זהו נגמרו ימי החסד, אחרי החגים כבר מאחורינו וכעת אנו מתחילים לחזור לאט לאט לשגרה. אבל לאיזה שגרה אנו חוזרים? מערכת החינוך טרם חזרה לתפקד, תשתיות התחבורה עדין לא פעילות באופן מלא, נדמה כי לעצור את המשק היה דבר קל, אבל להחזירו לשגרה זה כבר סיפור אחר.

בעתות משבר הנטייה הטבעית של חברות רבות היא לבצע תהליכי התייעלות.

זמן! אותו זמן אשר היה מאד חסר לנו טרום תקופת המשבר, זמן לשיפור היכולות שלנו, ללמידה, להתפתחות ולהעלאת הערך שלנו, נמצא עכשיו ובשפע.

אבל השאלה היא, האם ניצלתם את תקופת המשבר לטובתכם? עד כמה עסקתם בלמידה, בהגדלת סט הכישורים שלכם? בהעלאת הערך שלכם? והאם בכלל ניצלתם את הזמן או שהוא שפשוט הוא חמק מכם.

"אחרי החגים" כבר כאן, ואנחנו נמצאים עמוק בתוך משבר הקורונה. לא רק שלא חזרנו לשגרה, אלא חזרנו למציאות חדשה; מציאות שתערך זמן, מציאות של ניסוי וטעיה, כניסה ויציאה להסגר, הכל בתקווה למצוא פתרון למשבר בו אנו נמצאים בימים אלה.

חודש ימים חלף מתחילתו של המשבר, ועל סופו אולי מוקדם מדי לדבר. תוכנית החזרה לשגרה המכונה בפי רוב "אסטרטגיית יציאה" היא לא יותר מסיסמא ריקה מתוכן, סוג של תשובה שכולם ממתינים לשמוע אותה.

להודות על האמת, כולם רוצים לחזור לשגרה, ומהר. אבל תשובות אמיתיות בשלב זה אין לאף אחד, מה שכן יש זה כיוון מחשבה אפשריים, תובנות מן העבר ותקוות שכך יהיו פני הדברים.

אם חשבתם שעבודה מהבית היא משימה קלה, טעיתם! אם חשבתם שמנהלים יודעים כיצד למדוד עבודה מבית, טעיתם! אז איך נכון למדוד עבודה ומן הבית ועל מה חשוב להקפיד.

אנחנו כבר נמצאים בתוך מציאות חדשה, מציאות זמנית מוזרה, שאף אחד לא יודע מתי ואיך היא תסתיים. מצב חדש בו כל כללי המשחק שאנו רגילים לפעול לפיהם השתנו, לפתע עבודה מהבית נהפכה להיות השיטה היחידה, פתאום אין יותר פגישות פנים מול פנים, תכנון הזמן הפך להיות נושא מרכזי, ונדמה כי קיים צורך מהותי להערך לשינוי המתרחש.

מ 100 ל 0 קמ"ש בשניה אחת! זה התאור הכי מפחיד שקבלנו מלקוחות על מה שעבר עליהם בעקבות התפשטות וירוס הקורנה. ברגע אחד כל העסק נעצר, מפסיקים לעבוד ושולחים את העובדים הביתה. זהו תסריט דמיוני שלא היה קיים בשום תוכנית עסקית של אף חברה, אבל התסריט הזה, הוא המציאות הנוכחית ועימה אנו צריכים לחיות בתקופה הקרובה.