על הדרך | שיחות עם טובי פולק

טראמפ ניצח את קמלה האריס בגלל שהוא דונלד טראמפ והאריס היא לא. הוא ניצח כי הוא האיש והדמות וכוכב הטלוויזיה ואיש העסקים שכולם מכירים - והיא לא. גבע קרא-עוז חוזר לשיחה שמסכמת את מה שראינו לפני כמה שבועות בבחירות בארה"ב, ראינו ורבים מאיתנו סירבו להאמין, לא כל שכן להבין. זה היה ניצחון אישי של טראמפ על האריס, ובעצם ניצחון של האיש על המערכת. הוא אמנם מייצג את הצד הרפובליקני, אבל הוא ניצח את הבחירות על מי שהוא ולא על הבסיס המפלגתי (שלא קיים מבחינתו). הוא ניצח כי מספיק אמריקנים רואים בו - כבר עשור - את מי שבז לממסד, לועג לממסד, בועט במערכת, בשעה שהדמוקרטים דבקו במסרים "עבשים" כמו השקפת עולם, מנהל תקין, אחריות כלכלית, בריאותית ואנושית, עליונות שלטון החוק וכיוצא באלה. התוצאות היו אמנם קרובות יחסית ברמה המספרית, אבל הנרטיב שנצרב היה תבוסה של האריס ובעיקר קריסה של המוסדות הדמוקרטיים המסורתיים. ואולי דווקא התוצאות המקומיות משאירות פתח לתקווה שזה עדיין לא הסוף של ארה"ב כפי שהכרנו אותה. אולי. בספק

לדעתו של עו"ד יובל יועז, מהעותרים הסדרתיים בנושאי השחיתות הציבורית והשמירה על מנהל תקין, סדרי שלטון ושמירה על דמוקרטיה, יש סיכוי אפסי שנתניהו וממשלתו יעזו להביא להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה. לדעתו, נתניהו - בניגוד לכל התחזיות - בכל זאת יעלה על דוכן העדים בתחילת חודש דצמבר וינצל את הבמה הציבורית שתינתן לו בבית המשפט בשביל להציג אותו כנרדף, גם אם יסתור את דבריו בחקירות במשטרה, יסתור את חומרי החקירה והראיות וישקר בכל מילה ובכל משפט. על-פי הפרשן המשפטי של "זמן ישראל", נתניהו הולך וימשיך ללכת על הסף אבל לא יחצה אותו. אם לא יהיה לו מנוס, הוא יפטר את בן-גביר (כפי שפיטר בזמנו את דרעי), לא יפטר את בהרב-מיארה ויתייצב לעדות במשפטו. או שלא. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

כפי שכבר נאמר פעמים רבות בעבר (גם בפודקאסט הזה), את ההחלטה על המעבר - ההגירה - לברלין, קיבלה משפחת הבר לפני תקופה לא קצרה. בשיחה מביתה החדש בשכונת שרלוטנבורג שבברלין, אחרי שהמכולה כבר הגיעה והבית כמעט מרוהט, מספרת קרן הבר על התהליך, הסביבה החדשה, האוויר והאווירה, השכונה והשכנים וכל השאר. ולמרות שקרן התכוננה לשיחה פוליטית וחברתית על ישראל שהשאירה מאחור, על האין דמוקרטיה וההבנה שהעתיד כאן לא הולך להיות טוב יותר, השיחה התגלגלה דווקא לזווית האישית: מהות ההגירה, ההחלטה והביצוע, איך זה עובד בפועל והעתיד הצפוי לה ולמשפחתה, כפי שהיא רואה אותו. ולא, אין לה תוכניות לחזור. לא מדובר ב"רילוקשיין"הנפוץ ולא ב"בדיקת היתכנות"; זו הגירה על כל מה שמשתמע ממנה

זה לא שהדמוקרטים לא שיחקו נכון את משחק הבחירות האלה, שבהן הובסו קשות - הם כלל לא הבינו מהו המשחק. בשיחה שאחרי הבחירות מנסה ציפי שמילוביץ' להסביר איפה טעינו (לא אנחנו - הם; הדמוקרטים, ביידן, האריס ורוב הפרשנים והסוקרים). לדבריה, נראה שהמפלגה הדמוקרטית איבדה את הקשר עם מי ומה זו אמריקה היום; מתעקשת לשחק את המשחק של לפני עשרות שנים, לדבר על דברים חשובים כמו דמוקרטיה, קידמה, ליברליות, פלורליזם, השכלה, בריאות לכל אזרח - בשעה שהרוב מכריע של המצביעים נמצאים במקום שונה לגמרי (כלכלי, שמרני, דתי, מיזוגני, שוביניסטי וגם מוסת). הדמוקרטים לא קראו נכון את המפה, וגם אם היו קוראים ומבינים - ספק אם היו יכולים לשנות את כיוון הספינה. מה גם שהם יצאו לדרך מאוחר מדי, ביידן תקע את הקמפיין כשהבין מאוחר מדי שהוא מוביל את המפלגה לתבוסה ובפועל לא השאיר להאריס סיכוי אמיתי לנצח

קשה היה להחמיץ אותו, את ח"כ ולדימיר בליאק, בכל המאבקים של השנים האחרונות - בכנסת וגם ברחוב. מהימים שלפני הקמת ממשלת השינוי דרך שנה ומשהו של שכרון חושים בקואליציית לפיד-בנט ולאחר מכן בשנה המאתגרת של המאבק נגד ההפיכה המשטרית. ומאז אז בשנה ויותר שחלפו מאז ה-7 באוקטובר 2023. בליאק, אחד מחברי הכנסת החרוצים והבולטים בסיעת "יש עתיד" בכנסת ובמערכת הפוליטית בכלל, לא נרתע משום מאבק פוליטי וחברתי, גם כשהוא מוצא את עצמו במיעוט. שיחה על דרכו בפוליטיקה, על הפוליטיקה הישראלית, על קואליציית הברזל של נתניהו והאופוזיציה השבירה שלא ממש מתייצבת מולו, על נתניהו ולפיד, סמוטריץ' ובן-גביר, על תקשורת, על קהילה ועלייה וקליטה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

אחד ההישגים המרשימים של יחיא סינוואר, שחוסל באחרונה ברצועה - הוא גרירתה של ישראל לתוך הביוב העמוק שבו היה. השיחה עם עמוס הראל, הפרשן הצבאי של עיתון הארץ, נעה בין הדשדוש כמעט חסר התוחלת בעזה, המערכה הבלתי נמנעת בלבנון, המשמעות של חיסול מנהיגי ארגוני הטרור בדרום ובצפון, חילופי המהלומות מול איראן וגם על מה שכל אלה עושים לחברה הישראלית: גילויי ההתבהמות בצבא, הנטל הבלתי נסבל על הכוחות הלוחמים בכלל והמילואימניקים בפרט, המחיר היומיומי בדם, הפקרת החטופים ובעיקר היעדר האופק המדיני והחברתי. אף אחד לא חושב על "היום שאחרי" (זוכרים?), על אופק מדיני (מה זה?), על הגברת השוויון בנטל ובעיקר איך אנחנו - החברה הישראלית - נצליח לשרוד במצב מתמיד של מלחמת נצח. בשורות? לא. ממש לא. עדיין לא

פחות משבועיים לבחירות בארה"ב והדבר הכי ברור הוא ששום דבר לא ברור. הסקרים סותרים, מבולבלים ומבלבלים; על כל סקר שצופה התחזקות של צד אחד צצים כמה כאלה שבהם המצב הפוך לחלוטין; האומה מפולגת יותר משהייתה אי פעם וברור בעליל שאלה יהיו הבחירות הצמודות הכי צמודות שארה"ב ידעה. שיחה עם ציפי שמילוביץ' על הטרנדים העדכניים של הישורת האחרונה, המאמץ המרוכז של הדמוקרטים להגיע לכל בוחר ובוחרת במחוזות הקריטיים, ההתנהגות הביזארית של טראמפ והציפייה הדרוכה והמתוחה ליום שאחרי, למקרה שבו התוצאות לא יהיו חד משמעיות. מצד אחד נראה שהכל סגור ודבר לא ישתנה עוד; מצד שני, תיאורטית, הכל עדיין פתוח

אם יש סיפורים עיתונאיים - בעיקר סיפורי עוולות ואי-צדק חברתי, בעיקר כאלה שנשארים בחושך ולא מקבלים תהודה במרכז, במיינסטרים - תסמכו על נתי יפת שיימשך אליהם, יחשוף אותם, יטפל בהם. יפת יצא לדרכו העיתונאית בזרם המרכזי של העיתונות (מקומוני מעריב), המשיך בפורטלים המובילים של התקופה (וואלה, נענע), הקים את "שקוף", המשיך ביוזמות עיתונאיות שונות, כיהן כשנה וחצי ככתב בבאר-שבע והדרום בעיתון הארץ ובימים אלה משמש כראש אגף התקשורת של המועצה לכפרים בלתי מוכרים בנגב. שיחה על עיתונות בכלל ועיתונות עצמאית בפרט, על הצורך בעיתונות בלתי תלויה, על קשיי המימון של גופי תקשורת שאינם ימניים, על תפקידה של העיתונות בשמירה על החברה הדמוקרטית והתפקיד המכריע שלה בהגנה על הגורמים החלשים בחברה. כמו רבים מבני החברה הבדואית בנגב, מקום העבודה הנוכחי של יפת. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

כל הפרשנים והסוקרים משוכנעים שאלה הולכות להיות הבחירות הצמודות ביותר בתולדות ארצות-הברית, אבל אף אחד לא מוכן (או מסוגל) להעריך (או לקבוע או לנחש) מי יושבע (או תושבע) לנשיא/ה בחודש ינואר הקרוב. כמו תמיד, המאבק יוכרע במספר זעום של מדינות מתנדנדות ובמספרים על סף המגוחכים, עד לרמה של עשרות אלפי קולות ואולי אפילו אלפים בודדים בכמה מחוזות נידחים במדינות המכריעות. השיחה עם גבע קרא-עוז עוסקת באופי הקמפיין, הנושאים שיכריעו את הכף (ככל שיש כאלה), ההשפעה של ההתגייסות הנשית, שאלת ההפלות, הכלכלה, ההגירה, מדיניות החוץ וכל השאר. ועדיין, ברקע כל הזמן מרחפת שאלת השאלות: מה יעשה טראמפ במקרה שלא יזכה והאם נצפה במהדורה עדכנית של מהומות הקפיטול מלפני ארבע שנים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא | לקמפיין התמיכה בפודקאסט

הרצאה ששמע לפני כמה שנים, שבה הוזכר נושא ייצוא הנשק הנרחב של ישראל למדינות דיקטטוריות שעוסקת ברצח עם, לא נתנה מנוחה לרב אבידן פרידמן. פרידמן, מתנחל מאפרת, מורה ומחנך, הקים את עמותת ינשו"ף (ייצוא נשק, שקיפות ופיקוח) ונאבק ללא לאות בתופעה הצינית של מכירת נשק ישראלי למשטרים שמפרים בשיטתיות את זכויות האדם. יליד קנדה שעבר לניו-יורק, שם למד חינוך יהודי והוסמך לרבנות (בארה"ב ובהמשך גם בישראל); עלה ארצה לפני כ-14 שנה, עוסק בחינוך, לומד לדוקטורט ומתגורר ביישוב (התנחלות) אפרת. באחרונה התפרסם ובלט כמשתתף פעיל בשביתת הרעב שבה פתחה אורנה שמעוני מול הכנסת, בתביעה לקדם עסקת שחרור חטופים. שיחה על היותו עוף מוזר במגזר שממנו הגיע, על התגובות שהוא מקבל למעשיו ומאבקיו בחברה שבה הוא חי ומלמד, על ההתנגדות הקולנית והגורפת (כמעט) של הציונות הדתית לכל עסקת חטופים שהיא, התופעות האלימות שמתרחשות סביבו ומגיעות משולי החברה שבה הוא חי ועל הקרע בחברה הציונית-דתית פנימה ומול חלקים רחבים בחברה הישראלית. מוזמנים לשיחה נוספת שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא | לקמפיין התמיכה בפודקאסט