הסדנה

ההיכרות אפשרה לטליה וליובל לצלול זה לעולמה של זו, ללמוד המשגות חישוביות והמשגות מעולם הניצוח, להיחשף לפרקטיקות מדעיות, ניסויים שנערכים במעבדה של יובל, שלבי ניתוח ועיבוד, ולפרקטיקות ניצוחיות, קריאה וניתוח פרטיטורות, טכניקת ניצוח וגישות תקשורת עם הרכבים מוזיקליים קטנים וגדולים.  
יובל סיפר לנו מה כבר ידוע על מצבי הסינכרון שבהם אין מוביל מוגדר, מצבי סינכרון שמתרחשים בחי ובאופן לא מתוכנן. יובל גם סיפר מה עוד לא ידוע, וגם מה מורגש בחוויית הסינכרון כשהיא מתרחשת, אבל לא מנוסח ברמה החישובית המתארת אותה, והסביר שחסר עוד מידע כדי לתאר ולהבין את רגעי הסינכרון בין אנשים. טליה צירפה את ניסיונה לשיחה, הכולל מצב היות מיוחד: היות בשלושה זמנים באותו הרגע - עבר, הווה, עתיד. כיצד המיומנות הזאת יכולה לתרום להבנה שלנו את רגעי הסינכרון?

האחד חוקר סינכרון בכלים חישוביים, והשנייה מומחית ביצירת סינכרון. נדמה שכדי להבין מהו אותו סינכרון שניצב במוקד שיחותינו עלינו להכיר את הדוקטור יובל הרט ואת המנצחת טליה אילן. כל אחד מהם מתעניין בסינכרון מגיל צעיר, בלי בהכרח לדעת ובלי להגדיר סינכרון כמושא העניין.  יובל מספר שתמיד התעניין ביצירתיות, במוח ובלמידה. טליה מספרת שכבר כשהיתה בת שש נהגה לשמוע מוזיקה בחדרה ולזוז בהתאם למוזיקה - לנוע לפיה, אבל לא ממש לרקוד. הקריאה הממושכת וההאזנה הקשובה הביאו את השניים לתפקידים שונים מאוד, שנושא ליבה בכל אחד מהם הוא סינכרון.
נתחיל בהיכרות בסיסית עם מצב הסינכרון: מה אנחנו מרגישות ומרגישים במצב של סינכרון? באילו תנאים מתרחש הסינכרון, והאם יש לשרטטו מראש ולהגדיר מי מסתנכרן עם מי, או דווקא להימנע מתהליכי תכנון? כיצד פעולה של ניבוי קשורה במצבי הסינכרון?
מפגש היכרות.

באילו דרכים נוספות אפשר ללמוד את הקשר בין גוף ומחשבה, בין תנועה או נייחוּת ובין דפוסי חשיבה? באילו אופנים אפשר לבחון את ההשפעה של תנועה, או של העדר תנועה, על אימוץ דפוסי מחשבה חדשים וטשטוש דפוסים ישנים ולא רצויים? הפרופסור נילי מור והיוצרת הרב תחומית רננה רז משכללות את השיחה והמחשבה המשותפת בעזרת התנסויות גוף. למשך שעה, האולפן הפך לסטודיו. ההתנסויות הוסיפו מושגי מפתח לדיון: גמישות - גופנית ומחשבתית, אימון - גופני ומחשבתי, שהייה, החלפה, הרגלים, למידה, ריקון תודעתי וקשב. נילי ורננה דמיינו יחד איך היו בונות ניסוי מעבדתי שיכול להביא בחשבון את מה שלימדו אותן ההתנסויות ואיזה סוג של מידע היו אוספות בהינתן הקשרים שהן מצאו בין המושגים.

ההיכרות אפשרה לנילי ולרננה לזהות את נקודות הדמיון בתהליך האישי שכל אחת עשתה במהלך הקריירה שלה, ובעיקר את נקודות הדמיון שבמושאי העניין האישיים. במפגש השני סיפרה לנו נילי כיצד היא לומדת את מנגנון הרומינציה,  מה כבר ידוע לגביו ומה עוד נותר לברר. נילי שיתפה אותנו במושגים שחשוב שנכיר, בניסויים שכבר נערכו ובמסקנות שנגזרות. רננה, שלא הכירה את המחקר קודם לכן, שיתפה אותנו בעבודות שיצרה וביצעה שמזכירות את העיסוק של נילי בלולאה המחשבתית, ומאפשרות לנו לחשוב מכיוונים נוספים על הקשר בין מחשבה ובין פעולה גופנית. משהונחו היסודות, אפשר היה לזהות את השאלה שמסקרנת את השתיים יותר מכל: כיצד אפשר להתערב בדפוס המחשבה הלולאתי-שלילי ולאמן את מי שחושבים כך לאמץ דפוסי חשיבה נוספים?

האחת חוקרת את נפש האדם. היא מטפלת קלינית ופרופסור באקדמיה; לומדת משיחות, ממפגשים, מקריאת מאמרים, מעיצוב ניסויים. במשך קריירה שלמה חוקרת הפרופסור נילי מור את הלך המחשבה רומינציה - לולאה מחשבתית שלילית, שגורמת לנו להסיק מסקנות שליליות, קבועות, רחבות היקף לגבי עצמנו בעקבות לעיסת יתר של אירוע שלילי שקרה בחיינו. מה גורם לאישה להקדיש את חייה להלך מחשבתי שלילי שכזה, שגורם לחרדה ודיכאון, ולניסיון לקטוע אותו?
השנייה חוקרת את הגוף, מאמנת אותו, לומדת את אפשרויותיו, מבקשת לשמר ולהרחיב אותן. היא מציבה את הגוף במרכז, ולפעמים מבקשת מהגוף להיות לה לאמצעי כדי לשאול שאלות ולחוות חוויות. יום אחד מחליטה רננה רז, יוצרת רב תחומית, כוריאוגרפית ושחקנית, להוסיף לאימונים הקבועים שלה אימון ריצה. בריצה היא פוגשת את המחשבות של עצמה, שאת חלקן היא שומעת שוב ושוב. המחשבות גורמות לה לאי נוחות, אבל גם מגרות מוטיבציה ליצירה. איך נראה תהליך היצירה של אומנית במה? כיצד ניגשת אומנית לנושא שבו היא מבקשת לעסוק ביצירותיה? ומה מגלים הגוף והתנועה ביחס ללולאה מחשבתית וביחס לאפשרויות הקטיעה שלה?
מפגש היכרות.