הסדנה

הפרופסור טל יונתן-זמיר והשוטרת אז-אולי ממשטרת ישר-אל הלב משוחחות זו עם זו בפעם הראשונה. הן מספרות מה גרם לכל אחת מהן להתעניין במשטרה - סיפורי בילוש ומסתורין, ניסיון במשטרה צבאית חוקרת, קול המון מפגין ומפגש עם מרחבים ציבוריים שבהם פועלת המשטרה. הן מספרות גם כיצד כל אחת מממשת את העניין שלה במשטרה וביחסה עם הציבור, בעזרת אילו כלים ושיטות עבודה - מאמרים, שאלות, תיאוריות, מפגשים עם שוטרים ושוטרות, מודלים וסקרים, בחירת מדים מושקעים, מציאת חלופות למכשירים משטרתיים, כתיבת מור"קים ודוחות מסכמים בסוף כל משמרת, תרגול האזנה לפקודת הלב וחלוקת לבבות. ההמשגות האקדמיות פוגשות את פעולות השטח והלמידה הנרגשת באולפן מעשירה ומסקרנת.
מפגש היכרות.

כיצד אפשר להעביר תכונות של חלל אחד לחלל אחר, ואם כבר ניצבת בפנינו אפשרות ההעברה - אילו תכונות נרצה להעביר איתנו ואילו לא? אילו סוגים של נוכחות יש, וכיצד אפשר להכיר את סוגי הנוכחות הללו, להגביר מודעות לגביהם ולבחור את סוג הנוכחות המתאים ביותר לנסיבות כל מצב ומצב. במפגש השלישי יספרו הדוקטור יפית גלבוע והדוקטור רנה בדש אילו איכויות ניסו לשמור במרחבים השונים והמשתנים: סלון שהופך לחלל המופע, חדר בבתים של מטופלים ומטופלות שהופך לקליניקה טיפולית-יישומית, וכמובן חללי הוראה - סטודיואים וכיתות לימוד - שהתרוקנו ומסכים שהתמלאו במטופלות ומטופלים הנמצאים בתהליכי שיקום ובתלמידות ותלמידים למחול, שמתכוננים לבגרות. אילו צורות תקשורת נוצרות במרחבים חלופיים וכיצד הן משפיעות על המטרות שהוגדרו במערכת היחסים המסוימת?

עוד לפני התפרצות מגיפת הקורונה הדוקטור יפית גלבוע והדוקטור רנה בדש חיפשו מרחבים נוספים, שחורגים מהמקובל בתחומן, שבהם יוכלו להמשיך לעסוק בפעילותן, ואף לשפר או לשכלל אותה. יפית החלה לרתום פלטפורמות דיגיטליות לתהליכי שיקום בריפוי בעיסוק ולבדוק כיצד אפשר להעניק חוויה של התקדמות והצלחה למטופלים ולמטופלות, אולי אפילו טובה יותר מזו שמושגת בחדר הטיפולים הייעודי. רנה החלה להציע לאנשים להגיע לסלון ביתם, ולקיים בו הופעה אינטימית שלה ושל רקדן נוסף, בלי תאורה מיוחדת ובלי תפאורה, בלי הפרדה ברורה בין במה וקהל. כשפרצה המגיפה השתיים הוסיפו לחייהן את הפלטפורמות הדיגיטליות בכל מרחבי החיים, כפי שעשינו כולנו. כך הן למדו עוד ועוד על תנועה מרחוק ותנועה מקרוב, הכוונת תנועה בלי מגע, מישוב תנועה, תנועה במרחבים שמסדירים ומנכיחים היררכיות מוכרות ומקובלות ותנועה במרחבים נטולי מוסכמות חברתיות, או שמושפעים מהן ומעוצבים לפיהן פחות, ניהול מרחבים ועוד. ואלה הנושאים שיידונו במפגשן השני. 

האחת מבטאת את עצמה בריקוד מאז שהיתה ילדה, וידעה שהיא רוצה לרקוד כל חייה. השנייה גילתה את הריפוי בעיסוק בזכות מדריכה לשעבר בתנועת נוער, וסללה לעצמה מסלול מקצועי, שמשלב יישום ומחקר. שתיהן מביטות עלינו - אנשים בעולם, שנעים בצורות מגוונות במרחב, מבעד לעדשות הגוף המתנועע. הן רואות בתנועות הגוף את מידת המוטיבציה, את מידת היוזמה, הן רואות היכן ממוקמת הנפש בתנועה, מה יסייע לה להיפתח או להשתחרר, מה יסייע לה להחלים ולהאמין בעצמה. לעיתים, גם הפתרונות טמונים בנפש, וצריך לדעת איך לגשת אליה, לפעמים הפתרונות טמונים במרחב, כלומר החלל שבו מתרחש הריקוד או הטיפול, ולפעמים הפתרונות קשורים בנוכחותם של אחרות ואחרים. בחלק מהמקרים, הפתרונות קשורים בכל הגורמים שעוטפים את הרקדן והרקדנית ואת המטופל והמטופלת.
מפגש היכרות.

מהן הפרקטיקות של כתיבה ספרותית? אילו מיומנויות חשובות בכתיבת מחזה לעומת סוגים אחרים של טקסטים? מה חשוב להביא בחשבון בכתיבת מחזה ובעבודה על העמדתו על במה? מה מצריך מעשה התרגום מהמתרגם? המשך היכרות העומק עם שלושת כובעיו של רועי חן יאפשרו לנו להמשיך לעסוק בקשר שבין מבנה ומשמעות בשפה מזוויות מגוונות. הדוקטור עינת רובינשטיין תספר מה עלה ממחקריה עד כה ותפרוש בפנינו את הכלים שבעזרתם היא לומדת את הקשרים שבין מבנה ומשמעות, דוגמת קריאת יומנים אישיים ומכתבים משנות ה-50, ניסוח שאלונים ומבדקים לדוברים ילידיים של שפות מגוונות וקריאה של פרוטוקולים מישיבות הועדה הראשונות של תיאטרון הבימה בראשית פעילותו. נעסוק בקשר שבין דימוי ומילה, שיסייע לנו לחשוב עוד את שאלת הקשר בין מבנה ומשמעות בשפה.

שלוש תת-שאלות בלשניות ילוו מעתה את המפגשים בין הדוקטור עינת רובינשטיין והסופר, מחזאי ומתרגם הבית של תיאטרון גשר, רועי חן: הראשונה, כיצד מילים מסוימות יוצרות מרחבי אפשרות ומהם מאפייני המשמעות של מרחבי האפשרות הללו? השנייה, אילו מקרים של שינוי מבנים בשפה שהתרחשו בתהליך החייאת העברית והשימוש בה כשפת יומיום גם השפיעו על שינויי משמעות בשפה? והשלישית, כיצד עוברים מבנים תחביריים בין שפות, וכיצד המעברים נקלטים בשפה החדשה ומשפיעים על המשמעויות הנוצרות בה?

היא צוחקת כששואלות אותה כמה ואילו שפות היא מדברת, ומסבירה שזאת השאלה הראשונה ששואלים אותה אחרי שהיא אומרת שהיא בלשנית. הוא נהנה לספר על הדרך שבה הוא רוכש שפות, ועל ממד החיקוי-זיוף שיש בתהליך הלמידה של שפה חדשה. הדוקטור עינת רובינשטיין והסופר, מחזאי ומתרגם הבית של תיאטרון גשר, רועי חן, חושפים את הדרכים העשירות, הקטנוניות והרב-שפתיות שבהן הם חושבים על אודות השפה - גם זאת שהם עצמם מדברים, גם אלה שרכשו במהלך החיים, וגם אלה שאין להם קשר ישיר אליהן ובכל זאת מסקרנות אותם.
מה מושך אדם להתעמק במבנים שמרכיבים את השפה, בדרך הקריאה והניסוי ובדרך התרגום והכתיבה הספרותית? מה עבודתם מגלה להם על מבנים ומשמעויות בשפה ועל השתנות השפה?
מפגש היכרות.

הפרפורמר סול גבריאל טל, שמשתתף במופע "זה יכול להיות אדם עומד בשלג" במרכז "נא לגעת" הצטרף לשיחה והביא איתו את החוויה שלו במרחבי אומנות-נכות. החוויות של הדוקטור גילי המר, של עמנואלה עמיחי ושל סול גבריאל טל אפשרו לגזור מושגים משמעותיים שבאמצעותם אפשר ליצור מרחבים מכילים ומיטיבים של תקשורת: תרגום, פתיחות, הקשבה, גמישות מחשבתית, אמון, גבולות ומגבלות. אבל איך מנכיחות ומנכיחים את המושגים האלה במרחב משותף שבו אנשים מגוונים עם צרכים שונים אלה מאלה? אילו שיטות פעולה יכולות לקדם אווירה תקשורתית מכילה ומיטיבה במרחב? כדי להשיב על השאלות הללו נוספו לדיון התנסויות חווייתיות, תרגילים שבוצעו באולפן. התרגילים חיברו בין המושגים, יצרו ביניהם קשר פיזי, חושי, שאפשר היה לדבר אותו ולנתח אותו, כדי להמשיך בשאיפה להבין מהו מרחב תקשורת מיטיב של אומנות-נכות ואיך הוא יכול להתקיים במרחבים יומיומיים.

אילו מיומנויות נחוצות למי שרוצה ליצור מרחב שבו תקשורת פתוחה, נעימה, מאפשרת ומזמינה, תקשורת שמחזקת את הקיים ומתמודדת עם הנתונים שכל אחת ואחד מביאים אל המרחב המשותף? איך משפיעה ההשתתפות של אנשים עם מוגבלויות על האפשרות ליצור מרחב תקשורת כזה? סוגיית המוגבלות מכניסה אל המרחב פחדים ודעות קדומות שגם איתם יש להתמודד כדי להשיג את המטרה המשותפת. הנושאים הללו הם שניצבים במוקד המפגש שבין הדוקטור גילי המר ובין במאית ויוצרת התיאטרון עמנואלה עמיחי. השתיים שיתפו, כל אחת מהידע והניסיון שצברה, במושגים ובדרכים שבאמצעותם אפשר ליצור מרחבי תקשורת כאלה. במהלך השיחה התבהרה המידה שבה תקשורת כזאת מבוססת על מערכות היחסים בין האנשים שבמרחב המשותף, ומערכות היחסים נבנות על הזהויות המורכבות של הפרטים במרחב.

האחת חוקרת תקשורת במרחבים של אמנות-נכות, כלומר מרחבים של יצירה אומנותית שמשתתפות ומשתתפים בה גם אנשים עם מוגבלויות, והשנייה, יוצרת מרחבים כאלה. היפה הוא שההמשגה האקדמית לא תמיד נהירה ליוצרות ויוצרים, וכשמרחבי החזרות והמופע נקשרים במושגים של יצירת תקשורת שמכילה את המיוחדויות הרבות שבחדר - רווחות או נדירות, פשוטות או מורכבות - אחת הפעולות של הבמאית מתבהרת כפעולה של יצירת תקשורת מיטיבה.
הדוקטור גילי המר והבמאית ויוצרת התיאטרון עמנואלה עמיחי מספרות מה הביא כל אחת מהן לעסוק באנשים; אנשים בדת ובתרבות, אנשים בתנועה ובטקסט, אנשים השייכים לקבוצה בעלת מכנה משותף. מה הביא אותן לעסוק באומנות, ומה הביא אותן לייחד תשומת לב לאנשים עם מוגבלויות.
מפגש היכרות.