'אני חייב לדעת מה קורה, אבל זה אוכל אותי מבפנים!'

כל יום אני שואל את עצמי: מה לעשות עם כל המידע שמגיע? כמה להתעדכן בכל ההתפתחויות, כמה לשמוע את כל העדויות? זאת התמודדות בלתי-פוסקת. מצד אחד, יש ערך רב לכל המידע הזה, אבל מצד שני, אני מרגיש איך הוא מאכל אותנו מבפנים כמו חומצה.

בואו נראה מה אפשר ללמוד על הקשר בין מידע לרגש מהאסטרונומים שמחביאים מידע מעצמם ונמצא את הדרך לאיזון הנכון בצריכת המידע ולקבלתו באופן שלא יפגע ברגשותינו

לפעמים אני הולך בטכניון, ותוקפת אותי תחושה שעוד שניה יעלו עליי. שכולם יגלו שלא באמת מגיע לי להיות פה, שקיבלו אותי בטעות, ושעוד רגע קט מעיפים אותי החוצה. ואני לא היחיד – נשים וגברים ורבים ברחבי העולם, מסטודנטיות מתחילות ועד אלברט אינשטיין, מכירים את "תסמונת המתחזה", זו שגורמת להרגיש שהם לא ראויים להצלחתם או להערכה לה הם זוכים.

מה הגישה הרגילה להתמודדות עם התופעה – והאם אפשר להפוך אותה על הראש, ולהשתמש בה כמקפצה לצמיחה אישית?

נבחן שני רעיונות שעזרו לי באופן אישי להתמודד עם התופעה, בהשראת הסוכה הרעועה בה אנו חוגגים.

כשאתם שומעים "יצירתיות" אתם בטח חושבים מיד על מלחינים, מדענים, או שפים, שמתמחים בלהבריק רעיונות מקוריים. אנחנו לא מקשרים בין יצירתיות להשקעה ועבודה מאומצת, ולא בטוחים אם אנחנו יכולים להיות יצירתיים או לא. האם זה משהו שיש לכל אחד, או רק ליחידי סגולה?

אבל מה אם הייתי אומר לכם שגם אתם יצירתיים, שיצירתיות אמיתית היא הרבה מעבר לרגע אחד של "אאוריקה!", ושהמיתוס הגדול של היצירתיות מונע מאיתנו לממש את היצירה הגדולה של חיינו.

האם פלמינג באמת עשה את מהפכת האנטיביוטיקה של המאה ה-20? למה הבעיה של מחשבים חכמים ואנשים טיפשים הופיעה עוד בשנות ה-70? מי הממציא הכי מפורסם שלא שמעתם עליו? ובעיקר – למה ראיה נכונה של יצירתיות יכולה להציל אותנו מתסכול של חוסר מימוש, ולתת לעולם את מה שיש לנו לתת?

כל אדם דגול היה פעם ילד, נער, אדם רגיל. כנראה. כל מדען דגול היה פעם סטודנט, וכל ממציא מפורסם התחיל מזה שהוא לא ידע לקשור שרוכים לבד.

מהי נקודת המעבר? מהו הרגע שבו רגיל הופך להיות דגול? ואיך הופכים מלהיות צרכני ידע ליצרני ידע?

איך מתגוננים מפגיעת אסטרואיד בכדור-הארץ בעזרתם של תיכוניסטים מקליפורניה? מתי כדאי לאחר לשיעור באוניברסיטה? איך מפגש עם חייל התניע את הדרך שלי במדע? ובעיקר: מהן שתי המילים הכי קריטיות למימוש הפוטנציאל האישי שלי?

קרה לכם פעם, שרציתם לספר לכולם משהו מדהים שגיליתם, איזו עובדה מרתקת, איזו תובנה שהגעתם אליה, משהו שאחרים צריכים לדעת. אבל... לא היה לכם נעים להידחף, לרדוף אחרי אנשים או לעשות מעצמכם צחוק, אולי? אם כן – אז טעמתם משהו מאותם יחסי אהבה-שנאה שקיימים בין מדענים לתקשורת.

עולם המדע נשלט על-ידי הכלל הידוע "לפרסם או לחדול" - אז למה יש פרופסורים שמתראיינים בכל תוכנית בוקר, וכאלה שלא מוכנים להתקרב למצלמה אפילו כשהם זוכים בנובל?

מה גרם להומלס הולנדי, זמר רוק בדימוס, לעבור משינה על ספסל ברחוב - לתפקיד של חוקר בכיר בסטרט-אפ חדש? איך קרה שטרנזיסטור הסיליקון הראשון - אבן הבניין הבסיסית במחשב המודרני - פרץ לתודעה בזכות אמבט שמן רותח בכנס אפרורי אי-שם באוהיו? ומה הקשר של כל זה לחצוצרה אסימטרית שעשויה מאלפא-קרטין - כלומר שופר?

על כל זאת ועוד בפרק המיוחד שלכם. האזנה מהנה

אומרים שמשפחה לא בוחרים, אבל כשמתחילים עבודה חדשה, מצטרפים, במובן מסוים, למשפחה חדשה. ועכשיו יש הזדמנות לבחור: להסתכל רגע על אבא ואמא החדשים ולהחליט אם אתה סומך עליהם שיהיו שם בשבילך ברגע האמת וילמדו אותך רק דברים טובים.

אחד המאפיינים הכי חזקים של העולם האקדמי הוא המשפחתיות שלו. כך הרגשתי כשהצטרפתי בגיל 19 לקבוצה של 'האבא האקדמי' שלי. כך הגיב פרופסור כשהסטודנטית שלו קיבלה את התוצאות הכי גרועות אי-פעם, וכך פעלה פרופסורית שחילצה את הדוקטורנט שלה מדאע"ש. ככה זה במשפחה.

אז רגע לפני שאתם מתחילים עבודה חדשה כדאי לכם להסתכל על הבוס ולשאול את עצמכם: 'האם הוא היה מציל אותי מדאע"ש'?

בואו נניח שאתם יודעים משהו שאף אחד אחר לא יודע – אתם יודעים על מישהו, אדם בכיר, שהוא שקרן ורמאי. כולם חושבים שהוא הדבר הכי לוהט בעולם, אבל אתם יודעים את האמת.

כמה רחוק הייתם מוכנים ללכת בשביל להוציא את האמת לאור?

האם תצליחו לעמוד בלחצים שיופעלו עליכם? והאם זה שווה את זה?

איך סטודנט בן 19 הפיל את נשיא אוניברסיטת סטנפורד? מי השעה את הפרופסורית שמתמחה בפסיכולוגיה של הרמאות? איך להשתלט על הבינה המלאכותית, הדבר החם הבא בתחום השקרים חסרי הבושה?

ובעיקר – האם גם אתם יכולים להציל את העולם מביצת השקר?

יש אנשים שקופצים על כל הזדמנות חדשה, ויש כאלה שממצים עד תום כל פרויקט לפני שהם עוברים לדבר הבא.

למה זוכה הנובל על אלקטרודינמיקה קוונטית חקר צורות של חול בקרקעית הים? ומה הפספוס הכי גדול בחייו של איינשטיין? איך לדעת מתי להכניס הביתה עז חדשה, ומתי להתמקד בדבר אחד ולהפיק ממנו את המקסימום?

איזה מייל קיבלתי מזוכת הנובל בכימיה? ובעיקר, איך מדענים מחליטים מה לחקור וממה להתעלם?

כולנו חוששים מכשלונות, אבל האמת היא שיותר משאנו אמורים לדאוג מכשלון, שממנו אפשר לקום ולצמוח, אנחנו אמורים לפחד מהסיכון שטמון בהצלחה.

האם הייתם קונים טרקטור של למבורגיני? מה עושה מדען כשהוא מרגיש תקוע – למרות שלכאורה הכל הולך בסדר? ולמה לפעמים הדבר הכי מסוכן לממציא הוא הצלחה?

כולנו חוששים מכשלונות, אבל האמת היא שיותר משאנו אמורים לדאוג מכשלון, שממנו אפשר לקום ולצמוח, אנחנו אמורים לפחד מהסיכון שטמון בהצלחה.

האם הייתם קונים טרקטור של למבורגיני? מה עושה מדען כשהוא מרגיש תקוע – למרות שלכאורה הכל הולך בסדר? ולמה לפעמים הדבר הכי מסוכן לממציא הוא הצלחה?