"הייתי בשוק טוטאלי" סיפרה לי חן דהן.
ליאת אלוף סיפרה לי על מורה שאמר לה "אני בהלם, אתם נראים בדיוק כמונו."
וחנה התחילה את השיחה איתי במשפט
"להיות נוצרי זה לא כמו להיות יהודי."
ברוכים הבאים לחלק השני והאחרון במיני סדרה
"מה אתם יודעים על הנצרות"
חכו שתשמעו על אנשים שעדיין תוהים איך יהודים מחביאים את הקרניים שלהם.
בפרק שלפניכם תשמעו גם על
הטקסטים החשובים לנצרות,
על יחסי יהודים נוצרים
ועל הזרמים הנוצרים השונים ויחסם ליהודים ומדינת ישראל,
חן דהן, ליאת אלוף וקארין וסרמן יספרו על החוויות שלהן
בטנסי, אוקלהומה ואינדיאנה.
שני הפרקים במיני-סדרה הופקו בשיתוף בית הספר לשליחות, ביחידת השליחים של הסוכנות היהודית.
האזנה מהנה!
תודה לד"ר פנחס ביבלניק ולחנה בנדקובסקי
תודה לשליחות - חן דהן, ליאת אלוף וקארין וסרמן
מחקר, ראיונות וקטעי קישור – יובל מלחי
עריכת לשון – דינה בר מנחם
עריכת הסיפור – אסף רפפורט ויובל מלחי
פסקול ומיקס - אסף רפפורט
מפיק ראשי – רני שחר
מנהלת התוכן של הסדרה מטעם בית הספר לשליחות של הסוכנות היהודית - מיה מורג
הפרק הוקלט באולפני סופה סאונד
תמלול הפרק בהתנדבות – מיכל כץ
בקרו בדף של מיכל – https://www.facebook.com/tmalulon
פרק 446: מה אתם יודעים על הנצרות? חלק 2 – נשלחנו כך (הסוכנות היהודית)
"נשלחנו כך" על שליחות ושליחים של הסוכנות היהודית.
ברוכים הבאים לפודקאסט "נשלחנו כך" של בית הספר לשליחות ביחידת השליחים של הסוכנות היהודית. אני יובל מלחי.
על הנצרות, פרק מס' 2.
חנה: אז מה זה נצרות? מה זה בעצם להיות נוצרי? להיות נוצרי זה לא כמו להיות יהודי, להיוולד לאמא יהודייה.
יובל: ככה פחות או יותר התחילה השיחה שלי עם חנה בנדיקובסקי. חנה עובדת במרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג ומנהלת את תוכנית מרכז ירושלים ליחסי יהודים-נוצרים. בפרק שלפניכם תשמעו את חנה מספרת על הטקסטים החשובים לנצרות, על יחסי יהודים-נוצרים, יחסי נוצרים ומדינת ישראל ועל מעגלי החגים הנוצריים ו...לא, חג המולד הוא לא החג הנוצרי החשוב בשנה.
בפרק תשמעו גם שלוש שליחות שיספרו על החוויות שלהן בקהילות מרובות נוצרים בחגורת התנ"ך. האזור המכונה חגורת התנ"ך נמצא בדרום ארה"ב. הוא מכונה כך בשל כמות המאמינים הנוצרים המתגוררת בו.
בחגורת התנ"ך הנוכחות בכנסייה גדולה יותר מבמדינות אחרות ובאופן כללי, הדת משפיעה על החברה באופן משמעותי יותר. הדבר מכתיב סדר פוליטי וחברתי שונה ממקומות אחרים. יכול להיות שראיתם סדרה אמריקנית שבה הכנסייה מהווה מוטיב מרכזי. כמו למשל בסדרות "הילדים בסדר" ו"שלדון הצעיר".
ולעיתים זה יכול להפתיע, כמו מה שקרה לחן דהן בפגישה הראשונה שלה בשליחות הארוכה בצ'טנוגה, טנסי.
"התיישבנו ממש ארבעה פסטורים, הבוסית שלי ואני ומתחילים את הפגישה בתפילה למעני ולהצלחה שלי בצ'טנוגה. גם תפילה למעני, מחזיקים ידיים in Jesus we trust, Amen! פשוט הייתי כזה, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. (צוחקת) פשוט נורא, נורא הופתעתי. הייתי בשוק טוטאלי"
יובל: אז נחזור לחנה. כדי להבין מדוע להיות נוצרי זה לא כמו להיות יהודי.
חנה: להיות נוצרי זה לא כמו להיות יהודי, להיוולד לאמא יהודייה. להיות נוצרי זה לא כמו יהודי שאתה חלק מעם, נצרות זו דת, זו מערכת אמונות. רק מי שמאמין בהגדרה מסוימת, רק מי שמאמין באירוע מסוים ששינה את פני ההיסטוריה, הוא נחשב לנוצרי. אתה לא נולד לתוך זה, אתה חלק מזה כשאתה מקבל את האמונה.
אבל אולי כדי להבין את האמונה הנוצרית צריך רגע להסביר איך נוצרים קוראים את ההיסטוריה האנושית?
יובל: אז אם מטרת חייו של ישו, ישוע הייתה למות כקורבן ואז לקום לתחייה, מדוע יהודים אשמים במותו?
חנה: אחת השאלות שעולות מתוך הקריאה של התוכנית האלוהית, ההיסטוריה של הגאולה, זה בעצם איך היהודים קשורים לסיפור הזה? למה מאשימים אותנו? אם ישוע היה צריך למות, אם הוא היה צריך להיצלב כקורבן כדי לכפר על האנושות, אז למה היהודים אשמים?
ופה אנחנו צריכים לקרוא את הסיפור הנוצרי כמו שהוא מופיע בברית החדשה. דור, דור וחצי אחרי שהוא התרחש כתוצר של פולמוס יהודי, נוצרי. ז"א, היחסים בין היהודים שקבלו את ישוע ליהודים שלא קבלו את ישוע היו מתוחים מהיום הראשון. והם לא מתוחים רק בגלל יהודה איש קריות שהסגיר אותו והם לא מתוחים רק בגלל שהיהודים התעקשו שהוא ייצלב ולא ישוחרר ע"י הנציב הרומי כמו שמסופר בברית החדשה. הם מתוחים כי אנחנו יושבים על אותו טקסט. אנחנו קוראים את התנ"ך או הברית הישנה, אותו טקסט, אותם מילים ומבינים משהו אחר.
אם אתה מתייחס לטקסט הזה כאל טקסט דתי שניתן מאלוהים, שמעביר מסר אלוהי, אתה קורא בו את מה שאלוהים רוצה. או שאלוהים מדבר על ישוע או שאלוהים לא מדבר על ישוע. אם אתה קורא את ישעיהו ואתה אומר, ישעיהו מדבר על תקופתו וזהו, או שאתה אומר לא, ישעיהו מדבר גם על ישוע, הוא מנבא גם את ישוע.
אז למה אלוהים מתכוון? מפה המתיחות מתחילה.
המתיחות הזאת הולכת וקורעת שתי קהילות אחת מהשנייה. קהילות שהן מאוד קשורות שבעצם היו קהילה אחת שהולכות ונקרעות אחת מהשנייה. האחת לא מקבלת את ישוע והשנייה רואה את ישוע בכל משפט בתנ"ך, הולכות ומתרחקות ומשתמשות בכל הכלים שלהן כדי להרחיק האחת את השנייה. אז זה להאשים את היהודים ולהאשים את יהודה איש קריות ולהאשים לא רק את היהודים בתקופתו, אלא להאשים את כל היהודים לאורך כל התקופות באחריות למותו של האל.
ושנאה ואנטישמיות והשמצות וגם מהצד היהודי, גם היהודים בברית החדשה מתוארים כמי שרודפים את הנוצרים. אנחנו מכירים תפילות שהיהודים כתבו נגד הנוצרים. התלמוד מלא בטקסטים פולמוסיים נגד הנצרות. המתח הזה מתחיל מהיום הראשון בגלל שאנחנו יושבים על אותו טקסט. אם היה לנוצרים רק את הברית החדשה, לא הייתה בעיה, אבל בגלל הטקסטים המשותפים ובגלל הוויכוח על מה היא האמת, אנחנו נקלעים לגירושים מאוד, מאוד כואבים בין שתי הקבוצות האלה.
(מוזיקה)
חנה: בקבוצה הנוצרית קרה עוד דבר שהוא מאוד משמעותי, שנפרצו גבולות הקהילה. אם היהדות שמה איזשהו חבל ואומרת, אוקי, זה יהודים וכל השאר לא יהודים, אנחנו יכולים להכניס פנימה מתגיירים, אנחנו יכולים להתמתח קצת ולקבל כל מיני קבוצות עם דעות טיפה חריגות. ברגע שפותחים את החבל הזה ואומרים אין אבחנה בין יהודי ללא יהודי כי כולם אחד במשיח, ואני מצטטת פה מהברית החדשה.
אם אומרים כולם עכשיו שווים, כולם אותו דבר, כולם יכולים להיכנס לגן עדן, כולם יכולים להיגאל, אין אבחנה בין יהודי ללא יהודי, זו עוד נקודת משבר מבחינת היהודים. זה עוד מרכיב שמרחיק את היהודים מהנוצרים.
ברגע שמתחילים להתרחק, הריחוק בא לידי ביטוי בטקסטים של הברית החדשה וכמובן בטקסטים יותר מאוחרים של חז"ל מצד אחד ושל אבות הכנסייה שמרחיקים את שתי הקהילות. הם מובילים לשנאה הדדית, לאנטישמיות ולכתיבה. ואח"כ שוב, בעל הכוח גם משתמש בכוחו לגירושים ולרדיפות ולעלילות דם ולתגובות אנטי יהודיות לאורך כל ההיסטוריה.
היהודים כקהילת מיעוט מנסה לשרוד ולהגן על עצמה כל הזמן. ההגנה הזאת הדדית כי מצד אחד יושב האבא היהודי בקהילה היהודית באיזו עיירה באירופה ומנסה לשמור על הבן שלו שבפסח יאכל מצות ויקרא את סיפור יציאת מצרים כסיפור היסטורי פרופר שמדבר על הנרטיב ההיסטורי של עם ישראל. בעוד ממש לידו בכנסייה הסמוכה, יושבים במבנה מפואר הנוצרים מאותה עיירה וקוראים בדיוק את אותו סיפור על יציאת מצרים עם משמעות לגמרי אחרת של היציאה מעבדות לחטא לחירות ולחיי נצח. הקורבן הוא לא הכבש, אלא ישוע הוא שה האלוהים המוקרב.
יש לנו פה שתי קהילות שקוראות את שמות י"ב במשמעות לגמרי שונה וכל קהילה רוצה לדאוג שהבן שלה או הבנים שלה לא יפזלו לכיוון הקהילה הסמוכה עם הפרשנות שלה. לכן ההפרדה הזאת היא חיונית לשרידה של שתי הקהילות.
(מוזיקה)
"אז יום אחד ממש כמה ימים לפני יום כיפור, טסתי אני חושבת לאיזשהו כנס של השליחים."
יובל: זאת קארין וסרמן, בת 27. במקור מקריית ביאליק. קארין יצאה לשליחות קהילתית ועבדה משנת 2017 ועד שנת 2019 בסאות'בנד, אינדיאנה, כשעתיים נסיעה משיקגו.
"במטוס ישבה לידי בחורה ממש מקסימה והתחלנו לדבר והיא כמובן שמעה שיש לי מבטא. דיברנו שאני מישראל. הייתה לנו שיחה מאוד נעימה. ואחרי זמן מסוים היא פתאום התחילה לבכות, אבל לבכות בצורה לא פרופורציונאלית והתחילה להגיד לי, 'את חייבת להאמין בישו, את מקסימה, את כזאת מתוקה, אני לא רוצה שתלכי לגיהינום, אני לא רוצה שתישרפי', התחילה כ"כ בצורה רצינית ואמרה לי 'ישו ינקה את כל העוונות שלך, את תזכי להגיע לגן עדן'.
אני קצת הייתי בהלם, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ואז אמרתי לה 'את שמעת פעם על יום כיפור? It's coming soon והתחלתי לספר לה מה זה אומר ומה אני עושה בשביל לנקות את החטאים שלי ולהסביר לה שאני יהודייה ומאמינה בזה. היא פשוט התחילה להגיד no, no, no, you have to believe והביאה לי כזה בוקלט קטן שאני אוכל לקרוא ואמרתי לה, מצטערת אבל חבל, אני לא אקרא את זה. היא פשוט לא יכלה לשאת את המחשבה והיא ירדה מהמטוס בצורה של ברוגז כזה, אני מעדיפה לא לדבר איתך. זו הייתה סיטואציה ממש מוזרה שעד היום אני זוכרת אותה. היא פשוט לא הפסיקה לבכות."
"כמובן שיש מקרים שהגעתי לכנסיות סופר שמרניות"
יובל: זאת שוב חן דהן.
"שממש לא הבינו כאילו איך אני לא מאמינה בישו. ממש היה להם קשה להבין את זה או שנאמרו שם דברים שממש היו קשים לי מבחינה מוסרית, אבל אנחנו תמיד אומרים מהפדרציה שלנו שאנחנו מסכימים על דבר אחד ואוהבים את ישראל. אז באמת לא הייתה לי בעיה לעבוד, להפך, רוב החברים הכי טובים שלי משם הם לא יהודים. כמו שאמרתי, רוב הזוגות הצעירים, אין כמעט זוג אחד. אני מכירה זוג אחד מצ'טנוגה שהוא לא מעורב".
יובל: 20 שנה לאחר מלחמת העולם ה-2 והשואה, הכנסייה הקתולית הביעה צער על יחסה ליהודים לאורך הדורות וגם קבעה כי היהודים במי זמננו אינם אחראים למותו של ישו, ישוע.
מאז ועד היום הכנסייה מנסה לשפר את היחסים עם העולם היהודי ולעקור את האנטישמיות שבמשך שנים הייתה מושרשת בכנסייה הקתולית. בשנת 1993 הובילו את הסכמי אוסלו לכינון יחסים דיפלומטיים בין הוותיקן למדינת ישראל.
חנה: מאז ועד היום הכנסייה הקתולית עסוקה כל הזמן בבניית היחסים עם היהודים, עם העולם היהודי וניסיון לתקן את האנטישמיות שהייתה כ"כ מושרשת בתוך העולם הכנסייתי ובשפה הכנסייתית. זה תהליך מאוד ארוך, זה ייקח עוד הרבה מאוד שנים, אבל הוא תהליך שהכנסייה היום מחויבת אליו.
יובל: אבל יש משהו מטריד בדברים שחנה אומרת. הכנסייה גרמה לסבל רב כ"כ בקרב העם היהודי ובמשך דורות על גבי דורות. כעת היא מודיעה שהיא אינה מאשימה אותנו במותו של ישו ואנחנו אמורים לסלוח? מה עם כל הסבל שנגרם לקהילות יהודיות במשך שנים? כל הרדיפות, הרציחות, הפחד של היהודים משכניהם הנוצרים, בעיקר סביב חגים נוצריים. ומה אם אנחנו לא רוצים לסלוח?
חנה: אנחנו לא מחויבים לשכוח ולסלוח. אנחנו מחויבים לעצמנו להתקדם הלאה. ואם אנחנו נהיה כל הזמן עסוקים במה עשו לנו וכמה היינו קורבנות, אני חושבת שאנחנו לא נתקדם לשום מקום ולא נוכל לבנות את עצמנו כקהילה, כחלק מהעולם, כחלק מהקהילה הבינלאומית.
בהחלט אפשר להתקדם הלאה ולבנות יחסים ולהבין שהכנסייה עושה איזשהו מהלך ואני חושבת שהיום בתוך העולם היהודי מתחילים להכיר במהלך שעושה הכנסייה.
יובל: הכנסייה לא שינתה את יחסה רק כלפי יהודים אלא גם כלפי קבוצות נוספות באוכלוסייה.
