אין דבר שהממשלה הנוכחית ונתניהו בראשה חרדים מפניו יותר מוועדת חקירה ממלכתית (או חקירה מקצועית בכלל). בוגי יעלון, לשעבר הרמטכ"ל וגם שר ביטחון בממשלות נתניהו, הגיע לשיחה באולפן וניסה לענות על שורה של שאלות, נתונים וגילויים שאספה אסתי סגל, שעקבה אחרי דיוני ועדת החקירה האזרחית (שמולה גם יעלון העיד בדלתיים סגורות). כהרגלו, יעלון לא חוסך במילים קשות כשהוא מתאר את התהליכים שהביאו אותנו לאסון המתגלגל ששיאו ה-7 באוקטובר 2023: חיסול וסירוס שומרי הסף, עיקור הליכי קבלת ההחלטות, ההשתלטות האלימה על התקשורת, המינויים המופקרים ובעיקר השתקת והרדמת כל מערכות ההרתעה והביקורת עם הקביעה שהחמאס "מורתע", שהחמאס הוא "נכס", הרשות היא "נטל" ומצבנו מעולם לא היה מושלם כל-כך. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

לקראת סיום השיחה, ביקש דניאל (דני) כרמון להוסיף משפט אחד אישי שסיכם הכל: "45 שנים עבדתי בשירות המדינה. מתוכן 44 היו מדהימות, מרתקות ומאתגרות ואני לא מצטער על אף רגע - חוץ מרגע אחד...". הרגע שאליו כרמון מכוון הוא אותו יום שחור ב-17 במרץ 1992, שבו התפוצצה מכונית תופת בשגרירות בארגנטינה - פיגוע שבו נהרגה אשתו של כרמון, אליאורה (בפיגוע נהרגו 29 בני אדם ו-242 נפצעו). שיחה על שירות החוץ, האתגרים, הקשיים, השינויים שהוא עבר לאורך השנים; וגם על גילויי האנטישמיות ברחבי העולם (בניגוד לרבים מעמיתיו, כרמון מצדיק את סגירת השגרירות בדבלין וטוען שהדבר היה צריך להתבצע לפני שנים); על הקשר והשוני שבין אנטישמיות להתנגדות למדיניות ממשלות ישראל וגם על הסיטואציה הבינלאומית חסרת התקדים בנושא החטופים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

בוקר ה-7 באוקטובר 2023 היה טראומטי לכל ישראלי באשר הוא - גם למאות האלפים שכבר לא מתגוררים בארץ, גם לכאלה שנתקעו בחו"ל בנסיעת עבודה או בטיול. החל מאותה השבת החלה מיכל הראל, שחיה בטורונטו בשש השנים האחרונים, לקבל אינספור פניות מישראלים שחיפשו דרך החוצה מישראל המותקפת. שבועות ספורים לאחר מכן היא הקימה את הפורטל "עוברים לקנדה" ומאז קיימה יותר מ-5,000 שיחות ועזרה לטפל במאות משפחות שביקשו לברר את אפשרויות ההגירה למדינה הצפונית. במקביל, החליטו שלטונות ההגירה הקנדים לפתוח מסלול הגירה וקליטה לישראלים ("מסלול הומניטרי" - בדומה לאופציות שנפתחו עבור פליטים מאוקראינה), חלון שכבר נסגר ונפתח עכשיו מחדש לשנה נוספת. השיחה הולכת למקומות שלא שיערנו שייתכנו, אבל יותר מכל היא חושפת תופעה מהסוג שלא העלינו על הדעת שתיתכן: "פליטות ישראלית" מודל שנות האלפיים. מוזמנים לשיחה אמוציונאלית לא פחות משהיא אינפורמטיבית

קשה למצוא עיתונאים, פרשנים, חוקרים, מדינאים, פוליטיקאים, קצינים; וגם בעלי תפקידים בכל הרמות -  שצפו את מה שעבר על המזרח התיכון בחודשים האחרונים, מפרוץ מבצע הביפרים בלבנון ועד להפלת משטר אסד בסוריה. קסניה סבטלובה, לשעבר עיתונאית, וח"כית והיום חוקרת, פרשנית מבוקשת ומנכ"לית ארגון "רופס" (חבלים), דווקא שיערה שתמורות גדולות עומדות בפתח, אבל גם היא לא הייתה מסוגלת לשער עד כמה הכל יתהפך ובזמן קצר כל-כך. שיחה על הפער שבין התדמית של חיזבאללה לכוחו האמיתי; על המלכודת שרוסיה נכנסה לתוכה בעיניים פקוחות והאופציות שלה עכשיו; על הקריסה המהירה של משטר אסד בסוריה; על ההזדמנות הגדולה של טורקיה; על אורך הנשימה של איראן וגם על מקומה של ישראל במארג האזורי החדש. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

כשרבים מאיתנו מצקצקים מול הזוועות המוגלמות ב"תוכנית האלופים" (הרעבה, העברת אוכלוסייה, הגליה) - בפועל היא מתקדמת בשטח. כשאנחנו מקטרים על עוד אזעקה שמפילה אותנו מהמיטה באמצע הלילה, לקרוב ל-3 מיליון מהאזרחים שמתגוררים ברצועת עזה אין איפה להעביר את הלילה, מה לשתות ומה לאכול בשביל להמשיך לחיות, לשרוד, להתקיים. מאז ה-7 באוקטובר ההוא, כתב הארץ ניר חסון מלווה את מה שקורה בעזה מהזווית האזרחית, והוא מביא עדויות בלתי נתפסות על היקף ההרג וההרס - תמונות שאזרחי מדינת ישראל מסרבים לראות והתקשורת הישראלית מסרבת להראות. ערים שלמות נמחקו, עשרות אלפי בני אדם בלתי מעורבים נהרגו. נשים וגברים, קשישים וילדים ותינוקות. חסון יודע שבישראל עוצמים עיניים לרווחה אבל יודע שהאסון הזה ייפול עלינו ביום שאחרי. והוא חושש שקטסטרופה תלווה אותנו לדורות רבים קדימה, אם בכלל אפשר יהיה להתאושש ממנה

בימים שבהם מדינת ישראל משוועת למעט סימפטיה, אמפטיה או לפחות הבנה ברחבי העולם, ההחלטה שקיבל שר החוץ הטרי יחסית, גדעון סער, לסגור את שגרירות ישראל בדבלין, נראית כמו שער עצמי לא מפואר בעליל. פרופ' מיכל מולכו, ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת גאלוויי, חיה ועובדת באירלנד כבר 20 שנה ולא מתכחשת לסנטימנט האנטי ישראלי של ממשלות אירלנד לדורותיהן (מאז מלחמת ששת הימים והכיבוש), מודה שפה ושם גם יש גילויי אנטישמיות, ועדיין לא מצליחה להבין את התגובה הישראלית ההיסטרית למצוקה המדינית-דיפלומטית. ויותר מזה: סגירת השגרירות תפגע בקהילה היהודית באירלנד (שבפועל מורכבת ברובה מישראלים), תאלץ את הנזקקים לשירותים הקונסולריים לנדוד (כנראה) עד לונדון ותשאיר את הזירה התקשורתית פרוצה ומופקרת. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

בהמשך לשני הפרקים האחרונים של המשדר "עובדה", שעסקו (גם אם לא במוצהר או בתכנון מוקדם) בקו ההגנה של בנימין נתניהו בכל החזיתות, השיחה עם אסתי סגל מנסה לחבר את הנקודות ולהשלים את התמונה. בטירוף של מכונת הרעל (אל תפנו את האש אליי – כוונו לאשתי ולילדיי...); במשפט הפלילי שמתנהל נגדו ("אנחנו לא נהנתנים... אני בכלל שונא שמפניה, זו שרה... לי בקושי יש זמן לעשן סיגר..."); בהפיכה המשפטית-משטרית (זה הכל יריב לוין והצורך בשלמות הקואליציה); בהתפרקות הצבא ("אסור לתת לרחוב לנהל את מדיניות הממשלה"); בסימנים לקראת המלחמה ("החמאס מורתע") בהתראות הספציפיות למלחמה ("לא הייתה התראה ממוקדת"), במתקפה של בוקר ה-7 באוקטובר ("למה הם יורים?") ובסופו של דבר בהחלטה לנהל מלחמת נצח, לטרפד כל אופציה לעסקה ולהפקיר למותם - בידיעה ברורה ובכוונת מכוון - עשרות רבות של חטופים אומללים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

אחרי שבמשך עשרות שנים עברה בכמה וכמה עיתונים ותחנות רדיו - על המשמר וחדשות, גלי צה"ל ורשת ב', רשות השידור והתאגיד - חיפשה פאר לי שחר אתגרים חדשים. היא הצטרפה ל"נשים עושות שלום" ול"אמנסטי ישראל" (ארגון שממנו פרשה באחרונה); ובטוויסט מפתיע גם קיבלה הצעה להצטרף לוועד המנהל של "מפקדים למען בטחון ישראל", גוף שמטבע הדברים מעסיק אותה לא מעט בימים אלה. השיחה הולכת הרבה שנים לאחור ועד לזמנים הקשים היום: שיחה על מקצוע העיתונות; על סוגיות של חברה ומדינה; על ביטחון ומלחמה; על שלטון החוק וההפיכה המשטרית; וגם על הסיכוי שלנו לשרוד כאן. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

כשלושה חודשים אחרי השקת שיתוף הפעולה של הפודקאסט "על הדרך" עם מיזם "הרצאות מהכורסא" - שיחה הפוכה בפודקאסט: גל זיו, מנכ"לית משותפת ומבעלי מיזם ואתר "הרצאות מהכורסא" משוחחת עם טובי פולק על עיתונות אז והיום, האם עדיין קיימת עיתונות קלאסית כפי שהייתה פעם, ממה מורכב מקצוע העיתונות, ההבדל מה ההבדל בין ראשוניות לאיכות בדיווח החדשותי, כיצד הגענו לקולקטיביות רעיונית באמצעי התקשורת. וגם כמה רמזים ומראי מקום לפרשיות שסוקרו בסדרה "המו"לים", הדיונים שנערכים בימים אלה ממש במשפט נתניהו וגם כמה סודות ממה שקורה מאחורי הקלעים. ובונוס למאזיני, צופי ועוקבי הפודקאסט: הטבה מיוחדת לעוקבי הפודקאסט ברישום ורכישת מנוי ל"הרצאות מהכורסא". מוזמנים להאזין ולצפות

קשה להתווכח עם מי שצודק בהגדרה וכמעט תמיד. כזו הוא פרופ' דני גוטווין - היסטוריון כלכלי (ככל שיש דבר כזה), איש אקדמיה ומעשה שאינו בורח ממאבקים חברתיים וקורא כל חייו להגברת השוויון, לצדק חלוקתי וצדק בכלל. הוא קובע שלמרות שהמדיניות הכלכלית הקפיטליסטית נאו-ליברלית פוגעת במובהק בשכבות המוחלשות של החברה שהיסטורית מצביעות לימין באופן מובהק - המענה שפיתח הימין הוא באמצעות מנגנוני פיצוי סקטוריאליים (קצבאות, תמיכות, סבסוד דיור וקרקעות, וגם... ג'ובים מכל הסוגים). המענה שגוטווין מציע יחייב את העשירונים העליונים לוותר על מקצת מהפריבילגיות וטובות ההנאה שלהם ובכך לתרום להגברת השוויון בין השכבות השונות של האוכלוסייה. האם זה אפשרי? גוטווין חושב שכן. זה קשה, זה מורכב ומסובך, אבל לדעתו אין דרך אחרת. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא