דיבור שאינו מתקבל אצל השומע ויוצר ניכור – אינו נקרא בפי ר"ן דיבור. יש לחבר את הדיבור אל הדעת ואל הטוב, ובכך לדבר דיבורים שיש בהם ממש.

יש להיזהר מאד מהמפורסמים של שקר, אנשי הרוח והרבנים המזויפים, שכן ביכולתם לערער את האמונה של יראי ה'. יש להיעזר בשפלות על מנת להימלט מהשפעותיהם.

הארת הפנים של החכמים מביאה להפנמת דרשותיו בקרב השומעים, וצלילות קולו מסייעת לתפילתו להתקבל, ומתקנת את הברית ואת השלום.

הספק עשוי לטהר את האמונה ולהעלות מחשבות זרות, ונקרא ע"י ר"ן מסירות נפש. בתורה כז ר"ן מסביר כי קירוב העולם להשי"ת והפנמת דרושי תורה תלויה בהארת הפנים והשלום שקורנים מהצדיק.

הדמיון עשוי ליצור עולם שאיננו ממשי, תודעה כוזבת ומקור החטא, ויש לשבר אותו באמצעות הצדקה, המבטאת את הצד האובייקטיבי של האמונה. הקלטה באיכות נמוכה.

הליכה אחר הדמיון עשויה להתברר כשרירותית ולא ממשית, והשכל, המנהיג את האדם לאחר שיבור הדמיון, מעניק לו את הקיום הממשי.

השמחה מבטאת תחושת משמעות המביאה לחיות ונקראת בפי ר"ן "העלאת הקליפות". הרב שג"ר מסביר על המשמעות הקבלית של הידיים והרגליים, והקשר לברכה ולשפע.

עשיית המצוות בשמחה מעלה את המלכות מהקליפות, ומעניקה משמעות וחיות. בנוסף, עשיית המצוות נמשלת ע"י ר"ן להליכה ותנועה המייצרת התעוררות להשי"ת.

בהמשך לעבודתן של הרגליים, מוסברת בחלק זה עבודתן של הידיים – המשכת השפע אל האדם, בעזרתו של השכל. אך אין בכך די – השכל זקוק לאמונה, להכרה הפנימית בנוכחותם של הברכה והשפע.

הענקת הממשות לקיום ולמעשים נעשית באמצעות עשיית המצוות בשמחה. השפע המופיע בעקבות זאת יהיה ניכר לאדם רק בעזרת השכל, הנקרא 'כתר', ובעזרת האמונה.

עשיית המצוות בשמחה מעלה את החיות והקדושה מן הקליפות, כלומר ההשלמה עם המצווה והפנמת המשמעות שלה מעניקה שמחה וחיוניות ומונעת עצבות.