רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ו 

עמון ומואב אין שולחין להם לשלום שנאמר לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך, אמרו חכמים לפי שנאמר וקראת אליה לשלום יכול עמון ומואב כן, תלמוד לומר לא תדרוש שלומם וטובתם, לפי שנאמר עמך ישב בקרבך בטוב לו לא תוננו יכול עמון ומואב כן, תלמוד לומר וטובתם, ואף על פי שאין שואלים בשלומם אם השלימו מעצמם תחלה מקבלין אותן.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1leuQM9hbrUcgYZCaVbACE0XZlvDeoiYpv9YLc0fpGy4/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ה

שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח, וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים, וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה, אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון, לפי ששלח להם בכלל ולא קבלו, ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום, ולמה קשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה, מפני שכרתו להם ברית, והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית, אלא היה דינם שיהיו למס עבדים, והואיל ובטעות נשבעו להן בדין היה שיהרגו על שהטעום לולי חלול השם.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1bkxTQmzLen3D2F2HM0I-jx3N8z2srQmq6Z-j1_qn770/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ב

ויש למלך להתנות עמהם שיקח חצי ממונם, או הקרקעות ויניח כל המטלטלין, או המטלטלים ויניח הקרקעות, כפי מה שיתנה. 

הלכה ג

ואסור לשקר בבריתם ולכזב להם אחר שהשלימו וקבלו שבע מצות. 

הלכה ד

ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים, במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה, וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק, ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/171pC205T0aL0-cL1ripfhiW3Ri2EcNm1j0GDLaElgIU/edit?usp=sharing

אֵין עוֹשִׂין מִלְחָמָה עִם אָדָם בָּעוֹלָם, עַד שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ לְשָׁלוֹם--אֶחָד מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, וְאֶחָד מִלְחֶמֶת מִצְוָה:  שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם". אִם הִשְׁלִימוּ, וְקִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נוֹחַ עֲלֵיהֶן--אֵין הוֹרְגִין מֵהֶן נְשָׁמָה; וַהֲרֵי הֶן לַמַּס, שֶׁנֶּאֱמָר "יִהְיוּ לְךָ לָמַס--וַעֲבָדוּךָ".

קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַמַּס, וְלֹא קִבְּלוּ הָעַבְדוּת, אוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הָעַבְדוּת, וְלֹא קִבְּלוּ הַמַּס--אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם:  עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ שְׁנֵיהֶם.  וְהָעַבְדוּת שֶׁיְּקַבְּלוּ--הִיא שֶׁיִּהְיוּ נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְמַטָּה, וְלֹא יָרִימוּ רֹאשׁ בְּיִשְׂרָאֵל, אֵלָא יִהְיוּ כְּבוּשִׁים תַּחַת יָדָם; וְלֹא יִתְמַנּוּ עַל יִשְׂרָאֵל, לְשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם.

וְהַמַּס שֶׁיְּקַבְּלוּ--הוּא שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ בְּגוּפָם וּמְמוֹנָם, כְּגוֹן בִּנְיַן הַחוֹמוֹת, וְחִזּוּק הַמְּצוּדוֹת, וּבִנְיַן אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְכַיּוֹצֶא בּוֹ: 

שֶׁנֶּאֱמָר "וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית ה' וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם.. וְאֵת כָּל-עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה.. וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס-עֹבֵד, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וּמִבְּנֵי, יִשְׂרָאֵל, לֹא-נָתַן שְׁלֹמֹה, עָבֶד:  כִּי-הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִישָׁיו, וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ, וּפָרָשָׁיו".

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1TYu5Wv4jJkPmZ4kXDulY_-0SJRjGEfHawpaqFOYA_Xk/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה י

גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה, וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. 

הלכה יא

אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו, ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות, ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו, ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק. 

הלכה יב

לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו, כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1MzZptCgkhT1mzvdVPD4V0vA1x8OPc3UON8_14bVLQq8/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1557RDz5qvgHjBb1CwfUT56cUfJhdpG_NrIvpTF3EgLU/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ז

ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים , מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר, הכל אסור להתישב בה, בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים, שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיף עוד לראותה, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ואלכסנדריאה בכלל האיסור. 

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1tW87_cHmoHf3CPJOsqSvMr66xy5_Q7S9oYXuYZU8O7M/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה' הלכה ו'

כָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל בְּמֶלֶךְ עַל פִּי בֵּית דִּין--הֲרֵי זֶה כִּבּוּשׁ רַבִּים, וַהֲרֵי הִיא כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשׁוּעַ לְכָל דָּבָר: וְהוּא שֶׁיִּכְבְּשׁוֹ אוֹתָהּ, אַחַר כִּבּוּשׁ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1abI4s0i4K2m6UJ-1cMIQJ6EfEZvU51UNwtRbwWnaxq0/edit?usp=sharing

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ה

וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/1myxKm0Kfhq0eiFKr-C86P-PzidKiGMDDpaEFNFLBHO8/edit?usp=sharing

הלכות מלכים ומלחמותים פרק ה הלכה ד

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַחְרִים שִׁבְעָה עֲמָמִין, שֶׁנֶּאֱמָר "הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם" (דברים כ,יז); וְכָל שֶׁבָּא לְיָדוֹ אֶחָד מֵהֶן, וְלֹא הֲרָגוֹ--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה" (דברים כ,טז). וּכְבָר אָבְדוּ, וְאָבַד זִכְרָם.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/12ffhfkbbefjK9NCtLuxLHITC2d262WcqfsPulamv0KY/edit?usp=sharing