האם כשתינוק נשאר לבד בחדר גם אם לכמה דקות הוא לא לומד לישון אלא לומד שאף אחד לא יגיע אליו, מתמלא ייאוש ובסופו של דבר מכבה את עצמו? בשביל מה צריך לבכות כל כך הרבה אם אף אחד לא בא? ואם זה מה שהתינוק לומד בלילה, למה שזה לא יהיה רלוונטי גם ביום? האם ההתעלמות של ההורים מסימני המצוקה של התינוק במהלך הלילה לא גורמת לנזק לקשר בין התינוק להורים? האם להשאיר אותו לבכות את עצמו לדעת זה לא אתגר גדול מדי בשביל יצור כל כך קטן ולא בשל? 

זהו לב לבו של הטיעון נגד אימוני שינה ובפרק הזה אנחנו הולכות לברר אם יש לטיעון הזה בסיס מדעי. ונקנח בכמה אלטרנטיבות רכות יותר לאימוני השינה המוכרים ואפילו נקבל המלצה אחת חד משמעית 😊

סדרת הסתגלות למסגרות ב-54% הנחה עד ה-11.8:

קוד קופון להנחה: podcast

לחצו כאן כדי לשתף במחשבות, בשאלות ובתחושות שעלו בכן בעקבות הפרק

 כאן תוכלו למצוא גרסה כתובה של הפרק ורשימה מלאה של המקורות המחקריים 

 רוצות להצטרף למועדון מאמאדע פלוס? לחצו כאן!

 סקירות מחקריות נוספות על שינה

 קבוצת הפייסבוק של מאמאדע

קבוצת וואצאפ שקטה לעידכונים

הרשמה לניוזלטר

האתר של מאמאדע

ההרצאות של מאמאדע מפי מיטב החוקרים