הלכה ו

כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי, ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי, שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו, ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטנים, וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות, שנאמר שמעוני אחי ועמי, ואומר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו', לעולם יתנהג בענוה יתירה, אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם, ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק, רועה קראו הכתוב, לרעות ביעקב עמו, ודרכו של רועה מפורש בקבלה כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו'.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1_9fiF9BpQ1hBXfm7EuJ0zv1wIA2Fiz-ZfB-WwtgmsZM/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ב הלכה ה

המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך, ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו, ומשים כתר בראשו, וכל העם באין אליו בעת שירצה, ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה, 

אפילו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה, שנאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך, אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה, ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול, שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד, אעפ"כ מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמוד מפניו כשיבא לו, ולא יעמוד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים, וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו, וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה אפילו לתלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי, במה דברים אמורים בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצינעה, אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה, ולא יעמוד מפני אדם, ולא ידבר רכות, ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא יראתו בלב הכל.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1BzMN7w3b3oLTPno8dIHmBOAyQnIKrXqsYwMDcro-dGs/edit?usp=sharing