אנו נפגשים עם הבלתי נמנעות של חדילת כל הדברים מדי יום. במוקדם או במאוחר נאבד את כל מה שאי פעם אהבנו או שהיה שלנו - מקומות, חפצים, בעלי חיים, אנשים, כסף, תחושות, מחשבות, רגשות, זהויות, זכרונות וכדומה. אנו עתידים בוודאות לאבד את חיינו ואת כל מה שנקרה בדרכנו. זו הזמניות הבלתי נמנעת של החיים.
כל הגלוי יגיע לחדילה בזמן זה או אחר. מובטח.
עצם ההכרה בזמניות כל הדברים מעלה בנו באופן בלתי נמנע דאגה, פחד וחרדה. הידיעה כי נאבד את כל היקר לנו גורמת לנו לחשוש בכל רגע מהרגע הבא, להביט בחוסר בטחון אל העתיד ולפקפק ביציבות ההווה.
אך לא יועילו כל פחדנו ופעולותינו.
החדילה, עבור כולנו, היא בלתי נמנעת.
היוגה מכירה בטבעיותם של הפחד והחרדה ולא מנסה לצמצמם או להפסיקם, אך עושה שימוש בנירודהה, בחדילה, על מנת להשלים את התהליך הרוחני לגילוי טבענו האמיתי.
בסיום של כל שאיפה ונשיפה, בסוף כל תחושה, מחשבה ורגש, בכל רגע בו עוד גל הכרה מגיע לקיצו, מתגלה הרואה, המתבונן, העד הדומם, הנצחי, אנחנו הפורושה.
תיאר את זה יפה פטנג'לי בסוטרות היוגה בפרק הראשון:
סוטרה 1.2 יוגה היא חדילת גלי ההכרה.
סוטרה 1.3 אז מתגלה הרואה בטבעו האמיתי.
היכולת לראות את זמניות הדברים מגלה לנו את הנצח. המודעות לחדילת גלי הכרה מגלה לנו את טבענו המודע, הקבוע, הנצחי. הנירודהה מובילה לגילוי הפורושה - נקודת המשען היציבה היחידה שיש לנו בתוך עולם זמני ומשתנה, החדל בכל רגע נתון.