הסדנה

מהי ביקורת? אילו תגובות נוצרות בנו בעקבות חשיפה לתוכן ביקורתי? כשאנחנו נחשפות לתוכן ביקורתי, באיזו מידה משנה לנו מי מוסר לנו אותו? מביע הביקורת שייך לקבוצה שאליה גם אני מרגישה שייכת? שייך אליה רק באופן חלקי? באיזו מידה זהות המבקרת משפיעה על המידה שבה נהיה מוכנים ומוכנות לקבל את הביקורת, או על המהירות והחריפות שבה נהדוף אותה? השאלות הללו מעסיקות את הדוקטור יהונתן אברמסון מהמחלקה ליחסים בינלאומיים בפקולטה למדעי החברה, והוא בוחן אותן גם ברמה האישית, ברמת הפרט, וגם ברמה הקבוצתית-חברתית, כלומר ביחס לביקורת שמשמיעות מדינות, גורמים בכירים וייצוגיים של מדינות, והרכבי הזהות שלהם בתמונה הפוליטית הכללית. הלגיטימציה להציג ביקורת באה לביטוי גם בעבודתו של אלדד פריבס בתור ליצן פואטי במרחב הציבורי, והוא נתקל לא פעם בשאלה באילו מרחבים מותר לו וראוי שיציג ביקורת על המתרחש בחברה ובאילו מקומות הקהל עלול לתפוס אותו כלא לגיטימי, ומכאן לדחות את פעולותיו ואת התוכן שהוא מביא לתשומת ליבם? השניים מערבבים יחד את הניסיון ואת הידע התיאורטי שכל אחד מהם מביא.

שיטות עבודה ולמידה תיאטרוניות אינן זרות לדוקטור יהונתן אברמסון מהמחלקה ליחסים בינלאומיים, שלמד ותרגל אותן בנערותו, לפני שפנה לקריירה אקדמית. תופעת הביקורת - השמעתה והתמודדות איתה - איננה זרה באורח חייו ובהלך מחשבתו של אלדד פריבס, יוצר תיאטרון במרחב הציבורי, ליצן פואטי ומורה לתיאטרון פיזי בסטודיו למשחק על שם ניסן נתיב, שכן זוהי מהותו המקורית של הליצן, וזהו האופן שבו אלדד מיישם ליצנות היום. הם למדו יחד בתיכון, אבל לא התראו מאז, כמעט שלושים שנים, ובמסגרת "הסדנה" ומושאי העניין הדומים של השניים, יהונתן ואלדד נפגשים ומשוחחים על אודות הדרך המחקרית שכל אחד מהם עשה עד היום: היכרות עם מושגים בסיסיים ביחסים בינלאומיים, הקשר בין זהות ושייכות, עיסוק בליצנות בתרבויות מגוונות ברחבי העולם, למידה של שפת גוף וחישה של גבולות בקרב הקהל הצופה בליצן, חתירה אל האמת והקושי בהצגתה. מפגש מחזור.

מהי נוכחות? את המפגש השלישי פותחים הפרופסור ניקולס ג'ון מהמחלקה לעיתונאות ותקשורת, חוקר רשתות חברתיות ומצבים של ניתוקיות וארי טפרברג, יוצא עצמאי, במאי אופרה ופרפורמר, בדיון במושג הנוכחות. הניסיון להבין מושג זה באמצעות הגדרות מתחומים שונים פתח פתח בשיחה להיכרות עם מאפייניה של נוכחות, ומכאן למאפייניה של העדרות. ברקע, מוזכרים כל העת התמריצים הכלכליים שמניעים את חברות הענק שמפעילות את הרשתות החברתיות, ומציפים שאלות באשר להשפעתם על האפשרות להתחבר לעומת האפשרות להתנתק, על סוגי החיבור והומוגניות התוכן שאליו כולנו נחשפים, ועל סוגי הניתוק וההשלכות המשונות שלהם במהלך אינטראקציות קבוצתיות מקוונות.האם להשלכות אלה יש השפעה גם על האינטראקציות שלנו במרחבים הפיזיים? מה הקשר בין המרחבים שבהם אנו מתקשרות ומתקשרים אלה עם אלה? ארי וניק מסערים מוחות וגופים.

במפגש השני נכיר את נקודת הפתיחה שמסמן המחקר הסוציולוגי: המצב שבו כמות גדולה מאוד של אנשים החלו לחיות במרחבים משותפים, ומכאן באינטראקציות קרובות ולא בהכרח כאלה שבחרנו בהן ותכננו אותן. זהו ערש הציוויליזציה. נלמד את הקשר של הציוויליזציה, ומאוחר יותר את הקשר של העיר ושל העירוניות, לסוגיית הניתוקיות. הפרופסור ניקולס ג'ון, חוקר רשתות חברתיות ותרבות דיגיטלית במחלקה לתקשורת ועיתונאות וארי טפרברג, יוצר עצמאי, במאי אופרה ופרפורמר, משוחחים על צורות להתחבר, דרכים להתנתק, ועל אילו צרכים הן עונות לנו, הן ברמה הבינאישית, הן ברמת הקבוצה, וכיצד האפשרויות הרבות לחיבוריות וניתוקיות באות לביטוי בקשרים שאנו יוצרות ויוצרים במרחבים הפיזיים ובמרחבים הדיגיטליים למיניהם.

סקרנות לנושא מסוים יכולה להיווצר בנו באקראיות מוחלטת. במפגש הראשון מספר הפרופסור ניקולס ג'ון, חבר סגל במחלקה לתקשורת ועיתונאות, כיצד התחיל העניין שלו בצורות המגוונות שבהן הרשתות החברתיות מאפשרות לנו להתנתק אלה מאלה, וארי טפרברג, יוצר עצמאי, במאי אופרה ופרפורמר, משתף במשיכה שלו לסיבה שבגללה אנחנו יוצרות ויוצרים קשרים. ארי משתף גם בדרכים שבהן הוא מגלה מקורות מידע מרתקים, לעיתים שוליים וזעירים, ומתרגל מיומנויות שאיננו יודע לשם מה יועילו לו בהמשך. בעיקר מספרים השניים מאילו זוויות הם מתעניינים בקשרים שאנו קושרות וקושרים במהלך החיים, אלה המתווכים על ידי טכנולוגיה, ואלה המתווכים באמצעות שפה מילולית, שפת גוף, הבעות פנים ועוד, וכיצד כל אלה מספרים לנו משהו גם על הניתוקים שאנו מנתקות ומנתקים. מפגש היכרות.

אל סיעור המוחות בנושא אמון, אי אמון ואי וודאות או אי ידיעה, נצרף את סיעור הגופים, שיוסיף מושג משמעותי לתהליך המחקר שלנו: תלות. אנו חיות וחיים בחברה, ומשום כך אי הידיעה האישית שלנו משפיעה, במידות משתנות, ולפי נסיבותיו של כל מקרה, על אחרים - קרובים לנו ורחוקים מאיתנו, שדומים לנו וששונים מאיתנו. התלות נמצאת במציאות המשותפת שלנו תמיד, גם אם נכיר בה וגם אם לא נכיר בה, ומעניין לשים לב כיצד ההבנה היסודית הזאת משפיעה על אמון, אי אמון, אפשרות בנייה של אמון והמחירים שכרוכים בבניית אמון, הן ברמה האישית הן ברמה הקבוצתית-חברתית. הפרופסור רות מאיו והדוקטור חן אלון יעזרו כל אחד בכלים ובמושגים, בשיטות העבודה והחוויה שמציע שדה המחקר והפעולה שלה ושלו, בתקווה שכשהשניים יתערבבו ישברו כמה תבניות ויוכל להיסלל מסלול לכיוון תובנה חדשה.

הכרנו את המושגים צניעות אינטלקטואלית ומציאות משותפת שיסייעו לנו להמשיך ולהבין אמון ואי אמון במצבים של אי וודאות גבוהה. בשיחה השנייה בין הפרופסור רות מאיו, חוקרת פסיכולוגיה קוגניטיבית-חברתית והדוקטור חן אלון, חוקר ויוצר תיאטרון קהילתי ותיאטרון פוליטי, נבחן אילו אפשרויות נוספות עומדות לרשותנו בבואנו לבחון מידע חדש, שאינו מוכר לנו, וכיצד אנו מגיבות ומגיבים אליו כשהוא תומך בעמדותינו, כשהוא סותר אותן או כשאין לנו כל ידע קודם בנוגע לסוגייה שבה עוסק המידע. השיחה תמשיך לחשוף מדוע כה קשה לנו לשהות במצבים של אי ידיעה, מה קורה לנו בהם, ומדוע ברוב הזמן אנחנו מנסות ומנסים לפתור אותם, לסגור אותם, להביא את עצמנו לידיעה, גם במחיר שאיננה נכונה. 

שניהם עוסקים באמון ובאי אמון, שניהם עוסקים באי וודאות. אילו קשרים נרקמים בין המושגים הללו ואיך יתכן שהאחת חוקרת אותם במסגרת הפסיכולוגיה האנושית והאחר חוקר אותם במסגרות תיאטרוניות לא קונבנציונליות. הפרופסור רות מאיו, פסיכולוגית קוגניטיבית-חברתית והדוקטור חן אלון, שיוצר וחוקר תיאטרון חברתי-קהילתי ותיאטרון פוליטי, נפגשים בפעם הראשונה ומשוחחים על האופנים שבהם כל אחד מהם ניגש ללוש את הנושאים החשובים שמלווים אותנו במהלך כל חיינו, ומספרים אילו מוטיבציות יש לכל אחת ואחד מהם להבין אמון, להבין איך אפשר לבנות אמון ועוד. רות רותמת את הפרקטיקות המדעיות כדי ללמוד מתי אנשים מביעים אמון ומתי לא, וכיצד יתכן שאפשר לחוש את שניהם בו בזמן ביחס לאותו המצב, וחן רותם תיאוריות ושיטות עבודה תיאטרוניות, בייחוד אלה של תיאטרון המדוכאים, כדי ליצור מרחבים של אמפתיה, שהיא אחד המפתחות ליצירת אמון.
מפגש היכרות.

הפרופסור טל יונתן-זמיר מבקשת לבדוק אם בעזרת מושגים ורעיונות מתחום האתיקה והמוסר היא תוכל ללמוד משהו חדש על יחסי משטרה וקהילה, ובאופן מדויק יותר: על איך שתופסות אזרחיות ואזרחים את פעולת המשטרה במרחב בעת הצורך. לשם כך היא מבקשת לסקור את הציבור גם ביחס לעמדותיו ודעותיו ביחס למשטרה לאור הרעיון הפילוסופי של החוזה החברתי. בסיעור המוחות והגופים היא תציג בפנינו את החוזה החברתי, וכדי שנחשוב את השאלה יחד בעזרת השכל והגוף תכשיר אותנו השוטרת אז-אולי ממשטרת ישר-אל הלב בכמה משיטות הפעולה שלה בשטח: דרכי ההצדעה, מיקוד וזיכוך הכוונה לקראת כל משמרת, היזכרות בלב ליבו של התפקיד - שירות הציבור ולא משטור הציבור או הופעה בפני הציבור, ועוד. בעזרת ההתנסות המשותפת נוכל לדון במידה שבה תופס הציבור את המשטרה כלגיטימית. נזהה קשיים, חיכוכים, ניסיונות לפתרון ובעיקר - נפתח את הלב.

שאלת יחסי משטרה וקהילה היא שאלה שמעסיקה חברות דמוקרטיות, קל וחומר ככל שהן הופכות לחברות מורכבות יותר, הטרוגניות יותר, וככל שיש יותר סיבות להפגין כנגד מדיניות או כנגד אפליה ממושכת. כדי להעמיק את ההבנה ואת הדיון בשאלת יחסי משטרה וקהילה מציגה בפנינו הפרופסור טל יונתן-זמיר את מודל ההליכים ההוגנים, מודל שלפיו אפשר להבין כיצד אנחנו, האזרחים והאזרחיות, תופסים את פעילות המשטרה, ולפי אילו קריטריונים אנחנו מרגישות ומרגישים שהמשטרה עושה את עבודתה נאמנה. השוטרת אז-אולי, שם משפחה יהיה יותר טוב, ממשטרת ישר-אל הלב תספר חוויות ממשמרותיה הרבות, שבהן ראתה באיזו מידה מיושם מודל ההליכים ההוגנים, מה קורה כשכל שלביו מיושמים ומה קורה כשהוא מופר. היא תשאל שאלות ביחס לזהות הציבור ומול מי מתקשה המשטרה להחיל את מודל ההליכים ההוגנים, ואילו הליכים היא מפעילה ומכילה כשאלה ההוגנים לא זמינים לה, או נשכחו בעת מילוי התפקיד. לצד כל אלה, תציג השוטרת אז-אולי את ההליכים של משטרת ישר-אל הלב.